heb_o_rav_2010-06-03_program_shal-mekubal_n183
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 183
בהנחיית: אורן לוי
תכנית 03.06.10 - אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, תכנית נוספת של "שאל את המקובל" יוצאת לדרך. איתי באולפן הרב לייטמן, שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: לפני שנתחיל אני רוצה לספר לכם את מה שאתם כבר יודעים, אבל אולי יש צופים חדשים שלא מכירים. התכנית שלנו בנויה עליכם, בשבילכם, השאלות שלכם זה מה שמזין אותה ואני רוצה להזמין אתכם לשלוח שאלות לתכניות הבאות. הטלפון שלנו עומד לרשותכם כל השבוע, 1-700-509-209. אפשר גם להיכנס לבלוג האישי של הרב לייטמן וגם שם יש אייקון קטן בצד שמאל "שאל את המקובל", הכתובת היא www.laitman.co.il. תיכנסו, תקראו מה שיש שם ואם יש לכם שאלות תשלחו אלינו והן יגיעו למערכת.
נתחיל את התכנית היום משאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
שאלה: אל כבוד הרב שלום, אם האור נמצא במנוחה מוחלטת איזה טעם יש בתפילה? הרי הבורא לא משתנה. פעם אם היה חסר לי משהו הייתי מתפלל או מביע משאלה, והייתי נשאר לפחות עם תקווה.
הרב לייטמן: אני מבין אותו, כי גם אני עברתי אותו שינוי. פעם אם הייתי מרגיש רע, הייתי מתפלל ובתפילה שלי הייתי מצפה שהבורא ישתנה.
אורן: מה זאת אומרת שישתנה?
הרב לייטמן: רע לי? אז שיעשה לי טוב.
אורן: נכון.
הרב לייטמן: אני נותן צדקה כדי שיהיה לי טוב. הנחתי תפילין ועוד כל מיני דברים, שיהיה לי טוב. תמיד עושה מעשים טובים, ויהיה לי טוב. אני בזה כאילו מחייב את הבורא שהוא יהיה טוב.
אורן: שישלם לי את שכר פועלי, מה שהשקעתי שישלם.
הרב לייטמן: כן, שיהיה נאמן, "בעל מלאכה שישלם לך שכר פעולתך"1. אבל אם הבורא הוא "טוב ומטיב לרעים ולטובים"2 , לא משתנה בשום דבר, כי זה האור העליון הנמצא במנוחה מוחלטת, אז למי אני מתפלל, אם הוא לא משתנה? ממי אני מבקש אם הוא לא יכול להשתנות?
אחרי כל הבדיקות, שלא נדבר עליהן כאן, יוצא שהתפילה שלי היא בשבילי. וגם המילה עצמה "להתפלל", זה נקרא לדון את עצמי, שאני דן את עצמי, שאני צריך להשתנות. במידה שאני אשתנה אני ארגיש תמיד באותו יחס הבורא אלי טוב ומטיב, אני ארגיש ממנו חסדים טובים. איך יכול להיות חסדים רעים וחסדים טובים?
אורן: מה זה נקרא "לדון את עצמי"? מה אני צריך לדון?
הרב לייטמן: שאני לא בסדר. כמו ילד רע, שאז אני מרגיש יחס כזה מההורים כאילו שההורים רעים.
אורן: בוא ניקח את אותה סיטואציה התחלתית, רע לי, משהו לא טוב לי בחיים.
הרב לייטמן: בגלל שאני לא מתוקן.
אורן: אופציה א' זה להתפלל לבורא כרגיל ולהגיד לו, תשמע הבורא, לא טוב לי, תעשה שיהיה לי טוב. אתה אומר שזה לא עובד.
הרב לייטמן: זה עובד? במשך ההיסטוריה זה לא עבד.
אורן: נניח שזה לא עובד. אתה מציע לי אופציה ב', מהי אופציה ב'?
הרב לייטמן: אני אומר לך שאנחנו כבר היינו בסרט הזה והתפללנו וביקשנו אלפי שנים.
אורן: לפעמים זה עוזר, דרך אגב.
הרב לייטמן: זה ממש מקרי וזה נראה לך. זה פשוט לא נכון, ההיסטוריה שלנו מלאה דם,
מלאה סבל, והבורא כאילו הכי קרוב אלינו.
