"פרשת השבוע"

אמור

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.01.2015 – אחרי עריכה

שמואל: השבוע אנחנו בפרשת אמור. בפרשה זו ה' אומר למשה, "אמור אל הכוהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו". הוא עושה רשימת איסורים שחלים על הכוהנים לכל דורותיהם, שהם לא יגלחו את ראשם, פאת זקנם, בקיצור הוראות הפעלה לכוהנים. זה מביא אותי לשאלה פשוטה, מה זה כוהן, ולמה אסור לו להינשא לגרושה?

מה אתה חושב, מה זה כוהן? לא מהחיים שלנו, לפי המושגים שכבר דברנו ועברנו עליהם.

שמואל: כוהן זה אותו כוח, אותו רצון.

אותה תכונה בתוך כל אדם.

שמואל: שנמצאת בתוכי. וכל אחד הוא כוהן קטן.

כן. בכל אחד יש עשר ספירות משלו, ושם ישנה גם התכונה הזאת שנקראת כוהן והכוהן הגדול. אז איזו תכונה זאת?

שמואל: זו תכונה שמקשרת אותי, שמחברת אותי. אני כוהן, שחקן זה כוהן, אני לוקח מלמטה איזו תכונה גשמית, ארצית, אגואיסטית, של ליהנות לעצמי, ומושך אותה בתוכי, ואומר, תקום, תלך ותעשה פעולת השפעה. נגיד תקום בבוקר ותבוא לשיעור בוקר.

יותר נכון, ועוד יותר מזה, כוהן זו תכונה בתוך האדם שמקשרת את כל היתר, את הרצונות למיניהם, כי חוץ מרצונות אין לנו כלום, לבורא. זה הכוח המקשר. זו דרגה מאוד קשה.

שמואל: חלים עליה דינים.

למה? אומרים שלכוהנים יש אופי מאוד חזק.

שמואל: נכון.

למה? תגיד לי עכשיו.

שמואל: בשביל לעשות כזה דבר אתה לא יכול להיות סתם כל אחד.

יופי. יש לנו רצונות מהחלשים עד ליותר ויותר חזקים, אגואיסטים. כדי להגיע מעל הרצונות האלה להשפעה, אתה צריך להפוך את הרצון הכי גרוע לעל מנת להשפיע, ואז אתה גם חזק בהשפעה. זאת אומרת, כוהן הוא אדם שתיקן את הרצונות שלו הכי גרועים לעל מנת להשפיע, ולכן בפנים הוא כמו ברזל. ובאמת יש להם אופי לא טוב.

שמואל: מותר להם. יש להם את הקטע שלהם בבית הכנסת בברכת הכוהנים.

אני רוצה רק שתזכור למה יש להם בפנים את הכוח.

שמואל: כמו שאמרת, ביסוד זה האגו הכי חזק, קשיח שלנו, שרוצה לקבל.

ושהם יהפכו אותו לעל מנת להשפיע.

שמואל: להרים אותו לראש הפירמידה.

כן. לכן בפנים יש לו גבורות, דינים, אש בוערת, וכולו כולו על מנת להשפיע. לכן אתה יכול להבין את כל האיסורים שיש עליו, אסור לו להתגלח, לנגוע במת, ועוד. מדובר על הניקיון הפנימי, הוא צריך לנקות את כל התכונות שלו עד כדי שנשאר לו ממש רצון שכולו על מנת להשפיע, שלא נשאר שם שום דבר מהלכלוך האגואיסטי. אין דרישות כאלה לדרגות אחרות, זו הדרגה הכי גדולה, אבל כל אחד חייב להשתוקק לזה.

שמואל: לרצות את זה.

כן.

שמואל: למה אסור לו להינשא לגרושה?

מלכות היא רצון לקבל מקולקל, שכבר היה תחת השפעת שליטה זרה, לא על מנת להשפיע, כולו.

שמואל: מה זה לא להתקרב למתים, שכוהנים לא נכנסים לבתי קברות?

אותו דבר. הרצון לקבל מת. רצון לקבל שלא ניתן לשימוש על מנת להשפיע הוא נקרא "מת". לך יש מלא כאלה, יש לך בית קברות בפנים, פגרים מתים, הכול אכול. צריכים לעשות תחיית המתים.

שמואל: פנימית?

כן, אפשר.

