ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 17.01.2021 – אחרי עריכה
דודי: רצינו לפתוח את הישיבה במבט על, בהסתכלות פנורמית על החברה האנושית. אנחנו שומעים ממך הרבה שהקורונה היא אות מבשר לתחילת המימוש לתקופת שחזו המקובלים, דור רוחני שנקרא "הדור האחרון", דור עם ערכים אחרים, עם תפיסת מציאות חדשה. רצינו לשמוע ממך יותר על המשמעות, מהו הדור האחרון, מה היום במציאות של היום אנחנו יכולים לקבל מהמקובלים החכמים ולהתחיל לממש בפועל כדי למנוע עוד מכות נמרצות?
אני לא חושב שזה יעזור לנו למנוע את המכות הנמרצות הבאות אלינו, שכבר נמצאות בדרך. זה תלוי בכמה שנתחיל להיות תואמים לדור הצעיר, לדור החדש, לדור שאנחנו צריכים אליו להגיע. העניין הוא, שלטבע ישנה תוכנית בהתפתחות האנושות, ואם אנחנו לומדים את ההתפתחות הזאת מחכמת הקבלה, אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתפתח ולהגיע לאיזו צורה מסוימת של החברה האנושית והאדם שבה, ואנחנו מתחילים לעבוד על עצמנו כדי להתאים לאותה הצורה העתידה שאנחנו צריכים לקבל או על ידי המאמץ שלנו או לחץ של הטבע או שניהם. אבל אנחנו נצטרך לקבל צורה עתידה שכבר נמצאת בטבע, שזו צורה אינטגרלית, שאנחנו כולנו נמצאים מקושרים בינינו ברגש, בשכל, בהבנה, בפעולה, כאיש אחד בלב אחד.
אם אנחנו מבינים את זה ונוטים לזה, לפי היכולת שלנו, אבל כל הזמן נמצאים בזה, רואים את זה כמטרת ההתפתחות שלנו, יוצא שאנחנו תואמים לאותו חוק הטבע והתוכנית שלו שאנחנו צריכים להתפתח. ואז לא יהיו עלינו לחצים מהטבע, או יהיו, אבל קטנים, רק כדי לעשות איזה מין תיקון, סטייה קטנה, שפה ושם אולי בכל זאת אנחנו מפספסים בהתפתחות שלנו. אבל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו צריכים להתפתח לצורה אינטגרלית בעולם הגלובלי, בהבנה, בהתקשרות, בהתחברות של כל באי העולם למערכת אחת. ואז ודאי שנשמור את עצמנו מכל הלחצים והמכות מכל הדומם, הצומח, החי והאדם שבמציאות.
דודי: אנחנו מבינים שהטבע הוא אינטגרלי ומושך את כל המין האנושי לאינטגרליות, אנחנו הפוכים לו ואנחנו צריכים להיות דומים ותואמים לו.
כן.
דודי: מה הצעד הראשון של היום, בימינו, במצב הזה של תחילת ינואר, כדי להתקדם למצב האינטגרלי הזה שאתה מצייר?
אנחנו צריכים להבין שיש כאן תוכנית מאוד רחבה ועמוקה, שהיא צריכה להיות מוסברת ומקובלת ומיושמת על ידי כל באי עולם. וודאי שיש כאן עבודה גדולה שהיא לכתוב, לעצב, לפרסם את התוכנית הזאת ולדאוג ללמד אותה לכל בני האדם, ולעשות לפי התוכנית הזאת אחר כך תוכניות עבודה בפועל, מה שצריכה לעשות החברה בכל הרמות ובכל הפלגים שלה, אבל לכיוון אחד, שאנחנו נדע שאנחנו מתקדמים, נוטים לחברה אחת, "כאיש אחד בלב אחד", שזה יהיה הסוף. ולכן העבודה היא לגברים, לנשים, לילדים, לתוכניות לימוד בכל מיני מקומות, לכל דבר, יש בזה עבודה גדולה לכלי התקשורת ולתרבויות. כל אחד ואחד חייב לראות, אנחנו צריכים לראות, עד כמה כל אדם, כל מקצוע, כל נתיב תעסוקה של אדם בעולמו, גברים, נשים, זקנים, צעירים, כולם יהיו בזרם הזה לקראת החיבור בינינו למערכת אחת.
דודי: רגע לפני היישום, מה המאפיינים המרכזיים של התקופה הזאת?
אנחנו צריכים קודם כל בעצמנו לראות את התוכנית. אנחנו צריכים בעצמנו לבדוק האם התוכנית הזאת היא מותאמת בכל מיני החלקים שלה, הקצוות שלה, הרמות שלה. איך כל אחד ואחד מהאנושות, מהחברה האנושית, מהמדינות, מהעמים, מקבלים את התוכנית הזאת, עד כמה מבינים אותה כהכרחית, עד כמה מסכימים עם היישום שלה. עד כמה ההסברה שלנו היא נכונה כדי להסביר לכל אומה ולכל פלג בצורה נכונה שהם יבינו שאין ברירה, שאנחנו חייבים כך לעשות, אחרת לפנינו כאלה פנדמיות, כאלו מכות מצד הטבע שלא נוכל לעמוד בזה.
דודי: התכנית היא אחידה, היא לכל האנושות כולה?
בסופו של דבר היא אחידה, זה להביא אותנו לצורה אחידה. אבל ודאי שלכל אחד ואחד יש כאן נתיב התפתחות משלו.
