"סיפור רוחני"
שמחת תורה
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.08.10 – אחרי עריכה
ערן: ברוכים הבאים לתוכנית "סיפור רוחני" שבה אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך, סיפורי התורה בעזרתו של הרב לייטמן, והיום אנחנו בתכנית שעוסקת בשמחת תורה.
לשמחת תורה יש הרבה שמות, שמיני עצרת, הושענא רבה, עוד מעט נדבר על זה, אבל אני רוצה להתחיל בסיפור קטן על איך אני התחלתי להבין. יש סרט שנקרא "הסיפור שאינו נגמר", ואני רוצה לספר את הסיפור אם יורשה לי, ואולי זה יזכיר קצת לאנשים את מה שאני הבנתי מתוך הלימוד.
הסרט מספר על ילד יתום מאמו, גדֵל עם אבא, ילד קצת חולמני, מקבל מכות בבית ספר, הוא אוהב מאוד לקרוא ספרים. יום אחד ילדים מרביצים לו, הוא בורח מהם ונכנס לאיזו חנות ספרים עתיקה, ופוגש מוכר זקן שמחזיק ספר כזה גדול ומוזר. הילד שואל, מה זה הספר הזה? והמוכר אומר לו, בזה אסור לך לגעת, אתה לא יכול לקחת. כמובן שמייד הילד גונב את הספר, רץ לעליית הגג, יושב ומתחיל לקרוא את הספר.
בספר מסופר על נסיכה שהולכת ונהיית חולה, ובזמן שהיא נהיית חולה גם העולם שבו היא נמצאת, עולם שנקרא "פנטזיה" הולך ונעלם, ורק מישהו אחד יכול להציל אותה, מסתבר שזה ילד לוחם. הוא הולך לחפש איזו תרופה בשביל להציל את הנסיכה, והוא צריך לעבור כל מיני שערים בדרך. באחד השערים שעובר אותו ילד לוחם, הילד מסתכל במראה, ואת מי הוא רואה? את בסטיאן, הילד שיושב וקורא את הספר שלו בבית. ואז הוא מבין שכל הסיפור הוא עליו, שהוא הסיפור. שהוא יכול לשנות, והוא צריך לצעוק, ואם הוא יצעק אז הוא יציל את הנסיכה ויציל את העולם, והעולם שנחרב זה עולם הדמיון שלו בעצם.
זה מאוד הזכיר לי את מה שאנחנו לומדים, שבעצם הסיפור הוא עלינו, התורה היא עלינו.
ודאי שהתורה היא עלינו ואנחנו צריכים להציל את עצמנו ואת העולם, אם אפשר להגיד כך. אלו מלים גבוהות אבל צריכים להבין אותן. זה נכון שהכול תלוי בנו ובעצם אנחנו צריכים לגרום לכך שהאור העליון, הכוח העליון יתקן אותנו. זה נקרא שאנחנו מצילים את עצמנו. ודאי שלא אנחנו אלא הוא עושה את זה, לפי הבקשה שלנו, אבל אנחנו נמצאים בתהליך הזה.
ערן: כשאני קורא את הספר, הספר הוא עלי.
ודאי. התורה כולה, ספר התורה, כל הכתבים הקדושים, ספר הזוהר, כולם מדברים רק על מה שקורה עם האדם. עוד יותר מזה, התורה אומרת שחוץ מהאדם לא נמצא כלום. שכל מה שהוא רואה ומרגיש את עצמו ומה שהוא מרגיש בסביבה שלו, כל היתר, הכול קורה בו. אנחנו נמצאים במין חלום. אתה רואה אותי ומדבר איתי, אני רואה אותך ומדבר איתך, אנחנו יושבים בסטודיו, מצלמים אותנו עכשיו, כל זה חלום. "היינו כחולמים"1, כך כתוב.
ובמה עוזר לנו הספר הזה? הספר הזה הוא ספר מיוחד שמגיע מחוץ לחלום, נוחת כאן ועוזר לנו לצאת מהחלום, להתעורר.
ערן: על מה הוא מספר?
איך להתעורר, איך להתאושש.
ערן: וכשאני פותח אותו עכשיו באיזשהו פרק, זה משנה?
לא, לא משנה.
ערן: על מה אני קורא?
אתה קורא על המצבים שלך מחוץ לחלום.
ערן: על מצבים שלי כשאני לא בחלום?
