"פרשת השבוע"

פרשת "מקץ"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 22.07.08 – אחרי עריכה

גיל: אשרינו שאנחנו יושבים בבית שלנו ולומדים תורה, זה לא מובן מאליו. נמצא איתי כמו בכל שבוע הרב לייטמן. מה שלומך כבוד הרב?

ברוך ה', אנחנו כרגיל.

גיל: אולי תלמד אותי רוסית במקום קבלה, כי לא נראה לי שאני מבין את כל הקבלה.

לא, אי אפשר למסור תורה בשום שפה אחרת.

גיל: רק בעברית?

רק בעברית. המילים והאותיות, צורת האותיות והשילוב שלהן, בלתי אפשרי למסור את כל המידע, בפרט בחוכמת הקבלה.

גיל: זה ""build in בעברית.

כן, כי "אות" זה סימן, אתה בכל אות מבטא מהות רוחנית מסוימת, כוח רוחני שעובר דרך הצורה הזאת ופועל על העולם הזה. לכן יש ראש מלמעלה, מערכת עליונה, שמשם בא המאור והוא עובר מלמעלה דרך חריצים כאלה, אותיות, ואז מגיע אלינו. ולפי הצורה שהוא עובר, הוא כבר משפיע בעולם שלנו, וכאן מבצע כל מיני פעולות.

גיל: האור העליון מתבטא במציאות שלנו באמצעות אותיות עבריות?

כן. דרך האותיות.

גיל: ואותיות לטיניות וקיריליות לא באות בחשבון?

לא. לכן אין ברירה, חייבים ללמוד א'-ב', גם מהצורה הפנימית שלהן וגם מהצירופים.

גיל: אני רגיל ללמוד תורה, כמו ששמת לב בשיחותינו האחרונות, בלנסות להבין כל דמות, את המוסר שלה, את הפסיכולוגיה שלה, את העלילה שלה.

כן, שמתי לב.

גיל: ואתה בא לי בגישה חדשה וקצת משונה לי.

מוזרה.

גיל: וקשַה לי.

למה?

גיל: כי זה נראה לי טכני מדי, אין לי עם מי להזדהות בלימוד שלי.

כל הדמויות האלה הן אתה.

גיל: הכל בתוכי.

הכול אתה.

גיל: כל מה שאני קורא, כל האותיות האלה שאני קורא בתורה, הכול בתוכי.

כל אחד מאיתנו הוא בעצם בריאה בפני עצמה וצריך להגיע להדמות לבורא, לכן הוא נקרא אדם, כי הוא דומה לעליון, דומה לבורא. לכן כל הדמויות שאנחנו קוראים עליהן בתורה הן הכוחות הפנימיים שלנו.

גיל: כולם נמצאים בתוך נפשנו פנימה.

כן. פרעה זה כל האגו הכללי שלנו, המן הוא חלק נוסף לפרעה, עוד יותר גרוע.

גיל: אנחנו בפרשת "מקץ". יוסף בכלא, הוא נשכח, אף אחד לא חושב לשחרר אותו. מקץ שנתיים ימים, שנתיים אחרי שיוסף פותר את החלומות לשר המשקים ושר האופים, את שר האופים שוחטים, ושר המשקים ניצל.

יוסף כבר לא קטן, הוא כבר בן שלושים בערך.

גיל: "ויהי מקץ שנתיים ימים, ופרעה חולם".

שוב חלום, כמו חלום יוסף, עכשיו חלום פרעה.

גיל: כן, הרבה חלומות יש כאן.

כן.

גיל: מהו עניין החלומות? קצת דיברנו על זה אבל אני לא בטוח שהבנתי.

חלום זה נקרא שאני נמצא במצב מסוים. וברוחניות כל פעם אנחנו עולים מדרגה לדרגה, מהשגה להשגה. אני מרגיש את העולם, ברגע הבא אני מרגיש אותו יותר בפנימיות, כוחות שפועלים, מה קורה, לאן הכול נמשך, העולם נראה לי כזורם, כמתקדם. בעיקר אני מתחיל לראות את העתיד, וזה בדיוק מה שקורה בחלום. למה בחלום אנחנו יכולים לגלות את העתיד? כי כשאנחנו עוברים ממדרגה למדרגה רוחנית, אנחנו נמצאים קצת בערפול, עוזבים את מה שהיה קודם, עוד לא ברור לאן נכנסים, ולאט לאט זה מתבהר. אז ההתבהרות האיטית הזו נקראת חלום.