אורן: זה לא רק היסטוריה, גם החיים שלי ספציפית. בחיים שלי יש יותר רע מטוב, וכל יום צרה חדשה וכל רגע עוד צרה.
הרב לייטמן: זה מה שהוציא את העם מהדת.
אורן: אוקיי, אבל מה עושים? אתה אומר להתפלל זה בכלל משהו אחר. לא לבקש ממנו שישתנה, אלא לדון את עצמי. מה אני עושה? כי ההתחלה היא אותה התחלה, רע לי, יש לי איזו צרה בחיים, מה אני צריך לעשות עכשיו?
הרב לייטמן: אתה צריך לחשוב עכשיו על תפיסה חדשה. לא שאני מבקש מהבורא שהוא ישתנה ויעשה לי טוב.
אורן: אלא מה?
הרב לייטמן: אלא אני, בשינוי שלי, אגרום לעצמי טוב.
אורן: איזה שינוי?
הרב לייטמן: השינוי יכול להיות בי בלבד. אם אני אומר לבורא, תהיה טוב אלי, זאת אומרת, שלפני רגע הוא היה רע אלי? היתכן?
אורן: יתכן, אבל אתה אומר שלא, אתה אומר שהוא לא משתנה.
הרב לייטמן: לא משתנה.
אורן: אוקיי, אז בוא נתקדם עם ההנחה הזאת שאתה אומר שהוא לא משתנה.
הרב לייטמן: הוא אבסולוט. הטוב ומטיב.
אורן: לא איכפת לי מה הוא, משתנה או לא משתנה, איכפת לי רק איך אני פותר את הצרה שלי. אתה אומר לי תפילה לא עובדת וגם מסביר את זה בצורה שנשמעת הגיונית. מאה אחוז, אני מקבל, רק רוצה להבין מה אני עושה עכשיו? בוא ניקח עוד פעם להתחלה. נניח שיש לי צרה באופק, עומד להתקלקל לי הגיר ברכב, עשרת אלפים שקל, מה אני עושה?
הרב לייטמן: בינתיים אני לא יודע מה לעשות עם הרכב ועם הגיר שלך.
אורן: זה לא חשוב, אני אתן לך צרה אחרת. הבן שלי נדרס.
הרב לייטמן: כתוב רק דבר אחד על כל המקרים שלנו, "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב".3 כל הבעיות שלך זה מהרצון הרע שלך, הרצון האגואיסטי. כל הטיפול בזה רק על ידי אור התורה.
אורן: לא הבנתי בכלל.
הרב לייטמן: שאתה צריך לתקן את עצמך, את הגיר שלך אתה צריך לתקן. לאן אתה נוסע, לאיזה כיוון, מה איתך? זה מה שאתה צריך לחשוב. איך אני אשתנה, ולא איך שהבורא ישתנה. לאיזה כיוון להשתנות? לכיוון השפעה ואהבה לסביבה.
אורן: אבל מה שאתה אומר בכלל לא קשור לבעיה שלי עכשיו שיש לי בעיה בגיר.
הרב לייטמן: למה אתה חושב שזה לא קשור?
אורן: תסביר לי איך זה קשור? יש לי בעיה בגיר. עד אתמול הייתי הולך לבית כנסת, נותן צדקה, רק שהגיר יחזיק. אם הוא לא מחזיק, עוד עשרת אלפים שקל למינוס. מה אני עושה עכשיו? אתה אומר לי, תשמע, עד אתמול חשבת שתגיד לבורא, תשמע הבורא, הגיר שלי עומד להתקלקל. אתה אומר, הוא יודע, זה בא ממנו, אין לך מה להגיד לו. אז זה משחק מכור מראש.
הרב לייטמן: כן.
אורן: אני אומר לך, בסדר גמור, הגיוני מה שאתה אומר, רק מה אני עושה עכשיו? מוכן לעשות מה שתגיד, רק תגיד לי מה לעשות. אתה אומר לשנות את הגיר שלי, גם את זה אני מבין. אבל איך זה קשור לזה?
הרב לייטמן: כי כל העולם הוא העתקה מהקלקולים שלך.
אורן: כל הצרות שלי הם העתקה מהקלקולים שלי?
הרב לייטמן: נכון.
אורן: גם הצרה הספציפית הזאת, כמו שאתה אומר, הגיר שלי לא בסדר, תתקן את הגיר הפנימי שלי?
