"פרשת השבוע"

פרשת "בראשית"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.06.08 - אחרי עריכה

גיל: אנחנו עם הרב לייטמן כדי לעבור על פרשות השבוע, זה מסע מאוד ארוך. אנחנו נעבור פרשה אחר פרשה ונלמד.

לפני שאנחנו מתחילים לדבר על פרשת "בראשית" ספציפית, רציתי לשאול אותך באופן כללי על התורה. אפשר לקרוא אותה באלפי דרכים, אולי כמספר הנפשות בעולם, אנחנו יודעים ש"שבעים פנים לתורה". במה מיוחדת הדרך שלך לקרוא את התורה?

באמת יש הרבה פירושים לתורה וכל אחד יכול לפרש מתוך הנשמה שלו, בזוית משלו, התורה כתובה כביכול בצורה אישית לכל אחד. למה? מפני שכתוב "בראתי יצר רע בראתי תורת תבלין". כלומר בראתי יצר רע, האגו של האדם, ובראתי כנגדו תורת תבלין.

גיל: שתמַתן את האגו.

שתֵמַתן, כי המאור שבתורה, המוסתר בה, הוא מחזיר למוטב, מביא את האדם למשהו טוב, אז מכאן אנחנו בעצם יכולים להבין מה היא "תורה" בכלל. קודם כל, מתוך זה מובן, שאם אין לאדם יצר רע, אז הוא לא צריך תורה.

גיל: מזה שאני מאוד אוהב ללמוד תורה, זה אומר שגם היצר הרע שלי גדול מאוד?

לא, אפשר לפרש אולי אחרת, שמי שלומד תורה בלי להרגיש שיש לו משהו לתקן, שיש לו יצר הרע, רצונות רעים, אז אולי הוא לא לומד תורה, אלא הוא לומד חוכמה. התורה מתקבלת בחוכמת הקבלה כאמצעי, כמכשיר לתיקון האדם.

גיל: אז לא היית מכנה את זה כמו שאחרים מכנים "מסמך הסתורי תרבותי", אלא זה מכשיר.

לא, זה רק תוספת לאגו שלנו כדי שאנחנו נשפר אותו, נתקן אותו ונגיע למשהו טוב כי "המאור שבה מחזירו למוטב". יש בה כוח שהוא מביא אותנו בעצם למשהו טוב.

גיל: זה סוג של פוטנציאל, אנרגיה, שטמון במילים, באותיות התורה?

באותיות, במילים של התורה, ואפשר להוציא את זה משם, אם אדם מגיע בכוונה כזאת שהוא צריך את הכוח הזה כדי לתקן את עצמו ולהתעלות על ידי התורה.

גיל: אז מי בעצם כתב את הטקסט הזה? יש אנשים שמאמינים שזה נפל מהשמיים ככה עם הכריכה.

זה מסמך שכתב אותו המקובל משה, ואנחנו קיבלנו את זה ממנו. הוא לא בדיוק כתב, אלא דיבר ויחד עם התלמידים שלו, ומכל המאורעות שעברו אותם יוצאי מצריים, הם כתבו על כל התהליך הזה שהם עברו בתיקון עד שנכנסו ל"ארץ ישראל".

זאת אומרת, אלה כל הדרכים שאדם צריך לעבור, כל השלבים שהוא צריך לתקן את עצמו, כדי להגיע למצב שנקרא "ארץ ישראל", הרצון האלוקי.

זה אדם שהשיג את כל הדרך שאנחנו צריכים כולנו בעצם לעשות, כל האנושות, לא רק בני ישראל, והוא מספר לנו על הדרך הזאת ומלמד אותנו איך לעשות זאת.

גיל: בראשית: "בראשית ברא אלֹהים את השמיים ואת הארץ".

יצא לי להיות בכל מיני סמינרים של מחזירים בתשובה מקצועיים, אני לא מחזיק מרובם, והם מלמדים שהעולם נברא בשישה ימים. הם מדייקים, שישה ימי עבודה של אלוקים, כאילו אלוקים עובד מתשע עד חמש, מחתים כרטיס. האם ככה צריך להבין את זה לדעתך, או שקריאה כזאת של שישה ימי עבודה היא לא רק פשוטה, אלא מראה על חוסר ידע או בורות אפילו?

