תכנית טלוויזיה "פרשת השבוע" 20.04.12 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

פרשת "אחרי מות" – "קדושים"

בהשתתפות: גלעד שדמון, אורי שבתאי

גלעד: אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע" והפעם פרשה כפולה, שתי פרשיות, "אחרי מות" ו"קדושים". איתנו, הרב לייטמן. שלום לך, הרב לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום לך, אורי שבתאי.

אורי: שלום שלום.

גלעד: וניגש לתקציר הפרשיות.

ובכן, זוהי פרשה כפולה, "אחרי מות" ו"קדושים". אחרי מות שני בני אהרון, נדב ואביהוא, מפרט הבורא בפני משה דינים שונים שקשורים לאופן בו רשאי אהרון לגשת אל הקודש שבמשכן. והדבר כרוך בהבאת קרבנות מסוימים. אהרון צריך לבחור בין שני שעירי-עזים, אשר אחד מוקרב כחטאת, והשני נשאר בחיים ונשלח למדבר כ"שעיר לעזאזל".

בהמשך, מופיע האיסור לשחוט את הבהמה למאכל ללא הבאת קורבן לאהל מועד. ובסיומו של העיסוק בקורבנות, מורה הבורא למשה לצוות את העם לא ללכת בדרכי המצרים והכנענים, ולא להישמע לחוקותיהם.

ובסיום הפרשה, פרשת "אחרי מות", הבורא אומר לעם ישראל, לא להיטמא בכל הטומאות שעשו העמים שישבו בארץ כנען לפניהם, משום שאם יעשו זאת, הארץ תקיא אותם.

ובהמשך, ממש ברצף, פרשת "קדושים". הבורא אומר למשה למסור לכל בני ישראל, "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-להיכם"¹.

ואחר כך מפורטות מצוות רבות ושונות, בין אדם למקום, בין אדם לחברו, קורבנות. מדובר על יראת אם ואב, שמירת השבת, לא לפנות לאלילים, ועוד הרבה דינים שלא נציין אותם כאן. חלק מהמצוות, כך מצוין בפרשה, קשורות לביאה לארץ ישראל, לארץ כנען. מדובר בפרשה על מעשר, פרי העץ, איסור ללכת אחר עבודות זרות וכן הלאה.

ויש בסיום הפרשה, איסור גורף על גילוי עריות ועל ניאוף, שעל כולם יש ממש עונש מוות. והבורא מצווה לבני ישראל לשמור את החוקים כשהם יבואו לארץ, ולהתרחק מכל המעשים שעשו בארץ מצרים. ולהבדיל בין בהמה טמאה וטהורה, וכך, הוא גם יבדיל בין ישראל ובין כל העמים והם יהיו לו קדושים.

המון המון פרטים שקשורים לדינים, הרבה מאוד דינים, והכניסה לארץ ישראל. הרב לייטמן, בוא נבין מה קורה פה בפנים.

אנחנו חושבים שהתורה מדברת על העולם הזה. כי באמת כתוב כאן על החיות, על הבהמות, על בני אדם ובכלל על כל מיני חפצים, ועל ההתנהגות בין כולם, מה מותר ומה אסור. וכל התורה כאילו מלאה פעולות.

אנחנו שוכחים או לא יודעים בכלל, אם לא מלמדים אותנו, שהעולם הזה הוא העתקה מהעולם הרוחני. ולמעשה מדברים על העולם הרוחני. שבתפיסה אנחנו רק תופסים את הכוחות הרוחניים והם מצטיירים בנו, עקב הדרגה שלנו, תפיסת העולם שלנו, הם נתפסים לנו בהעתקה מהרוחניות. ואנחנו רואים כאילו עולם ומלואו שנמצא לפנינו, והוא מלא מלא פרטים, פריטים. וכאילו התורה מספרת לנו איך אני צריך להתנהג עם כל פריט ופריט, עם כל דבר ודבר, לטובה או שזה חלילה יהיה לי לרעה, ולפי רצון הבורא.

רצון הבורא הוא דווקא להטיב לנבראיו, להעלות את כל הנבראים לדרגה שלו, "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך"². עד ה' א-לוהיך זאת אומרת, להיות כמוהו. כמוהו זה להיות באהבה ובהשפעה. כי הוא בעצם זה "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה"³, שזה הכלל שממנו מגיעים גם לאהבת ה' שזה הסיום של התיקון שלנו.

