שיחה 22.12.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ישיבת כתבים
דודי: אנחנו בישיבת כתבים שלנו, יום שלישי, ואנחנו נתחיל.
בישיבת הכתבים האחרונה שלנו ביום ראשון דיברנו על מבצע חיסונים נגד הקורונה שהתחיל, ואתה לימדת אותנו את הכלל "בתוך עמי אנוכי יושבת", כלומר ללכת יחד עם העם, להתחסן. אלא שמאז קרו שני אירועים ורצינו לשאול בעקבותיהם.
הראשון הוא ששבעה בני אדם בארצות הברית שקיבלו חיסון נגד הקורונה לקו בתופעות לוואי בלתי צפויות. הרופאים עוד לא יודעים להצביע על קשר מדויק, אבל אלו רק תופעות ראשונות שנצפו בטווח הקצר, המבצע רק התחיל. השני הוא ש-קורונה 2, מוטציה חדשה של הקורונה שהתגלתה באנגליה, מאז מתפשטת ברחבי אירופה כאש בשדה קוצים, כבר חצתה את הגבולות עד אוסטרליה ויש חשש שהיא כבר בישראל. אמנם הסבירות היא שהחיסון יעיל נגד המוטציה, אבל זה עדיין רק בגדר סבירות. השאלה שלנו היא כזאת. הציפו אותנו במבול של שאלות ותגובות ולכן אנחנו אספנו כאן מקבץ שאלות שנציג לך עכשיו.
השאלה הראשונה, האם לאור הגילויים החדשים האלה עדיין נכון לדגול בעיקרון "בתוך עמי אנוכי יושבת" או שצריך לשנות גישה?
אני בכל זאת אומר לפי מה שהתורה אומרת, שאנחנו צריכים להיות בתוך העם. השאלה היא עכשיו, כשעדיין מתחילים רק לעשות חיסון, לחסן את האוכלוסייה, זה עדיין לא עם ולא תנועה ולא פעולה גלובלית כזאת, אבל ברגע שבאמת בוא נגיד קרוב לחצי העם הולך ומתחסן, אז ודאי שגם אני חושב שאנחנו צריכים לעשות אותו דבר. אבל לא שאנחנו הראשונים ולא שאנחנו אחרי כולם.
דודי: באיזו כוונה אתה הולך להתחסן?
אני פועל מתוך מה שחכמת הקבלה מכוונת אותנו, שמה שקורה לכל העם חייב אני להיות באמצע העם, להשתדל להיות באמצע ממש, לא לפני זה, לא אחרי זה, אלא להשתדל להיות ממש עם מרכז העם, מה שקורה לו גם קורה לי.
דודי: האם יש איזו כוונה רוחנית בחיסון?
זה בדיוק כוונה רוחנית ומעשה רוחני.
דודי: האם יש הבדל בין אלה שמתחסנים עם כוונה רוחנית כמו זאת לאלה שמתחסנים בלי כוונה רוחנית?
זה כבר תלוי באדם, אני לא יכול להגיד לו. אבל ברגע שישנה פעולה גשמית שכל העם חייב לעשות את זה, לבצע את זה, אז אדם צריך לבחור לעצמו "בתוך עמי אנוכי יושבת".
דודי: רק לפני כמה ימים אמרת שאתה לא סומך על הרופאים ועל הרפואה המודרנית, כי הכול סובב סביב אינטרסים של כסף ותעשיית התרופות.
נכון.
דודי: ואחר כך אמרת שאתה הולך להתחסן. איך ליישב את שתי האמירות האלה?
אני לא סומך עליהם, אבל אם הם עושים פעולה כזאת שכל העם הולך להתחסן, אז אני צריך לחכות עד שעד חצי העם שהולך להתחסן ואז אני. זה נקרא "העם", ואז אני נכנס גם עם המרכז, החלק המרכזי של כלל האומה, והולך להתחסן איתם.
וזה ברור לנו מהרבה פסוקים, מהזוהר ומכל מיני מאמרי חז"ל. אסור להתרחק מהעולם, "אל יצא אדם מהעם" וכן הלאה.
דודי: הרבה עוקבים אחריך ברשתות החברתיות ששמעו אותך אומר שתלך להתחסן, התאכזבו ממך. שלחו לך כל מיני אזהרות ממומחים, ובאמת מתוך דאגה ואהבה אליך חלקם ממש כתבו והתחננו, רב לייטמן, רק אל תלך להתחסן. מה תענה להם?
אני הולך לפי מה שאני רואה שקורה עם העם, אני לא יכול להיות אחרת מהעם. ועם העם כולו. כמו שאני אומר, זה לא שאני הולך מהראשונים ונותן דוגמה לכולם, פשוט אני רוצה לעשות כמו שהעם עושה, ומה שעובר על העם שיעבור גם כל עלי. וזה מה שאני אומר, שעד חצי העם שעובר חיסון, גם אני צריך להיות באיזושהי צורה במרכז העם.
דודי: התגובה שהכי הרבה חזרה על עצמה, אם כולם יקפצו מהגג, גם אתה תקפוץ מהגג?
אנחנו לא מדברים על זה שלא עושים פעולות שטותיות, דוגמאות כאלה, אלא שעושים פעולות מפני שהרפואה והמדע בזמננו חושב שאנחנו חייבים לעשות, כדי לעצור מגפה.
זאת לא פעולה שמראש היא פעולה טיפשית, קפיצה מהגג, אלא זאת פעולה שרופאים, מדענים ברובם אומרים שזאת פעולה שדווקא באה מחכמה, מניסיון ושכולם צריכים לבצע. ואנחנו צריכים, כמו שכותבים מקובלים, ללכת לרוב המומחים ולשאול אותם ולעשות לפי מה שהם אומרים.
שאלה: איפה עובר הגבול הדק בין ללכת עם העדר או ללכת כמו צאן לטבח?
אני לא הולך עם העדר, אני הולך עם המומחים, רוב המומחים קובעים מה שצריך לעשות, ואז אני הולך עם אותו העדר שהוא העם, ואיך שהם מבצעים את הפעולה הזאת על העם, אני גם רוצה להיות "בתוך עמי אנוכי יושבת".
דודי: נותן לך ביטחון כזה?
אין לי שום ביטחון, אני פשוט מרגיש שלפי חוקי הטבע אני כך צריך לבצע את היחס שלי לעם ולזמני, כי בזה אני קיים.
דודי: מה לגבי כל הסכנות הכרוכות בחיסון, אם באמת פתאום ממש ישתבש כל העסק?