גיל: אבל לא כל חלום הוא איזו נבואה, יש הרבה חלומות שהתת מודע שלנו סתם טוחן.

זה חלום בהמי, שיש גם בחיות ובבהמות. מפני שאנחנו במשך היום עוברים כל מיני מצבים, אז בלילה המוח מתפטר מהם, משתחרר מהם. הוא מוחק אותם, מסדר אותם, ואז באים החלומות. המוח עובד כמו מחשב, באחסון, בסידור של כל הנתונים.

גיל: אז רוב החלומות הם סתם סידורים, רשימות אפסנאות כאלה.

כן, ממה שחשבת, במה שהיית במשך היום, מפני שהם כבר לא מסודרים, המוח לא עובד בצורה שהוא מצמצם ומגדיר הכול, הרי לא בא אליו מידע חדש, ולכן כל הדמויות האלה מתחברות בצורה מאוד משונה, מוזרה.

גיל: איך מזהים אם חלום הוא בעל משמעות או לא?

רק אם במשך היום, במשך הזמן שמאיר לך האור, אתה מבין מה קורה ואתה הולך להתפתח רוחנית, מכין את עצמך, אז כשבא לך קצת היסח הדעת, דווקא ערפול, אתה עולה לקומה עליונה יותר בהכרה, בהשגה שלך, זה נקרא "חלום". אתה לא נכנס לחלום בשינה, אתה ער פיזית, אבל המצב הפנימי הזה שלך נקרא חלום.

גיל: פרעה חולם. מי זה "פרעה"?

פרעה זה כל האגו שלנו.

גיל: זה שיא הרצון לקבל.

כן, אותו אנחנו צריכים לתקן. דווקא על ידו, אם נשתמש בו נכון, אז נעשה ממנו הר, הר סיני, נגלה אותו באמת כהמן, כפרעה, כבלעם, כבלק, ככל הרשעים הללו. וכל זה נמצא בנו, בכל אחד.

גיל: חז"ל אומרים שפרעה הוא מאותיות עפר, מלשון "עפר", החומר, ומלשון ה"עורף". למה עורף?

כי כל מה שאדם משיג, האגו שלנו מוצץ ומוציא מהאדם והוא נשאר ריק. אני רץ אחרי כל מיני קניינים, עובד קשה כדי להשיג משהו. השגתי משהו, אני רוצה ליהנות, אבל כבר אין לי אותה הנאה לה ציפיתי. זה נקרא שפרעה מוצץ את כל השפע מאחור.

גיל: אז "פרעה" בתוכי זה אותו כוח, אותו "שד", שכל הזמן אומר "מה איתי?".

מצד אחד הוא דוחף אותי קדימה, שזה טוב, אני מתקדם כביכול, אבל מההתקדמות הזאת אין לי כלום. כמו שאנחנו רואים היום בהתפתחות האנושית, אחרי האגו, אחרי פרעה שבנו התפתחנו, ובסופו של דבר הגענו למשבר כללי, אין שום דבר ממה שרצינו.

אני נדהם ממה שקרה לי בחיים. בשנות החמישים של המאה הקודמת למדתי בבית ספר, אני זוכר מורה מבוגר שאמר לנו "אתם תראו, בעוד עשרים-שלושים שנה, אנשים יעבדו במקום שמונה שעות, ארבע שעות, ולכולם יהיה נופש, הם ייסעו ויטיילו, אנשים ילכו כל שבוע לקונצרט, יהיה כל כך יפה, יהיה הרבה זמן פנוי", הוא צייר לנו גן עדן. אחרי חמישים שנה, קצת יותר אפילו, אני רואה שעובדים במקום שמונה שעות, לא ארבע, אלא שתים עשרה שעות, והחופש הוא שנוסעים לתורכיה לשבוע ימים.

גיל: משתכשכים במים וחוזרים.

כן, והכל זיהום. לא ציירנו כך את ההתפתחות שלנו. האגו שדחף אותנו להתפתחות וצייר לנו דברים יפים, בסופו של דבר הביא אותנו להתפתחות שרצית, אז "קח אותה, תאכל אותה". וזה נקרא שפרעה מוצץ את כול השפע מאחור, מהעורף.