דודי: מה זה אינטגרליות בכלל, האם תוכל להגדיר את המונח הזה?
אינטגרליות, שאנחנו נגיע לכזו הרגשת הקשר בכל אחד ואחד, שהוא שייך לחברה שהיא כולה, נגיד שמונה מיליארד איש שחיים בתרבויות שונות, בחלקים שונים, באזורים שונים וכולי, אבל הם כולם נמצאים בתלות הדדית כלפי הכוח העליון שנקרא "הטבע". והכוח העליון הוא שולט על כולם והוא רואה לפי התוכנית שלו את כולנו שמגיעים להיות כחברה אחת, בתלות, בהתפתחות, בכוונות, בתוכניות, בהכול.
שלי: האם אפשר להגיד שהקורונה היא ממש יריית הפתיחה של העידן הזה, של הדור האחרון?
כן, על זה דיברנו לפני שנה.
שלי: האנושות עדיין מאוד שונה ורחוקה מאיזושהי צורה של אחידות. מה השלבים הראשונים שהיא צריכה להתחיל לעבור מבחינה פנימית כדי להתחיל איזושהי התקרבות אחד לשני?
האנושות צריכה לקבל כמה מכות, שהראשונה היא הפנדמיה, השנייה תהיה בעיית הכלכלה, והשלישית יכולה להיות עוד כל מיני בעיות בריאות, בעיות של התפתחות הדור הצעיר וכן הלאה. בסופו של דבר היא צריכה להבין שהיא נמצאת כאן בבעיה כללית, שמה שקורה עם האנושות, זה שהטבע לא נותן לה להתפתח כמו שהיא חושבת, אלא יש לטבע כאן בזמן הזה כיוון אחר לגמרי, נתיב אחר לגמרי ממה שיש בראש האדם, זאת אומרת האדם הכללי, האנושות. וכאן האנושות חייבת להבין, או שהיא לומדת את החוקים החדשים האלה שהטבע מציג ומזמין להתפתח לפי החוקים הללו, או שהאנושות תמשיך להתפתח כמו שהיא חושבת שהיא צריכה, אבל אז על ידי מכות נמרצות היא תצטרך לשנות את דעתה.
שלי: האנושות כביכול נכנסה למסדרון, ואיפה שהיו לה הרבה דלתות הכול נעול ויש יותר ויותר הרגשה שמכוונים אותנו רק לדלת אחת שהיא פתוחה. מה זו הדלת הזאת?
יפה אמרת. יפה. הדלת הזאת זו ההתפתחות האינטגרלית. לכן אנחנו נקראים "הדור האחרון". שסך הכול מה שיש לו זה להביא את עצמו לדור אחד.
שלי: מה אופי המכה הכלכלית, ואיזה שינוי המכה הזאת תביא לאנושות?
המכה הכלכלית, אני לא יודע בדיוק, אני לא חושב שזו רק מכה כלכלית, זו תהיה גם מכה כלכלית, ואנחנו רואים שיש לזה כבר הרבה הכנות מצד מערכת הכספים ושוק העבודה ועוד ועוד. אבל זו לא רק מכה כלכלית, אלא אלו מיליוני אנשים שנמצאים מחוץ לתחום העבודה, שאיבדו את היכולת שלהם להתפרנס במקצוע שהיה פעם מכובד ומכניס ועכשיו אין, ועוד ועוד. אנחנו פתאום נגלה את העולם, שאומנם יש הרבה מאוד מיליארדים אצל כמה אנשים, אבל לאנשים אין כסף, אין יכולת פשוט לספק לעצמם אוכל נפש.
שלי: יש כבר עכשיו כל מיני סקרים שמראים שצעירים שיצאו לחל"ת גם לא רוצים לחזור לעבודה. כאילו יש גם בהרגשה של האדם איזושהי תשישות, איזה חוסר רצון לחזור למרוץ?
נכון. אם פעם היינו רוצים להיות עשירים וחזקים, היום לא. היום כל צעיר וצעיר תן לו פלאפל וקולה או פיצה וקולה והוא מוכן לשבת בבית ולהיות עם המחשב שלו.
שלי: אז מה מכאן, מהמצב הזה שכבר ממש מתחילים להרגיש אותו? זה כבר לא נשמע בשמיים, מובטלים, בעיות כלכליות, התרסקות של ארצות הברית מול העיניים שלנו, כל החשיבה הקפיטליסטית. מה מכאן, מה הצעד הבא?
הצעד הבא זה חברה חדשה. והחברה ההיא לא יכולה להיות לא קפיטליסטית, לא סוציאליסטית, לא נאציסטית, לא קומוניסטית, לא כלום, היא צריכה להיות פשוט חברה אחידה שבה יש חוק כללי לכל אדם באשר הוא נמצא כאדם בעולם הזה. שאנחנו כולנו דואגים לכולם, שיהיה לכולם לפחות מה שמגיע לאדם כדי להתקיים. אחרת הם יוצאים לרחוב כמו חיות ומתחילים לחפש את מי לאכול.
