הפתרון
כלכלה לפי חכמת הקבלה וחוקי הטבע, שיחה מס' 144
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.08.20 – אחרי עריכה
רונן: אנחנו בפרק נוסף בסדרת "הפתרון" בשיחה 144, שבה אנחנו מבררים את המשנה הכלכלית והחברתית של חכמת הקבלה. התחלנו בשיחה הקודמת לדבר קצת על השמאל הכלכלי חברתי. הבהרנו כמובן שלא מדובר על פוליטיקה ולא על נושאי חוץ וביטחון, אלא על תפיסת עולם, על פרדיגמה כלכלית חברתית, וגם בזה נמשיך היום.
בשקף מספר 1 דיברנו על רצף אידיאולוגיה, והסברת שהאידיאולוגיה זה דבר חשוב בחיים של האדם, האדם לא יכול לחיות נטוש ונטול אידיאולוגיה. והסרגל האידיאולוגי שאנחנו רואים כאן מתחיל בעצם מהמרכז הסוציאל דמוקרטי אותו אנחנו מכירים פחות או יותר מאירופה ומתקדם ימינה לקפיטליזם קלאסי, אותו קפיטליזם שעבד לא רע עבור העולם כמה עשרות שנים פחות או יותר, בין מלחמת העולם השנייה עד תקופת רייגן, תאצ'ר, ומאז הולך ומקצין לכיוון הימני קיצוני שנקרא ניאו ליברליזם, שזה כבר אליטות ואי שוויון גדול ותאגידים מולטי לאומיים וכיוצא בזה.
ואם הולכים שמאלה, אז הולכים לסוציאליזם כמו שאנחנו מכירים מהמשנה של מרקס ואפילו לקומוניזם שהעולם לא מכיר ממש, הוא מכיר רק מהניסיון הרוסי הטראומטי.
בשיחה הקודמת שמעתי ממך שכל הנושא של השמאל, למרות שאולי אנחנו צריכים להתארגן ככה מבחינה חיצונית, אבל הוא כל כך מעוות בתפיסה של האנשים, כי הם מערבבים את העבר ולא מסוגלים לראות משהו מעבר לזה.
נכון.
רונן: בתור פתיחה, איך אפשר להסביר לאנשים את ההבדל, את התקווה שמציע השמאל? שמאל נכון?
אני לא מסתכל מצד שמאל ולא מצד ימין, אני מסתכל מצד הטבע, איך הטבע מנהל אותנו ולאן הוא דוחף אותנו. כי אין ספק שאנחנו קיימים בתוך הטבע, בתוך איזה כוחות על פני כדור הארץ, ויש כאן תהליך אבולוציוני שלא אנחנו קובעים אותו אלא הוא מעלינו. התהליך הזה התחיל לפנינו והוא איתנו כבר אלפי שנים, ומי יודע עד מתי אנחנו נתקיים והוא ימשיך. נסתכל על כל הדברים האלה בצורה מטריאליסטית פשוטה, כמו שאנשי כלכלה אוהבים לראות. ולכן כאן אני מזמין אנשים לראות את התהליך בצורה ריאלית.
אנחנו רואים שההתפתחות של הטבע מתחילה בעצם מכאוס כללי, המפץ הגדול, כל מיני דברים שאנחנו רואים, ולאט לאט הדברים האלה מתחילים להיות יותר ויותר מסודרים, מסתדרים לאטומים, למולקולות, לגופים חיים, והגופים החיים מסתדרים לאיזה חברות נגיד, וגם בזה יש לנו תהליך גדול מאוד של ההתפתחות החברה האנושית. וכאן מפני שזה עובר עלינו ואנחנו בעלי רגש ושכל, אנחנו רוצים להתערב בהתפתחות שלנו ונראה לנו שאנחנו בזה עושים משהו.
וכאן בכלל השאלה, האם אנחנו עושים משהו או לא? או שנדמה לנו שאנחנו מסובבים את ההיסטוריה שלנו והגורל שלנו, אבל בעצם זה תהליך שנקבע על ידי הטבע בעמקי הטבע והוא מסובב אותנו.
