ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.03.21 – אחרי עריכה
דודי: אנחנו ממשיכים בסדרת השיחות שלנו בנושא חג הפסח שיחול בקרוב, ובהמשך לשיעורי הקבלה היומיים בנושא, אנחנו מבקשים לברר הבחנות שונות נוספות מהלימוד על החג אבל בהיבט הגלובלי, עם התייחסות למצב האנושות, למצב בו נראה שהעולם הוא כמו "בבל" של ימינו. והנושא שלנו היום יעסוק ב"פרעה" שהוא מגיבורי ההגדה.
כשאתה מסתכל היום בהיבט גלובלי על המצבים שהאנושות עוברת, מהו המצב הזה שנקרא "פרעה"? כלפי איזו תופעה המתגלה באנושות אתה יכול להגיד, זה נקרא "פרעה"?
אנחנו נמצאים עכשיו בתקופה שהיא באמת נקראת "פרעה", כי הוא יוצא עכשיו לקדמת הבמה והוא מציג את עצמו שהוא מארגן את כל החיים שלנו, שהוא רוצה בשליטה ואוהב את השליטה ואין לנו לאן לברוח. אפילו שאנחנו מתחילים כבר לזהות פה ושם שלא טוב לנו להיות בצורה כזאת, בשליטת הפרעה, כי אנחנו מרגישים פה ושם שאנחנו עבדים, ואפילו לא שמים לב לזה שאנחנו עבדים כי מה כבר אפשר לעשות? מה אתה יכול לעשות אם אתה נמצא בשליטה של האגו, הרצון לקבל, הטבע שכך מחייב אותנו לחיות ולהתייחס זה לזה. אז סתם לשבת במה שנקרא "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו", שאין לו מה לעשות, ואז אנחנו נבכה? אנחנו צריכים לעשות משהו.
לעשות? אז תעשה חיים, זה מה שאנחנו עושים. בתת ההכרה אנחנו עושים חשבון כזה "מה יש לי לעשות, אז בוא, גם אני אעשה חיים כמו האחרים, אמנם שאני לא מסכים עם זה אבל אלה החיים" וזו הבעיה. אנחנו בינתיים מסכימים עם הפרעה שכך מנהל אותנו, אבל יחד עם זאת מתעוררת בנו בכל זאת הכרת הרע במצב הנוכחי.
ואנחנו לא כל כך רוצים להתקדם ככה כל הזמן ולגמור את החיים בריצה אחרי כל מיני תענוגים או מטרות שאנחנו מגלים בעולם הזה. בשביל זה לחיות ולמות? זו תקופה שכבר נראית לנו יותר ויותר גרועה. זה נקרא "הכרת הרע", שאדם נולד, חי, גדל, מתפתח, לומד מקצוע, משתמש בו, מוליד ילדים ומת. ומה יש לו? סך הכול כלום.
אם אנחנו רואים את כל החיים שלנו בפרספקטיבה, אז אין שום דבר. יש לנו היום שכל יותר מפותח שרואה מקצה לקצה את כל החיים הקצרים שלנו, ואנחנו רואים ש"מצורה כזאת, מה התועלת לחיות?" ולכן אנחנו רואים שהדור הצעיר, במיוחד לא רוצים להתחתן, לא רוצים להתפתח, טוב להם לא לעשות כלום. וכאילו כך אנחנו מעדיפים. וזה נקרא שכבר מתחילה תקופה שאנחנו לא מסכימים עם ה"פרעה", שאנחנו היינו רוצים להחליף אותו "במה להחליף, איך להחליף?".
ואותו מצב שאנחנו מרגישים שמתעורר בינינו, הוא נקרא "משה", הרוח הזאת, שאנחנו לא רוצים להיות אצל פרעה, אמנם שכולנו נולדנו והתפתחנו בו, ואנחנו מרגישים שרוצים לצאת ממנו אבל לא מסוגלים. לכן אנחנו נקראים "בני ישראל", שמצד אחד אנחנו נמצאים מכוונים לאיזושהי מטרה יותר גבוהה, ומצד שני לא רוצים להישאר בצורה כזאת אצל פרעה וגם לא יודעים לברוח ממנו, לא מסוגלים. אז מה לעשות?
לכן יוצא שאנחנו נמצאים בין שמיים לארץ. זה שרוצים לברוח משליטת הפרעה, אנחנו רוצים, וזה שלא מבינים איך לעשות את זה, גם יודעים. וכך אנחנו נמצאים בינתיים. זה כבר מצב מתקדם, כי עם ישראל שבהגדה זה נקרא שהוא היה במצרים, הם חשבו שמצרים זה טוב והם חיו מצבים טובים, הם שגשגו בכל מיני צורות, הם הצליחו יותר מהמצרִים עצמם. וכאילו מה היה להם רע, שום דבר לא היה רע, רק הרצון האגואיסטי שלהם שגדל, היה קצת אחר מזה של המצרים. למצרים אין תוספת שנקראת ה"נקודה שבלב". כשאדם שמתפתח לאט לאט, מתוך הקשר שלו עם הנקודה הזאת, עם הבורא, אז הוא מתחיל לשאול את עצמו "בשביל מה ולמה"?
"ישראל" זה נקרא ישַר-אל, שיש איזשהו קשר לכוח עליון, ואז אלה מתחילים לשאול "אלה החיים שלנו, כך אנחנו חיים? הבהמות, החיות, יותר טובות מאיתנו, הן יותר מוצלחות, כי הן לא שואלות את עצמן על החיים, הן חיות וזהו. אבל אנחנו, כשאנחנו רואים עד כמה שאנחנו נבזים, אפסיים וממשיכים לחיות, ועוד יותר מזה, אפילו מכבדים את החיים האלו, אז מי אנחנו בכלל?"
זאת אומרת, אנחנו ממש נמצאים בשפלות לעומת כולם, הכי גדולים, הכי חכמים, כולם הכי מכל היצורים, אבל הכי שפלים. ומי שמרגישים שכך הם, והם לא יודעים מה לעשות ובכל זאת מחפשים איך לצאת מהחיים האלו, הם כבר נקראים "בני ישראל שבמצרים". ואני רואה שכבר יש לנו כאלה אלפים על אלפים בדור החדש, בדור הצעיר, שהם מחפשים "אז מה אנחנו נעשה עם החיים שלנו?" ולא מוצאים, אבל כבר מחפשים.
והעבודה שלנו היא בזה שאנחנו נראה להם כיוון איך אפשר באמת לצאת ממצרים, להתעלות למעלה מכל הערכים האלו שבמצרים ולקבוע לעצמם, וגם לעצמנו, ערכים חדשים. וההבדל הוא בזה שאנחנו עושים כאן פסח, פָסָח, מעבר משליטת החיים ברצון לקבל האגואיסטי, כל אחד לעצמו, ואפילו לרעת הזולת, לכל אחד למען הזולת אפילו על החשבון האישי של עצמו.
