נשמה לא שייכת לעולם הזה. זה הרצון של אהבת הזולת, ואם נבדוק את עצמנו בצורה אמתית, נבין שאין לנו רצון כזה. כל אחד יכול להיות באשליה שהוא אוהב את הזולת, ברור לנו שאין דבר כזה. לנו יש אהבה בהמית כהורים לילדים, וזו אהבה עצמית, כמו אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, האדם אוהב, ולכן הוא נמשך לדברים אלה. חכמת הקבלה מסבירה ש"אהבה" היא אהבת הזולת. שהוא נעשה בשבילך יותר חשוב ממה שאתה לעצמך. האהבה לזולת, שלא יהיה לי מזה בחזרה שום דבר אלא רק לטובת הזולת, נקראת "נשמה". שאלות נבחרות מתוך הפרק: האם המושג "נשמה" נחשב כאמצעי או נחשב כערך בפני עצמו? האם ברגע שאני מקבל את הכלי, את התכונה הנקראת "נשמה", אני יכול לעשות ניסוי מעשי עם הרצונותי, אפילו לטעות ולהתבלבל אבל אני יודע שיש לי כלי לעבוד איתו? מהי נשמת אדם הראשון? האם בעשיריה החברים בונים אותה או שמגלים אותה, שהיא גם כך קיימת? מה זה "שישים ריבוא נשמות" ? איך האבולוציה של התפתחות האדם קשורה לנשמה? האם כתלמידים מתחילים, אנחנו רוצים להגיע לדבר הזה? כדאי לנו? שווה לנו להגיע להרגשת הנשמה? שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן