"פרשת השבוע"

בא

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.12.2014 – אחרי עריכה

שמואל: אנחנו מתייצבים מול הפרשה, מול עצמנו אולי, יחד עם הרב לייטמן.

פרשת בא.

שמואל: "א ויאמר יהוה אל-משה, בא אל-פרעה:  כי-אני הכבדתי את-לבו, ואת-לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה, בקרבו". כבר נשאלת השאלה, למה הוא אומר לו בא ולא אומר לו לך?

יחד.

שמואל: בא, כלומר אנחנו הולכים יחד.

אי אפשר להילחם נגד האגו שנקרא פרעה, אדם לא מסוגל, כי זה הטבע שלו. כך הוא מלכתחילה בנוי, שכל מה שהוא עושה הוא עושה כדי לפרגן, למלא, לדאוג, להרגיע את האגו שלו, כך כל הזמן. עד כדי כך שאנחנו לא מבינים שזה עניין מלאכותי. זה פלא.

שמואל: תסביר.

אתה פוגש בן אדם שבילדות נתנו לו מאכל מסוים והוא נדבק אליו, וכל החיים הוא רק את זה רוצה, רגיל לזה, כך כל הזמן.

שמואל: ולא רוצה לשנות.

הוא אפילו לא יכול לשנות. זה דבר מלאכותי, נתנו לו, הרגילו אותו.

שמואל: כמו שאנחנו מכורים לסוכר בדור שלנו.

כן.

שמואל: זה משהו יוצא מן הכלל, בכל דבר יש סוכר, אולי הדבר היחידי שאין בו סוכר זה מים.

אולי.

שמואל: הוא צריך את זה, הוא מכור לזה.

הוא מכור. וזה דבר מלאכותי לגמרי, שאין שום צורך לזה, אלא רק הרגל.

שמואל: ומה ההצדקה לזה?

אין הצדקה.

שמואל: ככה.

ככה. בצורה כזאת אנחנו פועלים. זה נקרא שכשאתה יוצא לאוויר העולם, מתלבש בך כוח רצון שכל הזמן מכתיב לך מה לעשות, רק למלא ולמלא אותו.

שמואל: האם כל אחד מקבל את אותה עוצמת כוח הרצון הזה?

לא, אנחנו לומדים את זה אחד מהאחר. אם היינו רואים עד כמה הרוח הזה שנקרא האגו שלנו הוא מלאכותי, שאפשר לגמרי לחיות בלעדיו, אז היינו באמת חושבים אחרת, היינו יכולים להתנתק ממנו, להתרחק ממנו, משהו לעשות.

שמואל: אבל כדי לראות את זה צריך לבוא אליו.

לכן כתוב, "בא אל פרעה".

שמואל: ואז הוא אומר, "אני הכבדתי את ליבו". מה זה אומר?

זה אומר שתשים לב לאגו שלך, איך אני מסובב אותו, איך אני מחמם אותו, איך אני מרחיב אותו, ואתה לך ותבדוק עד כמה הוא שולט בך. אם תוכל לעלות מעל האגו הזה, כך שהאגו לא ישלוט עליך אלא אתה תשלוט עליו, אז הצלחת.

עם מי כאן משה צריך להילחם? לא עם פרעה, אלא עם מה שהבורא עושה.

שמואל: עם הבורא.

כן. תראה באיזו ערמומיות הבורא מסובב אותו. זה כמו שהייתי דוחף אותך להתקוטט עם מישהו, הייתי אומר לך, "הוא אמר עליך כך והוא עשה לך כך", אבל בינתיים הייתי הולך אליו ומספר לו עליך. בקיצור הבורא כאן משחק.

שמואל: מסכסך.

מסכסך. אבל מה שכן, הבורא אומר בעצמו, "הוא אכזרי, הוא מאוד נגדך, אבל אני עשיתי את זה, הכבדתי את ליבו". זאת אומרת כאן הוא בסדר.

שמואל: כאן הוא מספר את האמת.

מספר את האמת. אבל מזה אין מה לעשות, משה בכל זאת צריך להילחם.

שמואל: הוא גם לוקח את אהרון איתו.

הוא לוקח את אהרון איתו, הוא מפחד, הוא לא רוצה.

שמואל: זו משימה.

כן. כי למרות שהבורא אומר לו, בא יחד, אז מה זה בא יחד אם אתה עשית לי את זה.

שמואל: מה זה עוזר לי.

כן. כלומר אנחנו רואים שיש כאן משחק החיים.

שמואל: תסביר.

