תכנית טלוויזיה עם רב
"מקובלים כותבים"
זוהר לעם - 11
בהשתתפות: בן ציון גרץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.12.13 – אחרי עריכה
בן ציון: אנחנו ממשיכים את סדרת התכניות המיוחדת שלנו לכבוד הזוהר. והפעם בחרתי לקרוא את הקטע מפתח דבר שפותח את הסדרה. יש שם קטע שמדבר על הסגולה. הסגולה של ספר הזוהר היא דבר ידוע.
"ספר הזוהר הינו הסגולה הגדולה ביותר שיש לעם ישראל. ניתן לקרוא בו כסגולה למצבים שונים בכל רגע בחיים. בסגולה כוונתי לקשר עם הכוח העליון. בספר טמונה אפשרות לקבל השראה והשפעה, להבין ולהרגיש אותו כוח ולעבוד עימו בהתאמה. הקריאה בספר, בין אם האדם מבין את הכתוב ובין אם לאו, היא הסגולה, היא האמצעי לחיבור עם הכוח העליון, עם הבורא".
אתה כותב, "הסגולה היא הקשר עם הכוח העליון", מה זה אומר "ספר", "כוח עליון", "סגולה"? איך מחברים את המושגים האלה?
יש אנשים ששינו את הטבע שלהם. ובסגולת הטבע החדש, להשפיע במקום לקבל, לאהוב את הזולת במקום אהבה עצמית, הם מתחילים להרגיש מציאות נוספת שנקראת "העולם העליון". זה לא שהעליון נמצא אי שם, אלא זה עליון לפי הערך. כמו שבעולם שלנו אנחנו אומרים, "הוא אדם נמוך", "הוא אדם גבוה, מיוחד", זאת אומרת, כך אנחנו מדברים תמיד לפי הערך, ולא לפי המקומות, לפי הגודל, הגובה וכן הלאה. ולכן, כשאנחנו מדברים על הרוחניות, אנחנו אומרים שהוא גבוה יותר מהעולם שלנו, מפני שכל הרוחניות נמצאת ברצון להשפיע, ועולמנו נמצא ברצון לקבל. זאת אומרת, כל הרוחניות היא באהבת הזולת, בהשפעה, בנתינה, בכל טוב לזולת, לאחרים. מה שאין כן הטבע של העולם שלנו הוא כולו ההיפך, הוא כולו בלקבל, בלהזיק לזולת, לעשות הכל על חשבון הזולת וכן הלאה.
אם אנחנו מגלים השתוקקות לשנות את הטבע שלנו, להפוך אותו מרצון לקבל לרצון להשפיע, מקבלה להשפעה, משנאה לאהבה, מלהתחשב רק בעצמנו להתחשב בזולת, זאת אומרת, לצאת מעצמי, מהגדר שאני מגדיר כהאני, לצאת מגבולי, אם אני כך מגדיר את עצמי, מוכן ורוצה לעשות כך, אני צריך כוח שיעשה לי את זה. כי כמו שנולדתי בטבע אחד, אני לא יכול סתם בעצמי להתחיל להחליף את הטבע שלי לטבע השני, לא נמצא בעולם שלנו דבר כזה. גם אין בעולם שלנו אמצעי לעבור לטבע הפוך, וגם אין בעולם שלנו דוגמה לטבע השני, לנתינה, להשפעה. כי כל מה שיש לנו, כל מה שאנחנו מזהים, מרגישים, זה הכל בטבע הרצון לקבל אך לעצמו. ולכן אני צריך לכוח מיוחד, שהוא קיים בטבע, אבל הוא כוח נסתר. נסתר, הכוונה היא, שכדי להוציא אותו, להזמין אותו, שישפיע ויעשה את הפעולות שלו, אני צריך לעשות כאן איזו פעולה מיוחדת מצידי, ואני לא יודע בדיוק איזו.