אבל איך שלא יהיה אנחנו רואים שהכול נע לכיוון אחדות, איחוד, חיבור, השתתפות, התכללות וכולי וכולי בצורה כזאת. והאם אנחנו משתתפים בתהליך הזה או לא, יש כאלה שאומרים שלא חשוב אם אנחנו יכולים להשתתף או לא, מה שיהיה זה יקרה ויהיה.
ויש כאלה שאומרים לא, אם אנחנו משתתפים בזה, אנחנו יכולים לחסוך את הצער והכאבים ויכולים לחסוך זמן בהתפתחות שלנו, כשאנחנו לא מתפתחים על ידי הטבע העיוור, ואנחנו מקבלים את זה כעיוורים, אלא בואו נלמד מה הטבע רוצה מאיתנו ואנחנו יכולים לנוח יחד עם חוקי הטבע.
אם חוקי הטבע הם כדי לקשור את כל הפרטים, כל החלקים ביחד לאיזו מערכת אחת, אז בואו נשתדל לראות, לשמוע, אולי להתאים את עצמנו גם עם אותה הדרך, אותה התפתחות וכך זה אולי יהיה טוב לכולם.
רונן: העניין הוא, שכשבעל הסולם כתב שהוא בצורה טבעית נוטה לכיוון האידיאה הסוציאליסטית, שהיא הכי מתבקשת מאותן הסיבות בדיוק שאתה מציין, שהטבע דוחף אותנו לכיוון של חיבור, אחדות וכיוצא בזה ועל פניו נראה דמיון יותר גדול לאידיאה הסוציאליסטית מאשר לקפיטליזם, שהוא אינדיווידואליסטי ואגואיסטי באופיו. זה ברור.
רציתי לשאול, האם יש דבר כזה, שעל פי אותה תכנית של הטבע שאתה מדבר עליה, הטבע מחליט פתאום לדלג על שלבים ולעשות סוג של קפיצת זמן, או לקדם אותנו לא בצורה ליניארית ולקפוץ כמה מצבים קדימה. זה יכול לקרות? ולמה?
אתה צודק, כך גם אני כשמסתכל על התהליכים שאנחנו עוברים נראה לי שיש כאן איזה קפיצת דרך. אבל זה מצד אחד. מצד שני, אני צריך לקבל את זה כדברים שקיימים וקורים ויקרו, ואין ברירה. או שאני לא מבין מה הטבע רוצה מאיתנו ובהדרגה שלו, לפי התכנית שלו כך מקיים את התכנית שלו, או שנותן לנו כאן מין הזדמנות ומשאיר לנו מקום להשתתפות, ואנחנו רק לא מבינים מה עלינו לעשות, איך לקבל את ההזמנה הזאת בצורה נכונה ולממש.
רונן: לפעמים ההזמנה הזאת, המימוש שלה יכול לקחת עשרות שנים. ואני רוצה להלביש את זה על דוגמה.
לטבע יש זמן, זה ברור.
רונן: דוגמה משקף מס' 3. מרקס והתחזית המרקסיסטית להתפתחות האנושית, דיברה בעצם על איזשהו שלב של מהפכה תעשייתית, ואחר כך בצורה טבעית התפתחות הקפיטליזם וטור הזהב של הקפיטליזם ואחריו הקלקול שלו, הקפיטליזם "החזירי" כפי שאתה רואה. בשקף הבא מרקס המשיך לדבר על הפרולטריון שמפתח את התודעה המעמדית, קולט את המציאות שהוא חי בה, שמנצלים אותו ואז כתוצאה ממנו המהפכה הסוציאליסטית, ובסופו של דבר כל מיני סוגים של קומוניזם כמו קומוניזם גס, קומוניזם טהור, זה פחות משנה.
כלומר, הוא תיאר תהליך סדור של התפתחות שלב אחרי שלב. וזה נראה כאילו הטבע, הבורא, לא משנה איך נקרא לו, לקח את התסריט הזה ודילג בו על שלבים.
