"פרשת השבוע"

פרשת "חיי שרה"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.07.08 - אחרי עריכה

גיל: אנחנו בפרשה רביעית.

"חיי שרה".

גיל: כן, זה מוזר מאוד, הפרשה נקראת "חיי שרה", וכבר בפסוק הראשון היא מתה. מה עשינו בזה?

כן, כי מדברים על ההמשך, וחשוב לאדם אחרי שהוא מבצע משהו, לראות מה יוצא לו מהביצוע. אנחנו שוב צריכים להזכיר לכולם שאנחנו מדברים על התפתחות הנשמה, כי על זה התורה מדברת. כמו שכתוב "בראתי יצר רע בראתי לו תורה תבלין", זאת אומרת, לתקן את היצר הרע ולהגיע על ידו עד דרגת האלוקים, להיות שלמים ונצחיים. ולכן כאן דווקא חיי שרה.

גיל: עכשיו אנחנו מנסים להבין את "תכונת השרה" שבנפשנו?

כן.

גיל: מי זאת שרה בתוכנו?

זה חלק מאברהם, כלי של אברהם, שבעצם הם כאן מסיימים כביכול את התפקיד שלהם הגלוי והאדם עולה ממדרגת "אברהם ושרה" למדרגה הבאה שהיא כבר "יצחק" וכבר יש לו עוד מעט את רבקה.

גיל: יש את העניין הזה של שלושת האבות וארבע אימהות.

כן.

גיל: מה זה, מה הסימבוליקה פה?

לא, זו לא סימבוליקה, זה כוחות הנפש שבתוך הנשמה שלנו: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד.

גיל: זה הספירות. שאגב כל הספירות זה בנים, גברים. למה לשרה לא נתנו ספירה?

אבל כנגד כל ספירה וספירה יש "אישה" שנקראת על שם איש, אבל כל ספירה, כל המהות שלה. הספירה או התכונה, היא תלויה וממש מוגדרת על ידי החלק הנשי, חלק הרצון שבו. גבר נותן צורה ואישה נותנת את העביות הזאת.

גיל: את התוכן, את החיות.

כן, התוכן ואז ביחד נוצר מתוך הזיווג שלהם, מתוך הקשר ביניהם, יש לנו תכונה חדשה רוחנית וכך מתקדמים, כך אדם מתקדם. הוא לא יכול להתקדם בלי הרצון שלו, שנקרא "אישה שבו", ובלי הכוח שנותן לרצון הזה צורה חדשה נכונה, שזה נקרא "גבר", הצד הגברי שבו.

ואז בשילוב שני הכוחות האלה, כך באה המדרגה הבאה, שנקרא שנולד מזה "בן". אבל בתוך הבן הזה יש שוב גם בת. כמו שאנחנו זוכרים באדם הראשון, ממנו מתגלה פתאום הרצון שלו, שזה הנקבה.

גיל: שמהזכר הנקבה באה מתוכו.

כן, אנחנו אף פעם לא יכולים לדבר על זכר בלי נקבה, כמו שעל נקבה בלי זכר. תמיד זה יחד, רק לפעמים זה נסתר בתורה כשהיא מספרת לנו על כוחות הנפש שלנו.

ומפני שאנחנו מדברים כל הזמן על ההתפתחות, אז כאילו יותר חשוב לנו הצד הגברי, אבל אנחנו שוכחים כביכול שהצד הנשי הוא שנותן את כל החיות, הפרייה והרבייה. זה כמו שבעולם שלנו, מי מוליד? מי מגדל את הדברים, את הדור הבא? מי מחזיק את הבית? מי מחזיק את החיים? אישה.

גיל: הם עושות הכל, אנחנו פה רק שותים מים ומפטפטים.

אנחנו רק רושמים שזה על חשבוננו כביכול.

גיל: אז אתה אומר שבעץ הספירות, שכולו על טהרת המין הגברי, יש מן עץ ספירות נסתר אפשר להגיד, שהוא נשי?

חצי מכל ספירה וספירה הוא נשי. הייתי אומר יותר מזה, אבל לענייננו בינתיים.

גיל: אז שרה מסיימת את תפקידה בחיי אברהם.

ולכן זה נקרא "חיי שרה", כי היא נותנת את החיים שלה למדרגה הבאה.

גיל: בוא נחזור לאברהם, אשתו נפטרה והוא בוחר לקבור אותה בחברון, במערת המכפלה, הוא עושה שם איזה דיל נדל"ן, ריל אֵסטֵייט.