זה נכון. זה נכון ובאמת זה רק אומר עד כמה שאנחנו נמצאים במצב שאנחנו בנינו אותו כמבולבל, כשקר ואין לנו מה לעשות. אין לנו מה לעשות, אנחנו באמת צריכים לתקן את עצמנו. אז אחד מהתיקונים, שאנחנו הולכים בחושך שאנחנו נמצאים, אנחנו הולכים ומעבירים את עצמנו בצורה כזאת, שאני הולך בתוך העם ומבצע אותה פעולה שכל העם מבצע. אני לא מחייב את העם.
אם נגיד רק 10% מהעם יחליטו, אז אני לא הולך. אני אומר ש"בתוך עמי אנוכי יושבת", שאם כל העם פחות או יותר הולך להתחסן אז אני חייב להיות יחד איתם.
זה פעולה הגיונית, זה פעולה שמגיעה מהמומחים. ודאי שבתוך כל הפעולות האלה יש הרבה שקר, תחרות, שם אנטי וירוס רוסי, אנגלי, ישראלי, כל מיני כאלה. יש כאן הרבה כסף והרבה כבוד והרבה כל מיני חשבונות, אבל בסך הכול אני אומר על החוק הרוחני שאני צריך לבצע כמו אדם שרוצה להיות בזה בפעולה רוחנית. אז אומרים לי באיזו צורה גשמית אני יכול לבצע פעולה רוחנית.
אבל לא שאני מחר רץ לחיסון. אני אחכה עד שרוב העם בוא נגיד, חצי מעם ישראל יתחסן ואז אני גם כן אלך "בתוך עמי" מה שנקרא לחיסון.
חיים: העיקרון של "בתוך עמי אנוכי יושבת" הוא ברור, רק מה שבאמת לא כל כך ברור, בגלל שזה כזה חיסון חדש, אז האם זה באמת מצב של "בתוך עמי"? אני אתן דוגמה פשוט לחלק מהתופעות שבגללן יש כזה חשש.
מרכז לבקרת מחלות בארצות הברית, עד כמה שאפשר להאמין לנתונים, אבל נכון ל-18 בדצמבר דיווח של-2.5% בערך, קצת פחות, מהמחוסנים יש תופעות לוואי שמצריכות התערבות רופא, בחלק מהמקרים אשפוז. זה אחד מ-40, זה כמות לא קטנה. בבית חולים בארצות הברית הפסיקו את מתן החיסון בכלל אחרי שארבעה רופאים סבלו מתופעות לוואי קשות, ועכשיו חושבים מה לעשות עם זה הלאה. אז כשרואים את זה ככה לא כל כך יודעים איך להחליט מה נכון באמת.
לכן כתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", זאת אומרת שאני צריך לחכות עד שזה יהיה בתוך העם, בסך כול האוכלוסייה, ואיפה שאנחנו מגיעים לחצי האוכלוסייה והלאה, זאת אומרת ברור שאנחנו הולכים בזה להתחסן כולנו, אז גם אני נכנס. אני, הכוונה כל אדם.
דודי: כמו שאתה אומר שיש מומחים, אני הולך לפי דעת מומחים, אז יש הרבה מומחים מנגד, אנשים, אנשי רפואה.
אני לא יכול להיות עוד מומחה שיתערב בין מומחים ויגיד עליהם ככה ועליהם ככה ושאני מערבב ביניהם ומחלק ביניהם. אני לא יכול לעשות את זה, אני אומר מה שקורה עם העם, לא מומחים ועם כלום, עם העם, אז אני הולך יחד עם העם.
דודי: מי נחשב מומחה? מי שכרגע בתפקיד רשמי, ממשלתי?
אני לא מסתכל עליהם בכלל. אני לא מסתכל על המומחים, אני מסתכל על האוכלוסייה. אם כל האוכלוסייה בעיקר הולכת ומתחסנת, גם אני באמצע האוכלוסייה הזאת צריך להיות.
דודי: אבל האוכלוסייה נעה בעקבות החלטות.
אני לא יודע, זה לא חשוב לי. בהחלטות האלה יש כאלו וכאלו בעד ונגד ולא חשוב מי, בזה אני לא מתערב. אני הולך יחד איתם, "בתוך עמי אנוכי יושבת", זהו.
דודי: עוד שאלה. "ניתן לרופא רשות לרפאות", אבל מי נחשב רופא אמיתי?
אתה שוב מדבר, אז הנה, אני לא הולך להיות כאן המברר מי מהרופאים צודק ומי לא, מי יותר גדול ומי יותר קטן. אני לא אומר על האוכלוסייה, לא אומר על הרופא, אני אומר שאם זה עובר על העם אני חייב להיות במרכז העם.
דודי: אתה אומר "כולנו באותה הסירה", אבל נראה שמי שמשיט ומנווט את הסירה הם בעלי אינטרסים.
לא חשוב לי. אבל בסירה נמצאים כולם? אז אני חייב להיות עם כולם באמצע הסירה ולקבל את מה שמגיע לכולם.
דודי: ואם כולם יטבעו?
אז אני איתם. מה השאלה?
דודי: אתה אומר שעצם הפעולה המשותפת מרפאת אותנו. האם יש פעולה אחרת שאפשר לעשות והיא תרפא, ולאו דווקא החיסונים?
אני לא יודע אם זה מרפא או לא, אני אומר שאם כך נקבע מלמעלה, אני צריך להיות באמצע העם ולקבל מה שמגיע לכל העם. אנחנו לא מדברים על העם בכלל, אנחנו מדברים על כל האנושות.
שלי: בישיבה הקודמת אמרת שברגע שהתקבלה החלטה, שינית את היחס שלך לחיסון ועכשיו אתה בעד. מה זה ההחלטה הזאת שהתקבלה? זה החלטה ממשלתית, זה החלטה מלמעלה, מעולם עליון?
אני לא יכול להגיד שזו החלטה שהתקבלה מלמעלה או איכשהו, אני אומר על כלל הפעולה, שמחסנים את הכול העם, תשעים אחוז מהעם, לא חשוב, אבל זה נקרא כל העם, וודאי שאין שם תינוקות ואין שם חולים ועוד כאלו וכאלו, אז אני צריך להיות באמצע.
אין לי מה להוסיף. אתם יכולים לבשל עוד ועוד שאלות, אבל תבינו שלי אין שאלה, אני רואה את העדר הזה שהולך לחיסון ואני מקבל שככה זה מגיע מלמעלה, נגיד על כל עם ישראל שאני נמצא בו, ואז אני צריך להיות בתוך עם ישראל. לא בחצי הראשון ולא בחצי השני, אלא רצוי להיות במרכז, עם כולם. זה הכול, אין לי שאלות.
שלי: לך זה אולי מאד מובן, אבל לאדם רגיל זה לא מובן.