בשקף הבא אפשר לראות שבפועל מה שקרה, זה שהאומה הרוסית בקושי, התחילה רק את המהפכה התעשייתית והקפיטליזם, אבל לא זכו לראות לא את טור הזהב שלו ולא את זה שהוא מקולקל.
אני בכלל לא הייתי לוקח בחשבון את החברה הרוסית והעם הרוסי ומה ששם נעשה. כי זה עם יוצא דופן, עם התפתחות לא ליניארית, שפתאום הבולשביקים סובבו אותו. העם לא רצה את הדברים האלה, הוא לא הלך עם כל המהפכה הזאת, הוא לא ידע בכלל מה עשו ממנו. הוא היה עם מאוד כפרי, לא מפותח, לא מחונך. הוא אפילו לא ידע למי הוא מאמין, במה הוא מאמין, אלא היו כאלו שלקחו אותם, כמו שהוציאו אותם מהמערות. ולכן אני לא הייתי לוקח אותם כדוגמה.
רונן: ברור, אני רק שואל משהו אחר. אתה מדבר בדיוק על זה, על ההתפתחות הלא ליניארית. ומה שאני רוצה לשאול, אם האנושות לא הייתה עוברת את הקפיצה הזאת, גם את הקפיצה שהלבישו אותה בכוח, בפתאומיות על העם הרוסי שלא היה מוכן, וגם אחר כך שהם דילגו ישר מסוג של מהפכה תעשייתית ישר למהפכה סוציאליסטית, בלי שהתבשלה התודעה על הכישלונות של הקפיטליזם וכיוצא בזה, אם היינו לוקחים תסריט אחר, מה היה קורה לו ההיסטוריה, הטבע היה מנהל אותנו בצורה כזאת, שבאמת היה קורה שלב אחרי שלב.
ניקח נניח את ארצות הברית של 2020. הם עברו את המהפכה התעשייתית, עברו עשרות שנים של טור הזהב של הקפיטליזם, מאמינים בחלום שלו ועכשיו הם חיים את השבר של החלום הזה. ועל בסיס השבר של החלום הזה הם מפתחים מה שמרקס קרא "תודעה מעמדית", הצעירים במיוחד ועוד דורות אומרים, זה לא מה שביקשנו ולא מה שחשבנו, אנחנו רוצים משהו אחר. אנחנו לא רק צבא של אינדיבידואלים, אנחנו מעמד שלם שסובל משברו של החלום האמריקאי. למה לא הייתה ליניאריות, למה בעצם הטבע דילג על שלבים ולקח את האומה הרוסית ממצב עוברי למצב מתקדם של סוציאליזם, בלי בדרך כל התהליך שאמור להבשיל את הלבבות ואת האנשים?
תשובה, לפי דעתי. על רוסיה אין מה לדבר, שם הם לא היו בשלים לזה ורצו לעשות בכוח את התהליך הזה, לקפוץ לסוף. מה שאין כן באמריקה, הם לא רוצים לקפוץ לסוף אבל הם לא לקחו בחשבון דבר אחד, שהתהליך שאנחנו עוברים דורש מאיתנו להיות מוכנים להתפתחות החברתית החדשה. שאנחנו נעבור את שלבי החינוך החברתי, ואז כשאנחנו נהיה מוכנים לזה, אז אנחנו נעשה את השינויים לפי דרגת החינוך שלנו.
האמריקאים לא עשו כלום, הם פשוט המשיכו להתנהג אחד עם השני כברברים, רק לפי היסודות של הקפיטליזם הטבעי, הכול לפי האגו הפשוט, ולכן עכשיו הם מתחילים לראות עד כמה שההתפתחות הטכנולוגית, לא הולכת יחד עם ההתפתחות החברתית. ואז [למרות] שאף אחד לא מביא מבחוץ שום דבר, אלא בתוך אמריקה עצמה יש לנו התנגשות. ישנה התפתחות טכנולוגית עצומה, כאילו טובה, יפה, אם אפשר כך להגיד, עם יכולת לעשות הכול, ויחד עם זה, החברה היא חברה ברברית, שאין ביניהם שום אפשרות לחשוב שבהתאם להתפתחות הטכנולוגית הם צריכים גם להיות בהתפתחות החברתית. וזה מה שקורה שם עכשיו.
