heb_o_rav_2010-06-23_program_shal-mekubal_n184
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 184
בהנחיית: אורן לוי
תכנית 23.06.10 - אחרי עריכה
אורן: שלום לכם. אתם מצטרפים אלינו לתכנית נוספת של "שאל את המקובל". איתי באולפן הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום לכולם.
אורן: "שאל את המקובל" זו בעצם התכנית שלכם. קיבלנו מכם שאלות נהדרות, והבאנו אותן לכאן. אני מזמין את אלו שלא הספיקו לשלוח שאלות לתכנית היום, לשלוח לתכניות הבאות. הדרך לשלוח שאלות היא דרך הטלפון שלנו. מחכה לכם כל השבוע 24 שעות ביממה, 1-700-509-209. דרך נוספת היא להיכנס לבלוג האישי של הרב לייטמן, לקרוא מה שכתוב, נורא מעניין, ויש גם אפשרות לשאול שאלות. יש בצד אייקון "שאל את המקובל". הכתובת היא .laitman.co.il השאלה הראשונה באמת הגיעה מהבלוג שלך, כותבת לך מיכל מנתניה.
שאלה: לכל דבר במציאות יש שורש רוחני. מה השורש הרוחני של משחק כדורגל, שכל כך הרבה אנשים בעולם אוהבים אותו? ומה זה בכלל העניין של תחרות?
הרב לייטמן: תחרות, משחק, זה דבר גדול. משחק שורשו גבוה מאוד. כתוב, שהקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עם לוויתן.
אורן: במה הם משחקים, בכדורגל?
הרב לייטמן: לא. כדי לפתח את הלוויתן הזה, שיהיה בדיוק כמוהו. ולוויתן זה כל הבריאה. כל הבריאה שהבורא ברא נקראת בשם אלגורי "לוויתן".
אורן: סמל כזה.
הרב לייטמן: כן. והוא משחק איתו. זאת אומרת, הוא מפתח אותו. כמו שאנחנו משחקים עם ילדים. בשביל מה המשחק? כדי לפתח. מצעד לצעד, ממדרגה למדרגה, שיעלה מי שמשחק, וכך יגיע למטרה, ולְמה שהמשחק מכוון. לכן מטרת המשחק היא באמת מאוד גבוהה, להגיע לדרגת הבורא.
אורן: זה לגבי משחק באופן כללי.
הרב לייטמן: זה שורשו של המשחק בבריאה.
אורן: מבין המשחקים אני חושב שבאמת הכדורגל הוא מספר אחד.
הרב לייטמן: אחרי שהיינו בגובה של משחק עם לוויתן, בכל הבריאה נעשתה מין תקלה, ירידה. מהגובה הזה של האין סוף, ששם זה משחק עם לוויתן, הבריאה יורדת יורדת יורדת יורדת עד העולם שלנו, כדי לתת לנו כאן מקום להיות עצמאים, ובצורה עצמאית לעלות חזרה למעלה, ועל ידי המשחק, על ידי העליה הזאת ממצב למצב, לרכוש את כל עולם אין סוף. אבל שאנחנו נשחק, שאנחנו ננצח. כמו שכתוב, "ניצחוני בניי"1.
זה הרי משחק שלנו עם הקדוש ברוך הוא, שהוא רוצה שאנחנו ננצח אותו דווקא. הוא שמח בזה ש"ניצחוני בניי".
אורן: בירידה הזאת למטה איפשהו זה נעצר בבלומפילד.
הרב לייטמן: כן, הוא מכין לנו כאן את כל התנאים. כמו שאני משחק עם הילד, עם הבן הקטן שלי, אז מה, אני הולך לנצח אותו? אני מלמד אותו לשחק שחמט, אז אני עושה דווקא. לפעמים אני מראה לו שאני מנצח.
אורן: משחק על משחק.
הרב לייטמן: בגובה שלו. משחק על משחק. וכך הבורא משחק איתנו. ושמח בזה שאנחנו מנצחים אותו, כי זה סימן שאנחנו לומדים להיות כמוהו.
אורן: זאת אומרת, כל הבריאה הזאת היא מין משחק אחד גדול.