הרב לייטמן: כן, ואפילו הצרות שלי תלויות בך.
אורן: גם שלך?
הרב לייטמן: כן, כי כולנו קשורים כנשמה אחת, אז כל אחד בקלקולים שלו משפיע לא רק על עצמו, אלא לאחרים.
אורן: זה מסביר את זה שגם מקובלים סבלו?
הרב לייטמן: כן.
אורן: כי יש כאילו ערבוביה בין הצרות של כולם?
הרב לייטמן: בטח.
אורן: אז ת'כלס איך יוצאים מכל הצרות?
הרב לייטמן: אז צריכים לתקן את כולם. זה נראה לא מציאותי, אבל נצטרך לעשות זאת, הייסורים יחייבו אותנו לזה.
אורן: אני רוצה לדון את עצמי, מה הצעד ראשון?
הרב לייטמן: צעד ראשון זה בכל זאת לפתוח ספרים, או לראות את הערוץ שלנו.
אורן: אבל עד שאני אפתח ספרים, עד שאני אפתח ערוץ, עוד חודש הגיר הולך.
הרב לייטמן: לא. ברגע שאתה מתחיל, באותה שניה ממש, אתה מתחיל לשנות את המציאות. ילד שהוא רע מאוד, אבל פתאום פותח ספר, פתאום רוצה לעשות שיעורי בית, ההורים כבר מסתכלים עליו אחרת, משהו קרה, משהו טוב וגדול. הוא עדיין כולו רע, עם הבעיות שלו בבית הספר, בכל מקום, אבל באותו רגע ששינה קצת את ההתנהגות שלו, כבר ממש אור בחושך.
וכך אנחנו צריכים לראות, שברגע שאנחנו רק מתחילים, טיפה מוכנים לשמוע, במשהו לגעת באלוקות שישַנה אותנו, שנוכל להתקרב אליו, ברגע זה והלאה ההנהגה השתנתה.
אורן: עכשיו כשדיברת בא לי כזה ציור, תגיד לי אם הוא במשהו קשור להסבר שנתת. אתה אומר אנחנו חיים בקומה אפס, ויש לי פה כל יום, כל דקה צרה חדשה. אתה אומר, בקומה אפס לא יעזור מה שתעשה, תתפלל, תבקש, תתחנן, תצעק, בכלל לא סופרים אותך, כי אתה בקומה אפס.
הרב לייטמן: כי העולם שלנו הוא כולו תוצאה.
אורן: תעלה לקומה אחת שם המציאות אחרת, תעלה לקומה שתיים שם המציאות אחרת, כן?
הרב לייטמן: לא קומה אחת או שתיים, מעלינו יש עוד קומה, משם באות כל הפקודות לעולם שלנו. אני צריך את הפקודות האלו לשנות, את החוקים שם.
אורן: אם אני עולה ויכול לתת פקודות כמו שאתה אומר, וגם אתה עולה ויכול לתת פקודות, אז אין סתירה בין הפקודות?
הרב לייטמן: אין.
אורן: לַמה?
הרב לייטמן: כי אנחנו יכולים לשנות רק לטובה.
אורן: נניח שאני בעל עסק ואתה בעל עסק מתחרה, לך יש צרות ממני ולי יש צרות ממך.
הרב לייטמן: אין דבר כזה.
אורן: אני עליתי, מוריד פקודות כאלה, אתה עולה, מוריד פקודות הפוכות, מה עושים?
הרב לייטמן: לא יעזור לך. "עליה" נקרא שאתה רוצה להשפיע, שאתה רוצה להיות בהתאם לאור, לבורא. אתה לא תרצה להשפיל אותי ולא להרוס אותי, אתה תרצה שלכולם יהיה שלום ושלוה. אחרת זה לא נקרא שאתה עולה, שאתה רוצה להתכלל בהנהגה העליונה.
אורן: נחזור ליהודה לוי ששאל את השאלה, איך אתה מוציא אותו עם תקווה, הוא חסר תקווה עכשיו.
הרב לייטמן: הוא בסדר גמור, הוא בדרך הנכונה. הוא אומר, התפילות שלי לא משפיעות כלום, אם אני מבקש שהבורא ישתנה. שימשיך רק בצורה אחרת, שיבקש מהבורא שהוא ישתנה בעצמו.