כי שתי הנטיות הללו, טכנולוגיה וחברה, הן צריכות ללכת יד ביד. תתאר לעצמך משפחה, שהגבר, האישה, הילדים לא יודעים איך לחיות ביניהם, אבל יש להם אפשרות, ממש כסף להרוס את הכול, לעשות את הכול, והמשפחה הזאת היא ממש משתגעת. זאת אומרת, היכולת הטכנולוגית לא נותנת להם לבנות נכון את החיים המשותפים. אלא הם צריכים לרדת. אם היו מפתחים יחסים ביניהם בהתאם להתפתחות הטכנולוגית, בהתאם לכמה שהמשכורת שלהם עולה מחודש לחודש וכן הלאה, אם היו נותנים להם שיטת התיקון, שיטת החינוך, שיטת ההשכלה בהתאם ליכולת הכלכלית, אז הם היו משתמשים בשווה באיזון בין זה לזה, היו מתפתחים יפה ונכון. אולי, זה לא פשוט.
אבל אם יש פער כזה, כאלו "מספריים" בין היכולת הטכנולוגית מצד אחד, ליחסים הברבריים לגמרי מצד השני, שהם ממש צועקים שנמצאים עדיין בתקופת העבדות אפילו, אולי זו עבדות מודרנית אבל באמת כך הם טוענים, אז איך יכול להיות שאנחנו נראה באמריקה, חברה מאוזנת שמתקדמת יפה ונכון עם שכל ועם רגש, עם יכולת נפשית, פיסית, גופנית ויחד עם זה בצורה נכונה, שהיא רואה את המטרה והולכת לקראתה?
רונן: האם אתה חושב שחכמת הקבלה צריכה לאפשר למספריים האלה, ללחץ הזה, לפער הגדול בין שני המצבים שתיארת, בין ההתקדמות הטכנולוגית ומשמעותה לבין המצב החברתי בפועל, האדם איפה שהוא נמצא והחברה איפה שהיא נמצאת, האם הפער הזה צריך לאפשר לו לעבוד, צריך לאפשר לו כמו מכבש ההתפתחות לעבד את העיסה הזאת שקוראים לה ה"אנושות" או שצריך לנסות להציע קיצור דרך, פתרון.
אנחנו לא יכולים לעשות כאן קיצור דרך לפתרון כי יש כאן בעיה שאנחנו יכולים [להגיע] להתפרצות של מלחמת אטום. וזה יהיה כבר מצב שכל אחד בעולם ירצה לעשות חשבון עם השני. ואז, כמו שאומרים מקובלים, וכמו שאומר איינשטיין, שאנחנו נשאר עם המקל ביד.
רונן: לפעמים שאני חושב על הפתרון שחכמת הקבלה מציעה, שהוא פתרון באופיו תהליכי, חינוכי, ולא ככה במהפכה או משהו כזה, אני שואל את עצמי האם גם אנחנו לא עלולים לדלג על שלבים חיוניים בשלבים של האנושות. האנושות צריכה לסבול מהמצב הזה, לפתח אותה תודעה מעמדית ובאמת לפתוח את האוזניים שהמצב הנוכחי הוא קשה ושהוא מביא לסבל ואין לו עתיד.
איך תביא את זה לחברה, לקהל הרחב?
רונן: זהו, אני חושב שאדם צריך להרגיש על הבשר את הייסורים כנראה.
אז זה בעזרת הטבע, וירוס הקורונה נגיד ועוד דברים, אנחנו בהחלט יכולים אולי לזכות לזה שהקהל ירצה לראות, הוא יראה שאנחנו נמצאים בכאלו מספריים והתפתחות טכנולוגית והתפתחות פנימית נפשית, שאנחנו דומים לאותו פרא אדם שפתאום במקום סכין ומקל, קיבל אקדח ופצצה.
רונן: כלומר לא בשל עדיין לחיות בין שני המספריים האלה.
לא. אנחנו לא יודעים, רק הפחד מחזיק אותנו.
