"סיפור רוחני"

ראש השנה

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.08.2010 – אחרי עריכה

ערן: התנ"ך, ספר הספרים, עֵרֵשׂ התרבות והחכמה האנושית. בתכנית "סיפור רוחני" אנחנו מנסים לברר, בעזרתו של הרב לייטמן, את סיפורי התנ"ך. והיום נדבר על הסיפור הכי מסתורי, הכי חידתי, שמעניין כל אחד, מילד קטן ועד למבוגר, הסיפור על ימי הבריאה. אני לא חושב שיש ילד שלא שאל את עצמו איך נברא העולם, איך הכול קרה, איך הכול התחיל.

אנחנו עושים את התכנית הזו לקראת ראש השנה מכיוון שבראש השנה מציינים את יום הולדתו של האדם הראשון.

כן.

ערן: האם יהודים חוגגים יום הולדת? זה לא דבר רגיל, כי מציינים יום הסתלקות.

לא, אנחנו לא מדברים עליו, לא את זה אנחנו חוגגים. ראש השנה זו תחילה חדשה, ואדם הראשון הוא לא אדם שחי על פני האדמה. כשאנחנו מדברים על האדם הראשון מלפני 5770 שנה, לא הוא הראשון, גם לפניו היו אנשים. אלא אם נדבר עליו דווקא, אז הוא הראשון שהשיג את האלוהות, הגיע לגילוי, ממנו והלאה התחיל להתפתח תהליך של גילוי הבריאה למין האנושי. לפניו אנשים לא גילו את זה, הם חיו במסגרת העולם הזה כמו שחיים הרבה גם היום. הוא היה המקובל הראשון, בוא נגיד כך.

מפני שהוא הראשון שהגיע לגילוי הבורא, לכן הוא נקרא "אדם", כי להגיע לבורא אתה צריך להיות אדם. אדם זה לא סתם אדם כמונו, אלא זו דרגה רוחנית. התכונות שהוא הגיע אליהן היו דומות לבורא, ולפי זה הוא גילה את הבורא, את הכוח הכללי של הטבע, את הכוח העליון. מפני שהוא נעשה דומה לכוח הכללי, לבורא, לכן הוא נקרא "אדם" מהמילה בורא. ומפני שהוא עשה את זה הראשון, לכן הוא נקרא אדם הראשון.

ערן: אז זו לא יום ההולדת שלו.

זו יום ההולדת של ה"אדם" שבתוך אדם.

ערן: אמרת דברים שהם מהפכניים, אפילו בכמה משפטים שאמרת עכשיו. לַמה? כי אתה אומר שהיו עוד אנשים לפניו.

על זה אף אחד לא חולק, רק ילדים יכולים לחשוב שהעולם לא היה קיים לפני עשר, עשרים ושלושים אלף שנה. בעל הסולם כותב בכתבים שלו, שהעולם שלנו, כדור הארץ שהתפתח, היו לו תקופות של התחממות והתקררות, שלושים מיליון שנה תקופת ההתקררות, אחר כך שלושים מיליון שנה תקופת התחממות. וכך עברו הרבה תקופות עד שנעשה קרום, קרקע יציבה, וכבר התחיל להתפתח עליה הצומח ואחר כך החי. גם מדענים ודאי שאומרים כך. ואם כן, אלו רק אנשים שמאמינים בכל מיני סיפורי סבתא, אני לא יודע איך להגיד את זה אפילו.

ערן: גם בארץ יש לא מעט שמאמינים. בארצות הברית יש ממש ויכוחים שלמים האם מותר ללמד את שיטת דרווין.

האר"י הקדוש אומר שהאדם, כלומר הגוף הפיזי שלנו התפתח מהקוף.

ערן: האר"י הקדוש אומר.

כן, הוא אומר שיש דרגת דומם, צומח וחי, ובין כל הדרגות יש מעבר. בין דומם לצומח אלו קורַלים, אלמוגים, בין צומח לחי זה כלב שדה, ובין החי לאדם זה הקוף. ובין האדם הזה שבנו והאלוהות זה המקובל. אותו אדם הראשון הוא הדוגמא למעבר בין האדם שבעולם הזה, בין אנוש, לדרגת האלוהות. כתוב "אתם קרויים אדם ולא אומות העולם"¹, כלומר זה לפי המהות הרוחנית שאדם קונה, דמות הבורא שבו.