והמעבר הזה מאגו להשפעה, משנאה לאהבה, הוא נקרא פסח, פָסָח, שאנחנו עוברים מלקבוע את החיים שלנו ביצר הרע, בעל מנת לקבל, ליצר הטוב, לעל מנת להשפיע. זה כל החג הזה, צריכים להתנתק ממצב של "מצרים" למצב חדש, שחיים על מנת להשפיע, בחיבוק, באהבה שנקראת "ארץ ישראל". "ארץ" זה רצון שמכוון ישר לבורא, להשפעה ולאהבה, והחג הזה מסמל ממש מהפכה פנימית בכל אחד ובכולם יחד, בכל הקבוצה, ויכול להיות בכל העם ויכול להיות מעבר לעם, ממש בכל האנושות.
וזה הכול לפנינו, ולכן אנחנו צריכים לראות שזו העבודה שלנו. שאנחנו נסביר לכולם, נמשוך את כולם לחיים חדשים, לשיטה לחיים החדשים, ואז הכוח שאנחנו משפיעים אליהם, לכולם, לכל האנושות יבוא אחרינו, הוא שנקרא "כוח משה", שהוא מושך את כל אלה שמבינים שלחיות בצורת מצרים זה נבזה, זה שפל, שאנחנו נמצאים ממש בשליטת האגו שלנו והוא מחייב אותנו כך לעשות. ולהתעלות מעליו זו העבודה, המשימה והמטרה שלנו.
זה עניין חג הפסח. בעבר עברנו פעם אחת את חג הפסח בקבוצה קטנה של משה, ונקווה מאוד שאנחנו נעבור את זה בזמננו, במעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, על ידי הקבוצה שהיא כולה נקראת משה, שהיא "בני ברוך".
דודי: העברת לנו בצורה יפה תמונה מלאה מהתחלה ועד הסוף. בכל הציור הזה אני רוצה להתמקד דווקא בנושא שנקרא "פרעה". באופן שתיארת את זה אמרת שפרעה זה אותו רצון לקבל, אותו אגו, שפעם אחת היה טוב, ואחר כך הוא הפך להיות פרעה רע. האם תוכל להסביר מה זה פרעה "רע" ופרעה "טוב"?
זה הרצון הפנימי שלנו, שבאדם, שהוא מושך אותנו לכל מיני תקופות של התפתחות. מה ההבדל בין תקופת ההתפתחות שהייתה בארץ כנען שם היו בני ישראל, ואחר כך כשהיו במדבר, ואחר כך במצרים? שמצרים הייתה הכי אגואיסטית והייתה ארץ מפותחת מאוד, ולאותם הזמנים הייתה ממש כאיזה מין גן עדן. לא לכולם, ודאי שהיו שם עשירים וגם עניים, חולים וגם בריאים, גם מצליחים וההיפך, אבל בכל זאת היא היתה ארץ משגשגת, מתקדמת, יותר מכולן.
ולכן אותה קבוצה שנקראת "עם ישראל" היתה קבוצה קטנה מאוד, כך כתוב, סך הכול שבעים נפש שנכנסנו למצרים, ואותה קבוצה ראתה את הכניסה למצרים כהתפתחות. כמו שהיום, למרות שהיום כבר לא כל כך, רוצים להגיע לאמריקה, כי זה מקום יפה וטוב, אפשר לחיות, להרוויח, להצליח, לעשות חיים.
לכן פרעה שנתן להם אפשרות לבוא כביכול, אותו כוח עליון, הוא קידם אותם להתפתחות הרצון לקבל. ולכן התקופה הראשונה שהם היו במצרים זה נקרא "שבע שנות שובע". זה לא שבע שנים אלא כך זה נקרא, כי מצד שני כתוב "ארבע מאות שנות גלות מצרים", ולפי חשבונות אחרים אז זה לא ארבע מאות אלא פחות, יש בזה כל מיני דברים. אבל זה לא מה שחשוב לנו, חשוב לנו שהם התקדמו לחיים אגואיסטיים יותר טובים. הם באו לפרעה, שזה כוח החיים הכי מפותח והם למדו שם איך לחיות, ועוד הצליחו בזה יותר מהמצרים, שהמצרים בעצמם אמרו "תראו איך עם ישראל מצליח בינינו, נעשה שמן וכן הלאה".
וזה הכול מפני שמצד אחד עם ישראל רצה בעצמו להתפתח על ידי הדחף שיש לו להתפתח בכל מקום, כי זה האגו שלו המוגבר. ומצד שני שיש לו מטרה, זה כוחות הטבע, פרעה שמפתח אותו. עד שהם הגיעו למצב שכבר לא יכלו יותר להתפתח ומרוב ההתפתחות האגואיסטית הם מתחילים להבין שלאגו שלהם יש סוף. וכך הם נמצאים בניגוד עם המצרים, כי המצרים אומרים "מה עוד אפשר? תראו איזה חיים טובים יש לנו ".
זה בדיוק כמו אנשים גם היום בעולם הזה. יש המון אנשים כאלה שאומרים "בואו נתפתח, נעשה חיים" וכן הלאה, וכן הלאה. "למה אגו זה טוב? הוא נותן לנו, לכולם, אפשרות לפתח זה את זה "לכו תתפרנסו זה מזה"".
ועם ישראל, מתוך זה שהוא מפתח את עצמו גם בצורה אגואיסטית, אבל יחד עם זה בתוכו מתפתחת "נקודה שבלב", והוא לא יודע את זה, אבל ככה זה קורה, והוא מתחיל לשאול "בשביל מה אני מתפתח? מה יש לי מזה? אני צריך להגיע למצב שאני צריך למלא את הנקודה שבלב שלי, כי את הלב אני ממלא, אבל מזה שאני ממלא את הלב, אני מרגיש שדרך אותה נקודה שבלב הכול יוצא מהלב החוצה ולא נשאר לי כלום."
ואז מה קורה? הם צועקים, "מה לעשות עם זה"? ואז הם נכנסים למאבק בהתמודדות עם הפרעה, עם האגו הכללי שאומר "תשבו, תרוויחו, תעשו חיים ותשתקו". כשאת זה פרעה דורש ממשה ומעם ישראל, מה הוא אומר למשה? "לך לעם ותרגיע אותו, יש לכם הכול. מה אתם רוצים"?
ומשה אומר "לא. אנחנו צריכים לצאת מהחיים האלו. אנחנו לא יכולים, לא יכולים להמשיך בצורה כזאת". וכאן הטרגדיה הזאת, כל מה שקרה.
דודי: כשאתה מסתכל על ציר ההתפתחות של האנושות היום, מתי פרעה הטוב הפך לפרעה הרע?