חיים: העניין הוא רק שהחברה הזאת לא נוצרת בינתיים, כרגע מה שנוצר זה יותר ויותר כאוס, יותר ויותר בלגן ותוהו ובוהו. בחברה החדשה שצריכה להיווסד, מהו העיקרון היסודי ביותר? לדוגמה, בפשיזם המדינה מעל הכול, בקומוניזם המפלגה מעל הכול, במונרכיה המלך מעל הכול, בליברליזם האדם מעל הכול, מה בחברה החדשה עומד מעל הכול, העיקרון היסודי ביותר שעליו הכול מושתת?
החיבור בין כולם. שכל אחד משלים את השני, וכל אחד עוזר לשני להתקיים בצורה סבירה.
חיים: אז החיבור בין כולם עומד מעל הכול.
כן. במטרה לתת קיום לכולם בצורה הסבירה, ברמה הסבירה.
חיים: אתה יכול להגיד מה זה ''כולם'', זה ציבור מסוים, זו מדינה מסוימת?
כולם, מעל כל הגבולות.
חיים: כל העולם, גלובלי.
כן.
חיים: מה הצעד הראשון שהחברה הזאת צריכה לעשות כדי להשיג את המטרה של חיבור מעל הכול?
שאני דואג איך לספק לכולם ממש רמת חיים נורמלית. לכולם, לא אכפת לי בינתיים אם הם קומוניסטים, פשיסטים, נאצים, לא חשוב מי ומה, אלא לכולם אני דואג שתהיה צורת קיום סבירה.
חיים: כשאתה אומר ''אני דואג'', מי זה האני הזה?
הממשלה הכללית העולמית.
חיים: אבל אין ממשלה עולמית כרגע.
זו בעיה, אז צריכים אותה קודם. צריך להיות איזה ארגון על שהוא ידאג לזה, ולא ייקח בחשבון שום דבר, אלא "אם אין לחם אין תורה", קודם כל לחם.
חיים: צריך לקום ארגון על שעומד מעל כל הממשלות שהוא מכתיב לכולם בעצם מה לעשות.
כן. כי אחרת אף אחד לא יידע איך לספק אוכל, מזון, לעמים.
חיים: כרגע אין ארגון כזה, זה ברור לנו. יש את האו"ם.
הכול נובע מהבנת המצב הכללי שבא אלינו ובכוח מתלבש עלינו. אנחנו עומדים לקבל עלינו צורה של עיגול, של חיבור, הכרחיות, שכולם יהיו מחוברים. ולכן אם אנחנו רוצים ללכת לקראת זה, שבזה אנחנו שומרים את עצמנו מכל מיני מכות וכוחות שמחייבים אותנו לזה, אז אנחנו צריכים קודם כל לדאוג שיקום נניח ארגון מזון, ''עצם לעתיד'', ושכולם מקבלים מה שמגיע להם כדי להתקיים. כי אם אין לחם, אנשים יוצאים לרחוב ומוכנים לאכול זה את זה.
חיים: עד שיקום ארגון כזה מה צריך להיות המיקוד העיקרי של אדם רגיל?
אנחנו צריכים לפרסם את הידיעה הזאת ולהסביר אותה לכל וכל. כי זאת תהייה הבעיה הראשונה, עוד מעט נרגיש עד כמה עם כל הדברים הגדולים שיש לנו, עם כל היכולת שלנו, עם כל העודפים שהיו לנו בכלכלה, בתעשייה, לא נוכל לספק לבאי עולם מזון. צריכים לדאוג למזון ומים. אם לא, העולם נמצא כבר בסכנה.
חיים: ומה בינתיים?
בינתיים אין. השלב הזה הוא קובע מה שבינתיים מהיום ועד שאת זה אנחנו קובעים, ארגון בינלאומי לביטחון המזון. יש משהו כזה.
חיים: כן. אין לו את הכוח, אבל כוח אפשר לתת.
אין, אז יהיה. רק כוח הרע במקום כוח הטוב אולי. אבל זה קודם כל. בצורה טבעית אנחנו צריכים לדאוג קודם כל למזון.
חיים: פעם אמרת שאם היו נותנים לאנשים את ההכנסה הבסיסית הזאת שדואגת להם בעצם לקיום בסיסי שמאפשר להם לחיות, אז אנחנו בעצם בזה עושים נזק גדול אם אנחנו לא משלבים את זה בחינוך אינטגרלי חובה, כי זה הורס את האדם.
כן. אבל אנחנו עכשיו מדברים בצורה יותר מעשית, שזה מה שנראה בדרך.
חיים: קודם כל פשוט לדאוג למחייה הפיזית.
כן. ואני חושב שזה המפתח לחיבור נכון בין בני אדם, לחיבור נכון בין המדינות, שעל הבסיס הזה אנחנו נוכל להתחיל לקבוע רשת קשר נכונה בין כולם.
נורמה: מי ששומע את השיחה יכול להגיד שקיים כבר ארגון מזון עולמי, זה חלק מהאו"ם, והם קיבלו דווקא פרס נובל על חלוקת מזון במקומות שאין אוכל. מה ההבדל אם כך בין הארגון שקיים והארגון שאתה רואה שצריך לקום?
אני לא הולך עכשיו לחקור במה הם נכונים או לא נכונים, וודאי שיש להם גם תוצאות יפות וטובות, וודאי כרגיל יש גם ליקויים. אני מדבר שהבעיה העיקרית שצריכה לקום עכשיו זו בעיית המזון, והבעיה השנייה זו בעיית התרופות. זאת אומרת קודם כל חיים, חיים בגוף, כמו שאתם רואים את הגוף, קודם כל צריכים לתת לו לאכול, לשתות ולהיות בריא. זה קודם כל. אם לזה ישנה דאגה אז אנחנו כבר יכולים להמשיך הלאה. אבל השלב הזה הוא חובה.