ערן: נעבור לטקסט ונמשיך משם.

"א בראשית, ברא אלהים, את השמים, ואת הארץ.  ב והארץ, היתה תהו ובהו, וחשך, על-פני תהום; ורוח אלהים, מרחפת על-פני המים.  ג ויאמר אלהים, יהי אור; ויהי-אור.  ד וירא אלהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלהים, בין האור ובין החשך.  ה ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה; ויהי-ערב ויהי-בקר, יום אחד."² 

ערן: אנחנו ממש יכולים לעשות סִדרת תכניות רק ממה שהיה פה.

מהמשפט הזה.

ערן:, שלא לדבר על ששת ימי הבריאה ועל שבת שנכנסת שם, ומה המשמעויות.

כל הימים האלו הם לפני בריאת האדם, לפני ראש השנה. העולם נברא, זו יום הולדת של העולם. בראשית זו יום הולדת של העולם, והאדם נברא אחרי חמישה ימים. מה הם חמישה ימים? אלו לא ימים, כי לא השמש, לא הירח ולא כדור הארץ, כל המערכת האסטרונומית לא קיימת. אנחנו מדברים על תקופות מיוחדות בהתפתחות הכוח הרוחני של הבורא, איך הוא בצמצומים על עצמו נותן מקום לקיום העולם, ואיך במקום הזה הוא מייצב את כל הדומם, הצומח, החי והמדבר הרוחניים. גם בהם הוא מצמצם את השפעתו ומגיע לעולם שלנו, שבו הדומם, הצומח, החי והמדבר הגשמיים.

יש כאן סדרת פעולות מאוד מאוד ארוכה, עקבית, בסיבה ומסובב, שמתגלגלת ממעלה למטה, מהבורא עצמו עד העולם שלנו. חכמת הקבלה קודם כל מספרת על זה. הספר "עץ חיים" של האר"י, שידוע כיסוד של חכמת הקבלה, מדבר רק על מערכת בניית העולמות, בריאת האדם בתוך העולמות וירידה עד העולם הזה.

ערן: דיברת על הכוח העליון שעושה צמצום בשביל שיהיה מקום לַעולמות.

כן. הבורא נסתר, הוא מצמצם את השפעתו, את הופעתו, ואז במַקום שהוא כביכול לא נמצא נעשה חלל מההשפעה שלו. לדוגמה, יש לך שדה מגנטי, אלקטרומגנטי, ובתוך השדה הזה יש איזו בועה, חלל הפנוי מאותה השפעה. באותו חלל פנוי אפשר לברוא מישהו שיהיה עצמאי ויהיה קיים מחוץ לְבורא, ולכן הוא ייקרא "נברא", מהמילה בר מהבורא, חוץ ממנו. כי כל העניין הוא לברוא מישהו שיש לו עצמאות, שיש לו ישות, שהוא יכול להיות אישיות ממש, ולהגיע למעשים אפילו נגד הבורא, אם כבר אנחנו מדברים על מישהו שהוא עצמאי.

ערן: האם בהתחלה הוא ממלא את כל המציאות, ואז הוא מצמצם את ההשפעה שלו?

בזה שהוא מצמצם את עצמו, הוא בורא את כל המציאות, דווקא בצמצומים אחר צמצומים - יום ראשון, שני ושלישי, שזו התרחקות מהבורא. וההתרחקות מגיעה עד הסוף, כשבסוף דווקא האדם הוא הרחוק ביותר מהבורא. ומאותו המקום הרחוק ביותר צריך להגיע בחזרה, אבל זו כבר עבודת האדם.

ערן: זו דרך ארוכה. מה היה לפני?

לפני זה הבורא ברא את כל התהליך הזה מלמעלה למטה.

ערן: אמרתי שילדים מתעניינים, אז ילד תמיד שואל, מי ברא את הבורא?

