ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.03.21 – אחרי עריכה

דודי: נתחיל בנושא הראשון שלנו, התכללות בחברה האנושית. למדנו ממך בשיעורי הקבלה האחרונים על רעיון ההתכללות שבעזרתה אנחנו מגלים את הכוח האחד שברא אותנו. ורצינו לנסות לפשט את הנושא לקהל הרחב שאנחנו פונים אליו, כותבים לו, משתדלים לחבר אותו, כי בסופו של דבר האנושות כולה תצטרך להתחבר ולהתכלל. השאלה הראשונה והכללית יותר היא מה החברה של ימינו צריכה להבין בעניין ההתכללות?

כולנו יוצאי מערכת "אדם הראשון". שההגדרה הזו, "אדם הראשון", לא תבלבל אותנו, כאילו שיש ראשון ויש אחרון ויש באמצע משהו. אלא זו מערכת שכולנו קשורים בכולם, וכך אנחנו נולדנו מכוח אחד והתפתחנו. התפתחנו על ידי כוח האגו שלנו שמדור לדור, מדור לדור, הוא הגדיל, הרחיב את האגו שבכל אחד ואחד ובכל אומה ואומה, ויוצא שלפי גודל האגו הזה העמים התנתקו זה מזה, התרחקו זה מזה, בני האדם גם התנתקו והתרחקו זה מזה. ונכון שהיום אמנם אנחנו נמצאים על כדור הארץ שהוא יחסית לא גדול ואנחנו קשורים, אבל הקשרים בינינו הם קשרים לא כל כך נכונים.

תאר לעצמך, אם היה כדור הארץ נניח פי עשרה או פי מאה יותר גדול, ישנן כאלה פלנטות כמו נניח יופיטר, אז היינו חיים רחוק זה מזה ולא היה לנו בכלל קשר. כמו שפעם היו חיים שבטים, ועד שהם לא היו נפגשים זה עם זה האגו לא היה מתפרץ ביניהם. אנחנו נמצאים בכדור ארץ קטן, מספר האנשים גדול והרצון לקבל שלנו הוא אכזרי, לכן אנחנו ממש נמצאים בסכנת ההשמדה, מוכנים להשמיד זה את זה. אלה החיים שלנו.

הגיע מצב שנקרא "דור האחרון", שיש לנו פצצות אטום, יש לנו שנאה גדולה, ולעומת זה מתגלה חכמת הקבלה. ואז יש כאן רצון גדול להרוס את כל העולם, מצד אחד. מצד שני יש את החכמה שמדברת שאתה לא תוכל להתקיים כמו שאתה חושב, אלא העולם בכל זאת יהיה קיים ואתה תצטרך בכל זאת לתקן אותו. בזה אנחנו עכשיו נמצאים, בתפר בין המצב הקודם והמצב הנוכחי, ואנחנו צריכים להבין האם באמת אנחנו יכולים להגיע לעולם שלכולם יהיה טוב, שכולם יהיו מחוברים וכך נחייה, או שנהיה כמו ילדים בגן ילדים שמתחילים לתת מכות זה לזה, ומי ישנו באמצע. זה קשה קשה. אין לנו כל כך ביטחון בעתיד שלנו. האנושות חכמה, האנושות מפותחת, מצד אחד, ומצד שני אין לאנושות הזאת כוח לעצור את עצמה מהתדרדרות.

דודי: בהתדרדרות הזאת אל תוך מלחמת העולם, שזה פשוט מחויב מצד הטבע כי האגו גובר, איפה אנחנו כאן נכנסים עם עניין ההתכללות על אותו התפר הזה שאתה מדבר עליו?

ההתכללות היא אמצעי לחיבור בינינו, שאם אנחנו נגיע לאיזו מידת התכללות, העתיד הטוב כבר מובטח לנו. ואם לא נצליח להתכלל זה עם זה אז יהיה לנו רע מאוד. אנחנו נשמיד זה את זה, וכמו שכתוב, בספרי הקבלה אפילו כתוב כך, שחלק קטן מכל האנושות, כמה שהוא יוכל להינצל מההשמדה מפצצות האטום וכן האלה, החלק הקטן הזה יישאר וממנו תתפתח האנושות עוד הפעם, מהימים הראשונים שלה ויותר יותר כמו שאנחנו למדנו בהיסטוריה.

דודי: מהי ההתכללות הזאת שאתה מדבר עליה? התכללות ברמה האנושית.

ההתכללות הזאת היא כשאנחנו מתחילים להבין שאנחנו צריכים לחזור להיות מערכת שנקראת "אדם". המערכת הזאת היא שכולנו מבינים מי אנחנו, מה אנחנו, ואיך אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכוחות הפירוד לכוחות החיבור.

דודי: מעבר להבנה שאנחנו צריכים למנוע את ההתדרדרות למלחמת עולם ולעשות כל שבכוחנו כדי למנוע את זה, מהי פעולת ההתכללות כאן ואיך היא תורמת?

ההתכללות תורמת בזה שאני מבין מי הסביבה שלי ואז אני נכלל מהם, וכל אחד מהם גם נכלל ממני. ואז יש לנו הבחנות משותפות, יש לנו תכונות משותפות, יש לנו שפה משותפת, וכך אנחנו מתחילים להבין זה את זה. בלי התכללות זה בלתי אפשרי.

דודי: הפנדמיה והגלובליזציה של ימינו הן צורות התכללות?

כן, וודאי. מתחילת המאה העשרים, אפילו קצת לפני זה, התחילה התכללות של אומות העולם זו בזו. והטכניקה, הטכנולוגיה, הכול התחיל לקראת המאה העשרים, זה הדבר שהתחיל, אם אפשר כך להגיד, מתחילת המאה העשרים, והסתיים בסוף המאה העשרים. ואנחנו צריכים עכשיו רק לסדר את הדברים האלה.

דודי: אז אם הטבע כבר מביא אותנו להתכללות זה עם זה, כמו הפנדמיה, הגלובליזציה, זה כבר קורה מאליו, אז מה התפקיד שלנו כאן?

להבין את התהליך ולהשתתף בו.

דודי: ההבנה ברורה, זאת אומרת אפשר להבין, אבל מה ההשתתפות פה?