וודאי שחוכמת הקבלה לא חושבת כך, כי הקבלה אומרת שיש "שישה ימים" שזה שש מדרגות, מדרגת האלוהים עד העולם שלנו, ואלה שש מדרגות של הסתרה שבהן בצמצום אחר צמצום נברא המצב של העולם כפי שנראה בעולם הזה, אנחנו. ה"עולם" זה מהמילה "הֵעֵלֶם" ו"הסתר", "העלמה". ומדרגת האלוהים עד העולם שלנו יש שש מדרגות של ההסתרה, שבהן, בצמצום אחר צמצום נברא המצב הזה כמו שהוא, העולם הזה, אנחנו.

ה

גיל: אבל בכל זאת בפרשת "בראשית", פרק א' מתואר בצורה קוסמולוגית, יש נוסחאות איך לברוא עולם.

באיזה יום נבראה השמש?

גיל: ביום השלישי.

הערב והבוקר נבראו כבר ביום הראשון. אז איך זה יום ראשון ללא שמש וירח וכל המערכת הקוסמולוגית? אז וודאי שלא מדובר על כל האסטרונומיה הזאת, איך שאנחנו נמצאים כאן במערכת השמש, אלא מדובר על המערכת העליונה שהיא מנהיגה אותנו, ואיך אנחנו צריכים להתקשר אליה כדי לשנות את עצמנו, לשפר את עצמנו, כדי להגיע לתכלית.

בקיצור, כל התורה מדברת על איך אנחנו מגיעים לתכלית הבריאה, אחרת בשביל מה אנחנו צריכים אותה? ללמוד היסטוריה אין לי שום טעם. כל מיני טיפים לחיים טובים להיום, אנחנו רואים שגם בלי זה אנחנו מסתדרים, ומי שמשתמש בה לצורך זה, אני לא יודע עד כמה זה עוזר לו. אלא כל התורה כתובה רק לצורך שינוי האדם, "שובה ישראל עד ה' אלהיך". כלומר לזה בעצם היא ניתנה, כדי שאנחנו נעלה לדרגות האלוקים.

גיל: אבל האנשים מחפשים משהו קונקרטי. המדע טוען שהעולם קיים חמישה עשרה מיליארד שנה, והסופרים בדת היהודית אומרים חמשת אלפים שבע מאות ומשהו. יש איזו סתירה?

לא, אין שום סתירה.

גיל: אז מה?

כי באמת העולם לפי מה שאנחנו חוקרים בתור מדענים, קיים כחמש עשרה מיליארד שנה, ואם אנחנו לוקחים את התהליך שהאדם צריך לעבור את התיקון שלו על פני האדמה, כשאנחנו חיים כאן בעולם הזה על פני כדור הארץ, ומתחילת התיקון של הנשמה שלנו עד סוף התיקון שלנו, יש 5168 שנה אז עד סוף ששת אלפים שנה אנחנו צריכים לתקן אותו.

גיל: אז מה נקודת האפס, מתי התחילו למדוד חמשת אלפים שנה?

באדם שבו בפעם ראשונה התעוררה הנשמה, היינו הרצון לתקן את עצמו, להגיע לאלוקות, להגיע למשהו למעלה מהעולם הזה, והוא נקרא "אדם".

גיל: "אדם הראשון" לצורך העניין?

כן, אבל ללא שום קשר עם כל הסיפורים שמשייכים אליו.

גיל: אנחנו לא מדברים פה על "הומו ספיאנס", "הומו ארקטוס", "הומו ניאנדרטלי", זה לא מעניין אותנו מבחינה הזאת.

לא, האנושות הייתה קיימת גם לפני ארבעים אלף שנה. הוא היה פשוט הראשון שבו התעורר הרצון להשיג את האלוהות. כמו שבזמננו יש הרבה אנשים כאלה שמרגישים ריקנות בעולם הזה ורוצים משהו יותר, למעלה ממנו, כך הוא הרגיש.

גיל: הוא הראשון שהבין שהטבע זה לא מה שנראה לנו, אלא יש עוד איזו דרגה למעלה והוא רצה להתחבר אליה, זה "האדם הראשון".

כן.

גיל: ומאז התחילו לספור 5768 שנים.

כן.