יוצא כך, שאדם בעולם שלנו, שרוצה להרגיש את העולם הרוחני, רוצה לדעת מה המקורות של החיים שלו, מאיפה הוא בא, לאן הוא הולך, מי מנהל אותו משך כל החיים, מה בעצם התועלת מהפעולות שלו בעולם הזה, גם הטובות וגם הרעות ובכלל, ויש לו מבפנים תשוקה לזה, ורוצה לגלות את מערכת ההנהגה וההשגחה, אז מערכת ההנהגה וההשגחה מתגלה. זה בתנאי שהאדם יכול לפרוץ מגדר העולם הזה, זאת אומרת, לעלות למעלה מהתכונות שלו, שכולן אגואיסטיות, רצון לקבל אך לעצמו, ולהגיע לרצון להשפיע רק לזולת.
איך אני משנה את הטבע שלי? את עצמי? באה חכמת הקבלה ואומרת, אני יכולה לעשות זאת. איך את יכולה לעשות? על ידי כמה אמצעים, אמצעי אחד, חברים שיהיו בקבוצה אחת, מחוברים ביניהם יחד, כדוגמה של רבי שמעון בר יוחאי והקבוצה שלו, שכתבו את ספר הזוהר, כי עשו חיבור ביניהם. כלומר, קבוצה הנמצאת בחיבור, בכוח ערבות, בשיתוף כזה שנקרא ערבות. אמצעי שני, אם אנחנו מדברים עלינו, אז הקבוצה הזאת לומדת את ספר הזוהר. בזמן שהיא לומדת את ספר הזוהר, היא משתוקקת לגלות מה שגילו תלמידיו של רבי שמעון.
יוצא כך, היו תלמידים אצל רבי שמעון בר יוחאי. הם היו תלמידים מיוחדים. כל אחד כבר היה מגלה עולמות עליונים. כולם היו מחוברים יחד, והם גילו מה שכתבו בספר הזוהר. אנחנו נמצאים כאן אחרי אלפיים שנה, גם כן מארגנים קבוצה, ודאי שזה רחוק מהקבוצה ההיא בחיבור והכל, אבל אם אנחנו מארגנים קבוצה, ורוצים להידמות לקבוצה ההיא, ואנחנו לוקחים אותו ספר שהם כתבו, ולומדים את הספר הזה כדי לגלות את מה שהם גילו, את מה שהם השיגו, יוצא שאנחנו מאוד נמשכים למצב שלהם. המשיכה למצב שלהם מקרבת אלינו, מזמינה עלינו, מאורות העליונים שנקראים "אור מקיף", או "מאור המחזיר למוטב", והאור הזה משפיע עלינו ומתקן אותנו. הוא משנה בנו את הטבע שלנו, מהטבע האגואיסטי לטבע הנתינה וההשפעה, האהבה. וכך במידה שאנחנו מתהפכים, במידה שאנחנו משתנים, במידה הזאת אנחנו מתחילים לגלות תופעות חדשות.
בן ציון: אבל מה זה אומר "ספר שיש לו כוח"?
לספר עצמו אין כוח. ספר זה נייר שיכול להיות שהודפס בסין. אין שום כוח בספר. אדם שמתעסק בספר ורוצה להשיג מה כתוב בספר, דרך הטקסטים האלה, דרך הרצון שלו, הוא מושך את הכוח העליון.
בן ציון: אם זה בסך הכל דף נייר, אז מה המקור של הכוח הזה? מאיפה מגיע הכוח?
ממה ששם כתוב, שאנחנו משתוקקים להשיג מה שכתבו והשיגו התלמידים של רשב"י.
בן ציון: הכוח מגיע מהרצון של הקורא?
כן. הרצון של הקורא נקרא "אתערותא דלתתא", התעוררות מלמטה, שהאדם מפעיל יחד עם עוד חברים. ואז ביחד כשהם מתחברים בעוצמה, באיחוד, בחיבור, שכל אחד מבטל את עצמו כדי להתחבר יחד עם כולם, הכוח הזה שנעשה כהצטברות של הכוחות שלהם, נקרא "תפילת רבים", והוא מזמין את המאור המחזיר למוטב שנקרא "זוהר", זיהרא עילאה, האור העליון.