שמואל: משלב מסוים אין התחדשות של התאים, אתה נהיה כמו מלפפון ששכחו בדירת רווקים, אתה מצטמק לתוך עצמך ונהיה ממורמר, ובפני שיבה תקום. איך באמת מתייחסים לעניין הזה?

אתה צריך להגיע לשיבה במצב שאתה שווה משהו.

שמואל: שכדאי לקום, שיש סיבה לקום בשביל זה.

כן.

שמואל: אני רואה שאני לא קם כמו ילדה בת 7 גם לא בן 16 ולא 17, אין מה לעשות. ואחרי שעברתי את כל השלבים, אני עכשיו רוצה את החכמה, את הלימוד, את היחד.

נחזור לענייננו. כוהן יכול להיות אדם שהגיע למצב שתיקן את הרצון לקבל שלו במלואו, שאין לו שם שום עיוותים, שום רצון לעצמו, וזה מתבטא בכל מיני צורות שהתורה מספרת לנו. התורה מדברת בשפת הענפים ולכן כך זה נקרא. לאחר מכן הוא יכול לעשות עבודות בבית המקדש, הוא יכול להיות המקשר בין בני אדם לבורא. יותר נכון, בגלל שכל אדם הוא עולם קטן והכל בתוכו, אז דרגת הכוהן שלי זו הדרגה הכי גבוהה מהרצונות והתכונות שלי שנמצאת במגע עם הבורא, וכל היתר תחתיה, מה שבי תחתיה.

שמואל: אני אפילו לא אשאל על עניין בנית בית המקדש הגשמי.

לא על זה מדובר. העולם הזה עוד מעט מתאדה, הוא נקרא "העולם המדומה" אנחנו מפסיקים לראות אותו, להרגיש אותו עוד מעט. אפילו המדענים מדברים על כך שזו תופעה פסיכולוגית.

שמואל: שזקוקה לטיפול פסיכיאטרי?

לא. אנחנו שהופכים את התכונות שלנו, אנחנו מגיעים למצב שהדברים האלה נעלמים, שכל החיים האלה נראים לנו שאנחנו קיימים, שאנחנו עושים משהו. זה כמו במסך מחשב, וקטורים חשמליים שבונים לך את התמונה, ככה גם מה שאנחנו רואים כאן בתלת מימד. זה וקטורים חשמליים כאלה שבונים לך תמונה, ונראה לך שזה קיים בתחושות שלך.

שמואל: כן אבל זה לא קיים?

לא. כלפיך בלבד לפי המצב הנוכחי.

שמואל: נזכרתי בפרשה הקודמת שדברנו על קדושים, שאתה למשל מקדש את אשתך, שזה הקידוש הראשון שאתה עושה, ואתה מקדש איזו תכונה ומייחד אותה.

בעל מנת להשפיע, אתה לוקח נוקבא שמסמלת את הרצון לקבל, וודאי שלא כך מדברים אל האישה, ואתה מקדש אותה, "מקודשת, מקודשת, מקודשת".

שמואל: והיום אתה רואה שכל הבניין, כל המוסד, כל החיבור הזה בין גבר לאישה נמצא בכזה משבר של קידושים.

כי אנחנו לא מסוגלים היום לכלום, החיים שלנו נמצאים בירידה כזאת, שאנחנו כבר לא מסוגלים אפילו לחיות בדרגה הבהמית כמו חיות, להקים משפחה ולעסוק במשהו. תראה כמה קלקולים יש בדרך עד שמישהו מקים משפחה בגיל 40, ומתחיל להוליד ילדים.

שמואל: אתה משתמש בדברים שאני אומר נגדי, אני מספר ממצוקותיי ומחוויותיי האישיות.

לא, אתה תיקנת את עצמך בסדר.

שמואל: לא יודע אם תיקנתי את עצמי, אני חי מתוך אמונה שגם היגיעה הקטנה ביותר אפילו שאתה נאנח, זה נחשב לך לזכות. זאת אומרת, שאתה רוצה להגיד שאני נותן יגיעה אני לא יודע אם זה יעזור, אם אני אצליח או לא אצליח.

לא, זה מעשה שטות. יש לך שיטה שאתה יכול ללמוד איזו יגיעה לתת כדי באמת לעשות דבר טוב לעצמך ולאחרים.

