"מקובלים כותבים"

על האדם

שיחה -20.01.09- עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

בנצי: התוכנית שלנו תתרכז הפעם באדם, כי בסופו של דבר האדם הוא הקרוב ביותר אל עצמו והוא תמיד שואל מיהו באמת. נכתבו על כך הרבה מאוד ספרים, גם בתורה כתוב על כך רבות, מצד אחד נכתב "כולם כבהמות נדמו", וכן "כולם המה כבהמות אוכלי עשב וחציר", אבל מצד שני כתוב שהאדם צריך להתייחד עם הבורא העליון ולהגיע לרום המעלות. איך אפשר לגשר בין שני הפערים האלה?

האדם קרוב לעצמו, אבל דווקא האגו של האדם סותם ממנו לראות את עצמו, מיהו ומהו באמת. מיהו באמת אדם? אדם זה מהמילה דומה לבורא, דומה לעליון. אבל מי דומה?

בנצי: מי שצריך להיות דומה.

כן. יש כמה דרגות, כתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע" וכולי, זאת אומרת יש כמה דרגות, יש אדם, איש, אנוש, בן אדם, גבר.

בנצי: אילו דרגות אלה?

אלה דרגות ההתפתחות שלנו, לכן יש הרבה שמות. אבל מיהו באמת האדם, אנחנו לא יודעים. איך אני יודע מתי התינוק שגדל ונעשה גדול יותר ויותר הוא נעשָה אדם?

בנצי: אנחנו רואים אותו?

אנחנו רואים, אבל איך הוא נעשה אדם? כי פתאום אנחנו מתחילים לגלות שבגיל 7, 8, 10 נניח הוא מתחיל להיות אדם, יש לו אגו משלו, הוא נעשָה ערמומי. זאת אומרת איך אנחנו מזהים שהוא נעשה אדם? כשהוא מתחיל לחשוב איך להרוויח מהאחרים, איך לסדר את עצמו לעומת אחרים. כל עוד הוא מתנהג בצורה פשוטה מתוך הטבע שלו, כמו בהמה, אז הוא עדיין תינוק, ילד. לכן אנחנו אוהבים תינוקות כי אצלם פועֵל עדיין האינסטינקט.

בנצי: לָמה הוא מתחיל לנצל את האחרים?

כי רק על ידי זה שהם מתחילים לחשוב איך העולם מסודר. לא בצורה ישירה שהכל לטובה או לרעה, אלא אם כולם רוצים לנצל אותי אז איך אני מנצל את האחרים. אם מתחילים בו חשבונות כאלה, אז אנחנו מזהים ששנות הנערות נגמרו והוא מתחיל כבר את שנות הבגרות. הוא נעשָה כבר אדם, זאת אומרת כבר יש בו יצר רע, ועם היצר הרע הזה הוא מתחיל להתייחס לעולם, איך לסדר את העולם, איך להשתמש בו, איך לנצל את העולם. זה הכוח שיש באדם. מה שאין כן בחיות ובילדים קטנים, בהם אנחנו לא מזהים את הכוח הזה, ההתנהגות אצלם היא פשוטה וישרה בהתאם לכמה טוב או רע, כמו שהטבע מפעיל אותם. זאת אומרת מה שמבדיל את האדם מהבהמה זה האגו, מה שנקרא היצר הרע.

בנצי: דווקא היצר הרע מבדיל את האדם מהבהמה?

כן, לכן אנחנו כביכול לא בני אדם בצורה חיובית, אנחנו בני אדם במובן השלילי, אנחנו הרעים ביותר. לפי ההתנהגות שלנו, לפי היחס בינינו, לפי היחס שלנו לכל הטבע, אנחנו הרעים ביותר מכל יתר היצורים.

בנצי: האם כברירת מחדל נכון להתייחס אל בני האדם כאנשים רעים שיכולים להזיק?

