שלבי הסולם
זוגיות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - 02.10.2009 – אחרי עריכה
משה: היום נדבר על נושא שמעסיק אותנו רוב החיים שלנו - הזוגיות. אנחנו תמיד אומרים שהיתה נשמה אחת במצב הנעלה ביותר והיא נשברה להמון המון חלקים. והמטרה של כל החלקים בסופו של דבר זה להתאחד, להפוך מחדש לנשמה אחת. אני רוצה לשאול, מה בעצם המטרה שמעבר לפיצול הזה, שיש עוד פיצול לשני מינים, לגבר ואישה, שצריכים להפוך לזוג ולָמה גבר ואישה קיימים?
מה שיש בעולם הרוחני בגוף אחד, קורה אצלנו בשני גופים - גבר ואישה. בעולם הרוחני זה בנשמה, שׁם יש כוח השפעה וכוח קבלה, חלק גברי וחלק נשי, ושניהם עובדים בהרמוניה בגוף אחד. ומפני שההרמוניה הזאת התנפצה משבירת הנשמה, אז החלק המשפיע התחלק מהחלק המקבל, וכתוצאה מכך אנחנו קיימים בעולם שלנו גם בשני גופים, גוף גבר וגוף אישה.
וכמו שבעולם הרוחני, שני החלקים האלו בגוף אחד, הם בקשר ביניהם, ומולידים מדרגות חדשות, מצבים חדשים שלהם, כך בעולם שלנו שני הגופים האלו, גבר ואישה מולידים מצב חדש ביניהם שנקרא "ילדים", "צאצאים" - אז העולם שלנו הוא העתקה מהעולם הרוחני, רק בעולם הרוחני זה קורה בנושא אחד, ואצלנו הוא מחולק לכמה.
משה: אבל אנחנו בכל זאת רואים, שיש איזה כוח בין הגבר והאישה, איזשהו מתח שמניע מאז ומתמיד את כל העולם.
זו גם תוצאה מהרוחניות. אין בעולם שלנו שום דבר חדש, הכל בא מלמעלה.
משה: אז מה זה ה"כוח" הזה, שסביבו כל המלחמות הכי גדולות, כל הרצונות של הגברים, הנשים, הפרסומות, הכל נע סביב הדבר הפנימי הזה?
הכוח הזה, זה כוח ההתנגדות, ההתנגשות, הניגודיות, מה שיש בין הכוח המשפיע והכוח המקבל. שהם כאילו רוצים זה את זה, הם צריכים זה את זה, הם מחפשים זה את זה, אבל הם לא יודעים לפי איזו נוסחה להתקשר, ולהיכנס לקשר ביניהם.
סוד הקומוניקציה הזאת, ההתקשרות ביניהם, זה עדיין סוד. רק חוכמת הקבלה מביאה את זה למימוש שנקרא "איחוד", לממש איחוד ביניהם. אבל מחוץ לשיטה הזאת, ואני לא צעיר, עברתי את החיים ולמדתי הרבה, אין שיטה שיכולה באמת לעשות איזון ביחסים בין גבר לאישה בעולם הזה. לגבי הנשמה ודאי זו השיטה, כי היא שיטה טבעית, אנחנו לא ממציאים אותה, אנחנו לקחנו אותה מהטבע הרוחני.
ישנם אנשים שגילו את הטבע הרוחני ומספרים לנו איך הנשמות בעולם הרוחני, שני החלקים האלה, גברי ונשי, אור וכלי, מתחברים ביניהם יחד על ידי משהו שלישי שנקרא " קשר" או "מסך", שני מונחים רוחניים שאומנם הם לא מובנים, אבל אם ניקח משם דוגמאות ונממש אותם בעולם הזה, אנחנו נגיע ממש לחיים טובים, שלווים, בפרט בימינו בחיי משפחה.
משה: דיברת על משהו מאוד נעלה, שיש שני ניגודים, כוח שנותן וכוח שמקבל, ויש נוסחה לחיבור ביניהם. בעולם שלנו אומרים, שגבר ואישה משלימים אחד את השני. זה יכול להתקיים?
איפה אתה רואה שהם משלימים?
משה: אמרתי שאומרים.