הרב לייטמן: בלבד. ועוד יותר מזה, ביסודו של כל דבר מתפתח, אפילו בצומח, ובחי, ובכל התאים, ובכל המנגנון הכללי, שֵם הפעולה שמפתחת כל דבר וכל חלק ממנה הוא "משחק".
אורן: בגלל זה אנשים אוהבים לשחק?
הרב לייטמן: אנחנו משורשנו אוהבים לשחק. ואנחנו רואים עד כמה שהטבע דוחף את הקטנים האלו, את החיות, את הילדים הקטנים, למשחקים.
אורן: גם גדולים אוהבים לשחק. אני חושב שאין בן אדם שלא אוהב לשחק. אחד אוהב כזה, אחד אוהב כזה.
הרב לייטמן: האמת שאנחנו כל הזמן משחקים, כל החיים שלנו הם משחק.
אורן: זה בגלל שזה מהשורש של הלוויתן?
הרב לייטמן: כן. אין יותר חוץ מהפעולה הזאת שנקראת משחק.
אורן: משחק נחשב גם למשהו לא רציני. אם מסתכלים על אדם בוגר, אז אומרים, הוא לא רציני, הוא משחק. כאילו יש את החיים הרציניים, ומשחק זה משהו בצד. כמו שאמרת, ילדותי, לקטנים. אבל אתה מתאר את המשחק כאיזה תהליך טוטאלי.
הרב לייטמן: גם החיים שלנו. ודאי.
אורן: אנחנו בתוך איזה משחק.
הרב לייטמן: הכול משחק. משחק זה נקרא שאני הולך להתפתח, לפתח משהו, להגיע למשהו לא ידוע, על ידי תחרות, על ידי איזו מלחמה.
אורן: למה חייבת להיות תחרות?
הרב לייטמן: תחרות, תלוי עם מה. אפילו תחרות עם עצמי. שאני מתעסק בספורט, ואני מרים היום עשרים קילו, מחר עשרים וחמישה, אז התחרות היא עם עצמי. אני כל הזמן משחק עם עצמי, עם הגישה שלי, עם גובה ההשגה שלי.
אורן: חייבת להיות תחרות במשחק, יש משחק בלי תחרות? משחק ותחרות הם שני דברים שחייבים להיות ביחד?
הרב לייטמן: לא. תמיד בכל החיים שלנו, בכל רגע שאנחנו חיים, יש עניין של תחרות, יש משחק. אני מתחרה, אני מתעסק, אני משחק, אני תמיד נמצא במין מדידה כלפי משהו.
אורן: השוואתית גם.
הרב לייטמן: כלפי עצמי או כלפי אחרים או כלפי משהו שאני לא יודע, הערכים שלי.
אורן: זה תמיד חייב להיות?
הרב לייטמן: בלי זה אני לא יודע ולא מרגיש את החיים. הרגשת החיים שלי נובעת מזה שאני תמיד צריך למדוד את עצמי, ואז בכמה שאני מרגיש את עצמי, מדדתי את עצמי, בזה אני מרגיש את מהות החיים, מילוי בחיים שלי.
אורן: חיים זה כאילו התקדמות?
הרב לייטמן: החיים זה מילוי מהמשחק, בכל דבר אנחנו משחקים. אנחנו משחקים להיות גדולים, אנחנו משחקים בהוליווד, ואחר כך אנחנו לוקחים דוגמאות מהוליווד ומשחקים בחיים. כל החיים זה תיאטרון. יש הרבה אימרות כאלה, שכל החיים שלנו זה משחק, וכל העולם הוא במה, וכן הלאה.
אורן: וכולנו שחקנים.
הרב לייטמן: זה באמת נכון. אבל המשחק האמיתי, הרציני ביותר, המועיל, העסיסי, זה המשחק שאנחנו משחקים עם הבורא.
אורן: מה משחקים איתו?
הרב לייטמן: עם הבורא אנחנו משחקים בלהיות כמוהו, להדמות לו.
אורן: זו מטרת המשחק, להידמות לו?
הרב לייטמן: כן. אני השחקן, ואני רוצה ללמוד ממנו איך לעשות בדיוק דמות כמוהו. לכן זה נקרא אדם, דומה לבורא.
אורן: זה בעצם המשחק הרוחני?
הרב לייטמן: כן.