ודאי, "יצר האדם רע מנעוריו". "בראתי יצר רע". מי טוב? אף אחד לא טוב, אף אחד לא נולד עם יצר טוב, עם רצון להשפיע לאחרים ולאהוב את האחרים. אין דבר כזה. כולם נולדים עם רצון לשלוט במשהו, בהתאם לטבע של האדם, לגודל האגו שלו, אבל בעצם כל אחד ואחד רוצה לנצל את העולם לטובת עצמו.

בנצי: מאיפה באה בעצם הנטייה השנייה שיש באדם, להטיב לזולת?

ישנם אנשים, כמו שבעל הסולם אומר, שהם עד עשרה אחוז מהאנושות, גם הביולוגים, הגניטקאים והסוציולוגים אומרים שלעשרה אחוז מהאנושות יש נטייה להרגיש נוח וטוב כשהם מתייחסים לאחרים בטוב, בהשפעה, באהבה, בדאגה. האנשים האלה עוזרים בבתי חולים, בכל מיני מקומות. חלקם אפילו לא חושב לגמרי על איזה רווח בעתיד, על עולם הבא או משהו כזה. כל אחד ואחד מהם נפעל כך מתוך הטבע שלו. אבל חוץ מהם, כל בני האדם רוצים בעצם רק להרוויח מהעולם, אבל לא על ידי נתינה כמו אותם עשרה אחוז, אלא על ידי לקיחה, על ידי קבלה. זאת אומרת אותם עשרה אחוז מרגישים טוב כשהם נותנים לאדם, אבל זה מפני שהם בנויים כך.

בנצי: איך היצור הזה הצליח להתקיים עד עכשיו אם הוא כל כך שלילי ומזיק לטבע ולאחרים?

כי יש לו תפקיד.

בנצי: לאדם?

כן. למרות שהוא הורס את כל הטבע ואת עצמו, למרות שכל אחד ממש משמיד את רעהו. רק בבני אדם יש דבר כזה. זה לא קורה במין אחר, הרי האריה לא טורף ואוכל את האריה השני, אין דבר כזה, הם מסתדרים בלהקות ולכל אחת מהם יש גבולות בשטח.

בנצי: נכון. אם כך לָמה זה קורה אצל בני האדם?

זה בגלל הרע שגובר בנו, האגו לא נותן לנו שום אפשרות לברוח ממנו.

בנצי: האם על זה נאמר "כבהמות נדמו"?

לא. "כבהמות נדמו" נאמר על בני אדם שעדיין נמצאים בדרגת התפתחות והטבע מפעיל אותם. גם הטבע האגואיסטי שבתוך האדם מופעל על ידי הטבע. כמו שהחיות והבהמות, כמו שכל עולם החי נפעל על ידי פקודה מלמעלה, מהטבע, מבִפנים, כך גם האדם. גם הוא נפעל על ידי פקודה מלמעלה ועל ידי הטבע מבִפנים, זאת אומרת על ידי גנים, הורמונים, על ידי כל מה שאנחנו מגלים עכשיו בביולוגיה. היום אנחנו חוקרים ואומרים שלאחד יש גן מסוים ולכן גונב, לאחר יש גן כזה ולכן הוא אונס, או רחמן, פזרן, שתלטן, עצלן, עצבני וכולי. לכל אדם יש בתוכו מין התחלה, מין נתון שאיתו הוא מתפתח, ולכן כשהוא מתחיל להתנהג מתוכם, עליו אנחנו אומרים "כולם כבהמות נדמו". ודאי שבבהמות אין יצר רע ובאדם יש יצר רע, אבל האדם נפעל עם היצר רע הזה בצורה חופשית מבִפנים, כמו שבא לו. אבל זה עדיין לא אדם, הוא עדיין נפעל.

בנצי: כל מה שתיארת עד עכשיו הוא עדיין לא האדם?

