צעדים ראשונים בקבלה

נשמת אדם ראשון

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.08.2019 – אחרי עריכה

גלעד: אנחנו בתוכנית "צעדים ראשונים בקבלה", משוחחים עם תלמידים שנמצאים ממש בתחילת דרכם, זה השיעור השמיני שלהם. הם למדו שחכמת הקבלה פותחת להם את המציאות. שהיא משנה את תפיסת המציאות כך שאפשר לראות את התפיסה הרבה יותר רחבה. הם למדו עד כמה הסביבה משפיעה עליהם, ועד כמה צריך לבחור סביבה טובה ומטרתית אם רוצים להתקדם מהר. הם למדו על ההשפעה של הספרים של המקובלים עליהם. ואפילו דיברנו על עד כמה חשוב הקשר בינינו כדי לקדם את הצעדים של ההתפתחות הרוחנית קדימה.

והיום אני רוצה לדבר על מושג שכולם שואלים עליו "נשמת אדם הראשון".

למתחילים?

גלעד: למתחילים כן. אני מזכיר לך איך המתחילים מגיעים ושואלים מה זה נשמה? זה מושג שאם היינו מדברים אתם על גלגלתא עיניים דאבא ואמא דאצילות זה משהו שהם לא מכירים, אבל נשמה אז ישר מצטייר איזה ציור, והאדם הראשון זה משהו שמדמיינים כאיש יוצא מהמערות עם ממוטה על הגב. נעשה בזה סדר.

איזה סדר אתה מצפה שאני אעשה?

גלעד: ננקה מה זה לא ומה זה כן, נשמת אדם הראשון.

קודם כל, אנחנו צריכים להסכים שנשמה זה משהו שלא שייך לעולם הזה. מה זה לא שייך? זה הרצון של אהבת הזולת, ואם נבדוק את עצמנו בצורה אמתית, נבין שאין לנו רצון כזה. כל אחד יכול להיות באשליה שהוא אוהב את הזולת ולמה לא? מי לא אוהב אתכם, ותראו איך אני אוהב את כולם. אנחנו שומעים כאלה דברים ודווקא מהשקרנים הכי גדלים, מהפוליטיקאים, מהשחקנים, מכל מיני, ברור לנו שאין דבר כזה.

כשהקבלה מסבירה לנו מה זה נקרא "אהבה", זה ברור לנו שלאף אחד אין דבר כזה. יש לנו אהבה בהמית שזה כהורים לילדים, וגם בזמננו זה כבר לא כל כך עובד בצורה טבעית. זה דבר אחד. ודבר שני, זו אהבה שהיא אהבה עצמית, שזה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, שהאדם אוהב, ולכן הוא נמשך לכל הדברים האלה.

אבל האהבה שאנחנו מדברים זו אהבת הזולת. שקודם כל אני מרגיש את האדם שהוא זולת כלפיי, שאין לי אליו שום גישה עם הרצונות, עם המחשבות שלי שאני צריך להיות קשור אליו, שאני זקוק לו. ואז כשאין לי כלום, בדרך כלל אנחנו לא חושבים על האנשים האלה אם בכלל הם קיימים או לא. אפילו חכמת הקבלה אומרת שאתה מרגיש שהוא דוחה אותך, שאתה לא רוצה אותו, שיש ביניכם אפילו שנאה, ואתה צריך לעבוד על מצב, שאתה לפחות מצדך תגיע למצב שאתה אוהב אותו. מה זה אוהב? שהוא נעשה בשבילך יותר חשוב ממה שאתה בעצמך.

גלעד: וזו אהבה?

איכשהו, עד שאנחנו משיגים ומבינים את כל הדברים, כי זה משתנה בנו כל פעם יותר ויותר, עד שאנחנו מבינים, אבל זה נקרא "אהבה". זאת אומרת, "אהבה" זה נקרא שבמקום שאני אוהב את עצמי, וזו חובה שיקרה כך, במקום שאני אוהב את עצמי, אני אוהב את הזולת. לא יכול להיות שגם אני אוהב את עצמי וגם אני אוהב את הזולת.

גלעד: או זה או זה.

או זה או זה, זה יכול להיות לא במאה אחוז, באחוזים, אבל זה תמיד זה תמורת זה.

גלעד: זאת אומרת, יש לי איזו הזדמנות לעשות משהו שברור לי שיהיה לטובת עצמי, שאני מרוויח מזה, ואז אני אומר לא אני מעדיף שזה יהיה לטובתך?

כן ודאי.