זה לאט לאט, לפי הכרת בני האדם. כשאני מסתכל היום על האנושות, אני רואה שחלק מהאנושות כבר נמצא בייאוש מכל תהליך ההתפתחות, הם כבר לא קוראים לזה התפתחות. לפי השנים, לפי הכיוון זו כביכול התפתחות, אבל התפתחות לְמה? לזה שאנחנו נכיר שאנחנו נמצאים במבוי סתום? מה יש לנו? במה אנחנו יכולים עוד ועוד להתפתח? חוץ משאנחנו מוסיפים בכל מיני צורות מעוותות בין היחסים בינינו, בנשק ובכל מיני דברים שאין בהם צורך ממש חיוני, במה אנחנו עוד מתפתחים? מי צריך עוד התפתחות? לאן? אנחנו הגענו למצב שאנחנו כבר לא מרגישים, מה עוד אתה יכול לעשות שיהיה לנו טוב. סך הכול כל ההתפתחות היא כדי שיהיה לנו טוב. מה אתה ממליץ לי שיהיה לי טוב? תגיד.
כאן אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים מה לעשות עם עצמנו, עם החיים שלנו. ואתה רואה את זה לפי הדור הצעיר שלא כל כך מעוניין לרוץ אחרי כל הדברים האלה. ממש יוצא לנו דור חדש שהוא לא רוצה להכיר בפרעה, לא רוצה להכיר בשום דבר, כי לא מרגיש שמזה יהיה לו מילוי. למה? כי אתה מגיע אליו ואומר, "תראו, אתם יכולים את זה ואת זה לעשות", הם אומרים "אנחנו לא רוצים". לך היה חיסרון ואתה היית מרוויח וממלא אותו, ולהם אין את אותו החיסרון כדי להרוויח ולמלא אותו. אז מה לעשות? אז הם נמצאים בייאוש, אימפוטנטים כאלה, שאין רצון. מה אני אעשה?
דודי: מה תמליץ להם?
אני ממליץ להם שיטה לגמרי אחרת, כי אחרת אין להם ברירה. ואני רוצה להמליץ להם לפני שהם מגיעים לייאוש כזה שהם מתחילים לגמור עם חיים כאלו. כי חיים ללא תקווה, ללא עתיד, ללא משהו שיש לפניך, משהו שזוהר, זה לא חיים, זה מוות. הרגשת המוות זה לא שאדם מת, זה שהוא חי ומרגיש שהוא מת.
דודי: אנחנו מסתכלים עכשיו על מצב האנושות, שנה אחרי הקורונה, וברגע שפותחים עכשיו את מקומות הבילוי, את כל האפשרויות לחזור לשגרה הרגילה, האנשים חוזרים מהר, ככל האפשר לחזור אחורה. לא כולם, אבל יש איזו מסה, תנועה אחורה. מה זה מסמל, שרוצים את פרעה הרע? אני מנסה להבין את זה במונחים של מצרים.
אני מרגיש מזה צורת גלים שבאים לחוף הים ורוצים להתפשט לחוף הים ואחר כך עוזבים וחוזרים חזרה לים. אז יש כאלו כמה גיחות, שבאים ועוזבים, באים ועוזבים. אבל תמיד זה ככה, בכל שלבי ההתפתחות האנושית, שהיא בודקת בזה את עצמה לאן היא הולכת, בשביל מה, למה.
אני לא חושב שהדברים האלה יקרו בנו להרבה זמן. זה כדי לבדוק יותר נכון את המצבים האלה, לעשות בהם בירור, מה היה לנו ומה יש עכשיו, מה יהיה אם נחזור, ומה יהיה אם נחזור בחזרה למה שאנחנו עכשיו אחרי הבדיקה. הבירורים האלה הם תמיד ככה. ראית פעם איך חתול או חיה קופצת? היא עומדת ובודקת את עצמה, לקפוץ או לא, לקפוץ או לא ואיך, ואחר כך קופצת, אז אנחנו עכשיו נמצאים במצב כזה. זה מצב שנמצא בכל דבר, בכל מקום, שאנחנו צריכים להחליט ולעשות. אז יש לנו כזאת הכנה לקפיצה.
דודי: קפיצה למה? לאן?
למצב חדש. הדור הצעיר עכשיו בודק. הוא לא יודע בדיוק מה עובר עליו, אבל ככה זה קורה לו.
דודי: ומה בעצם הכוח הזה שדוחף אותנו לחזור נגיד למקומות הבילוי, ולמה יש לנו נטייה כזאת לחלום על מה שהיה, לחזור, להסתכל אחורה?
אין לאן, אלא מה אתה תיתן להם? זה נקרא "הכרת הרע", שבודקים האם היה לנו טוב או לא. האם אנחנו יכולים להמשיך לחיות עם אותם הערכים שהיו לנו קודם. גם לא יכולים. האם היום אנחנו יכולים לעשות משהו אחר לעצמנו. גם לא יודעים. אנחנו לא יודעים מה לעשות, לאן אני אלך? לאיזה כיוון? מה לעשות? עכשיו מדברים על זה שייתנו לכל אחד איזושהי משכורת מינימום, "תשב בבית", זה בכלל יותר גרוע ממוות. אבל תראה מה שקורה.
דודי: איך להכיר שפרעה הרע הוא רע לי באמת?
חשבתי שאתה תשאל אחרת. איך להכיר שפרעה שנראה לי רע, הוא באמת פרעה הטוב, הכוח הטוב שמפתח אותי? הוא לא רע, הוא מושך אותי לחיים שלי הקודמים כדי שאני אבדוק ואשכנע את עצמי שבאמת את החיים ההם אני כבר לא רוצה. אני כבר לא יכול. הרצון שלי הוא חדש, הוא גדל על ידי כל מיני הגיחות האלו, כמו גלי הים שיוצאים לחוף הים. על ידי זה אני בודק איפה אני נמצא, ואיפה אני יכול לחיות, ובשביל מה, ולמה. יוצא שאין לי מה לעשות, אני חייב ללכת קדימה. איך קדימה? לאן? ואז אני בודק. וזה כבר לא פרעה הישן. כל פעם הוא מתחדש, דרך אגב. ממכה למכה הוא מתחדש, ובזה הוא מלמד את הדור הצעיר או את בני ישראל מה לרצות ואיך לגשת לחיים.
דודי: אני רוצה להבין את ההתפתחות של פרעה. הוא מתחיל כפרעה טוב שעוזר לנו להתפתח כרצון, כאגו שצריך לדחוף ולהגדיל את האנושות קדימה וטוב, אחר כך הוא הופך להיות רע, כי הוא מתחיל לנצל את הזולת, להרוס ולהשמיד.
הוא לא רע, הוא הופך להיות מורה. אני מכיר בילדים שהם קטנים, שהם ממש יפים, עליזים, הם רצים ועושים הכול, ואבא ואימא מתייחסים אליהם כל כך טוב, שיעשו, שילכו להם על הראש. אחר כך פתאום, לא פתאום, אבל תוך כמה זמן מתחילים לדרוש מהילדים האלה, "אתה צריך לשמור על עצמך, אתה צריך לא לשבור ולא לעשות כך וכך, אתה צריך גם ללכת וללמוד בבית הספר, אתה צריך לקום מוקדם" וכולי. מה פתאום החיים משתנים, מה פתאום שאותו פרעה שהיה כל כך יפה וטוב נעשה עכשיו יותר גרוע, דורש ממני? אני לא רוצה. האגו הקטן של הילד, וככה זה גם לאומה שלמה, הוא לא רוצה. מה לא מובן?