כן, שאם תתעורר תרגיש את המצבים האלו. אבל בינתיים אתה לא מרגיש אותם לכן אתה לא יודע על מה מדובר. אם כך, בשביל מה לקרוא אם מדובר על משהו שאני אפילו לא יודע מה מתואר? אומרים כך, על ידי זה שאתה משתוקק לצאת מהחלום וקורא על מה שאי שם קורה, ואתה מבין שזה לא כאן אלא אי שם, על ידי זה אתה מקרב את עצמך לשם, אתה מושך משם כוח שפועל עליך, אתה נמשך לשם, ואחרי כמה פעמים כאלו אתה פתאום מתעורר.
ערן: איך אני יודע שזה לא "בְּלוֹף"?
תנסה, אין שום אפשרות אחרת. תנסה. אני אומר לך שכך זה עובד.
ערן: אני קורא איזה ספר, אני לא לגמרי מבין במה מדובר, אני קורא בו כל מיני סיפורים.
לא צריך להבין כי זה עולם אחר. אבל חוץ מזה אומרים לך שאם אתה נשאר בחלום, החלום הזה נגמר במוות.
ערן: נכון, את זה אנחנו יודעים, שהם מתים וזה עובר.
כן, וכאן אומרים לך, לא, זה ההפך, זה "חרות ממלאך המוות"2. אם אתה מתחיל לקרוא את הדברים האלה ולהשתוקק אליהם, אתה ממש מקבל כוח להתעלות מעל החיים האלו וגם מעל זה שהם נגמרים. אתה פתאום מתעורר מהחלום ורואה מציאות שלמה, נצחית.
ערן: אם אני קורא את זה?
אם אתה משתמש בזה נכון כמו שמלמדת חכמת הקבלה, ואז אתה לוקח את כל הספר הזה שנקרא "תורה" כהוראה.
ערן: אני רואה הרבה מאוד אנשים בעולם הזה שיושבים וקוראים תורה מהבוקר עד הלילה.
אף אחד לא לימד אותם איך לקרוא, איך להשתמש בזה. לקרוא זה לא מספיק, יש הרבה אנשים שיודעים בעל פה.
ערן: נכון.
אז מה, זה עוזר להם במשהו? שום דבר. זה כמו שמכניסים את זה לתוך מחשב. אתה צריך לדעת איך להשתמש בזה כי זה אמצעי, זו הוראה איך להגיע לנותן התורה, לדרגה מעל החלום שלנו.
ערן: הפרשה שקוראים בשמחת תורה היא פרשת "וזאת הברכה", ושם יעקב, למעשה ישראל מברך את בניו, וזה נראה כמו חלוקה של ברכות. לא נעים לי להגיד, אבל זה נראה כמו חלוקה כזו חצי פוליטית. אני מצטער שאני שוב מוריד את הדיון לרמה הזאת.
כן, כי הוא מראש מחלק, אתה במים ואתה ביבשה, אתה שם ואתה שם, תתחלקו איך שאני אומר לכם וזהו, לעולם ועד.
ערן: אתה אומר, שזה לא זה.
זה לא. מבנה הנשמה שלנו, כפי מה שידוע לך, הוא שֵם י-ה-ו-ה. דווקא אני בנוי כך בפְנים, החלקים הפנימיים בנשמה שלי נקראים י-ה-ו-ה, לא הבורא, זה מעניין. וכל אחד מארבעת החלקים האלה י-ה-ו-ה שבי, מתחלק לג' קווים, ימין, שמאל ואמצע, ואז אני משתמש בכל ארבעת החלקים, בג' קווים שבכל חלק, בשניים עשר אמצעים לתיקון הנשמה. הם נקראים "שנים עשר בני יעקב", אלו חלקי הנשמה שלי.
ערן: זה נקרא השֵם המפורש.
זה נקרא "השם המפורש" מפני שאני בתוכי, כשאני מגלה את הבורא, אני מפרש אותו, אני יודע איך לפרש אותו, לכן זה נקרא השם המפורש.
ערן: אפילו בזה יש פה תפיסה אחרת.
לא, פשוט מאוד, על מה מדובר? "לא בשמים היא"3. זה נקרא "בני יעקב", זאת אומרת, אני חייב להיות כלול מכל התכונות האלו, אני חייב להיות כיעקב וכישראל. יעקב בגדלות זה ישראל, אני חייב להגיע לזה. ואז בפנים בתוכי, אני מגיע לאיחוד של ישראל, תורה - האמצעי שעל ידו תיקנתי את עצמי, והקדוש ברוך הוא, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא", אחד.
ערן: הכול אחד.