גלעד: ואז אני כנראה מקבל איזה כלי שנקרא "כלי רוחני", ויכול באמת להרגיש אותך ולחשוב עלייך כמו שאתה חושב על עצמך?

כן.

גלעד: וזה נקרא "נשמה"?

זה נקרא "נשמה".

גלעד: נאמר שזה מובן.

יש בזה דרגות, שלבים, רמות, עד שרוכשים את האהבה, עד שרוכשים ידיעה והרגשה כזאת, אבל זאת האהבה. אהבה זה שאני מחליף את ה"אני", לה"הוא" או ל"אנחנו", אנחנו הכוונה קהל גדול, קבוצה וכולי.

גלעד: ואיך אני יכול לא לדאוג לעצמי, מה אני צריך להתקיים, אני חייב לדאוג לכבוד שלי לשליטה שלי, מי ידאג לזה?

לא, העניין הוא כך, שאם אני מחליף את עצמי למישהו אחר, אז אני כבר דואג לו, וכאן לא חשוב לי באיזו צורה אני נמצא, לא חשוב, עד "מסירות הנפש" מה שנקרא. נניח כמו אימא שמסורה לבנה הקטן, שלא חשוב לה מה יקרה איתה, העיקר שזה יהיה לטובתו.

גלעד: מה ההבדל בין זה לבין גילוי הבורא?

גילוי הבורא יכול להיות אך ורק לפי השתוות הצורה עימו, צורת הבורא נקראת "השפעה ואהבה". אם אני עושה תרגילים בלהשפיע ולאהוב את הזולת, אני בזה רוכש את התכונה הזאת "השפעה ואהבה", ואז בתוך אהבת הזולת אני יכול להרגיש את הבורא. אהבת הזולת זה כמו כלי, כמו גלאי שאני יכול להרגיש את הבורא כי הוא כולו השפעה ואהבה. אבל לפתח השפעה ואהבה כלפי הבורא אני לא מסוגל, הוא נסתר, לא מובן, לא מורגש, לכן במידה שאני עושה כאלו תרגילים עם הזולת, במידה הזאת אני יכול להגיע לגילוי הבורא.

גלעד: אז דיברנו על אהבת הזולת ודיברנו על גילוי הבורא, איפה פה המושג "נשמה", מה זה, זה כלי, זה אור?

אותה האהבה לזולת, שלא יהיה לי מזה בחזרה שום דבר אלא רק לטובת הזולת, נקראת "נשמה".

גלעד: זאת תכונה, זו הרגשה?

זו תכונת ההשפעה שאני בונה כדי להגיע לגילוי הבורא לעשות לו בזה נחת רוח.

גלעד: אז זה נחשב כאמצעי או שזה נחשב ערך בפני עצמו?

אהבת הזולת?

גלעד: המושג "נשמה"?

המושג נשמה זה ערך בפני עצמו, שאני מפתח כלי, שבכלי הזה אני מגלה את הבורא, ודרכי אני גם מגלה אותו לכולם.

גלעד: אז לגלות לכולם זה כבר עוד שלב?

כן, אבל זה כבר נכלל באותה עבודה.

גלעד: מה זה נקרא "נשמת אדם תלמדנו"?

כשאני בונה את הנשמה שלי ביחס לזולת וביחס לבורא, בזה אני לומד איך להתקדם בזה, באיזה שלבים, על פני איזה פעולות אגואיסטיות שלי אני יכול לרכוש את תכונת ההשפעה והאהבה שזה ההיפך, מה הקשר בין אהבת הזולת לאהבת הבורא, גילוי האהבה לזולת וגילוי לבורא, וכן הלאה.

גלעד: זאת אומרת, ממש ברגע שאני מקבל את הכלי, את התכונה הזאת שנקראת "נשמה", אני יכול ממש לעשות ניסוי מעשי עם הרצונות שלי, אפילו לטעות ולהתבלבל אבל אני יודע שיש לי כלי לעבוד איתו?

כן, אני רוכש כלים בהבנה, בהרגשה, בשליטה, וכך אני עושה עם זה. חוץ מזה אני רוכש את זה תמיד כשאני נמצא בקבוצה שכולה משתוקקת לגילוי הזה, ולכן אנחנו בכך עוזרים זה לזה איך לעשות זאת בצורה פרקטית.

גלעד: ואפשר לומר שיש קשר בין הנשמות? נאמר חברים בקבוצה שעושים עבודה ביחד?