אורן: יהודה?
הרב לייטמן: יהודה.
אורן: אנחנו איתך יהודה.
השאלה הבאה מגיעה מהבלוג שלך, כותבת לך הילה, תלמידה במכללת "קבלה לעם". אני לומדת ב"קמפוס קבלה" סמסטר שני ואני מחנכת של כיתה ה'. לאחרונה, קרה אירוע שאני לא יודעת איך להתייחס אליו, והייתי רוצה את ההסבר הקבלי לעניין הזה. ילד אחד מהכיתה שלי נעל ילד אחר בפינת החי, ולא שחרר אותו עד שהילד התחנן שישחרר אותו. הוא אמר לו, עד שאני לא אראה אותך בוכה אתה לא יוצא מכאן. הייתי רוצה לדעת מה השורש לכזאת התנהגות, וכיצד עלי לנהוג כלפי הילד הפוגע והילד הנפגע? בתודה על תשובתכם המסורה.
הרב לייטמן: השורש להתנהגות ברור, זה הטבע שלנו ואין כאן שום דבר מיוחד, אלו עוד דברים רכים וטובים לעומת מה ששומעים היום על מה שקורה בין ילדים. איך אפשר לטפל בזה? אני מבין רק טיפול אחד, דרך הסביבה. צריכים להביא את כל הכיתה, הקבוצה, בית הספר למצב שהם ישפיעו על אותו הילד ועל אותו מקרה, בצורה כזאת שיהיה לו מאוד לא נעים, שיתבייש מאוד, שיראה עד כמה שכולם ממש מבזים אותו, בצורה כזאת אפשר לעשות משהו.
אורן: שממש ישפילו אותו?
הרב לייטמן: לא ישפילו, אבל שיראה עד כמה שאחרים לא מקבלים בצורה נוחה, בצורה טובה, את מה שהוא עשה.
אורן: איך? בוא נגיד שאנחנו רוצים לעשות את זה עכשיו ואנחנו בצוות החינוך של בית הספר. יש לנו את שני הילדים, הפוגע והנפגע, ויש לנו את הכיתה, או כמו שאתה אומר, את חוג הילדים הכללי.
הרב לייטמן: צריכים להכין את הדברים, אתה לא יכול לשנות מעכשיו לרגע הבא.
אורן: לא מעכשיו לרגע הבא, מהי הפעולה הראשונה לפי הקו הזה? אם אני מבין את מה שאתה אומר, אתה אומר, שאנחנו צריכים ליצור בעצם איזו אטמוספירה בקרב חברת הילדים שמגנה את הדבר הזה.
הרב לייטמן: נכון.
אורן: לכן מיד שאלתי אם אין פה משהו משפיל, מה אנחנו עושים? המקרה קרה, מה אנחנו עושים?
הרב לייטמן: אנחנו צריכים להביא את הפוגע למצב שמגַנים אותו, שהוא מרגיש פגיעה גדולה מאוד מהחֵברה, שהחברה לא מסכימה, שהיא לא רוצה, שהיא ממש מתרחקת ממנו. הוא חייב להרגיש את זה בצורה חריפה.
אורן: יש לי רעיון, נניח שנעשה אסיפה בכיתה או בבית ספר, והילדים, לא המורים או המנהלים כמו שקורה בדרך כלל, אלא נְציג הילדים או כמה נציגים יגידו, קרה לנו מקרה כזה וכזה בבית הספר, ואנחנו רוצים להגיד שאנחנו שמייצגים את הדעה של החברה, מגנים את הדבר הזה. זה לא קובר את הילד הפוגע במקום? זו לא השפלה? מה יעשה הילד שעשה את הדבר הזה? אם אתה היית הילד, מה היית עושה? היית נקבר במקום מתחת לאדמה, חיוור כמו סיד. אני לא הייתי חוזר לבית הספר הזה בחיים. זו השפלה שאין כדוגמתה נראה לי, זה פי אלף יותר גרוע ממה שהמנהלת תגיד.
הרב לייטמן: לא, המנהלת זה כלום, הוא אפילו מתגאה.
אורן: בדיוק. פה אם הילדים, כולם עומדים ואומרים לו ככה, מה הוא עושה? הוא מתייבש עד עפר.
הרב לייטמן: נכון, ובצורה כזאת אתה סוף סוף יכול לגדל את הדור שבאמת יהיה תלוי בחברה הטובה, וכך כל החברה תחזיק את עצמה.