שאנחנו רוצים להשתתף בתיקון שלנו, לרצות להשתנות. אמנם אנחנו לא רוצים, אבל צריכים להגיע מרצון שאין רצון, לרצון שיהיה רצון. אנחנו צריכים להגיע למצב שאני רוצה להגיע לחיבור עם הזולת. וזה לא שהוא נכנס לנשמה שלי ולבית שלי ואני לא יודע מי הוא הזולת, אלא מבפנים אני צריך להכין את עצמי בצורה כזאת שאני לא ארצה לגרום לאף אחד שום נזק. קודם כל את זה. ואחר כך אולי אני אפילו אוכל לגרום להם, לכולם, איזו טובה. מי אני בסך הכול האדם? אז יש לי כוס קפה, יש לי מחשב, יש לי איפה לגור, ממה לחיות, בסדר, מה הלאה? אם אני יכול לספק לאנושות איזו ידיעה על המקור, על סיבת המכות שהיא עוברת, אני אשמח לעשות את זה. וכך כל אחד ואחד.

דודי: מה באדם מאפשר התכללות זה עם זה לעומת שאר הדרגות שבטבע?

"התכללות" זה נקרא שאנחנו בונים בזה התקשרות בינינו למערכת אדם הראשון, כמו שהיינו פעם ועברנו שבירה. ואם אנחנו עכשיו נעשה את החיבור, החיבור הזה יהיה כבר על פני השבירה ולכן הוא יהיה מאוד עוצמתי, ויכלול בתוכו גם דברים שליליים וגם דברים חיוביים כאחד. לכן אם אנחנו מתקנים עכשיו את עצמנו בחיבור בינינו, אנחנו חוזרים לאותה מערכת של אדם הראשון אבל בצורה שאנחנו מתקנים את עצמנו בעצמנו, ולכן זה יקרא "גמר התיקון".

שלי: האם אפשר להבין יותר את הפרקטיקה של מה זה אומר "התכללות"? אם יש עכשיו לפניך שני אנשים, איך הם מתכללים אחד בשני?

אני ראיתי מכל החיים שלי שאני לא יכול לספק לעצמי מה שאני רוצה, ומהצד השני ראיתי בכמה דוגמאות, שהשני, אם הוא ירצה, הוא כן יכול למלא את כל הצרכים שלי. לא את כולם, חלק, חצי מהם. אז יכול להיות שכל השיטה להגיע למילוי, היא בזה שאני גורם למישהו טוב ומישהו גורם לי טוב, וכך אנחנו נוכל פשוט למלא זה את זה.

שלי: זה קצת מזכיר אימא וילד, שהיא באמת רוצה למלא אותו שיהיה לו טוב, אפילו אם לא בא לה על אותם דברים, אבל זה דורש המון אנרגיות, וכשאתה עם ילד כל האנרגיות מופנות אליו. איך יהיה לבן אדם אנרגיות, כוחות, לעשות את זה עבור אחרים?

העולם שלנו מלא אנרגיה. בטח ראית לא פעם את הנוסחה של איינשטיין, אנרגיה שווה mc בריבוע. את לא יודעת כמה אנרגיה יש סביבנו, פשוט מיליארדי פצצות אטום בכל כיס וכיס שלנו. אני אומר בשיא הרצינות. מספיקה טיפה של מים כדי לחמם את כל כדור הארץ, או כדי לקרר את כל כדור הארץ, הכול נמצא בתוך החומר הגשמי, אני כבר לא מדבר על החומר הרוחני. ולכן אם אנחנו נרצה, יהיה לנו הכול, נחייה בצורה של גן עדן, זאת אומרת ללא שום הגבלות ועם מוחות ורצונות אדירים, שאם כל אחד ירצה שתהיה לו גלקסיה, אז בבקשה, אין שום בעיה, כי הוא יידע איך להשתמש בכל החומר הזה לטובת הזולת.

שלי: אז כרגע המנעול הזה לכל אוצר האנרגיה הוא סגור בגלל שאנחנו לא רוצים להשתמש בו בצורה חיובית, זה ממש נעול?

כן.

שלי: ואיך אפשר בכל זאת לפתוח אותו, איך להתחיל לפתוח, לנוע, לכיוון הזה?

על ידי התכללות זה בזה. על ידי התכללות.

שלי: אני עכשיו יצור מאוד אגואיסטי, ואם יתנו לי את זה אני בטח ישתמש לעצמי. אני מסתכלת על חברה, על מישהו שאני רוצה להתכלל אתו, מה אני עושה, איך אני מרגישה אותה?

זאת השיטה, זו כבר שיטת הקבלה. את צריכה כבר להגיע למצב שאת אומרת, יש לי אפשרות לבנות מערכת שאנחנו נמלא זה את זה. אני לא יכולה לגרום סיפוק לעצמי, אני יכולה לגרום סיפוק לאחרים, והאחרים יכולים לגרום לי סיפוק. ואנחנו יכולים את זה לעשות. כמו שעכשיו, מה שאת מרגישה מכל מה שנמצא מסביב זה עד כמה הם צובטים אותך, עד כמה הם גורמים לך רע, את זה את רואה, וזה כך וזה כך, מכל דבר את לא מרוצה, זה שאין לך ויש לה וכן הלאה. מה שאין כן אם אנחנו נעשה את התיקון של ההשפעה ההדדית, כולם ירגישו את גן העדן.

שלי: הרבה פעמים האדם חושב שכאילו אין לו בעיה להתחבר, "אני בסדר, פשוט הזולת מספק לי הרבה סיבות למה אני לא יכול לסבול אותו, לא יכול להתחבר אתו, אני לא רוצה להרגיש אותו בכלל, כי הזולת מאוד לא בסדר". מה עושים עם התפיסה הזאת שהאדם בכלל לא רוצה לקחת אחריות על עצמו.

האדם לא רוצה להתחבר עם הזולת. זה הכול. אל תביאי לי כל מיני חשבונות ילדותיים כאלה. האדם לא רוצה להתחבר עם הזולת. למה? כי הוא לא מרגיש בזה מספיק רווח. אם ניקח מכות ונתחיל להוריד אותם על האדם, והוא יבין שעל ידי החיבור עם הזולת הוא יימנע מהמכות האלה, את תראי עד כמה שהוא ירוץ להתחבר עם הזולת. הכול תלוי במידת הייסורים או התענוג. אנחנו חיות שמרגישות מאוד תענוג או ייסורים.