גיל: את כל השפע הוא מנצל לתועלתו האישית, לא באמת למען התפתחות הרוחנית, נקרא לזה "אלטרואיסטית"?

בכלל, אפילו לא להתפתחות הגשמית הטובה. ולכן כל זמן שהוא עושה את זה בצורה כזאת, נקרא שהוא מקדם את האדם דווקא לאמת. אותו האגו, כאילו קובר את עצמו בזה, אבל לשם כך הוא נולד.

גיל: פרעה חולם ששבע פרות רזות יוצאות מן היאור ואוכלות שבע פרות שמנות, ושבע שיבולים אנורקטיות בולעות שבע שיבולים שמנמנות. מהו המספר שבע?

שבע הוא בכלל מספר מיוחד.

גיל: מספר מיוחד ליהודים.

כן, שבעה ימים.

גיל: מה מיוחד בשבע?

שבע, זה מפני שהמערכת העליונה שדרכה עובר האור דרך הצורות, הכוחות שנקראים אותיות, ומשפיע עלינו, יש סינון של האורות, כדי שכשהם יגיעו אלינו, לא ישרפו אותנו. שנוכל להתקיים בעולם הזה אפילו באגו הקטן שלנו, ושהאור שמגיע כאור המשפיע, אור האהבה, לא יהיה הפוך מאתנו ופשוט לא נוכל לסבול אותו.

גיל: אז "שבע" זו המדרגה העליונה שלנו?

מדרגות העלמה, המעטת האורות.

גיל: אז כביכול יש כפתור של ווליום, עד שבע אנחנו מסוגלים לשמוע.

כן.

גיל: יש שמונה, תשע והלאה, אבל אנחנו מסוגלים להבין ולראות עד רמה שבע של המציאות?

כן, יפה אמרת.

גיל: מדובר בבני אדם כאן, נגיד כלב הוא גם עד רמה שבע?

לא, אנחנו לא מדברים על זה, אנחנו מדברים רק על השגה רוחנית. בהשגה רוחנית יש לנו שבע דרגות, אחר כך יש עוד. כמו שיש לנו ששת ימי השבוע, או שאנחנו אומרים "שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב". יש ששת אלפים שנה לעולם, ואחר כך אלף השביעי שזה כמו שבת, ואחר כך יש אלף שמיני, תשיעי ועשירי, אבל זו כבר השגה יותר גדולה.

גיל: במציאות הזאת של חיינו הכול נע במחזוריות של שבע.

כן.

גיל: פרעה חולם על שבע פרות, שבע שיבולים, והוא מאוד מוטרד. הוא מבקש מכל החרטומים, היועצים שלו שיפתרו לו את החלום. המדרש אפילו מספר שהוא הוציא להורג את החרטומים שלא ענו לו.

כי האגו שלנו שרואה שהכול עומד ממש לצידו, שהוא הולך להרוויח ולמלא את עצמו – כי אלו כל החיים שלנו, להרוויח ולמלא את עצמנו בכל מה שיש - האגו הזה כבר רואה מראש שככל שירוויח ויהיה לו, הכול ילך ממנו והוא יישאר ריק, ואז אחרי שבע ועוד שבע הוא יישאר ריק בדרגה הבהמית.

 

גיל: הוא מוטרד מזה שהוא רואה שלא יישאר לו כלום?

כשאתה קם בבוקר ועושה איזו תנועה, כשאני עכשיו עושה לפניך איזו תנועה, אני צריך חומר דלק, אנרגיה לתנועה הזאת. מאיפה אני אקח אותה? אני יודע שאם אני אשים יד על הכיסא בצורה מסוימת, יהיה לי יותר נוח, אז ההבנה הזאת נותנת לי אנרגיה לעשות את התנועה, כי לכל דבר צריכים אנרגיה. האגו שלנו עושה אצלנו בפנים חשבונות מאוד מיוחדים, מאוד מדויקים.

 

גיל: אתה אומר שהם לא מיוחדים, הם מאוד פשוטים, אם טוב לי, אם אני צובר עונג מזה שאני מניח את היד ככה, אז אני אעשה את זה.