אורן: אבל אתה לא מרחם על הילד הזה עכשיו?
הרב לייטמן: לא.
אורן: נניח שאתה היית הילד הזה. היה קם נציג הילדים ואומר "שלום לכולם, אנחנו רוצים לספר שמיכאל לייטמן, תלמיד כיתה ד', היום בהפסקה תפס את הזה, ואנחנו אומרים שזה מעשה שאין גרוע ממנו בעולם ומבקשים מכולם להתייחס אליו בזלזול".
הרב לייטמן: לא בצורה כזאת.
אורן: אז מה כן? אני לא אומר את זה בצחוק, תגיד לי מה כן.
הרב לייטמן: יכול להיות שבאמת יקומו ילדים ויגידו שהם מגנים, שלא רוצים לשמוע על דבר כזה, לא מעוניינים להיות יחד עם ילד כזה וכולי וכולי. אין לך ברירה, אם אתה רוצה לראות את הדור החדש בצורה מתוקנת, זה רק על יד הסביבה, וסביבה שתגנה בחריפות כל דבר שמביא שנאה בין בני אדם. כל דבר רע, מי שעושה חייב להרגיש שמנדים אותו.
אורן: אבל מה הוא עושה? אחרי שמנדים אותו, הוא כאילו "שרוף", זה מה שאני לא תופס פה, כאילו הרגת את הילד הזה.
הרב לייטמן: אז לעשות את זה בצורה כזאת שתהיה לו אפשרות בכל זאת להמשיך, אבל שהרושם ישאר כל כך רע כנגד אותו מעשה, שהוא כבר לא חוזר עליו אף פעם וגם על כל המעשים הדומים. וכך כל אחד ואחד עד שמרגיש שהסביבה היא כזה כוח שהוא נמצא בו והוא חייב להיות במשטר עצמו. עד שהסביבה מתחילה להשפיע על האדם שיהפוך את עצמו לטוב, חוץ מזה שהוא לא עושה דברים רעים. בוא נתחיל לחשוב על התיקון, איך להיות בהשפעה ובאהבה לזולת, לא רק לא לעשות רע, כמו שאתה אומר. הסביבה הופכת להיות לסביבה רוחנית, שדרכה האדם יכול לקבל כוח עליון, הסביבה הופכת להיות למקום שבו מתגלה הבורא.
אורן: תן לי דוגמא של טוב.
הרב לייטמן: "בתוך עמי אנכי ישבת"4.
אורן: עכשיו דיברנו איך לבער את הרע אתה אומר לי, יש לי גם צד שני.
הרב לייטמן: וגם לבער את הרע זה סתם מתוך פחד, מתוך אי נעימות.
אורן: נכון, זה דיכוי.
הרב לייטמן: אבל תמשיך לפתח את הדברים הלאה.
אורן: מה זה הלאה?
הרב לייטמן: הלאה זאת אומרת, להראות להם שעל ידי אהבה, על ידי התחשבות, על ידי חיבור, הם משיגים חיים טובים, נצחיים, שלמים.
אורן: הילדים ביניהם מדברים גם על דברים טובים? עכשיו דיברנו איך הם מגנים את המעשה הרע.
הרב לייטמן: ומכבדים את המעשה הטוב.
אורן: מה זה "מכבדים מעשה טוב"?
הרב לייטמן: מעריכים את זה.
אורן: תן לי דוגמא, מה זה?
הרב לייטמן: הערכה, זאת אומרת, מספרים על זה, מעלים את זה, מחלקים פרסים, כל מיני דברים. ילדים ממש לומדים מזה, הם בנויים ללמוד את זה מהסביבה, הם מאוד תלויים בסביבה, אין להם לאן לברוח, זה כובש אותם. אם היו לנו מחנכים נכונים שיודעים מה לעשות, חוקים אלמנטריים, פשוטים ביותר, היסודיים ביותר, היינו יכולים לראות את הילדים שלנו, את הדור הבא, בצורה הפוכה ממה שהוא היום. כי צריך רק קצת לארגן אותם בהשפעת הסביבה על כל פרט.