חיים: אבל כשאדם מקבל מכות הוא רק מסתגר יותר בפינה שלו, במאורה שלו, איך הוא יבין שמזה הוא דווקא צריך להתכלל?

זה עד איזה מצב מסוים.

חיים: האם באיזה שלב יש התהפכות?

נגיד.

חיים: איך זה קורה?

אתה תגיד לי. באיזו צורה המכות צריכות לבוא אליך כדי שאתה לא תברח, אלא תבין שאין ברירה ואתה מוכן לעשות כל מה שהן דורשות ממך.

חיים: אני שומע את זה יום יום בשיעורים, אבל אדם רגיל לא שומע את זה יום יום בשיעורים.

אז הוא יקבל מכות ואז הוא יבוא, הוא ירוץ לשמוע.

חיים: מהשיעורים מאוד ברור עד כמה שהתכללות זה נושא מרכזי לכולם, לכל העולם. אתה גם אמרת שכל השמונה מיליארד צריכים עכשיו להיכנס לעניין הזה, שאנחנו בתקופה כזאת. איך אנשים היום בתקופה של כזה קיטוב חברתי, שכולם רק עסוקים בלשנוא את כולם ולהרשיע את כולם, איך אפשר להתחיל לכוון אותם לכיוון של התכללות?

להראות להם שאם לא תהיה התכללות יהיו מכות, ומאוד חזקות. לא רצוי.

חיים: איך להראות, להסביר להם את החשיבות שבהתכללות?

אנחנו יכולים לקחת דוגמאות מהטבע, דוגמאות מכל מיני חברות, שסך הכול איפה שאנחנו רואים התקשרות בין בני אדם זה מגיע כתוצאה מהתכללות, שהם בונים לעצמם אפילו כל מיני דברים משותפים.

חיים: אנחנו מדברים על זה שניגודים תמיד היו ותמיד יהיו וצריכים להיות.

כן.

חיים: השאלה מה התהליך שאדם רגיל עובר כדי להבין שזה שמישהו אחר חושב הפוך ממנו ונראה לו עכשיו כמו אויב שלו, בעצם בלעדיו אין לו סיכוי לא להתפתח, לא להתקדם, אולי גם לא להתקיים, והוא דווקא צריך להשלים את הניגודים האלה. מה התהליך?

צריך ללמד אותו קודם כל תיאורטית, להראות לו את התמונה הזאת, כמו בפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, לא חשוב במה, בתרבות האנושית, בהיסטוריה האנושית, שאנחנו כולנו מתפתחים רק על ידי התכללות.

למה העולם שלנו הוא בהרבה יותר נוח ממה שהיה לפני מאה שנה? בגלל התכללות. תראה מה אתה לובש, הכול יש לך מעשרים מדינות. תראה מה שאתה אוכל, הכול גם מגיע מעשרים או שלושים מדינות וכן הלאה. ההתכללות נמצאת, היא רק עדיין התכללות אגואיסטית, ואנחנו צריכים להביא אותה להתכללות אחרת, ואז לא נסבול, אלא ההיפך, נהנה כל אחד מהשני.

חיים: הביטוי של התכללות בעולם שלנו זה גלובליזציה, בעצם, זה מה שאתה אומר?

אני לא קורא לזה בצורה כזאת, אבל נגיד שזה ככה.

חיים: איך אתה היית קורא לזה?

התכללות.

חיים: ניקח את הבגדים שלי שבאים מעשרים מדינות. להרבה אנשים זה נראה דבר רע, כי זה לוקח עבודות מהמדינה שלהם, זה מוציא את המפעלים מהמדינה שלהם ושם אותם במדינות אחרות.

זה לעת עתה, מפני שאנחנו עוד לא הסתדרנו באמת לחלק את הנטל הכללי שלנו בצורה נכונה בינינו על כל האנושות ועל כל כדור הארץ.

חיים: מה צריך לקרות כדי שנדע לעשות את זה נכון?

או ייסורים או שכל.

חיים: איך אנשים יקבלו את השכל לזה?

על ידי ההפצה שלנו.

חיים: מה בדיוק אנחנו צריכים להפיץ?

שיטה, חכמה, מערכת, עבר הווה עתיד, כל מה שיש לנו כדי לגלות להם עד כמה שההתכללות היא פשוט תרופה להכול. הגענו לחוסר התכללות - חוסר התכללות נקרא "שבירה", תיקון ההתכללות נקרא "חיבור".

חיים: איזה תהליך אדם צריך לעבור ומה הוא צריך להבין כדי שיוכל לפעול נכון בתוך ההתכללות?

הוא צריך לקבל הסבר מספיק ודוגמאות מספיקות כדי לראות שרק הדבר הזה יכול להציל אותנו.

טל: אני רוצה לשאול על מה שאני רואה היום בכל מיני שיטות רוחניות אחרות. הרבה מאוד אנשים היום מתעסקים ברוחניות, אבל כל הרוחניות הזאת שהאנושות פיתחה היא בעצם תמיד משאירה את האדם בתוך עצמו. הוא עושה איזה מדיטציה על ההר או לומד לאהוב את עצמו, לקבל את עצמו. למה זה בעצם התפתח בצורה כזאת באנושות?

כי זו צורה אגואיסטית, אף אחד לא נגד זה, זה לא מפריע לאף אחד, אדם בתוך עצמו הוא חי, וככה זה הולך. אין מזה לא טוב ולא רע, יכול להיות שיש איזה דבר טוב שאדם נרגע ועוסק כך בפינה שלו באיזו שיטה וזהו, זה לא מפריע לאף אחד.

מה שאין כן, חכמת הקבלה אומרת שאנחנו צריכים לצאת לרחובות, לצאת מהמסתור, להתחיל להתחבר, ובצורה כזאת להביא לכולם שיטה מעשית לחיבור למעלה מכל האגו. למעלה מכל האגו, אז השיטה הזאת כבר נכנסת לפוליטיקה, לצבא ולחיבור בין כל בני האדם, למשפחה, בכל דבר, ואז זה הופך להיות נגד כל המערכת האנושית שבנויה כולה על האגו.