לא, זה בכלל לא אדם. כך הטבע מפעיל אותי. כמו שכתוב "לך לאומן שעשני", כך ברא אותי הכוח העליון, כך יצאתי מההורים שלי. קיימת באמת שאלה, נניח שאני עכשיו בן אדם בגיל 18 או 20 שמתחיל את החיים שלי

בנצי: וכולם רוצים שבסופו של דבר תהייה בן אדם?

כן, אבל לָמה בכלל דורשים ממני משהו? אומנם אני נולדתי, אבל לא אני בחרתי להיוולד, לא אני בחרתי את המשפחה, גם לא את החינוך שלי בגן הילדים, לא בתוך הבית ולא בבית הספר ומסביב. בעצם הכל פעל עלי ועשה ממני את מה שאתם רואים עכשיו לפניכם. אם כך מה אתה רוצים ממני, הרי אתם עשיתם אותי בצורה כזאת. ואם אני הולך עכשיו לגנוב, להרוג, לאנוס או לעשות כל מיני דברים, זה פרי העבודה שלכם. מה אתם רוצים מהאדם. לכן אנחנו אומרים "כולם כבהמות נדמו". גם אחר כך, כשהוא ממשיך את החיים שלו הוא ממשיך אותם בהתאם לחינוך שהוא קיבל ובהתאם לסביבה שפועלת עליו, לפי האופנה או לפי כל מה שהוא רואה בטלוויזיה. זה כל הזמן בונה אותו, זה נותן לו כל מיני ערכים שלפיהם הוא מפעיל את עצמו כדי להשיג את הערכים שחברה קובעת לו. זה כל החיים שלו.

לכן אנחנו לא אומרים שיש אדם בפני עצמו. איפה האני, הרי אם לא בחרתי איך להיוולד ועם אילו תכונות להיוולד ועל ידי איזו סביבה להתפתח, ואני מתחיל עכשיו בגיל עשרים את החיים, אז מה יש בי מעצמי? שום דבר. לכן זה נקרא "כולם כבהמות נדמו".

בנצי: אבל הוא קיים?

הוא לא קיים בצורה עצמאית, הוא קיים כמו שחתול קיים או כלב או תרנגול.

בנצי: אני מתכוון לצורה העצמאית שבו?

לא, אין בו שום צורה עצמאית.

בנצי: היא לא קיימת?

אין בו עדיין כלום, זה עדיין חי שרק הולך על שני רגליים, כמו תרנגול. עכשיו השאלה מאיזה שלב מתחיל האדם שבו? האדם שבו מתחיל רק אם הוא מתחיל לרצות להתעלות מעל הדרגה הזאת. אם הוא רוצה לברר את החיים שלו עם שאלות כמו בשביל מה אני, לָמה אני, ואיזו מטרה יש לקיום שלי. זאת אומרת כשהוא לא רוצה להמשיך עם הזרימה הזאת של החיים, אלא לדעת בשביל מה ולָמה ועל ידי מה אני נפעל. לָמה אני חי בצורה כזאת, האם יש משהו בסוף, האם יש בכלל צורך לקיום הזה. כי לצורה הבהמית אין שום צורך, כמו שהוא חי בהתחלה כך הוא מגיע לסוף והוא לא עשה כלום, הוא רק קיים את הגוף שלו.

בנצי: אמרת שאדם שנולד לא יכול לבחור בשום דבר. המשנה אומרת לנו שאם אדם לא יודע בשביל מה הוא נולד, אולי היה עדיף בשבילו שלא ייוולד.

נכון. כי אם הוא חי רק כדי להתקיים בעולם הזה ולהרוס את העולם, ללכלך אותו, אז טוב יותר אם לא היה.

בנצי: מה המשנה רוצה להגיד במשפט הזה?

המשנה רוצה להגיד לנו שאם אתה לא עולה למעלה מזה, לדרגת האדם, אז "חבל לך על הזמן".