אורן: מה החוקים של המשחק?
הרב לייטמן: קודם כל להכיר אותו. מי הוא, הדוגמה שהוא נותן. אני רוצה לראות את הדוגמא. אז כדי לתת לי דוגמא, אבל לא לקנות אותי בזה, שאני אהיה כבר קנוי, ואני בהכרח אצטרך להיות כמוהו, אלא להשאיר אותי בכל זאת בבחירה חופשית, להיות או לא להיות, לרצות או לא לרצות, אז הוא בעצמו נסתר. ואמר לנו, אתם רוצים להיות כמוני, בבקשה, אני תכונת ההשפעה והאהבה, תעשו את זה ביניכם. אם תצליחו לעשות את זה ביניכם, אז אתם כמוני.
אורן: איפה המוטיב של תחרות במשחק הזה של להיות כמו הבורא?
הרב לייטמן: המוטיב של תחרות הוא נגד היצר רע שלי, שאיתו אני נלחם, נגדו אני משחק. הוא נותן לי כל מיני דמויות, צורות, ההפוכות מהבורא, ואני צריך מהדמויות והצורות ההפוכות האלה, לעשות משחק הפוך.
אורן: לא הבנתי.
הרב לייטמן: זאת אומרת, אני בעצם משחק עם עצמי.
אורן: עם מי אני מתחרה?
הרב לייטמן: אני מתחרה עם עצמי. אני קודם כל מבדיל את עצמי לשניים. מיכאל, מי אתה? אתה האגו שלך, או אתה משהו כנגד האגו שלך, נקודה שבלב. חילקת את עצמך לשניים, עכשיו תתחיל לשחק. ואז אני מתחיל לאתר לעצמי בדיוק את המגרש, שזה כל העולם לפניי, וגם כל העולמות והכול. ואני, הנקודה שבלב שלי, אני רוצה להזדהות עם הבורא. אני דורש ממנו שיעזור לי, שיפרגן לי, שיעזור לי כנגד היצר רע שלי.
אורן: יש שופט במשחק הזה?
הרב לייטמן: בעצם השופט זה גם אני. אין כאן שופט. אני כאן מגלה במשחק הזה הרבה מאוד גוונים. אני והאגו שלי. ואז הבורא שמשחק בעדי, ומשחק נגדי. ויש כאן חברה, קבוצה, הקבוצה שאני משחק בה נגד היצר רע שלי, ונגד העולם. ויש פה הרבה דברים, תלוי איך נחלק. זו ממש מערכה, זו אופרה.
אורן: מה קורה אם אני מפסיד?
הרב לייטמן: אם אני מפסיד, אז אני רואה ומגלה שאני מפסיד. אני לומד מההפסד שלי למה הפסדתי, כמו בכל משחק. אני מוציא מזה מוסר השכל. ויותר חכם אני מתחיל משחק מחדש.
אורן: מה אני מרגיש כשאני מנצח?
הרב לייטמן: בזה שאני מנצח אני מרגיש שהרווחתי איזה קשר יתר עם הבורא על פני מה שהיה קודם.
אורן: האויב שלי פה במשחק הוא היריב שלי, היצר הרע הזה, כשאני מנצח אותו, אז איזו תחושה זה מעורר בלי? כאילו מה, אני השפלתי אותו? יש כל מיני סוגים של יריבויות במשחקים. כאן כשאני מנצח את היצר הרע שלי, מה אני מרגיש כלפיו, איזו תחושה?
הרב לייטמן: כלפי האויב הזה, השונא הזה, יש הרבה הבחנות. פעם אני לא יכול, אולי לא מסוגל להבדיל אותו, והוא נמצא בי. פעם אני ממש הולך איתו, מחליט שאני הולך איתו. פעם אני מבדיל אותו, ומרחיק אותו מעצמי. ופעם אני בכלל מרגיש שזה אותו הבורא.
אורן: זה כאילו מאוד מתוחכם. זה מזכיר לי כמו ריגול.
הרב לייטמן: המון המון צורות יש לו. וזה הבורא משחק איתי. כי הוא על ידי המשחק הזה איתי, שמתלבש בצד השני, בזה הוא מלמד אותי איך להיות ההפך מהרע הזה, להיות טוב כמוהו. אבל עושה כנגדי דמות הרע הזה בכוונה, כדי ללמד אותי מתוך זה. כי אם הוא בעצמו היה נותן לי דוגמא, אז הייתי מכור לו.