אני לא הולך לאף אחד, לא להגיד ולא לשכנע, שום דבר, אני לא בעד החיסון ואני לא נגד החיסון, אני רק אומר מה אני עושה, איך אני צריך להחליט עבור עצמי.
שלי: אנחנו רוצים בשביל ההסברה, שאנשים יבינו למה אתה מתכוון. יש איזה גבול דק בין גשמי לבין רוחני, כאילו בגשמי אנשים אומרים, החיסון עוד לא נבדק, יש בו סכנות, הוא יכול לגרום לבעיות פוריות, לאלרגיות, ועוד כל מיני דברים, ויש פה איזה אלמנט רוחני שהוא, לך עם העם והכל יהיה בסדר, תפקידך כרגע להתכלל בעם וללכת איתו. איך אדם יכול להבין איפה עובר הגבול הזה של להקשיב לגשמי או להקשיב לרוחני?
אני לא רוצה לעשות מעצמי דוגמה לאף אחד ואני לא רוצה להסביר לאף אחד למה אני עושה את זה כך, שזה יהיה כדוגמה בשבילו. אני לא חייב לעשות מעצמי דוגמה לכולם. אני לא חייב, ואני לא לזה.
אני רק מלמד אנשים איך להשיג את הכוח העליון בזמן שאנחנו עדיין נמצאים כאן בעולם הזה. אני מלמד איך לגלות את הכוח העליון. והדברים האלה שאנחנו עכשיו עוברים אני גם לא מסביר אותם, על זה יש הסבר בתורה "בתוך עמי אנוכי יושבת", אל תתרחק מהציבור", וכולי. ובזמן סכנות ובזמן שבאה איזו מכה, אדם צריך להיות בין כולם, כתוב על כך בזוהר בהמון מקומות.
לי אין מה להסביר. אני רק יכול להגיד תבדקו, תקראו ותעשו מזה סיכום. אני אעשה את זה כך, אבל אני לא נותן דוגמה לזה ולא מושך אחריי אף אחד. ואל תעשו מזה גם עניין, שהרב לייטמן עושה כך וכך. אני לא רוצה שאתם תתחילו לפרסם את הדברים האלה, תעלו אותי לאיזה דרגה של דוגמה עולמית כזו, תראו מה עושים ומה צריכים לעשות, ותראו לכולם, לא.
דודי: שאלת השואה חוזרת על עצמה כאן.
זו החלטה פרטית שלי בלבד ואני לא חייב בכלל להסביר אותה לכולם, אני מסביר השגה רוחנית. והדברים האלה ששייכים לגשמיות אני בכלל לא רוצה להתערב בהם, לא רוצה להסביר אותם, אני לא רב פוסק וכן הלאה, שהם עושים אולי דברים הפוכים ואחרים,
אני הולך לפי מה שאני הולך, לפי התנהגות שלי שאני כך מתנהג ולא רוצה בזה להיות דוגמה לא לכיוון הזה ולא לכיוון הזה. יש חלק מהאוכלוסייה שהיא לגמרי מתנגדת לכל הדברים האלה, בלי חיסונים, בלי מסכות, לכל דבר, אני לא הולך איתם ולא הולך נגדם, לי יש התנהגות שברורה לי מתוך מה שאני קורא בספרי הקבלה.
דודי: אנחנו בדיוק רוצים לשמוע את זה ממך באמת, מתוך ספרי הקבלה ועל פי חוקי הטבע על פי מה שיש לך להגיד.
אני לא רוצה להיות בזה כדוגמה בשום צורה, באף מקום. לכן לא לפרסם עליי שאני כך עושה או כך עושה. אני מצטער שדיברתי על זה בכלל.
דודי: אני עדיין רוצה להמשיך עם התוכן של תגובות שהגיעו כדי לפחות ללמוד מהמצב הזה שיהיה להמשך. תגובה שהגיעה, ''צר לי לומר ששמעתי את דברייך עלתה במוחי התמונה של הצועדים לתאי הגזים בשואה, כי כולם צועדים וצריך ללכת עם הכלל, כי סומכים על נותני ההוראות שהם פועלים לטובתם. השואה קשה אך כך עולה מדברייך. וטוב לא יצא מכך שכולם הלכו כצאן לטבח''. האם תוכל להתייחס לזה?
גם עוד תגובות שמגיעות, כי בעל הסולם ראה את השואה על יהודי אירופה וקרא להם לצאת לארץ ישראל, הם בחרו להישאר באירופה ויצא לארץ, איך נסביר דברים כאלה?
אני לא משייך אחד לשני. ולאותו אחד שכותב את זה, לא חשוב לי מיהו, אני לא הולך להסביר שום דבר. אני מסתכל על המצב שיש לנו, אם באמת אנחנו נמצאים במצב הסכנה, אם אנחנו לא יכולים בגלל הפנדמיה הזאת להתגבר עליה בצורה רוחנית, אז ניתן לנו גם במשהו להקל על זה בצורה גשמית.
ובצורה גשמית זה מה שיש לפנינו ואנחנו חייבים להשתמש בזה כדי להגיע למצב שאנחנו מוכל להתחיל לעבוד ולהתחיל לעשות משהו עם עצמנו, אחרת העולם שלנו הולך בכלל לאבדן. מה אתה רוצה, שאנחנו נשב בבתים ונגווע ברעב? אנחנו הולכים לקראת המצב שלא יהיה לנו מה לאכול. שאנחנו נצטרך להפסיק את רוב הפעולות, פעולות הכרחיות לחיים. ורק החיסון, כמו שאנחנו משתמשים בכל הדברים האלו בחיים שלנו, בתרופות וכן הלאה, רק זה יכול לעזור לנו.
אנחנו בזה משלמים על זה שאנחנו לא יכולים, מתעצלים לעשות תיקונים רוחניים, אנחנו משלמים על זה ביוקר בבריאות שלנו, בכסף שאנחנו מבזבזים על מחקר, על תרופות ועל כל הדברים האלה. בזה אנחנו משלימים באיזו צורה את חוסר ההסכמה שלנו עם ההשגחה העליונה, שחלק מהתיקונים אנחנו עוברים בצורת מכות.
וכל אלו שאומרים לי על תאי גזים וכל מיני דברים כאלה, אני לא רוצה להתייחס לזה, מה הם מבינים על ההשגחה העליונה, על הכוח שפועל עלינו מלמעלה?
נורמה: הטבע נתן לנו את הווירוס כדי שאנחנו נלמד מזה?