אז יש לנו בני אדם והם בריאים. השלב הבא הוא שצריכים לדאוג כבר לחינוך בני אדם, לילדים, למבוגרים, לגדולים, לקטנים, גיל הזהב, גיל צעיר, זה כבר משהו אחר. איך אנחנו בונים את האנשים שהם יהיו מתאימים לדור שעכשיו מגיע, שעכשיו קם, לדור האחרון. כאן אנחנו צריכים כבר להתחיל עם ההפצה, עם החינוך, עם כל מה שדיברנו.
נורמה: זה אומר שבדור האחרון, הדבר הבסיסי ביותר שזה אוכל, זה האלמנט שיגרום לאנושות להתקרב, חוסר המזון?
על בסיס זה אנחנו יכולים לקרב את האנושות.
דודי: ועד אז?
עד אז אנחנו צריכים לארגן את הדבר. כי הפנדמיה הזאת היא לא משאירה לנו שום רשת או מערכת מהמערכות הקודמות שהיו נמצאות בניהול של האנושות.
טלי: נראה שהשלב הראשון שהאנושות מרגישה עכשיו זה בעיקר שהיא מסירה מעליה המון רצונות גשמיים, פשוט לאט לאט יותר ויותר מסירה רצונות.
הם נעלמים, הם נעלמים בעל כורחנו, הטבע כך עושה.
טלי: איפה מתחיל הרצון הרוחני, הרצון לרוחניות, לדאגה לזולת, להתקשרות נכונה?
אני לא חושב שזאת הבעיה עכשיו לאנשים. הם צריכים לעבור את הפחד מהקיום. הם צריכים לעבור את ההרגשה הזאת שהם לא יודעים בכלל איך ולמה הם מתקיימים.
טלי: אני שואלת, איפה תחילת הרצון הרוחני שייוולד באדם בעקבות כל התחושות שעכשיו האנושות עוברת? שהטבע מעיף את הרצונות הגשמיים כביכול.
הטבע מאיץ רצונות גשמיים, זה ודאי. ואנחנו לא צריכים לחכות שיבואו מכל המכות האלה רצונות לרוחניות. זה ודאי שלא יהיה. כי קודם כל אנחנו מרגישים עד כמה קשה לנו יותר בקיום הגשמי ועד כמה אנחנו מבולבלים בזה, כמה אנחנו לא מסוגלים לספק דברים הכרחיים למשפחות, לעמים, למדינות, וזה העיקר מה שיש לאדם. כל היתר, רוחניות, מי חושב על רוחניות? אלא מתוך זה שאנחנו נתחיל להרגיש עד כמה אנחנו תלויים בקשר בינינו כדי להתקיים נכון, מתוך זה אנחנו נגיע להכרחיות של חיבור בינינו. אנחנו פשוט נרגיש ששום דבר לא הולך לנו מפני שאנחנו לא מחוברים. בצורה קריטית, שפשוט אני לא יכול להצליח. מאין ברירה.
וכאן אנחנו צריכים להראות שאפשר להגיע לחיבור, אומנם אף אחד לא חושב שזה אפשרי, ואנשים מוכנים ללכת למלחמות ולבעיות גדולות מאוד, כי הם לא מרגישים שהפתרון יכול לבוא דרך ההתחברות. וכאן אנחנו מגיעים, כאן זה כבר משבר מאוד גדול, אבל צריכה להיות הכנה טובה לפני המשבר על ידי הארגונים האלה של מזון, מים, כל מיני דברים כאלה שאנחנו בזה מקרבים אנשים זה לזה אבל על חשבון הקיום הגשמי. ואחר כך כשאנחנו נראה עד כמה אנחנו תלויים זה בזה בחיבור יותר אידיאולוגי, רוחני, יהיה לנו שם יותר קל להגיע לזה, כי המערכת הגשמית היא תהיה מסודרת.
טלי: זאת אומרת, שדרך מכות קיומיות של הכרחיות זו בעצם הדרך של הטבע לדחוף, לדחוק את האדם להתחברות?
כן. כולל המלחמות. כולל מלחמות עולם.
טלי: זה מחויב שהאנושות תעבור את המכה הזאת או שאפשר למנוע את זה?
אני לא חושב שאפשר למנוע, אבל תלוי באיזה גובה. אלו יכולות להיות בעיות לא נעימות, קשות אומנם, כמו שעכשיו הפנדמיה הזאת יכולה להיות פי כמה וכמה עוד יותר קשה וממושכת, אבל עוברים, לומדים מזה משהו.
טלי: למה בעצם אי אפשר למנוע לגמרי את הדרך הזאת, האם זה הכרחי להתפתחות לעבור את זה דרך מכות?
אנחנו לא רוצים ללכת נגד האגו שלנו, אנחנו לא רוצים להכיר שהכול תלוי באגו שלנו.
שלי: האם העניין הזה שאנחנו ממש חוזרים להכרחיות, לאוכל ומים, זה נועד לנקות אותנו מהגאווה כאילו ולאפשר לאנשים להתחבר איכשהו?