בן ציון: אז יש את הכוח של הקורא עצמו, שהוא צריך להכניס, ואתה אומר שצריך לבוא אחר כך עוד כוח נוסף שהוא הזיהרא עילאה.
זה כבר מלמעלה, זה כבר אתערותא דלעילא. התעוררות מלמעלה כתשובה על התעוררות מלמטה.
בן ציון: זה כוח נוסף.
אלה שני כוחות, התעוררות מלמעלה המתלבשת בהתעוררות מלמטה, ואז נעשה שינוי בתוך אותם האנשים העוסקים בחיבור ובקריאת הזוהר, ברצון להשיג פנימיותו, על מה שהספר מדבר.
בן ציון: הספר הזה מפגיש בין שני כוחות.
הספר בעצמו לא. ספר הזוהר זה מושג, זו מערכת. זה לא סתם ספר שאני לוקח עכשיו מהמדף, ומתחיל סתם כך לקרוא מה שכתוב בו. ספר הזוהר הוא מערכת של הטבע, שסידרו לנו מקובלים, התלמידים של רבי שמעון, שעשו קשר בין האדם בעולם הזה, שיושב בצוותא עם אנשים כמוהו, שרוצים להתחבר יחד, ורוצים להשיג את המצב העליון. הם סידרו את הקשר הזה בין העולם הזה לעולם העליון. ודרך הקשר הזה, אנחנו יכולים לקבל אותו המאור המחזיר למוטב שהם הצליחו לעורר.
בן ציון: אולי אתה יכול להדגיש מה ההבדל בין ספר רגיל, שנקרא "ספר", שנמצא אצלי על המדף, לבין ספר הזוהר שגם הוא יכול להיות אצלי על המדף. מבחוץ אני רואה אותו נייר, אותו קרטון. ואומרים, שהקרטון הזה הוא מיוחד.
נכון, אתה צודק. לכן הוא נקרא "ספר קודש". מלבד ספר הקודש הזה, יש עוד הרבה ספרי קודש שכתבו מקובלים מתוך ההשגה שלהם בעולם העליון, ולכן הם נקראים " ספרי קודש". "קודש" זה השפעה. אדם שמגיע לתכונות ההשפעה, הוא משיג את פעולות הבורא, ומתחיל להכיר את הכוח העליון, את הבורא בעצמו, ועל זה הוא כותב.
כל הספרים שנקראים "ספרי קודש", נכתבו מהגדולים שלנו, מהאדם הראשון שמיוחס לו ספר "רזיאל המלאך", מאברהם שמיוחס לו ספר "היצירה". אחר כך נכתבו התורה וכל התנ"ך, ואחרי התנ"ך המשנה והגמרא, והספרים שנכתבו אחר כך במשך זמן הגלות, כולם נכתבו על ידי בעלי השגה, ולכן הם נקראים "ספרי קודש". אבל ספר הזוהר הוא משהו מיוחד.
וכדי להגיד דבר על משהו, צריך גם להגיד דבר על משהו אחר, בהשוואה אליו. "יתרון אור מתוך חושך", לא יכול להיות אחרת. כל הספרים שנכתבו לעומת ספר הזוהר, נמצאים בדרגה אחרת לגמרי. לכן ספר הזוהר נקרא כך "זוהר", המקור של האור העליון. וזהו ספר שאת כוחו אני בכלל לא יכול לתאר, הוא פי כמה וכמה גדול יותר מכוחם של הספרים האחרים, שגם הם, עוזרים לנו להתקרב ולעלות למצב הרוחני. אבל הספר הזה הוא סגולה לכולם, לכל העולם בעצם. בספר הזוהר, קודם בני ישראל, ואחר כך כל העולם, יוצאים מהגלות, מהרגשת העולם הזה, מהמציאות הצרה הזו, הכל כך נמוכה, הריקנית, למצב שהוא נצחי, גבוה, שלם.