הטבע נתן לנו את הווירוס מפני שאנחנו לא יכולים בלי ווירוס ליישר את עצמנו, להיות מכוונים למטרת הבריאה, לחיבור נכון בינינו כדי ליצור, לייצב מעצמנו מערכת נכונה, טובה של בני אדם, שיהיו כאיש אחד בלב אחד, לכן אנחנו עוברים מכות. וזה התחלת המכות, זה כמו אימא רכה שאוספת את הילדים שלה מהרחובות, מהחצרות לבית כדי להאכיל אותם, כדי לטפל בהם. זה עדיין מגיע בצורה כזאת, כל הדברים הקשים עוד לפנינו אם אנחנו לא נשמע.
נורמה: עוד לא למדנו לקח, איך החינוך הזה של הטבע שנותן לנו הזדמנות, שזה התרופה, ואנחנו ועוד לא למדנו כנראה מספיק.
אתם לא מסבירים לאוכלוסייה, אז מה את רוצה ממני? אתם לא מסבירים מאיפה זה מגיע? למה זה מגיע? באיזו צורה זה היה צריך להגיע? בצורה טובה, וכנגד זה מה הצורה הרעה שעכשיו זה מגיע ולמה אנחנו נמצאים אך ורק לפני מכות אם אנחנו נמשיך כך להתייחס? וסדרת המכות הן ממש תהיינה נמרצות והן מחכות לנו. זו חובתכם לעשות, אני מוכן לדבר על זה כמה שאפשר.
נורמה: דרך הכתיבה אנחנו מנסים להסביר כל הזמן את העניין. שאלתי לגבי התרופה שקיבלנו, האם זו עוד הזדמנות, הטבע כאילו נותן לנו עוד צ'אנס, אפילו אם עוד לא למדנו מספיק, אם זו ההבנה מבחינה רוחנית?
כן. חוץ מזה, קחי בחשבון כמה אנחנו נצטרך לשלם עבור זה שאנחנו לא רוצים לשמוע מה שהטבע אומר לנו, עד כמה אנחנו שילמנו עד כה בסבל, באי נוחות, במקרי מוות, בהכול, וכמה אנחנו עוד נצטרך לשלם. וכמה אותם אנשים שאומרים לנו לא להתחסן, שאומרים שזה הכול פרובוקציות, שזה הכול משחק, מה הם אומרים לנו בעצם? האם יש להם תרופה אחרת? אם אין אנחנו צריכים ללכת על זה. אומנם זה מלא לכלוך וכוחות רעים שם בפנים, אבל זה אנחנו, זה בני אדם שכך הם מגלים את המסגרת שלהם.
נורמה: למה החיסונים מעוררים בציבור כל כך הרבה רגשות קיצוניים? אנשים עושים הרבה דברים לא בריאים שמזיקים לגוף שלהם, אבל דווקא לחיסונים יש התנגדות כל כך קשה, וזה גורם גם לקונספירציות. למה זה כך?
כי כשהם בעצמם מקלקלים את החיים שלהם, הם עושים את זה, וכאן מדובר על זה שאני הולך ועושה חיסון. זאת אומרת, אני עושה פעולה, והפעולה הזאת במשהו שייכת לתיקון. רק תבינו למה אני אומר שאני כנראה הולך להתחסן. למה? כי זו פעולת תיקון, "ניתן לרופא רשות לרפאות". אז אני חייב ללכת לרופא מוסמך, שנותן לי תרופה בדוקה, אני מקבל את התרופה, ומשתמש בה בצורה קפדנית, לא כמו חלק מהאוכלוסייה שמקבל תרופות אבל לא משתמש בהן, אלא רק כאילו בצורה חיצונה, חצי כן וחצי לא, וכך אנחנו מתקיימים. אני חייב לעשות בדיוק מה שכתוב, כי כל הדברים שכתובים, כתובים למעשה.
נורמה: איך המחלוקת בעד ונגד החיסונים מקדמת את החברה האנושית לתיקון?
זה חלק מהבירור בין טוב ורע, אמת ושקר. ולכן זה לא ייפסק עד שאנושות תבין שהיא צריכה סוף סוף בדיוק לקבוע מי היא, מה היא, ואיפה היא נמצאת. לפני זה, זה לא יתברר.
שלי: בעשרת החודשים האחרונים דיברנו איתך הרבה על היתרונות של הקורונה, שזו מגיפה שבאה לעשות סדר חדש בעולם, להכניס אותנו לתפיסה חדשה. איך עכשיו אנחנו ממשיכים את הקו הזה גם בתוכנו, גם בהפצה, איך ממשיכים את זה עם החיסון שנכנס לתמונה, ולכאורה הולך למחוק את הכול, להחזיר את האנשים לקניונים ולעבודה, וכאילו היה, שכחנו, ממשיכים קדימה. איך אנחנו ממשיכים את הקו הזה?
אני לא מבין מה את אומרת. אנחנו רוצים לחזור לחיים שהיו או לא? אם לא רוצים לחזור לחיים שהיו, צריכים לקבוע סדר חיים חדש, אז בואו נקבע. אבל אם אנחנו רוצים במשהו לחזור למה שהיה, אנחנו צריכים לעשות כך שנוכל להתקרב זה לזה, שנוכל להשתמש זה בזה. כמו שכתוב "לכו ותתפרנסו זה מזה", ובשביל זה אנחנו צריכים את החיסונים. אנחנו לא יכולים כל הזמן לעבוד עם מסכות שיכולות להגן עלינו רק בצורה חלקית. אז מאין ברירה אנחנו צריכים לעלות מעל כל הסכנות שהווירוס הזה מביא לנו. אנחנו צריכים לחיות כאילו שהוא לא נמצא, וכאילו שהוא לא נמצא אפשר להגיד רק אחרי שמקבלים חיסון, ואז בצורה כזאת נוכל לחזור לחיים שהיו, שנראים לנו מתוקנים כביכול.
שלי: אז איפה האפקט של מה שעברנו? הכול נמחק, או שביחס הפנימי שלנו אנחנו צריכים להמשיך משהו מתוך המגיפה הזאת?
אני שילמתי על זה בתרופה. את יודעת כמה עולות התרופות האלה? המכונים שעובדים, התעשייה שעובדת והכל. נניח אני מקבל את התרופה חינם, זה לא חשוב. וזה גם לא בחינם, כי המדינה משלמת. מאיפה היא משלמת? ממה שהיא לוקחת ממני ומכל אחד בסופו של דבר. אלה מיליארדי דולרים, אז מה יש כאן? וודאי שאנחנו משלמים, וודאי שאנחנו לא מקבלים את זה חינם, אבל יש לנו תקווה לחזור לחיים הרגילים, שאני אוכל לעבוד, ליהנות מהחיים, לגדל ילדים, לנסוע לחופש, ששוב המטוסים ימריאו, אני רוצה שזה יקרה או לא? מה חושב האזרח הרגיל?