דודי: לא מובן מה מכאן. מה מהמצב הזה שעכשיו עומד חמור ולא רוצה כלום ולא רוצה לזוז ולא רוצה את הדרישות אליו, מה מכאן?
מכאן והלאה צריכה לקום קבוצת הכתבים של "בני ברוך" שהם יסבירו לעם. ולא רק אתם, שמעתי שיש עוד הרבה אנשים, שיעבדו כולם על ההפצה הנכונה, מה צריך להיות, איך אנחנו מפיצים את שיטת השינוי הנכונה לעם ישראל ולכל העולם, כי הגענו כבר למצב כללי. אתה רואה איך הפנדמיה, איך הבורא עשה לנו הכנה.
שלי: אם חוזרים למצרים, עם ישראל היו שם עבדים, אז איפה באה לידי ביטוי ההתפתחות שלהם, מה זה סיר הבשר הזה שהם מתגעגעים אליו?
אני לא רוצה להיכנס לזה, מספיק שאמרתי קצת, והלאה כבר תחשבו בשכל שלכם. יש פסוקים לזה ויש פסוקים לזה, תלוי איך מסתכלים על המצב. אלו שמרגישים שמצרים מכבידה עליהם, ועל זה כותב גם רב"ש, אז מרגישים שמצרים מכבידה עליהם. ואלו שלא מרגישים שמצרים מכבידה, העיקר בשבילם זה לקבל שכר טוב, הם מרגישים שמצרים זה טוב. כמו עכשיו בחיים.
שלי: זה תלוי ביחס של האדם.
כן. ודאי.
שלי: עכשיו, כשהכלים של האנשים מתחילים להתרוקן, מה צריך להיות היחס הנכון של האדם לפרעה בשנת 2021? איך הוא צריך להתייחס אליו?
הם צריכים להבין את התהליך, לאן זה מוביל אותם, ואת זה אנחנו צריכים להסביר להם. והתהליך הזה הוא בלתי נמנע והוא לא חוזר. ההיסטוריה לא חוזרת, היא רק ממשיכה.
שלי: עדיין לא ברור מהו פרעה עכשיו, ממש בשנה הזאת, בימים האלה, מה זה פרעה שלנו?
האגו הכללי האנושי שמושך את כל האנושות הלאה להתפתחות. וכל האנושות צריכה לגלות בכל התהליך הזה עד כמה ההתפתחות שלו היא התפתחות נכשלת, ללא מטרה, שלא יהיה קדימה שום דבר. לגלות את האפסיות שבפרעה, להוריד אותו מדרגת מלך העולם לאפס.
שלי: אם נכנסים לתוך האדם, מה אומר לי פרעה ומה אומר לי הצד השני שצריך כאילו להוריד אותו לאפס? מה הם אומרים?
הם אומרים שהתקופה נגמרה. עכשיו קם מלך חדש והוא לא אותו פרעה כמו שהיה, ואנחנו צריכים להכיר אותו.
שלי: פרעה אומר לי תחזרי לחיים האחרים?
זה האגו שלי כך אומר מצד אחד, ומצד שני משה אומר שצריכים לעשות אחרת. ואז פרעה צועק על משה ואהרון, למה אתם מחממים את העם נגדי, שילכו ויעבדו ויהיה להם הכול. אני נותן להם כול מה שיש לי. נתתי לכם את חלקת האדמה הכי טובה במצרים, תראו מה אתם יכולים לעשות, אף אחד לא לוחץ עליכם, שום דבר, בבקשה. חוץ מדבר אחד הוא לא יכול לתת להם, דבר אחד שהם דורשים ממנו, זה את מהות החיים, בשביל מה אני חי. מה מזה שאני יכול לחיות, ויש לי פינה לחיות ויש לי מחשב ויש לי הכול, מה מזה? אני כבר לא יכול בזה למלא את עצמי. מספיק, כמה שיביאו לי עוד משחקי מחשב, עוד כל מיני דברים, זה הכול לא ממלא אותי.
שלי: זאת בדיוק השאלה. האדם המודרני, שהוא כאילו הכי חכם, הכי מפותח ממה שהיה לאורך כל ההיסטוריה, איך הוא מצליח להסתפק במילויים גופניים? איפה הוא מחביא את השאלה הזאת של משמעות החיים?
בינתיים הוא כך מסוגל לבלבל את עצמו, כי אין ברירה. לכן עכשיו מותרת מריחואנה, אחר כך יהיו מותרים גם דברים יותר גרועים, כל הסמים, כל מה שאת רוצה, הכול יהיה מוכן, הכול יהיה מותר, אין שום בעיה.
חיים: יש מקומות שזה כבר ככה.
מה לעשות?
שלי: אבל אנחנו רואים שרוב העם עכשיו הוא לאו דווקא בסמים, הוא פשוט ממלא את עצמו בסתם, בכלום, והוא חי עם זה בשלום.
אלא מה לעשות?
שלי: אם יש בתוכו שאלה, למה היא לא צפה ועולה, איפה היא מסתתרת?
אבל אין תשובה על השאלה הזאת. אין לי תשובה, אז מה אני אעשה עכשיו? אז או שאני מזריק לעצמי איזה סם, או שמספיק לי לעשן אותו, או שאני משתכר, לוקח כמה חברים, כמה חברות ועושה איתם איזה ערב. מה יש לעשות? תגידי לי. יש לך במה לעזור לי לשרוף את היום, להרוג את הזמן?
שלי: אבל אני חשבתי שכשלאדם יש שאלה אז הוא מגיע לתשובה.
אבל אין תשובה.
שלי: הקבלה.
איזה קבלה? היא לא נמצאת בתחום שלו, היא לא נמצאת בשדה הראייה שלו.
שלי: זה בטוח שלנו יש במה להשתפר בהפצה. אבל אני נגיד הגעתי כמעט לפני 20 שנה לפה, והגעתי, ולא היה כלום. איך הגעתי? הגעתי כי הייתה לי שאלה.
כי הייתה לך שאלה והיה לך תפקיד שבעתיד את צריכה להיות בהפצה, והגעת.
שלי: האם אדם מפחד להתמודד עם הכאב שהשאלה מעוררת בו? ממה הוא מפחד שהוא לא נותן לה לצוף?
כי אין תשובה. את לא מבינה. אין מצב יותר גרוע מזה שיש לי עתיד ויש עליו שאלה גדולה בשביל מה הוא, מה הוא מביא לי, שום דבר, ואני לא יכול לסגור עליו את העיניים. זה תהום, תהום חשוכה שנפתחת לפניי, זה פחד גדול מאוד. זה נקרא "הארת המלכות". פעם הרגשתי את זה ליד הרב"ש, אז הוא תפס אותי בשרוול ואמר לי "זה הארת המלכות".
