עצת רב"ש בנוגע לביקורת

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.04.2025 – אחרי עריכה

דודי: סיפר רב"ש שהוא פעם עשה ביקורת על אבא שלו.

מושי: לא הבנתי, איזו ביקורת הוא בדיוק עשה.

דודי: אני אקרא את הקטע, אני לא רוצה לפרש.

רב"ש אומר ככה: "אני זוכר את הפעם, שאלתי את מורי אבי זכרונו לברכה, אמרתי לו ביקורת על הדרך שלו. לא מצא חן בעיניי את הדרך שלו. מה אתה צריך להיות ... מול כל הרב'ס.

אז הוא אמר לי, שמע, אני לא רוצה שיפחדו ממני יותר מריבונו של עולם. עוד הפעם, תשמע. מדוע בן אדם שלא חשוב לו, כן מפחדים ממנו? מה חסר לנו, שאנחנו צריכים לבקש שהקדוש ברוך הוא ימצא חן בעינינו. אסור להגיד ככה שימצא חן בעינינו. רב"ש אומר, שכדאי לוותר בשבילו על הרבה דברים. וזה עניין שאסור לדבר, שאי אפשר לדבר, אין מילים לדבר. מדוע? משום שכל אחד ואחד יש לו חשבונות אחרים.

אני מדבר עכשיו באופן כללי, באופן כללי הוא שאנחנו צריכים להעלות, להקים שכינתא מעפרא. המעשים והלימוד שאנו עושים שהרוחניות, השכינה, דרך הנשמות, יקבל מקום חשוב אצלנו. כך שכינתא בעפרא, הרוחניות חשובה אצלנו כמו עפר, זה בא מנחש הקדמוני. ושהרוחניות יהיה לנו חשיבות צריך לאקמא מעפר.

איך אנחנו אומרים ב"הלל", "מקימי מעפר דל", מלכות שמים נקראת "ענייה ודלה". זה מבקשים "מקימי מעפר דל מאשפת ירים אביון". מה זה אשפה? פסולת, תוריד את זה מהשולחן. דברים של קבלה, מעלים על השולחן. מחשבות של קבלה, מעלים על השולחן. מחשבות של השפעה בלי קבלה, זה לא בשבילי, תוריד מהשולחן, שים את זה בסל של האשפה. אז אומרים, "מאשפות ירים אביון". זאת הנקודות שכל הלימוד מה שאנחנו לומדים אנחנו צריכים רק לתקן את זה."¹

דודי: למה באמת בעל הסולם לא היה כזה חד, הוא מעל כולם, למה הוא לא פשוט בא ומוריד עליהם גיליוטינה?

ומה זה ייתן?

דודי: מה לגבי אמת?

גם אמת הוא לא ירוויח מזה.

דודי: אני חוזר לעניין הביקורת. כשמתעוררת באדם ביקורת, כמו איזה כדור אש כלפי חבר, פתאום זה ככה עולה בך, אתה רוצה ככה לירות את הביקורת. מה האדם עושה במצב כזה?

להבין שזה הבורא משחק עימו. זהו.

דודי: אבל בכל זאת הוא מרגיש צורך להגיב, להוציא את זה מתוכו?

הוא לא מרשה. לא מרשה זה לא יקרה.

דודי: לשתוק?

לשתוק זה כבר מילא, הוא משתדל להוציא לא את זה לפעולה.

דודי: האש שנמצאת בתוכו פועלת על החבר, או כל עוד היא בתוכי זה לא נוגע בו?

פועלת.

דודי: פועלת. אז איך אני מנטרל את זה?

משתדל, בוכה, זה הכול.

דודי: ואם אני רואה משהו בחבר שלא לפי החוקים של החברה, לא כי זה סתם עכשיו האגו שלי. אלא אני רואה שזה לא לפי החוק שקבענו פה, כתבו מקובלים, ואני רואה בעיניים שלי שזה לא לפי זה, אי אפשר להתווכח איתי, כולם יצדיקו אותי על זה. מה אני יכול לעשות, עכשיו זה בוער, אני רוצה להגיד לו שזה לא לפי החוקים. לשתוק, להגיב, מה עושים?

תשאל את הבורא.

אילן: זה גם דבר שמורגש שהחברים חווים. כשחבר מגיע לקבוצה, ואני זוכר כשאני באתי לקבוצה, ורואים את זה גם על הרבה חברים אחרים, הוא נמצא בהתרוממות, בכל כך הרבה התפעלות מכולם, ורואה את כולם כגדולי דור, ממש אנשים שהבורא זיכה אותי בכלל להתקרב אליהם. ולאורך התהליך הזה של ההתפתחות, פתאום רואים שצפות ועולות כל מיני מחשבות וביקורת, ואולי זה לא בדיוק כך.

כן, ו..?

אילן: זה גם חלק מהזיכוך, גם חלק מהתהליך?

זה חלק מהעבודה שלנו בללבן מצוות.

אילן: אז בשביל מה הוא נותן לי את המצב הזה, כאילו מדביק אותי לקבוצה, קודם כל מושך אותי בכזאת התפעלות, ואחר כך מעלה בי כל מיני ביקורת?

שאתה תראה מי אתה, ומה הבורא עושה איתך.

אילן: מאוד קשה התקופה הזו, צריך לזכור על הברית שעשינו.

זו לא תקופה..

אילן: זה החיים.

זה החיים.

דודי: חבר לא מגיע לשיעור, חבר עובד בזמן שיעור, חבר מאחר לסעודה בלי סיבה מוצדקת, הוא לא אנוס, הוא לא פטור. מה לעשות, לשתוק, להעיר לו, להוכיח אותו, לאסוף את כולם להגיד, מה עושים?

תלמד מרב"ש, מה להגיב, איך, מתי.

דודי: רב"ש לא עשה ביקורת? לא? לא שמעת אותו אף פעם אומר למישהו משהו, שהוא לא לעניין, שככה לא צריך להתנהג, שאצלנו נהוג אחרת?

לא.

שמעון: לחשוב שבכל מצב שקורה, כשאנשים לא מגיעים, להרגיש שהבורא נותן לי עכשיו הזדמנות לעלות, יותר להתקרב אליו דווקא?

כן.

דודי: הביקורת היא עצמית? אני צריך לעשות ביקורת על עצמי, כי פה הבעיה בעצם, לא החבר אלא אני?

על כולם, כולל הרב"ש, כולל החברים, כולל אני על עצמי. ביקורת.

דודי: כשאתה רואה משהו שמפריע לך, משהו שלא כשורה, ואתה רואה את זה בעיניים שלך, כשאתה מעביר שיעור, אתה רואה תלמיד שמתנהג בצורה שלא מקובלת בעיניך, לא נכונה, האם אתה פשוט ממשיך כרגיל, נותן לו את הדוגמה שלך, וזהו, זה המצב הרצוי?

אני לא יודע, אתה צריך להחליט.

שמעון: לגבי מה שאילן אמר, בהתחלה לא הייתה לאדם התנגדות, לא הייתה ביקורת, לא היה כלום, ועם הזמן יש יותר ויותר ביקורת.

כי הייתם חדשים, רחוקים אחד מהאחר.

שמעון: ועכשיו ככל שאנחנו מתקרבים, וככל שיותר רוצים באמת, בסופו של דבר יש כל הזמן התנגדות, ביקורת, וכל מיני דברים כאלה?

כן.

שמעון: זה כאילו שהבורא נותן לנו את המצבים האלה כדי באמת יותר ויותר להתקרב אליו.

(סוף השיחה)