שלי: אני חושבת שהאזרח הרגיל רוצה לחזור לחיים שהיו.
אז מה הבעיה?
שלי: אז את כל התיקונים שלנו, בואו נשלם עליהם כסף, וישימו אותנו בגמר תיקון, למה לא?
בבקשה, תשלמי. אם את יכולה לקנות גמר תיקון בכסף אדרבא, בבקשה. מה את שואלת אותי?
שלי: האם אנחנו לא צריכים לשלם במאמץ נפשי, במשהו פנימי, בכוחות פנימיים, בשביל להיות ראויים לחזור לחיים טובים?
תמיד את משלמת כך. בסופו של דבר זה מאמץ פנימי, נפשי, רק את מתרגמת אותו לכסף, לשעות עבודה, לאי נוחות וכן הלאה. בסך הכול את עושה וויתור על האגו שלך. או בכסף, או בזמן, או במאמץ, או במחלות, בכל מיני בעיות, או אפילו בחיים. את עושה וויתור על האגו שלך, בזה את משלמת, וכשאת מקריבה את האגו שלך את מקבלת תמורת זה איזו הקלה בחיים, נותנים לך עוד פרק זמן להתקיים, כדי שאולי באמת תעשי תיקונים.
דודי: יש עוד זווית, בהסתכלות מהצד על כל הפרשה הזאת. יש גם ביקורת כלפינו, הכתבים שמולך, שהבאנו לך נתונים מוטים, שיקפנו לך עובדות לא נכונות ,ולכן אתה ענית כך.
אני לא מתייחס לנתונים שלכם, אני מתייחס למה שקורה בשטח. אני אומר איך אני פועל, ולא מדבר עליכם, אלא איך אני צריך להתנהג. אם כל העם הולך לחיסון, איפה אני צריך להיות? באמצע העם. לא בתחילת החיסונים, ולא בסוף החיסונים, אלא באמצע, עם רוב העם. ואני חייב להיות שם, כי כך כתוב, אתם יודעים שכתוב "בתוך עמי אנוכי יושבת", שאסור להתרחק מהציבור וכולי וכולי. זה הכול, אני חייב לבצע את זה.
דודי: איך מקובל מקבל החלטות, האם לפי נתונים חיצוניים או הרגשה פנימית של המתרחש?
לא, זה שייך לנתונים חיצוניים.
דודי: והנתונים החיצוניים, מאיפה אתה שואב את המידע שלך?
אני מסתכל על העם, של מה שקורה לו.
דודי: אבל בעם יש דעות שונות, כך וכך.
אני לא מסתכל על הדעות של העם, אני מסתכל לראות אם העדר הזה סך הכול הולך להיכנס לשער שבו מתחסנים, אז גם אני הולך, באמצע העדר הזה.
דודי: האם בכלל נכון להפיץ תכנים כאלה, כמו שעכשיו דיברנו, או שעדיף לא לצאת איתם? זאת אומרת עם איזה נושאים כדאי לצאת, גם אם האמת כואבת, כי חשוב ללמוד אותם, ומתי רצוי פשוט לשתוק ולתת לדברים להתגלגל הלאה?
אני לא יודע, לפי מה שנעשה כאן אולי זה לטובה, וכנראה שזה לטובה, שאנחנו מעוררים בזה את האש הזאת. אבל נראה לי שיהיה טוב אם ידעו איך להתייחס לדברים. זה שיש מטומטמים כאלה שחושבים על תאי הגזים והשואה, ויש כאלה שחושבים שאפשר לא להתייחס לזה בכלל, אז בין אלו לאלו יש את דעת תורה, כמו שכתוב בהמון מקומות.
תוציאו את כל המקומות האלו, תחברו אותם יחד, ותביאו אותם לכולם, שיקראו ויבינו מאיפה אנחנו לוקחים את הגישה הזאת. מה זה "בתוך עמי אנוכי יושבת"? שאסור לאדם לצאת מהציבור, שהוא חייב להיות באמצע הציבור, דווקא כשמגיעה צרה לציבור וכן הלאה.
דודי: אז אני רוצה להבין, אנחנו לא הולכים עכשיו למחוק את הדברים שנאמרו?
אתה לא יכול למחוק אותם. אתם לא מבינים עד כמה שמה שאתם כותבים זה כבר לנצח, זה כבר נמצא בדברים שאי אפשר למחוק.
דודי: זו אחריות גדולה. הופתענו לגלות, ואני מדבר בשם כולנו, שדווקא מתלמידים ששומעים אותך שנים על גבי שנים יש התנגדות גדולה יותר מאשר לקהל הרחב. למה זה קורה כך, מה השורש להתנגדות הפנימית העקרונית האידיאולוגית הזאת?
עד שאדם לא יגיע לתיקון על ידי המאור המחזיר למוטב, הוא לא נחשב כתלמיד שלי, ושהוא נמצא בדרך והולך אחריי, כמו שכתוב "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". עד שהוא לא מקבל מלמעלה את ההארה העליונה המחזירה למוטב, ואז הוא יכול להיות בטוח שהוא לא יטעה, שלא יחזור לסורו, אי אפשר להאמין בו, ולו בעצמו אסור להאמין בו. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", עד שהרצון לקבל שלך מת. ולכן אני לא מתפלא שכל התלמידים שלי, אלו שלא עברו את המחסום, נמצאים במצב כזה ויכולים עוד להתהפך. לכן אין לי ביקורת עליהם, אני מכיר אותם, ומה שיש, יש.
דודי: אני רוצה להקריא קטע מקור מתוך בעל הסולם, אגרת ט"ז, הייתי רוצה לסיים דווקא עם בעל הסולם, ואם אפשר שאחר כך תסכם ותוסיף אם יש לך עוד משהו להגיד בנושא.
"בהיות האדם הולך לרופא האומן, והרופא נותן לו תרופה בדוקה המנוסה אלף פעמים, ואחר שזכה לקבל הרפואה הבריא, אז מחוייב להאמין שבלעדי הרופא, היה השי"ת גם-כן מרפא אותו. כי כבר קצוב חייו מכל מראש, ובמקום לשיר ולשבח את הרופא האנושי, הרי הוא מודה ומשבח להשי"ת, ובזה כובש את הרשות תחת גבול הקדושה."
כן, צריכים לעשות לקט טוב מכל הפסוקים האלה ולהציג אותם לפני כולם. זה טוב שאנחנו מגיעים לזה, וטוב שאנשים שחושבים שהם כל כך צודקים יקראו את כל הפסוקים האלה, ואולי עכשיו תהיה להם הזדמנות לחשוב עליהם עוד פעם.