בן ציון: כשאני לוקח ספר לקרוא, או אם אני עצוב ורוצה לעשות לעצמי מצב רוח טוב, אז אני קורא ספר אחר שקצת יוציא אותי מהמצב.
אז אתה קורא בדיחות, מדע, טבע או רומן.
בן ציון: נכון, כדי שהוא יוציא אותי מהמצב, שאני אשכח. ואני אוהב לשקוע בתוך הספר הזה.
זאת אומרת, לשכוח את המצב שלך.
בן ציון: להעביר אותו באיזו צורה, להתנתק.
כאילו שאתה לא קיים. לזרוק את עצמך לאיזה מקום שאתה לא קיים.
בן ציון: לאחר שסיימתי את הספר, אני שוב חוזר לאותו דכדוך, למקום שהייתי בו קודם. אני מגיע עם רצון וציפייה.
אבל הציפייה שלך היא פשוט לקחת תרופת הרגעה ולשכוח מהמצב הנוכחי.
בן ציון: נכון. ואם הייתי לוקח את ספר הזוהר, באותו המצב, כשאני קצת מדוכדך, ומחפש לברוח מהמצב או לשפר אותו, מה אז היה קורה?
בעיני, ספר הזוהר יכול להציל אדם מכל מצב ומצב, רק צריכים לדעת איפה למצוא את זה. לכן בסדרת הספרים "זוהר לעם", אנחנו ממליצים על שני כרכים, הכרך הראשון והכרך האחרון. בכרך הראשון יש את הקדמת ספר הזוהר, שגם אותו כתבו רבי שמעון ותלמידיו. אלה מאמרים נפלאים כמו "לילה של כלה", על רבי חייא, על רבי אבא, מה היה להם בחזון. מאמר "האותיות" שהוא מאוד מיוחד, מאמר "השושנה", מי ברא את הכל. אלה מאמרים מאוד עוצמתיים.
מלבד זאת, לפי הקבלה של חכמת הקבלה, יש לנו קבלה כזאת, הקדמת ספר הזוהר כוללת בתוכה את כל ספר הזוהר, לפי ההשפעה, לפי העוצמה, לפי הגישה, לפי הנתינה, ורק זה מספיק. כמו כן יש לנו כרך נוסף, השנים עשר, האחרון בסדרה, שם לקחנו פנינים מכל ספר הזוהר, וקבצנו אותם. אדם יכול פשוט לדפדף ולראות דברים קצרים, חצי עמוד או שליש, ובשבילו זה מעניין, מושך, תופס. יש שם שאלה ומיד תשובה, קושיה ומיד תירוץ, סיבוב קטן, שמרענן את הנשמה. לכן אני ממליץ על הכרך הראשון ועל הכרך האחרון. במקום ללכת לספרות או לצפות באיזה סרט בטלוויזיה.
בן ציון: מה יקרה ברגע שהוא יפתח את הספר?
הוא ירגיש התחדשות הנשמה, ממש כך. וכך פעם אחר פעם, הוא יגיע למצב שבאמת יפתח לו ערוץ להרגיש את העולם הרוחני.
בן ציון: הספר הזה הוא כמו מגיב לרצון האדם?
הספר עובד. האדם, ברצון שלו שמתחיל להתעורר, ודווקא אם אין לו מצב רוח, ויש לו כל מיני דברים ובעיות, ולא כל כך רוצה, ולא כל כך מאמין בספר הזה, דווקא ההפך, אם בכל זאת הוא ניגש ופותח, זה עובד עליו. כך טיפה ועוד טיפה מצטרפת לחשבון גדול, וכך הוא מגיע לפקיחת עיניים.
בן ציון: רצוי שיקרא מהר, לאט, יאריך בקריאה, יש המלצות בעניין הזה?
לא. אני הייתי לוקח בספר הזה את הכרך האחרון או את הכרך הראשון, מה שנוח לו, מה שטוב לו. אם יש לו הזדמנות לקרוא חצי שעה או שעה, אז שייקח את הכרך הראשון. אם יש לו זמן מועט, ביני לביני, שהוא עסוק, אז שייקח איתו את הכרך האחרון, אלה קטעים קצרים, כשכל קטע הוא לחוד.