הכול בתוכי, אני מגיע למצב כזה.
ערן: אני מצליח להרגיש בפנים איחוד של הבורא, של התורה ושלי?
והכול נמצא בי.
ערן: איפה?
בתוך הנשמה.
ערן: איפה היא? אומרים שהיא שוקלת כך וכך, יש סרט כזה.
חס ושלום. הם בודקים לפני החיים ואחרי המוות, כאילו שלסתם אדם מהרחוב יש נשמה. נשמה זה נקרא "חלק אלוה ממעל". מי זה אלוהים? כולו תכונת ההשפעה, זה לא משהו מוחשי שניתן לשקול במשהו. "חלק אלוה ממעל" זאת אומרת שיש בי תכונת ההשפעה שבמקצת שדומה לו, ואותה תכונה שבי נקראת נשמה. אם אין לי את התכונה הזאת שאני משפיע, שאני אוהב את הזולת, אז אין בי נשמה. אין. לא חשוב אם זה גוי או יהודי, אם זה גבר או אישה, אין.
ערן: האם אין בי נשמה אם לא התאמתי את עצמי לכוח העליון?
אין. כל עוד לא קיבלת איזו התאמה, מידת התאמה לבורא, לאלוהים, לתכונת ההשפעה, אין נשמה. זה נקרא שאין.
ערן: גם כשאני נמצא בתוך התהליך ואני לומד וכן הלאה?
אם אתה נמצא בהכנה, זה נקרא שאתה נמצא ב"לא לשמה", אתה רוצה להשיג את הנשמה, אתה הולך לקראת זה, אבל עדיין אין.
ערן: אני מגלה שאני אגואיסטי גדול, אז מה?
כן, אבל אתה מגלה אמת, אתה מגלה מה שחסר לך. זה כבר הישג, כבר אתה נמצא במידה כנגדו, זה נקרא "עזר כנגדו".
ערן: נלך לטקסט, "וזאת הברכה", הברכה שמברך ישראל את בניו.
קליפ: "וזאת הברכה, אשר ברך משה איש האלהים--את-בני ישראל: לפני, מותו. ויאמר, יהוה מסיני בא וזרח משעיר למו--הופיע מהר פארן, ואתה מרבבת קדש; מימינו, אשדת (אש דת) למו. אף חבב עמים, כל-קדשיו בידך; והם תכו לרגלך, ישא מדברתיך. תורה צוה-לנו, משה: מורשה, קהלת יעקב. ויהי בישרון, מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל. יחי ראובן, ואל-ימת; ויהי מתיו, מספר.
וזאת ליהודה, ויאמר, שמע יהוה קול יהודה, ואל-עמו תביאנו; ידיו רב לו, ועזר מצריו תהיה."4
ערן: ישראל מברך את בניו.
"ישראל" זה נקרא גדלות של כל הנשמה, זה קו אמצעי. יש אברהם, יצחק ויעקב הבכיר שבאבות, כי הוא כולל את אברהם ויצחק בתוכו, קו האמצעי, גם חסדים וגם גבורות. ומקטנות, שהוא נקרא "יעקב", יעקב הקטן, הוא מגיע לגדלות ונקרא "ישראל". ישראל זה נקרא הנשמה הגדולה המתוקנת, הכוללת בתוכה את כל האגו שמתגלה ומתוקן בכּוונה על מנת להשפיע, כך שהשימוש בו הוא רק לטובת הזולת, ואז הוא בעצם הציור של האנושות המתוקנת כולה.
ערן: אתה מדבר על האנושות המתוקנת כולה.
אפילו האנושות, כן.
ערן: אני רציתי לשאול דווקא על עם ישראל, על השבטים הללו, הם בעצם נעלמו.
אלו חלקי הרצון שבָּנו, שכך אנחנו צריכים לתקן אותם. זה נכון שהיתה העתקה כזאת גם בגשמיות, אבל בעצם מדובר רק על התיקון הכללי של הנשמה. לגבי השבטים הללו, כך יצאנו ממצרים, בנינו את בית המקדש הראשון, בחורבן בית המקדש הראשון איבדנו את עשרת השבטים, ואחר כך בחורבן בית המקדש השני בכלל התנתקנו מהרוחניות, יצאנו לגלוּת מהרוחניות. מדובר על גלות מהרוחניות, שנפלנו מאהבת אחים לשנאת חינם, והתנתקנו בזה גם מהתורה. אין לנו קדוּשה, אין לנו קדושת הארץ, אנחנו כבר לא עם ישראל, כי עם ישראל הם אלו שמקושרים ביניהם כמו שאברהם עשה מהבבלים, שהוציא מבבל את עַם ישראל.