טל: זאת אומרת, שאין אינטרס באנושות שדבר כזה יקרה?

ודאי שלא, מי רוצה לעבוד נגד האגו?

טל: אותו אדם שמחפש רוגע.

אם אדם מחפש רוגע ומחפש צדק ושיטה מתוך חוסר תועלת טוטאלית שיש לו בחיים שלו, הוא מוכן לשמוע מה שמדברת חכמת הקבלה, אחרת לא.

טל: בכל זאת, למה דווקא חכמת הקבלה היא זו שתביא את האנשים לאותה רוחניות שהם מחפשים, ולא מה שהם עושים כרגע?

אם יש לך שיטה אחרת שמביאה תיקון לאגו האנושי, תביאי אותה. ובטוח שנגלה שהיא אותה חכמת הקבלה, רק יכול להיות שקוראים לה באיזו צורה אחרת. כי חכמת הקבלה היא מאוד גבוהה, אז יש כאלה שמשתמשים בחכמת הקבלה בצורה כמו בדתות, באמונות, בצ'קרות, בכל מיני דברים, במה שאת רוצה, אבל זו לא חכמת הקבלה נטו, שמדברת כמדע.

טלי: בכנס הווירטואלי האחרון של "קבלה לעם" הסברת באחת התשובות שכאשר דורכים אגו גדול על אגו קטן מתקבל אגו עוד יותר גדול. וזה בעצם מה שהאנושות עושה במשך כל ההיסטוריה. אתה יכול להסביר קצת את המנגנון הזה?

מה להסביר?

טלי: איך כאשר אגו קטן דורך על אגו גדול זה גדל וגדל, ובעצם האנושות משם התפתחה לכל אורך הדורות, איך זה קורה?

כן, על ידי האגו הגדול שמתגלה באנושות משנה לשנה, מדקה לדקה, משנייה לשנייה. הכול באנושות גדל, רק בהתאם למדרגה שלו בין כל המדרגות של האנושות. בגדולים יותר גדול, בקטנים יותר קטן, אבל זה מה שקורה.

טלי: מה בדיוק הכוונה "לדרוך עם אגו גדול על אגו קטן"?

שאני רוצה לשלוט בו, באגו הקטן.

טלי: ומהו האגו הגדול יותר שנוצר כתוצאה מזה?

אני באגו הגדול רוצה לשלוט על האגו של השני, של הזולת, על האגו הקטן, ואני דורך עליו וכובש אותו, ומאז יש לי גם את האגו שלי וגם את האגו הקטן, וכך אנחנו חיים יחד.

טלי: למה הנטייה של האנושות היא לפעול בצורה כזאת?

כי בכל אדם ואדם אין שום דבר חוץ מאגו.

טלי: מה צריך לקרות כדי שהלופ הזה ייעצר, יפסק, ישתנה?

שהאדם יגיד, "די, אני חייב לדעת למה אני סובל, למה אני לא מצליח, מה יש לי בחיים שלי? אולי יש בהם משהו שאני יכול לשנות"? אם לא, "טוב לי מותי מחיי".

טלי: אנחנו נמצאים בזמנים שיש תנאים מתאימים למצב כזה?

אנחנו נמצאים בתנאים שאנחנו יכולים לשנות את העולם שלנו, יכולים לשנות את עצמנו וכך דרכנו לשנות את העולם. יש לפנינו את חכמת הקבלה, שיטה ברורה, בדוקה, שכבר נמצאת ממש בהשג יד של כל אחד ואחד. נשתמש בה, נצליח, לא נשתמש, נגיע אליה אחרי הרבה ייסורים ובכל זאת נשתמש בה אחר כך ונצליח. ואם לא נצליח שוב ניכנס לייסורים גדולים ושוב נגיע לחכמת הקבלה, ושוב תהיה לנו הזדמנות לקחת אותה ולהצליח.

אבל בינתיים אנחנו נמצאים במצב של הדור האחרון וסימן שאנחנו כן יכולים להצליח, לתקן את עצמנו.

שלי: האגו גורם לאדם להרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו, שהוא שומר עליו, כאילו הוא אני. איך האדם יכול להתחיל לזהות אותו כאויב?

רק על ידי סביבה נכונה, שלומד שיטה נכונה שנקראת חכמת הקבלה והוא נמצא בעשירייה.

שלי: אנחנו עוברים לנושא אחר. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שבשנת 2020, שנת הקורונה, עלה שיעור הצעירים בגילאי 18 עד 34 שגרים עם ההורים, 51.5 אחוז. הצפי הוא שבעקבות המגפה עוד אחוז הצעירים הגרים בבית עם ההורים יעלה בגלל קשיים כלכליים, דחיית נישואין או למידה מרחוק של סטודנטים.

בגדול, בארצות הברית זה אפילו יותר. ביולי הגיע ל-70 אחוז הצעירים שגרים עם ההורים. הצעירים מדווחים על חרדה, חשש לבריאותם הנפשית, לחץ כלכלי וחוסר רצון למהר להתחתן. האם אתה, כמקובל שמסתכל על המגמה הזאת, באמת רואה שזו הסיבה שגורמת לצעירים להתגורר עם ההורים? למרות שאנחנו חיים בעידן חופשי, שכל אחד יכול לבנות את חייו באופן עצמאי או שבעצם יש לזה מניע אחר, יותר פנימי?

יש לזה כמה סיבות. קודם כל, אנחנו כולנו מרגישים היום פחות בטוחים שאנחנו יודעים איך לחיות. עברנו כמה שברים ואני לא בטוח שאני יודע שבצורה שאני חי, זה נכון. אם לפני 20 או שלושים שנה כל בחור אומר, "כן, אני הולך ואעשה, אצא, אקרע את הכבישים ואעשה מה שבא לי", היום לא. היום הוא כבר יודע שזה לא הולך ככה. הוא ראה הרבה דוגמאות, הוא לא כל כך רוצה לנסות.