הבורא הוא הצגת הכוח, הופעת הכוח העליון כלפינו, כשאנחנו משיגים אותו בצורה שנקראת "בורא", בוא וראה. אנחנו כמו מדענים, מגלים את העולם העליון, את הכוח הזה שפועל, ואנחנו קוראים לכל מה שמגלים בורא, בוא וראה. אנחנו מגלים. ומה שלא מגלים, מה שלא יכולים לגלות, אז לא יכולים.

בגילוי שלנו, וגם כל המקובלים הגדולים כותבים על ההגבלות שיש, אנחנו מגלים פעולות של אותו כוח עליון עלינו. את הפעולות שלו אנחנו חוקרים, אנחנו מרגישים, ולפעולות שלו אנחנו קוראים "בורא". הוא עצמו שעושה את הפעולות הוא לא מושג לנו. הוא נקרא "עצמותו", שזה הוא בעצמו. אין לי לזה שום נגיעה ושום מושג, אני רק מגלה את התוצאות, את התופעות מהפעולות שלו.

ערן: אבל לתופעות האלה אתה קורא בורא.

כי אני מגלה אותן וכלפַיי הן נקראות "בורא", התופעות ממש, לא חס ושלום איזו אישיות. לכן ביהדות, וזה נובע מחכמת הקבלה, אסור לנו לדמיין אותו כגוף, כאיזו אישיות, אלא הוא ללא גוף, ללא צורה, ללא כלום, אלא מה? הכול.

ערן: מה היה לפני שהוא ברא?

האין היה לפְני, כי שם אנחנו לא משיגים, זה נקרא למעלה מזמן, למעלה ממקום, למעלה מכל הפעולות שאנחנו מסוגלים לתפוס, לעכל, לתת להן איזה ציור וקשר. לכן אין לנו שם שאלות על מה לפני, כי זה בורח מהחושים שלך, אתה לא מסוגל להכיר. יש רק משהו שמשם זה נובע, אבל רק מה שנובע משם אתה יכול לקלוט, ולזה אתה קורה "בורא".

ערן: האם יש סוף לתהליך הזה?

כן, אנחנו הגענו לחלק הראשון בתהליך, שבו אנחנו משיגים את הבורא. השגנו אותו על ידי אנשים בודדים, או על ידי קבוצת מקובלים שנקראת "עם ישראל". הגענו עכשיו למצב שאנחנו צריכים להתאחד כולנו, כל האנושות, ובעוצמה הגדולה שלנו, כמו שכתוב, "וכולם יידעו אותי מקטן ועד גדלם"³, כולנו נדע אותו, נגלה אותו. וכשכולנו נגלה אותו, מפני שאנחנו מגלים אותו על ידי השתוות הצורה, על ידי התקרבות אליו, אז אנחנו עולים לאותו מקום שבו הוא התחיל לצמצם את עצמו. ואנחנו בחזרה מבטלים את הצמצומים שלו, וכשמבטלים אותם, אנחנו מגלים יותר ויותר את הבורא.

כשנגיע לגילוי שלו השלם, אז מקובלים רומזים לנו, אבל אין לזה ממש בדיקה והכרה כמו שחכמת הקבלה כמדע מגלה ואומרת, שהלאה יש לנו גם התפתחות. כי לא סתם התהליך הזה שאנחנו עוברים נקרא תהליך התיקון, תיקון הנשמות. כשאנחנו מגיעים למצב שכל הנשמות יהיו מתוקנות, אז כנראה, כמו כל דבר אחרי התיקון, אנחנו ראויים למשהו יותר, מעבר לזה. זה תהליך לתקן את עצמנו, זאת אומרת להצטייד בתכונות, בכלים, שיהיו ראויים באמת לפתיחה גדולה ומיוחדת הלאה.

ערן: שזה עוד נסתר מאיתנו.

זה נסתר מהמקובלים עצמם, לא רק מבני אדם. מבני אדם נסתרים כל העולמות העליונים הרוחניים, ואנחנו מדברים כבר מה נסתר אחרי כל ספר "בראשית". כשמשיגים את כל ספר בראשית, כשכולם מגיעים להשגה מלאה של כל התהליך הזה, רק אחר כך נפתח עוד משהו.

ערן: אתה מדבר על רעיון שהוא פנטסטי, אוטופי כזה.

אנחנו חייבים עכשיו לגלות אותו, כולנו יחד. הגענו למצב שלכל העולם שלנו זה כבר ממש עומד על הפרק.