כמו עם הילד שלי, הוא עצלן, הוא לא כל כך רוצה ללמוד. מה אני עושה? אני הולך למורה שלו בבית הספר, מדבר איתו, קונה לו מתנה ואומר לו, "אתה יודע מה, תעניש אותו, תעמיד אותו לפני כולם שיקבל בושות, תזמין אותו כל פעם לענות על שאלות".

שמואל: תכביד עליו.

כן. תעשה נגדו טרור ממש. כי אני יודע שעל ידי זה הוא ילמד, הוא יהיה חכם, הוא יהיה חזק, הוא יתרגל ליחסים הנכונים.

שמואל: יפה. אתה מעמיד בפניו אתגרים, דברים לטפס עליהם.

זה נקרא, בוא אל פרעה. אנחנו רואים משהו כזה בחיים שלנו, שלשם התיקון כך אנחנו עושים.

שמואל: ככל שהקלקול יותר גדול, כך גם התיקון יהיה יותר גדול.

כן.

שמואל: אנחנו מדברים אחרי שפּרעה מקבל שבע מכות.

כן.

שמואל: אנחנו כבר לקראת השליש האחרון של מסע הייסורים, ועדיין פרעה, הכוח הזה שנקרא אגו, מצליח לעמוד כנגד משה. כל האנשים שמסביב לפרעה מבינים את זה.

אפילו שאתה מבין אתה לא יכול להתנגד. אתה נמצא בזה, אלו החיים שלך. כמה מאמרים אנחנו קוראים, כמה שיחות של פסיכולוגים אנחנו שומעים על זה שאנחנו מתנהגים כך וכך, וזה נכון ולא נכון, ואחר כך? אלה החיים.

שמואל: אני אומר, "מה אני יכול לעשות? זה גדול ממני". זה האגו.

זה האגו שכל הזמן גדל בצורה כזאת שמאוד מאוד קשה להילחם נגדו. אבל דווקא על ידי המכות האלה האדם מתנתק מהאגו שלו, זה עוזר לו לעלות מעליו. כך הוא רוכש יותר ויותר חכמה, איך הוא בנוי מבפנים עם האגו הזה, איך האגו כל הזמן סוחב אותו אליו בצורה הפוכה, והוא צריך להתנגד ובצורה כזאת הוא מגיע לבורא דווקא.

שמואל: זו המלחמה הפנימית של האדם בתוך עצמו.

בלבד.

שמואל: כל הדברים האלו, פּרעה, משה ואהרון, אלה כוחות שנמצאים בתוכי, ואני צריך לנווט אותם כאשר האגו שלי הוא כרגע מוביל.

אבל בעזרתו אתה מתחיל להבין מה יכול להיות ההיפך מזה, כי אתה מתחיל להתנגד. על ידי זה אתה מתחיל לראות מה הן התכונות שהן כנגד האגו - קשר, אהבה, עזרה, התכללות.

אתה שחקן, כמה אפשרויות יש לנו לעשות דרמה? מלא.

שמואל: הכול זה דרמה.

וקומדיה? קשה.

שמואל: יותר קשה.

כי מה זו קומדיה, מה זה צחוקים, מה זו קלות.

שמואל: יותר קל לבכות מאשר לצחוק.

נכון.

שמואל: אדם שיוצא לאוויר העולם הוא קודם כל בוכה, הוא לא יוצא בצחוק.

כן. רק בפחד יש לנו מאות סוגים.

שמואל: אז קודם כל אנחנו רואים שבתהליך הוא מייצר בנו את הפחד.

הבעיה היא שעל ידי הצורות השליליות האלו אתה בונה מעליהן צורות חיוביות. כי צורות חיוביות בכלל אין לנו, מלכתחילה אין לנו צורות חיוביות.

שמואל: האם אני יכול להגיד שהחיובי והשלילי הם הפלוס והמינוס?

כן, זה ההיפך ממנו. יותר קל לנו להביא את האדם למשהו רע, ואחר כך מזה לעשות טוב, מכסים את הרע וכנגדו בונים משהו טוב.

שמואל: "על כל הפשעים תכסה אהבה".

כן, בדיוק. ואז הוא מבין למה התכוונתי. אבל סתם להסביר לו מה זה טוב, זה לא הולך.

שמואל: לכן הבסיס של הצחוק בעיניי הוא הטרגדיה.

אתה יודע את זה טוב מאוד.

שמואל: אומרים שאחת ההגדרות של הקומדיה היא הטרגדיה של אתמול.

כן.