חברים בקבוצה בונים נשמה אחת. אין נשמה שהיא לא נכללת מעשרה חלקים, ולכן חברים שמתחברים ביניהם, נניח עשרה חברים שמתחברים ביניהם, הם בונים ביניהם כלי שנקרא "נשמה".

גלעד: ומה עם כל אחד מהם בפני עצמו?

אין כל אחד קיים בפני עצמו, אלא רק יחד.

גלעד: אבל לכל אחד יש תפיסת מציאות שלו?

תפיסת המציאות זה לא חשוב, חשוב היחס ביניהם. לא תפיסה לפי השכל, אלא לפי ההרגשה ההדדית, עד כמה שכל אחד יכול לתמוך בשני.

גלעד: האם מתוך זה הם בונים את נשמת אדם הראשון או בונים את הנשמה שלהם, של העשירייה הזאת?

אין הבדל. הם בונים את הרגשת הקשר ביניהם, ובהם מרגישים את הבורא, ובהם הם מרגישים עד כמה הם נמצאים כחלק מהנשמה הכללית הגדולה שנקראת "נשמת אדם הראשון".

גלעד: האם הם בונים אותה או שהם מגלים אותה, שהיא גם כך קיימת?

הם מגלים אותה, אבל בזה שהם בונים את עצמם.

גלעד: האם תוכל להסביר?

הם מגלים את הקשר שביניהם, ומתוך הקשר ביניהם הם מגיעים למצב שהם מגלים את הנשמה הכללית. שהיא קיימת, הם חשבו שהיא לא נמצאת ואיפה היא, ואז הם מגלים שמה שהם בונים זה רק אמצעי לגילוי של אותה הנשמה הכללית שנקראת "אדם הראשון".

גלעד: יש הרבה ערכים שאנחנו קוראים בכתובים ומייחסים לנשמה. למשל יש את הערך שנקרא "ששים רבוא נשמות", אומרים שבמעמד הר סיני היו ששים רבוא נשמות, שש מאות אלף איש.

זה לא נקרא איש, זה נשמות. מה זאת אומרת? שסך כל הנשמה הכללית נכללת משש מאות אלף חלקים. מפני שהמבנה של הנשמה נקרא ו"ק, ו' קצוות, שישה חלקים, שכל אחד עולה לדרגת עשרת אלפים, ובעצמו הוא כלול משישים, שש כפול עשר, זה בחינת זעיר אנפין דעולם האצילות, ואז כשהוא מגיע לאריך אנפין, לגובה המתוקן שלו, הוא הופך להיות לשש מאות אלף חלקים. ולכן זה נקרא שהנשמה הכללית של אדם הראשון כוללת שש מאות אלף חלקים, אבל באמת זה רק סימן, כי החלקים שם הם הרבה יותר, אבל רק טוב לנו כך לציין.

גלעד: ויש גם עניין של תרי"ג איברים, מה זה?

תרי"ג, זה שכל נשמה ונשמה כוללת תרי"ג איברים, שזה רמ"ח איברים ושס"ה גידים. אלה כלים שאפשר לתקן בלהשפיע על מנת להשפיע שזה רמ"ח, וכלים לקבל על מנת להשפיע בהגבלה גדולה שזה שס"ה, וסך הכול זה נקרא תרי"ג חלקים, 613 חלקים. ויש עוד שבע, שזה נקרא "שבע מצוות בני נח", שזה מגדיל את מספרם עד תר"ך, 320. אז יוצא שיש לנו 600 אלף חלקים שצריכים להתחבר ולהגיע למצב של 320 בעוצמת החיבור שלהם, ואז מתפשט בהם אור אין סוף כבנשמה המתוקנת הגמורה שנקראת "אדם הראשון המתוקן".

גלעד: אנחנו גם שומעים, לפחות בעל הסולם כותב לנו, שאותה נשמה עוברת מדור לדור, והוא קורא לזה שהגופים רק מתחלפים, החלקים שלה מתחלפים, אבל זאת אותה נשמה. הסיפור הזה נשמע קצת מיסטי.

לא. למה מיסטי? למה מה שאני חושב לא חשבו גם האבות שלי, ואבי אבות וכן הלאה? ולמה שזה לא יהיה מסור לדורות הבאים? זה לא מיסטי. אנחנו רואים שהדורות מתחלפים ואנחנו נמצאים בהתחלפות הדורות האלה. לפני שאני נפטר, אני מוליד צאצאים, ואפילו נינים, ואפילו אולי בני נינים, וכך זה הולך מדור לדור.

גלעד: זה מבחינה גנטית, זה קורה גם לאריה ולפרה.