בנצי: בעל הסולם כותב לנו בעיתון "האומה", "האדם מחונן בכח מחשבי, שבסגולת הכח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו".

בעל הסולם רוצה להגיד לנו בעצם שיש בנו יוצרות, התחלות, שורשים כאלה, ואם אנחנו נפתח אותם אז נגיע להתפתחות אדירה מעל הדרגה הבהמית שעכשיו דיברנו עליה. ההתפתחות הזאת נמצאת לפנינו, ועם הכוח המחשבה שבנו, עם כוח הרגש שלנו יש לנו יכולת לפתח את עצמנו מעל דרגת הבהמה.

בנצי: על מה מדובר בעצם, היוצרות האלה הם חלק מאיתנו?

לא. אבל אם אנחנו מתחילים להפעיל את כל היכולות הבהמיים שלנו ולגדל את האדם מתוך הבהמה, אז מתוך הבהמה ייצא אדם. כמו שכתוב "אדם ובהמה תושיע ה'". כי האדם זה החלק הרוחני שבנו. לכן אם בחיים הגשמיים שלנו, הבהמיים, החיים בהם אנחנו דואגים רק לגוף ולקיום שלו, אם בחיים האלה אנחנו נעלה מעל הגוף הגשמי לדרגת קיום שנקרא אדם, הדומה לטבע, הדומה לאלוק-ים, בגימטריה הטבע, אז אנחנו כבר לא נרגיש את עצמנו בקיום הגשמי, בקיום הבהמי, בתוך הטבע, אלא נרגיש את החיים יחד עם כל הטבע הנצחי והשלם שנקרא אלוק-ים. אני ארגיש פתאום את עצמי נצחי ושלם. רק תרגיש לאיזו רמה אנחנו יכולים לעלות.

בנצי: מצד אחד אתה אומר שאין לנו את היכולת הזאת, ומצד שני אתה אומר שאנחנו יכולים לעלות לשם?

כן. אם אדם מתחיל לשאול בשביל מה אני חי, לָמה אני חי ולאיזו מטרה אני חי, אם השאלות האלה בוערות בו והוא לא סותם אותן, לא מרגיע את עצמו בזה שאומרים לו אם תעשה פעולות כאלה וכאלה יהיה לך טוב, או אם תלמד משהו זה יספיק, אלא רוצה להשיג את המטרה הזאת משך החיים שלו כאן, אז הוא מגיע לפקיחת עיניים, הוא מגיע בסופו של דבר לחוכמת הקבלה.

ההגדרה של חוכמה הקבלה זה גילוי האלוק-ים לאדם בעולם הזה, גילוי כל הטבע, אלוק-ים בגימטרייה זה הטבע. כל המערכת הזאת נפתחת פתאום לפני אדם והוא מתחיל להבין אותה, לשלוט בה. הוא מתחיל לראות את כל המציאות. דרגת האדם זה להיות השולט על כל הטבע ממש.

לפי המשבר שקורה עכשיו אנחנו רק מגלים עד כמה אנחנו לא מבינים דבר, עד כמה אנחנו נפעלים, עד כמה כולנו "כבהמות נדמו".

בנצי: איך מתחיל התהליך של הכוח המחשבתי שפועל בתוך האדם?

רק אם האדם מתחיל להרגיש שאלות כמו בשביל מה ולָמה אני חי. בהתפתחות האנושית, באבולוציה שלנו אנחנו הגענו עכשיו למצב שהמון אנשים בכל העולם מתחילים לשאול בשביל מה אנחנו חיים. ואם אנחנו עדיין לא שואלים, אז כל הייסורים שאנחנו נרגיש בזמן הקרוב יחייבו אותנו לשאול. לכן באה חוכמת הקבלה ואומרת לנו מראש, לא צריכים ייסורים, בוא ותראה מה נסתר ממך ומה אתה יכול לגלות, תגיע לטוב בלי הקדם של הייסורים.

בנצי: מה בעצם תפקידה של חוכמת הקבלה?