"משלימים" זה רק בתנאי שהם יודעים להשלים מעל הטבע שלהם, שכל אחד ירצה באמת להשפיע לשני, ולא לנצל את השני, כמו שקורה, שיש ביניהם הסכמה, כמה אני מנצל אותך וכמה אתה מנצל אותי, וכמה אנחנו מוותרים זה לזה. זו לא השלמה, זה וויתורים, כמו שעושים בין שתי המדינות, כי אין ברירה וחייבים לחיות יחד. כמו בין שכנים, אנחנו שצריכים לחיות יחד, אז אני לא מרעיש, אתה לא מרעיש, אנחנו זורקים זבל יחד, משלמים עליו יחד שיהיה לנו יותר זול. זה לא נקרא "השלמה" נכונה, זה חיים כמו שאנחנו נגיד חיים בעיירה אחת.
משה: לי זה נשמע קטסטרופה מה שאתה מתאר. אבל יש הרבה זוגות שכן רוצים לחיות אחד עם השני, כן מרגישים אהבה.
הם לא יודעים כמה יש בפנים דברים שהם סוגרים, סותמים, לא מעוררים. וכל הדברים האלו הם בסופו של דבר לא השלמה אמיתית. זה טוב שכך עושים, שאני מבין שאני אגואיסט, אשתי יודעת שהיא אגואיסטית, למרות שאולי היא לא כל כך מסכימה לזה וכל אחד מאיתנו כך. אבל אנחנו יודעים שכדאי לנו לעשות ויתורים, לנהוג כאילו שלמעלה מהם, נתקשר זה עם זה, אבל זה עדיין לא שלמות.
"שלום" זה מהמילה, שלמות. אבל השלמות יכולה להיות רק באמת מאהבה. והיום האהבה לא קיימת במשפחה ולא היתה קיימת - האהבה זה דבר עתידי שהאנושות צריכה להגיע אליו.
"אהבה" זה נקרא שאני מכיר את כל הרצונות שלך ואני לוקח אותם כדי למלאות אותם. ואתה לוקח את כל הרצונות שלי ואתה גם לוקח אותם כדי למלא אותם ואז אנחנו נמצאים שנינו ברצונות משותפים ושנינו במילוי הדדי, אתה שלי, ואני שלך. ואז אין הגבלה, ואז אין שום מחיצה שחוצצת בינינו.
משה: אבל זה בעצם כל סיפור החיים שלנו. אנחנו רוצים להרשים את האישה. יש לה רצונות, ואנחנו רוצים למלא את הרצונות, למרות שלא תמיד מצליחים. האישה רוצה להרשים את הגבר, למלא את רצונותיו.
אתה עושה את זה כדי להרוויח ולא מתוך אהבה שלא תלויה בדבר. אתה עושה את זה מפני שכדאי לך את זה לעשות, בתת ההכרה, עם כל המחשבות הכאילו טובות, שבהן אתה רוצה להעניק לה, נעים לך שאתה תורם ונותן גם לילדים. אבל בינתיים כל זה בכל זאת מפני שאתה מרוויח מזה, מפני שכדאי לך. ולכן זה עדיין לא מתקיים בצורה נכונה, ואנחנו רואים שזה לא מגיע טוב.
משה: אז מה אני מרוויח? למה אני מרגיש שאני צריך מישהי, שאני צריך את האהבה שלה והיא מרגישה אותו הדבר, אם הכל אגואיסטי? מה מניע אותי לרצות את זה?
רק מין, בסופו של דבר, שום דבר אחר. אם ננתק את יצר המין מהאדם, תראה עד כמה אנחנו לא נסתכל אחד על השני.
משה: אבל בכל זאת יש רגשות, יש רומנטיקה.
כל הרומנטיקה והרגשות נובעים רק מאותם ההורמונים. ואם ננטרל אותם תראה שכל הרומנטיקה, היופי והאהבה אינם בכלל, ולא תדע על מה מדובר בכלל.
משה: אז פרויד צדק, הכל מין ותוקפנות?
זאת עובדה. אנחנו מכבדים מאוד פסיכולוגיה מטריאליסטית, שנובעת מתוך הניסיון.
משה: באמת רואים שהזוגיות מתפרקת. הרבה כבר לא מאמינים במוסד הנישואים, ואפילו לא רוצים להוליד ילדים. יש המון גירושים. ובעצם יש לזה משמעות מעבר להוליד ילדים, מעבר לקיום של המין שלנו? האם יש עוד רלוונטיות לזוגיות היום?