כן, אבל אנחנו רואים גם שאמנם זה גנטי, אבל באריה ובפרה אין שינויים כל כך גדולים מדור לדור, ובאדם יש שינויים גדולים מאוד. אני מסתכל נניח על הילדים שלי, אז יש להם מוח ולב לא כמו שהמוח והלב שלי. והנכדים שלי עוד יותר, והנינים שלי אני בכלל רואה בהם חייזרים שהגיעו מאיזה כוכב. זאת אומרת, ההבדל בין הדורות הוא מאוד מהותי. וזה קורה רק במין האדם, ולא קורה כך בכל הדורות הקודמים או הבאים שבדומם, צומח, חי.

לכן אנחנו צריכים להבין שיש כאו בכל זאת תחלופה מאוד מיוחדת, שינויים, אבולוציה, בעיקר במין האדם. ובמיוחד דווקא בדורנו. אם ניקח למשל את אלף השנים האחרונות, מה האנושות עברה? היו ימי הביניים שהם כמעט ולא השתנו, האנושות חיה כמהופנטת, ואילו עכשיו אנחנו חיים במערבולת גדולה מאוד של טכניקה, טכנולוגיה, שינויים חברתיים, הבנת מהות החיים, וכן הלאה.

גלעד: איך כל זה קשור לנשמה?

הנשמה מתפתחת מתוך זה. הכול מתחיל להיות מהאדמה. הכול מתחיל להיות מהעולם הזה. ואז יוצא שהאדם שחי בעולם הזה משתנה, והוא מתחיל לחקור את הסיבה שלו לחיים, לקיום, ולשם מה הוא מתקיים. וכך הוא מגיע למצב שהוא צריך לשנות את עצמו, לשנות את החיים, בשביל מה הוא קיים, יש לו שאלות על קיום לא כמו שהיו לו קודם. אנשים שחיו עד לפני המאה עשרים בקושי היו שואלים, אלא לפעמים, ורק אנשים מיוחדים כמו פילוסופים, אנשי רוח, רק הם שאלו בשביל מה הם חיים, כל העמךַ אפילו לא שאל.

גלעד: העמך כנראה היה עוסק בעיקר בהישרדות.

כן. הם יודעים שהם נולדו, הם צריכים להתקיים, צריכים להוליד ילדים ולמות. והילדים שבאו אחריהם, גם הם המשיכו אותו דבר. מה שאם כן בזמננו כל אחד שואל, בשביל מה אני קיים, למה לי החיים האלה, למה הם ניתנו? ואז אני צריך לענות על זה, ואם אני נמצא מול שאלות הנצח האלה, בשביל מה אני קיים ולמה אני קיים, יוצא שלא כדאי לי לחיות. "טוב לי מותי מחיי". בשביל מה סתם לסבול בעולם הזה זמן מה, רק בגלל שאני מפחד למות? אז אני אקח איזה כדור או איזה סם, ויהיה מה שיהיה. בשביל מה אני צריך להיות?

זאת אומרת, האנשים מתוך השאלות האלה על הקיום שלהם, הצורך לקיום, מטרת הקיום, הם מתחילים לשאול ולחפש. והם גם מתחילים להבין בשכל שלא יכול להיות שהחיים שלנו הם ללא תועלת. הטבע אף פעם לא בונה משהו שהוא ללא תועלת, ללא מטרה. ואז כשהאדם כפסגת ההתפתחות בכלל של הטבע אין לו מטרה, הם לאט לאט כך מגיעים לחכמת הקבלה שמסבירה להם על מהות האדם, מטרת החיים.

גלעד: רוב האנשים לא מגיעים לחכמת הקבלה, ואני גם לא יודע אם השאלות האלה מקבלות תשובות. הם פשוט סובלים. או שסובלים, או כמו שאמרת, מטשטשים את הסבל עם כל מיני הנאות רגעיות. איך זה מוסיף לנשמת אדם הראשון? אם אני חושב על זה שיש לנו היום נניח שמונה מיליארד אנשים, לפני מאה שנה היו מיליארד. יוצא שיש היום שמונה מיליארד גופים שיש בהם הרגשת סבל.

זה טוב מאוד.

גלעד: וגם מעטים מאוד מגיעים למה שאתה אומר.

תאר לעצמך ששמונה מיליארד האנשים האלה היום היו לא כשמונה מיליארד, אלא כמיליארד כמו שהיה קודם, עד כמה שהשאלות שלהם, הסבל שלהם היה מרוכז בכל אחד ואחד. אף אחד לא היה יכול להחזיק את זה.