שמואל: אתמול הייתה לי טרגדיה, נחתכתי, כאב לי, לא צחקתי. בפרספקטיבה של זמן, אתה יכול פתאום להגיד שזה מצחיק.

זה נקרא המתקת הדינים.

שמואל: האם אני יכול להגיד שאני עובד בהמתקת הדינים?

כן. האם אתה נחשב לקומיקאי?

שמואל: לא, קודם כל אני שחקן, כי יש לי תעודה שגמרתי בית ספר למשחק.

איזה סוג שחקן אתה?

שמואל: לכאורה תויגתי לכיוון של קומדיה, של להצחיק.

אם אתה שחקן קומדיה, אז אתה חייב להיות בפנים שחקן טרגדיה, בלי זה אתה לא יכול.

שמואל: נכון. בפנים אני בוכה, בחוץ אני צוחק.

וכך כל אחד ואחד. כל אדם שצוחק, הוא קודם כל בוכה בפנים, ומעל הבכי הזה הוא בונה את הצחוק.

שמואל: תמיד אומרים, צחוק, צחוק, ובסוף זה יסתיים בבכי.

לא, זה הפוך.

שמואל: אני אומר, קודם כל נבכה ובסוף נצחק, אין ברירה. לעם הזה חסר צחוק. אם נגרום לעם לצחוק, אבל לא מליצנות?

לא, אתה רואה מה הבורא עושה איתנו, אנחנו בוכים, בוכים, אחר כך נקווה שייצא מזה צחוק.

אתה מכיר שחקני קומדיה, האם באמת כולם בכיינים?

שמואל: השחקנים האמתיים, הקומיקאים האמתיים שאני הכרתי, ואלו שחקנים גדולים שאני שיחקתי לצידם.

הם מאוד טרגיים בפנים.

שמואל: בפנים יש סערה. הטרגדיות הכי גדולות של שייקספיר מתחוללות בפנים.

כן.

שמואל: אבל זה נכון, כי כדי לצחוק על משהו אתה צריך לראות אותו, וכשאתה מסתכל עליו זה לא מצחיק. אתה מסתכל על מכות מצרים, ארבה, חושך שלא לדבר על מכת בכורות, זה לא מצחיק, זו מכה. איפה הגדולה שבאמת אתה מוצא את הצחוק בזה.

נגיד צ'רלי צ'פלין זו דמות נורא מעניינת, למה? הרגלים שלו הולכות לצדדים, המעיל שלו קטן עליו, סגור. הוא מאוד רוצה לעשות טוב, אבל כשהוא הולך, הוא במקרה מסתובב אבל דורך ברגל על השמלה של ההיא, ואז הוא מסתובב ונותן מכה עם המקל למישהו, הוא גורם לכל השינויים, אבל הרצון הפנימי שלו הוא באמת לקשר, לחיבור.

מה זה ארבה?

כל המכות האלה, ארבה, חושך, מכת בכורות, אלו לא המכות שכאן מדובר עליהן. המכות האלו הן אותו האגו שמתגלה בנו עוד יותר ועוד יותר בעשרת השלבים, ואדם מגלה שהוא לא יכול לצאת מהם אלא רק על ידי זה שמתגבר. מתגבר בזה שהבורא מעלה אותו מעל האגו הזה.

שמואל: הבורא מעלה אותו.

כן, הבורא, לכן כתוב בוא אל פרעה. אני מגלה שכבה אחת של אגו כמכה גדולה של האגו שלי, פרעה שנמצא בי, כי הכול נמצא בתוך האדם, ואני מתעלה מעל זה. אני מתעלה כשאני מחליט שאני לא רוצה להיות בתוך האגו הזה, אני לא רוצה להשתמש בו, אני רואה את כל השלילה בו, אני רואה מה הוא עושה לי, כל פעם אני עובר איזו טרגדיה. זה כמו שאני מעשן ופתאום מגלה עד כמה זה מזיק לי ואני חייב להתנתק מהעישון ולא מסוגל, עד כמה אני חלש כי זה פרעה שלי וכנגדו יכול להיות רק הבורא. ואז אני מבקש, מתחנן, והבורא מציל אותי, מוציא אותי מהרגל העישון למשל. וכך עוד ועוד.

בסך הכול יש בתוך הרצון לקבל שלי עשר מדרגות של אגו, וכל פעם אני מגלה אותו, עד כמה אני מכור לעצמי ולא אכפת לי מכלום, לא מאנשים אחרים, לא מקשר טוב איתם, לאף אחד אני לא רוצה לפרגן, אני רוצה רק ליהנות מכל העולם ועוד יותר. אדם, כשפותחים אותו ככה והוא מתחיל להרגיש מי הוא באמת, הוא נדהם. כל זה כדי להתעלות מעל הרצונות האלו ולרצות להפטר מהם, מפני שאני לא רוצה ליהנות מהם בצורה ישירה כי זה מנתק אותי מהבורא, מנתק אותי מהחיים הנכונים.