נכון.

גיל: לוקח שם את כל החיטים, ומלמד אותם שיעור.

חוזה הראשון.

גיל: ביזנס יהודי. חוזה אולי הראשון, עסקת הנדל"ן הראשונה שכתובה.

כן, ומשלם על זה מלא "ארבע מאות שקל כסף", זה נקרא "מידה שלימה", "ארבע מאות" זה כנגד י'ה'ו'ה', ארבע מאות.

גיל: שיֵדעו שזה שלו.

שזה שלו.

גיל: "שלו", הרבה טועים לחשוב שזה רק של היהודים.

למה? אברהם שייך גם לישמעאל.

גיל: גם לעשו. אברהם הוא "אב המון גויים".

כשהוא נפטר, גם יצחק וגם ישמעאל קברו אותו יחד, כך כתוב בתורה, אז אתה לא יכול להגיד שהוא שייך רק ליהודים.

גיל: נכון, גם במערת המכפלה יש אולם של יהודים, אולם של מוסלמים. מה היא "מערת המכפלה", מה החשיבות שלה?

מערה היא דבר מאוד מיוחד. הקרקע בעצם לא ראויה לכלום אם אין עליה גשם, מלחים, שמש, היא בעצמה לא יכולה להוציא שום דבר.

גיל: אדמה, עפר לבד לא שווה כלום.

הוא לא שווה.

גיל: הוא צריך איזה ניצוץ אחר.

כן. הכול בא מעפר, אבל על ידי כוחות שאתה חייב לתת לו, להחדיר בו. "מערה" זה נקרא שאתה עושה חיסרון בתוך העפר, בתוך הרצון שלך. אתה עושה חור, נקב, כי אתה רוצה להוציא משהו מהחיסרון שלך ולפתח אותו, אז בתוך השקע שאתה עושה באדמה יכולים לחיות.

אפילו לפי המחקר המודרני, המערה היא המקום הבריא ביותר לאדם לחיות בו, רק אנחנו כבר לא יכולים להיכנס למערות.

גיל: מבחינת מה, מבחינת אוויר?

מבחינת האקולוגיה שלה, שמירת האקלים הפנימי בה היא בצורה בריאה מאוד ומשומרת. מערה היא מקום שאדם יכול שם להתקיים, בתוך הרצון שלו, כשהוא בנה במיוחד את התנאים האלה בתוך הרצון, תנאי השפעה בתוך הרצון לקבל.

גיל: למה הוא בוחר לקבור את שרה דווקא שם?

לזה אנחנו כבר צריכים להיכנס לגיאוגרפיה הקבלית.

גיל: חברון היא עיר העפר, עיר האבות, צפת עיר הרוח, טבריה עיר המים, ירושלים עיר האש. מה זה בדיוק אומר, האם זה סוג של אנרגיה שקיימת בכל עיר כזאת?

נכון. יש בעולם הרוחני סדרת כוחות, וכשהם באים ומשפיעים על העולם הזה, אז על כל מקום ומקום שבעולם הזה הם עושים את ההשלכה שלהם, כל כוח במקום משלו.

ארץ ישראל היא מקום שממנו מגיעים ישר- אל. כאן במיוחד פועלים הכוחות.

גיל: אתה מרגיש את זה בגוף, שהאנרגיה של המקום הזה חזקה מאוד?

אפילו בעל הסולם כותב, שמי שיש לו משיכה לרוחניות, יש לו משיכה לארץ ישראל, וזה באמת כך.

גיל: אולי בגלל זה קשה מאוד לחיות פה, בגלל שהאנרגיות חזקות פה.

כן, קשה לחיות. לפעמים אני נוסע לתלמידים שלי לדרום אמריקה או לאוסטרליה או למקומות אחרים, ואני מרגיש שם שאני נמצא כמו בחלל.

גיל: כן, אנשים רגועים שמה.

לכן כתוב "משנה מקום משנה מזל", וזה באמת כך. אתה רואה, שאם יהודים הולכים לחיות בסין, בארצות ערב או באירופה, משתנים הפנים שלהם, אני כבר לא מדבר על האופי והמנטאליות.

גיל: אתה אומר שצריך לבקר בחברון, אתה לא מתייחס עכשיו לשאלה הפוליטית אם המקום שלנו או לא שלנו.

אדם צריך להגיד "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי" ואז לבקר, כן. אבל "לבקר" הכוונה היא להגיע לדרגות אבותיי.