שמואל: אני רוצה לפתוח את זה. אני בטוח שללא מעט אנשים, זוגות שצופים בנו בפרשת השבוע ובכלל, יש אילו חילוקי דעות אולי מהותיים ועקרוניים לגבי מה שאנחנו עושים.

תמיד, אם היינו פותחים את היחסים בין בני זוג היית רואה שם שדה מריבה. אבל צריכים לדעת איך להתייחס לזה, איך להפוך את זה לאהבה. בלי שנאה לא יכולה להיות אהבה.

שמואל: איך להפוך את הרצון הכבד האגואיסטי שנמצא למטה?

זה בדיוק מה שכתוב "קדושים תהיו", כי אתה לא יכול להיות קדוש אם אתה לא יורד לאגו שלך, רואה את הזוועה הזאת, ומתחיל לטפל בו. ואז אתה בונה מבור עמוק הר גבוה. זה בדיוק מה שצריך לעשות, רק צריכים לדעת עם איזה כלים אתה מגיע, אחרת אתה יכול לקבור את עצמך שם.

שמואל: נכון אבל בבית אני נמצא במיעוט מבחינת הרצון שלי לעשות יותר. יש את המגבלות של הבית.

אתה יכול לפעמים להגיד "אני כאן בעל הבית", אתה יכול או לא?

שמואל: אני יכול לצעוק "אני השולט פה, תעשו מה שאני אומר, כן מה את רוצה". אתה יודע לפעמים אתה רוצה לבוא הביתה להגיד "תקשיבי טוב, קחי את הדברים שלך תחזרי לאימא שלך, אני לא יכול יותר, נמאס לי. ועוד דבר אחד", אני בוכה לה, "אל תלכי".

לא, כולנו ככה.

שמואל: נכון, אני לא בודד בעניין הזה.

אם לא במעשה אז בפנים, זה ברור שזה קורה אבל בלי זה אי אפשר. התורה מלמדת אותנו איך אנחנו מתקנים את הדברים, בלי זה אי אפשר, אין מה להסתיר. זה שאתה מטייח זה לא טוב.

שמואל: לא מטייח אבל זה נותן לך לפעמים פרספקטיבה של כמה מעמידים אותך בניסיון וכמה אתה רוצה?

ככל שאתה מתחיל לראות בפנים שאתה מתחיל לתקן את עצמך אתה פתאום מגלה כאלו בורות שחורים, עמוקים, ומה יש בפנים, ואתה מתחיל לתקן אותם, ולתקן אותם. אתה רק מתוך האגו שלך בונה את העולם הקדוש, העולם הבא, רק מתוך זה. הוא לא קיים. אין עולם הבא, אין, אנחנו מתים חאלס, אין שום דבר. מי שלא בנה, אין. העולם הבא זה שאת העולם הזה אתה הופך כמו כפפה, ואז אתה בונה.

שמואל: אין עולם הבא.

יש. הוא לא מוכן סתם, אלא אתה צריך לבנות. העולם הבא זה דרגת הבינה, העולם הזה דרגת המלכות. אתה צריך לבנות ממלכות בינה, מצורת קבלה - צורת השפעה, וזהו ואז אתה קם לנצחיות, לשלמות, לשלווה. הכול בידי האדם.

שמואל: יש לי הרגשה שאני אעשה עוד כמה גלגולים כאלה ואני אגיע לפה ואחטוף את המכות ואני לא אלמד.

למה אתה מסכים לחטוף מכות ולהתגלגל? יש קונה עולמו בשעה אחת.

שמואל: נכון אני לא מסכים אבל זה סוג השלמה, כמו שלפעמים אתה נוסע בירוק אבל איזה מטורף בצד השני כתוב לו "עבור באדום".

הוא לא עובר סתם באדום, תשאיר את זה לידי שמים. אתה צריך לעשות מה שיש, ואני אומר לך לאף אחד זה לא מאוחר, זה מסודר בצורה כזאת שאם אדם עכשיו שומע אותנו, יש לנו הזדמנות, שלא יגיד אחר כך שאין.

שמואל: זאת ההזדמנות.

נמשיך, מודיעים עכשיו לבני ישראל על החגים.

כן.

שמואל: פסח, שבועות.