שלי: אז אתה אומר שגם אנחנו עוד לא הגענו לשאלה האמיתית הזאת של הארת המלכות.
זה לא לכל אחד. בשביל מה לך? לא חייבים לעבור על כל המצבים הללו. אבל זה המצב הכי גרוע, זה תהום שאין עליה תשובה. אנחנו לא מבינים את זה.
חיים: מהכי פנימי להכי חיצוני. יש נושא שנקרא גלובליזם והוא תופס תאוצה בשנים האחרונות. פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון וחוקר באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. בראיון לעיתון ישראל היום הוא הסביר מדוע אירופה עוינת את ישראל. הוא טען שהחקירה של בית המשפט הפלילי הבינלאומי בהאג היא לא בגלל שישראל ביצעה לכאורה פשעים נגד הפלסטינים, אלא בגלל עצם היותה של ישראל מדינת לאום. לטענתו, ולמעשה גם על פי ההגדרה של המונח גלובליזם, השאיפה היא לחסל את מדינת הלאום בכלל, את המושג הזה, וליצור עולם שבו יש רק משפחת העמים. במצב כזה השליטה תהייה בידי המנהיגים של משפחת העמים הזאת.
בראלי מסביר שבניגוד לגלובליזם הציונות היא תנועה לאומית, וככזאת היא עוצרת את התפשטות הגלובליזם, שלא כמו אירופה ואמריקה שהם כבר עייפות ושם הגלובליזם מתפשט ללא הפרעה. על פי בראלי "למרות הדיבורים על קידמה, גלובליזם מובילה חזרה לחשכת ימי הביניים והופכת אנשים מאזרחים לנתינים. ישראל היא בדיוק ההיפך מזה, לא פלא שהם רוצים לבטל אותה".
כשקוראים את הדברים האלה זה נשמע די מפחיד. אתה חושב שהגלובליזם יצליח לבטל את מדינת הלאום בכלל ואת מדינת ישראל בפרט?
קודם כל, המילה גלובליזם לא מוצאת חן בעיניי. בגלל שזה משהו כללי, משהו גלובלי, נגיד. אבל אני לא חושב שזה רע. אם כולם מתחברים ואם כולם מאבדים את הלאום שלהם, את האופי שלהם וכן הלאה, ומקבלים רק אופי אחד, וכולנו נהייה כאיש אחד בלב אחד, אני לא חושב שזה רע. רק השאלה באיזו צורה זה מגיע, אם דרך מלחמות נוראות, וגם לא רק באיזו צורה, אלא לאיזו צורה זה מגיע.
חיים: אתה מתכוון לאיזו מטרה זה מגיע?
לאיזו מטרה. כן. הצורה הסופית. אבל בעצם שהכול יהיה גלובלי כאיש אחד בלב אחד, כעם אחד, זה כתוב בתורה. ואני מסכים עם זה במאה אחוז, אם זה כך, כי אני לא מכיר את הפרופסורים האלה, וגם את אלו שבהאג ובכל מיני מקומות ומה הם חושבים. אבל יש כוחות שפועלים ומובילים אותנו לצורתנו הסופית. כולם, כל האנושות חייבת להגיע לזה. ולא חשוב אם זה פרופסורים או בבתי משפט בהאג ובכל מיני דברים, ככה זה יהיה. ולכן אנחנו צריכים להסביר את זה לקוראים שלנו.
חיים: מה הצורה הסופית הזאת?
הצורה הסופית היא שיהיה ה' המלך על כל הארץ, זאת אומרת רצון להשפיע הוא יהיה על כולם. "וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", שרק אהבה וחיבור ישלטו בכולם.
חיים: אתה גם הסברת בזמנו על האיחוד האירופי. כאשר נעשה האיחוד אתה אמרת, בסדר, איחוד זה רעיון טוב, אבל כאן אין שום רעיון של איחוד, אלא יש רעיון של השתלטות של מדינות חזקות על מדינות חלשות, ופה האיחוד הוא רק כלכלי ולמען שליטה. נראה שהגלובליזם הולך בעצם באותו כיוון. אתה חושב שמה שקורה כרגע עם גלובליזם זה דבר נכון?
אני לא חושב שזה נכון, או לא נכון. כי אף פעם זה לא הולך לפי מה שמחליטים שם איזה פרופסורים, או בנקאים, או עוד מישהו. עולם כמנהגו נוהג ומתקדם לפי תכנית הבריאה, וזה שבדרך יושבים כמה חכמים וכותבים כל מיני מאמרים, או מדברים יפה, זה שיהיה, זה בצד, אף אחד לא מפריע להם, גם אף אחד לא מתייחס לזה ברצינות. כי מה שמדברים זה דבר אחד ומה שקורה בחיים זה דבר שני. ולכן אני לא מתפעל מזה שהם כותבים ומזה שמדברים בהאג. הכי חשוב לנו זה להפיץ את כמת הקבלה, חכמת התיקון, שיטת התיקון, וכמה שיותר לזרז את כל האנושות להבין איך אנחנו צריכים להתקדם ואיך אנחנו מתקדמים לפי חוקי הטבע, ולא לפי מה שמוציא מישהו מתחת השערות שלו, מהראש, כל מיני שיטות, תיאוריות.
חיים: אתה חושב שזה נכון לבטל את מדינות הלאום? כרגע, נכון להיום.
אני לא חושב על לבטל או לא לבטל. אני חושב שאנחנו פשוט צריכים להתקדם. כמו שחכמת הקבלה אומרת, מהתפתחות הרצון לקבל בנו, לאט לאט, שזה קורה על ידי כוחות הטבע, ואנחנו נמצאים בתוך כוחות הטבע, אנחנו נגיע למצב שבסופו של דבר יתגלה הכוח הטוב כהכרחי שישלוט. ונרצה להתקדם, להתקרב אליו, ונכופף את ראשינו שהוא ישלוט עלינו.
חיים: השאלה היא האם עכשיו הזמן הנכון לפרק את מדינות הלאום?
אבל מי הולך לפרק ומי לא הולך לפרק? אלה שאלות תיאורטיות שאין להן שום כוח ויכולת להתקיים. מי עכשיו נגיד יחליט שאנחנו מפרקים, או לא מפרקים? הם סתם מדברים ביניהם שם בהאג, או בבריסל, או בעוד כל מיני מקומות. מה אכפת לך שמדברים? אתה רואה איך שהם בעצמם מתפרקים כולם.