אורן: נגיד שהפורום הזה של הילדים, הוא בעצם פועל בשתי ידיים, ביד אחת הוא משבח את הטוב וביד שניה מגנה את הרע. מה המינון שצריך להיות בין העיסוק בטוב ולשבח ולהלל את מי שעושה את הטוב, לבין לגנות את מי שעושה את הרע? יש פה איזה תמהיל שהוא נכון?
הרב לייטמן: זה מדוד המלך, "סור מרע ועשה טוב"5.
אורן: לא, יש פה איזה תמהיל באחוזים שהוא נכון? כמה הם צריכים להקצות לזה וכמה לזה?
הרב לייטמן: חברה שמתקדמת היא עוברת לאט לאט מרע לטוב.
אורן: זאת אומרת, זה מתחיל מהרבה הרבה רע וקצת טוב.
הרב לייטמן: כן,
אורן: ואחר כך מתהפך בדרך?
הרב לייטמן: ודאי.
אורן: אבל זה לא לוקח את תשומת הלב, כשזה מתחיל מהמקום הנוכחי, זה לא שם את הפוקוס שלנו רק על רע?
הרב לייטמן: לא, אני חושב שאנחנו צריכים מיד גם לתת להם צורה בכל מיני צורות מדיה, בסרטים, במשחקים, עד כמה שחיבור עוזר, עד כמה שהוא מביא לאדם פריחה, עד כמה שאתה לא מזמין שונאים, אתה לא צריך אז לפחד, אתה לא צריך אז להיות במשהו, שאותה הנטייה להעלות את עצמו, להיות בתחרות עם אחרים, תעשה, רק בצורה טובה.
אורן: מה זה "תחרות טובה"?
הרב לייטמן: מי יותר מאחרים.
אורן: במה?
הרב לייטמן: כמו בספורט, כמו בהצטיינות במשהו.
אורן: במה?
הרב לייטמן: לא בזה שאתה הורס את השני, אלא על ידי השני אתה עולה עוד יותר.
אורן: נגיד בספורט, יש לי תאומים, אחד אלוף בכדורגל שני לא כל כך אלוף, אז ההוא יותר טוב? מה יותר טוב בו? מה אתה מהלל אותו שהוא מצטיין? הוא נולד ככה והוא נולד ככה.
הרב לייטמן: מי שרוצה להיות טוב לומד ממי שמצטיין וזה עוזר לו להתקדם, זה ברור. אז שיכנס בין כדורגלנים, או שיכנס בין אלו שמשחקים שחמט.
אורן: לא, ההוא מצטיין בכדורגל או בשחמט, מה יש פה להלל? אז ההוא מצטיין בכדורגל וההוא מצטיין בשחמט, לא את זה אני רוצה להלל.
הרב לייטמן: לַמה?
אורן: לא רוצה שכולם יהיו כדורגלנים או שחמטאים.
הרב לייטמן: לא, אני לא פוסל. ילדים אתה צריך לחנך אותם מתוך משחקים שלהם.
אורן: כן, אבל נגיד שאני חלש וצנום ואני לא יכול עכשיו להצטיין, להיות השחיין האלוף. ואתה חזק, אז אתה שחיין יותר טוב, אז אני צריך להיות עצוב כי אני לא כמוך?
הרב לייטמן: לא, אז אתה בשטח שלך וההוא בשטח שלו, כל אחד בשטח משלו. אז יכול להיות שאתה תשב ותכתוב ספרים, סיפורים, וההוא יהיה מתאגרף, וההוא יהיה שחקן כדורגל, וההוא בשחמט וההוא בחיות מחמד, כל אחד ואחד בשלו. אבל יש ממי ללמוד, יש דוגמאות בכל שטח ושטח, דוגמאות טובות, שאני יכול ללמוד מהן, או ללמוד להיות עוד יותר מהם.
אורן: ואז אני כאילו מעצים את היכולת שלי?
הרב לייטמן: לא. אז אתה מנצל את הדחף שלך לתחרות.
אורן: כן.
הרב לייטמן: זה מאוד חשוב, הקנאה, תאווה וכבוד, שזה כל כך דוחף את הילדים קדימה.
אורן: כמו מנוע.
הרב לייטמן: כן, אתה מנצל את זה להיות טוב יותר בשטח שלך.
אורן: הבנתי.