אנחנו צריכים לראות באמת מה הקשר בין זה שאנחנו שוחטים אילו בהמות, או מתרחקים מפעולות מסוימות, או מבצעים פעולות, איך על ידי זה אנחנו מגיעים לדבקות בבורא, לאהבת ה', או לאהבת ישראל, או לאהבת העולם בכלל. צריכים להבין שהתורה לא מדברת על שום תיקונים, אלא על לתקן את הלב, היא "ניתנה לאנשי לבב"⁴ כמו שכתוב. ולכן כל המצוות הכתובות בתורה הן כולן, כמו שכותב אבן עזרא בפירוש שלו על התורה, רק לתקן את הלב, את הרצון של האדם. כך אנחנו מסתכלים על התורה, שכולה כדי להביא אותנו לאהבה, כי מלכתחילה הטבע שלנו הוא ההפך, יצר הרע, הכל זה קנאה, תאווה, כבוד וכן הלאה. ואנחנו רואים איך זה מתרחש בעולם שלנו ככה בגלוי.

לכן התורה מספרת לנו במילים של העולם הזה, איך אנחנו צריכים לתקן את עצמנו בפנימיותינו, ברצונות שלנו. וברצונות שלנו יש תיקונים רבים, וגם הדרגתיים, מפני שאי אפשר לתקן את האגו שלנו בבת אחת, שיהיה ההיפך, מעל מנת לקבל לעצמי כל הזמן, שיהיה על מנת להשפיע, לטובת הזולת.

כאן יש לנו שתי פרשיות, "אחרי מות" ו"קדושים", למה הן סמוכות ולמה בכלל הן מחוברות? זה מפני שיש לנו שני תיקונים גדולים, תיקון אחד זה להשפיע על מנת להשפיע או כמו שכתוב, "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך"⁵. והתיקון השני, "ואהבת לרעך כמוך", כבר יותר מתקדם.

התיקון הראשון, רק אל תעשה רע לשני. זה כבר תיקון, כי כל הזמן אני רוצה לטובתי ובעצם זה תמיד יוצא על חשבון הזולת. וזה מה שאומרים לגֵר, האדם האגואיסט שרוצה לתקן את עצמו נקרא גֵר, והתיקון הראשון שלו זה לעלות מהאגו, מאומות העולם, לדרגת ישראל, זה "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". ובכך אנחנו לפחות מגיעים לצמצום של האגו שלנו ולכך שאנחנו לא נוגעים בשני. אבל בעצם זה עדיין לא מספיק, והשלב הבא הוא ב"קדושים". זוהי כבר דרגה אחרת, "ואהבת לרעך כמוך", לזה אנחנו צריכים להגיע.

ואהבה הכללית, אחרי כל המצוות הללו, אחרי כל התיקונים הללו, כאשר בכל רצון ורצון מתרי"ג הרצונות שמהם אני מורכב, כך אני מרגיש את העולם, כי כל העולם הזה מצטייר בי בתוך הרצונות שלי, ואם אני מתקן את הרצונות הללו מרצונות אגואיסטים לרצונות נתינה ואהבה, אז אני רואה עולם הפוך, כמו שכתוב, "עולם הפוך ראיתי"⁶. ואז אני רואה עולם עליון, ששם הכל לגמרי לפי חוקים חדשים, אחרים. לפי חוקי נתינה, חוקי אהבה, חוקי חיבור. ועולם אינטגרלי באמת, לא שהוא רק מצטייר לנו כמו היום כעולם שהוא קשור ואינטגרלי, אלא אנחנו בעצמנו נעשים אינטגרלים כאלה, ומתייחסים אליו כך, כוללים את כולם, רואים את הכל כמכלול אחד.

ולכן שתי הפרשיות הללו באות יחד. כי תיקון אחד הוא רק תיקון מהיצר רע, להתעלות ממנו, זה בפרשת "אחרי מות". ובפרשת ה"קדושים", אנחנו כבר מעלים עוד אותם הרצונות שתיקנו, כאילו קודם ניערנו מהם את האבק, את היצר הרע. עכשיו אנחנו צריכים להעלות אותם למקום "קדושים". זאת אומרת, לנתינה ואהבה, זה נקרא קדוש.