שלי: שאלה נוספת בכיוון הזה, הייתה לנו שיחה איתך לא מזמן לגבי כמה שפחות לצנזר את הדברים שלך ולתת להם לצאת לאוויר העולם בערוצים שלנו, כמה שיותר קרוב איך שאתה אומר אותם. מאז שהתחלנו לכתוב פוסטים הרבה יותר חדים, מורגש בהם יותר עומק, ומצד שני יש גם תגובות של חברים שמאוד כועסים שאנחנו ככה מוציאים את הדברים שלך בלי פילטרים, לפעמים המגיבים כועסים עלייך כביכול, ואנחנו מקבלים המון תגובות של כעס מהחברים שלנו. מה דעתך על זה, מה נכון לעשות כאן?
דעתי? מה שאני אומר אני אמר, לפעמים באמת אני אומר יותר מידי, אבל כשאני אומר אני מסכים עם עצמי, אני אומר את הדעה שלי, יכול להיות שאני לא בדיוק מבטא את זה נכון, יכול להיות שבצורה חיצונה גסה וחריפה, חדה, אבל זה אני. ואני לא פולטיקאי ואין לי כאן פוליטיקלי קורקט ולכן אני נגד כל הפעולות שלכם שאתם רוצים לעשות עליי איזה איפור. אני לגמרי נגד. כי קודם כל זה קלקול, טוב שיתרגלו למה שאני מדבר ואיך שאני מדבר, זה אני, וחבל שאתם עושים שם משהו שאני לא יודע אחריי ועושים את זה תחת השם שלי. את לא כותבת את שמך כך את מתקנת את הטקסט שלי, את אומרת שזה הרב לייטמן כך אמר. מאיפה יש לך על זה, ולא רק עליכם, אלא אצל הצנזורה ועל כל אלה, מאיפה יש לך הזכות לשנות אפילו מילה אחת שלי? איך? אני לא מבין.
אני מבין רק דבר אחד, שאני לוקח כתב רב"ש אז אני צריך לראות שם רק דבר אחד, האם יש לי שם שגיאות קרוא וכתוב. בדקדוק, האם הוא כתב נכון או לא נכון, כי זה לא נעים לי אם יראו שהוא לא יודע בדיוק עברית. אבל חוץ מזה אסור לי לשנות פסיק אחד. זה היחס שלי למורים שלי, למקובלים, כך אני מתייחס, שאם הוא עשה טעות בטוח בכתיבה אז את זה אני מתקן מתוך הכבוד שלו, כי אנשים מבחוץ יכולים אחר כך לזלזל בו. אבל חוץ מזה? חס ושלום, שאני אסובב שם איזה משפט שיראה לא כל כך חריף או לא כל כך, אני כבר לא מגיש אותו, אני מגיש את עצמי ובשם שלו אני עושה את זה? זה שקר. וזה יעלה לכולם, לכל מי שעושה את זה בשמי, זה יעלה ביוקר. זה משפט לדורות. שאת לא נותנת לעולם להיות בקשר איתי אלא אלייך נגיד, אני לא הייתי רוצה להיות במקומך. את לא יודעת איזה יחס את מקבלת מכוח עליון. אסור את זה כך לעשות בשום פנים ואופן.
דודי: אני רוצה לשאול לטובת אנשים ששומעים אותך. מה המשמעות של להיות בקשר איתך. מה המשמעות של לקבל ממך או לשמוע ממך?
אני לא יודע. גם את זה יכולים לסלף ולסובב איך שרוצים, צריך להשאיר כמו שזה בסופו של דבר. אלא אם כן שאתם עושים איזה תיקון, ששם באמת ממש המילים כל כך גסות שאי אפשר להדפיס אותן. ואתם שואלים אותי שאין מה לעשות, אבל לא שאתם לוקחים בהעברה כזאת קלה, אינטליגנטית, יפה, דיפלומטית. אין דבר כזה, זה לא אני וזה נראה גם אחרת.
שלי: זאת אומרת, שהדברים שיוצאים תחת שמו של הרב דוקטור מיכאל לייטמן, הם צריכים להיות ממש תמליל של הדברים שלך.
אלא מה, את כותבת מה שאומר רב לייטמן, את כותבת?
שלי: אני לא כותבת בדף שלך בכלל, אני כותבת ב"קבלה לעם".
את כותבת בשמי?
שלי: לא.
אם בטוח שזה לא בשמי וכך זה מובן לקורא, אז תעשי מה שאת רוצה. אבל את חייבת לכתוב: "שמעתי וכך נראה לי".
שלי: אני שואלת כדי שבאמת ניישם את כל מה שאתה אומר עכשיו. כשכותבים בשמך זה צריך להיות הכי קרוב לטקסט שיצא, של ההקלדה שלך?
זה פשוט צריך להיות אותו דבר, כי את לא יודעת הכי קרוב או הכי רחוק. אתם לא מבינים מה כתוב שם במילים שאני אומר.
חיים: לפעמים כשאתה מדבר על אנשים מסוימים, מנהיגים פוליטיקאים.
אז אל תכתבו על זה, אז אין מה לדבר על זה. אני נגיד הייתי ברוסיה, לא פעם אחת והרבה תקופות להרבה זמן, כמה שבועות וכמה חודשים אפילו. דברתי ונפגשתי שם עם כל מיני אנשים שאני אפילו לא מפרסם את זה. דיברתי על כל מיני דברים ושמעתי כל כך הרבה דברים, אבל אף פעם אתה לא תקרא ולא תשמע את זה בכלי התקשורת, לא תשמע את זה. כי זה מדובר רק בין בני אדם שכך וכך מדברים ביניהם וזהו.
חיים: כן זה ברור. נגיד אתה רוצה להעביר איזו נקודה אבל תוך כדי אתה אומר על מישהי שהיא כלבה. דברים כאלה אנחנו אמורים להדפיס?
לא, זה ודאי שלא. אבל על זה אני חושב שיש כבר אנשים שעושים בדיקה והם צריכים לשמור על זה. אבל לא שאתם מתחילים לכתוב את זה בצורה יפה וטובה וכן הלאה וכן הלאה, שיכול לצאת מזה משהו אחר. אז אל תכתוב את זה בכלל.
שלי: כשאנחנו כותבים נגיד תחת ארגון "קבלה לעם". גם משייכים את זה אליך, אנשים יודעים שזה של הרב לייטמן.
אני לא מבין את זה, אל תמשיכי. לא אכפת לי לייטמן, קבלה לעם, בני ברוך ועוד. אני לא שייך לכל הדברים האלה. אצלי זו דעה שלי פרטית בלבד. אפילו לא רב ולא כלום, מיכאל לייטמן זה הכול.
שלי: זאת אומרת, שהפוסט של הרב לייטמן זה כמו הכתבים שלו?