גיל: אני קצת מדען, זה תחביב, לא מקצוע. אתה בטח מכיר את הוקינג, אסטרופיזיקאי, שמתאר את "תולדות קיצור הזמן". הוא מתאר את המפץ הגדול, ובכלל את היקום שהתחיל כגרגר של אפונה, והתפשט וגדל לגודל של היום, והיום הוא עדיין מתפשט וגדל. אני חושב שיש כמה דברים מקבילים. מה שאנחנו יודעים על האבולוציה, למרות שזו אולי מילה גסה.

למה? זו התפתחות נכונה.

גל: אני מאמין בדבר הזה, אני לא חושב שזה מה שברא את העולם, אבל זו התפתחות טבעית והדרגתית של המין, גם של האדם. אבל ממה שאומר הוקינג, אני חושב שמצאתי לזה מַקבִילה, שלפי הקבלה העולם נוצר מ"קוצו של יוד".

כן. זו מין אנרגיה רוחנית שפרצה דרך החתך, הגבול בין הרוחניות לגשמיות, ומהפריצה הזאת נברא כל החומר שבעולם הזה.

גיל: אנחנו דיברנו על זה בשיחות קודמות שלנו, שהפיזיקה המודרנית והקבלה משיקות זו לזו בהרבה מאוד קווים.

נכון, ככול שהפיזיקה מתקדמת, כך היא מתקרבת לקבלה.

גיל: האם אתה אנטי דרוויניסט?

לא, אבל אני מבין את דרווין בצורה אחרת ממה שאנשים חושבים, וגם דרווין לא נראה לי שהוא היה אנטי אלוהים.

גיל: ממה שאני מבין, הוא לא אמר שאין אלוהים, אלא יש התפתחות הדרגתית של מינים.

כן, הוא בעצמו היה מאמין.

גיל: מאמין גדול מאוד.

כן, הוא היה נוצרי אורתודוקסי.

גיל: אפשר להגיד שהאבולוציה נמשכת גם היום בעצם.

וודאי. זו התפתחות הדרגתית. אבל הבעיה של דרווין היא, שהוא לא הבין שזה נעשה אצלנו כבר בצורה מחויבת מראש, שהכוח הפנימי הזה קיים מאותו ניצוץ, "קוצו של יוד", שפרץ.

גיל: שהכוח להשתנות ולהתפתח טמון בנו "בילד אין" מה שנקרא.

כן, מאותה פריצת האנרגיה, לפי החוק שאמרת, לתוך העולם הזה, יחד עם הניצוץ הזה של האור העליון שפרץ, הגיע גם מה שנקרא "רשימו", חלק אינפורמטיבי, גן מיוחד, מידע מיוחד שאומר מה לעשות, באיזו צורה לעשות את העולם הזה. ואז האור בפעולה על המידע הזה התחיל לפתח את העולם הזה, את החומר וכל ההתפתחות שלו בכל הרמות.

גיל: זה מה שנקרא "אלוהים".

זה לא חשוב. "אלוהים" בגימטרייה זה הטבע.

גיל: לקח קמצוץ עפר, שם אור, או את האנרגיה הזאת.

כן. זה בדיוק.

גיל: ואמר לו, "תפעל בעולם, תתפתח, תעשה אבולוציה"?

נכון. ואז אנחנו רואים שבאמת יש התפתחות. אז לפי מה שמדענים אומרים, זה נכון, וגם לפי התורה זה נכון, אין בזה שום סתירה. רק הבעיה היא, שאם חושבים רק לפי דרווין, אז הוא לא ראה את הגֵן הפנימי, את הנתון האינפורמטיבי שצריך להתפתח.

גיל: אין ספק שהוא ראה רק פיסה, גִזרה קצרה של המציאות.

הוא קובע שמקוף יוצא אדם, וזה נכון. אבל זה לא שמהקוף, על ידי ההתפתחות יוצא אדם. אלא במידה הזאת קודם כל צריך לפתח "חי" ואחר כך "קוף", אחר כך "מדבר", ואחר כך "אדם". זאת אומרת, אף פעם לא יכול להיות מקוף אדם בצורה אבולוציונית, אבל בסיבה ומסובב כך זה יוצא.

גיל: זו לא שרשרת ישירה?

זו שרשרת ישירה, אבל כל פעם יש נתון, לכל דרגה יש נתון משלו.