ערן: אז אנחנו כבר לא עם ישראל?
בינתיים אנחנו לא עַם כי אנחנו לא מחוברים בקשרי אהבה בינינו. אנחנו לא קיימים כמו כל יתר העמים, אנחנו קיימים רק אם אנחנו נמצאים באהבה הדדית, ולכן עכשיו אנחנו לא עם וגם לא מדינה וגם לא ארץ ישראל ממש, אין קדושת הארץ. זאת אומרת, כל הדברים האלה יכולים להתקיים בתנאי שאנחנו נקיים אותם בצורה הרוחנית.
ערן: אני יליד הארץ, אני יליד המדינה, אני נולדתי פה. אבא שלי בא מפולין, אמא שלי באה מעירק, שני אנשים שלא קשורים בשום צורה אחד לשני באו, ואני נולדתי פה. אתה אומר לי עכשיו, אתה לא קיים בעצם. הזהות שלך, הזהות הלאומית שלך שתמיד הזדהית איתה, הלכת לצבא ועמדת בהמנון וכל זה, זה לא קיים.
חס ושלום, אני לא מוחק את זה, אבל זה כאמצעי, כבסיס, כהכנה להיות עם במדינה, בארץ ישראל, שזה מושג כזה, שגם ברוחניות וגם בגשמיות זה יתקיים כאחד. עדיין אין לא את זה ולא את זה. אנחנו לא יכולים לקבוע שום דבר בעולם הזה אם אנחנו לא קובעים את זה קודם בעולם הרוחני, כי מהעולם הרוחני יורדים הכוחות לעולם הזה. ולכן כל עוד אנחנו לא חוזרים להיות במצב כמו שאיבדנו בחורבן בית המקדש, באהבת אחים, אנחנו לא נהיה עם, אותו העם שהיינו פעם.
ערן: גם אתה באת מחוץ לארץ, היית מסורב עלייה, מתוך מה הבאת את עצמך לפה?
מתוך זה שאני חושב שכאן זה המקום ליהודים. אז לא חשבתי על חכמת הקבלה, על רוחניות, אלא הייתה לי משיכה לגלות את מהות החיים.
ערן: מאיפה באה אותה משיכה?
מהנשמה היהודית שמתעוררת לאיחוד. במישהו היא כן מתעוררת ובמישהו אחר לא. אתה יכול לראות כאן שיש הרבה אנשים שלא מתעוררים לזה.
ערן: לעומת זאת, יש גם כאלה שהם לא יהודים שמתעוררים לאותו כיוון.
נכון, כי בסופו של דבר כולנו צריכים להגיע לאיחוד. "ביתי, בית תפילה ייקרא לכל העמים"5, מדובר על בית המקדש השלישי. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם"6, "ונהרו אליו כל הגויים"7.
ערן: והשבטים האלה?
את השבטים האלה אנחנו עוד נגלה. היינו בגובה רוחני גבוה מאוד שנקרא "בית המקדש הראשון", נפלנו לגובה של "בית המקדש השני", וממנו נפלנו לגמרי. עכשיו אנחנו צריכים לעלות בחזרה לגובה של בית המקדש השני ואז יתגלו השבטים, ונעלה אותם בחזרה יחד לגובה של בית המקדש הראשון, ואז נעלה כולנו יחד כבר עם כל האנושות לגובה של בית המקדש השלישי. הכול ברוחניות, אני לא חושב שאנחנו באמת צריכים לבנות בירושלים בית יפה שייקרא בית המקדש. אולי כן, כי בכל זאת השורש הרוחני צריך להתממש גם בענף הגשמי, אבל לא חובה. כי אומרים המקובלים, שאחרי שנגלה את המציאות הרוחנית העליונה, העולם הזה יעלם. אנחנו נגלה את עצמנו בעולם הרוחני, בעולם אין סוף.
ערן: נחזור לברכה ואחרי זה אולי נדבר עוד קצת על שמחת תורה, כי לא דיברנו על העניין הזה.
קליפ: "וללוי אמר, תמיך ואוריך לאיש חסידך, אשר נסיתו במסה, תריבהו על-מי מריבה. האמר לאביו ולאמו, לא ראיתיו, ואת-אחיו לא הכיר, ואת-בנו לא ידע: כי שמרו אמרתך, ובריתך ינצרו. יורו משפטיך ליעקב, ותורתך לישראל; ישימו קטורה באפך, וכליל על-מזבחך. ברך יהוה חילו, ופעל ידיו תרצה; מחץ מתנים קמיו ומשנאיו, מן-יקומון.