ערן: אתה מדבר על להתאחד, אתה מדבר על לגלות את הבורא, על להשיג את ספר "בראשית". היום, עם התרבות הקלוקלת שיש, איפה מתוך זה אתה מגיע לכאלה דברים?

כך כתוב: "אין בן דוד בא אלא.." ?

ערן: "בדור שכולו חייב או כולו זכאי"⁴.

אז כנראה כולו חייב, אנחנו נגיע לזה.

ערן: אנחנו בכל זאת רוצים לחזור לאדם הראשון, נקרא את הטקסט ונדבר על זה.

"כד ויאמר אלהים, תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש וחיתו-ארץ, למינה; ויהי-כן.  כה ויעש אלהים את-חית הארץ למינה, ואת-הבהמה למינה, ואת כל-רמש האדמה, למינהו; וירא אלהים, כי-טוב.  כו ויאמר אלהים, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו; וירדו בדגת הים ובעוף השמים, ובבהמה ובכל-הארץ, ובכל-הרמש, הרמש על-הארץ.  כז ויברא אלהים את-האדם בצלמו, בצלם אלהים ברא אתו:  זכר ונקבה, ברא אתם."⁵

ערן: אז הם נבראו זכר ונקבה?

אני בספק שאנחנו מדברים על אותו נושא.

ערן: כנראה שלא.

כי כאן מדובר על המציאות הרוחנית ולא על המציאות הגשמית שלנו, של העולם הזה. זכר ונקבה, בצלם ודמות, כל הדברים שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, אלו מערכות רוחניות שמתרחשות כאוסף תכונות וכוחות רוחניים. אין שום זֵכֵר לעולם הזה, ובכלל בחכמת הקבלה לא מדברים על מה שאנחנו מרגישים כאן במישור העולם הזה, לא מדובר על גופינו ולא על תכונותינו וכולי.

ערן: אז כשאומרים שהבורא ברא את האדם בצלמו, זה לא שאנחנו דומים לו?

אדם זה לא אנחנו. בחכמת הקבלה משתמשים באותן המילים כמו בעולם שלנו, במקביל, כי שני העולמות האלה, העולם שלנו והעולם העליון הם מקבילים. מה שמדובר בחכמת הקבלה, מדובר על העולם העליון. ושם יש אנשים, אדם וחוה ובכלל כל מה שיש בעולם שלנו, אבל אלו מהוּיות, אלו תכונות, אלו כוחות ללא חומר.

ערן: איפה הן קיימות?

אין איפה, כי אין לנו מרחק ומקום בעולם הרוחני, אין את כל התכונות הפיזיות שיש בעולם שלנו.

ערן: קשה לתפוס את זה, כי קודם שאלתי על הזמן ואמרת, "אין זמן, אין מתי", ועכשיו אני שואל איפה, ואתה אומר "אין איפה". אם אין, אז אין לי מה לשאול.

כי אתה תופס את המציאות דרך הגוף שלך, שבו דומם צומח חי מדבר קיימים, שבו נמצאים חמישה חושים, שלפי מה שאתה מתרשם דרכם, הם מציירים לך את תמונת העולם, ואם היו לך חושים אחרים אז היית תופס את העולם בצורה אחרת. אפילו כמו החיות שהן קרובות אלינו, הן נמצאות כאילו באותו עולם, אבל בכל זאת כל חיה תופסת בצורה אחרת, על ידי גלי חום או גלי ריח וכן הלאה. לכן אנחנו לא מבינים, מתוך ההרגל שלנו, מתוך זה שאנחנו רגילים לעולם הזה, שיש משהו אחר.

מקובלים שעוברים לעוד תפיסה חוץ משלנו, כותבים על זה, על התפיסה במישור יותר גבוה, ששם הם תופסים את המציאות לא דרך חמשת החושים הגופניים שלנו. לכן הם קוראים להם חושים בהמיים, זה לא לגנאי, אלא כי הגוף שלנו הוא כבהמה, דרגת חי. ואילו הם מפתחים בעצמם תכונות שהם קוראים להן תכונות רוחניות, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, או ספירות. ומה שהם מרגישים באותן התכונות, על זה הם מדברים. זאת אומרת, תפיסת המציאות היא ריאלית, הם רושמים מה שמרגישים, הם פועלים ורושמים את מה שהם שבודקים ומה שפועלים. כמו שבפיזיקה, בכימיה, אני משפיע על איזה חומר, על איזה דברים ואז אני רושם את התגובה שלהם ומזה יש לי מדע.

