הפתרון

שיחה 123

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.07.16 –אחרי עריכה

רונן: אנחנו רוצים היום להמשיך בבירור סביב המודל הזה שנקרא "לכו ותתפרנסו זה מזה". בשיחה הקודמת שלנו דברנו על המשמעות היותר גבוהה הרוחנית שלו וגם על איך הוא שימש כבסיס לכלכלה שאנחנו מכירים, שהתפתחה במשך מאות שנים. גם דברנו על החוקיות החדשה שמאפיינת את העולם ועל הצורך של האדם כתוצאה מכך להתאים את הכלכלה שלו לאותה החוקיות החדשה.

באיזו מתכונת נוכל להתאים בין החוקיות החדשה הזאת, האינטגרלית שאנחנו מדברים עליה לבין המערכת הכלכלית המבוססת על "לכו ותתפרנסו זה מזה", ואם בכלל?

כשאנחנו מסתכלים על המערכת הכלכלית, אנחנו רואים שהעסקים הקטנים עובדים לפי החוקים הרגילים, הליניאריים, של תן וקח, קח ותן, ואנחנו מתחלפים בכך בתוצרת שלנו זה עם זה. מה שאין כן, בעסקים הגדולים הבינלאומיים סביב העולם, ששם יש חברות גדולות, ומיליארדי דולרים, סחורות וכן הלאה, שם אנחנו רואים שהדברים לא עוברים כמו שקודם בצורה ליניארית, אלא יש יותר ויותר גילוי של המערכת האינטגרלית.

ולכן כאן השאלה, מה זה נקרא "לכו ותתפרנסו זה מזה"? כי אם אנחנו מדברים על הפרנסה בעסקים הקטנים, אז זה בסדר, זה כמו שהיה קודם, ומי יודע עד מתי וכמה הם יוכלו לשרוד, אם העסקים הגדולים לא יהרסו אותם. מה שאין כן, העסקים הגדולים נמצאים באמת בבעיה כי הם מרגישים שיש כאן נתק בין העבודה, כמות העבודה לתוצאה ממנה. אם פעם זה היה עובד לפי איזו נוסחה פשוטה, כמה משקיעים, ידע, חומר, וכל מיני דברים אחרים ובסופו של דבר אחרי שאני משלם לכל מיני אנשים וחברות וכל מה שהיה בדרך, ונשאר רווח, ברור, היום זה נעשה מסובך. היום זה נעשה מורכב. וקשה לנו מאוד להיות בקשרי עסקים כי זה לא כמו שהיה קודם, שהיינו קושרים זה לזה את העסקים שלנו, שאנחנו מוכרים ומקבלים ונותנים חומרי גלם ומכונות. אלא היום אנחנו נמצאים בזה שאנחנו מוכרים, ומקבלים, ונותנים כסף. בסופו של דבר משהו שהוא לא נמצא אצלנו מוחשי. וכאן באמת הבעיה, שהעולם שלנו הוא מצד אחד יכול לייצר את כל הדברים שאנחנו צריכים, ומצד שני אנחנו מאבדים את הניהול שלו, זה בעצם העיקר. וכאן הבעיה.

רונן: בוא נקרא ציטוט נוסף ונמשיך בשיחה, גם מתוך השיחות שלנו באולפן, מופיע גם בספר "כלכלה חברתית".

"מרגע שהאגו החל לגדול בצורה אקספוננציאלית, להתעגל, ומרגע שהעולם הפך למערכת מקושרת וסגורה בה כולנו קשורים ותלויים זה בזה, הקשר הכלכלי והמסחרי בינינו לבש צורה אחרת, מפותחת יותר, שמתאימה לסיסמה "לכו ותתפרנסו כל אחד מכולם", במקום האמרה המוכרת "לכו ותתפרנסו זה מזה". השינוי הזה משקף את האחריות, התלות, הערבות בינינו, אפילו בעל כורחנו. זו הבעיה, כיוון שאנחנו לא יודעים מה לעשות"