נשים, בחורות, גם כן. אם לפני 20, 30 שנה, "אני יוצאת, לא אכפת לי, העיקר שאני מממשת את עצמי, יש לי אהבה, יש לי ריקודים למיניהם," כל מיני דברים, הזמן עובר והוא מביא לנו תוצאות. וכבר גם בנות וגם בנים לא כל כך רצים מחוצה לקן של אימא. וזה מובן, נעשינו יותר חכמים. האם יש בשביל מה? ואת עושה חשבון יפה ונכון, את תעשי, אבל זה אחרי חשבון נכון. כי אם לא, יהיה לך גרוע מאוד. מי רוצה לסבול? אנחנו גדלים משנה לשנה באגו שלנו והאגו שלנו אומר לנו לא לסבול בשום צורה. ואז כבר אני נזהר.

שלי: זה מצב נורמלי, בריא, שבן אדם עובר את גיל השלושים ועדיין רוצה לחיות עם אימא, זה מומלץ?

לא שזה מומלץ או לא מומלץ. אנחנו מדברים על עובדה, "דפקטו", זה מה שקורה.

שלי: הרי אדם צעיר, יש בו מצד הטבע איזה דחף לצאת, לבנות את עצמו, לממש.

הוא לא מסוגל לכלום. חוץ מזה שיש לו "פלפל", תסלחי לי, בתחת, אין לו שום דבר. הוא לא יודע איך לעשות. העולם לא מסוגל, העולם לא מוכן. אנחנו כבר אחרי כל שנות ההתפתחות, זה הכול היה ממש מול העיניים שלי. אני בכל זאת כבר חי 75 שנה ואני זוכר שהלכתי בשנת 60' לאוניברסיטה ומה קרה הלאה. מאז עברו הרבה זמנים וכל הצעקות של הילדים הקטנים שרוצים לעשות, לשנות את העולם, לעשות מהפכות, זה הכול עבר. היו דברים.

שלי: אז בעצם יש טבע שכאילו לפחות רוצה ברמת התיאוריה, ויש עולם שלא מזמין את הצעירים, מאיים על הצעירים, הם לא רוצים כבר לצאת לעולם.

לא שלא מזמין. כך הצעירים מרגישים. העולם לא מגיע במיוחד לצעירים ורוצה לדקור אותם. לא. אלא הם בעצמם מרגישים שעם האגו שלהם הגדול ועם כוח לסבול קטן, הם לא מסוגלים, הם לא מוכנים לצאת לעולם הרחב.

שלי: כי הם מפחדים לסבול בעצם.

בטח. כן, אין להם כוח סבל.

שלי: זה כאילו איזו תעודת עניות על העולם שבנו המבוגרים, אם הוא נראה כמו מקום שרק סובלים בו. איזה מערכות כושלות בנינו?

המבוגרים יכולים להגיד לך, אנחנו עשינו את הכול, יש לפניכם הכול, בבקשה. אוניברסיטה, עבודה במפעל, עבודה בשדה, אפילו לא תעשו כלום. מה שאתם רוצים, תעשו. אין שום בעיה. כמה את יכולה לדרוש מהדור הקודם?

שלי: אז איפה הפגם, איפה הכישלון?

הפגם בך. בדור שלך. כי אני יודע שבדור שהיה לפניי כל אחד שמגיע לגיל 15 הלך לעבוד. זהו, הלך לעבוד. ולא היה שום דבר שהיה יכול להגיד משהו נגד זה. פשוט חייב לעבוד. אחר כך היה עוד דור, עברו נגיד עוד 20 שנה, כבר ללמוד. כל אחד, מי שרוצה, חייב לבוא ללמוד כי כבר בנינו מכונות ולא כל כך בוער שכולם יעבדו בעבודת ידיים, אז כולם הלכו ללמוד.

אחרי שלמדו ובנו עוד כל מיני דברים ומערכות ועוד ועוד ועוד ועוד, התחילו לעשות כל כך הרבה דברים, מעל ומעבר, בטכניקה, בטכנולוגיה, באוכל, בביגוד, בכל דבר ודבר שאנחנו כבר היום לא יודעים מה לעשות עם זה. וגם לא הגענו למצב שיש לכולם, זה עוד יותר גרוע. אז אנחנו בסופו של דבר הגענו למצב של מה יש לדור הצעיר?

אנחנו מסוגלים לתת להם גם בגד וגם אוכל וגם הכול. רק מה חסר להם שאנחנו לא יכולים לתת? מהות החיים. בשביל מה הם חיים. קודם הם היו חיים כדי להרוויח משהו, אחר כך כדי ללמוד ולהצליח בלימודים, במשהו, במקצוע יותר גבוה, מיוחד. היום לא. לא זה ולא זה, הכול בסדר, הכול יש. רק מה אין? אין טעם בחיים.

שלי: אז אין מה לצפות מהעולם הגשמי, הוא לא יתן תנאים יותר טובים. חסרה פה מערכת.

יש לך הכול, מה את דורשת? זה שהעולם הזה לא מסודר, ולכן לא כולם יכולים לקבל מה שהם רוצים. אבל כעקרון, בעולם שלנו היום יש הכול. כמו שכותב בעל הסולם, שכדור הארץ מוכן ממש לחלק לכולם אוכל ובגד וכול מה שאדם רוצה. יש הכול.

שלי: אז אם עכשיו אתה מסתכל על אותם צעירים שאומרים שהם בחרדה, וחוששים לבריאות הנפשית וכולי, איזה מערכת צריך לבנות פה שתסדר את התמונה, שתתן להם הרגשה שהם בבית?

יחס נכון בין בני אדם, זה מה שאנחנו צריכים. יש הכול חוץ מיחס. נראה לי שזה כמו דירה, שיש שם הכול. יש מקרר מלא, תנור גז, חימום, קירור, כל מיני דברים, רק אין מי שיסדר אותה, שאז יש בשפע הכול. יש כבר מוכן. רק אף אחד לא זז מהמקום לסדר את זה.

שלי: אתה מרגיש שעכשיו אולי צריך לכוון יותר פנייה לצעירים עם המסרים שלנו?