לגדל את האדם, לפתח אותנו. לעורר את הכוח הזה ולפתח אותנו על ידי התפתחות הכוח הזה לרגש ולשכל. כדי שאנחנו נוכל להכיר ולהקיף את כל המציאות הנצחית. בזה אנחנו נזדהה עם המציאות הנצחית ונרגיש את עצמנו קיימים כמוה, בצורה נצחית.

בנצי: אני מבין שהכוח המחשבתי הזה הוא כוח חיובי, אם כך לָמה אני לא יכול להתחיל מיד להשתמש בו, לעורר אותו בתוכי?

חסר לך רצון לזה.

בנצי: לָמה?

כי אתה לא יודע מי ומה זה, בשביל מה ולמה לי. אתה לא יודע איך להשתמש בו.

בנצי: אבל אם אתה מספר לי או שאני קורא על כך בספר מסוים, כמו שאני קורא על דברים אחרים, אז אני רוצה.

זה לא מספיק, אתה צריך ללמוד איך להשתמש בזה. הרי אם אדם צריך ללמוד עשרים שנה כדי להתחיל להכיר את העולם שלנו ואיכשהו להשתכלל בו, לחיות בו, להסתדר, אז אתה חושב שעל העולם שאנחנו מדברים עליו, על כל המערכת הגלובאלית הזאת, אנחנו לא צריכים ללמוד כלום. האם מה שאנחנו יודעים זה מספיק לנו? לא, שום דבר ממה שאנחנו יודעים עכשיו, שום דבר ממש לא מתאים לידיעת המערכת הגלובלית של הטבע. לא, אנחנו לא יכולים סתם לגשת לזה.

כמו שאתה רואה, למרות שאנחנו מנסים לעשות משהו בקשר למשבר הנוכחי, אנחנו לא מצליחים. אלא רק אחרי לימוד חוכמת הקבלה, רק אחרי שיתגלה לנו קצת ממערכת הזאת, ואנחנו נבין באמת באיזו צורה נפלאה קשורים כל החלקים שלה וגם אנחנו נהיה חלק מאותה מערכת, רק במידה הזאת אנחנו נוכל להתאים את עצמנו ולתקן את העולם. זה לא רחוק, הדבר קרוב אליך, אבל צריכים ללמוד, כמו שאנחנו רוצים שהילדים שלנו ילמדו.

בנצי: לפי מה שאני מבין מדבריך, אנחנו לא עושים סתם איזה שדרוג לעצמנו, אנחנו צריכים לסגת כאילו ממה שהשגנו עד כה, ואז לעבור למשהו אחר לגמרי?

לא, זה לא נכון. אם אנחנו ממשיכים לכיוון הנכון, אז כל החיים שלנו וכל המדע, כל מה שיש בנו, נעשָה כאיזו ההכנה, התאמה, ממש שדרוג למדרגה. לא, אנחנו לא צריכים להרוס כלום. אל תהרוס שום דבר, תתחיל ללמוד ועל ידי הלימוד אתה תבין איך המצב שאתה הגעת אליו הוא מצב טוב.

מהו המשבר שאנחנו נמצאים בו? משבר זה שבירה, זה תהליך לידה. גם בצירי לידה שוברים, אומרים שהוולד שובר את המחסומים ויוצא החוצה בצירי לידה. איך האפרוח יוצא מהביצה? על ידי זה שהוא שובר את קליפת הביצה הוא נולד. בצורה כזאת אנחנו צריכים להסתכל את המשבר הזה, כקליפה שאנחנו שוברים אותה עכשיו ונולדים לעולם החדש.

בנצי: אצל בני אדם זה לא כל כך פשוט, לפני כשבוע נולדה לי בת וראיתי שהיו צריכים למשוך אותה בשביל שהיא תצא?