אם אתה יודע מראש שלא יהיה לך מזה עונג, אלא נראה לך שיש ואחר כך לא יהיה, ואתה צופה שאחרי יגיעה רבה להשיג משהו טוב, אתה תישאר ריק, אז אתה כבר לא יכול להתקדם. זה מה שמדאיג אותו.

 

גיל: האם מדאיג את פרעה שהוא לא יוכל להתקדם? שהוא תקוע במקום?

ודאי, שהוא לא יקבל שום דבר. האגו שלנו זה "פרעה", כל התענוג שלי הוא מכך שאני עובד עכשיו, אפילו קשה, זה לא חשוב, אבל אחר כך יהיה לי משהו טוב, והוא כבר צופה שיהיה לו רע מזה.

 

גיל: אז אולי הוא קצת מבין בחלום שלו, הוא אומר, שבע שנים טובות יש לי ואני אהיה מרוצה, אחרי זה שבע שנים רעות ואני אאבד את כל מה שהיה לי.

נכון, אז הוא כבר נעצר, הוא כבר לא יודע מה לעשות, זה לא נותן לו התקדמות בכלל, כבר אין לאן ללכת.

 

גיל: מי הם החרטומים?

בכל האמצעים שלו, מה רק אפשר, ככל שהוא מסוגל, הוא רוצה לגלות מה הסיבה לזה. אין סיבה לזה כי ברצון האגואיסטי שלנו, בהגיון שלנו, אנחנו לא מסוגלים להבין שאנחנו מתקדמים לא נכון.

אתה רואה את כל האנושות. לא מזמן שמונה נציגים, ראשי העולם נפגשו. מה הם רצו? למצוא פתרון. מה הם מצאו? מצאו את השפלות של עצמם, את הטיפשות של עצמם, שאין להם מה להציע לעולם. למה? כי בתוך האגו בעצמו אין לך שום מרשם.

 

גיל: אין פתרון.

לא, אין פתרון מתוך האגו, ולכן הוא פונה לכל מיני חרטומים.

 

גיל: מי הם ה"חרטומים"?

כל שֵֹכל שנבנה על האגו לא נותן פתרון. אתה רואה, חמשת אלפים שנה מבבל ועד היום אנחנו מתקדמים באגו, עושים מהפכות, עושים שינויים בעולם, מה לא. אבל אנחנו כל הזמן נמצאים בסיכום שלילי.

 

גיל: מקובל לחשוב שהחרטומים הם כל מיני מכשפים, אומרים "עשרה קבין של כישופים ירדו לעולם - תשעה לקחה מצרים, שאר העולם אחד". מה הם עשו?

אפשר לעשות כל מיני כישופים, אבל בסופו של דבר גם אחרי כל הכישופים אתה מגלה שאתה נמצא בנזק כי לפי טבע הבריאה הרצון לקבל אף פעם לא יכול להתמלא.

דיברנו פעם שיש רצון, אני רוצה לשתות אז אני שותה, אני ממלא את הרצון בתענוג, ואז גם הרצון וגם התענוג נעלמים ואני נמצא באפס. בעצם מפני שעשיתי מאמץ אז אני נמצא בהפסד, בשביל מה התאמצתי? כך עוברים כל החיים שלי והסיכום שלילי.

 

גיל: פרעה לא יכול לחיות עם זה שהוא באפס. הוא אומר, אני פרעה ואני בעצם אפס.

לכן אדם בחיים שלו כל הזמן רוצה לסגור את עצמו, לא רוצה לחשוב על ימי המוות, אפילו על הזקנה, על כלום, כי זה מוריד ממנו את כל הטעם שיש לו עכשיו בחיים. אלא אם כן הוא היה רואה שכל הזמן הוא מתפתח, והמוות גופני בכלל לא חשוב.

 

גיל: אתה טוען שלא צריך לחשוב על עכשיו.

צריכים, אבל אם אתה קושר את עכשיו עם העתיד, אז יש לך איזו פרספקטיבה.

 

גיל: יש גישות של ניו אייג שאומרות תחשוב על ה-עכשיו (the present is a present). אתה מכיר את המשפטים האלה?

זה כדי לסגור עיניים. זה כמו לפרעה, אין לי שום תשובה על העתיד, אז אני מעדיף לא לעשות כלום. אבל האגו שלנו חכם, אם זה נִגלַה לפניו אז הוא חייב לפתור, אחרת אין לו חיים.