רק אם נהפוך אותה לאמצעי לעליה רוחנית, שיהיה לנו כדאי להיות מחוברים יחד, כדי להגיע לנצחי, למשהו שלם, למשהו שהוא מעבר לחיים האלו. אז גם האמצעי הזה, הזוגיות שהוא אמצעי מאוד חשוב להשגה הרוחנית, יתקדש ונראה בו דבר מאוד חשוב, מכשיר שעל ידו אני הולך להרוויח בגדול וגם כך אתייחס לאמצעי, כמו למטרה.
משה: אז אני הולך אחרי הפיתיון. לָמה הזוגיות חשובה לרוחניות?
אני יכול ללמוד הרבה בזוגיות איך להגיע למטרה. אני יכול לפתח בזוגיות מערכות יחסים, שמתוכן אני מגיע ליחסים עם האלוקות, עם הבורא, עם כל יתר הנשמות. והקשר שלי עם בת הזוג מסביר לי, ואני לומד מזה ויכול לממש ולהמשיך את זה על כל הנשמות ועל הבורא.
כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם". "שכינה" זה נקרא גילוי הבורא. אם אני מתייחס נכון לבן הזוג, או לבת הזוג, אם יש בינינו יחסים נכונים, אנחנו יכולים לגלות בינינו ממש את הכוח העליון. וזה בתנאי שכל אחד מאיתנו יקיים את התפקיד נכון, מה שנקרא "גבר רוחני" ו"אישה רוחנית". ואז אנחנו נשלים את הנשמות, ובתוך הנשמה השלימה נרגיש את הבורא והעולם הרוחני. ואנחנו לא צריכים יותר מזה. כאילו אתה לא זקוק כל כך לכל האנושות הגדולה כדי לממש את הרוחניות, אלא מספיק לך התא המשפחתי הזה האחד.
משה: זה נשמע לי נהדר.
כן.
משה: אתה יכול קצת לספר על היחסים האלה?
היחסים האלו שאנחנו לומדים מחוכמת הקבלה, צריכים להיות בין הרצון לקבל לאור, ובין הרצון לקבל לרצון להשפיע. ביחסים האלו צריכים להבין מה זה נקרא שאשתו לידו "עזר כנגדו". זו עזרה כדי להגיע למעלה, אבל העזרה הזאת כל הזמן כאילו נמצאת מולך, נגדך - כביכול נגדך, בצורה כזאת שאתה רואה עליה, והיא רואה עליך, ויחד אתם מבררים אותן ההבחנות שעליהן צריכים לוותר, ומעליהן צריכים להתעלות, כדי להשיג את האלוקות.
זה בצורה אידיאלית. אני לא אומר שזה כבר עכשיו ממש ממומש, אבל נקווה שאנחנו נראה את זה בקרוב.
משה: דווקא אותי זה מאוד מושך, רציתי להוריד את זה לדוגמא פרקטית.
נפתח בית ספר לזוגיות וגם להורות?
משה: אני רוצה לשמוע על דוגמא פרקטית, איך בני זוג משלימים אחד את השני, עזר כנגדו, מסתכלים על מה שקורה ביניהם ולומדים.
מזה מתחילים - שלומדים.
משה: נניח, זוג שהם מרגישים שהם שאוהבים, ואז הגבר לא שׂם את הגרביים בסל הכביסה, ומשהו קרה לאישה, ומתחילה מריבה שלא מובן בכלל לָמה התחילה. הגבר מסתכל על האישה, הוא לא מבין איך היא נכנסה לזה, מה קרה לה? והיא מסתכלת עליו, היא רואה אותו אדיש. מה יש שם בפנים, מה הם לומדים מזה? יש כוח בפנים שמניע את כל הדבר הזה?
הם נתנו לרגשות שלהם להשתלט עליהם וזה אסור. לי יש הסכם עם אשתי, שאנחנו לא מעוררים דברים שיכולים להביא אותנו לוויכוח. אנחנו לא שלמים, יש דברים באופי שלי שאני עדיין לא תיקנתי וגם לה יש כאלה ואנחנו מכירים טוב אחד את השני - אנחנו חיים כבר ארבעים שנה יחד - ולכן סוכם בינינו, שאנחנו מדברים על מה שמשותף בינינו, ומה שלא משותף, אנחנו עוזבים ומניחים את זה בצד.