לבנימן אמר--ידיד יהוה, ישכן לבטח עליו; חפף עליו כל-היום, ובין כתפיו שכן."8
ערן: שמענו קצת ברכות, גם ללוי וגם לבנימין וזה עובר כך על כל השבטים.
כן, על כל אחד מהשבטים. הזוהר מספר על הברכות האלה הרבה מאוד, ואני לא חושב שאוּכל להסביר כאן על כל אחד ואחד. כי מדובר על חלקי הנשמה, אלה התכונות הפנימיות שבנשמה שלנו, איך ובמה כל אחד נבדל מהאחרים ולָמה הנשמה הכללית צריכה להגיד לכל אחד מה המסר שלו, מה המשימה שלו, מה הנטל שלו בכל התיקון הכללי. זה בעצם מה שישראל אומר כלפי בניו.
ערן: אז אולי אפשר לדבר רק על יהודה?
לא. אנחנו נעשה תכנית לחוד על כל אחד ואחד.
ערן: האמת שאפשר לראות את שיעורי הזוהר באתר שלנו, ושם גם לראות על ברכות השבטים.
כן, אלה שיעורים שכבר היו, אבל נעשה את זה בצורה מסודרת אולי. אפילו על כל אחד ואחד אפשר לתת תכנית של חצי שעה. כי מדובר על חב"ד, חג"ת, נה"י, אלה ספירות, החלקים של מבנה זעיר אנפין דאצילות. זו הקרנת הבורא על הנשמה, כשכל אחד ואחד חייב להידמות לאיזו תכונה מיוחדת שכך הבורא פועל עלינו, והוא צריך להתעורר בצורה כזאת. יש כאן המון המון פרטים וצריכים להיכנס לזה.
ערן: בוא נדבר על שמחת תורה, על העניין הזה של הקפות וחגיגה שלמה.
זה באמת נכון, את זה עוד נשאר לברר. אנחנו קיבלנו את התורה בשבועות, וכתוב שזה ממש "חרות ממלאך המוות". מאיפה אני יודע איזה חיים ואיזה מוות ומאיפה החרות ובמה? אבל אנחנו רואים שהחיים שלנו כאן בגשמיות, באמת נגמרים במוות. במה עוזרת לנו התורה, המאור שמחזיר למוטב? הוא מעלה אותנו לדרגת החיים. כמו שאנחנו עכשיו בדרגת החי, אבל אני יכול לגזור נניח את השערות שלי, שהן בדרגת הצומח, דרגה פחות מדרגת החי, ואני לא מרגיש אבדן מזה, כך אם אעלה לדרגת האדם, הדומה לבורא, אני לא ארגיש אם אני אתן את החיים הבשריים, הגופניים האלה שלי, ואישאר לחיות בדרגת האדם, האדם שבי הדומה לבורא, בדרגת האלוהות השלמה, הנצחית, כמו הבורא.
ערן: מי עולה לשם?
הנשמה שלי. אני חי בתוך הנשמה. ואני צריך עכשיו, בזמן שאני חי בגוף שלי לגלות את הנשמה שבי, את תכונת ההשפעה.
ערן: אני יכול לגלות אותה רק אם אני נמצא ב"ואהבת לרעך כמוך", באותו כיוון.
כן, נכון, ובזה אתה מגלה את החיים האחרים, את העולם הרוחני, את החיים הנצחיים. זה נקרא "חרות ממלאך המוות". ואז אם הגוף שלך נפטר, אתה לא מרגיש שהוא נפטר. אתה לא מרגיש שאתה מת, זה לא אתה, כי עוד לפני שהגוף שלך נפטר אתה כבר מזדהה עם הנשמה שאותה רכשת, שאותה בנית.
ולכן עכשיו אחרי סוכות, אחרי שקיבלת בשבעה ימי הסוכות האלה שבע תכונות, ובזה כבר יש לך את תחילת הנשמה, מגיע לך לשמוח, אתה מבין עכשיו מה אתה מרוויח, מהי באמת התורה שקיבלת בשבועות. כתוב שם שזה "חרות ממלאך המוות" ועכשיו אתה מממש את זה ורואה שזה כך. זאת השמחה, שאתה מתעלה מעל הגשמיות, מעל הבהמה שלך, ובפעם הראשונה אתה דומה לאלוהים, ומכאן והלאה אתה מתחיל לתקן את עצמך בלהידמות לו יותר ויותר עד גמר התיקון שהוא בפורים.