דברנו על זה הרבה פעמים, שאנחנו נמצאים במערכת אינטגרלית, והמוח שלנו לא יכול לעכל אותה, הוא לא יכול לעבוד עם עשרות מקורות בבת אחת, לקבל ולתת וכולי. וזו לא בעיה של המחשב שלנו, אנחנו יכולים לבנות מחשבים כאלה, אלא הבעיה היא שאפילו להסביר אותה לא פשוט, מפני שאני צריך לקחת בחשבון, לא את ההסכם בינינו שיהיה לכולם טוב ואיך כל אחד מעביר לשני את הסחורות ואת התוצרת ואת התשלומים, ואת הכול, זה מילא, אנחנו יודעים איך להתגבר על כך, יש לנו מספיק מומחים, כלכלנים, ועורכי דין וכן הלאה. לא. העניין הוא שהמערכת צריכה להיות בנויה כך שהיא כל הזמן תתאים את עצמה למצב שלכולם זה יהיה כדאי וטוב, והמערכת הזאת כל הזמן תהיה חיה ומעדכנת את עצמה בצורה כזאת שלכולם היא תתחיל לספק בכל פעם את המילוי האופטימלי. זה קשר שדומה מאד לגוף שלנו.

לדוגמה משתנים עכשיו החום והקור, הלחצים, ועוד נתונים כמו הלחות וכן הלאה, בסביבה שלנו, אז הגוף שלנו מיד מגיב. הוא מגיב על ידי שנותן בהתאם אספקה יותר או פחות לקצוות, לראש למוח ולאברים הפנימיים וכן הלאה. הוא אולי מכוון אותי שאני אשב בתנוחה אחרת, בקיצור, המערכות עובדות במצב שכל אחת וכולן יחד דואגות זו לזו, וסך הכול הגוף מרגיש את עצמו במצב הטוב ביותר האפשרי.

אנחנו צריכים להבין שנכנסו למערכת האינטגרלית, זאת אומרת שאני לא חותם אתך על הסכם כמו שהיה פעם, ומרגע זה והלאה אני נמצא בהסכם הזה, ואנחנו מחויבים לפי ההסכם הזה והוא לא משתנה, ועכשיו אני יכול לעשות הכול בטוח לפי ההסכם. אני כבר יותר לא שייך אליך ואתה לא אלי, כי ההסכם בינינו קובע הכול, לא. במערכת אינטגרלית אנחנו כל הזמן נמצאים בשינויים פרטיים שהם הופכים להיות לשינויים האינטגרליים הכלליים. ואנחנו לכן כל הזמן צריכים להיות קשורים זה לזה.

וכאן הבעיה, מפני שהחברה האנושית האינטגרלית היא קודם כל חברה שבה כולם מרגישים את כולם כמו אברים בגוף אחד. ולכן אני קודם צריך לקבל את ההרגשה הזאת ומתוך ההרגשה הזאת אני מתחיל להתייחס לכל העסקים. זאת אומרת, שהעסקים שאני אז אקבע, יהיו תוצאה מהעולם החדש שבו כל פריט ופריט אני ארגיש כחלק מגופי. מגופי, עד כד כך, ואפילו יותר אומרים.

ואנחנו לא בנויים לזה, אנחנו בכלל לא נמצאים בזה, אנחנו מגלים שהטבע החיצון מחייב אותנו ואנחנו לא מותאמים אליו. אני יודע שפעם היו חיים דינוזאורים, וכשהתחלפו התנאים החיצוניים, הם מתו ונעלמו מעל פני כדור הארץ. אני חושב שכנראה אנחנו מגיעים לכאלו תנאים חיצוניים כמו האקלים ולכל התופעות הנלוות, ויכול להיות שאנחנו נמצאים עכשיו באותו מעמד כמו שהיו הדינוזאורים לפני מיליארד שנה, מצד אחד.

מצד שני יש לנו שכל, רגש, התפתחות, ואנחנו צריכים לעכל את המצב ואנחנו מבינים שכנראה זה שינוי בתופעות חיצוניות, היינו במערכת, כמו ברשת שאנחנו כלולים בה והרשת הזאת התחלפה. כי קודם היינו קשורים ברשת שבה התפתחנו בצורה האגואיסטית, ליניארית, לפי "לכו ותתפרנסו זה מזה", זאת אומרת זה מזה, ועכשיו זה לפי "לכו ותתפרנסו כל אחד מכולם". וזו כבר שיטה אחרת. זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין שהיום אנחנו צריכים לעשות מה שהדינוזאורים לא הצליחו, אנחנו צריכים להביא את עצמנו לצורת האדם החדש. חכמת הקבלה אומרת עוד יותר מזה, היא אומרת, היום אתם עדיין חיות, כי אתם לא עשיתם שום שינוי על עצמכם. ועכשיו בפעם הראשונה אתם תצטרכו להשתנות בעצמכם בהבנה, בהכרה, ובמאמץ לעבוד על שינוי עצמי, כל אחד ואחד וכולם יחד, וזה נקרא שאתם תעשו מעצמכם מין חדש שהוא נקרא "אדם". והאדם הזה הוא לא כל אחד מכם, אלא זו אותה המערכת שאתם הולכים להיות כלולים בה כאברים הקטנים כמו האברים שבגוף שלנו, וכולם קשורים זה לזה ודואגים סך הכול לכללות קיום הגוף.