לצערנו זה תוצאה מהעולם המקולקל. צירי לידה זה דבר שבא מתוך הטבע כדי לעזור לוולד לצאת בעצמו. דרך אגב, אסור לוותר על זה. חבל, זה מוסיף הרבה כוח ובריאות לשניהם, גם לאישה וגם לילד.

בנצי: אתה נגד "אפידורל"?

אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו, זה נושא בפני עצמו.

בנצי: איפה בעצם חופש הבחירה של האדם?

ישנם אנשים שקיים בהם הכוח לדעת איך בנויה כל מערכת הטבע. הם רוצים לדעת, קשה להם, הם מרגישים שבלי זה החיים שלהם לא שווים משהו, שהם מתבזבזים, האנשים האלה מגיעים לחוכמת הקבלה בעצמם. ויש אנשים שהטבע מפעיל בהם עכשיו כל מיני ייסורים גלובליים, כמו המשבר הנוכחי, ואז רוצים או לא רוצים, הם מחויבים. אנחנו נהיה מחויבים לגלות את הכוח שפועל במציאות, שמפעיל את כל המציאות, כי בלי זה אנחנו לא נדע איך לשרוד בו. לכן אנחנו חייבים לגלות את חוכמת הקבלה לכל העולם, כי כל העולם צריך לדעת עכשיו איך הוא פועֵל.

כי כל דבר שהאדם הרגיל, הפשוט עושה באיזה מקום, הוא בעצם חייב להתחיל להכיר את המערכת. מה זה "אפקט הפרפר"? כשהאדם הקטן, אפילו לא פרפר, אלא כשאדם עושה משהו הוא פועל על כל העולם. לכן איך הוא יוכל לפעול אם הוא לא יידע את המערכת, ומדובר על כל אחד ואחד. אנחנו חייבים להגיע למצב שכל אחד, בצורה רגשית, בצורה השכלית שלו מכיר איפה הוא נמצא. זה דרגת האדם. לזה כולם צריכים להגיע. לכן חוכמת הקבלה מתגלָה בזמננו ולכולם.

בנצי: בעל הסולם כותב לנו ב"הקדמה לספר הזוהר", "שכל התכלית הנרצה להבורא ית' מכל הבריאה אשר ברא, היא להנות לנבראיו, בכדי שיכירו אמיתיותו וגדולתו, ויקבלו ממנו כל הטוב והנועם שהכין בעדם".

מה בעצם האדם שאנחנו מדברים עליו, אותו אדם שאנחנו מנסים לפענח את זהותו יודע לעשות ואנחנו עדיין לא יודעים?

הוא מכיר את הסיבה לכל מה שנעשָה. הוא מכיר את הפעולות שהוא צריך לעשות. הוא מכיר את התוצאה מכל פעולה. הוא מכיר את כללות המערכת של האנושות. הוא מכיר את כל כללות המערכת של הנשמות, ובכלל, את כל מה שנמצא בתוך הטבע, את החלק הגלוי ואת החלק הנסתר של הטבע, זאת אומרת את החלק של הגופים ואת החלק של הנשמות. הוא מכיר את הכוח הכללי שמקיף את הכל, את המחשבה הזאת, את רצון הזה שנקרא אלוק-ים או הטבע. הוא מזדהה עם כוח הזה. הוא נמצא בדרגות הזדהות, התקרבות, בהתאם להשתוות הצורה, השתוות הרצונות והמחשבות. האדם הזה נעשָה כאלוק-ים. לא קיים בשבילו חיים או מוות גופני, כי הוא מזדהה כבר עם הכוח האלו-קי.

בנצי: האם האדם הזה נהנה, סובל, האם יש לו בכלל רגש?