אפשר להסביר את זה בצורה כזאת, שבשלב הראשון שאנחנו רק מתעלים מעל הרצון לקבל האגואיסטי שלנו, אנחנו מעבירים זדונות לשגגות, ושגגות למצוות. ובשלב השני, אפילו את הזדונות שהעברנו קודם לשגגות, אנחנו מתקנים למצוות. הכל בא לאהבה. ומתוך זה שאני מתייחס לכולם באהבה חלוטה, אז כתוצאה מזה אני בא לאהבת ה'. וזו התוצאה האחרונה ובכך אני מגיע להשתוות עימו, כמו שכתוב, "שובו בני ישראל עד ה' א-לוהיך". ואז אני מגיע לדבקות עימו, וזו מטרת התיקונים, מטרת הבריאה, מטרת כל דרכנו שאנחנו צריכים לעבור.

וודאי שהכל מתחיל מהשבירה, מהרגשת הרע, מהכרת הרע, שזה גם מעשה נדב ואביהוא שהיה בפרשה הקודמת, לכן זה נקרא "אחרי מות". כי הכל נבנה זה אחר זה, כך כל המעשים שלנו נמצאים בתיקונים.

ושוב, לא צריכים לשכוח שאת כל זה אנחנו צריכים לקיים רק ברצונות שלנו. שאנחנו עושים את זה כמו שילדות קטנות, משחקות במטבח והן מכינות עוגה או מרק מחול וכן הלאה. זה בעצם העולם שלנו, עולם הדומם, העולם המדומה.

והתיקונים האמיתיים, הם אלה שבהם האדם צריך לתקן את הלב שלו, את הרצונות שלו ולזה הגענו בעצם עכשיו, בעידן החדש. וכל העולם עומד עכשיו לפני הבעיה הזאת שצריך לפתור. זה התרגיל שעומד לפנינו עכשיו. ואם אנחנו ניגש אליו בצורה הנכונה, כמו שהתורה מספרת לנו, נקבל את התורה בצורת "תורת אמת", פנימיות התורה, על מה שהיא באמת מספרת לנו, אז אנחנו נדע איך לעבור, מהעבירות שאנחנו נמצאים בהן כולנו בגלות, לגאולה, לשלב של "אחרי מות" ולשלב של "קדושים".

גלעד: אז עכשיו ניכנס לשאלות והתשובות.

ובכן, בפרשה מדובר על כך שעם ישראל נכנס לארץ ישראל, ואם הוא יקיים את החוקים של הכנענים, הארץ תקיא אותם. זה תמיד יוצא שהפרשה קרובה ליום העצמאות, וזה מעלה שאלה, אנחנו הרי חזרנו לארץ שלנו אחרי הרבה שנים, אלפיים שנה, ולא נראה שאנחנו מקיימים בדיוק את החוקים הרוחניים.

אבל גם לא נראה שאנחנו אוחזים בארץ ישראל. עדיין אנחנו נמצאים כאן בסימן שאלה. ואנחנו אולי לא רוצים להודות בזה, אבל זה כך. אנחנו מודעים לזה שאנחנו עדיין תלויים כאן בשכנים שלנו ובכל העולם. אם עכשיו כל העולם ילחץ עלינו, לא תהיה לך ברירה, אלא לעשות כאן מה שהם יגידו. אנחנו באמת נמצאים בסימן שאלה.

"כל העולם", הכוונה הבורא, הכוח העליון שמסדר לנו בינתיים את התנאים, שאנחנו נעשה באמת תשובה אמיתית. שאנחנו נתחיל להיות עם ישראל בארץ ישראל. והכל זה ישר א-ל, הכל זה כדי להידמות לכוח ההשפעה והאהבה שזה הכוח העליון, שדורש מאיתנו "ואהבת לרעך כמוך". אם אנחנו נגיע לאהבת אחים, כמו שאנחנו משתדלים לספר לכולם, בחוקי ערבות, חוקי הקבלה, חוקי החינוך האינטגרלי, אז נקווה שכך זה יקרה, ואנחנו באמת נאחז בארץ. מפני שארץ זה רצון. הרצון הפנימי שלנו קובע בדיוק עד כמה שאנחנו נהיה דבוקים לקרקע, לארץ ישראל.