נכון. להתחיל מהדרגה הנמוכה ביותר ההכרחית. כן. "אם אין קמח אין תורה" זה מדובר על כל התורות, על כל השיטות. אם אין מה לאכול, שום דבר לא עוזר, הכול ייפול.
שלי: לגבי השליטה העולמית, אלה צריכים להיות אנשים עם השגה רוחנית, שמבינים לאן העולם הולך, או שאלו יכולים להיות אגואיסטים שקיבלו הכוונה טובה והם יודעים איך לעשות את העבודה? אותה ממשלה עולמית.
אותה ממשלה עולמית היא צריכה להיות אגואיסטית, אנשים צריכים להיות חכמים, מוצלחים ומבינים. רק דבר אחד צריך להיות, מבינים שחוץ מחיבור וחלוקה שווה לכולם אי אפשר יותר להמשיך את הקיום הארצי, הכללי. אי אפשר. פשוט האנושות הגיעה למצב שהיא צריכה לקבל כל אחד ואחד בצורה שווה עם כולם ללא חלוקה של עשיר, עני, בשום צורות, כל אחד מה שמגיע לו כדי להתקיים גשמית הוא צריך לקבל, וכל האנושות אחראית על זה. זה השלב הראשון בהתקשרות האינטגרלית בינינו, הדרגה התחתונה ביותר, שאנחנו מספקים לכולם כמו לחָיות, מספקים לכולם מה שמגיע להם כדי לחְיות.
שלי: איך אגואיסט חכם יצליח להבין שצריך לחבר בין אנשים ולא ייקח את הכוח לעצמו?
זה כבר תלוי בכמה שאנחנו מספקים להם הסבר ומשטר. זה לימוד העם, זה לימוד. אבל בלי שאנחנו נעשה את זה, האנושות לא תתקדם.
שלי: בתוך המהפכה העולמית הזאת, ליהודים יהיה איזשהו תפקיד שונה, מקום שונה, איזו הנהגה שונה?
כן. חובתנו לתת דוגמה. לתת דוגמה לקיום מערכת כזאת, שאנחנו כולנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מקיימים את זה.
שלי: אז כל השיטה, כל החשיבה הזאת שעכשיו דיברת עליה, היא תתבטא קודם כל בישראל, בממשלת ישראל, ומפה העולם ייקח אותה?
אני מאוד מקווה שככה זה יהיה.
דודי: מה למדה האנושות משתי מלחמות עולם כבדות משקל שהיא עברה, זאת אומרת, מה היא למדה כלפי החיבור? היא לא למדה כלום ממלחמות עולם, ממגפות ענק שהיו בהיסטוריה, למה שעכשיו אפילו משבר מזון יעורר אותנו לחיבור, למה הפעם יהיה שינוי?
אני לא חושב שהמשבר הזה שיש עכשיו עם הפנדמיה הוא מלמד אותנו שטוב להיות בחיבור. לא.
דודי: משבר המזון העתידי.
משבר המזון העתידי, יכול להיות שהוא יחייב את כולם להיות מחוברים מפני שכולנו תלויים זה בזה, כולנו תלויים. אתה יודע כמה נשק יש בעולם? ואם אנשים יוצאים לרחובות כדי להשיג לחם למשפחה, אז באף מקום אתה לא יכול לחשוב שיהיה סדר נכון. אני חושב שזאת תהיה המכה הבאה.
דודי: מבחינת זמנים, תוך כמה שנים אתה רואה את המצב הזה של משבר המזון, זה ממש בקרוב, כמה שנים קרובות, עשור, חמישים שנה? על מה אנחנו מדברים?
אני לא יודע, כי זה לא עניין של לספק אוכל לכולם, זה עניין של להתארגן. כמו בקיבוצים, מה היסוד שהיה בקיבוצים? לספק לכל אחד צלחת מרק ופרוסת לחם, כל מיני כאלה דברים, מינימליים, אבל שיוכלו להתקיים. שתהיה איזו חולצה לכל אחד, מיטה לכל אחד, הדברים הפשוטים הרגילים עם כל אותם הסימנים שזה שייך לכולם, ולך כביכול לא שייך כלום.
דודי: האם כל ההפצה שלנו זה כל הזמן להסביר על הפתרון, לא משנה מה אנשים מבינים, לא מבינים, להסביר שהפתרון הוא בחיבור בינינו, אחרת יהיו צרות ונגיע למשבר?
לא. ההפצה שלנו צריכה להיות מכוונת להסביר לכל אדם שבעולם, שהחברה העתידה שצריכה לקום היא צריכה להיות חברה עגולה, אחרת הטבע לא יסכים עם שום צורה אחרת של החברה האנושית. ואז בהתאם לזה צריך להיות גם החינוך שלנו, גם התרבות שלנו, גם ההתארגנות במקומות עבודה. בקיצור, זה יהיה מאוד דומה לקיבוץ, בוא נגיד, אם אפשר כך להגיד, בקלות סך הכול, מה שבעל הסולם כותב בדור האחרון.
דודי: עדיין, עד שאנחנו נגיע למצב כזה שהאנושות כבר פותחת אוזן, פותחת לב, מתחילים להתקשר ולעבוד מתוך רצון הדדי בסיסי, משותף.
אנחנו צריכים בכל זאת להסביר על זה, כי כשיבואו מכות האנושות תדע לאן זה לוקח אותנו.
דודי: גם אם זה שלושים אלף רגל מהאנושות ומהאוזן של האדם, חייבים לשחרר את המנה היומית הזאת לאנושות ולהסביר?
