תיאבון למנה הרוחנית היומית

שיחת עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.11.23 - אחרי עריכה

אילן: מה גורם לבושה להתפתח?

כוונתך שבושה לא מתפתחת או כן מתפתחת?

אילן: תינוק שנולד הוא נולד בלי בושה, הוא מתבטל ומקבל מה שאמא נותנת לו.

כן.

אילן: אין לו בושה.

מה זה שייך אחד לשני?

אילן: מאיפה מתפתחת פתאום בושה?

מהאגו, אם לא היה אגו לא היה מתפתח שום דבר.

אילן: אם ככה האגו זה דבר שמתפתח ממשהו קטן ומגיע לגודל ונפח לפי שורש הנשמה שלו ובתאם לשורש הנשמה שבו מתפתחת גם בושה?

כן, כל התכונות.

אילן: אז בושה זה כלי הכרחי להתפתחות האדם?

בטח, אחרת איך הוא היה מרגיש שהוא פחוּת או יותר מאחרים? זה הכוח המניע.

דודי: בסוף השיעור אמרנו שהשיעור היה חזק, הרגשנו אותו חזק, ואתה אמרת שהרגשת הפוך.

כן. אני אגיד לך, לפעמים אני מרגיש הפוך שיש לי מה להגיד אבל לא יכול להוציא את זה, ולכן זה מה שקרה היום לאורך כל המאמר.

דודי: למה אתה לא מצליח לבטא את זה?

ככה זה, לא יודע. בדרך כלל זה שייך לאנשים השומעים.

דודי: זאת אומרת, זה תלוי בשמיעה שלנו, בשאלות שלנו, במה?

לא שלכם, אני יותר קשור לאלו מהשאלות.

דודי: לכלי העולמי, למי שנמצא מולך שם.

כן.

דודי: זאת אומרת, שלא שאלו לעניין ממוקד, או פשוט לא נמצאים בחיסרון מתאים שיוציא ממך את זה?

לא יכולים להוציא שאלות ממה שלומדים.

דודי: נגיד, איך אפשר מחר בשיעור בוקר לחלוב ממך כמו שצריך, שתרגיש מרוקן מהשיעור שנתת?

נראה, זה תלוי גם במאמר עד כמה שהוא קרוב אליכם.

אילן: נגיד עכשיו אתה מרגיש שיש לך עוד מה לתת?

עכשיו לא, זהו, כבר יצאתי מהשיעור.

דודי: שמעתי כמה קולות מחברים שאומרים, שהרב כבר לא נותן שיעורים כמו פעם. פעם היית מסתכל על הכותרת ונותן נאום של חצי שעה, כל משפט היית פותח ועוד ועוד, ועכשיו הכל קצר, גם התשובות כאלה תמציתיות. יש רגעים שאתה פותח, מרחיב.

כי אנחנו לומדים יותר איך לקרוא את המאמר, איך לפתוח אותו. אז אני פתחתי אותו, נתתי הקדמה, היום אני לא רוצה את זה לעשות, אני חושב שאתם צריכים כבר בעצמכם להיות בזה.

דודי: מה אנחנו צריכים להשלים?

הכול סביב מה שכתוב. מה דיברתי אז?

דודי: היית מתעכב על כל פסיק, עוצר, פותח, מוסיף, בלי שאפילו נשאל.

אז מה לעשות, זה חסר לכם?

שי: כן.

כן?

שי: זה שונה, זה מאוד שונה.

טוב שאמרתם, בסדר, נשתדל ממחר.

רואי: למרות שב"הסתכלות פנימית" אתה כן נותן הרבה.

"הסתכלות פנימית" יש מה להוסיף ממש במקום.

רואי: גם בתשובות שלך רואים את זה.

דודי: אצל רב"ש זה אחרת, כשקוראים רב"ש. בהרגשה שלי זה כמו תפילה, זה משהו אחר, זה פחות לבוא ולנתח את מהו כותב וכן להבין את מה שהוא אומר, אבל לחיות בהרגשה את המילים שלו.

טוב.