ערן: יש כל מיני מנהגים וסיפורים סביב העניין הזה של ההקפות.
שבע הקפות הן כלפי חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שבע ספירות, שבע תכונות שאנחנו צריכים לקבל. ההקפות הן כנגד האור המקיף, האור המחזיר למוטב שמקיף אותנו. אנחנו לא מרגישים עכשיו שהוא ממש פועל כך סביבנו, אבל אנחנו נמצאים בים של אור והוא משפיע עלינו ומתקן אותנו.
ערן: אור מקיף.
אור מקיף, ולכן זה נקרא "הקפות".
ערן: מספרים על האר"י שהיה רוקד.
מקובלים נותנים לזה ממש כוח רב, חשיבות רבה, אפילו למנהגים.
ערן: "בית שער הכוונות" שקוראים באותו הלילה.
כן. יש כאלה שבודקים את הצל. שוב אנחנו מדברים על צל, עד כמה הצל שלי, המסך שלי מספיק חזק שאני עוצר ולא משתמש באיזה אגו. ואם חסר לי איזה צל זה סימן שהמסך שלי לא שלם, כאילו יש לי פגם, אז אבד לי משהו מהנשמה. זאת אומרת, בצל מה שאני רואה זה משחק.
ערן: האם עושים בדיקה? יש איזה תרגיל.
כן, אבל זה הרי משחק. האם באור הלבנה אני יכול לבדוק את הנשמה? אלא זה מנהג שכאן האור, אני שׂם את הגוף שלי ומסתכל על הצל.
ערן: ואז אני מסתכל אם הוא שלם.
פתאום אין לי יד. אוי ואבוי. אז מה קורה? כשבנשמה שלי אין יד, כאילו חסר לי להשלים את התיקון בנשמה. בכוח הזה אני לא יכול להשפיע לזולת. לכן נקרא שממש אני "חסֵר".
ערן: אז אתה אומר שזה משחק.
מה שייך אור הלבנה לצל ומה שיהיה עם האדם? אין שום קשר. אלא אם נדמה לאדם שחסר לו משהו או לא. מרוב פחד אם באמת הוא מאמין בכל הדברים האלה. אין בזה שום דבר. דרך אגב, כשהייתי אצל מקובלים, ואני בכל זאת עברתי כמה ידיים והייתי איתם בכל המועדים, אין להם את המנהג הזה.
ערן: המנהג הזה זה לא קיים אצל מקובלים.
לא, אין. גם תשליך.
ערן: גם תשליך לא קיים אצל מקובלים?
לא.
ערן: מעניין.
באמת מוזר שיש כמה דברים כאלו, אבל לא קִיימו.
ערן: הושענא רבא זו בעצם התשועה הגדולה.
כן. כנגד חמשת העינויים, כמו שהיו לנו ביום הכיפורים, יש גם חמש הערָבוֹת.
ערן: מה עם שמיני עצרת?
"שמיני" זו הספירה השמינית. מספר שמונה אחרי שאנחנו מתקנים שבע, אנחנו עוצרים, אין יותר מה לתקן, ואז באה שמחת תורה. זאת אומרת, היום הזה מסמל לנו את גמר התיקון בצל, שאנחנו בסכך, בזכות הסכך אנחנו עשינו על הנשמה, ועכשיו אנחנו עוצרים את זה. יש שקוראים זוהר בלילה, יש בזה כל מיני מנהגים מיוחדים, ואז שמחת תורה, הקפות, ובזה נגמר השלב הראשון של תיקון הנשמה.
ערן: נקווה שנגיע לשם.
ללא ספק, או דרך תורה או דרך ייסורים. נקווה שבדרך תורה, זאת אומרת בדרך האור, בדרך שאנחנו מפיצים את חכמת הקבלה כדי לעורר את האנשים באמת לתקן את הנשמה, שנתקדם מטוב לטוב ולא חס ושלום מרע לטוב.
ערן: למדנו על שמחת תורה וגם על שמיני עצרת. מסתבר שיש דברים שלא ידענו. גם למדנו עוד קצת על שבטי ישראל והשארנו מקום לעוד תוכניות שבהם נברר את הברכות הללו.
צפו בעוד תוכניות של "סיפור רוחני".
(סוף השיחה)