 

גיל: בעקבות עצת שר המשקים, שזכר שיוסף פתר לו חלום, פרעה מֵזמן את העבד העברי יוסף, מלבישים אותו בבגדים יפים ומביאים אותו לפני פרעה. הסיפור של יוסף התחיל מחלומות שהוא חלם, שאחרים חולמים והוא פותר. מה עושה את יוסף לפותר חלומות מצטיין כזה?

"יוסף" זו תכונה שלנו שקשורה לבורא. יש לנו סך הכול עשר ספירות. פעם נצייר אותן כאן ונעביר אליהן את ההסבר של כל התורה, ואז נראה שכל הבריאה היא בסך הכול עשר ספירות.

"יוסף" זה יסוד. יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. "יסוד" זה כמו יסוד בעולם הזה. על התכונה הזאת של יוסף אפשר לבנות את כל התיקונים, ולכן כשמתגלה באדם התכונה של יסוד, הוא יכול להתקשר עם ה"מלכות" שזה הפרעה.

גיל: מה זה ''יסוד'' אצלי?

"יסוד" זו תכונת ההשפעה שנמצאת בנסתר בתוך האדם, וכאשר תכונת ההשפעה היא בקשר נכון עם האגו, היא יכולה לקדם אותנו.

 

גיל: האם היא מנוגדת לאגו?

מצד אחד היא מנוגדת, אבל "האגו" הוא "עזר כנגדו". זאת אומרת, שימוש נכון באגו שלנו יכול לקדם אותנו לרוחניות. לכן כתוב בתורה ש"פרעה הקריב" את בני ישראל לאבינו שבשמים. זאת אומרת, אנחנו רואים שגם עכשיו האגו שלנו דוחה אותנו קדימה להתפתחות הרוחנית בסופו של דבר, שכביכול היא נגד טיבעו.

גיל: האם ספירת היסוד שבי, היוסף שבי הוא בעצם ההגה של האגו? הוא מנווט את האגו, אומר לו מה לעשות?

כן, ובצורה כזאת, במסתור, בצורה חלקה הוא נכנס למצרים. פרעה רואה שבלי הניווט הזה של ''יוסף'' הוא לא יוכל להתקיים. הוא פותר לו את הבעיות בצורה נכונה, הוא גם נותן להן פתרון.

 

גיל: כתוב ב"זוהר" בפרשת "וישב": "כל החלומות שבעולם הולכים אחרי פתרון הפה". האם זה אומר שאיך שאנחנו מפרשים את החלום כך הוא יהיה?

לא, "פה" זה המקום שבו עומד המסך בפרצוף הרוחני. יש לנו בפרצוף הרוחני "ראש", ו"פֵה" זה המקום שבו אנחנו מחליטים את הכול. "פה" זה המקום שבו נכנסים תענוגים.

 

גיל: שר האופים ושר המשקים של פרעה, אלו שני דברים שבאים דרך הפה.

נכון, זה כנגד אור חוכמה ואור חסדים. יש לנו תענוג שנקרא "אור חסדים", כנגד זה יש לנו בעולם הזה מאכלים. יש תענוגים של "אור חוכמה" שכנגדם יש בעולם שלנו משקה, יין.

 

גיל: האם הפתרון של החלום בא אחרי הפה?

"פה" זה כביכול מקור התענוגים לאדם, אתה רואה שבהמה כל הזמן מסתכלת איפה היא יכולה לאכול ולקבל לעצמה. אנחנו קיימים באותה צורה, רק לאו דווקא דרך הפה אלא לשמוע, לראות, אבל בכל זאת זה נקרא "פה" של האדם.

ואם אנחנו יכולים לעשות חשבונות נכונים בשביל מה אנחנו ממלאים את עצמנו, איזה רווח כדאי שיהיה לנו מכל המילוי הזה שאנחנו מקבלים מהעולם, אז על ידי זה יכולים להגדיל את עצמנו ולהגיע למילויים נצחיים.

דרך שני השרים האלה יוסף מגיע לקשר עם פרעה, זאת אומרת יש עכשיו פגישה בפעם הראשונה.

 

גיל: הפתרון שלו לחלום הוא פתרון מאוד פרקטי, הוא אומר לו זה שבע שנות רעב, זה שבע שנות שפע.