חיים: אני אתן דוגמאות על התהליכים שמתרחשים כרגע בעולם. למשל יש תהליך של הגירה, ראינו את זה באירופה, בעיקר ממזרח אפריקה ומארצות מוסלמיות. אירופה עייפה ולא מתנגדת, וראינו מה שזה עושה שם בחברה ואת אותו תהליך אנחנו רואים היום בארצות הברית עם ההגירה מדרום אמריקה. תהליך של הגירה מואצת שמתגברת כל הזמן, כאשר בעצם התוצאה היא אותה תוצאה, התפוררות של החברה.
תמיד זה היה, זה לא משהו שקורה עכשיו. זה קרה גם באירופה לפני ארבע מאות שנה וקרה גם באמריקה, באפריקה ובכל המקומות, בכל דבר. זה קורה כשגלים כאלו של ברברים מגיעים ממקומות שונים ופולשים למדינות מתקדמות, מתורבתות ומביאים את המדינות האלו כמעט להיעלם מהבמה ההיסטורית. היה דבר כזה בהיסטוריה אין חדש בזה.
חיים: בזמנו תיארת את זה כאיזו מגמה מודעת ולא תהליך של פלישת ברברים, כפי שהיה בזמנו.
אז מה ההבדל?
חיים: שיש פה מטרה מסוימת.
אני חושב שאין לנו מה להתפעל מזה. יקרה מה שיקרה, וזה תהליך שקורה על ידי חוקי הטבע נחיה ונראה. ודאי שאמריקה הולכת להיגמר, והיא לא תוכל להיות כמו קודם. הייתה תקופה מיוחדת, ובגלל זה היא משכה אליה תשומת לב מכל העולם, גם בצורה טובה וגם בצורה גרועה, עכשיו תן לאחרים ליהנות ממנה.
יבואו עכשיו כל מיני קבוצות אנשים, עמים, שיתפסו אותה ויגרסו אותה לחלקים, לחתיכות. אמריקה בעצמה יכולה להתחלק לכמה וכמה אזורים, שזה צפון ודרום, מזרח ומערב.
שיהיה, תן להם. אני לא דואג להם, אני לא דואג לאף אחד כולל ישראל, ממש לא. אני דואג רק לדבר אחד, עד כמה שהאנושות כולה תוכל לקבל הסבר נכון, ולממש אותו בדרך טובה. אם לא אז בדרך רעה, מה לעשות, אז אני דואג שזה יהיה בדרך טובה.
חיים: נעבור לנושא החינוך. בעיקר מדברים על החינוך בארה"ב, אבל לא רק במערכת החינוך אלא בכלל בחברה האמריקאית מתקיים היום קמפיין החדרה של אידיאולוגיה, החל מגיל ארבע, חמש ועד סוף האוניברסיטה, מלמדים ילדים וסטודנטים שאם אתה לבן, אתה בהכרח גזעני ולכן מה שאתה חושב לא נכון. ואין לך זכות דיבור. אם מישהו שהוא שחור, או לטיני, או כל אחד אחר שהוא לא לבן ויש לו דעה אחרת, הוא צודק כי הוא שחור.
בנוסף, יש מאמץ להפוך את מין האדם למשהו בלתי מוגדר. בשל כך, ההטרוסקסואל בדיוק כמו האדם הלבן, הוא הנחות ביותר בהיררכיה החדשה.
הקמפיין גלש מעבר למערכת החינוך והוא מתפשט בעולם העסקים, ברשתות החברתיות ואפילו בחוקי המדינות. ברצוני להדגיש כי אין מדובר על תיאורית קונספירציה, אלא מדובר על דיווחים רציניים, תוכניות תחקיר מעמיקות, ואני רוצה לתת דוגמאות.
בחברת קוקה קולה ביקשו מהעובדים להיות פחות לבנים. את ספרי הילדים הפופולריים של דוקטור סוס, הורידו מאמזון בגלל תכנים גזעניים כביכול. בכיתה ג' בבית ספר יוקרתי עשו תוכנית של שלושה שבועות, "חינוך לטרנסיות". אחת האמהות מאוד מפורסמת, אומרת שהיא הרגישה שמנסים לשכנע את הילדים שכדאי להם לשנות את מינם. בבית ספר יוקרתי במנהטן הוצא מדריך של שתים עשרה עמודים עם שפה מכלילה. לפי המדריך אין לומר אבא או אמא, אלא הורה. אין להתייחס לזכר או נקבה, אלא לפנות אליו במונחים ניטראליים. בסקוטלנד עבר חוק שאם אדם מדבר נגד קבוצה אתנית מוגנת הוא חשוף למאסר. ראש העיר ניו יורק החליט שהישגים לימודיים לא יהיו יותר מדד לכניסה לבתי ספר למחוננים, אלא יעשו הגרלה, כדי לשמור על הוגנות.
יפה. אלו כל הסימנים של חברה מתפוררת, כי הם לא שמים לפניהם איזה אידיאלים, איזה מטרות, שאדם ירצה להשיג כדי שיהיה בולט. הרי המוטו שלנו זה האגו, אם אנחנו לא שמים לאגו שלנו איזה מטרות כדי להשיג ואז לבלוט לפני כולם, אז אין לנו בשביל מה לחיות. לכן החברה האמריקאית בצורה כזאת אם היא ממשיכה, אז היא גומרת עם עצמה.
האוניברסיטאות הפכו להיות למגרשי ספורט, זה מה שהעיקר גם בשנים האחרונות. אם אתה ספורטאי באוניברסיטה אתה מוצלח, זה מה שהם עושים, הם גומרים את כול הסקאלה הזאת האגואיסטית, שהייתה קודם וכולם היו מודדים את עצמם לפי הסקאלה הזאת, והיא לא נמצאת.
את זה אני לא מבין, לא מספיק להם שהם בכל מקום עשו שוויון, או אפילו עדיפות לאפרו אמריקאים לעומת הלבנים, מה עוד אפשר לעשות. וגברים ונשים מה הם יעשו? אני לא מבין מה אפשר כאן לעשות. מה תעשה, אין גבול לזה כאילו לטבע.
חיים: אז למה זה מוביל?
זה מוביל להכרת הרע. הכרת הרע בטבע שלנו, לא בטבע שהוא הטבע. אלא בטבע של האדם, שהאדם לא יודע איך הוא צריך להתנהג. חסרה לו תורה, שיטת ההוראה הנכונה.
חיים: מאיפה נובעת גישה כזאת?
מתוך זה שאנשים לא מבינים איך להתנהג בים הסוער. אין להם מפרשים, אין להם מפה, אין להם מצפן והם לא יודעים. נזרקים מפעם לפעם לאיזה פרופסור משם ואיזה חוקר משם, וראש המדינה ועוד משהו. איזה שחקנית קופצת, או איזה זוג מבית המלוכה האנגלי מתחיל להראות את עצמו כאילו שהוא משהו. ככה זה העולם, זה יפה וזה טוב, סימנים להתפרקות שהכול הולך ומסריח, מסריח. זה טוב, זה סימנים של הסוף.
חיים: לא רק שהשיטה הזאת התפשטה בכל ארה"ב, אלא כל מי שמתנגד לה מושתק. מפטרים אותו מהעבודה, מחרימים אותו חברתית, יש ממש עונשים.