גיל: שהוא בא מחוץ למערכת?

נכון.

גיל: אז מה לגבי אלוהים, יכול להיות שגם הוא עובר אבולוציה?

לא. "אלוהים" זה כוח קבוע שאנחנו קיימים בו גם עכשיו, הוא לא משתנה. משתנים רק אנחנו, וככל שאנחנו משתנים, אנחנו כל הזמן משתנים בלהתפתח לקראתו כדי לתפוס אותו, להרגיש אותו. זה פשוט כוח שממלא את כל החלל גם בתוכנו וגם מסביבנו.

גיל: למרבה ההפתעה יש שני סיפורי "בראשית". יש את פרק א' ואת פרק ב'. אלו שני סיפורים קצת שונים.

שונים, כאילו מישהו רצה לשכתב ופתאום שכח שכתב משהו קודם.

גיל: בפרק א' מדברים דבר אחד, בפרק ב' מדברים משהו שונה, למה צריך שני סיפורי בריאה?

קודם כל, מדובר על בריאת שמיים וארץ.

גיל: בפרק הראשון.

"שמים" ו"ארץ" הם שני הכוחות שפועלים בכל המציאות שלנו, חיובי ושלילי. "חיובי" זה שמים, השפעה, אהבה, אור, חיים. ו"ארץ" זה רצון אגואיסטי לקבל, לנצל, להשתמש בכל מה שרק אפשר לטובת עצמו.

גיל: אם אני מבין נכון "שמיים" זה רצון לתת ו"ארץ" זה רצון לקבל?

כן. מדובר על שילוב בין שני הכוחות האלו, ואיך ביניהם אפשר להסדיר את החיים שלנו. כי יש בנו מצד אחד את האגו שלנו שהוא כולו ארצי, גשמי, שכולו רוצה לתפוס, לנצל, להרוויח, להשתמש בכול לטובת עצמו, וחוץ מזה יש הכוח החיובי, שהוא נותן לנו חיים אבל בצורה מאוד מוגבלת. ואם אנחנו רוצים להגיע לחיים גדולים, עליונים יותר ממה שניתן לנו בצורה אגואיסטית, אז מסבירים לנו איך להגיע ל"שמיים", שיהיו שני הכוחות האלו משולבים נכון בתוך האדם.

הסיפור הוא בעצם, איך להשתמש נכון בשני הכוחות האלו. ה"זוהר" מסביר את זה ממש בהרחבה.

גיל: הסיפור הראשון, "בראשית ברא אלהים", השם "אלהים" מוזכר לכל אורך הסיפור. הסיפור השני, סיפור "גן עדן", "ה' אלוהים", השם המפורש.

הוי"ה אלוהים.

גיל: מה ההבדל?

ההבדל הוא בהנהגה. כמו שאמרתי, העולם שלנו הוא עולם שמנוהל מהמערכת עליונה, ומסבירים לנו איך המערכת העליונה הזאת של הטבע משפיעה עלינו ומנהלת אותנו. מצד אחד יש הנהגה מלמעלה למטה, שהיא מחייבת כל דבר להתפתח וכל דבר להיוולד ולעשות כל מיני פעולות ולמות.

גיל: זה "האלוהים".

כן, וחוץ מזה יש "הוי"ה אלוהים", שזו כבר השתתפות האדם שנברא בפעם הראשונה, ואיך האדם הזה, בפעם השנייה, בסיפור השני, מקבל את הבריאה ומתחיל להתנהג מעצמו כלפי האלוהים.

את זה אנחנו צריכים לעשות, כי בריאת האדם, "בריאה" היא מהמילה "בר", חוץ מהאלוהים. "בראשית ברא אלוהים", זאת אומרת הוא הוריד את זה כמו שדיברנו בשש דרגות, צמצם את עצמו כדי לברוא את העולם. "עולם" מהמילה "הֵעַלם והסתר", וה"אדם" שנברא, זה ממילה "אֶדַמֵה לעליון". שאדם צריך בהתפתחות, לפי הסיפור השני של הבריאה, להגיע להידמות לאלוהים.

גיל: כתוב, "בצלמו ובדמותו".

כן.

גיל: יש עוד כמה דברים, זו פרשה סבוכה ומאוד מעניינת, אולי הכי מעניינת.