כן. אבל בצורה פשוטה, נורמלית, לא מאיימת. מתוך זה שהעולם אינטגרלי הוא צריך לקבל צורת כדור.
נורמה: איך?
או על ידי מכות מלמעלה, או על ידי התעוררות שלנו מלמטה, או באמצע. זה נקרא "דרך תורה" או "דרך ייסורים", או באמצע, "דרך ארץ".
נורמה: מדברים עכשיו על הדבר הכי בסיסי שזה אוכל, אז מה יקרה עם יתר הרצונות? יש "אוכל", "מין", "משפחה", "כסף", "כבוד", "מושכלות", אז מה יקרה עם כסף, כבוד, מושכלות?
כסף אני לא חושב שיהיה. אולי זה יהיה כמו כרטיסים, תלושים שזה אותו הדבר כמו כסף אבל בזמננו אני לא חושב שזה בכלל בעיה, עם המחשבים. מה עוד? אוכל, מין, משפחה, משפחה זה לא שייך למשפחה זה דווקא ההיפך, מסדר את הכול. מין גם, אף אחד לא נכנס לזה, זה ודאי שיקבל שינויים בהתאם לתקופה, עוד יהיו שינויים גם בזה.
שלי: יש שאלה איך זה בעצם הולך להתחיל, האם זה יתחיל מחברה קטנה שתהווה דוגמה? אני חושב שיהיו מכות גלובליות גדולות שכמעט לא יהיה הבדל איפה אנחנו נמצאים, באיזה חלק העולם באיזו אומה באיזו מדינה, שכולם סובלים וכולם מרגישים ומבינים שלפי הסבל הזה אנחנו נהיה מאוד דומים זה לזה, לא חשוב באיזה חלק מהעולם ובאיזו אומה זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו נצטרך ודאי לדאוג לביטחון כללי, למזון בכל חלק בעולם. אני חושב שבזה האנושות תצטרך למדוד את עצמה, לבדוק את עצמה, לבנות את עצמה.
שלי: הקיבוצים נכשלו, הקומוניזם נכשל, הכול הלך לכיוון מאוד אגואיסטי, מה יהיה שונה הפעם?
ודאי שיהיה אם האגו היה צריך להתפתח אז הוא התפתח עד שבזמננו אנחנו רואים שהאנושות כבר לא נמצאת בזה עד כדי כך הדור הצעיר כולו לא רץ אחרי הכסף, זה כבר אחרת לגמרי. הזמן משתנה.
דודי: אפרופו המשבר המזון שהתחלנו לדבר עליו היום, אנחנו רואים כבר סימנים ראשונים.
נורמה: בסין מצאו גלידה מזוהמת עם קורונה. אחד מהמומחים אמר שסביר להניח שזה בא מאדם שהייתה לו קורונה, כנראה שעבד או עובד במפעל הגדול שבו עושים את הגלידה. וכנראה שזה היה חד פעמי, ככה הוא אמר, לא להיכנס לפאניקה. אגב, זה גלידה שרק מוכרים אותה שם בסין, שלא נחשוב שאנחנו נקבל את זה. והוא הסביר שבגלל הטמפרטורה הקרה שבה אוחסנה הגלידה וגם השומן בתוכה, היו התנאים שנתנו לנגיף לשרוד בתוך הגלידה.
בישיבת כתבים ב-22 לאוקטובר בשנה שעברה אתה אמרת לנו, בסוגריים וזה ציטוט, "אנחנו פתאום נגלה בכל המאכלים גם את וירוס הקורונה. אני מגיע לסופר, אני קונה דברים שהם בעטיפה, שהיו בקירור, אבל בפנים יש וירוס, מה אני אעשה? חתיכת גבינה, נקניק, בשר, ירקות, פירות, מה אני אעשה? כאן זה הסוף, מה יהיה?". אז באמת מה יהיה?
לא יהיה כלום. את אישה מפותחת. בכל מה שאנחנו נמצאים במציאות שלנו, אנחנו נמצאים במציאות של גלים, יותר קצרים, יותר ארוכים בכל מיני סוגי גלים. אנחנו לא יכולים להסתתר מהגל הזה שנקרא "קורונה" אחרי כל מיני קירות או מערכות הגנה, לא יכולים. בכלל אין שום דבר שמאפשר לשמור את עצמו מכל דבר, אין, זה רק בינתיים בדרגה שאנחנו עכשיו נמצאים, אז נדמה לנו שאנחנו יכולים לעשות איזו הגנה, מחסום על פני הווירוס או על פני משהו. לא יכולים.
כי זה עניין של גלים. אין מציאות כמו שאנחנו מרגישים, זה הכול גלים, ולכן אין פלא שכל מערכות ההגנה שלנו להיות יותר רחוקים או קרובים, להיות מוגנים על ידי משהו, זה לא יעזור. בסופו של דבר זה באמת לא עוזר, אלא זה תלוי בהשגחה עליונה עד כמה שאנחנו בהתאמה אליה או לא, ואז היא משחררת לנו עוד נגיף, עוד בעיות וכן הלאה.
לכן ודאי שאנחנו כולנו ערומים ללא שום שריון, שום מגן נגד הוירוסים, ובכלל נגד כל המזיקים. כי אנחנו נמצאים בים של גלים ולווירוס הזה יש גל מסוים ואז הוא מגיע.