ובאמת הכל תלוי בנו, בינתיים נתנו לנו חלק מסוים, ואם אנחנו לא מסוגלים בחלק הזה להתקיים באיזו צורה בהתאם לחלק הקטן, אז חותכים מאיתנו עוד חלק ועוד חלק ועוד חלק. זה לא מפני שהשכנים הם כך או האו"ם החליט, זה מפני שאנחנו בפנים, בתוכנו, לא מתאימים לארץ ישראל. אז לפחות נותנים עוד איזה חלק קטן ועוד חלק קטן.

אבל אנחנו צריכים לראות שהאיום הזה הוא כי "לב שרים ומלכים ביד ה'"⁷. ואם אנחנו נהיה מתאימים לארץ ישראל, אז נקבל אותה ואף אחד לא יוכל לשלוט בנו. אלא הכל תלוי בהתאמה שלנו לארץ ישראל. ארץ זה רצון, ישראל, ישר א‑ל. אם אנחנו נכוון את הרצונות שלנו לקדושה, "קדושים תהיו, כי קדוש אני", שזה נקרא השפעה ואהבה, אז וודאי שאנחנו נקבל גם בעולם הזה, את כל ארץ ישראל ואף אחד לא יוכל להגיד לנו מילה, אלא יסכימו כולם שאנחנו באמת צריכים ומגיע לנו, ורק אנחנו צריכים להיות כאן. וגם העם יהיה עם אחר, זה יהיה "עם ישראל", שיחיה לפי "ואהבת לרעך כמוך", כמו שזה היה לפני החורבן.

אורי: אבל אתה נותן תחושה שכאילו אנחנו בעצם עדיין בגלות, כאילו בארץ שלנו, אבל בגלות.

כן. כתוב, קבוץ גלויות.

אורי: השאלה שמתעוררת פה היא מה זה שהארץ מקיאה את הרצונות?

הארץ מקיאה אותנו. דוחה אותנו. אם אנחנו לא מתאימים לרצון אל, ארץ ישראל. זה חוסר השתוות הצורה. השתוות הצורה זה החוק הכללי של כל הטבע, עד כמה אנחנו מתאימים, אנחנו נמצאים וממש קשורים לארץ, לקרקע, לכל. אבל זה מתקיים במידה שאנחנו קשורים זה לזה, במידה שאנחנו מגיעים בינינו לערבות, לחיבור, לאהבת אחים, אבל אם אין לנו את זה, גם לארץ ישראל אנחנו לא שייכים.

אורי: מדובר פה על ארץ ישראל שלנו עכשיו? רשום פה "רצונות", לא רשום פה בני אדם או אנשים או ישראלים. מדובר פה על רצונות, זאת ממש ארץ ישראל, כמו שאנחנו מדברים עליה, זה בני האדם?

אנחנו לא נמצאים עדיין בארץ ישראל האמיתית, כי הקרקע שלנו לא מורגשת כפורחת. מפני שאנחנו, הרצונות שלנו שליליים, האנרגיה בינינו, היא שלילית, היא לא נותנת לארץ ישראל להיות ממש יפה.

גלעד: יש ציטוט יפה מהזוהר, מפרשת "קדושים", שמדבר על העניין הזה של מה שנקבע למעלה, הכוחות העליונים, הוא אומר כך.

"כשברא הקב״ה את העולם, התקין כל דבר ודבר כל אחד ואחד בהצד שלו, או בימין או בשמאל, ופקד עליהם כחות עליונים. ואין לך אפילו עשב קטן בארץ, שאין עליו כח עליון למעלה בעולמות העליונים. וכל מה שעושים בכל אחד ואחד, וכל מה שכל אחד ואחד עושה, הכל הוא בהתגברות של כח העליון, הממונה עליו למעלה."⁸

גלעד: מה אפשר לשנות פה? איך אנחנו יכולים להגיע לדרגת ארץ ישראל, כשאנחנו מדברים תמיד על זה שיש את הכניסה למצרים ואחרי זה היציאה, וכל התורה בכלל מדברת על המִדבר ורק אחרי זה על ארץ ישראל. ואנחנו נמצאים בפער כזה גדול, ונדרשים עכשיו להיות בדרגת ארץ ישראל כבר?