אם ניקח את "ספר הזהר", יש כרך שלם רק על פרשת "בראשית". כי "בראשית", "נוח" ו"לֵך לךָ", אלו שלוש פרשיות שבעצם כוללות הכול. יש ב"ספר הזהר" חלק שנקרא "תיקוני הזהר", זה חלק מאוד מאוד מיוחד שמדבר על גמר התיקון, על "אחרית הימים". הוא דן רק במילה "בראשית", רק במילה הזאת יש את כל הצופן, את כל הכוח, ואת כל התהליך שאנחנו צריכים מזמננו והלאה, עד סיום ששת אלפים שנה, לעבור.

גיל: מקווה שלא נגיע לזה היום.

למה לא? מדברים על טוב.

גיל: קצת מלחיץ אותי סוף העולם.

רב: "סוף העולם" זה סוף העַלמה, זה טוב, הכול נפתח.

גיל: כן.

אין סוף לחיים. ההפך, זה סוף לחושך.

גיל: בטח כל סיפור גן עדן זה משל אלגורי, פילוסופי, אבל האם בסיפור הזה שהבורא ברא אותם בהתחלה זכר ונקבה, גב אל גב, והפריד אותם במשהו, מעשה נסירה, במין ניתוח כואב כזה, אין עצה או רמז איך לקיים מערכת יחסים בין גבר לאישה?

חוכמת הקבלה מסבירה את זה, אבל שוב, בהתאם למה שאנחנו לומדים בעליון. כל חוכמת הקבלה מדברת מעל העולם הזה, שנלמד ממערכת הטבע העליון, איך אנחנו צריכים בהתאם לזה לתקן את המעשים שלנו, ואז נהיה באמת "מסודרים" מה שנקרא. יהיה לנו טוב, באמת טוב.

גיל: מה אני אמור ללמוד מהסיפור הזה, מהזכר והנקבה?

מהיחסים בין גבר ואישה? השלמה. שאם הם רוצים להגיע לשלימות, אז הם צריכים לקחת מטרה יחידה, שתהיה גם לגבר וגם לאישה, מטרה שנמצאת למעלה מהחיים הגשמיים שלהם, ואם הם נמשכים אליה, למטרה זאת, הם מקבלים את הכוחות האלה, והכוחות האלה נכנסים להרמוניה ביניהם ומשלימים אותם, אחרת אף פעם לא יהיה ביניהם, לא קשר, לא שלום ואפילו לא הבנה.

כמו שכתוב, "איש ואישה ושכינה ביניהם". המרכיב השלישי הזה, "שכינה" זה נקרא כוח עליון, מטרה עליונה רוחנית, אם היא לא תהיה ביניהם, אז לא יהיה קשר.

גיל: אז האמצעי פה לפי הסיפור ב"גמרא" זה שהוא ברא אותם גב אל גב, ("זכר ונקבה ברא אותם"), הפריד אותם, ועכשיו הם צריכים להתהפך פנים אל פנים.

פנים אל פנים¹.

גיל: לעשות מה שנקרא, עבודה רפלקטיבית.

"פנים בפנים" זה בהשפעה הדדית זה לזה, זה נקרא "פנים", שאני משפיע אליך, נותן, מתייחס טוב, יפה אליך.

גיל: אולי זו העצה המעשית לזוגיות.

אבל זה לא ילך. ככל שנרצה לעשות את זה בחיים שלנו, זה לא ילך. מזה אנחנו יותר ויותר נתרחק זה מזה, כי אין את המרכיב השלישי. צריך לגלות קודם כל ה"נחש" ביניהם, את האגו של כל אחד ואחד.

גיל: "הנחש" זה האגו? אולי באמת נעבור דמות דמות בסיפור המדהים הזה ונתחיל להתיר את כל הפלונטר הזה. מי זה "הנחש", מי זו "חווה", מי זה "אדם", איך אני אמור להפנים אותם לתוך עולם המושגים שלי?