אני חייב להרגיש כל רצון כמכה גדולה ולהתעלות מעליו. דווקא המכות האלה עוזרות לי להתעלות, להתנתק מפרעה, אחרת אני כל הזמן דבוק בו. ומי דבוק? משה ועם ישראל, כי עם ישראל לא רוצה לצאת ממצרים.

שמואל: כי הוא מזהה את זה כטוב.

כן. זה מה שמשה אומר "שלח את עמי". ופרעה אומר "מה אתם רוצים, משה ואהרון? תראו איך טוב להם".

שמואל: ואנחנו גם רואים רגע אחרי שהם יוצאים ונתקלים בעוד קושי, הם ישר רוצים לחזור חזרה.

אתה רואה איך אחרי צוק איתן, כשדברנו קצת על החיבור, ולמחרת זהו.

שמואל: הכול בסדר, מה ששלי שלי.

זה נקרא הכבדתי את ליבו, כולם חוזרים לסורם, אין בעיה. אז צריכים להביא עוד מכה יותר גדולה.

שמואל: ואנחנו נמצאים בשלוש המכות האחרונות שהן הכי קשות.

אנחנו עוד לא נמצאים.

שמואל: עוד לא.

כן, מה לעשות? תאמר לי, יש לך איזו עצה?

שמואל: המתקת הדינים.

המתקת הדינים זה כבר סוף הדרך. עם העם הזה אין מה לעשות. אנחנו צריכים להתעלות מעל האגו שלנו ולהראות לכל העולם איך עושים את זה. לכל העולם לא יהיו מכות, איתם הכול פשוט, כי רק אנחנו, עם ישראל, חייבים לצאת ממצרים. אז איך אנחנו עושים את זה? אתה רואה שזה לא עוזר, תראה איזה עם עקשן. וכל פעם המכות יכולות להיות יותר ויותר גדולות, עד המכה האחרונה.

שמואל: שזו מכת בכורות, וזה אומר שאין עתיד. במדרגה הבאה אין בנים, אין הבנה, נגמר, סוף.

כן.

שמואל: אז מהבחינה הזאת אולי טוב שאנחנו לא בשלוש המכות האחרונות, אלא יש לנו עוד לפני זה לאן להגיע, כי זה מפחיד.

זה לא מפחיד, מפני שאתה רואה שכבר באמת אין לך סיבה להישאר אצל פרעה, כי אין לך שום עתיד. בלהישאר באגו שלך אין שום עתיד. כל מכה ומכה מנתקת אותי מהרצון לקבל, ואני מבין שאי אפשר להיות כזה, ועד כמה אני מגיע לדברים הטובים אם אני נחתך ממנו, אם אני מתרחק מהאגו שלי, אבל בסוף שוב אני בא אליו, כמו ארנבת בלוע של נחש, ממש כך. אי אפשר להבין.

אנחנו רואים ממש עכשיו מה קורה בעולם, כל העולם במשהו הולך אחרינו. כמה אנשים סובלים מהטרור, מהפגנות ומכל מיני בעיות, האם דנים בזה? לא, למחרת שוכחים ושוב יש להם עבודה לעשות רק נגד ישראל. איפה שיש ישיבות, איפה שיש החלטות, באו"ם או בבריסל, הכול רק נגד ישראל. זה סימן של מכות, אלה מכות.

שמואל: ועדיין אנחנו עיוורים ולא רואים את זה.

אנחנו חיים בתוך פרעה.

שמואל: זה החושך הפנימי שאתה אומר, זה מול העיניים שלך ואתה לא רואה.

הבעיה שלנו היא שאנחנו מתחשבים בפרעה, אנחנו לא מתחשבים בבורא שסובב אותו.

שמואל: אנחנו מתרצים בפניהם.

כן. ומזה יהיה רק יותר גרוע. ומה אומר הבורא על זה? הכבדתי את ליבו, עכשיו הוא יהיה יותר גרוע. לכן, "בוא איתי יחד. אם תלך איתי ביחד, אז לא תהיה לך שום בעיה".

שמואל: אנחנו לא הולכים אתו, אנחנו הולכים עם האגו.