נעבור לשאלה הבאה, השאלה הבאה היא גם שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
שאלה: שלום, שמי חיה. יש נבואה שמדברת על תחיית המתים. האם יש גם צד פיסי בכל הנבואה הזו, או שמדברים רק על הצד הרוחני שלנו? ומה קורה באמת עם כל הנשמות שנפטרו, איפה תחיית המתים שלהם?
הרב לייטמן: כל אחד ואחד מאיתנו מתגלגל אלפי פעמים. זאת אומרת, אנחנו משאירים אחרינו אלפי גופים, נשמה אחת שעוברת אלפי גלגולים, אז אלפי גופים נשארים. בעצם אין תחיית המתים בצורה פיסית. הגוף שלנו זה חתיכת בשר שמת ונרקב כמו כל בהמה, גם בהמות שאנחנו אוכלים אותן. אין שום קודש בגוף שלנו, את יכולה לעשות השתלת איברים מכל אחד ואחד שבעולם, גם מחַזירים וגם מגויים, איך שבא לך, אין בזה שום דבר.
בעל הסולם אמר גם, שלא איכפת לו איפה יקברו את שק העצמות שלו. שבאמת לגוף אין שום ערך וכל הדברים שאנחנו משייכים לגוף זה פשוט מתוך ההתנהגות כלפי הנשמה, שלנשמה יש לבוש שלה, זאת אומרת, האור חוזר שלה שנקרא "גוף", אבל זה לא הגוף הבשרי שלנו. הגוף הבשרי שלנו לא שייך לנצח, לא שייך לכלום, זה פשוט הבהמה שמלווה אותנו בתיקון הנשמה והנשמה לא נמצאת בגוף בכלל.
אורן: מה שכותב הנביא יחזקאל על חזון העצמות היבשות, אני מניח שלזה היא מתייחסת.
הרב לייטמן: כן, אז מדובר על הרצונות.
אורן: מדובר שם על זה שמהקברים יוצאים וקמים לתחייה.
הרב לייטמן: אותם הרצונות שלי שבדרך לתיקון אני רואה אותם כמתים, מפני שהם כולם אגואיסטים ואני לא יכול בינתיים להשתלט עליהם, אני כאילו קובר אותם, אני לא משתמש בהם, זה נקרא "העצמות היבשות" האלו. ואחר כך כשאני מגיע לתיקון שלי פחות או יותר, אני מתחיל להוציא את העצמות האלו ולהקים אותם לתחיה, לתקן אותם, הכל. מדובר על הרצונות שבתוך הנשמה ולא על הבשר שלי. הבשר שלי הוא לא טוב ולא רע, מה אתה רוצה מהרגל שלי או מהיד שלי? יש בה רע או טוב? ואם תחתוך ותתפור לי יד או רגל אחרים? אין שום דבר בחתיכת הבשר הזה. זה פשוט החושך שאנחנו נמצאים בו.
אורן: מתי תקרה תחיית המתים?
הרב לייטמן: מתי שאנחנו כבר נתקן את הנשמות שלנו כמעט עד הרגע האחרון, וברגע האחרון אנחנו נתחיל להוציא את כל הרצונות שלא תיקַנו עד כה, ואז יהיה מצב תחיית המתים, תחיית הרצונות המתים שאותם נצטרך לתקן ברגע האחרון, זה מה שנקרא "לב האבן".
אורן: אבל מתי זה יקרה?
הרב לייטמן: מתי שאנחנו נגיע לתיקון.
אורן: לכל אחד זה פרטי?
הרב לייטמן: גם לכל אחד פרטי, ויהיה גם תיקון כללי.
אורן: מקובלים גדולים שחיו בעבר, למשל משה רבנו, הוא עבר את תחיית המתים של משה?
הרב לייטמן: כן. הוא עבר את תחיית המתים הפרטית שלו, וכשכולנו נעשה כמו משה רבנו, כל הנשמות, אז אנחנו גם נגיע לתחיית המתים הכללית.
אורן: מה זה "תחיית המתים הכללית"?
הרב לייטמן: הרצון האגואיסטי הכללי שלנו שיצטרך גם להיתקן.
אורן: בעולם החומר יש איזה ביטוי לתחיית המתים הכללית?
הרב לייטמן: אין. החומר שלנו זה בכלל חומר מדומה.
אורן: אולי אנשים לא ימותו יותר. יש לזה איזה ביטוי בעולם החומר?
הרב לייטמן: פיסית אנחנו נרגיש שהחומר הזה נעלם.
