מקובלים כותבים
מעשים טובים - 4
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 09.11.15 – אחרי עריכה
בן ציון: כשהכנתי את התוכנית, את הנושא שנדבר עליו, מצאתי את עצמי בשידור חוזר. היום אתה שוב מנסה לפנות בהסברה לעם ישראל, תפקיד עם ישראל, בתקופה מאוד מיוחדת, ונזכרתי, שלפני שתיים עשרה שנה בתקופת האינתיפאדה, התראיינת לתקשורת העולמית, לעיתונים, מאמרים שהיכו בהלם בארץ. ניהלת פורומים באינטרנט, היית במגע ישיר עם אנשים, הכל כדי להעביר אותו מסר, והיום, אתה ניצב שוב בפני אותה המשימה.
מה אתה ממליץ לי לעשות? כי אם אנחנו בכל ההיסטוריה של עם ישראל נמצאים באותו המצב, באותם התנאים, שחייבים אנחנו להפוך את הטבע שלנו מאגואיסטי לנתינה, לאהבה, ל"ואהבת לרעך כמוך", לחיבור. ואם אני רואה שעם ישראל עדיין לא מגיע לזה, אז אני ממשיך לדבר בתקווה שאיכשהו ישמעו ויבינו מה הבעיה. אבל יש הבדל גדול בין מה שהיה לפני עשר או שתיים עשרה שנה לבין היום, כי היום המצב שלנו הרבה יותר גרוע. אנחנו לא מקבלים תמיכה מאף מקום בעולם. היהודים בכל מקום בעולם הפסיקו לחזק את ישראל, הפסיקו להיות מקושרים ביניהם, הם רוצים להיעלם באותם העמים איפה שהם נמצאים. מצבם גרוע מאוד באירופה ואפילו מתחיל להיות בארצות הברית וקנדה. ומצבנו כאן בארץ ישראל, באינתיפאדה הנוכחית, זה מצב הרבה יותר גרוע.
אנחנו גם מוקפים מכל הצדדים במדינות שהן לא מדינות, הן ממש הרוסות, ופועלות בתוך כל המדינות האלה קבוצות שנמצאות במלחמה ביניהן ואתנו, זו מלחמת גרילה שאנחנו לא מסוגלים כמדינה להתמודד איתם. והעיקר שנמצאת כאן אינתיפאדה עם סכינים, וגם נשק חם מתחיל להיות. זאת אומרת, אנחנו כבר נמצאים במצב שלא היה כמוהו. וחוץ מזה הרבה ישראלים עוזבים את ישראל ועוברים בעיקר לקנדה, כך שמעתי.
זאת אומרת, המצב הרבה יותר גרוע ממה שהיה לפני עשר, שתיים עשרה שנה, או בכלל. אני נמצא ארבעים וחמש שנה, בערך בארץ, לא ראיתי דבר כזה. והעיקר לא ראיתי חוסר אונים כזה שמכה את העם, כזה ייאוש מכסה את העם, וזה מורגש. אנשים מפחדים לצאת סתם לרחוב, הם מפחדים סתם לצאת לחנות, הם מפחדים למסור את הילדים שלהם לגן או אפילו לבית ספר. סטודנטים בקמפוס, מי יודע מה קורה שם עם סטודנטים ערבים ויהודים. זאת אומרת, אנחנו נמצאים במצב מסוכן ביותר ואין לנו כנגד זה שום נשק, זה כל העניין.
ולכן, מצד אחד אני מצטער לראות שהגענו למצב כזה, מצדי רציתי לגמור את זה כבר לפני עשר או שתיים עשרה שנה. ומצד שני, אני שמח שעם ישראל בכל זאת, אומנם שהוא קשה עורף ומאוד לא רוצה לשמוע דבר שהוא צריך לעשות.
בן ציון: משהו מצדו.