רונן: אם אתה יכול עוד פעם להסביר את שני הלהבים של המספריים האלה. מצד אחד התפתחות טכנולוגית ומצד שני התפתחות אישית פנימית. מה הפער ביניהם? איפה הדילמה, איפה ההתנגשות?
הדילמה היא מאוד ברורה, שיש לי כזאת התפתחות טכנולוגית, כלכלית, מדינית, כוח ביד מצד אחד, ומצד שני אני דומה לפרא אדם שיוצא מהיער עם פצצת אטום ביד, אדם עם שכל, עם רגש כמו אותו אדם שהיה חי כל הזמן במערה ופתאום יצא מהמערה והוא לא יודע מה לעשות עם העולם הזה.
רונן: מצד אחד הוא נותר בפנים כמו שהיה כשחי במערות ומצד שני בסביבה החיצונית קפץ כמה וכמה מדרגות קדימה ובעצם הדילמה כאן ההתנגשות הזאת מייצרת את הפער שכרגע הוא בלתי ניתן לגישור.
כן.
רונן: אני משתמש במונח מרקסיסטי, אבל באותה תודעה מעמדית, מה צריך לקרות כדי שלא אדם אחד ולא שניים אלא ממש כולם פתאום יתחילו להבין, להרגיש את הסיטואציה שאתה מדבר עליה?
את זה אנחנו רואים אפילו אצל מרקס שהוא כתב שחייבים אנחנו מקודם לחשוב על החינוך והוא כותב שם על רוסיה גם הרבה ועל כל מיני חברות שחושבות שהן מוכנות כבר לממש את התיאוריה שלו והוא מאוד התנגד לזה. אז היו שם אופורטוניסטים, כל מיני זרמים, לא ניכנס לזה, מי שרוצה יש לו מספיק חומר כדי ללמוד, אבל אנחנו לא צריכים לראות כך את החינוך. זה ברור כי זה מספריים, החצי שני של המספריים זה חוסר חינוך. אין לנו אדם שמוכן להשתמש נכון בכל הטכנולוגיה הזאת ויודע לבנות חברה מתאימה, נכונה אלא הוא משתמש בכל היכולת של הבנקים, של הנשק, של כל הדברים בצורה כזאת, שרק לי יהיה טוב. וכמה שיותר על חשבון הזולת, זה עוד יותר טוב.
רונן: זה נראה כאילו שגם היום 50 - 60 שנה אחרי שבעל הסולם כתב בעיתון "האומה" שלמרות שהאידיאה הסוציאליסטית מתאימה ביותר, היא עדיין פגה ולכן הוא לא חושב שצפויים חיים קלים למי שיאמץ אותה כי אנחנו עדיין לא בשלים אליה.
כן.
רונן: נראה, שלמרות כל מה שהאנושות עברה בשבעים שנה האלה ולמרות הקורונה, הסיטואציה היא בערך עדיין אותה סיטואציה.
לא, לא הייתי אומר למרות הקורונה. כאן אני חייב לעצור אותך, סליחה. אני חושב שהקורונה באה לנו כתוצאה מזה שאנחנו לא מסוגלים לסדר את עצמנו נכון בצורה חברתית כלפי אותם המצבים שעכשיו אנחנו צריכים אליהם להגיע, והקורונה דווקא באה לסדר לנו את זה, באה להציע לנו לסדר חברה חדשה. אני מאוד מקווה שאנחנו נמצאים בדרך. אני מאוד סומך על הווירוסים האלה ויבואו עוד כאלה, שהם יסדרו את האנושות ויתנו לאנושות כאלו הגדרות, הגבלות, שהאנושות תצטרך לעבור דרכן ולחנך את עצמה ולסדר את עצמה כך שהיא תהיה מתאימה להוליד שיטה חברתית וכלכלית חדשה לקיום האנושות המשותפת כעם אחד, כאיש אחד, וכך אנחנו נתקדם.