גלעד: ברור.

לכן יש לך ממש דילול גדול כזה שמדלל את הכאבים האלה על הקיום, על שאלת הקיום, השאלה הקיומית הזאת. הדור שלנו נמצא מול השאלות הנצחיות האלה בצורה כזאת שאיכשהו, בקושי, אבל נמצא באיזו הישרדות. מה שאם כן, אם כל השאלות האלה יחד היו נמצאות בכל אחד ואחד, אף אחד לא היה מחזיק.

ולכן, אנחנו צריכים להבין שגם האוכלוסייה הגדולה הזאת, שפתאום אנחנו מגלים שתוך מאה שנה היא פי שמונה נניח, מאיפה זה מגיע? זה מגיע מתוך ההכרחיות הפנימית, שכל אחד ואחד יכול איכשהו קודם כל לברוח מהשאלות האלה, אבל יעברו עשר או עשרים שנה, ובכל זאת חוזרים אליהם כבר בצורה כזאת שאין ברירה, חייבים. ואנחנו עכשיו נגלה את זה עוד מעט, שהדור כולו חוזר בו מלשחק בכל מיני מחשבים, בכל מיני צורות אינטרנטיות כאלה, חברתיות, שכל זה נמאס לו. הוא יודע שאין שום דבר בחומר, ואין שום דבר בווירטואליות המדומה הזאת, וזה הכול שקר. ובכל זאת הוא צריך למצוא את מהות החיים. ואז הם יבואו לחכמת הקבלה.

גלעד: כן. אבל בינתיים, נכון לעכשיו, אם אני מנסה לראות את זה מצד אותה "נשמה", נקרא לזה, של שמונה מיליארד גופים שסובלים, אז רק הולך וגדל הסבל. עוד אין באמת, מעטים מאוד בעלי השגה רוחנית. יש אולי יותר אנשים בדרך, אבל באופן יחסי לאוכלוסייה זה עדיין מעט. והרוב סובלים.

לא צריכים הרבה. הגוף שלנו כולו סובל, אבל המוח מעבד את הנתון למה הוא סובל, והוא כבר אחר כך מוביל את הגוף למצב של ריפוי. ולכן, אנחנו לא צריכים שידיעת המחלה וידיעת הריפוי וידיעת המצב הבריא, יהיו ברורים לכל פרט ופרט. זה בלתי אפשרי. כולם נמצאים בדרגות שונות מאוד של התפתחות, ולכן, החשוב למפותחים ביותר שתהיה להם ידיעה על זה, וכל היתר ילכו אחריהם. אנחנו נמצאים עדיין בתקופת המעבר. אבל עוד מעט אני מקווה שזה כבר מסתיים.

גלעד: אני רוצה לחזור להתחלה של הדבר. היה לפני ששת אלפים שנה זן כזה, הומו ספיאנס, שהם בתוכם, קופים מפותחים עם קצת יותר שכל. אולי הם ידעו להשתמש באש, ופתאום באחד מהם התגלתה נשמה? כך זה קרה? פתאום, אחד מהם שאל "מה הטעם בחיי"? איך התחיל הקשר.

הוא התחיל לחשוב. קראו לו במקרה "אדם". אדם שכך ההורים קראו לו, למה? כי בא להם בראש. מאיפה בא לאדם משהו בראש? מתוך המערכת הכללית. אז הם קראו לו "אדם". ומפני שהוא גילה את המהות של האדם ומטרתו ובשביל מה ולמה, אז אנחנו כבר קוראים לו "האדם הראשון".

וממנו והלאה, יש לנו את שיטת התיקון, שיטת החיבור, שיטת השגת הכוח העליון שאנחנו צריכים לגלות ולעשות. שהקיום שלנו זה לא כמו דומם, צומח וחי, כביכול ללא שום מטרה, כי ללא האדם אין להם שום תועלת לקיום. אנחנו שקיימים, משייכים להם גם תועלת, כי הם באים ועוזרים לנו בהתקדמות הרוחנית. אבל אנחנו הולכים קדימה, ואנחנו משיגים את המטרה.