כן, משהו מצדו. אבל עכשיו המצב כל כך גרוע שיכול להיות שהוא ישמע. המצב הזה עצמו, ומה שאני שומע מכל מיני צדדים, מהעיתונות והטלוויזיה ומה שקורה בשטח, זה מה שמוציא אותי מהפינה שלי ומביא אותי לדבר לפני המצלמה.
בן ציון: מצד ההסברה, מצד חכמת הקבלה, הדברים שאתה חוזר עליהם, מה המשמעות של שידור חוזר כזה, ששוב חוזרים על אותם דברים?
זה לא חוזר, כל פעם אנחנו מבררים מצב חדש. כל פעם אני מדבר אולי בצורה יותר קצרה, יותר קרובה להעם, יש לי מילים יותר מתאימות, הזמן משתנה, האנשים תופסים את זה ושומעים אחרת. אנחנו הפעם לא נתקעים במצב שאנשים מפחדים מחכמת הקבלה, כמו שזה היה לפני נניח חמש עשרה שנה. אנחנו רואים שאנשים יכולים להסכים, נוטים להסכים שבחכמת הקבלה כן יש משהו על גאולת ישראל, על איך אנחנו יוצאים מהמצב הנורא הזה. בחוסר האונים מכל האמצעים, דווקא חכמת הקבלה מסוגלת לעזור לנו. ולכן אני מלא תקווה.
בן ציון: אם אני מבין, הדגל שלך בהסברה זה "סוף ההקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם, שזה הקו המנחה בכל הפעילות שלך לאורך כל השנים.
נכון.
בן ציון: אנחנו דור שדורש הרבה הקדמות, והרבה מבואות כדי באמת להבין על מה מדובר. הייתי רוצה בתוכנית הזאת לתת איזו הקדמה והבנה במה דברים אמורים. אתה חי בעולם מקושר שפועלים בו כוחות, הכוחות שפועלים בין האנשים, הכוחות האלה משפיעים על ההתנהגות שלנו. מה אנשים מרגישים אחד כלפי השני, מה אנשים חושבים זה כלפי זה, אבל כל האמירות שלך, מתוך איזו מציאות אתה מדבר, שבה אתה רואה כוחות איך להשפיע על אנשים?
אתה איש טכני, באוניברסיטה קיבלת תואר מהנדס.
בן ציון: נכון.
יש לפניך מכונה, תאר לעצמך, והמכונה הזאת כולה מקולקלת. ולא שיש קלקול בכל חלק וחלק, אלא יש קלקול בקשר בין החלקים. אלו פועלים כך ואלו לכיוון אחר, ואלה לא נותנים כניסה, ואלו לא מגיבים, וכן הלאה. בקיצור, כל החלקים, אומנם שכל חלק וחלק בפני עצמו יכול להיות טוב, אבל הקשר בין החלקים הוא רע. זה מה שאנחנו. כל אחד מהיהודים בפני עצמו איש טוב. כאילו הוא אומר " אני רוצה להרוג מישהו? לא. יש לי נטייה להרביץ למישהו? לא. אני רוצה להיות רע למישהו? לא". כך זה אנחנו. אבל הבעיה שלנו שאנחנו לא עם אחד, ואנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מקושרים בינינו.
אנחנו לפי הטבע שלנו לא עם אחד, וצריכים את חכמת הקבלה כדי להתקשר בינינו. חכמת הקבלה היא תוכנית העבודה של העם שלנו. חכמת הקבלה זו התוכנית של הקשר בינינו, שאז אנחנו מסתם איזה עדר, קבוץ גלויות, הופכים להיות לעם. חכמת הקבלה מספרת לנו איך אנחנו צריכים להיות קשורים בינינו כבני אדם. אתה שואל "ומה עם כל יתר העמים?" כל יתר העמים נמצאים בקשר טבעי ביניהם. טבעי, כי הם כך נולדו וכך גדלו.