גיל: מה דעתך על השתטחות על קברים, על כל מיני נסיעות לקברים בצפון, לאומן? אלו כמו טיולים שנתיים של דוסים. אני לא משתטח על קברים.

גם אני לא. זה לא היה מקובל גם אצל מורי, רב"ש.

גיל: למה הם עושים את זה?

כי אנשים צריכים לאחוז במשהו בחיים שלהם, הם חושבים שזה יעזור להם, ולכן יש קבר שכביכול יעזור להתחתן, קבר אחר יעזור למזל, ואחר לחולים.

גיל: זו קצת עבודת אלילים, לא?

האדם הוא אדם קטן, אנחנו נמצאים בסוף הגלות, וזה שאנשים מחפשים בחושך הזה שמקיף את העולם שלנו לאחוז במשהו, תסלח להם.

גיל: אתה אומר שצריך לגלות חמלה כלפי מי שרוצה להשתטח על קברים.

אדם צריך איזה ביטחון, משהו, לפחות בזה.

גיל: נעבור למשהו יותר משמח מקברים, לחתונה. אברהם שולח את העבד שלו אליעזר למצוא כלה ליצחק.

הוא כבר דואג מה יצא מדרגת הבן שלו, מהדרגה הבאה, ולזה אדם באמת צריך לדאוג. כי יש לנו תמיד ג' טפחים, ג' שלבים שבהם רואים, שהם אדם, אבא ואמא שלו, סבא וסבתא, שלושה דורות. לכן הוא דואג להתפתחות הדרגה הבאה, מה יצא ממנו. לכן הוא מגייס את הכוחות הפנימיים שלו שנקראים "אלי עזר".

גיל: "אליעזר", זה השם של העבד שלו.

כן, הוא העוזר של הבורא, שיעזור לו למצוא ליצחק, חלק הנוקבא שלו, את הרצון המתאים. כדי שיצחק, כוח השמאל הזה, הגבורה הזאת, יוכל לבטא את עצמו, ואז להתפתח ולהמשיך את התעלות הנשמה. לכן הוא שולח את אליעזר, אומנם אליעזר בעצמו כביכול רצה להיות שייך יותר למשפחה, כמו שמסופר בהרבה מקומות, במדרשים, שיש לו בת.

גיל: מה שמתמיה אותי, שאברהם שלח את אליעזר כל כך רחוק, עד ארם נהריים, מהמקום שהוא בא, מאזור עיראק.

למקום שממנו הוא בא, נכון.

גיל: למה, מה רע בבנות של המקום? האם אברהם הוא סנוב ולא רצה להתערבב עם המקומיות?

לא, כי הנקבה חייבת להיות מתאימה לזכר, שניהם צריכים להיות מתאימים זה לזה. כשהבורא שלח אותו, אז הוא בא עם אשתו, עם שרה. ועכשיו ליצחק הוא צריך גם להביא נקבה מאותו מקום, את חלק ההשלמה שלו, ולכן הוא שולח אותו דווקא ללבן, ומשם היא באה.

גיל: המדרשים אומרים שבזמן העקידה הוא היה בן שלושים, ארבעים. אבא שלו עמד עליו עם סכין, והוא בטוח עבר איזו טראומה, אולי הוא "חטף איזו שריטה" מה שנקרא?

אבל יצחק לא היה שייך לזה, יצחק נשאר בבית. אליעזר עם עוד עבדים הלך לאן שאברהם שלח אותו.

גיל: כי אולי מהבנות של המקום אף אחת לא רצתה להתעסק עם יצחק, כי הוא היה נראה מוזר כזה.

לא. כתוב בתורה בצורה מאוד מאוד ברורה, שאברהם אמר לא לקחת מהמקומיים, לא לקחת מאף אחד, אלא רק מאותו בית, מאותו מקום שממנו הוא בעצמו הגיע.

גיל: אנחנו תיכף נגיע לפסוק, אני אנסה עוד להוכיח את הטענה שלי.

כוח השמאל שנקרא "יצחק" באדם, אחרי שהוא עובר עקדה, כלומר רוצים לשחוט אותו ולהוציא ממנו את הכוונה "על מנת לקבל" ולהשאיר אותו ללא כלום, הוא ודאי שמקבל שינוי גדול במהותו. אם לזה אתה מתכוון שאת זה יצחק עבר.

גיל: אני קורא את הדברים ברמת הפשט.