הוא גילה את כל הדברים האלה, וכתב על זה בצורה שאז היה אפשר כביכול לכתוב. הספר הזה נקרא "רזיאל המלאך". ואחריו, כעשרים דורות, התפתחה חכמת הקבלה עד שהגיעה לאברהם בבבל העתיקה כבר לפני 3500 שנה. ומאז אברהם הוסיף, שהוא גילה את זה עם כל הסיפור, דברנו על זה כבר לא פעם. ומאז הגיעה לנו חכמת הקבלה יותר מבוררת, יותר ויותר, וכך מאברהם, יצחק, יעקוב למשה, אהרון, יוסף, דוד, ואלינו כבר דרך כל החכמים האלה שקמו אחר כך מרבי עקיבא, רבי שמעון בר יוחאי, לאר"י הקדוש ולבעל שם טוב, ואחר כך לבעל הסולם, לרב"ש ואלינו. וכך אנחנו מקבלים את החכמה הזאת וממשיכים הלאה.

גלעד: אנחנו מדברים על שבירת אדם הראשון, או שבירת נשמת אדם הראשון.

כן.

גלעד: גם אותו אדם שהיה חי לפני אלפי שנים עבר משהו כזה? עבר איזו שבירה? הוא עבר איזושהי חוויה.

הם עברו חוויות, בטוח. אנחנו רואים את זה מהתורה איך שהם כתבו. שם, חם, יפת, כל האירועים האלה, כולל המבול, וכולל כל הדברים האלה. הכול הם עברו. וכך הם הגיעו דרך עשרים דורות לאברהם. כול אלה פעולות רוחניות שאתה יכול להגיד שאת חלקן הם הרגישו גם בצורה גשמית. אבל זה לא עניין של הגשמיות, זה עניין קודם כל של רוחניות.

האם הייתה גלות מצרים או לא? יציאת מצרים כן הייתה או לא? מעמד הר סיני וכן הלאה. אנחנו יכולים לדבר על זה בצורה סמלית, שזה היה קומץ קטן של אנשים שכך הרגישו את עצמם והיו. ואתה יכול לדבר על זה כמו שזה איזה מין תיאטרון אחד גדול. מה שחשוב לנו זה לא זה, חשובה לנו המהות הרוחנית שבכל האירועים הללו.

ולכן, כאן השאלה הגדולה שאתה שואל. האם זה חייב להיות גם בגשמיות מה שאנחנו קוראים ברוחניות? התורה מספרת לנו על רוחניות. אבל לפי מה שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, כל שורש רוחני חייב לנגוע בלבד, וזה מספיק, בענף הגשמי. ולכן, משהו היה. אבל אולי לא באותה עוצמה שאנחנו קוראים ומדמיינים לעצמנו. למה? מפני שמה שהם כבר כותבים, הם כותבים בהתפעלות הרוחנית שלהם, מהכוחות הרוחניים, ואנחנו שומעים את זה וקוראים את זה במונחים הגשמיים. לכן, זה לא בדיוק מסתדר אצלנו. כי הם כותבים על כוחות גדולים ומסות, על מה שהיה ולא היה, ואנחנו צריכים להבין שאת כל זה הם כותבים על הבחנות רוחניות. כשכותבים על אלפי אנשים שנפלו וכך קרה, הם מדברים על ההתפרצות הרוחנית.

גלעד: והכול זה תהליך שאותה נשמה עוברת.

כן. ובגשמיות יכול להיות שזה קרה בין עשרה או עשרים בני אדם.

גלעד: אז הסיפור ההיסטורי באמת לא מעניין אותנו כשלומדים קבלה, ולכן, אני חושב שמה שאתה אומר זה ברור.

אנחנו גם צריכים לראות את זה בסיפורים היסטוריים שכותבים על איזו מלחמה בצרפת, או ברוסיה, עם הטפטונים בצפון רוסיה, גם מדובר על אנשים. לא. אולי עשרה, עשרים פרשים מצד אחד, ועוד איזו קבוצה מהצד השני, וכך הם מספרים. זה בדרך כלל כך.

גלעד: זאת אומרת, ההיסטוריונים כותבים את ההיסטוריה.

כן.

גלעד: אני רוצה רק לסכם בנושא שלנו, "נשמת אדם הראשון". אנחנו מדברים על איזה מבנה רוחני שאנחנו יחד אתו עוברים מדור לדור השתכללות, הבחנות, ריבוי של תיקונים בתוך הנשמה הזאת. ואנחנו עכשיו כתלמידים מתחילים, אנחנו רוצים להגיע לדבר הזה? כדאי לנו? שווה לנו להגיע להרגשת הנשמה?

אתה בזה מוצא את מקור החיים הנצחי שלך. מתקשר לזרימה הנצחית, ולא הולך למות ולהיעלם כמו כל בהמה. אז ודאי שכדאי.

(סוף השיחה)