אני לוקח את הדוגמא הזאת מהכלים הרוחניים - הכלי הרוחני הוא רצון לקבל גדול. אז אותו חלק מהרצון לקבל שיכול להיכנס במגע עם האור על מנת להשפיע, לתרום מעצמו, להיות בהשפעה לזולת באהבה - אותו חלק מפעילים. ואת החלק שאי אפשר להכניס לעבודה ולהשתמש בו - לא מפעילים. מצמצמים ושמים אותו בצד, עד שיגיע הזמן שלו.
מה זה "הזמן שלו"? לאט לאט יבוא הכוח, השׂכל, הרגש והדדיות נכונה, ונוציא עוד פרוסה אחת מהרצון שלא יכולנו להשתמש בו נכון, וכך לאט לאט מתקדמים, אבל בצורה הדרגתית.
זאת הבנה, הרגשה, מדידה אמיתית, שאנחנו נמצאים כל הזמן בקשר טוב בינינו, וכל אחד מודד האם הוא יכול להוסיף עוד קצת לקשר הטוב מהרצונות המקולקלים שלו ולהיות עוד קצת בהסכמה, בקשר עוד יותר שלם, עוד יותר מלא. וכך מתקדמים.
משה: אבל זה לא קצת לטאטא דברים מתחת לשטיח?
נכון. אבל אני לומד את זה מחוכמת הקבלה. אני לא מטאטא, אני יודע בדיוק ואני מודד את הרצונות ומודע להם. וגם מודע מה קורה לה, והיא מודעת מה קורה לי. ואנחנו מבינים שאנחנו בני אדם שהולכים להתחבר יותר. והחלקים שאנחנו מחוברים כל הזמן יגדלו, והחלקים שאנחנו מנוגדים כל הזמן יקטנו. אין ברירה, כך אנחנו מתקדמים, אבל בצורה מבוקרת. ולכן אנחנו מודעים לזה ומודים זה לזה, ואני מאוד שמח שאנחנו מצאנו את הפתרון הזה לעצמנו ולכן אני חושב שאני חי טוב. אנחנו נמצאים כל בוקר בקשר הדדי קרוב לשעתיים.
משה: אתה ואשתך?
כן. אנחנו יוצאים לטיול של שעתיים כל בוקר, משש עד שמונה, ובשעות האלה אנחנו מדברים על הילדים, על הנכדים. היא מספרת לי על העולם, על מה שנשמע, אני מספר לה על התלמידים, על השיעור ועל כל מיני דברים - יש לנו על מה לדבר. ויש לנו דברים שהם טאבו, שעליהם לא מדברים. לָמה? כי לא רוצים לקלקל את מצב הרוח, לא רוצים להסתכסך. כי בכל זאת אנחנו עדיין מרגישים שיש שם חוסר הסכמה הדדית באיזשהן נקודות, אבל אנחנו מודעים שזה כך. ולפעמים אנחנו נוגעים בזה ומיד מוותרים ואף אחד לא נכנס לשטח של השני – ונסוג אחורה.
זאת אומרת, הבדיקות האלו הן גם מאוד טובות. אנחנו מראים בזה כמה אנחנו מוכנים לוותר למען הקשר הטוב. זה אנושי, כל אחד מבין שזה הטבע שלו ובינתיים אנחנו עוד לא שלמים.
משה: בעצם אנחנו מדגישים את העולם הפנימי המשותף בינינו שהוא עולם של רוחניות סביב לימוד הקבלה וזה נשמע לי משהו מאוד גבוה. אנחנו נותנים אחד לשני את הזדמנות לממש את מטרת החיים. אבל יש דברים רגילים, כמו משק הבית, לגדל את הילדים. על הדברים האלה תמיד יש חילוקי דעות, יש דברים שלא הולכים. איך פותרים את זה?
כל הזמן תשתדלו לשמור על נקודת האיזון בכל דבר. זה כמו במאזנים עם משקולות, אתה בצד אחד והיא בצד השני. במשפחה חוסר ההסכמה היא סביב הילדים, משק הבית, ויש כל הזמן מקום לוויכוח, יש מקום לזלזול וכן הלאה. אז תשתדלו לשמור על הדדיות וכל אחד ייתן את חלקו.