אבל מה יש לנו ללמוד ברמת הפשט? אם תדבר על התורה ברמת הפשט, אז אנחנו היום יותר חכמים, אנחנו מתחילים לזלזל בה, שאין בה שום דבר, אולי קצת מוסר. אנחנו צריכים לקבל את המהות שלה, שהיא מספרת לנו על תיקון הנשמה, שדווקא עכשיו אנחנו מתחילים בזה לעסוק.

גיל: אדם הראשון גם קבור במערת המכפלה לפי האגדה.

נכון.

גיל: מה זה אומר שכל האבות וגם אדם הראשון קבורים במערת המכפלה?

"האבות" נקראים ראש ההתפתחות של הדורות, של הנשמות. כי כל הדורות הם בעצם התפתחות של אותן הנשמות. זה כמו שורת חיילים, שמדור לדור כך הנשמות האלו מתלבשות בגופים שונים וכך מתפתחות. הגופים כל הזמן שונים, אבל הנשמות לא, הן רק עוברות את ההתפתחות. ולנשמה לעבור מגוף אחד לגוף שני, זה כמו לעלות מדרגה קטנה, עוד לעלות ועוד לעלות, וכך הן מתפתחות.

עד ימינו ההתפתחות של הנשמות הייתה בצורה אוטומטית, רוצים או לא רוצים כך התפתחנו, לא ראינו איך, ולא ידענו למה. מעכשיו והלאה אנחנו מגיעים למצב שהוא סוף ההתפתחות הטבעית שבאה מלמעלה לפי תוכנה, ועכשיו אנחנו מתחילים להתפתח רק על ידי הרצון שלנו. אתה חייב לרצות לפתח את הנשמה, אתה חייב לקחת את התורה, את חוכמת הקבלה, כמו הוראה, ועל ידי זה להתחיל להתפתח. ובהחלט עוד מעט נגיע להבנה הזאת, של הכוחות האלו אברהם, יצחק עם רבקה.

גיל: כולם שוכנים במערת המכפלה, אולי גם משם הם מכפילים את עצמם לכל העולם.

זאת ההתחלה שהייתה, עכשיו זה מגיע לזה שאנחנו יוצאים מהמצב הזה וממשיכים בעצמנו להתפתח. לכן הדרגה הקודמת נקראת "אבות", והשלב הבא הוא כבר בנים.

גיל: בעזרת ה'.

הכול בידך.

גיל: אליעזר, עבד אברהם, אחרי מסע ארוך במדבר עם שיירה של גמלים עמוסה כל טוב, אומר "אין לי כוח לכל זה, אלא הראשונה שאני רואה".

אבל הוא נותן תנאי.

גיל: התנאי שלו שהיא תשקה אותו, תרווה את צימאונו וגם את הגמלים.

כן. זה שהוא יבקש על עצמו, זה בסדר, אבל זה שהיא תגיד לו גם את הגמלים שלך, זה סימן.

גיל: הוא רוצה שהיא תשאב מים מהבאר, תיתן לו, שזה בסדר, זה גם מעשה של חסד, אבל שהיא גם תשאב לכל הגמלים, וכל גמל שותה המון. היא בחורה קטנה שצריכה לסחוב דליים.

כנראה שזה כוח חזק שאדם מחפש על ידי כל מיני אמצעים שבו שנקראים "עבדים", שזה בא ככוח עליון "אלי-עזר", עזר מהאלוהות. על ידי זה הוא מוצא לעצמו רצונות נכונים שנקראים "רבקה", שיכולים יחד עם המטרה שלו שנקראת "יצחק", עם החלק הגברי, להיכנס לאיזון כזה שמזה נולדות שוב מדרגות חדשות בהתפתחות הנשמה.

גיל: ניכנס לראש של אותו אליעזר. הוא מכיר את יצחק, איזה סוג של אישה הוא מחפש בשביל יצחק?

מתאימה ליצחק.

גיל: מה צריכות להיות התכונות שלה?

חסד.

גיל: המילה חסד חוזרת פה בפרשה.

חוזרת כל הזמן.

גיל: אתה יודע איזו מילה חוזרת יותר ממנה? גמל, יש הרבה גמלים בפרשה הזאת. בפנימיות התורה, מי זה הגמל הזה שבתוכי?

האוגר את תכונת החסד בתוכו.

גיל: גמל אוגר חסד?

כן, זו חיה שיכולה כמו שאמרת לשתות הרבה מים, והמעניין הוא שאחר כך היא הופכת את המים האלה לשומן, המים לא נשארים אצלה כמים.

גיל: היא מתעלת את החסד שהיא "שותה".