רואי: גם בצהריים בתשובות שלך אתה פותח יותר, אתה כאילו יותר מוציא.

יכול להיות, כן.

רואי: אז זה תלוי, אתה מחליט מה להוציא.

זה סוג השאלות, זה סוג הקהל, בצהריים יש יותר נשים כנראה, או שאני טועה?

דודי: כן, הן בולטות יותר, הן שואלות יותר בשיעור הזה, זה לא שגברים לא נמצאים.

שמעון: אבל יש יותר נוכחות נשים.

דודי: הן יותר נוכחות כי בצהריים הן יותר זמינות, בבוקר רובן לא נמצאות.

טוב, נשנה, היום נשתנה.

דודי: שאלה בנושא אחר. יש עכשיו סלוגן כזה שרץ בכל העם, "עם ישראל חי". מה זה עם ישראל חי לפי הקבלה?

שהוא מכוון למטרה ומקבל ממנה הארה.

דודי: ואז מה זה חי, מה חיים שכאן?

החיים האלה שמקבל מהמטרה.

דודי: ועם ישראל מת זה בעצם כשאין לו קשר לעליון.

כן, כי אין לו קשר.

דודי: איפה עם ישראל נמצא היום ביחס לחיים שלו?

אין דבר כזה עם ישראל. קבוצת אנשים שמחוברת ביניהם כדי להשיג את הבורא, איפה אתה ראית את זה? חבל.

אילן: "בני ברוך" יכולים להיקרא "עם"?

רצוי, יכולים, אבל צריכים לעבוד על זה.

אילן: זה מה שמאגד אותם, זה מה שמאחד אותם הרצון, המטרה המשותפת הזאת.

כן.

דודי: כשבני ברוך יתחברו לראשונה ממש, כמו שצריך רוחנית, זה יהיה עם ישראל?

כן.

דודי: וסביבו ילכו ויתקבצו שאר האנשים בעם ובעולם?

כן.

דודי: כשאתה אומר שאין עם ישראל, אז אפשר להגיד שבני ברוך עדיין לא מחוברים?

כן, ודאי שאנחנו לא מחוברים, אנחנו לא מרגישים את החיוּת שלנו במרכז בינינו.

דודי: להרגיש שאנחנו מחוברים, זאת אומרת אנחנו מחוברים אבל רק לא מרגישים את זה, או שאנחנו בכלל לא מחוברים?

רופף.

מחר ברור לי מה לעשות, אז להעביר השיעור בצורה אחרת.

רואי: האם כאשר שיעור עובר זה תהליך משותף שלך יחד עם כל תלמידים, זה תהליך שאתה עושה או זה משהו שאנחנו עושים? מה קובע את השיעור?

תלוי איזה שיעור.

רואי: נניח ששיעור בוקר, מה קובע אותו?

קובע המאמר עצמו וכמה אנשים משתתפים בשיעור בצורה אקטיבית.

שמעון: אמרת הרבה פעמים שאתה כאילו נותן מנה רוחנית בכל שיעור.

כן, אבל האם אתה יכול לתת מנה אם הקהל לא מגלה תיאבון לזה?

דודי: מה זה להיות אקטיבי בשיעור?

לשאול לעניין, להיות מחובר לזרימת החומר.

דודי: מה האקטיביות של אדם שלא שואל בשיעור? לא כולם שואלים.

כן, אבל הם בכל זאת משתתפים ברוח.

שמעון: האם יש זמנים שהכלי הכללי שלנו הוא כבד יותר?

כן, יש זמנים לטובה, זמנים לרעה, ודאי שכן.

רואי: הזכירו קודם מנה הרוחנית, איך להגיע לשיעור עם תיאבון למנה רוחנית?

האם אנחנו לומדים מאמר רק בזמן השיעור או יום לפני כן?

רואי: אנחנו קוראים גם יום לפי כן.

דודי: כולם קוראים, כל הכלי העולמי, כל עשירייה, גם גברים וגם נשים קוראים את המאמר.

זאת אומרת את מה שיהיה מחר בבוקר אנחנו נלמד היום.