כך התגלה בחכמת הקבלה, מאדם הראשון שהתחיל לגלות אותה כשגילה את הרוחניות, כשהתחיל לגלות את כוחות הבורא, והוא כתב לנו, עוד לפני ספר "בראשית", לפני חמשת אלפים שבע מאות שבעים שנה, את הספר הראשון בחכמת הקבלה שנקרא "רזיאל המלאך".

ערן: את הספר "רזיאל המלאך" כתב האדם הראשון.

כן.

ערן: היה אדם כזה?

היה אדם כזה שקראו לו אדם.

ערן: גם קראו לו אדם?

כן, קראו לו אדם.

ערן: זה נורא מבלבל.

אז מה? זה מבלבל רק עד שאתה משיג את הדברים ואחר כך הכול מסתדר נפלא. רואים שהמקובלים לא סתם רצו לבלבל אותנו, אלא פשוט העולמות האלו קיימים זה תחת זה, זה תחת זה, ולכן מה שיש בעולם העליון קיים גם בתחתון.

ולכן הם מדברים באותן המילים, אבל כל אחד תופס את זה בדברים אחרים. כשאתה קורא את זה לילד, הוא מבין שהבורא לקח קצת עַפר, קצת מים, ערבב אותם וכמו שהילד עושה עוגות מחול בחוף הים, כך הבורא עשה את האדם.

ערן: וזה לא כך אתה אומר?

איך אפשר להאמין לדבר כזה?

ערן: אני לא יודע.

זו אַלֵגוֹרְיַה, זה מין סיפור שעל ידו מעבירים לנו מידע פנימי הרבה יותר עמוק. מה זה עפר, מה זה מים, שאלו כוחות רוחניים המנוגדים זה לזה ומתערבבים יחד בצורה כזאת שעל ידי האור, שזה המרכיב השלישי, רוח א-לוהים, שלושת המרכיבים האלו בונים את האישיות החדשה.

ערן: כשכתוב "בראשית, ברא אלהים, את השמים, ואת הארץ", על מה זה מדבר? אנחנו יודעים שמשה רבנו כתב את התורה.

כן.

ערן: אז זה ראשית התהליך הרוחני של האדם, של המקובל? האם המקובל תופס את ה-בראשית הזה?

אתה שואל, האם מזה מתחילים?

ערן: האם מזה מתחילים?

מתחילים גם מזה, אבל "בראשית ברא אלהים" זה מושג שאותו משיגים לאט לאט. אפשר להגיד שמזה מתחיל להיות האדם. מזה משיגים.

ערן: ואז יש את העניין של שמיים וארץ, והארץ תוהו ובוהו, והוא מפריד ביניהם.

"שמיים וארץ" הן שתי תכונות. אלו שתי תכונות המצויות באדם והוא מתחיל להפריד ביניהן, בין כוח ההשפעה וכוח הקבלה, זה שמיים וזה ארץ. "והארץ תוהו ובוהו", זה כאשר הוא מגלה שיש לו יצר הרע, ומתוך כך שהוא הולך לתקן אותו, זה מתגלגל הלאה והוא מגלה את כל הסיפור, מ"בראשית" ועד המילה "ישראל" האחרונה שבתורה.

ערן: האם גם להפרדה הזו בין אור לחושך יש משמעות?

את כל זה אדם מגלה בתוך עצמו. כמו שאנחנו מרגישים עכשיו את העולם בתוכנו, אותו דבר קורה עם האור והחושך.

ערן: איזה אור אני מגלה, מה הוא האור הזה שאני מגלה, מה החושך שאני מגלה, ומהי ההפרדה הזו ביניהם?