כן.

גיל: היא שותה הרבה מים, "מים" זה חסד.

ואחר היא משתמשת בו, ומוציאה בחזרה כמים הנצרכים לגוף.

גיל: אז הגמל לא סתם מופיע הרבה פעמים בתורה?

לא, ובאמת עוד נדבר פעם מה זה "מדבר", ומה הן הדרכים, ולמה הגמלים בכלל מופיעים כאן, מה הסוד של החיה הזאת.

גיל: אגב מדבר, אתה אוהב לטייל במדבר, או שחם לך מידי שם?

לא הצלחתי להספיק בחיים שלי.

גיל: לא היית פעם בסיני?

כמעט ולא.

גיל: בנגב?

בנגב כן.

גיל: במדבר יהודה?

כן.

גיל: אתה אוהב את התחושה הזאת של מדבר, שאין כלום מסביב, שלא נגעו באבנים אלפי שנים?

תלוי מאיזו בחינה. אם אנחנו מדברים על כך שהמדבר נשאר בצורה כזאת שהאדם לא נוגע ולא מלכלך, לא מכניס שם את הרע שלו, אז וודאי שכן. מצד שני, המדבר הוא מדבר, זאת אומרת, כשבני ישראל הולכים ארבעים שנה במדבר, זה כדי להגיע לתכונת החסד. לכן זה ארבעים שנה, זה ההפרש בין הרצון לקבל לרצון להשפיע.

גיל: אם זה המבחן שעושים לרבקה, אולי צריך לבדוק בכל אישה, אם יש בה חסד, אם היא דואגת לשתייה לאנשים ולגמלים.

אני חושב שאת זה הגבר הנכון מחפש באישה הנכונה.

גיל: האם יש בה חסד, זו התכונה.

מה צריכים עוד באישה?

גיל: לא יופי ולא כסף אלא חסד?

זה נקרא "יופי". כי אם יש לרצון לקבל שלנו חסד, אז הפעולה החיצונית שלו נקראת "יופי". זה ה"יפה". בתורה איפה שכתוב "יפה", לזה הכוונה.

גיל: לחסד.

כן, אז מתחתנים.

גיל: כתוב, "ויצא יצחק לשֹוּח בשדה לפנות ערב, וישא עיניו וירא והנה גמלים באים", עוד פעם גמלים, הוא ראה איזו דמות קטנה של רבקה, אומרים שהיא הייתה בת שתיים עשרה, משהו כזה.

כן, וגם רבקה רואה אותו מרחוק.

גיל: "ותשא רבקה את עיניה ותרא את יצחק", היא רואה אותו, "ותפֹל מעל הגמל". מה זה? היא הייתה בשוק שהיא ראתה אותו? למה היא נפלה מעל הגמל, איך אתה מסביר את זה?

אנחנו מדברים על כוחות, שני כוחות באדם, שעכשיו מתחילים לייצב את המדרגה הבאה שלו, את ההתפתחות הבאה שלו, פקיחת עיניים. הוא רוצה לראות מה קורה אחרי העולם הזה, אחרי העטיפה הזאת שקורית כאן, איזה כוחות פועלים, איזה נשמות נמצאות כאן.

אנחנו רואים כמו במסך טלוויזיה איזו תמונה קטנה מוגבלת, שקרית, ולא רואים איך היא מתייצבת מולנו, למה רק את זה רואים. לא רואים נשמות, לא רואים את החיים הקודמים שלנו, לא רואים חיים ומוות, שום דבר לא, לא גלגולים, כלום.

גיל: אז אתה אומר שרבקה פתאום מבינה.

שעכשיו, יחד עם הכוח הגברי הזה, היא מגיעה להתפתחות בדרגה הבאה, בתנאי שהיא יורדת.

גיל: היא נופלת מהגמל.

נכללת עמו יחד לצורה שלו, לצורה של יצחק.

גיל: בסוף הפרשה אנחנו קוראים שאברהם נושא אישה שלישית, קטורה. חז"ל אומרים שזו הגר, שהוא סוגר איתה מעגל, ועם הגר נולדים לו עוד בנים, והוא שולח אותם למזרח עם "מתנות" שזה החוכמה שהוא צבר.