ורק אנחנו עם מיוחד, מלאכותי. אנחנו נבראנו כעם, נולדנו כעם על ידי אב האומה, אב-רהם. הוא לקח אנשים שהגיעו אליו והסכימו להיות כעם חדש, להיות עם אחד. אבל לפי איזו שיטה? לפי חיבור מיוחד על פני כל ההפרעות שיש ביניהם. וכך הוא לקח את הבבלים, מי שרצה, וחיבר אותם ביניהם כעם לפי חשבון פשוט, להיות אחים, "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים", "ואהבת לרעך כמוך".
ועד היום הזה אנחנו חיים לפי התכונה הזאת של "החיבור בינינו הוא הכרחי כדי להיות כעם". אנחנו היום, במיוחד, נמצאים במצב שאין בינינו שום קשר. שאנחנו צריכים להיות עם ישראל בארץ ישראל, אז יש לנו מדינה, יש לנו גבולות, יש לנו בטחון, אנחנו עם. אבל מתי? כאשר אנחנו קשורים בינינו. אנחנו לא קשורים. אנחנו אפילו לא מבינים עד כמה אנחנו לא קשורים בינינו. אנחנו מסתכלים על כל העמים האחרים, הם מרגישים שביניהם יש קשר, אנחנו לא מרגישים שיש קשר בינינו, לא. יש עכשיו נשירה גדולה מהארץ. אף אחד לא מרגיש שהוא חייב כאן למישהו משהו.
אם פעם היו מתביישים, כאילו עוזבים, היום לא מתביישים, עוזבים וזהו, לא עושים חשבון לאף אחד.
כדי לחבר אותנו לעם, זה לא מספיק שאנחנו לומדים בבית ספר כולנו יחד, שאנחנו מדברים בשפה אחת, זה לא מקשר את האנשים לעם. לעם צריכה להיות איזו אג'נדה פנימית, איזו מטרה פנימית, כוח פנימי, החיבור מצד הטבע שיש בכל העמים, לנו אין. לכן חכמת הקבלה מתגלה כדי לחבר אותנו יחד. זאת אומרת, חכמת הקבלה היא בעצם אותה התוכנה הפנימית שאנחנו צריכים לפיה להיות מחוברים, ואז אנחנו הופכים להיות עם, יש בינינו רשת קשר, אנחנו עובדים בהרמוניה זה עם זה. ואז אנחנו דומים למכונה שלא הייתה מסודרת בקשר בין כל חלקיה, ובא המומחה וסידר אותם ועכשיו הם יכולים לעבוד יחד יפה וטוב. והעבודה של כל החלקים האלה, בהרמוניה, מבריחה את הכל הצרות, את כל השונאים. אף אחד לא יכול לנגוע בנו אם אנחנו נהייה כעם.
בן ציון: מה המכונה הזאת שאתה מדבר עליה?
זה נקרא "עם ישראל".
בנצי: המכונה הזאת שולטת על מה שאנשים חושבים, מה שאנשים מרגישים אחד כלפי השני. וחכמת הקבלה יודעת לשלוט על המכונה הזאת?
כן. כי אנחנו בזה מגלים את הכוח החיובי שטמון בינינו, והוא מאזן את הכוח השלילי, כוח האגו שפורץ בינינו. ואז אנחנו מאזנים את שני הכוחות האלו והם עובדים יחד בהרמוניה, במה שניקרא "קו האמצעי".
בנצי: אתה אומר שחכמת הקבלה או השיטה שאתה מדבר עליה, יכולה להפוך את האופי של האנשים מאנשים רעים לאנשים טובים, לאנשים נחמדים.
ודאי. כן, על זה מדובר, שאנחנו נתייחס זה לזה כמו אחים.
בנצי: אני לא אומר "אנחנו נתייחס", אנחנו אולי לא מסוגלים להתייחס, אבל אתה אומר שיש שיטה שהופכת את האדם?