בן ציון: כדאי להכניס את הקריאה בזוהר כעניין של שגרה, או כל יום?
קודם כל, אני מקווה שנעשה מין "פסוקו של יום" לפי ספר הזוהר, גם בערוץ שלנו וגם באינטרנט, כי זה בא במקביל. נקוה שתחיל בזה.
בן ציון: אפשר יהיה להקשיב לקטע יומי מהזוהר?
זוהר יומי, שיהיה כך.
בן ציון: דברנו כעת על העצה הראשונה שלך. הייתה לך עוד עצה רגשית, לצייר ציור כזה. אני מצטט "נסו להרגיש שאתם נמצאים בין גבעות הגליל, במערתם הקטנה של בעלי הזוהר. אתם ישובים על ברכיו של רשב"י כמו ילד קטן, ומביטים על גדולי הרוח שמקיפים אותו. לימינכם יושב רבי אלעזר בנו של רשב"י, ולשמאלכם רבי אבא אשר כתב מפי מורו את הזוהר. סביבכם מסתופפים כל גדולי המקובלים שחיו בעולמנו לאורך הדורות". מה המשמעות של הציור הזה?
אדם שמרגיש את העולם הזה בלבד, ועדיין אין לו אפשרות לגשת למשהו יותר מזה, הוא צריך איזה ציור, לאחוז במשהו. אנחנו כולנו מתחילים את ההתעלות הרוחנית מהגשמיות הזאת, אז גם לו צריך לתת משהו. אני זוכר את עצמי, טיילתי לא פעם בגליל עם המורה שלי הרב ברוך אשלג, והיינו אצל רבי שמעון במירון ובמערה, וזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת. הרגשתי גם על המורה שלי, משיכה מאוד מיוחדת למקום ההוא.
בן ציון: הציור הזה, שאנחנו מדמיינים את הגליל ואת כל תלמידי רשב"י, עוזר לנו לעורר את הכוח הזה שדיברת עליו בספר?
כן, זה בכל זאת מקרב את האדם לזה, זה עוזר. על האדם משפיעים כל מיני מקורות כוח, הבחנות. אנחנו די מורכבים, כל דבר ודבר משפיע עלינו. לכן חוץ מהזיכרונות שלנו וההרגלים שלנו, יש גם את ההשפעות הנוכחיות מכל מיני צורות, מכל מיני צדדים. ולכן אני אומר, בואו נצייר את עצמנו קודם כל בצורה פסטורלית, כפרית, שאנחנו יושבים, כאילו זורקים את כל העולם הזה, ונכנסים למערה בין האנשים שיושבים שם, ונמצאים במצב של אין זמן ואין מקום. וכך יחד איתם אנחנו יכולים להיכנס לשטיח המעופף.
בן ציון: ספר הזוהר הינו הסגולה הגדולה ביותר שיש לעם ישראל.
כן. אין לנו ספר יותר חזק, יותר רוחני. אין לנו עוד ספר שנכתב מהנקודה הגבוהה ביותר שקיימת בכלל בעולם הרוחני, שזו נקודת גמר התיקון. אנחנו צריכים לתקן את עצמנו, את כל האגו שלנו, להפוך אותו מרע לטוב, משנאה לאהבה. וגמר העבודה הזאת נקראת "גמר התיקון". ולנקודה העליונה הזאת, אנחנו עולים ב- 125 מדרגות, מצבים, בזה אחר זה, קודם ונמשך. ספר הזוהר נכתב מהדרגה הגבוהה ביותר. אף ספר לא נכתב בצורה כזאת, בעוצמה כזאת. ולכן אין כספר הזה בהשפעת הכוח הרוחני עלינו.
בן ציון: האם לעם ישראל יש איזו תכונה מיוחדת? כי אמרת שצריך לבוא הרצון שמעורר, ואחר כך בא הרצון של הזיהרא עילאה.