לסדר את העולם צריכים כולם. המבוגרים צריכים לתת יאוש, הרגשת הייאוש. אנחנו יודעים שבמה שאנחנו אחזנו, לא יכולנו ואתם גם לא תוכלו להגיע לאושר. וזה מה שהדור הזקן יכול לספק. והדור הצעיר יכול להגיד, "אנחנו לא יודעים בשביל מה לחיות. מהמבוגרים אין לנו מה ללמוד ומעצמנו אנחנו יכולים שוב לעשות אותן השגיאות כמו כל הדורות לפנינו?" ואז באה חכמת הקבלה ואומרת, יש לי, יש לי. אני יכולה להסביר לכם ולספק לכם את כל הידע הנדרש. הכל יש לפניכם, חוץ מידע, ואז תסדרו את העולם.

שלי: זאת אומרת, אם אנחנו מסתכלים על הדור המבוגר, בדרך כלל הורה שיראה את הבן שלו שכבר בן 30 אצלו בבית, זה מכווץ את הלב. הורה רוצה לראות את הילד הולך, נלחם, פורח. ואתה דווקא ממליץ להורים, אל תדחפו אותם לזה? תראו להם שהעולם הזה מייאש ותדחפו אותם לנתיב חדש? מה אותה אימא או אבא ששומעים אותך יכולים להגיד לילד שלהם?

לדחוף אותם לקורסים שלנו.

שלי: זאת אומרת לא להילחם בחוסר מוטיבציה שלהם?

מה הם יכולים לעשות? הם יכולים לתת מוטיבציה לילד בן 30?

שלי: אתה יודע, ככה זה אימא, "תתחתן, תצא, תעבוד, תלמד". האימא כל הזמן דואגת.

מה יש לנו מזה שהיא דואגת? הדאגה שלה היא דאגה ריקנית. או שאנחנו צריכים ללמד את האימא והאבא לדבר עם הילדים שלהם, ולהתחיל להסביר להם אולי משהו, אם ילדים מתוך הייאוש כבר מוכנים לשמוע אפילו את ההורים.

דודי: נעבור לנושא הבא והאחרון שלנו. לציבור פשוט נמאס כבר מהנחיות הקורונה. בכירים במערכת הבריאות מודים שהם הגיעו למבוי סתום בניהול המגפה. הציבור כבר לא קשוב להנחיות וראינו בפורים האחרון שזאת תופעה גורפת, בין אם צעירים אפרופו במסיבות בתל אביב או אפילו חסידים בטישים בירושלים, לא משנה, כל אחד בדרכו מפר את הכללים.

עיקר העלייה בתחלואה היא לא מהפתיחות שנעשו עכשיו במשק אלא דווקא מהפרת ההנחיות בציבור. מה עושים כאן? הבכירים לא יודעים לענות. מבחינתם גם סגר זה כבר מהלך לא רלוונטי. עכשיו, מאחר ונראה שהקורונה לא הולכת להיעלם בקרוב, מה העצה שלך? איך אפשר לגרום לציבור לחזור ולמלא אחר ההנחיות, כאילו שהקורונה התגלתה רק עכשיו?

אנחנו צריכים להבין שהקורונה לא באה סתם כדי להביא לנו איזה חיידקים מיוחדים, אלמנטים ביולוגים, שיחטטו בנו. אלא הקורונה הגיעה כדי ללמד אותנו לקראת חיים חדשים. ולכן זה לא סתם חיידק, אמנם שזה נראה לנו כחיידק, כאיזה יצור ביולוגי, אלא הוא משנה לנו את המחשבה, הרצון, ואת היחסים בינינו, בין המדינות ובכלל על פני כל כדור הארץ.

המחלה הזאת היא מחלה רב גוונית, רב קומתית והיא צריכה ללמד אותנו לא סתם לרחוץ ידיים, ללכת עם מסיכה ולשבת בבית. אלא בעיקר היא מלמדת אותנו איך אנחנו צריכים להתייחס לחיים שלנו, לחיים. אפילו לא ביחס בינינו בין אדם לאדם, אלא למהות החיים, למטרת החיים. ולכן זה לא יעבור סתם, זה יכנס לעוד ועוד מיני מודיפיקציות, עד שנרגיש את עצמנו סחוטים, עד שנצפצף לגמרי על כל הפוליטיקאים שרוצים לעשות מזה איזה רווח קטן לקראת הבחירות או בלי בחירות.

זה שייך למשרד הבריאות, למשרד החינוך, לכל המשרדים, לכל דבר ודבר. זאת אומרת, הקורונה תמשיך ובסופו של דבר תגרום לשינוי בכל המערכות החברתיות, ואז נראה מה באמת הייתה כאן כוונת הבורא. אני חושב שהדבר הזה יהיה איתנו להרבה זמן, הוא יתיש אותנו, יחליש אותנו, ידחוף אותנו מאחורה קדימה, ויכוון אותנו לכיוונים נכונים.

דודי: מה כוונת הבורא, מה נגלה? זה בטח לא סוד, נכון, נגלה משהו שכבר קיים. אבל מה נגלה?

זה לא סוד, הוא מביא אותנו לתרופה, מתיש אותנו עד שנרצה את התרופה. שום דבר חוץ מהתרופה, והתרופה תהיה אהבת הזולת.

דודי: מכל המכות שהאנושות ספגה בכל הדורות, דווקא מגפת הקורונה שבאה עלינו היא זאת שממש תיתן את הפוש לאנושות לצאת לדבר חדש?

כן.

דודי: אני רוצה לחזור לציבור. למה לציבור נמאס מההנחיות של הקורונה, ההנחיות הפשוטות לשמור על מרחק, מסיכות, ידיים וכולי?

אם הממשלה הייתה מתייחסת ברצינות לקורונה, לטובת הציבור ולא לטובת עצמה איך לשחק עם הציבור, אז ודאי שהקורונה כבר הייתה מביאה לפחות להתקשרות הנכונה בין הציבור והממשלה. יוצא שהקורונה באה והשחיתה את הקשרים שהיו בין הממשלה לציבור. בתוך הציבור, בין ציבור זה לציבור זה וכן הלאה. והאמת שאני לא רואה לזה סוף כל כך קרוב.

דודי: מה תחשב להתייחסות רצינית מצד הממשלה כלפי הציבור בעניין הקורונה?