רונן: כלומר זה כמו ישות קולקטיבית, זה כבר לא ישות אינדיבידואלית.

אבל ישות שלמה.

רונן: גם בגוף ישנה מערכת אספקה וכיוצא בזה, מובילים חמצן ודם והכול.

כן, ודאי.

רונן: המערכת הכלכלית נניח בגוף כזה קולקטיבי ושלם, מה הקשר בינה לבין "לכו ותתפרנסו זה מזה", אולי במובן היותר מפותח?

הפרנסה הופכת להיות לפרנסה הכללית של כל המערכת, כי בסך הכול הגוף רוצה כולו להרגיש טוב, אבל בתוך כללות הגוף הוא גם מחלק את עצמו. זה כך קורה בגוף שלנו, שישנם אברים יותר חשובים ופחות חשובים. למשל אם יש לנו חוסר חמצן בגוף, אז קודם כל הוא מסופק למוח שצורך אותו כי בלי המוח הגוף לא יוכל לתפקד. אם אנחנו צריכים דם, מינרלים מיוחדים וכן הלאה, אז הגוף כל הזמן יודע איך הוא ממלא את כל הצרכים שלו בכל מינרל ובכל נתון קטן הנחוץ לו לקיום.

ולכן אנחנו צריכים להחליט כמו שמתוך כללות הגוף שלנו, כך מתוך כללות החברה, ולכן הגישה צריכה להיות שכל העולם הוא ארגון אחד, ואיך אנחנו אז מתארגנים שיהיו לכולנו חיים בטוחים, אופטימליים במערכת כזאת.

רונן: היום ישנה אופנה כזאת שכשאתה נכנס לבית עסק גדול, יש בלובי את החזון או את הערכים. בוא ננסה לנסח עכשיו נניח, שניים שלושה ערכים מרכזיים של העסק הזה שאתה מדבר עליו.

קודם כל, כל החלקים צריכים לחנך אותם כך שכל הדאגה שלהם תהיה מכוונת לשלום הגוף הכללי. זאת אומרת, שאף אחד לא מרגיש את עצמו שהוא חי לבד, אלא כל חלק וחלק, גם אדם וגם כל המפעלים ובכלל כל העסקים, המשפחות, לא חשוב, הקבוצות, וכל מה שיש, כולם חושבים ומבינים ומרגישים ששלום הפרט תלוי לגמרי בשלום הכלל בצורה שאין כאן זה כתוצאה מזה אפילו, אלא שזה שווה לזה, זהו. בצורה זהה. זה הכלל הראשון.

ומתוך כך אנחנו צריכים לחנך את כולם, ולשנות את כל התעשייה וכל הקשרים בין הדברים. זה לא שאנחנו צריכים לשנות כאן את המשפחות והמפעלים, שום דבר, אלא את הקשרים בין כולם, כי הם היו קשורים תמיד באופן אגואיסטי, לפי איך שאני יכול להרוויח מכל אחד ואחד ולהיות דומיננטי, למעלה מהם בכל מקום ובכל מובן.

ועכשיו אני צריך להגיע למצב, שאני דואג לכולם, כי השלום הכללי הוא הדאגה שלי, כמו אימא, למשל, כלפי המשפחה. זה התנאי הראשון, שהוא העיקרי ומתוכו אני כבר הולך לכל מיני תת תנאים. אבל התנאי הראשון הזה הוא צריך להביא אותי להיות "כאיש אחד בלב אחד". זאת אומרת, שאנחנו שייכים לגוף אחד, ומתוכו אנחנו כבר נגיע לעוד דברים.

רונן: המקום שנשאר ריק, מתחת לתנאי הזה, זה כבר דברים שנגזרים מההנחה שלו.

כן. אני יכול להגיד לך בנוסף, שכל אחד שמקבל משהו לעצמו, הוא מקבל רק לפי להתקיים ולתרום לאחרים שהם יתקיימו בצורה אופטימלית. זאת אומרת, אני לא לוקח שום דבר לעצמי מעבר למה שאני צריך להתקיים, כדי מהקיום שלי לספק לאחרים את כל השירותים שהם צריכים כדי להתקיים. זאת אומרת, אנחנו מפסיקים מתוך זה לייצר דברים שאין בהם שום צורך, שהם היו טובים כדי להרוויח אחד מהשני. אנחנו כאן עושים רביזיה גדולה בכל העסקים שלנו.