בהתפתחות שלנו יש רצון לקבל שאנחנו צריכים לתקן אותו ולהעביר לרצון להשפיע. לקחת כאילו את כל הפרעה ממצרים ולהעביר אותו לצורה קדושה, ואז יש לנו ארץ ישראל במקום מצרים, ובורא במקום פרעה. אין לנו בורא במצרים, אין לנו כוח עליון.

שמואל: אין לנו.

אין. אנחנו צריכים התחלה, כי זו הרגשת הגלות, אבל מאיפה אנחנו בונים את הכוח העליון? לכן זה נקרא "בורא", "בוא וראה". כתוב "אתם עשיתם אותי", רק צריך להבין את זה נכון.

שמואל: אחרת יכולים להגיד שאנחנו הבורא.

לא, יכולים להגיד שאנחנו עושים. מה זאת אומרת עושים? כי אנחנו בונים את הצורה איפה שמתגלה הכוח העליון הזה. ואז אתה מעביר את צורת הפרעה, שזה האחוריים, ההפך מהבורא, אתה מעביר מקבלה כזאת שחורה כולה, על מנת לקבל, אתה מעביר את זה לעל מנת להשפיע, זה נעשה בורא. אז יש לך את ארץ ישראל ואת גילוי הבורא בארץ ישראל, וכל זה מתוך זה שאתה מתקן את הפרעה, את האגו שלך שאתה נמצא בו. אתה מתקן ואז הבורא, האור העליון ממלא אותך. את זה אפשר לעשות, אין בעיה. יש לך שיטה, ואז במעבר הזה שאתה עובר, יש לך דרך, ובדרך הזאת יש לך תחנות מיוחדות.

שמואל: התחנות האלו הן החגים?

כן. מועדים.

שמואל: מועדים לשמחה ולששון. אלו אורות מיוחדים?

אלו אורות מיוחדים, מצבים מיוחדים, עליות, ירידות. ברור שכל פעם אתה מגלה רצון יותר אגואיסטי, ואתה צריך שוב לתקן אותו. פעם יש לך את פרשת המרגלים, פעם יש לך פרשה אחרת.

שמואל: כל שבוע פרשה אחרת.

ובכל פרשה יש לך בעיות. צריך להרוג מישהו, צריך לעשות משהו, כך וכך. מדובר על הרצון לקבל שאתה מתקן אותו וזהו.

שמואל: ולמה ראש השנה לא מוזכר פה?

אנחנו צריכים להבין את החגים. בוא נעשה משהו כללי על החגים, נדבר על כל החגים בשיחה נפרדת.

שמואל: בשיחה נפרדת, מצוין.

חגים זה עניין של אתערותא דלעילא.

שמואל: חגים זה עניין של צרות במשפחה.

לא. זה כמו שבת. אם עשיתי עבודה בששת הימים, מגיע אור מלמעלה ומתקן את מה שהכנתי לו. כי אנחנו לא מתקנים בעצמנו, אתה לא מתקן בעצמך שום דבר, אתה רק מכין לתיקון. הכנתי, והאור מתקן. הכנתי במשך עוד שישה ימים, והאור מתקן. לכן בשבת יש לך דרגה כפולה כביכול, זה נקרא "נשמה יתרה". כי גם את מה שהכנת אתה מביא, וגם מגיע על זה אור מלמעלה. ולכן בשבת אסור לך לעבוד ויש לך כל מיני הגבלות מתוך זה שאתה צריך לתת לאור העליון לתקן.

אותו דבר בחגים. אתה מכין ומכין במשך כמה שבועות או חודשים משהו, ומגיע למצב שנקרא חג, וגם בו פועל האור העליון מלמעלה ומתקן.

שמואל: החגים האלה מפתים אותי, מעבר לזה שאני עושה צחוק בעניין של המשפחה, וכל הבלגן האגואיסטי סביב התא המשפחתי. אם תוכל בקצרה להסביר על החגים.

פסח זה יציאת מצרים. התעלות מעל הרצון לקבל, לידה רוחנית.

שמואל: פסח זה לידה רוחנית.

כן.

שמואל: שבועות.

אחרי פסח אתה מעלה את עצמך ממלכות לבינה.

שמואל: בשבועות.

כן. במשך ארבעים ותשעה יום, ואז אתה מגיע לשבועות, היום החמישים.

שמואל: ספירת העומר.