כן, אומרים כך. חוכמת הקבלה מסבירה את זה, שאם מדברים עכשיו לא בתוך האדם, אלא מבחינה היסטורית, אז באמת נולדו לו עוד הרבה בנים, והוא לימד אותם מה שמתאים ללמד אותם. לא את חוכמת הקבלה שהוא גילה בבבל, אלא משהו שהוא כהכנה, כדי שבדורות הבאים זאת אומרת בימנו, הם יבואו ויתקרבו לחוכמת הקבלה, אבל בינתיים ישתמשו בכל האמונות שחילק להם.

גיל: אברהם רוצה להפיץ את הידע שלו והוא שולח אותם מזרחה, יש אומרים להודו, ולהתחיל שם את ההינדואיזם, בודהיזם.

כן, הודו, סין, יפן, וכל מה שיש לנו משם, שעכשיו מהקֵדם הזה, מהמזרח, מגיעים לנו בחזרה כל העבודות האלו שהם כבר התפתחו מזה. אבל יחד עם זה כמו עם הדתות, כמו עם כל דבר, יש בעולם בערך שלושת אלפים שמונה מאות דתות ואמונות.

גיל: רק בישראל אצל היהודים יש איזה מיליון.

נכון, והן כולן כדי לעזור. הקליפה שומרת על הפרי, היא מכינה את האדם, אמנם אלה דרכים לא נכונות, אבל בינתיים הן מפתחות אותו שהוא יהיה ראוי לקלוט את חוכמת הקבלה, ויהיה מוכן במקצת לתפוס את המושגים האלה.

ואז זה עובר מכל האמונות התפלות, שבאו גם דרך בני קטורה, ואחר כך דרך הדתות, שוב חזרה לחוכמת הקבלה - זאת אומרת באותה השיטה שאברהם גילה בבבל. זו בעצם המטרה שלו, שכולם יגיעו בחזרה לשורש.

גיל: אז מה ההבדל הבסיסי בין תורות המזרח לקבלה, או שהן דומות ורק שונות, אלה וריאציות?

הבדל בסיסי מאוד מהותי. חוכמת הקבלה נקראת חוכמת ה"קבלה", מהמילה "לקבל". איך לקבל ולהשתמש נכון באגו. כי ה"אגו" זה בעצם כל מה שהבורא ברא, "בראתי יצר רע". אז אני צריך רק לדעת איך נכון להשתמש ביצר הרע.

ולכן "עקידת יצחק", וכל הדברים האלה, זה הכל איך אעבוד עם זה. כי אסור לי להרוג את האגו, "כי ביצחק יקרא לך זרע" ותשחוט אותו. אז איך יכולים להשתמש באגו בצורה נכונה, שצריכים ואסור להשתמש בו.

גיל: כל הזמן צריך לעשות בלאנס?

זה בדיוק מה שקורה לנו בכל הפרשיות האלו. ועל זה חוכמת הקבלה עומדת, איך נכון להשתמש בשני כוחות, כוח הבורא, כוח הנתינה, ההשפעה, וכוח הנברא, כוח קבלה. ועל זה בעצם אנחנו מתקדמים. ולכן זה נקרא "חוכמת הקבלה", איך להשתמש באגו נכון. מה שאין כן, כל היתר הדתות וכל האמונות, הם כולם מתבססים על ביטול האגו כמה שיותר.

גיל: תורות המזרח, נגיד "בודהיזם", שאומרים לבטל את האגו, דווקא להתנער מהעולם, להתעלם מהסבל שבו.

כן, אנחנו רואים שבכל דת ודת, עושים צומות וכל מיני הגבלות, ואילו חוכמת הקבלה אומרת, בשום פנים ואופן לא, אתה צריך רק את המאור המחזיר למוטב, תלמד את ספרי הקבלה האמיתיים.

גיל: מה זה המאור המחזיר למוטב?

כשאתה קורא ספר של קבלה, שכתבו אותו אנשים בזמן שהם משיגים מדרגות רוחניות.

גיל: שהם היו באיזושהי הארה?

כשהם מרגישים אותם. ובזמן שהם מרגישים אותם הם כותבים, ואתה קורא את מה שהם כותבים, ואפילו שאתה לא משיג, אבל אתה קשור דרך השכל.

גיל: מקבל אור מהאור שלהם.

אתה מושך משם איזה מאור הקטן, וזה נקרא "המאור שבה מחזירו למוטב". כי רק המאור הזה יכול לעזור לנו לעלות. לכן לא צריכים שום הגבלות על היצר הרע, על הרצונות, שום דבר, רק לימוד.

גיל: לימוד.

כך כתוב, "תלמוד תורה כנגד כולם". בצורה כזאת, היינו חוכמת הקבלה.

(סוף התוכנית)