רונן: כלומר, בעצם, באנלוגיה למה שדיברנו קודם, אז וירוס הקורונה שזה אותו טבע שמנהל אותנו ביד נעלמה, זה סוג של קפיצת דרך, זו סטייה מהמסלול הליניארי, פשוט קפיצת הזמן. האנושות הגיעה לשלב שבו היא הייתה צריכה את זה.
ללא ספק.
רונן: אם זה לקראת לידה של אנושות חדשה, לקראת לידה, כמו שאתה אומר, של שיטה כלכלית חדשה וכיוצא בזה, איך מזרזים את הלידה הזאת?
אני לא חושב שאנחנו צריכים לזרז את זה, זה עניין של הטבע, הטבע חייב לסדר את הדברים האלה. אלא אני חושב שמה שאנחנו צריכים, זה להבין מה הטבע דורש מאיתנו ולקיים את זה, וכאן אנחנו צריכים ללכת בצורה, בהבנה, ויחד כולם. זאת אומרת, מה שצריכים כאן זה כמה שיותר להשתדל להיות יחד, בחברה הדדית, בהבנה הדדית, בחיבור הדדי, בתמיכה הדדית, כמה שאפשר יותר ויותר. בזה אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו, אם אפשר בכלל כך להגיד על ההתפתחות שאפשר לזרז, אבל זה מה שאנחנו עושים. אנחנו נעשה את זה, אנחנו צריכים רק להיות יותר סבלניים. עלינו העיקר קודם כל להבין אילו תהליכים אנחנו צריכים לעבור, כי זה ברור שזה לא בידיים שלנו, וכמו שהקורונה נפלה עלינו, כך היא תעשה איתנו מה שצריך. ולא חשוב כמה שנשתדל להתנהג כך או אחרת, אנחנו קודם כל צריכים ללמוד מה הטבע דורש מאיתנו. הטבע דורש מאיתנו להיות מחוברים בצורה נכונה זה עם זה.
רונן: אם ככה, על פי חכמת הקבלה, מה מחליף את השלב של המהפכה הסוציאליסטית? כי הסוציאליזם דיבר על אירוע חד פעמי, מהפכה, שאחר כך ממנו והלאה משתנים כל הדברים.
את זה אני בכלל לא מבין, איזו מהפכה צריכה להיות כאן? צריכה להיות מהפכה בתוך בני האדם, הם צריכים להבין שהם משתנים וצריכים לפי זה לבנות גם את החברה בהתאם לזה. אבל קודם שינוי פנימי, מבפנים החוצה צריך להיות, ולא אחרת. כי אחרת, מבחוץ פנימה, זה דיכוי האדם, אנחנו מתחילים לשבור אותו, לכופף אותו, "אתה צריך להיות אחרת", והוא לא מבין למה, בשביל מה, מה רוצים ממנו. ואז הוא יוצא לרחובות ובאמת הוא צועק ורוצה לשבור הכול, וזה מה שאנחנו רואים באמריקה ובכל יתר המדינות, ועוד מעט אנחנו נראה את זה בכל העולם, גם בסין, בכל מקום אתה תראה את זה. כי דורשים מהאדם משהו שכביכול הוא לא מבין בשביל מה, למה. זאת אומרת, אם אנחנו לא נחנך אותו מקודם, הוא לא ירצה שום שינוי על עצמו, הוא ירצה רק שינוי מחוצה לו, "תנו לי מה שמגיע לי", ואז הוא יוצא לרחוב שובר והורס והורג.
רונן: המהפכה הפנימית הזאת שכל אחד צריך לעבור, היא מושפעת גם מתנאי הקיום החיצוניים שלו, מהחברה החיצונית שלו. יש דיפוזיה, יש תנועה הדדית.
כן, זה ברור.
רונן: ולפעמים אני חושב שהיום המצב הוא כל כך מצוקתי אצל כל כך הרבה אנשים, שהם לא בנויים, אפילו מבחינת צרכי הקיום הבסיסיים שלהם, להיות קשובים למסרים קצת יותר בכיוון שאתה מדבר עליו.