"אדם" זה הכוח המשפיע, "חווה" זה הכוח המקבל, לא שזה רע וזה טוב, הם לא יכולים זה בלי זה. לא יכול להיות קשר ביניהם, מפני שהם רוצים גם להשפיע וגם לקבל - כל אחד מהם וגם בכל אחד יש את שני הכוחות האלה, "אדם" וחווה", זכר ונקבה, והם רוצים להשתמש בהם לטובת עצמם. או שאני לוקח מכולם, או שאני אפילו נותן למישהו משהו, אבל בכוונה להרוויח מזה יותר ממה שאני נותן, ולכן אנחנו לא יכולים להסתדר, כל אחד בפנים ואחד עם האחר, וגם בין בני זוג, וכך כולנו.

בסופו של דבר מההתקדמות שלנו בעולם הזה אנחנו רואים, שהטבע שלנו הוא רע, אנחנו אגואיסטים, לא מסוגלים לוותר זה לזה. אנחנו מגיעים כמו שעכשיו, למשבר כללי אפילו ביחסים בינינו, בתא המשפחתי, שהוא יסוד החברה האנושית, בכל הזמנים היה כך, ועכשיו אנחנו מגיעים להרס אפילו של היסוד הזה. מתוך זה אנחנו מגיעים להכרת הרע, שבינינו נמצא "הנחש", האגו שלנו ששונא את האחרים, שלא רוצה לקבל את האחרים אלא כדי לנצל אותם, ממש להוציא מהם כל מה שאפשר וכך להשתמש.

ובמקום זה, אם אדם מתחיל להבין שאין לו ברירה, הוא חייב להבין מה קורה איתו ובעולמו, אז הוא מגיע לחוכמת הקבלה, ואז הוא מקבל הסבר, שכל הדברים האלה הם הכנה נכונה, הכרת הרע, זאת אומרת, עכשיו הוא צריך את האור העליון שברא את כל הייקום שלנו בניצוץ הזה שפרץ, שברא את אדם וחווה, ואת כולנו יחד, הוא זקוק לאותו האור שיתקן אותו, ואז הוא מגיע לחוכמת הקבלה.

זאת אומרת, השלב הבא באנושות הוא שיגיעו בסופו של דבר לחוכמת הקבלה ועל ידה ישפרו את חייהם. זאת אומרת, אתה לא תוכל להתחתן ולהיות מאושר, לגדל את הילדים שלך בצורה נכונה, לראות חיים מאושרים, בטוחים ושלווים, אם לא תשתמש במה שמציעה לך חוכמת הקבלה, כי היא מלמדת אותך בסך הכול על החוק העליון, על החוק הכללי שמנהל את העולם.

גיל: בסדר, אבל לי יש הרבה אגו, אולי אני אפילו "אגו מניאק", ואתה אומר שאני בעצם הולך כל יום עם ה"נחש" הזה בתוכי.

כן.

גיל: הוא משפיע על כל מחשבה, על כל מעשה שלי. מצד אחר, אם אני אהיה בלי ה"נחש" הזה, אולי לא יהיה לי יצר בכלל לזוז?

זה גם לא טוב, וודאי. לכן צריכים שני כוחות, לא אחד, אבל צריך לדעת איך לשלב ביניהם.

גיל: אני צריך להיות מודע שיש לי את "הנחש" הזה בתוכי?

וודאי, כן.

גיל: אבל לדעת איך להתעסק איתו?

להשתמש בו נכון.

גיל: איך משתמשים טוב ב"נחש"?

כתוב, "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אם נפרש זאת נכון, הכוחות הכביכול שליליים האלו, קנאה תאווה וכבוד, מוציאים את האדם מהעולם שלנו, מעלים אותו לעולם יותר עליון, למצב יותר טוב.

גיל: אם אתה אופטימי. או שבעולם ההוא תהיה עוד תהיה עוד יותר קנאי, תאוותן, גרגרן וכל זה?

לא, כל הכוחות האלו הם כוחות טובים אם נדע איך להשתמש בהם. גם בחשמל, אם לא תדע אז לא תוכל להוציא מפלוס ומינוס שום דבר. כל התפיסה שלנו, כל החיים שלנו הם משני דברים מנוגדים, צריך רק לדעת מה הנוסחה הנכונה כדי לחבר ביניהם.

גיל: מה אני צריך לעשות, רק להיות מודע שהקנאה והתאווה זה ה"נחש"?

אותו מרכיב שלישי שנקרא "השכינה ביניהם", לגלות את הכוח העליון, אותו האור שהוא יחבר לך נכון את שני הכוחות הבסיסיים האלה שבך.