נכון, אבל הקשר ביניהם, מה לעשות.

 

גיל: מה זאת אומרת קשר?

הפתרון בעצמו מגיע אחרי שאתה קורא נכון את החלום, שיש לפניך שבע שנות ושבע שנות, זאת אומרת, שיש עליות וירידות בחיים שלך.

 

גיל: לנו הפתרון נראה כל כך פשוט, אני לא מבין איך החרטומים עם כל השכל שלהם לא ידעו.

אני רוצה לראות אותך, אם אתה חולם על פרות וחולם על שיבולים, אז אתה כבר יודע שמדובר עליך, על החיים שלך. תחשוב בצורה פשוטה.

 

גיל: אני חולם חלום, אני מנסה לפרש אותו לעצמי.

באמת?

 

גיל: אתה לא מפרש חלומות של עצמך?

לא, בשביל מה? זה פשוט עבודת המוח ולא יותר.

 

גיל: אתה אומר או שבא הפתרון או שלא, אתה לא צריך לחפור בזה.

אני לא כל כך מודאג, כי החלומות האלו נוגעים רק לדרגה הבהמית של האדם, אלו לא חלומות שאיתם אני יכול לחשוב על ההתפתחות הרוחנית, הם לא יוצאים מדרגת דומם, צומח וחי, הם לא יותר מהגוף הזה.

 

גיל: אז כל השעות שהקדשתי אצל פסיכולוגים לפרש את החלומות שלי הלכו לאיבוד?

לא רק זה הלך לאיבוד, אבל לא נורא, בינתיים אנחנו מתקדמים.

מה שמעניין בפרשת "מקץ", אתה גם רואה מהמילה עצמה שהיא ''מקץ'', שסוף סוף יש לנו פגישה עם השיטה איך לתקן את "פרעה". יוסף מגיע כבעל השיטה. אצלנו מבפנים מתגלה הכוח הרוחני הקטן.

 

גיל: האם "קץ" זה גם מלשון "יקיצה", להתעורר, וגם מלשון לשים גבול?

סך הכול זו ההתפתחות החדשה.

 

גיל: איוב אומר "קץ שם לחושך", וזה זורק אותי אסוציאטיבית ל"חושך מצרים". האם אנחנו עכשיו במצרים? אנחנו יודעים ש"מצרים" זה המקום הכי טמא והכי חשוך.

נקווה שנרגיש שאנחנו נמצאים במצרים, את כל זה צריך להרגיש. יש אנשים שחוגגים ולא מרגישים כלום. יש שני שכנים, אחד חושב שהוא נמצא ב"חושך מצרים", והאחר אומר, מה הבעיה, תראה, יש לפניך הכול בחיים, סע, תנוח, תבלה.

גיל: אם כך "חושך מצרים" זה מקום שאנחנו יכולים להיות בו היום ואפילו לא לדעת.

זה המקום הפנימי של האדם, שהוא רואה שאין מילוי, זה תלוי בשאלות של האדם. יש לו כאלה שאלות מבפנים שהוא אומר "טוב לי מותי מחיי", אני צריך לעשות משהו עם החיים שלי. ויש כאלו שאומרים "לַמה, אני יכול לגמור את החודש, מספיק לי".

גיל:, אז מצב של קושי באמונה, לבטים, ספיקות, זה בעצם לא מצב של "חושך מצרים", כי ב"חושך מצרים" אתה אולי לא יודע שאתה בבעיה?

לא, "חושך מצרים" זה שאתה יודע שאתה נמצא בבעיה, שהחיים שלך הם מוגבלים, הם לא נותנים לך תשובה על השאלה "מה הטעם בחיים?". "מצרים" זה בעצם שפע.

גיל: שפע?

שיש לך הכול. בני ישראל במצרים לא סבלו אף פעם, אחר כך הם אפילו בכו, איפה הבצלים והשומים אשר אכלנו במצרים חינם ("זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חינם ואת הקישואים ואת האבטיחים ואת החציר ואת הבצלים ואת השומים") וכן הלאה.

גיל: הם התגעגעו לאבטיחים של מצרים.

כן. היה שפע. בארץ גושן הכול פורח, זה המקום הכי יפה וטוב.