אם אתה תתחיל לבדוק את התכונות שלך כלפי הזולת, אתה תראה עד כמה שאתה נמצא במצרים, עד כמה שהאגו שלך שולט עלייך, פרעה הפנימי שלך שולט עלייך. עד כמה שאתה מזלזל בכולם, בקנאה, בתאווה וכבוד ואתה מתייחס לאחרים רק כדי לנצל אותם, אז לפחות אתה תרגיש את הגלות, כי זו גלות. הגלות היא לא גיאוגרפית, כזאת שאני נמצא בה שם או כאן. זאת גלות פנימית. ואחרי זה אתה אולי תרצה לצאת ממנה סוף סוף, על ידי זה שתתחבר עם אנשים ותתחילו לחשוב מתי אנחנו מגיעים לתיקון שלנו. ל"ואהבת לרעך כמוך", זה התיקון.

ואם תגיעו לזה, אז אתם תתחילו להתקדם לתיקון הזה ולראות עד כמה שאתם לא מסוגלים. וזה מה שנקרא "ארץ ישראל לא שייכת לכם". זאת אומרת, שאתם לא יכולים להיות יחד, לא יכולים להיות באהבת אחים, אז אם כך, תדרשו את הבורא שיתקן, כי אתם לא מסוגלים, אבל אז תהיה לכם צעקה, אז תהיה לכם תפילה, שתצטרכו אותו. ובעצם כל מה שעברתם זה כדי להיות תלויים בו, כדי להרגיש שבו תלויים התיקונים.

זה נעשה בכוונה שכך אנחנו עוברים את הכל, הוא סיבב את זה. כי אחרת, אתה היית שוכח עליו. ואז אתה פונה אליו שיתקן אתכם ואז הוא בא ומתיישב עם התכונה הזאת של השפעה ואהבה בינינו. וכך אנחנו מתקדמים לזה שמגלים אותו בינינו, ומגלים את העולם העליון, זו המערכת העליונה שאנחנו מגיעים אליה בינינו, ומגיעים לתיקון, לעולם הרוחני. והרצון הזה, המתוקן שלנו, שנעשה מפני שהבורא שורה, נמצא בארץ ישראל, זה מצב של גאולה. ואז המצב הזה נקרא "ארץ ישראל". ולפני כן נקרא "בבל", "ארץ כנען", "מצרים", "מִדבר", אבל "ארץ ישראל" זה הקשר בינינו, שהבורא ממלא אותו.

אורי: אנחנו מדברים הרבה על המון קשר רוחני. הדברים שאתה אומר, וגם ארץ ישראל, כולם ברוחניות?

הכול זה בתוך האדם ובין בני האדם.

אורי: אבל אנחנו שומעים שמצד אחד, הבורא לא עושה דין עם בני ישראל בכל נושא של העולם הזה, ומהצד השני, הם כן נענשים בעולם הזה.

כן, הם מקבלים דין, כי אנחנו חייבים לחזור לאותה המדרגה הרוחנית שהיינו בה לפני חורבן בית המקדש.

אורי: וזה למרות שכל הזמן אתה אומר שהבורא לא עושה אתנו חשבונות בעולם הזה. הוא מסתכל מיותר גבוה, כאילו שהכול בא מהכיוון הרוחני, ואנחנו מקבלים את הדינים פה, עכשיו, במקום הזה.

יש מה שנקרא "אור עליון הממלא את הכל המציאות", או "אני ה-ו-י-ה לא שניתי"⁹, "חוק נתן ולא יעבור"¹⁰. יש מצב קבוע שכלפיו אנחנו צריכים למדוד את עצמנו, והמצב הקבוע הזה הוא אהבה חלוטה וקשר הדוק בין כולם. ולא רק בין בני ישראל, כמו שהיה בעבר, שזה היה רק בינינו, עכשיו זה נדרש מכל העולם. אבל אנחנו צריכים להיות כ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש"¹¹, "העם הנבחר". זאת אומרת, שאנחנו קודם כל מגיעים למצב כזה, ואחר כך נותנים דוגמה בכך לכל העולם.

גלעד: נקרא ציטוט מס', מתוך זוהר לעם, פרשת "קדושים".