זו התייחסות צינית, התייחסות צינית בלבד של הממשלה לקורונה. תראה, הדוסים נכנסים לשדה תעופה ומגיעים מחו"ל ממש מטוסים שלמים, והחילוניים לא יכולים. מפני שטוב לממשלה שככה יהיה, במיוחד לקראת הבחירות. ועוד כל מיני דברים אחרים שקורים. פותחים, סוגרים חנויות, בתי ספר, מעונות ילדים, כל מיני דברים כאלה. הכול לפי הכדאיות של האנשים שיושבים בכנסת ולא לפי הבריאות. אנחנו אפילו לא דואגים לבריאות של הילדים. על מה יש לדבר בכלל.

דודי: איך אפשר להחזיר את האמון של הציבור במנהיגים שלו?

עד שהממשלה לא תלמד את חוקי הטבע האמיתיים, אמון הציבור לא יחזור. אבל מאין ברירה אז הולכים, קונים כל פעם, זורקים לכאן כמה מיליונים, לשם משהו, ועל ידי זה קונים קולות וחוגגים.

דודי: עדיין אני לא מבין. נגיד שעכשיו הציבור היה מבין, היינו יוצאים בקמפיין תודעתי שמסביר את הסיבה האמיתית למגיפה. איך זה תורם לבניית האמון במערכות?

לא, זה לא לעכשיו. מזה לא יכול להיבנות אמון בין המפלגות לציבור, לא. כשהכול הולך לפי כדאיות, על מה בכלל מושתת כל עניין הבחירות? על שנאה שיש בתוך הציבור. אני שונא את אלה, ואני שונא את אלה, ולכן אני בוחר באלו. לכן זה לא יכול להתקיים לטובה.

דודי: אני רוצה עוד פעם לחזור, אתה אומר שישנה גישה צינית כלפי הציבור ביחס למצב הקורונה. איך הופכים את זה, איפה נקודת ההיפוך פה?

רק בזה שאתה ממלא את הציבור עם ידיעה נכונה מה זה קורונה, בשביל מה היא באה ומה צריכה להיות עכשיו המטרה של הציבור. איך להגיע לאותה מטרה, וממש איך להתקרב בכוחות אהבה זה לזה, אלה דברים שלא יכולים לקרות מהר מאוד. וזה לא יכול להיות לפי אותן מערכות שקיימות עכשיו בחברה.

דודי: ואם היו מערכות כאלה שמסבירות את הידיעה הזאת, כמו שאתה מתאר. למה זה היה גורם פה מצד הציבור. זה היה בונה בהם אמון, יחס חדש להנחיות, מה זה היה יוצר בהם?

לגמרי, לגמרי, הציבור היה צריך להתהפך, וכשהוא יתהפך הוא יראה את הממשלה שצריכה להיות בצורה הפוכה, ואז תתרחש מהפכה גדולה מאוד. אבל עכשיו הציבור מבולבל, אין בו כלום. הממשלה יודעת רק דבר אחד, איפה אני מוכר יותר, וקונה פחות.

נורמה: האם הרצון להתכלל, להתכללות, הוא משהו טבעי כי אנחנו חיות חברתיות?

רצון להתכלל זה יש אך ורק בתנאי שאני רואה משהו אגואיסטי. אצלנו הרצון להתכלל הוא לגמרי הפוך, כי הכול תלוי במטרה. המטרה שלנו היא חיבור בינינו למעלה מהאגו, ולכן התכללות שלנו היא אחרת.

נורמה: נראה לי שכבר ענית, אבל אני אשאל בכל מקרה. איך לעצור את זה בהכרה ולא בכוח?

לא, בכוח אנחנו לא יכולים לעצור. בכוח, המגיפה עצמה תעצור אותנו, ככה זה יהיה על ידי המגיפה. וחוץ מזה אך ורק בתנאי שהם ילמדו, ישמעו מאיתנו, ויקיימו איכשהו את שיטת התיקון. אבל אנחנו צריכים להיות בשמחה, כי סך הכול הקהל מגיע לשלבים הנכונים, למצב שהוא יצטרך להסכים, להסכים עם מה שקורה.

נורמה: שמעתי כמה תגובות מהצעירים שחגגו ואמרו "מה עוד נשאר בחיים, רק ליהנות".

ליהנות אני גם מסכים, אבל האם הם יכולים ליהנות? אני לא יודע.

נורמה: ישנה כזאת הרגשה שאין מחר. האם זה הגיוני טבעי במצב הנוכחי?

בוודאי שכן, זה מה שצריך להיות, זה מה שהבורא עושה בזמננו, הוא מסדר ככה שאין לך לאן לברוח, רק כאן ועכשיו לבנות חיים חדשים.

נורמה: אז איך הצעירים יכולים להסתכל על החיים בצורה פחות בדלנית או בכלל לא רק הצעירים, איך כל האנושות יכולה להיות יותר אופטימית, איך החברה יכולה לתמוך?

העולם לא שייך לצעירים ולזקנים, העולם שייך לחכמים. אם הם יהיו חכמים הם ידעו איך להסתדר בעולם שלנו ולסדר את העולם שלנו לפי החכמה האמיתית.

נורמה: מה זה להיות חכם?

"החכם עיניו בראשו", שהוא "רואה את הנולד", שהוא מבין ממה שקורה איך הוא צריך להתנהג כדי להגיע לעתיד הטוב.

נורמה: וכרגע העולם לא חכם?

זאת שאלה רטורית, לא דורשת תשובה.

טל: בהמשך לעם החכם או לא חכם שלחו לי פה שאלה על זה שמנכ"ל פייזר הודה במסגרת איזושהי תביעה נגד החיסון, שישראל היא מעבדת הניסוי של העולם, שעלינו פה עושים את כל הניסויים של העולם. וכאילו כבר אין בושה להודות בדברים כאלה בצורה מפורשת, נראה שמנהיגים יכולים לעשות עם העמים שלהם מה שהם רוצים ולנו אין מה להגיד על זה, מה זה מסמן צורת ההתבטאות הזאת?