רואי: היום אנחנו נקרא מאמר ב-16:00 אחר הצהריים וכל העולם מקבל אותו בבוקר. אני כבר שולח לכולם.

אני לא מקבל.

רואי: אתה מקבל מיד אחרי שיעור צוהריים. כדי לא לבלבל לך את השיעורים ביקשת שמיד כשמסתיים השיעור לשלוח לך את השיעור הבא. אז מיד בסוף שיעור צוהריים אני שולח לך את השיעור הבא. וב-16:00 אנחנו קוראים את המאמר שנקרא בשיעור בוקר למחרת. עכשיו מחכה לך כבר במחשב מה שהולכים ללמוד בשיעור צהריים. יש שם מאמר מ"שמעתי", שכבר מחכה לך.

דודי: איזו הכנה צריך לעשות לשיעור כדי להגיע רעבים לקבל את המנה הרוחנית היומית שאתה מעביר?

לזה צריכים תיאבון.

שמעון: אבל איך לעורר תיאבון?

מכל השיעורים האלה בסופו של דבר אנחנו בונים את הכלי הרוחני שלנו. תעורר את עצמך שאתה חייב להשיג משהו, אתה חייב להתקרב לחברים, אתה חייב בזה להתקרב לבורא, אתה חייב להגיע למרכז המציאות, לטבע, איך אחרת?

שמעון: אם בן אדם היה בשיעור והוא קיבל את הכול, אבל נניח שעכשיו הוא הולך לטפל בעשרות חולים והוא מגיע לשיעור ממה שהוא עבר ולא ממה שהוא רצה. הרבה פעמים שואלים אותי איך באמת לא להתנתק ולהיות כל הזמן בתוך השיעור שקיבלנו וגם להיות בהכנה לשיעור הבא. כי היום כל כך מעמיס על האנשים, כאילו מנתק אותם לגמרי גם מהשיעור שהיה וגם מההכנה.

כן, זה ברור. צריך להיות קשורים למאמר שנלמד למחרת.

רואי: מה זה להיות קשורים למאמר של למחרת, מה זה בדיוק הקשר למאמר?

שאתה כבר היום צריך להיות שקוע בו, ומחר בבוקר כשנקרא אותו כולנו, אתה תהיה בעניינים, זה לא ייראה לך חדש.

שמעון: האם בכל הזדמנות שיש לי אני צריך לשמוע את המאמר של מחר, לקרוא אותו, לראות אותו?

לא, אבל פחות או יותר איכשהו להכיר אותו עד מחר.

רואי: למה קוראים לזה מנה רוחנית?

מנה רוחנית היא מה שהבורא מצפה שאתה תספוג היום עם החברים שלך.

רואי: כשלאדם יש רעב, אז יש לו תיאבון כי הוא רוצה להשביע את הרעב שלו. מאיפה מגיע הרעב הזה, התיאבון הזה לקבל את המנה היומית הרוחנית?

כנראה שאתם לא קשורים עד כדי כך ואתם לא מקבלים יחד איזו הרגשת חיסרון.

רואי: יש הרגשת חיסרון, אני פשוט מנסה לברר איך אתה מגיע לשיעור עם רעב גדול עוד יותר, עם צורך גדול עוד יותר, עם חוסר גדול עוד יותר?

בזמן השיעור אתם יחד, אז בטח שיש לכם תיאבון גדול יותר. מה שאין כן לפני כן, כאשר אתם לא יחד, אז כל אחד מעורר את עצמו.

רואי: מה קובע את השיעור שאנחנו נעבור?

קובע החיסרון של כולנו.

דודי: האם אתה מרוצה מהשיעורים?

מחלק כן ומחלק לא.

דודי: ממה לא?

מכך שאין דרישה בריאה. קשה להגדיר.

דודי: מה זו דרישה בריאה?

בואו נתחיל לבדוק ממחר.

רואי: מה אנחנו בודקים?

איך אנחנו משתתפים בשיעור, איך אנחנו מוספים חיסרון לשיעור. בואו ננסה.

(סוף השיחה)