"קדושים תהיו כי קדוש. הוי ארץ צלצל כנפים. בשעה שהקב״ה ברא את העולם, ורצה לגלות עמוקות מתוך הנסתרות, ואור מתוך החשך, היו אז כלולים זה בזה. משום זה מתוך החשך יצא אור, ומתוך הנסתר יצא ונתגלה העמוק, וזה יצא מזה. ומתוך טוב יצא רע, ומן הרחמים יצא דין. והכל נכלל זה בזה: היצר הטוב ויצר הרע, הימין והשמאל, ישראל ושאר העמים, לבן ושחור. והכל היה תלוי אחד בחברו."¹²

כן. רק שהכול מעורבב אחרי השבירה, אחרי החורבן, ואנחנו צריכים להבדיל בין טוב לרע, בין אור לחושך, ובזה לבנות את עצמנו. ההסתכלות שלנו על העולם, היחסים בינינו, הכול בא מהבירור. החורבן הוא לטובתנו, כי על ידי התיקון שלו, אנחנו בונים את עצמנו. זה כמו שלילד נותנים לגו, משהו מפורק, על מנת שהוא ירכיב, ומכך יחכים.

גלעד: הסברת את הקשר בין שתי הפרשיות, "אחרי מות" ו"קדושים". מה זה קדושים? מה המדרגה הזאת קדוש או קדושים?

"קדוש" היא המדרגה העליונה ביותר ש"קדושים תהיו כי קדוש אני". הכוונה היא שזה לא רק שהאדם מתעלה מעל האגו שלו ולא משתמש בו, אלא שהוא גם משתמש כבר באגו שלו לטובת הזולת. להשפיע על מנת להשפיע, זה השלב הראשון. ולקבל על מנת להשפיע זה כבר השלב השני. השלב הראשון הוא כמו שאומר הִלל, ש"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך". אז מה הוא אמר? אל תגרום לשני רע, זה בעצם התחלת התיקונים, אבל אחרי שאתה כבר הגעת לכך, אתה יכול כבר לקבל את הרצונות של הזולת ולהתחיל לשרת אותם, למלא אותם. זה כבר נקרא "אהבה".

גלעד: זאת אומרת, "אחרי מות" זה תנאי מקדים להגיע ל"קדושים"?

כן. וודאי. זה נקרא "תיקון גלגלתא ועיניים של הנשמה ותיקון אח"פ של הנשמה". אלה שני שלבים, שני סוגים של הכלים שבהם יש לנו מצוות לא תעשה, או מצוות תעשה, כמו שאנחנו יודעים מהתורה. זה אותו דבר. כי כל מצווה נקראת פעולה, להתעלות מעל האגו, לפחות לא לגרום רע לזולת, או גם לגרום טוב לזולת, זה כל תרי"ג המצוות. הרמ"ח ושס"ה.

אורי: אנחנו רואים שעם ישראל קדוש בגלל הבורא, או שקיים פה מין קשר כזה בין הבורא לבין עם ישראל. זאת אומרת, למה הם קדושים, רק בגלל שהבורא הוא קדוש?

כי אתה צריך את האור העליון הזה, הכוח שלו, כדי להתעלות מעל האגו שלך ולהיות משפיע לאחרים. באיזה כוח אתה משפיע? אין לך שום כוח השפעה, אתה עשוי מחומר של "רק לקבל". אז להשפיע אתה יכול רק בתנאי שמאיר עליך האור העליון. זה נקרא "המאור שבה מחזירו למוטב", כך כתוב על התורה. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", מה התורה עושה? "המאור שבה מחזירו למוטב". הבורא שמאיר אלייך את התכונה הזאת, מעלה אותך מעל האגו שלך. אבל אתה צריך לרצות את זה. זאת אומרת, הפעולות באות מלמעלה, לכן זה נקרא "עבודת ה'". שהבורא עושה את העבודה, אבל לפי הזמנתך.

גלעד: אם כך נעבור לשלב המושגים נגדיר מושגים מרכזיים מהפרשיות בקצרה. והמושג הראשון הוא "קדוש".