זה קשה, אבל אתה יודע שעל ידי זה אתה הולך עכשיו להרוויח בגדול. לא סתם שקט במשפחה, אלא אתה מתחיל עכשיו לגלות עולם ומלואו רוחני, ואתם מתחילים לבנות כלי משותף לגילוי השכינה ביניכם - מה שנקרא "איש ואישה שכינה ביניהם", זה משתלם, זה כדאי. לכן אני אומר שבלי חוכמת הקבלה לא תוכל לבנות משפחה שבה יש שלום.
משה: אמרת שאישה היא "עזר כנגדו", יש לפעמים את ה"כנגדו", לפעמים פורץ איזה ויכוח.
"כנגדו" זה תמיד ויכוח, אבל ויכוח בונה.
משה: אתה הדגשת ללמוד. מה הגבר והאישה לומדים מהדבר הזה?
המורה שלי, הרב ברוך אשל"ג, אמר שצריכים לקרוא את המאמרים שלו יחד עם האישה. אם קוראים אותם יחד, משתדלים שיהיה חלק רוחני משותף, אז כל היתר יתגלגל בצורה יותר יפה. יהיו בעיות, יהיו ויכוחים, אבל ימצאו תמיד איך בכל זאת לגשת לפתרון הכדאי, שכדאי להגיע לפתרון מפני שמרוויחים בגדול, לא את החיים האלו בלבד.
משה: לאישה יש הרבה רצונות מהגבר, ולגבר יש הרבה רצונות מהאישה. מה באמת האישה רוצה מהגבר? מה הדבר הכי בסיסי שהיא רוצה ממנו?
אם אתה מדבר על האמת, האישה רוצה מילוי רוחני.
משה: מה זה "מילוי רוחני"? מילוי רוחני הוא שאני אוכל לתת.
שאתה תוכל לתת לה מילוי רוחני.
משה: הרי רוחניות זו היכולת לתת, לא?
אישה רוצה לקבל מהגבר מילוי רוחני.
משה: מה זה?
מילוי רוחני הוא שהיא תדע שאתה יכול להשלים לה את אותו חלק בבריאה שהיא לא מסוגלת להשלים. אלו דברים גבוהים. במישור העולם הזה אישה רוצה להרגיש שיש לה משפחה, ילדים, בעל, בית, וזה שלה. אם יש לה את זה, אז 90% מהעולם של האישה כבר נמצא.
משה: לָמה היא רוצה להרגיש את זה? איך זה מתקשר לְמה שחסר לה?
זה מהטבע. כי בטבע הרוחני "אישה" היא בית, כלי שהגבר ממלא אותו. וכתוצאה מהמילוי מגיעה כל פעם מדרגה חדשה שנקראת "ילדים".
משה: מה הגבר רוצה יותר, האם לאהוב או להיות נאהב על ידי האישה?
הגבר רוצה מהאישה הערכה. הוא צריך להרגיש מהאישה עד כמה היא מעריכה אותו. ואם האישה יודעת איך לעשות כך לגבר, שהוא ירגיש שהיא מעריכה אותו, שהוא גדול בעיניה, שהוא מכובד, שהוא חזק, שהוא ממש מיוחד, אז הוא יהיה מוכן לעשות בשבילה הכול. הגבר מאוד חלש, הוא זקוק לתמיכה מהאישה, להערכה הזאת. זה מרוחניות.
משה: איך זה קשור להתפתחות הרוחנית?
אם הרצון לקבל שלנו תומך ברצון להשפיע, אז לרצון להשפיע יש כוח לעשות הכול. ואם הרצון לקבל שנקרא "אישה" לא תומך ברצון להשפיע שנקרא "גבר", אז הרצון להשפיע חלש. הוא בסך הכול השפעה, אין לו את כוח העביות שהאישה יכולה לתת.
משה: אז בעצם הגבר, בהתפתחות הרוחנית, זקוק לחלוטין לאשה.
זקוק לאישה לא פחות ממה שהאישה זקוקה לגבר.
משה: כשהמקובל נכנס לרוחניות, איך זה משפיע על הזוגיות?