גיל: אבל עדיין מדברים על תקופת "בין המיצרים" שהיא מילולית כמו מצרים, מלשון "מיצרים", מקום שלוחץ אותך, מצמצם אותך ונותן לך ראייה מצומצמת מאוד.

מי שמרגיש שהוא נמצא במצב כזה, נקרא שהוא "נמצא במצרים", ומי שלא מרגיש, זה לא מצרים בשבילו, לפי המושג "מצרים", מיצ-רע, ריכוז הרע.

גיל: אז יש סביבנו אנשים שהם ב"חושך מצרים" ואפילו לא יודעים מזה?

אז הם לא נמצאים בזה, כי האדם שופט את עצמו. האדם קובע באיזה מצב הוא נמצא.

גיל: ואם הם מרגישים שמאוד טוב להם?

אז הם עדיין לפני הכרת הרע. "מצרים" ממש זה הכרת הרע, שאתה נמצא בשליטת האגו, שכל הזמן בעצם שולט עליך, שקובע לך את כל החיים, ואתה לא חופשי בשום דבר, אלא ממש כבהמה.

גיל: אז אולי טוב לעצום עיניים ולהתנהג כבהמה?

אם אתה יכול בינתיים, בבקשה, אבל בסופו של דבר האגו מתפתח עד כדי כך, אתה רואה לפי המצב, שהוא כבר זקוק ליוסף, וכבר על ידי יוסף הוא מתחיל להתפתח, ואנחנו עוד נראה שהוא חייב להזמין את יעקב, הוא כבר לא יכול להתפתח לבד.

גיל: זאת אומרת, האגו עצמו חושד בעצמו שהוא תקוע והוא צריך להתפתח.

הוא לא יכול למלא את עצמו. אתה רואה, העולם נכנס לדיכאון, לסמים, לכל מיני דברים, הוא זקוק לאיזו רוחניות, הוא לא יכול לפתור שום בעיה מכל הבעיות המערכתיות שיש בו היום. זה מצב של פרעה שכבר מתחיל לצעוק "איפה הפתרון", ואז צריך לבוא יוסף ולהסביר שיש פתרון, בוא נעשה איתך יחד איזו עבודה.

גיל: יוסף עצמו היה הרבה שנים בכלא, והיו לו בעיות אמונה קשות, הוא היה צריך לבטוח בהשגחה. אני מדבר על עצמי בעצם, איך בעתות מצוקה, בעתות חושך כאלה אתה מאמין?

דווקא ההפך, יותר טוב.

גיל: איך אתה ממשיך להאמין שאלוהים משגיח עליך? זה קשה.

זה יותר טוב מאשר כל טוב. מכל טוב האדם סתום, ודווקא המכות, אנחנו רואים עד כמה הן בכל זאת מביאות אותנו לשאלה מאיפה המכות, לַמה הן, ואנחנו לאט לאט מגלים בהן סיבתיות, מטרתיות.

גיל: אז דווקא כשאנחנו חווים משבר יותר קל לנו להתחבר לאור העליון?

נכון, אבל זאת לא הדרך הנכונה. המכות צריכות להיות לא מתוך המכות עצמן, אלא יותר טוב אם אני אשאל את עצמי מראש, אפילו בלי מכות, ואז אני אתקדם על ידי השאלות שלי, אז אני אתקדם מכל טוב. זאת אומרת, אני בעצמי מעורר בי ריקנות, ומחפש איך אני יכול להיות מלא עוד יותר מעכשיו.

גיל: אנחנו נגיע לזה שפרעה, אגב לא הפרעה הזה, פרעה אחר, מקבל מכות על הראש.

כבר לא מיוסף אלא ממשה.

גיל: תודה לך הרב לייטמן, אני מקווה שהתמלאנו.

אני מקווה שלאט שלאט נבין שבאמת התורה מדברת באדם, בתוך האדם, איך הוא צריך לראות את עצמו, איפה הפרעה שלי, איפה משה, איפה יוסף, איפה כל הכוחות שבי, ואיך אני מגיע על ידם להתפתחות כל כך טובה, גדולה, כך שעכשיו בעולם הזה אני מרגיש את העולם הבא.

גיל: אולי נעשה את זה בשבוע הבא, נקווה שתהיו איתנו.

(סוף התוכנית)