אני לא יודע מי כותב את הפוסט הזה, ואיפה זה צריך להיות מודפס. ומי זה רב לייטמן אני לא יודע כלום, זה לא אני. אני זה מיכאל לייטמן שאמר איזה דעה שלו, זה הכול. ומה שאתם עושים את זה אחר כך מקובל, דוקטור, רב, בני ברוך ועוד משהו, זה לא אני. זה אתם עשיתם, אתם מלבישים אותי בכל מיני לבושים וכך מציגים את זה לכל מיני האוכלוסיות.
דודי: רק נעשה סדר בכל זאת, כי שומעים ואחר כך לא מבינים פה. חלק מאיתנו כותבים בשם הרב דוקטור מיכאל לייטמן, שזה חיים נורמה אני או לב בשפות השונות אלה אני יודע בוודאות. באתרים שאנחנו מפרסמים לפחות ברשתות החברתיות, מצוין שאלו תלמידים שכותבים בשם הרב לייטמן. ברור שהרב לייטמן לא יושב בפייסבוק וכותב לאנשים, זה ברור לאנשים וכתוב להם. אנחנו לוקחים את הדברים של הרב, מגישים אותם מילה במילה תחת בקרה של אידיאולוגיה, של צוות תוכן.
זה בשבילי אפס, כל האידיאולוגיה וכל צוות התוכן, זה בשבילי כלום לא שווה. וכל הבדיקה והביקורת ושום דבר, אני אומר לך. מה שאני אמרתי זו דעה שלי בלבד, וזה שייך למיכאל לייטמן תעודת זהות כזו וכזו, זהו. אין יותר מזה, אפילו לא דוקטור ולא רב ולא כלום. זה מיכאל לייטמן תעודת זהות זהו.
דודי: כשאנחנו רוצים לקחת את מיכאל לייטמן תעודת זהות כך וכך, ולהפיץ את התורה ואת המילים שלו, ואת הדברים שלו לציבור הרחב. מה בתהליך אנחנו כאילו לוקחים את זה.
בתהליך אתה מסלף אותי, ומה שיוצא אחר כך זה כבר לא אני.
דודי: ברור לי שעצם זה שאני אפילו מתמלל אותך, זה כבר עבר פה משהו אחר.
ודאי.
דודי: איך אני יכול להעביר אותך כמו שאתה?
אתה יכול לכתוב איך שהבנתי, או אתה יכול להביא את המילים שלי וגם להיזהר שהם לא יהיו בקונוטציה אחרת, בחיבור עם משהו אחר. שאז יוצא מהמילים שלי צירוף לאיזה מקרה אחר, כתבה אחרת וכן הלאה.
דודי: לפעמים יש דברים שאתה אומר לנו, כן תפקיד עם ישראל אברהם שם. אז אנחנו מחזקים בפסוק, מסבירים את הדבר הזה. יש מקום לזה או גם לא. מי שמבין מבין בין המילים, מי שלא לא זאת אומרת, לא לעזור לקהל להבין את זה.
אם אתה כותב, "שמעתי במשהו", אז אתה שמעת. ואתה צריך להדגיש את זה ואחר כך, "כך שמעתי", "כך נראה לי ששמעתי".
דודי: אני חובב כתיבה, אוהב את המילה הכתובה ויש לי נטייה יותר לשם. אבל נשמע לי שאם אני מגיש את הדברים שלך זה וידיאו. רואים אותך עכשיו כמו שאתה מדבר, את הדמות הזאת, את הקול הזה, את המילים האלה מילה במילה.
אבל זה דרכך, אתה מצלם את זה ומגיש להם.
דודי: גם בזה יש סילוף?
אם אתה לא משנה אף מילה, אז זה בסדר.
דודי: כלום, אני אפילו לא עורך את זה, חוץ מדברים קיצוניים.
אז אני לא יודע, דברים קיצוניים זה גם כבר בעיה, כי אתה מחליף, זה דבר אחד. ודבר שני תלוי עם מה אתה מכניס אותם, גם לפני זה וגם אחרי זה.
דודי: אז כל ההפצה בסימן שאלה.
ודאי שהכול יוצא שקר וזה לא אני. אבל ככה זה, לכן זה נקרא "כלי תקשורת" ולא "תקשורת".
דודי: אז לא צריך אותנו.
צריכים אתכם שאתם תביאו לכל בני האדם, בצורות המתאימות לכל צורות האוכלוסייה את הדברים שלנו בצורה נעימה, טובה וכן הלאה. אבל אל תגידו שכך אני אמרתי, כי זה לא מילים שלי, שאני אמרתי כביכול ככה. אתם צריכים כבר לסובב את זה כך, שהם יבינו שזה אותו סגנון, לזה התכוונתי אולי, אבל זו בעיה. כי אחר כך אני לא יודע מה אתם כותבים, אף פעם לא קראתי מה שאתם כותבים ואני לא הולך לקרוא.
דודי: היו בהתחלה תקופות שהיינו מקריאים לך ממש מילה במילה. היום אנחנו לוקחים את הרעיונות שלך, נצמדים למסרים ומעבירים אותם בהנגשה קלה. לפעמים בכל זאת, מעטרים את השפה, משבחים אותה שיהיה כיף לקרוא ולקבל את המסר, ולא רק לבוא לו דוך ישר לפנים.
תמשיכו ותעזוב אותי, הבנת? כי בטוח שזה אתה ולא אני, וזה שאתה כותב שאני כך אמרתי, כבר יש בזה מין שקר. אבל מה לעשות, אלו כלי תקשורת. אני לא רוצה לעצור אתכם, אני לא רוצה פתאום להכניס לכם מקל בגלגלים, אלא רק שאתם תיזהרו מלהגיד שזה אני. אלא לומר שמעתי, ככה הבנתי, כך כביכול יוצא מדבריו.
דודי: כל אחד צריך לכתוב בשם שלו, את מה שהוא הבין ממך. בשפה שלו, בסגנון שלו, איך ששמעו את הדברים עם כל הטעויות.
בסדר. שלי גם כך כותבת בשם שלה, ולא מתייחסים לזה כמו לכתבי קבלה, נכון שלי?
שלי: ברור שלא.
אז מה התועלת?
שלי: זה שינוי דעת הקהל, אנחנו מפיצים עוד דעה לרשת, זה כשאנחנו עושים את ההפצה הפרטית. יש פה כמה צינורות הפצה, יש צינור אחד שנקרא "רב לייטמן", שצריך להיות נאמן למקור ב-100%, רק עם מה שהצנזורה מחליטה לפסול. ויש צינורות הפצה אחרים שלוקחים את הרעיונות שהרב לייטמן מוציא ומשדרים אותם לעולם בכל מיני לבושים.