גיל: סליחה שאני מקשה פה בנקודה הזאת.

כנראה שזה מאוד חשוב לך.

גיל: זה חשוב לי, כן. אני גיליתי את הכוח העליון, אני יודע שיש, אני יודע שקיים, מאמין, ועדיין הנחש הזה משגע אותי, האגו הזה בא אלי כל יום מחדש ואומר לי.

עוד לא הכרת שזה רע.

גיל: לא הכרתי שזה רע?

אם היית מכיר שזה רע, אז היית מחפש איך להיפטר ממנו כמו מסרטן.

גיל: אבל אתה אמרת עכשיו שלא צריך להפטר ממנו, שצריך לחיות איתו.

להוציא אותו, להשתמש בו בצורה נכונה. אתה עוד לא מרגיש שהוא אוכל אותך, שהוא גונב ממך את כל החיים.

גיל: אז אולי תן טכניקה להתפטר מה"נחש" הזה?

אתה תמצא את הטכניקה ברגע שאתה תגיע להכרת הרע, שזה רע. לכן אנשים שמגיעים לחוכמת הקבלה הם אלו שכבר מיואשים מכל השיטות, ואומרים "זהו, אני חייב למצוא פתרון".

גיל: זה אני.

אז בבקשה, אתה מוזמן.

גיל: "כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע".

כן.

גיל: מה זה "עץ הדעת"?

זאת אומרת, מכל עצי הגן אפשר לאכול, פירות יפים, טובים. מה חסר? רק עץ אחד באמצע גן. אז מה? באמצע הגן, עץ.

העניין הוא ש"עץ הדעת", זה לדַעת, להבין, לתפוס את הדברים. אפשר לקבל אותם, זה מה שנקרא "אור חוכמה", הברקה, הבנה, לקבל לתוך עצמו תענוגים, מילויים, ידיעה, כבוד, שליטה, כל זה נקרא "דעת", "לדעת".

גיל: מה זאת אומרת?

"יציר כפיו של הבורא".

גיל: הוא ידע מתמטיקה, גיאוגרפיה, אכל מה"עץ הדעת" ומה קרה לו בתודעה שלו?

בזה שהוא קירב לעצמו את הכוח הזה שנקרא "עץ הדעת" נעשה אגואיסט, רצה לקבל את כל המילויים. ולכן בזה שהתחיל להבין מי הוא ומה הוא, הבין גם מה ההבדל בינו לבין האלוהים, שהוא כולו מהכוח המושך, והאלוהים הכוח המשפיע, הנותן ואז הוא הרגיש הבדל בין זה לזה, ו-"ויבושו". זאת אומרת הוא התבייש מזה, ואז כל העניין של כיסוי, של הבגדים שכביכול שעשו, שהיה חייב להסתיר את עצמו, זאת אומרת, לא יכול כבר לסבול את האגו שלו, עד כמה הוא היה הפוך מהבורא.

גיל: למה כתוב "כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע"?

כי הבינו "יודעי טוב ורע", כי הבינו שהוא הטוב והם הרעים שנמצאים בשני קצוות המציאות. ולכן האכילה הזאת בעצמה, קניית הכוח הרע, היצר הרע הזה, היא הפילה את האדם לעולם הזה. ומאז אנחנו נמצאים כאן ומטרתנו להגיע בחזרה לדרגת האלוהים, ואז נהיה כאלוהים ממש.

גיל: מה זה הפסוק המפחיד בסוף הפרשה, "ויגרש את-האדם וישכן מקדם לגן-עדן את-הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את-דרך עץ החיים" מי זה "הכרבים", על איזה חרב מדובר?

בדרך חזרה, כשאנחנו מגיעים לתיקון של האגו שלנו, אנחנו מעלים את עצמנו לכוחות כאלו שנקראים "החרב המתהפכת", כי אנחנו יכולים לחתוך את הכוונה שלנו על מנת לקבל, אבל עם הרצון לקבל שלנו להשיג את האלוהים.

(סוף השיחה)

---

1. שהרי טרם הנסירה היו מחוברים האיש והאשה זה לזה גב אל גב, אחור באחור. בעוד שלאחר הנסירה הזיווג משיבם זה לזה אך הפעם פנים בפנים.↩