"קדוש" זה נקרא שהוא משתמש ברצון לקבל שלו, שהיה קודם על מנת לקבל, שנקרא אצלנו "האגו", הוא משתמש בצורה הפוכה, רק לטובת הזולת או לטובת הבורא. לטובת הזולת זה עדיין דרגת להשפיע על מנת להשפיע, "לוויים". ואחר כך "כוהנים" זה לקבל על מנת להשפיע. זאת אומרת זה ממש ההיפך מהטבע שהיה מלכתחילה.

אורי: יש ב"קדושים" מושג שנקרא "לשמור טינה". מה זה לשמור טינה?

שאתה לא יכול לתקן את עצמך אם אתה עדיין נמצא בכאלה חשבונות.

אורי: זאת אומרת, זה כאילו אנרגיה שמושקעת בי.

כן. זאת אנרגיה פנימית. אלה תיקונים מאוד מאוד פנימיים, שכשהם מתגלים, האדם נדהם עד כמה שבאמת עמוק בתוכו הוא כולו עשוי מהחשבונות לעצמו.

גלעד: יש גם מושג גם בפרשת "קדושים" שמדבר על ניבוי עתידות וזה אסור. מה זה ניבוי עתידות בכלל?

זה אסור מפני שזה נגד השפעה. אם אתה רוצה להשפיע מה אכפת לך מה יהיה בעתיד? אתה צריך פשוט להתכלל בכל הזולת ולהשפיע להם ובזה למצוא את החיים החדשים שלך. אם אתה עושה חשבון, זה כבר רצון לקבל.

גלעד: זאת אומרת, האגו שלי מתוך דאגה רוצה לדעת מה קורה בעתיד?

אדם שבאמת מתקדם להשפעה לא אכפת לו העתיד, הוא רוצה רק דבר אחד, "אני רוצה להשפיע", "אני רוצה לחיות בזולת". ואז אין לו שום קשר עם ניבוי העתידות. אילו חשבונות יכולים להיות? לכן צריכים לעשות תיקונים. אלה תיקונים בתוך האדם, כי יש בכל אחד ואחד את הרצון הזה לדעת את העתיד ולנחש אותו.

אורי: מה זה השעיר לעזאזל?

"שעיר לעזאזל" אלה אותם הרצונות שאנחנו עדיין לא יכולים לתקן. יש באדם תרי"ג רצונות, ובחלקים מהם יש עדיין חוסר תיקונים, חוסר של האור שמאיר עליי, ואז אני לא יכול עדיין לתקן אותם, ואז את הרצונות האלה אני מבדיל מעצמי. אז יש חיות שאנחנו שוחטים, זאת אומרת, מעלים לקדושה, את דרגת החי שבי, הרצונות שבי. ויש כאלה רצונות שאני לא יכול לעשות בהם את זה, אז אני עדיין משחרר אותם. שלא יהיו אצלי כביכול, לא לידי.

גלעד: אנחנו צריכים לסיים את התוכנית. תודה הרב לייטמן, אורי שבתאי.

תודה לצופים בבית. נתראה ב"פרשת השבוע" הבאה.

(סוף השיעור)

---

1. "דבר אל-כל-עדת בני-ישראל, ואמרת אלהם--קדשים תהיו:  כי קדוש, אני ה' אלהיכם." (ויקרא, פרק י"ט, ב')↩

2. "שובה, ישראל, עד, ה' אלהיך" (הושע, פרק י"ד, ב')↩

3. "ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה." (תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת נדרים פרק ט', דף ל',ב')↩

4. "ודע כי התורה לא נתנה אלא לאנשי לבב." (מוזכר בספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"", אות י')↩

5. "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור." ["מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו."] (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת שבת, דף ל"א, א' גמרא)↩

6. "עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת פסחים, דף נ', א' גמרא)↩

7. "פלגי-מים לב-מלך, ביד-ה';    על-כל-אשר יחפץ יטנו." (משלי, פרק כ"ה, א')↩

8. "זוהר לעם", פרשת קדושים, מאמר "כלאים ושעטנז", אות ק"ח.↩

9. "אני ה-ו-י-ה, לא שָניתי" (מלאכי ג', ו')↩

10. "חוק נתן ולא יעבור" (תהילים קמ"ח, ו')↩

11. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

12. "זוהר לעם", פרשת קדושים, מאמר "הוי ארץ צלצל כנפים", אות ז'.↩