דודי: אתה פתאום ברחת לנו. מה זה כל המציאות היא גלים והקורונה היא גל, לא ברור?
זה בקשר לגלידה של נורמה.
דודי: כן, מה זה אומר הגלידה שלה היא גל וכל המציאות היא גל?
כן, כי כל החומר זה לא חומר, זה גלים. נתתי בזה דוגמה שכל חומר, כל נגיף, כל בעיה בסופו של דבר יכולה להיות בכל מקום.
דודי: מה זה גל?
גל [שעולה ויורד].
דודי: כן, את הציור אני יודע, מה המשמעות שלו, ממה הוא מורכב?
זה אומר שאם יש לך איזו תופעה שהיא כבר מתגלה בעולם, יכול להיות שהיא מתגלה בפולינזיה, ויכול להיות שיחד עם זה היא תתגלה אפילו, בוא נגיד, בעוד רגע בישראל או באירופה או באמריקה. כי אם התופעה הזאת, כבר הגיע הזמן שהיא תתגלה, גמרנו, היא יכולה להתגלות בכל מקום. ולא חשוב ששם איזה סיני אכל את הגלידה או שאכל לפני זה את עטלפים האלה.
דודי: אבל השאלה היא האם הסיבה שלמרות הסגר ומבצע החיסונים התחלואה היא מאוד גבוהה כי הדברים האלה לא פועלים על הווירוס?
זה כלום לא שווה. מה ששווה בכל החיסונים האלה זה שאנחנו עושים את זה יחד, ואז מתוך זה שאנחנו עושים פעולה אחידה לכולם, וכולם סובלים יחד, בזה אנחנו מרפאים את המכה הזאת, בזה שאנחנו כולנו סובלים.
דודי: אתה חושב שהקורונה שעכשיו הגיעה למזון ובפעם הראשונה רואים את זה, התופעה הזאת היא תתגלה, תתלבש בעוד מקומות?
בטח, מה הבעיה? גם אצלנו בעוד אלף ואחת וריאציות, אפשרויות, זה לא שייך אחד לשני. וגם, החיסונים האלה שאנחנו מקבלים אפשר לעשות אתם בצורה אחרת. אבל אני לא רוצה לבלבל אתכם.
דודי: מה זה אומר שהגל הזה מתלבש בכל דבר?
כן. הכול גלים, אין שום דבר חוץ מגלים.
דודי: אני נכנס למקומות מתוסבכים, הגלידה היא גל או שהגל מתלבש בגלידה?
גם הגלידה זה גל, והגל של הצפרדע הזאת מתלבש בגלידה, והגלידה מתלבשת בבטן שלך, ואתה במישהו אחר שאוכלים אותך או אתה אוכל משהו וכן הלאה. הכול גלים. באינטראקציה בין הגלים כך אנחנו מוסרים את המידע זה לזה. סך הכול מה זה הפנדמיה הזאת? שאנחנו נמצאים במידע משותף זה עם זה כדי להגיע בסופו של דבר לגל אחד של אהבה.
דודי: איזו הגנה יש מגל של הקורונה, איך מתגוננים מפני הגל הזה?
רק על ידי חיבור בינינו. רק אהבה בינינו היא יכולה לנטרל את החיבור השלילי דרך הווירוס.
נורמה: הגלים האלו זה כמו החשמל, זה משהו שקיים, פועל, ואנחנו לא מרגישים ולא רואים אבל כן מגיע לכל מקום ומתלבש בכל מיני צורות?
כן.
נורמה: אז למה הווירוס מתקדם, כדי לגרום לנו להבין בשביל מה הגיע?
אנחנו גם נמצאים בתקופה מיוחדת, שום דבר לא יעבור עכשיו מעלינו וזהו, אנחנו חוזרים לחיים הרגילים. אנחנו לא נחזור לחיים הרגילים, כל וירוס ווירוס, כל מכה ומכה היא צריכה להגיע אלינו, לטשטש אותנו, עד שהיא מביאה אותנו לצורה חדשה המכוונת לגמר תיקון, וכך אנחנו נלך עוד ועוד ועוד. לכן אם אנחנו משתנים, במקום מכה אנחנו מקבלים צורת ההתקדמות שלנו, ואם לא משתנים, המכה הופכת להיות למכה יותר חזקה, יותר משמעותית.
נורמה: אז זה אומר לפגוע בדברים הכי בסיסים, חוזרים לאותו עניין של מזון, שזה הדבר הכי בסיסי שיש?
לא, זה לא כדי לפגוע במזון. זה כדי לחייב אותנו להתחיל לסדר את המערכת האנושית כדי שנהיה מחוברים זה עם זה, עד שאנחנו מרגישים בתוך החיבור הזה שאנחנו דואגים זה לזה. לא יעזור לנו להביא איזה ממשלה שהיא תספק לכולם אוכל, זה לא יעזור, אלא אנחנו צריכים כולנו להיות בדאגה האם יש לכולם.
נורמה: וזה ינטרל את כל הדברים הרעים?
לאט, לאט כן, מהדברים הבסיסיים דומם, צומח, חי וככה זה.
נורמה: אנשים שומעים את הדברים האלה המפחידים ואומרים בשביל מה באמת להפחיד, למה הטבע אכזרי? למה צריך לתת לנו מצבים כאלה של פניקה, או של דאגה, כדי שאנחנו נבין שצריכים לסדר את היחסים בינינו?