ברור. תראה זה התחיל ממזמן. אני זוכר שהיינו בכמה ועידות בינלאומיות ובסוף הדיונים כשכבר בחרנו קבוצה מייצגת, קמה פתאום איזו אישה מאוסטרליה ואומרת, "אבל זה לא נכון מה שאנחנו עושים. כי אתם בחרתם במצב ש80% גברים ורק 20% נשים, איך זה יכול להיות?". ואז כולם הסכימו באין ברירה, כי היא צועקת.
אז פרקו את הכול הדברים ועשו חצי, חצי. מה לעשות, זה נקרא לפי הצדק? או לפי שחור ולבן זה יהיה צדק? או לפי עוד משהו. זאת אומרת, לא לפי העניינים שאנחנו צריכים לקדם.
אני מבין שזה צריך להיות באיזשהו מקום נכון, אבל לא כשזה תלוי במדע, בחברה, בהכרה במשהו.
חיים: גישה כזאת יוצרת פחד ופירוד בחברה. זה לא הולך נגד מטרת הבריאה?
ודאי שכן. אבל זה כדי להראות לנו, שעם הטבע שלנו האגואיסטי, אנחנו הולכים ומבטלים את הכול. כי אנחנו לא מסוגלים לחיות בעולם שהבורא ברא. זה יפה מאוד, אנחנו עוד נראה הרבה דברים בזמן הקרוב.
חיים: יש דרך להתמודד עם הדבר הזה?
לפרסם מה שאנחנו מדברים, זו הדרך היחידה. והיא צריכה להצליח, רק השאלה היא באיזו עוצמה אנחנו עושים אותה.
נורמה: לאן זה יוביל את האנושות בינתיים?
בינתיים למצב שהכול מתפרק, אין אמת ואין שקר. אין גבר ואין אישה, אין משפחה וילדים גדולים וקטנים. זה כמו שכתוב בתורה, שהזקנים עומדים לפני הצעירים. יש פסוקים כאלה מאוד יפים, "פני הדור כפני הכלב" "ואין לנו על מה להישען רק על אבינו שבשמים". הכרת הרע זה מביא למצבים טובים, אז תכתבו על זה. אבל צריך להוסיף לזה, שהכול כבר כתוב מלפני אלפי שנים וברוך ה' אנחנו הולכים לגלות את זה על עצמנו.
נורמה: אז על מה צריך להיות הדגש, כדי להפוך את התופעה הזאת לחיובית?
הכרת הרע ממה שאנחנו מפרסמים.
נורמה: בעבר מטרת המהפכה התעשייתית הייתה לבנות פועל מועיל. איזה סוג מהפכה אפשר לצפות שתקרה, כתוצאה מהחינוך הגלובלי?
גם פרודוקטיבי רק לתעשייה הרוחנית, פשוט מאוד. שהוא יבין איפה שהוא נמצא, מה הוא צריך ללמוד, במה הוא צריך להפעיל את עצמו. איזו חברה הוא צריך לבנות, להשתנות בעצמו. וזה מה שאנחנו צריכים מהאדם החדש, שאנחנו רוצים להקים אותו על ידי החינוך החדש.
נורמה: אתה מתכוון בצורה גלובלית, אבל מתוקנת, לא כמו עכשיו?
עכשיו אין כלום, עכשיו הכול הולך ונהרס כדי לתת לכם מקום עבודה.
נורמה: אתה מתכוון לצורה הגלובלית אבל בצורה מתוקנת, לא כמו עכשיו שיש ערבוביה לא ברורה?
לא, עכשיו אין כלום, עכשיו הכול רק הולך ונהרס, כדי לתת לכם מקום עבודה.
דודי: האם הנטייה לשוויון נכונה במהות שלה, הדחף שכן יהיה פה משהו מתוקן ושווה, רק שהמימוש הוא פשוט מעוות, הכול יוצא בצורה כזאת מעוותת?
שוויון במה?
דודי: אפילו לתת שוויון הזדמנויות לכל אחד, את המקום שלו בחברה. זאת אומרת, הרצון, השאיפה שיהיה בו משהו גלובלי. זה שזה יוצא בצורה מעוותת לחלוטין, אני מבין, אבל האם הרצון למטרה כזו גבוהה זה משהו טוב?
לא. אתה לא יכול להגיד על משהו שזה טוב בלי שאתה מציין את הגבולות, את הסדר ואת אופן ההפעלה. אתה לא יכול.
דודי: אתה חושב שבישראל זה גם יכול להיות, כי כרגע רואים את התופעות האלה בעיקר בעולם, דווקא בארה"ב, אתה חושב שבישראל זה גם יכול לחלחל בצורה כזאת, או שהעם כן יכול לשמור על גבול?
ישראל זה אוסף של הרבה עמים מכל העמים והמדינות, 70 אומות העולם נמצאים בנו. זה מה שנמצאים בנו, באמת נמצאים, בתוך הטבע שלנו, בתוך האופי שלנו עמוק, עמוק. מה שעכשיו לא מרגישים עוד עלול לצאת, ואז מה תעשה? עם כל הדברים האלה אנחנו נצטרך להתמודד.
חוץ מזה, אני בטוח שאנחנו לא חוזרים למצב כמו לפני הקורונה, אלא אני לא יודע כמה, אבל מיליונים רבים בכל העולם ישארו ללא תעסוקה. והעולם יצטרך להתמודד עם זה, כי אחרת אלו יאכלו את אלו. איזו פשיעה, איזו זנות, מה יהיה? זה מה שאנחנו נצטרך לגלות בזמן הקרוב, נגיד תוך השנה הקרובה. שאין לאנשים לאן לחזור, לאט לאט מפטרים אותם, הכסף שהממשלה נותנת להחזיק אותם במקומות עבודה סתם וירטואליים שלא צריכים אותם, לא יכולים יותר [להחזיק אותם]. ואז אתה מבין שמיליוני אנשים יוצאים החוצה ואין להם מה לעשות. זה דבר נורא.
וכאן השאלה, שוב אני חוזר לאותה התוכנית שדיברנו עליה לפני הרבה זמן, עד כמה שאנחנו יכולים להסביר לכל האנושות, למדינות, לממשלות שהחשוב ביותר כאן הוא למלאות את האנשים בלימוד של שיטת החיים החדשה ולתת להם משכורת על זה או מלגה, ובצורה כזאת אנחנו נחזיק אותם במסגרת ונקיים את החיים שלהם בצורה נורמלית.
דודי: מה שעכשיו אמרת נרחיב על זה בישיבה הבאה.
טל: חלק גדול באמת מכל התפיסה הזאת, האידיאולוגיה הזאת, זה העיסוק בזהות, שכל אחד רוצה להגדיר את עצמו כמו שהוא חושב, אפילו לא מה שהטבע הגדיר לו, אלא אני אגדיר את מי שאני, את המין שלי, את הכול. מהי הזהות העצמית המתוקנת? איך האדם צריך לחפש את ההגדרה העצמית שלו בצורה מתוקנת?