כן, אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר עם הקהל הרחב, עם המסות, כי החיבור של הון שלטון לא ייתן לנו אפשרות להיטיב לעם. יש כאן בעיה גדולה, כל המיליארדים האלה שאנחנו צריכים כדי להביא חינוך לקהל הרחב לא נמצאים בידיים של המדינה, והמדינה גם לא רוצה להחליט על זה כי היא כולה נמצאת תחת שליטת אנשי ההון.
רונן: זו בדיוק הטענה של השמאל הקלאסי היום. התכנית היום עוסקת בשמאל, ובעצם אנחנו באים ואומרים, השמאל רואה בימין את האויב שלו וטוען שיש לו אלטרנטיבה. אבל בעצם אנחנו מבינים, גם על בסיס ניסיון היסטורי וגם על בסיס מה שהגדרנו, שגם האידיאולוגיה הימנית וגם האידיאולוגיה השמאלית שתיהן אידיאולוגיות אגואיסטיות. והרב יהודה אשלג, בעל הסולם, כותב, שבכל מקרה יהיה בהם את המנוצלים והמנצלים, בין אם זה שמאל ובין אם זה ימין.
האם כל הסרגל האידיאולוגי הזה שהעולם היום נע בין הקצוות שלו, הוא בעצם לא רלוונטי?
לא, רק חינוך לקראת חברה שיתופית, אבל זה לא שמאל כמו שזה נשמע אולי. רק חינוך על יסודות של החברה, על ההכרחיות, שנגמר עידן הקפיטליזם, התחרות האגואיסטית, אנחנו חייבים להגיע לחיבור בינינו. ואל תקרא לזה "ימין" ו"שמאל", תקרא לזה "העידן החדש".
רונן: מה היית מציע היום, למשל, להמונים שמתחילים להבין, להרגיש, שהשיטה הנוכחית ממש מסודרת נגדם, שאין חלום אמריקאי או אין חלום קפיטליסטי, וזו רק אשליה שמטופחת על ידי האליטות כדי שהם יישארו במצב הנוכחי שלהם. מה אפשר להגיד להם?
בואו נלמד. לא אלה ולא אלה ולא מאבקים, שום דבר לא יעזור, בואו נלמד מה הטבע רוצה מאיתנו. מה הוא רוצה, מה אנחנו צריכים לעשות, מה עלינו לעשות. בואו קודם כל נלמד איזו צורה אנחנו צריכים לקבל, ובהתאם לזה נראה איך מגיעים לזה. לזה יהיה לנו חינוך.
רונן: יוצא בעצם, שהשמאל, כמו טעות היסטורית, נתפס בעיני העולם כטראומה, טראומה נכשלת, כישלון. ברית המועצות, ונצואלה, קובה, יש המון דוגמאות כאלה. והטראומה הזאת חקוקה ככה שכל רעיון אפילו אם הוא אמיתי וטוב, נתפס כלא מוצלח. יש דרך לשפר את הדימוי, להיפטר מהטראומה הקומוניסטית הזאת?
כן, צריכים להיפטר ממנה שהיא לא תפריע לנו. אבל איך לחנך את הקהל, גם ימין וגם שמאל ולא חשוב איזה, שהטבע דורש מאיתנו שותפות, שהטבע רוצה שאנחנו נגיע לחברה כמו כל חוקי הטבע, כל כוחות הטבע, שאנחנו נחיה בצורה עגולה, אינטגרלית, זו בעיה. איך לעבור מהקיום האגואיסטי לקיום השיתופי, אין לנו לזה עדיין שום תהליך חלק, אלא אנחנו צריכים רק להיכנס לתקופה של חינוך. ואני בכל זאת מלא תקווה שהקורונה תעזור לנו בזה, היא תוריד אותנו מכל הדברים האלה, היא תוריד מאיתנו את כל השמנת, היא תביא אותנו למצב שאנחנו נרצה להסתפק בדברים החשובים בחיים, ולא יותר. ומאין ברירה אנחנו נתחיל מההתקדמות הזאת לקראת האפס, שיש כוח מלמעלה כמו הווירוס הזה שפועל עלינו והוא יחייב אותנו לחיים חדשים.
רונן: קורונה זה הכתר שלנו.
נתפלל אליה.
(סוף התכנית)