כן. אני מדבר שאם אנחנו נשתמש נכון באותה שיטת תיקון, אנחנו נגיע למצב שאנחנו נהיה כאחים.
בנצי: מהי השיטה הזו והאם היא תהפוך את האנשים לאחרים?
נכון. כי אנחנו מזמינים מצד הטבע, מתוכו, כוח נוסף, שהוא הכוח הטוב שיחבר בינינו לטובה. אנחנו גם נשתמש נכון באגו שלנו כשמצד אחד אנחנו נשאר אגואיסטים, ומצד שני האגו שלנו יהיה מכוון נכון להדדיות שבינינו.
בנצי: לאחרונה יש מסע פרסום גדול בכל ערוצי התקשורת בארץ והוא נקרא "המעשים הטובים" כמו שכתוב שהקבלה מחייבת. איך המעשים הטובים האלה מביאים בעצם לתוצאה כזו שהאנשים הופכים להיות יותר טובים באופיים, בטבעם? האם זה חלק מחכמת הקבלה?
זו בעצם צורת היציאה שלנו לפרסום של האיחוד, לחיבור בעם כהכרחיות להתגברות על כל הצרות והבעיות שיש לנו בעם, על כל האיומים, על כל המכשולים. אנחנו עושים זאת כדי להביא את עם ישראל להבנה, להכרה, שרק חיבור יכול להציל אותנו. ולצורך זה אנחנו נותנים דוגמאות, מה אפשר לעשות, כמו נניח לשמור על גני ילדים, לצאת בהתקפה נגד מישהו שמשמיץ אותנו בכלי התקשורת בעולם, וכן הלאה.
בנצי: האם אנשים שאינם לומדים קבלה יכולים לגרום גם לאנשים אחרים להיות יותר טובים? לעשות שינוי כמו שאתה מדבר על אותה מכונה שצריך להפעיל כדי שהיא תהפוך את האנשים ליותר טובים, שיהיה ביניהם קשר יותר טוב ולפתור בזה את כל הצרות. איך יכולים להתחבר לזה אנשים שאינם לומדים קבלה?
זה לא חשוב, לא צריכים ללמוד בשביל זה. לא צריכים ללמוד קבלה, אלא צריכים ללמוד איך להתחבר בינינו, איך להיות יותר מחוברים. אם אנחנו נהיים מחוברים, נוכל להפריח את כל הבעיות והצרות, כל השונאים ייעלמו מהאופק.
בנצי: על איזה מעשים מדובר פה בעצם, מבחינת מי שלא קשור לקבלה בצורה ישירה או לומד את חכמת הקבלה ויוכל לתרום לשינוי הזה?
הוא צריך ללמוד את שיטת החיבור, חכמת החיבור, ולא את חכמת הקבלה. "חכמת החיבור" זה נקרא שהוא צריך לדעת באיזו צורה הוא הולך להתקשר לאחרים, ולפי המעמד שלו הקטן מגיע מתוך הטבע כוח מיוחד שיוצר את הקליק שלו עם האחרים. מחבר את כולם, ומכך אנחנו הופכים להיות מכונה שיכולה לפעול בהרמוניה עם כולנו יחד למטרה אחת. ואז לא יהיה אכפת לנו משום דבר, אף אחד לא יתקרב אלינו אז, לא נשמע מילה אחת נגד ישראל ונגד שטחים שאנחנו רוצים. עכשיו גם רוצים לעשות את המדבקות האלה של הטלאי הצהוב על המוצרים מהשטחים. והשנאה הזאת האנטישמית לא מגיעה רק מערבים אלא בכלל מכל אומות העולם כלפינו. ואפשר לראות איזו מחלוקת יש בינינו בתוך ישראל, כמה מפלגות ותת מפלגות וכן הלאה. איך אנחנו חיים, זו מדינה מובילה בעולם מבחינת הפער בין העניים והעשירים וכולי וכולי. אנחנו לא מסוגלים לעשות עם זה כלום, אלא רק בתנאי שאנחנו נתחבר.