לעם ישראל יש זיקה מיוחדת, קשר מיוחד לספר הזה. בסוף ההקדמה לספר הזוהר שנמצאת בכרך א' של הסדרה שלנו, בעל הסולם כותב, עד כמה עם ישראל חייב לגלות את כל העולם הרוחני, את כל הכוח רוחני. על ידי זה הוא צריך להעלות את עצמו למעלה, ולמשוך אחריו את כל באי עולם. להיות אור לגויים.
בן ציון: בוא נדמיין לעצמנו שבבית ברחוב אחד פותחים את ספר הזוהר, ובבית ברחוב אחר, בעיר אחרת, גם פותחים את ספר הזוהר. יש לנו הרבה בתים כאלה, נקודות, שפותחים בהם את ספר הזוהר וקוראים. ואז מה קורה?
קורה שיש כאן איזו פעולת רבים. אמנם הרבים האלה לא מגיעים להיות כיחיד, לא מתחברים כאחד, כאיש אחד בלב אחד, אבל לאט לאט כל אחד מהם, מקבל בכל זאת חיבור לאחרים דרך העולם העליון.
בנוסף, אני חושב לעצמי, שכשנפתח כל יום קריאה בספר הזוהר, אז כבר יהיו אנשים שיהיו מחוברים דרכנו, ואנחנו נהיה בשבילם המרכז, המחבר, כמקום שאוסף את כל הרצונות, התשוקות, הבעיות, החסרונות וההודיות. הכול יתאסף למקום אחד, ואז כבר נשתדל להעלות את זה עוד יותר גבוה. כך ספר הזוהר יהיה יותר עוצמתי וקרוב לכל אחד.
בן ציון: כל אחד הוא אולי נקודה בודדת, הוא לא מכיר את השני, אבל ביחד מתחילים, כל אחד לפי מנהגו, לפתוח את ספר הזוהר. מה קורה ביניהם, מה נוצר פה?
בכל זאת נוצרת איזו רשת של אנשים, שיש להם אותן מחשבות, אותם רצונות, אותן התשוקות, ואותו כוח עליון אחד מטפל בהם. זאת אומרת, למרות שהם לא מודעים לזה, אבל הם כבר שייכים למערכת אחת.
בן ציון: האם כל אחד שמתחיל להיות שייך לרשת הזאת, גם מזמין את הזיהרא עילאה הזאת, הא גם הופך להיות למזמין של הכוח הזה?
. גם על עצמו וגם על אחרים. זאת אומרת, בלא מודע הם כבר נמצאים כקבוצה, הכוח העליון מחבר אותם. אם הם באים כתוצאה מהעבודה שלנו עליהם, אז אנחנו מוסיפים לזה, מחברים ביניהם, ועושים פעולות נוספות.
בן ציון: כשאחד מושך ומעורר על ידי ספר הזוהר איזה כוח, הכוח הזה גם מושפע לאחרים לא רק לעצמו?
כן ודאי. כי אנחנו קשורים זה לזה, אם רוצים או לא, אנחנו כולנו קשורים זה לזה. כמו שאנחנו עכשיו מגלים את כל המציאות, שהיא כולה אינטגראלית, כולנו מחוברים, העולם גלובלי, עולם אחד. לכן אנחנו צריכים להבין, שכך כל הפנימיות שלנו, שאנחנו נשמה אחת, ולא שכל אחד קיים בפני עצמו, כמו שנראה לעינינו.
בן ציון: למעשה כך אנחנו עוזרים אחד לשני?
כך אנחנו עוזרים אחד לשני. הבעיה היא שאנחנו צריכים להשתדל להגיע למצב של אחד, לאיש אחד בלב אחד, בתפילה שלנו, ברצון המשותף שלנו, שזה נקרא תפילה.
בן ציון: נסיים את הפרק הזה בתכנית שלנו. הגענו לנקודה מעניינת איך על ידי ספר הזוהר, אנחנו יכולים להתקשר אחד עם השני, לעזור אחד לשני, למרות שאולי לא הכרנו, לא בפייסבוק ולא בשום מקום אחר.
(סוף התכנית)