אני לא יודע, משחקים שם לכל הכיוונים, מנכ"ל פייזר הוא גם יהודי דרך אגב, הוא מדען ידוע מאוד, מכובד אבל זה שעושים עלינו ניסוי, מה אני יכול להגיד? יכול להיות שכן. אני תומך במה שתומך הכלל, "בתוך עמי אנוכי יושבת", בחרו בפייזר הזה, טוב, היו בוחרים ב"ספוטניק "5 או משהו, הייתי הולך על ספוטניק 5, לי זה לא חשוב, העיקר שזה האומה, שכולם מקבלים בעיקר את חיסון הפייזר הזה.

טל: אז לא מפריע לך להיות חלק מניסוי?

לא, אני נמצא בתוך אומה, אני לא עושה מעצמי משהו מחוצה לזה, ברגע שזה הפך להיות לנתיב הכללי לכל עם ישראל, בעיקר, אז גם אני הלכתי ועשיתי.

טל: אז מה שבעצם שומר כאן זה כוח הכלל, החיבור שקיים בעצם בפעולה?

אני רוצה להיות בתוך הכלל, לא חשוב מה שיהיה עימו, אלא עימו אני יחד, למדתי את זה מרב"ש במלחמת המפרץ, במלחמת הלבנון בכל מיני מצבים,.

דודי: שאלה אחרונה כללית יותר לגבי מצב ההפצה לאחר הכנס הווירטואלי שעברנו והיה מושלם, מתוך הרגשת אחריות כמפיצים וככותבים אנחנו רוצים לשאול את השאלה המשותפת שלנו, לפני הכנס הווירטואלי דיברנו שאחרי הכנס נצא במהלך הפצה רחב בכל השפות אבל עכשיו מורגש שאולי אנחנו עדיין לא שם, ייתכן ואנחנו לא מוכנים, לא בשלים לכך או מסיבה אחרת אבל בכל זאת רצינו לשמוע אותך איפה כמפעל הפצה לחכמת הקבלה אנחנו עומדים?

אתם עומדים במצב שצריכים כרגיל, תמיד, לשפר את עצמכם ולצאת להפצה יום יום, זה דבר אחד. דבר שני שאתם צריכים לפרסם את כול חכמת הקבלה בצורה שאתם שומעים את זה עכשיו, במיוחד לפי הערבות ולפי ההתכללות, שהעתיד הטוב שלנו מובטח רק על ידי זה.

הדבר השלישי, שאנחנו בעוד שלושה חודשים בערך צריכים לקבוע עם ההנהלה מתי אנחנו שוב עושים כנס, רק אני חושב שיומיים זה מספיק, זו דעתי בינתיים, וצריכים להתכונן לזה. להתכונן זאת אומרת לארגן כל מיני קבוצות שלנו וקבוצות של מתחילים למיניהן, נשים, לא חשוב, כמה שיותר וכך אנחנו נתקדם, שהכנס הבא הוא ממש יהיה כזה שכבר מארגן אותנו בצורה יותר יציבה, ברורה למערכת אחת.

שלי: הרבה פעמים רואים אצלנו שיש תקופות של יותר יציאה החוצה ותקופות של התכנסות פנימה, האם עכשיו אנחנו בתקופה שאתה מצפה לאיזשהו מהלך חיצוני יותר רחב מהשגרתי או שכרגע להמשיך?

יותר רחב, יותר רחב כל הזמן, כמה שיותר, לא להתקבץ פנימה, אנחנו נמצאים בדור האחרון, הוא דורש מאיתנו הפצה ככל האפשר רחבה יותר.

שלי: האם מלבד ההסברה על החיבור גם אתה היית רוצה שנבנה מערכות חינוך כבר יותר פרקטיות, יותר בפועל?

אני רוצה הכול, השאלה מי יודע ומי יכול?

נורמה: שאלה אידיאולוגית, לפני הכנס אתה לא רצית להתייחס למה שקורה באמריקה למשל, יש לנו מדור קבוע שלך בכמה כלי תקשורת, למשל "ניוז מקס" שזה מאוד אמריקאי ומאוד פופולארי, ועכשיו מהפופולאריים ביותר, אז רצינו לברר האם אתה רואה מקום לשאלות על מה שקורה באמריקה מכל הבחינות על כל הספקטרום הפוליטי לאור המצב?

לא הייתי מעוניין בזה. כל דבר על חכמת הקבלה, על עתיד העולם בצורה הכללית מה שאפשר להגיד, מה שאנחנו דיברנו עכשיו אבל על מה שיהיה עם אמריקה לגמרי בצורה ספציפית אין לי מה להגיד, זה מצב מאוד מאוד מעורפל, הכול בערפל, הכול בחצי חושך וככה זה.

הקורונה עושה בינתיים את העבודה שלה, בואו ניתן לה לעבוד, זה מה שהייתי אומר, בכל העולם כך אבל לדבר על המצב עצמו באמריקה, מי אני שאני מבין בזה, מרגיש בזה? האמריקאים שקועים בתוך הפוליטיקה שלהם, הם מיד ירגישו שאני מדבר כביכול לפי הבנתם לא לעניין, אז בשביל מה לי את זה? בגלל זה הם גם התרחקו מחכמת הקבלה.

נורמה: גם אם זה קשור לישראל?

אפילו גם שזה קשור לישראל, מה יש לי לדבר על ישראל, מה יש לי לדבר בעד ישראל? זה לא אותו מצב שיש לנו באמת להגן על ישראל.

נורמה: יש כמה נושאים שאנחנו מכירים את התשובה שלך, את המסר שלנו מה הפתרון ולא רצינו לכתוב ולהלביש את הפתרון על כל מיני מקרים שקורים באקטואליה בלי לשאול אותך, השאלה אם כן האם אנחנו יכולים לכתוב, אם אנחנו כבר יודעים את המסר שלך ולא לשאול אותך כל הזמן מחדש?

בבקשה, כן. אני בטוח שפחות או יותר את לא יכולה לטעות, אם מדובר בך ובחיים אז אני בטוח שהמסר יצא נכון.

זהו, לכולם חיבוק ושיהיו בריאים ומלא כוחות ואור לעתיד, קדימה. עוד מעט נתקרב לפסח. בהצלחה.

(סוף השיחה)