בנצי: האם בעקבות ההתייחסות שלנו אחד כלפי השני או בכלל מה שאנחנו חושבים אחד כלפי השני, יש לזה השלכות והשפעות שליליות כמו שאתה אומר? איך על ידי יחסים בינינו אנחנו בעצם קובעים את מה שקורה אתנו? כי נראה שיחסים הם משהו שקיים בין אנשים וזהו, זה לא גורם לאיזה תופעות גדולות ובעיות וטרור.
האם תוכל לפתח את התמונה הזאת, בנוגע לזה שאולי בעצם צריך לטפל בקשר בינינו כאן בישראל וזהו. אתה גם אומר שיש לך איזה כלי, איזו מכונה שאיתה אפשר לשנות.
האמת היא שמספיק רק שהקשר בינינו יתהדק. אם אנחנו נהדק אותו זה מספיק כדי לעשות טוב גם לנו וגם לכל העולם. כי בזה אנחנו מזמינים, מושכים דרכינו לעולם כוח חיובי, ואז כל העולם הופך להיות למשהו אחד שפועל בהרמוניה, ונעלמת השנאה בין העמים. זאת אומרת שאנחנו לא נצטרך חימוש ולא כלום אלא שכולם ידאגו לכולם, אנחנו נוכל להתגבר על כל המשבר העולמי הכללי הזה נוכל להגיע לרמת חיים אחידה בכל העולם וכך אנחנו מגיעים לחיי גן עדן. זה הכל תלוי בישראל, מה שיהיה בישראל יהיה בכל העולם.
אנחנו נכנסים למצב שכל העולם נמצא במשבר והוא יצא ממנו אך ורק על ידי זה שישראל יתחברו ביניהם, בטוב או ברע. זאת אומרת, מעכשיו והלאה אנחנו נראה רק דבר אחד, שהמצבים שלנו ושל כל העולם הופכים ליותר ויותר גרועים, הלחץ של העולם עלינו מתגבר יותר ויותר, הלחצים הפנימיים בתוך הארץ, מכל הבחינות, נעשים יותר ויותר גרועים חזקים, השנאה גוברת. עד שאנחנו, עם ישראל, נבין שיש בנו תרופה לחיבור ושהחיבור זה הצלה. וזה בעצם מה שדורשים מאתנו גם אומות העולם, באנטישמיות שלהם.
בנצי: קשה כמובן להפוך את כולם בבת אחת לאנשים טובים שכבר הגיעו ליחס טוב. אבל, אם למשל היינו לוקחים פרוסה בחברה, למשל בניין או שכונה, ואנשים היו משפרים ביניהם את הקשר בצורה מכוונת, זה מבחינתך מפעיל את המכונה, גורם לשינוי חיובי במכונה הכללית הזאת?
מה הם היו עושים?
בנצי: מעשים טובים, משפרים ביניהם את הקשר.
השאלה היא האם הם היו מתחברים ביניהם. אתה צריך לעשות פעולות כאלה שגורמות לחיבור בין בני האדם, ושהחיבור הזה מיוחד, שהוא מזמין את הכוח הפנימי שבטבע, כוח חיובי. שהכוח הזה בא לפי המאמצים של בני אדם להתחבר ביניהם על ידי איזו עבודה, איזה מעשה, או יכול להיות שהם יושבים וסתם מדברים ביניהם. ואז הכוח החיובי הזה מקשר ביניהם וכשהם מתקשרים ביניהם הם מתחילים להרגיש שמתגלה כאן כוח טוב ביניהם.
מערכת היחסים ביניהם מתחילה להתגלות יותר ויותר כטובה, כהשפעה טובה הדדית, וזה בעצם מה שאנחנו צריכים ליצור בינינו. ואז אנחנו נקרין מאתנו כבר את אותו החוסר, את אותו הקשר, אותה השיטה לכל העולם. בעל הסולם כותב את זה בסוף ההקדמה לספר ה"זוהר".