כמה שיותר להשפיע על כולם דברים טובים, לקדם את כולם, לעזור, לתמוך בכולם.
טל: בכלל לא עיסוק בעצמי.
זה לא עיסוק בעצמי, אני לא אמרתי כך.
טל: לא, אני אומרת, בכלל לא עיסוק בעצמי.
כן, רק כלפי טובת הזולת.
דודי: איך נוכל לפנות לאנשים שעברו אינדוקטרינציה, כלומר, אנשים שנגיד עכשיו בתקופה הזאת כל כך שטפו להם את הראש וחינכו אותם, אפילו ילדים, מילדות, כל כך הטמיעו בהם ערכים, איך תוכל לפנות אליהם אחר כך שכבר יש ערכים אחרים?
זו צריכה להיות האומנות שלך, לא שלי, אני לא יודע, לא חשבתי על זה. הם ימותו לאט לאט, יקום דור חדש שלא ידע את יוסף.
שלי: אם ניקח מתוך כל הדוגמאות הרבות והאיומות את הנושא של אימא ואבא נגיד, שמלמדים ילדים לא להגיד "אימא ואבא". אפילו אם לא אוסרים את זה וממליצים על זה, כבר בן אדם מפחד להגיד, הוא מרגיש שיקבל תגובה שלילית. איזה דור יוצא שמגדלים אותו כך, שמטשטשים לו את המינים, שמחלישים אפילו את החמימות שבמילה אימא או אבא?
מעוות. דור מעוות שלגמרי לגמרי רוצה להתנתק מכדור הארץ, מהטבע. ואיך הוא בונה את עצמו, אני לא יודע, הם לא מבינים למה זה מוביל אותם. הם יהיו מנותקים מההורים, זה מה שזה מביא. ברגע שאני מתחיל להתייחס לאבא ואימא לא כמו לאבא ואימא אלא כמו למשהו זר, אני גם מרגיש את עצמי, משייך את עצמי כבר לא למקום איפה שאני, אלא לא אכפת לי לא המשפחה ולא המדינה ולא האנושות ולא כלום, אני הופך להיות חופשי, הפורח באוויר. זה דבר הכי גרוע.
שלי: כאילו עוקרים את הבן אדם ממש מהשורש שלו.
כן, מזה אי אפשר לעקור, זה רק כאילו. ואז יוצאים מזה עיוותים מאוד גדולים. אני לא חושב שזה יצליח, אני חושב שכאן הבורא כבר סידר לנו את הכרת הרע לפני שאנחנו נכנסים לכזו מכה. אבל מכה שכזו אם היא תעבור עלינו זה יותר גרוע מפצצות.
שלי: ומאיפה נובעת הגישה הגלובליסטית?
מהאגו שלנו, שרוצה להיות לגמרי מחוץ לכל מסגרת והגבלה.
שלי: וחוקי הטבע שמקיימים אותנו הם כאילו מגבילים אותנו, שאנחנו כל הזמן מתנגדים להם?
בטח שהם מגבילים. מה יכול להיות יותר מגביל מחכמת הקבלה שאומרת, אתה חייב להפוך את עצמך ולהיות טוב לזולת, נגד הטבע שלך.
שלי: אבל להשתחרר מחוקי הטבע זאת אשליה, אף אחד לא יכול.
אם זה לא נמצא בתוך הטבע עצמו. אנחנו אומרים, כן, אנחנו יכולים להשתחרר מהטבע הרע ולהגיע לטבע הטוב, כי גם את זה ודווקא זה נמצא בתוכנית הטבע, ואנחנו הולכים יחד עם תוכנית הטבע, לא נגד. אנחנו לא לוקחים את זה ממה שבא לאיזה פרופסורים, או איזה עורכי דין בהאג או באיזה מקום, אלא אנחנו לוקחים את זה לפי חוקי הטבע.
שלי: זאת אומרת, שגם לצאת מהטבע האגואיסטי, זו עוד דרגה של חוקי הטבע?
כן, ודאי, מהטבע התחתון לטבע העליון. ואנחנו יכולים לגלות עד כמה שהטבע הכללי, שבו גם הטבע העליון וגם הטבע התחתון קיימים, שכל הטבע הזה הוא דווקא סובב אותנו לשינוי הזה.
שלי: למה הבורא משחק איתנו כך, שכאילו הוא סוגר אותנו בחדר ונותן לנו לדפוק את הראש בקיר?
כדי שסוף סוף תתחכמי. כי החכם זה מי שכולל בתוכו דבר והיפוכו. ואז שהוא כלול משניהם ומבין מה בעד ומה נגד ועד הסוף אלו ואלו המצבים, אז הוא נעשה חכם כי משניהם הוא מרכיב את הקו האמצעי. עליו אנחנו עוד נצטרך לדבר.
שלי: אז אנחנו כן צריכים ללכת עד הסוף, גם לגלות את החושך הגדול שדיברת עליו?
אבל לא לפי מה שמייצבים לנו שם כל מיני כאלו "חכמים בלילה". מה שלא יהיה, זה לא יתקיים, נגד חוקי התורה הם לא יכולים ללכת, שאני אקרא במקום אימא, מרים, לאימא שלי ז"ל. שאני אקרא לה בצורה כזאת, איך? איפה זה נהוג בכלל? באף תרבות, באף מקום אין דבר כזה. כי זה למעלה מהכינוי שנתנו לאדם, זה היחס שלי אליו כמו לשורש שלי.
שלי: איך הבורא יעצור את זה?
אני לא יודע. כנראה שעל ידי התחכמות מיוחדת הוא ישתדל ויעצור.
אני רואה שאתם היום עצובים. אני מבין, אתם סידרתם את המזוודות לפני יציאת מצרים, הכול בסדר? נקווה שאתם תכתבו על זה ממש ככה, מסדרים את היציאה. תהיו בריאים, טובים, שלמים, יפים. מה יש לנו בשבוע הבא?
דודי: יש לנו עוד השבוע. ביום חמישי נדבר על מכת האבטלה, ויש לנו עוד נושאים כלליים שמכינים, על חיבור.
אני מוכן להיפגש, אם הנושאים שונים ואתם מכינים את עצמכם, אני מוכן להיפגש יותר. אני לא יודע מה קורה בזמן שבוע פסח, אבל נראה לי שאני אהיה עוד יותר פנוי מעכשיו.
דודי: בשבוע הבא יש בחירות בישראל אז לא יהיה לנו שידור, ובחג עצמו כמובן לא, אבל בימות החול ניפגש כרגיל.
בסדר גמור. כל טוב לכם ואני שמח לראות אתכם. כוחות, חיזוק, ועתיד הטוב שקיים לנו, תצליחו. העיקר תהיו בריאים.
(סוף השיחה)