אורן: החומר נעלם?
הרב לייטמן: כן.
אורן: איזה חומר?
הרב לייטמן: העולם שלנו, מה שאנחנו מרגישים, כל זה נעלם.
אורן: זה קורה בתחיית המתים?
הרב לייטמן: כן, לא קיים כבר. תאר לעצמך, כל הסטודיו הזה, בכלל היקום, כל מה שאתה רוצה, כאילו מתאדה.
אורן: נראה אם הבנתי, כל בני האדם מגיעים לאיזו מדרגה רוחנית שנקראת "תחיית המתים".
הרב לייטמן: לא בני אדם, יותר טוב שתגיד נשמות. מה זה "בני אדם"? אני לא יודע מה אתה משייך לבני אדם. בתוך הרצונות הפנימיים שלך אתה מגיע לתיקון, שאתה כולך בהשפעה, באהבה.
אורן: ואז אתה מוציא את הרצונות הכל כך גרועים שלך, שקודם לא יכולת לתקן. שקברת כמו שאמרת.
הרב לייטמן: כן, וגם אותם אתה מתקן.
אורן: זה נקרא "תחיית המתים".
הרב לייטמן: כן.
אורן: אמרנו, זה פרטי. אם אני עושה את זה בזמן שלי, כמו שמשה רבנו עשה את זה כבר?
הרב לייטמן: כן. אחרי שכולם מגיעים לתיקון הפרטי הזה, יש גמר תיקון כללי.
אורן: שאז יש אותו סֵשיין לכולם, תחיית המתים הכללית יחד?
הרב לייטמן: כן, יחד.
אורן: בזמן הזה, איזה ביטוי יש לזה בעולם החומר, לתהליך הרוחני הזה?
הרב לייטמן:. הוא נעלם.
אורן: לאן הוא נעלם?
הרב לייטמן: אנחנו מרגישים שהוא לא קיים, כי היינו מדמיינים אותו באותו הרצון המקולקל.
אורן: לא הבנתי.
הרב לייטמן: העולם הזה, אנחנו מרגישים אותו באותו רצון מקולקל. שיתוקן בזה שהיה כמת, בזה שאנחנו מתקנים אותו עכשיו בעל מנת להשפיע, אנחנו מתחילים פתאום לראות שהוא מִתקן, מִתקן, מִתקן, ובמידה שהוא עובר את התיקון, תוך כמה שניות העולם הזה נעלם.
אורן: כמה שניות?
הרב לייטמן: אין לזה זמן, זה עניין של הרגשה, זה ככה נעלם. ואנחנו במקומו מתחילים לראות עולם אין סוף רוחני בלבד.
אורן: מתי זה יקרה?
הרב לייטמן: מתי שנתקן את עצמנו, כל אחד בצורה כמשה רבנו.
אורן: ואז מה יהיה?
הרב לייטמן: אז יהיה גמר התיקון וחיי עולם, "מנוחה לחיי עולמים".6 מנוחה טובה, לא שכולם קבורים. כולם חיים, חיים בשלוה, באין סוף, בהרגשה של הרמוניה, שלמות, ובלי החומר הזה.
אורן: אני מודה לך הרב לייטמן, הזמן שלנו נגמר, אבל בואו נסכם שתחיית המתים זה משהו שנשים לנו על הפרק לעשות בקרוב.
אני מודה לכם על השאלות הנהדרות ששלחתם לנו היום, מזמין אתכם לשאול גם לתכניות הבאות. הטלפון שלנו מחכה לכם כל השבוע 1-700-509-209 או דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן, כתובתו היא www.laitman.co.il. עד הפעם הבאה, שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
(סוף התכנית)
"אם למדת תורה הרבה, נותנין לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך" ( מסכת אבות, פרק ב', י"ט)↩
"שנוהג עם בריותיו, בתכלית הטוב ובתכלית השלימות. באופן, שמיטיב לרעים ולטובים" (הקדמה לתלמוד עשר הספירות, אות ס"א)↩
"בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין" (קידושין, ל', ע"ב), "המאור שבה מחזירו למוטב" (מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א)↩
מלכים ב', ד', י"ג↩
תהילים, ל"ד, ט"ו↩
תלמוד בבלי, סדר קודשים, מסכת תמיד,דף ל"ג, ב משנה↩