בנצי: בעל הסולם כותב בסוף ההקדמה לספר הזוהר, על זה ש"כל אחד אם היה מגביר או מכבד את בחינת פנימיותו שהיא בחינת ישראל שבו, על חציניותו שהיא בחינת העולם שבו. והוא אומר על כך "ואל תתמה על זה, שאדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם, כי זהו חוק ולא יעבור, אשר הכלל והפרט שוים כב' טפות מים,"
שאפילו אנחנו, הקבוצה הקטנה, צריכים להיות יותר מגובשים זה עם זה ומקושרים יותר לעם ולכן אנחנו יוצאים בפרסום ולכל מיני פעולות ואז כבר מזה ישנו שינוי.
בנצי: אז אדם קורא את מה שאתה כותב ב-Ynet ועכשיו צופה בתוכנית שלנו, ובעל הסולם כותב "אדם פרטי יגרום במעשיו מעלה או ירידה לכל העולם". אבל ברור שבן אדם נורמלי לא מרגיש שהוא יכול לעשות משהו ולהביא לאיזה שינוי.
נכון. "אדם פרטי", זה לא אדם פרטי ממש אלא בזה שהוא מתאמץ להיות קשור עם האחרים, כאשר מדובר על עם ישראל, אז בזה אנחנו גורמים לשינוי בכל העולם.
בנצי: מהי בעצם הקריאה שלך לכל אדם בישראל למשהו שהיה מניע אותו, לאיזו פעולה?
כל אדם מישראל צריך ללמוד מאתנו איך להיות מחובר נכון לכולם, לכלל ישראל. ואולי אפילו לכמה עשרות אנשים. ואם נלמד את זה, אנחנו נשפר את מצבנו כאן בארץ ישראל באופן מהיר לטובה, ואף אויב ושונא לא יוכלו להתקרב אלי, אליך, לגבולות המדינה, ובתוך הגבולות שלה. אנחנו מנטרלים בזה את כל הכוח הרע. ואת אותו דבר אנחנו גם יכולים להשפיע אז לכל אומות העולם, לכל העולם, לכל האנושות.
בנצי: אז נניח שמעתי באמת את התוכנית הזאת, האם כדאי לי אז, נניח, לקחת על עצמי איזו משימה?
משימה פשוטה. להיכנס לאיזה קמפוס לקבלה או להיכנס לאתר שלנו, שם לומדים את עניין החיבור. אפילו לא קבלה אלא ל"ערבות" שלומדים מתוך האתרים שלנו באינטרנט, שם מדובר על זה בהרבה מאוד חומרים, ושם יתחיל לשוטט ולהתקשר למספר הטלפון שמפורסם באתר. הוא יכול לקבל שם את כל ההסברים על כל דבר שירצה, לשלוח אימייל, לקבל תשובה וכך הוא יבחר לעצמו את מה שנוח לו לפי הקרבה לבית שלו, לבוא, או ללמוד משהו דרך אינטרנט, ואז הוא ידע איך להבריא את עצמו, ואת המדינה שלו, את העם שלו, ולהביא לחיים שלנו שגשוג וביטחון.
בנצי: אני מבין שהפעולה הראשונה היא די פסיבית.
צריכים לקרוא על זה, צריכים ללמוד את זה. את זה לא עושים בידיים, עושים את זה ברצון הלב, ועל זה צריכים לקרוא.
בנצי: מעניין עוד לחקור בזה ובאמת להכיר את השיטה וכמה היא מעשית. היא בהחלט יכולה יוכל לגרום לשינוי.
כן, כביכול האדם לא עושה כלום, אבל הוא עושה זאת בלב שלו וזה כוח הכי חזק בעולם.
(סוף השיחה)