תכונת ההשפעה, תכונת האהבה נקראת "אור", שאתה מגלה שהיא ממלאה את כל המציאות, ממש הכול ממולא בתכונה הזאת שנקראת אור. אתה נותן לזה כינוי כזה כי זה ממש כמו האור, כמו אור השכל. בתכונה הזאת, באור הזה אתה מתחיל להבין, לראות למרחקים את כל הבריאה, וזה הרגש שמביא לך חום, הרגשת קשר לכל המציאות.

ערן: זה קצת דמיוני להגיד שהמציאות מלאה באהבה ובהשפעה, כשאני מרגיש כל כך הרבה פעמים וגם רואה שאנשים סובלים וקשה להם.

נכון, "כל הפוסל במומו פוסל"⁶, כך אתה מרגיש מפני שאתה כזה.

ערן: מפני שאני מה?

מפני שאתה רע, אתה מרגיש מציאות רעה. כך אנחנו בעולם הזה.

ערן: כולנו כאלה?

כולנו כאלה.

ערן: יש בנו חושך שאנחנו מגלים מתוך התכונות הפנימיות שלנו, האם יכול להיות מצב שבו אני לא אתפוס, לא אראה את החושך?

אנחנו מגלים גם במדע המודרני בכמה עשרות השנים האחרונות, שכל הטבע הוא באמת כוח האהבה וההשפעה, הכול נמצא בו באיזון ושומר על האיזון. ורק האדם שנמצא בתוך הטבע כמתפתח, כנתון לשינויים כדי להגיע להידמות לבורא, להגיע לדרגת האדם, בחוסר האיזון שלו, בזה שהוא לא מבצע את פעולת ההתאמה, הוא מפריע לכל הטבע, מכניס לכל המערכת האחידה הזאת, את החלק המקולקל שלו. ומפני שיש בו רצון גדול משל דומם, צומח וחי, אז הוא מקלקל את כל הטבע, גם את הדומם, ברמות דומם, צומח וחי, ואז הוא סובל, וכולם סובלים עבורו.

ערן: לפי סיפור הבריאה האדם היה בגן עדן שעות ספורות, מיום שישי בבוקר עד יום שישי בערב ואז כבר גרשו אותו מגן עדן.

כן, נכון, לקראת השבת. כך זה נקרא. קודם כל, "יום שישי" הוא המצב הפנימי, הרוחני של האדם. וגם "שבת", זה לא לפי לוח השנה שלנו, אלא המצב הרוחני שהגיע אליו, שחשב שהוא יכול לתקן את עצמו אבל הוא נשבר וחטא, ולכן לפי חוק השתוות הצורה הוא התרחק מהבורא, וזה נקרא שגורש מגן עדן.

ערן: האם אתה אומר שהתכלית היא שהוא יחזור חזרה לקשר עם הבורא?

ודאי, זו התכלית. וגם מה שהוא עשה, הוא היה חייב לחטוא, הוא היה חייב לעבור את כל התהליך הזה כדי לגלות מי הוא, מה הוא באמת, עד כמה הוא הפוך מהכוח העליון, אילו מדרגות הוא צריך לעבור. הוא חייב לגלות את הרע שבו, את הריחוק האמיתי. לכן כל הסיפור שלו מובא פעמיים.

ערן: נכון, סיפור הבריאה מסופר פעמיים, לא ברור למה.

פעמיים זה כנגד זה שיש לנו אחר כך שני לוחות הברית, פעמיים שבירת הכלים, פעמיים חורבן בית המקדש. אולי בשיחות בעתיד אנחנו נדבר על כך, למה זה במוחין דחיה ובמוחין דנשמה. כלומר, למה אנחנו צריכים לטעות בשתי הפעולות הגדולות כדי להגיע להכרעה שאנחנו הפוכים מהבורא.

בזה אנחנו מסיימים את בראשית, מכאן והלאה אנחנו יכולים להתחיל את התיקון.

(סוף השיחה)

---

1. "אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם" (תלמוד בבלי,סדר נשים, מסכת יבמות, דף סא, א גמרא)↩

2. בראשית, א, א-ה↩

3. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם" (ירמיהו לא, לג)↩

4. "אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב" (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, סנהדרין, פרק יא, דף צח, א גמרא)↩

5. בראשית, א, כד-כז↩

6. "שכל הפוסל, במומו הוא פוסל" (מאגר משנה תורה להרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק טז)↩