זה בסדר כך?
לפי המילים שלך אני לא מבין מה קורה שם ולכן אני לא יכול להגיד, בסדר או לא בסדר.
שלי: זה מדאיג, אנחנו לא רוצים לעשות נזקים.
לא אנחנו לא צריכים לזרוק מה שיש לנו, אלא כלי תקשורת זה כלי תקשורת, שיהיו תקשורת כמה שאפשר.
דודי: צריך בכלל מאמרים בשם הרב לייטמן?
אז בשביל מה לי לדבר אתכם?
דודי: גם זה שאני שומע אותך עכשיו, בטוח אני שומע לא נכון.
יש דרך במאמץ שלנו, בכוונה שלנו, שאנחנו יכולים בעבודה הפרטית שלנו להשלים על הפער הזה, בין מה שאתה אומר, לבין מה שאנחנו מוציאים? איזה תיווך מצדנו?
לא. זה כבר פילוסופיות ויצא לך מזה בלבול שלם. תעזוב. אתם צריכים להמשיך, רק בכל זאת כמה שפחות להחליף מילים ממה שאני אומר. לא לעשות מהם איזה מילים יפות, אלא יותר ברורות. ולא לפחד להגיד אמת ואתם צריכים גם לעשות בירור שמחודש לחודש אתם יכולים לכתוב יותר ויותר פתוח וברור ועל ידי זה אתם מקדמים את הקהל להיות מוכן למצבים הבאים.
שלי: אני יכולה להגיד שבהחלט אני מרגישה, שאנחנו הרבה יותר אומרים אמת, הרבה יותר פותחים ומסבירים ברמה של קבלה, "ככה המקובלים אומרים תסתדרו עם זה", אוהבים לא אוהבים. לפני כן היינו ממש מעגלים ומורידים את זה בהרבה רמות. באמת יש התקדמות בזה.
כן, זהו. תמשיכו, תצליחו אסור לנו לעצור, אנחנו צריכים להמשיך. אבל לראות את ההתקדמות בדברים האלו. לראות את ההתקדמות בכמה שיותר ויותר אנחנו יכולים להיות קרובים לקהל. עד שיבינו את בעל הסולם, אפילו לא אותנו ולא רב"ש אלא בעל הסולם, ככה. נגיע לזה.
נורמה: אנחנו כותבים בשם שלך ורוצים להיות הכי נאמנים למסר. שאלתי היא לגביי, עד כמה להיות חדים לפי מה שאתה אומר וכמה שפחות פילטרים. מה המשמעות הרוחנית של זה, כי אמרת שזה משהו שיישאר לנצח ואז אנחנו צריכים להתייחס לזה כמו שהוא.
מה בדיוק המשמעות, להעביר את זה בצורה חדה, שהקהל יקבל את זה בצורה יותר ברורה וגם מי אתה ומה אתה רוצה להעביר? יש כל כך הרבה אינפורמציה בכל הרשת וזו דווקא הייחודית שלך.
אני לא יכול להגיד לך איך לעשות זאת. אני גם לא חושב שזה כל כך חשוב, אחרי כל מה שדיברנו העולם מתגלגל והכתבים שלנו מתגלגלים יחד איתנו ואנחנו נגיע בכל זאת למצב שאנחנו עוד נראה איך העולם משתנה, איך אנחנו משתנים, הכתבים שלנו משתנים, הקהל משתנה, איך הוא מתחיל להיות יותר קרוב, יותר פנימי, איך הוא מבין אותנו, איך שאנחנו רוצים לדבר.
חכי, תוך חצי שנה שנה מה יקרה עם העולם, עד כמה שהאנשים יותר ויותר יתייאשו, עד כמה שהם יחפשו יותר משהו של אמת, כי יראו שמכל השקר הזה אין להם כלום. דווקא הכל מסתדר. אני מאוד אופטימי ומאוד שמח ממה שקורה. ואני רואה אתכם עכשיו עם פרצופים של תשעה באב, או יום כיפור וזה לא נכון, אנחנו נמצאים בהתפתחות יפה ונכונה ותראו תוך חצי שנה מה שקורה.
מה שהיה לפני חצי שנה שכולכם חשבתם, וכל העולם חשב שזהו, אנחנו עוד מעט שוב נוסעים לחו"ל ומטיילים ועושים חפלות ברחוב, ובמקום זה כולנו נכנסים לסגר ולמה לא.
אז זה יבוא בגלים. עכשיו אחרי התקופה הזאת יהיה שוב הקלה ושוב אנשים יחשבו שזהו כבר נגמר. אחר כך יהיו חיסונים ועם החיסונים אנחנו נחשוב שכבר אנחנו פטורים מכל הבעיות, הרי התחסנו, קיבלנו חיסון, אנחנו כבר חופשיים. ושוב תבוא מכה ואין, כאילו לא היה חיסון. ומה יהיה? שוב נכנס לסגר. הבורא ילמד אותנו בצורה שיטתית עד שאנחנו נבין לאן אנחנו צריכים לפנות ומה לדרוש.
אז אנחנו נהייה לפחות חכמים, כי אנחנו לעומת כולם מבינים את התהליך, עד שאנחנו נגיד "רוצה אני. אני מוכן לקבל את החיסון הנכון, את התיקון הנכון על הנשמה שלי, על הרצון שלי, שיהיה כולו בעל מנת להשפיע. אני רוצה את זה, תעזור לי, אני זקוק לזה, אני רוצה את זה, רוצה אני". עד שלא נגיד את זה שום דבר לא יעזור.
ומה שדיברתי על חיסונים, אני דיברתי מתוך שחובתי להיות בתוך האומה ואני חייב כך לייצב את זה. אתם חושבים שאני לא קיבלתי כל מיני תגובות על מה שאמרתי מכל מיני רופאים, מכל מיני אנשים, מכל מיני מקומות, מכל מיני יבשות, "אל תלך על זה, אל תעשה את זה" ועוד ועוד קיבלתי המון תגובות.
נורמה: איזה רגשות אתה רוצה לעורר בקורא?
אני רוצה לעורר בקורא רגש פשוט, שאנחנו יחד ובקשר בינינו נעבור בצורה חלקה את כל מה שיש לפנינו כמו על מי מנוחות, לא בהוריקנים ולא בצונאמי ולא כלום, אנחנו נעבור כך ונגיע לחוף המבטחים. וזהו. ככה זה יהיה. ונלך לנינווה ונדבר שם עם כל האוכלוסייה והם יסכימו ויחזרו בתשובה יחד איתנו ונאכל אותו לווייתן ונעשה את תיקון העולם.
(סוף השיחה)