רונן: קראנו לאחרונה ביחד, בשיעור "מהות הדת ומטרתה". אני רוצה לצטט מ"מהות הדת ומטרתה". בעל הסולם כתב משהו, ואני הרמתי גבה בשיעור. אמרתי, משהו פה לא מסתדר לי, צריך לברר את זה.

בוא נראה.

רונן: ציטוט מספר שתיים. בעל הסולם מדבר על ההתפתחות של האדם מאגואיסט עד אלטרואיסט. בקטע יותר מתוקן כבר כשהאדם נוטה לאלטרואיזם, הוא כותב כך. "והיותר מפתוח הינו נמצא מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו ודוחה ומפרישהו לגמרי כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה ואינו יכול ליהנות מעמל אחרים. אז מתחילים להתעורר בקרבו ניצוצות של אהבת זולתו המכונה אלטרואיזם, שהיא מידה הטוב הכללית."¹ המשפט שתפס את עיניי, כמובן כל אחד נמשך למה שהוא מכיר. "עד שאינו רוצה ואינו יכול ליהנות מעל אחרים".

כן. זאת אומרת, אנחנו רואים שזה תלוי בהתפתחות האדם. אף אחד לא לוחץ עליו. מבפנים הוא מתפתח יותר ויותר, ויותר. ודאי שעל ידי השיטה שמפתחת אותו, שיטת חינוך מיוחדת. יש כאן כוחות שמפתחים אותו, כי בטבע הכל קורה על ידי הכוחות.

ואז יוצא, שהוא מתחיל להרגיש שהוא קרוב לזולת, לאחרים ונמצא באמת קשור למערכת הכללית. ואין כאן מישהו שיכול להרוויח על חשבון הזולת. וגם הוא כך מתייחס לאחרים. הוא מתחיל לאבד את העצמיות שלו, אלא מבין שהוא צריך להרגיש את כולם כמו את עצמו ולכן לא יכול להרוויח על חשבון הזולת, אלא רואה את עצמו דווקא ההיפך, שהיחס לזולת הכי טוב, שהוא יספק לזולת מה שהוא רוצה, וזה יהיה הסיפוק שלו. במערכת האינטגרלית יוצא לנו, לא שכל אחד נותן ומקבל בצורה כזאת כמו שכתבו בסוציאליזם.

רונן: כל אחד יעבוד לפי כוחו ויקבל לפי צרכיו.

נכון. וכאן זה אפילו עוד יותר מזה.

רונן: כלומר אין פה בכלל הדדיות.

אין. שם בכל זאת מדובר על זה, שכל אחד נותן וכל אחד מקבל, ויש איזה חשבון. במערכת האינטגרלית אנחנו מגיעים למצב, שהאדם מאבד את הרגשת עצמו. במקום שהוא מרגיש את עצמו, מרגיש את המערכת כולה. ואז הפעולות שלו, היחס שלו לכולם הופך להיות אינסטינקטיבי. הוא הופך להיות נמצא בהם. הוא זורם עם כל כללות המערכת. והיא קובעת מה הוא ירגיש, אבל הוא לא הופך להיות לאיזו מכונה, לאיזה רובוט. לא. הוא מקבל שכל ורגש של כולם. ולכן מעלה את עצמו למעלה מפריט קטן, אינדיווידואלי, אישי, ממש אומלל אל המערכת הכללית. והיא מערכת נצחית שלמה. ואז הוא עובר למימד אחר.

רונן: העניין הוא שאם אין אלמנט של ניצול, אם אין אלמנט של אגואיזם, אלא, באמת כמו שאתה אומר, בשלבים מתקדמים של תיקון, יש השפעה על ידי זה שמפעל נותן לעובדים שלו פרנסה, כדי שיוכלו להתפנות להתפתחות פנימית ורוחנית. כלומר לא מבוסס על ניצול וגם לא על מטרות רווח.

כן.

רונן: מה הפגם או מה חסר, למה זה לא מצב שלם? למה צריך להגיע למצב, שאינו רוצה ואינו יכול ליהנות מעמלם של האחרים?