ספירת העומר, מצב הקטנות. אתה עולה ועולה, מגיע לדרגת הבינה. שבועות זה כמו חלב, דרגת הבינה, השפעה. כל זה שבועות. נתינת התורה, כי התורה מביאה לך רצון להשפיע, ועל ידי הרצון להשפיע אתה מתקן את הרצון לקבל שלך, ואז יש קבלה על מנת להשפיע.

שמואל: ואז יש ירידה למטה, ואז אנחנו עולים, מטפסים ליום כיפור.

בדרך יש שם עוד כמה דברים.

שמואל: יש תחנות.

נגיד אתה מגיע לראש השנה. אתה מחליט שמעכשיו והלאה אתה עולה לדרגה חדשה. עכשיו אתה מבין, עכשיו אתה מרגיש על פני כל התיקונים שעשית, שהכוח העליון, הבורא הוא השולט בכל העולם.

שמואל: להיות לראש ולא לזנב.

כן. ואז אתה מכתיר אותו, הוא המלך. זה ראש השנה, שאתה קובע את הכיוון שלך, והוא בשבילך המטרה. אחרי זה מגיע יום הכיפורים. ביום הכיפורים אתה מתחיל לבדוק מה יש לך, אילו רצונות יש לתקן, ולאיזו דרגה אתה צריך להביא אותם. לכן כל היום הזה, הוא יום גילוי הדינים, אבל בעצם זה יום שמחה.

כי אתה מגלה את הדינים על ידי האורות הגדולים שפועלים. אתה לא יכול להשתמש ברצון לקבל שלך, כי הוא לא מתוקן. אבל "באורך נראה אור", אתה רואה את עומק האגו שלך, וזה משמח, כי יש לך כלים ביד.

שמואל: כי אתה יודע מה לעשות?

כן, יש לך כלים ביד, ואתה יודע מה לעשות.

שמואל: בדיוק. ואז אנחנו הולכים לשמחת תורה, לסוכות.

לא לסוכות. סוכות זה כבר ענני כבוד, כיסוי זה כבר מסך, ואתה נמצא באור מקיף שמתחיל לתקן אותך.

שמואל: אז אתה בעצם בונה את הקונסטרוקציה של התיקון, את המבנה של התיקון.

כן.

שמואל: אחרי שבררת, אתה בונה את המבנה הכי בסיסי והכי ארעי, מסך, ואור חוזר. מקיף את עצמך מכל הכיוונים, ומביא את האושפיזין.

נכון, יש לנו הרבה שיחות על זה, ואז אתה מגיע לחנוכה.

שמואל: חנוכה, כה חנו, חנו פה, כאילו חנו כה.

כן. זו התחנה באמצע הדרך ממלכות לכתר, כשאתה מגיע לבינה, מלמטה למעלה. מלכות, זעיר אנפין, בינה, חכמה, כתר. ואז כשאתה מגיע לבינה זאת חנוכה. זאת אומרת, תכונת ההשפעה, אסור להשתמש בהם, רק לראותם בלבד.

שמואל: רק ליהנות.

כן, ככה שמן ואור. ואז אתה ממשיך עד שאתה מגיע לפורים. כי מה התגלה ביום הכיפורים? התגלה כל הרצון הגדול, השבור, הלא טוב, ועכשיו אתה תיקנת אותו כ-פורים. כיפור זה כ-פורים, ואז בפורים אתה מגיע לתיקון השלם, לגמר תיקון.

שמואל: וזה החג היחיד שיישאר בעצם, נכון?

כן. כל החגים יתבטלו, חוץ מפורים. ואז עד לא ידע, כי אין לך שום הגבלה, בכלום. תעשה מה שאתה רוצה.

שמואל: כי בעצם הכול להשפעה.

כי כל מה שתעשה, כבר יהיה מתוקן.

שמואל: זה יהיה להשפעה, כי כל הכלים המקולקלים תוקנו.

זה לא שבא לך לעשות הכול, אלא מה שיבוא לך לעשות, הכול רק דברים טובים.

שמואל: אפילו לב האבן יתוקן אז, רואה?

נכון, אתה מתקדם.

טוב, סיימנו את "אמור". אז נשתדל להיות ככוהנים.

שמואל: כן. כל הכוהנים שבינינו, ניקח מכם דוגמה. שאו שלום וברכה, להתראות בשבוע הבא, ותודה רבה.

(סוף השיחה)