הטבע עושה הכול לפי התוכנית שלו, מהמצב הראשון עד המצב האחרון. ואין בזה משהו שיכול לשנות דרכו, אלא רק להשתתף עימו. ועל ידי זה שאנחנו משתתפים, אז אנחנו בזה שומרים את עצמנו מלעבור דרך ייסורים ולעשות את זה בדרך האור.
דודי: יש פה הרבה שאלות שהגיעו מחברים. על הגל שתפס ומרתק. גל זה במילה אחרת אנרגיה?
אני לא רוצה להיכנס לזה. ודאי שזו אנרגיה, אבל יתחילו חכמים כבר לסובב את הדברים, אז בשביל מה?
דודי: אז רק עוד ניסיון אחרון. מה זה אומר גל של אהבה מול גל של שנאה. מה זה הגלים האלה?
כעיקרון, אין חומר, יש אנרגיה, או אפילו רצון שהוא הקיים בלבד ועל זה אנחנו מדברים. ואנחנו מגלים את זה בחושים שלנו כדומם, צומח, חי, מדבר וכל מיני צורות אחרות ביניהם. אבל זה הכול בעצם רק אור ורצון שמגלה את האור, אין יותר מזה.
אלו ששואלים את הכתבים, שיקראו את הכתבים של בעל הסולם.
דודי: מה זה גל של אהבה?
גל שמעורר את הרצון שלנו, השפעה. אל תגיד גל תגיד "השפעה". השפעה שמעוררת את הרצון שלנו להתקרב לרצון הזולת.
טלי: איך דווקא כשהטבע ייתן לנו להילחם על ההכרחיות, על הקיום, דרך זה אנחנו נפתח אכפתיות ודאגה אחד לשני?
כי זה יהיה אכפת לנו. הטבע מעורר בנו חסרונות, אנחנו מתוך החסרונות האלה רוצים להשיג מילוי וכדי להשיג מילוי אנחנו חייבים להיות בהתקשרות זה עם זה.
טלי: מאיפה תהיה ההבנה, שאנחנו חייבים להשיג התקשרות, כשאדם נלחם על אוכל?
אם ייוודע לך שבלי שאת מתקרבת למישהו, את לא תקבלי פרוסת לחם, כי בזה תלוי הקיום שלך, אז תתקרבי, תתקרבי על ארבע.
טלי: בן אדם שנלחם על הישרדות, לא בהכרח מבין שדרך זה שלמישהו אחר יהיה אוכל, אז יהיה גם לו.
הוא יבין את זה, ילמדו אותו בקלות מהשמיים.
טלי: למה זה לא קורה עכשיו? אנחנו לא מספיק דחוקים כדי שזה יקרה, המצב לא מספיק קשה?
יש תהליך זה קורה בהדרגה.
שלי: האם התענוג שלנו יתחלף, ובמקום ליהנות עכשיו מללכת לקניון ולקנות לעצמי עוד משהו חדש, אני פתאום אגלה תענוג לדאוג לאחרים ולתת להם את הגל הזה של אהבה?
כן. את תעלי במודעות שלך על תיקון העולם, על המקום שלך בעולם. על החשיבות שלך בכל המערכת הזאת, שכדאי לך לדאוג לאחרים וכך לקדם את העולם ובזה תרגישי עד כמה שאת מנצלת את עצמך נכון.
שלי: אז כדאי לי כמה שיותר לזרום עם התהליך, כי הוא רוצה לתת לנו תענוג יותר גבוה, במקום לבכות שהבורא לקח לנו את המשחקים הישנים.
אמת. זה נקרא להקדים תרופה למכה.
דודי: האם כל אחד יכול להשפיע על השדה הזה של הגלים?
עזוב את השטויות האלה שהם מדברים שם. הם כבר מתחילים להתפלפל בדברים שלא מבינים בהם כלום.
דודי: מה שכן, כותבים פה בהתפעלות. אתה קולט כמה סודות יש בו ברב.
בעל הסולם כותב על זה, תקראו את הכתבים שלו. תקראו ”מבוא לספר הזוהר" כל מיני דברים. מה הבעיה, שכחתם שקראנו את זה.
דודי: איך אתה מסכם ממשבר המזון ועד גל של אהבה
נישאר בגל של אהבה, זה על בטוח יותר טוב ונכון ומחמם קצת. ויהיה טוב, יהיה טוב. אני רואה שהזמן הזה, הקור הזה מזג אוויר מקרר אתכם גם כן. דווקא אני מאוד אופטימי, מאוד אופטימי, משבוע לשבוע יש שינויים גדולים בעולם.
שיהיה לנו טוב לכולנו. העיקר שאנחנו צריכים מכאן לפחות לתמוך בביידן שעולה לדוכן, להתקרב לבחירות שלנו, לכל מיני עוד שטויות. אבל נקווה מאוד שיתגלו הדברים החדשים, התנאים החדשים לקיום העולם, תנאים הכרחיים להמשך קיום המציאות, זה מה שאני מקווה מאוד שיתגלה. ושיהיה יותר ברור וברור שהאדם הוא המפריע והאדם הוא אחראי על חוסר קשר בין כל חלקי הבריאה, ובקשר בין כל חלקי הבריאה, תלוי העתיד הטוב שלנו.
.
(סוף השיחה)