זה עדיין בדרך. הוא מרגיש שהוא כך עושה. אבל אחר כך הוא נכלל בזה עד כדי כך, שאין לו ביקורת, בירור, חשבון "אני מנצל את הזולת או לא מנצל, נהנה מהם או לא נהנה". אלא הוא כולו כבר מתחיל להיות עד כדי כך מסור לחברה, שזה נקרא "למעלה מדעתו". ואז הוא לא קובע לעצמו כלום, אלא ממש החברה קובעת הכול. אבל כשהחברה קובעת הכול, אני שוב מדגיש, שזה לא נקרא שהוא נעלם והפך להיות אפס, אלא הוא מקבל ערך של כל החברה. שווה לכולם יחד.

רונן: אז ליהנות מעמלם של אחרים זה לא מצב של גמר תיקון, זה רק תהליך בדרך?

כן.

רונן: גם אם אני מתוקן, גם אם החברה כולה מתוקנת, המונח הזה "לכו ותתפרנסו זה מזה" לובש לאט לאט את הצורה היותר מתקדמת שלו.

כן, העניין הזה נעלם. כי "תתפרנסו זה מזה" "זה מזה" נעלם. זה הפך להיות לאינטגרלי ממש. וכולם שם נבלעים בתוך המערכת הכללית.

רונן: מה יחליף את המצב של ליהנות מעמלם של אחרים, של "לכו תתפרנסו זה מזה", איזה מודל יחליף אותו, אלה שלבים של התיקון של החברה?

העיגול השלם. זה נקרא "עולם אינסוף". ולמה הוא מגיע, אנחנו לא יודעים.

גם את המצב הזה אנחנו לא יכולים כל כך לתאר בשכל שלנו. אבל למעלה מזה יש עוד ממדים של התפתחות אנושית, ואנחנו נתפתח בטוח ונקווה שזה יהיה מהר בימינו. אבל שם כבר ההתפתחויות הן עם עוד שדרוג של רגש ושכל.

רונן: יש לנו חבר בצוות, שכל הזמן חוזר על המשפט "לכו ותתפרנסו זה מזה". והשאלה שלו היא, מהי האלטרנטיבה המתוקנת למצב של "לכו ותתפרנסו זה מזה" מבחינה כלכלית פרקטית?

אנחנו לא צריכים לעסוק בכלכלה ולהביא לכלכלנים עצות כדי שהם יצטרכו בכוח להחדיר אותן ליחסים בין עובד לבין מעביד או בין העובדים, או בין המנהלים, או בין האליטות לבין עמך. לא. אנחנו צריכים רק לדאוג לחינוך הכללי של האנשים, שהם יבינו שזה מה שעומד לפנינו. וכל השינויים צריכים להיות לא על ידי עצות שאנחנו ניתן והם יבצעו, וכך זה יהיה. זה חייב להיות מתוך הרצון של האדם, מתוך ההתפתחות שלו, מתוך ההבנה שלו, מתוך זה שהוא מגלה שגם אין ברירה, וגם זאת צורה רציונלית לשינוי.

רונן: אז לסיום. איך מחברים את הפירוש היומיומי הארצי של "לכו ותתפרנסו זה מזה" עם הפירוש המתקדם הרוחני שלו, שעסקנו בו בפרק הזה? איך מקרבים, איך מחברים את השניים האלה?

זאת השיטה שנקראת "חכמת הקבלה", חכמת החיבור. אנחנו לוקחים בני אדם, מושיבים אותם בצורה מיוחדת במעגל. ועל ידי תרגילים מיוחדים שהם עושים ביניהם, בזמן שהם יושבים, הם מתחילים להרגיש שפועל עליהם כוח מיוחד, כוח עליון, שנמצא בטבע, כוח הטוב כנגד הכוח הרע שזה הטבע שלנו האגואיסטי.

וכשאנחנו מזמינים גם את הכוח הטוב, שני הכוחות האלו הם בנו מרכיבים את המערכת. הם מרכיבים מערכת מאתנו, מאותה עשירייה, נניח, שיושבת. ואז הם מתחילים להרגיש איך הכוחות האלה, גם השלילי וגם החיובי, וזה רק נקרא "שלילי" ו"חיובי", שניהם נכנסים בהרמוניה ביניהם ומרכיבים בצורה הרמונית, מערכת בין בני אדם. הם הופכים להיות "כאיש אחד בלב אחד". ומתוך הנטייה לצורה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש איך הרכבת שלנו נכנסת למימד העליון.

רונן: נשמע שיש לנו עבודה לעשות.

כן.

(סוף השיחה)