נכון. "איתי", זה נקרא ללכת יחד עם תכונת האהבה, ההשפעה, בחיבור. עם זה אנחנו לא הולכים. לכן כשאנחנו באים, אנחנו באים שוב להסתדר עם פרעה. אנחנו נכנעים כלפי כל העולם, רוצים להיות דומים להם, להיות במשחק כמוהם, איתם יחד, וצריך להיות כאן הפוך.

שמואל: הדברים נשמעים כל כך פשוטים, נכונים וברורים כשאתה אומר אותם. והנה בא האגו ואומר, "בסדר, זה נכון, זה יפה. אבל חכה שנייה, יש לי כרטיסים למשחק, אני צריך להריץ את המניה, לבדוק בדיוק מה קורה בבורסה. בסדר, זה נחמד מה שאתה אומר, רק אתה יודע מה? בוא נדבר בשבוע הבא".

למה אתם לא רצים לפוליטיקה?

מי?

שמואל: אתה.

אני?

שמואל: כן.

ראש ממשלה.

שמואל: כן, ראש ממשלה.

בינינו, אתה מכיר אותי קצת. דברנו, אולי לא הרבה, אבל בכל זאת. האם אני מתאים להיות ראש ממשלה?

שמואל: ומשה מתאים להוציא את עם ישראל? אם מדברים על התאמה, אני מתאים יותר, זה רק בחיצוניות, אבל אנחנו לא רוצים את החיצוניות. עיניים להם ולא יראו אוזניים ולא ישמעו, בחיצוניות ראינו מנהיגים שיודעים לדבר ומסבירים. יש לך את כל סוגי המנהיגים שאתה רוצה, מפוטין ועד אובמה. בקיצור כולם משחקים.

ואילו האמת איתך, אתה לא בא בשם האגו, אתה אומר זה המצב, ראה וקדש. מי שלא עוסק בחיבור, מי שלא עוסק בהפצת ואהבת לרעך כמוך, מי שלא אומר "כאיש אחד בלב אחד", הוא בעצם לא עם ישראל.

הכול נכון. רק אני נמצא בזה שאני לאט לאט בונה מערכת לחינוך העם. כי לא מהכנסת, לא מאותה גבעה של מנהלים.

שמואל: תבוא הישועה.

כן.

שמואל: אני נוטה להאמין כמוך בגלל שיש בי את החיידק הפוליטי, הייתי קצת בפוליטיקה המוניציפאלית. אבל שנבין שהישועה היא לא באמת תבוא מבית הנבחרים, אלא אנחנו הנבחרים שנבחר את הדרך לעשות את זה על ידי חינוך, אבל אז זה תהליך ארוך מאוד.

בלי זה אי אפשר, כי זה לא הולך בכוח. עם ישראל צריך ללכת אחרי משה, הוא צריך במשהו להיות דבוק בו, הוא צריך במשהו לראות שפרעה נגמר, פרעה שיושב בכל אחד ואחד. העם צריך להרגיש שהוא עם שמחובר סביב מנהיג, ויש לו את האידיאל הרוחני להיות יחד, וכך הם יתקדמו למטרה הנעלה. זה רק על ידי חינוך. ואולי זה ייקח עוד דור.

שמואל: מדוע הבורא מבקש להשאיל כלי כסף, כלי זהב, ובגדים מתושבי מצרים?

הכלים הם אגואיסטיים, אבל כדי להפוך אותם, לתקן אותם לעל מנת להשפיע, צריך רק להוסיף להם את הכוונות הנכונות.

שמואל: מדוע ה' מצווה את בני ישראל שהחודש הזה יהיה חודש של גאולה?

זו לידה חדשה. כי אתה מתנתק מהאגו, ואתה פועל עכשיו לפי קריטריונים חדשים ביחס לחיים ולכולם.

שמואל: למה בני ישראל אוכלים בחיפזון?

מפני שהגאולה היא תמיד באה על ידי מכת אור, והאדם מתעלה מעל האגו שלו וכבר רואה עולם חדש.

שמואל: למה שש מאות אלף גברים, מה עם הנשים?

הנשים הן אחרי משה.

שמואל: זה כלול בתוך העניין.

כן. גבר זה מהמילה התגברות, כוחות ההתגברות האלה שהם מעלים.

שמואל: איזהו גיבור הכובש את יצרו.

כן.

שמואל: נצא לשבוע חדש יחד עם הבורא, ונעשה הכול כדי להתחבר.

סופסוף הכול נגמר. עוברים עשר מכות ובאמת זוכים לעלות מעל האגו ולכניסה לעולם החדש.

(סוף השיחה)