יש הרבה מקרים שבהם האישה לא נמצאת ברוחניות והגבר כן, כי הכול תלוי ברצון, אין כאן כפייה מאף צד. אבל היא מרוויחה מזה שהוא נמצא ברוחניות, מפני שבכל זאת למה שהוא מגיע יש חלק אפילו גשמי בהשתתפות שלה. אפילו בלי מודעות, אפילו אם היא לא נמצאת ברוחניות, אומנם אין דבר כזה שהיא לא נמצאת, ההשפעה שלה משפיעה גם על הרוחניות שלו, לכן יוצא שיש לה חלק בזה בכל מקרה.
משה: מה היא מרוויחה?
היא מרוויחה התקדמות רוחנית גם אם היא לא משתתפת בזה בכלל, היא בכל זאת מרוויחה. היא מתקדמת, אומנם לא בהכרה, לא בהבנה, כי אין לה מעצמה עבודה והיא חייבת לתת יגיעה, אבל אם לא בגלגול הזה אלא בגלגול הבא, אם היא תיתן יגיעה, אז כל העזרה שנתנה לגבר בחיים האלה נמצא בה כהכנה להתקדמות הבאה.
משה: אבל איך זה יכול להיות שהגבר נותן את היגיעה ברוחניות וזה עובר אוטומטית לאישה?
כי אין כל כך הבדל בין שני העולמות, אנחנו בסך הכול נמצאים במכלול אחד. עכשיו כשאנחנו מדברים, יכול להיות שאתה מדבר במישור הגשמי ואני מדבר במישור הרוחני, ואני משפיע על הנשמה שלך כמו שאתה משפיע על הגוף שלי, וזה נכלל. אחר כך זה יתגלה. בעוד עשר, עשרים שנה אתה תגלה דברים שעכשיו בשיחה הזאת אני העברתי לך.
משה: גם לצופים?
כן, גם לצופים, ודאי. כולנו קשורים יחד. ואם יש קשר גשמי, דרכו עוברים גם כל ההשפעות הרוחניות. אני יודע זאת מהמורה שלי, גם קיבלתי וגם היום אני מקבל.
משה: כאשר המקובל נכנס לעולם הרוחני, לתפיסה הרוחנית, הכול הפוך, הכול שונה. מה אשתו הופכת להיות בשבילו? היא נשארת אותה אישה עמה הוא חי כך וכך שנים?
הוא יותר ויותר מודה לה על שהיא עוזרת לו, אפילו שהיא במשהו מתנגדת, לא מבינה, לא מסכימה, הוא מבין שכדאי לו לוותר ולהמשיך את החיים הגשמיים אם היא לא נגד ההתפתחות הרוחנית שלו.
משה: האם המקובל מרגיש את האישה כחצי השני שלו, החלק המקבל?
אם הם מתפתחים יחד. אבל אם לא, הוא לוקח אותה כשותפה חלקית בדרך. אני מקווה שאנחנו נגיע להשלמה הדדית. כל החיים שלנו מלמדים אותנו שצריכים למצוא פתרון לזוגיות, ונמצא.
משה: מה הטיפ הכי טוב שאתה יכול לתת לגבר ולאישה בשביל שתהיה מערכת יחסים מוצלחת ביניהם?
דיברתי על זה בכל מיני תכניות או הזדמנויות אחרות – וויתור. רב"ש היה אומר ש"אהבה" היא חיה שמתעוררת, מולידים אותה מוויתור הדדי. אני לא שלם, היא לא שלימה, אנחנו מוותרים אחד לאחר, אנחנו מחפשים משהו משותף בינינו, וכך אנחנו בונים את המבנה הזה שנקרא "משפחה". ומה שלא משותף בינינו בינתיים מצניעים.
משה: מה זו "אהבה" שמרגישים במצב הטוב?
"אהבה" היא שאני רוצה למלאות את הרצונות שלה, והיא רוצה למלאות את הרצונות שלי. "אהבה" היא שאני לוקח רצונות של מישהו ורוצה למלאות אותם. כמו שמסבירים לנו ב"ואהבת לרעך כמוך", שאם אתה אוהב מישהו, אז אתה נותן לו כרית, אתה נותן לו כיסא וכולי.
(סוף השיחה)
.