הוא נהנה. יש לו רגש פי מיליארד מאשר לנו כי יש לו כלים גדולים מאוד. הרי הוא מקיף את כל המציאות. כל המציאות נמצאת בו, בתוך השכל ובתוך הרגש שלו. לכן כשהוא נמצא במצב כזה, יוצא שהוא נמצא באותן רגשות, באותם מחשבות ורצונות כמו הבורא, כמו האלוק-ים. מתוך מזה יש לו דבקות עם האלוק-ים. חיבור כזה נקרא דבקות. כתוצאה מזה הוא מתחיל לעלות לדרגות שאנחנו אפילו לא יכולים לדבר עליהן, כי אין אצלנו מילים לדרגות של הבנה, השגה, קשר. גם העולם הזה הוא עולם שקיים סך הכל ששת אלפים שנה, זאת אומרת בעשרות בשנים הקרובות העולם הזה צריך להתחיל כבר להיעלם.

בנצי: האם כל האדם יכול להגיע ליכולות העליונות שתיארת עכשיו?

כל אדם חייב להגיע לזה. חייב. אין אף אחד שיכול לברוח מהתפקיד שלו.

בנצי: מה זה אומר חייב?

זאת אומרת לא עכשיו, זה יכול להיות בגלגול הבא. אבל כל אחד ואחד יהיה חייב להשיג את האלוק-ות לפי עוצמת הכלים שנמצאים בו, לפי כל היוצרות שנמצאות בו. הוא חייב להשיג את האלוק-ות וממש להשתוות עימו.

בנצי: שוב, אם זה דבר כזה טוב, לָמה זה כאילו חיוב?

הטבע מחייב אותנו, ודאי. אחרת, עם היצר הרע שלנו אנחנו לא היינו נמשכים לזה.

בנצי: האם זה דבר טוב?

בשבילך הוא לא נראָה כטוב, אתה רוצה להישאר בטבע הרע שלך. כי הטוב שאנחנו מדברים עליו הוא הפוך מאיתנו, הוא השפעה ואהבה. הוא התחברות עם האחרים. לכן אם העולם הוא גלובלי, אז איך אפשר שאני אהיה גלובלי אם אני נמצא בשנאה לאחרים? אם אני מנותק מהאחרים זה כבר לא גלובלי.

מה זה נקרא אינטגראלי? מחובר. אם כך איך יכול להיות שאני מחובר עם אחרים, על ידי מה, האם על ידי זה שאני שונא את כולם, שאני רוצה להרוג את כולם או להרוס את הכל. לכן אם אני מתחיל לראות שהמציאות גלובלית, אינטגראלית, קשורה לזה לזה והכל זה אחד, היא מחייבת אותי להתחיל לאהוב, להתחיל להתייחס יפה לאחרים. זה בעצם ההצלה שחוכמת הקבלה מביאה לנו, תיקון לכל העולם שלנו.

בנצי: אני נמצא בטבע מסוים, ואתה סיפרת לי עכשיו על מציאות גלובלית, על טבע גבוה יותר. איפה האדם בכל זה?

האדם מבצע את המעבר מעצמו הבהמי, הגשמי, האגואיסטי, לטבע של נתינה ואהבה, לדרגת האלוק-ים.

בנצי: זאת אומרת האדם זה מי שעובר מִטבע אחד לטבע שני?

כן. והייתם כאלקי-ם, "שובו ישראל עד ה' אלוקיך", זה חובה.

בנצי: יוצא שהאדם הוא מעל הטבע?

הוא מעל הטבע שלנו, כי הטבע שלנו כולו אגואיסטי וקטן, "כולם כבהמות נדמו". אנחנו רוצים לעלות מעל הבהמה? בבקשה, דרגת האדם זה נקרא דומה לאלוק-ים, "אדמה לעליון".

בנצי: האמת שאני עדיין נשארתי עם השאלה מי זה האדם.

אם אתה לא מכיר, זה כבר טוב. אם כל אחד ואחד יחפש את האדם שבו ויפתֵח אותו באמת, אז נגיע לאדם כאלוק-ים.

בנצי: ואז הוא ייוולד?

כן. לעולם הנאור.

(סוף השיחה)