אורן: לא היתה לי עצמאות כאילו.
הרב לייטמן: כן. לא הייתי יכול להתנגד, לא יכולתי לעשות כלום. ואז לא הייתי יוצא עצמאי אף פעם.
אורן: זה היה מרתק, ובכל זאת תן איזו מילה על הכדורגל. מה יש בכדורגל שכל כך מטריף את העולם?
הרב לייטמן: הבעיה היא שאנחנו נמצאים בשבירה, בגלות, בניתוק מהרוחניות. ולכן אנחנו נמצאים בתחרות בינינו, בתחרות הפוכה. במקום להיות בתחרות להשפיע, לתת, לאהוב, להתחבר, אנחנו משחקים תמיד באגו שלנו, מי יותר חזק. זה נקרא אצלנו ניצחון, ההפך מהרוחניות. ולכן האנשים כל כך רצים אחרי זה. ועוד יותר מזה יש כאן עניין של תחרות בין המדינות, ובין העמים, בזמן האחרון זה בכלל מאבד את העניין שבין המדינות. כי חצי מהקבוצה היא מאפריקה או מברזיל.
אורן: כן, זה יותר נכון בתוך מדינות, שקונים שחקנים זרים.
הרב לייטמן: כן. היום התחרות היא מאוד מופשטת. בין מה לְמה? אני אפילו לא יודע. תיתן לי היום מיליארד דולר, ואני ארכיב לך קבוצה כזאת שאף אחד לא יוכל לנצח אותה.
אורן: יש לי שאלה. אתה אומר שכדורגל מסמל בעצם את פסגת האגו, התחרותיות בין אנשים, בין מדינות. יש אפשרות לשחק את המשחק הזה, בצורה שלא מקדמת את האגואיזם שלנו? יש אפשרות לקחת כדור, לבעוט בו, להקפיץ אותו, לבצע אותן פעולות מכאניות עם עוד אנשים, אבל בצורה שתתרום?
הרב לייטמן: אבל אתה משחק נגד מישהו?
אורן: כן. עם עוד אנשים.
הרב לייטמן: אפילו אם אתה משחק בקבוצה שלך, אנחנו לא רואים היום משחק קבוצתי. היום ההתייחסות היא לכל אחד שמכניס גול.
אורן: כן. הוא ולא הקבוצה.
הרב לייטמן: ולכן זה כבר לא עניין של קבוצה.
אורן: בוא נעזוב מה שיש היום. נניח שאנחנו לוקחים כדור, יורדים למגרש עם כמה אנשים.
הרב לייטמן: אפשר כמה אנשים שמשחקים ביניהם. אלו לא אנשים פשוטים שיכולים להיכנס ביניהם למחלוקת, והמחלוקת הזאת תהיה לשם שמים. זאת אומרת, אפילו שישחקו כדורגל, זה יהיה להם כמשחק, כתחרות בין שני קווים, ימין ושמאל, שיבוא הקו האמצעי ביניהם ויכריע ביניהם. זאת אומרת, הם יצטרכו לשחק כך שיבנו ביניהם קו אמצעי. לא יכול להיות שאחד מנצח את השני, או ששניהם ישחקו ויגיעו לאיזו תופעה יפה.
התופעה היפה יכולה להיות רק שיהיה ביניהם חיבור בקו השלישי. זאת אומרת, לא פשוט לבנות זאת. אבל אם הם יוכלו להתעלות, כל אחד מעל הטבע שלו, כל קבוצה, אז הם יוכלו גם להתחבר כך ביניהם, שהם ירגישו במשחק הזה שהם משחקים כאילו נגד השני, שבעצם כל אחד ירגיש מתוך האהבה שלו שהוא משחק נגד עצמו. ואז הם יתחברו לאגודה אחת, שתי קבוצות מנוגדות. ויהיו ביניהם אהבה, ואחווה, וממש חיבור. וירגישו שהבורא היושב בשמים יצחק מהמשחק.
אורן: יש לנו ארבע שנים עד לפעם הבאה, יכול להיות שנגיע לזה. נעבור לשאלה הבאה, שאלה טלפונית, אם אפשר לשמוע אותה.
שאלה: שלום, שמי גילה. הרב לייטמן, אתה אומר וגם אנחנו רואים שהעולם הולך ונהיה יותר ויותר לא מאוזן, מקולקל, לא טוב. זה מאוד כואב לי בהרגשה. אני למדתי בקמפוס והבנתי שרמה אחת מעל המחסום, כבר מרגישים עולם הרבה יותר מושלם, ופי מיליון, ומדהים, ומתקדמים אחר כך. כמה שמתקדמים יותר לקראת הבורא, הכוח, אז מרגישים יותר מושלמים. לא רואים את הרע, אני משתנה, אז אני רואה אחרת את העולם. אז יש לי שאלה. האם כבודו לייטמן וכל המקובלים באמת רואים את המציאות יותר טובה, האם הם רואים עכשיו שהכל מושלם?
הרב לייטמן: יש כאן שתי נקודות. נקודה אחת, זה מה שמרגישים בני אדם. ובהרגשה שלהם הם צריכים להגיע לעולם המושלם, להרגשה המושלמת, להרמוניה, להרגשת נצחיות ושלמות בקיום שלהם. ויש המציאות בפני עצמה, איפה שאנחנו נמצאים בעולם אין סוף, ושם ודאי לא שייך שום שינוי ושום תוספת. לכן המקובלים מצד אחד מרגישים את הנצחיות והשלמות שבבריאה. וודאי שבזה הם מצדיקים את הבורא ודבוקים בו.
ומצד שני הבעיה שלהם והכאב שלהם, שהעולם עדיין לא נמצא באותו מצב. והם מאוד מצטערים על אותו חולי, על אותם קלקולים שמתגלים בעולם. ומאוד רוצים שהעולם יבין שכל הקלקולים האלו נובעים מהקלקול של האנשים עצמם, מהאגו שלהם, ש"כל הפוסל במומו פוסל"2. ולכן מאוד רוצים לעזור.
אורן: אז כאילו מקובל רואה שתי תמונות במקביל, גם את התמונה הטובה וגם את התמונה המקולקלת?
הרב לייטמן: כן. זה כמו הורה, שמצד אחד הוא בריא ויודע את המצב הטוב. אבל מצד שני הוא מתלבש בילד החולה שלו, וכל החיים שלו הוא מסתכל דרך הילד, איך להבריא אותו. אותו דבר אנחנו צריכים בעבודה הדדית בינינו, בין אלו שעדיין לא הגיעו לשלמות, ואלו שנמצאים באיזו מידה של שלמות, צריכים לעזור זה לזה, ולהגיע לְמה שהבורא ממש הכין לנו.
אורן: השאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך, כותב לך משה מתל אביב.
שאלה: שלום לרב. לפני מספר ימים התפרסמה כתבה על מחקר חדש שבדק את המטען הגנטי של יהודים מכל העולם, וגילה שליהודים בני כל העדות מוצא אחד משותף, ומאפיינים גנטיים דומים. אבל לאחרונה אנחנו רואים שבארץ התגלתה אפליה עדתית קשה בקרב מגזרים שונים בעם. ובכלל לאורך השנים אנחנו רואים שדווקא בישראל הנושא של אפליה על רקע עדתי תמיד קיימת. איך ניתן להסביר זאת?
הרב לייטמן: אנחנו נמצאים בגלות.
אורן: מה זאת אומרת, בגלות?
הרב לייטמן: ניתוק מהכוח העליון, ניתוק מהאור העליון. אין לנו שום קשר עם האלוקות. גלות זה נקרא שהבורא הסתלק לא רק מזה שאנחנו לא מרגישים אותו, אלא גם שהוא משגיח עלינו דרך האחוריים. זאת אומרת, לא בצורה ישירה. ולכן ודאי שכתוצאה מזה אנחנו נמצאים בכל מיני מלחמות בינינו, ובעיות למיניהן. המצב שלנו עוד הרבה יותר גרוע מכל מצב של כל מדינה וכל עם אחר. ואין לנו במה להתגאות שאנחנו מיוחדים, עם בחירה, וכולי. אנחנו רחוקים מאוד מזה, אנחנו לא מבצעים שום דבר מהתפקיד שלנו.
אורן: ומה עניין העדתיות, כל המחלוקות על רקע עדתי, והפירוד, והשנאה?
הרב לייטמן: זו תוצאה מהגלות, שכל אחד משתמש בתורה כדי להרוויח. כתוב שהתורה יכולה להיות "סם החיים וסם המוות"3. אם משתמשים בתורה כדי להרוויח רווח אגואיסטי, לא כדי להגיע לאהבת הזולת, אז כל התורה מכניסה את האדם ליתר אגו, וליתר תחרות, וליתר מרה.
אורן: אתה רואה דרך שבה מאחדים בארץ הזאת את כל העדות?
הרב לייטמן: רק על ידי האור המחזיר למוטב. כתוב שזה הכוח החיובי היחיד שיכול להופיע בעולם שלנו.
אורן: מה אנשים ירגישו, אם יהיה האור המחזיר למוטב?
הרב לייטמן: הם ירגישו שהם משתנים. זה לא שינוי חיצון, שפתאום מגיע משהו. פתאום אני מרגיש בעצמי, שאני מתחיל לאהוב את השני. אני מסתכל על אחרים כמו על הקרובים שלי.
אורן: אבל הוא שונה ממני מאוד?
הרב לייטמן: אז מה אם הוא שונה, אם אני אוהב אותו. מה זה שונה, במה הוא שונה, אם אני אוהב?
אורן: במנהגים שלו, במנטאליות שלו.
הרב לייטמן: זה מפריד בינינו?
אורן: היום זה מאוד מפריד.
הרב לייטמן: אם אני מרגיש שאני אוהב אותו, אני אוהב אותו. מה זאת אומרת שזה מפריד?
אורן: השוני לא מפריע לאהוב?
הרב לייטמן: לא, ההפך. כתוב בחכמת הקבלה שדווקא ההפך, כל השוני הזה דווקא מרבה אהבה. כי כמה שהדברים יותר רחוקים, יותר מוזרים, יותר שונים זה מזה, ומתחברים מעל זה יחד, אז כל עוצמת החיבור נובעת מזה שהם שונים. ואז יש התפרצות האהבה.
אורן: שאלה אולי אחרונה להיום.
שאלה: כותב לך אברהם מרעננה, מהי משמעות התפילה "שמע ישראל ה' אלוקנו ה' אחד"4.
הרב לייטמן: "שמע ישראל", אני צריך להגיד לעצמי, שמע מיכאל.
אורן: כל אחד לעצמו כאילו.
הרב לייטמן: כן.
אורן: מה לשמוע?
הרב לייטמן: שה' אלוקנו, זאת אומרת, שהכוח העליון שפועל עליי, הוא היחיד, הוא אחד. אין יותר. במחשבות וברצונות שלי, בכל החיים שלי, בתחילת החיים, בסוף החיים, ובכל התהליך שאני עובר, אני נמצא רק תחת הכוח העליון האחד הזה. וכל החיים שלי הם אך ורק כדי להכיר אותו.
אורן: איך אני מכיר אותו?
הרב לייטמן: על ידי זה שאני מתאמץ כל הזמן להגיד לעצמי, שמע מיכאל, הכוח העליון הזה הוא אחד. ומה שאתה רואה כאן הרבה מאוד כוחות, אנשים זרים משפיעים עליך, הכול זה רק כוח אחד הפועל עליך. אתה רוצה להכיר אותו? תשתדל, דרך כל המצבים השונים האלו, האנשים, כל מה שקורה לך, תתאמץ לראות רק אותו. הוא מסתתר אחריהם.
אורן: אני מקווה שנשתדל לעשות זאת. תודה רבה לך הרב לייטמן. תודה גם לכם על השאלות, היו נהדרות. אני מאוד נהניתי מהתכנית, בזכותכם, תודה. תשלחו שאלות גם לתכניות הבאות. הטלפון שלנו עומד לרשותכם, 1-700-509-209. הבלוג של הרב לייטמן גם מחכה לכם laitman.co.il. עד התכנית הבאה שיהיה לנו כל טוב.
(סוף התכנית)