מקובלים כותבים

פרקטיות בחכמת הקבלה – חלק שלישי

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 29.12.2014 – אחרי עריכה

בן ציון: אנחנו מדברים על חכמת הקבלה עד כמה היא מאוד ממשית, ויחד עם זאת היא מאוד רגשית.

אבל למה זה צריך להיות בסתירה?

בן ציון: כשאנחנו מדברים על דברים גדולים כמו היקום, הבריאה, וכל מיני תופעות, אנחנו רגילים מהעולם שלנו, מהמדע שלנו, שהכל בא מהשכל עם הוכחות והכל עבודה של השכל נטו.

אבל אם גם הרגש בא בצורה כזאת שאנחנו יכולים למדוד אותו, למיין אותו ולהתייחס אליו גם כמו לכוח ברור שניתן לבירור, למחקר, למדידה, לדירוג ולמעשה. הבעיה שבחיים שלנו אנחנו לא מסוגלים לעבוד עם הרגש. אני מרגיש משהו ואי אפשר לבנות לפי זה מכשירים. אי אפשר לדרג את זה בצורה ברורה. אבל זה לא מטעם שההתפעלויות האלה נקראות רגשיות, נמוכות, ילדותיות, שהן באות מתוך זה שהן לא מפותחות. אלא האדם לא מפותח, שהוא לא יכול למיין אותן, שהוא לא יכול לדרג אותן, שלא יכול לשלוט בהן ולעשות מהן פעולות מעשיות.

כי אם היינו יודעים איך לפתח בצורה מדעית מה שהתחיל פרויד, אז מה טוב. אבל אנחנו רואים שכל הפסיכולוגים בסופו של דבר הגיעו למבוי סתום ואפילו לא יכולים להתפתח כבר עשרים או שלושים שנה. הפסיכולוגיה נמצאת במצב שאין לה לאן להתפתח.

אבל חכמת הקבלה כשהיא באה, היא דווקא מחזיקה את הפסיכולוגיה המטריאליסטית ואומרת שאנחנו כן יכולים לפתח את הדברים. אנחנו כן יכולים לדרג, לתת משקל ומדידה מדויקת לכל רגש ורגש שלנו ולהעמיד אותם במערכת נכונה ביניהם, ללמוד אותם, ללמד ולעבוד איתם בצורה כמו עם כל מדע אחר.

אין לי בעיות לעבוד עם כוחות רגשיים, פחדים, חרדות, דחפים, אהבות, שנאות, לא חשוב מה, אין לי בעיה לעבוד איתם, אם אני יכול להכיר אותם באמת לאמיתם. כמו שאני עובד עם כוחות הטבע של כוחות המשיכה, הדחייה, כוח אלקטרו-סטטי, מגנטי או בתוך אטום, בסוב-אטומים וכן הלאה, זו לא בעיה. זה אותו דבר, כי אלה גם כוחות, אלא שהכוחות האלה מזמינים בי רגשות, ואם מתעלה מעל הרגשות אני יכול ללמוד, לבדוק ולמדוד את הכוחות.

נניח שזה הבשר שלי (ראו שרטוט מס' 1) ובתוך הבשר אני מרגיש איזו תופעה. התופעה הזאת נקראת כאב. אני רוצה למדוד את הכאב הזה, לשם כך אני צריך להתעלות מעל הבשר הזה לאיזו רמה ולמדוד. אז אני מודד את כוח הכאב, אני יכול למדוד לא רק את הכוח, אלא אני יכול למדוד את האופי שלו, את המהות שלו וכן הלאה.

שרטוט מס' 1

זאת אומרת לאו דווקא כשאני נמצא בתוך הכאב אני בודק, אני מרגיש בתוך הבשר שלי. נניח שזה גוף האדם, (ראו שרטוט) במקום מסוים אני מרגיש אהבה ובמקום אחר אני מרגיש שנאה. אני יכול למדוד את הדברים האלה. רק כדי למדוד, להפוך את הרגשות האלה למדע, אני צריך להתעלות מעל הרגש ולמדוד אותו כשאני נמצא מעליו. למשל כשאני זורק משהו על השולחן ואני מודד באיזה כוח הוא דופק על השולחן, מה קורה לשולחן, איזו דפורמציה קיבל השולחן וכולי. אז אני לא נמצא בזה, וכך אני בודק את הדברים האלה ולומד אותם.

אם הדבר הזה נמצא באיזו צורה במגע אלי, לוחץ עלי מאוד וכואב לי, ואני סתם אומר, "כואב!". מה אני צריך לעשות? איך אני יכול להיפטר מהכאב הזה? או לעשות מהכאבים האלו מדע, מכל הרגשות שלי, מהאהבות, מהשנאות, מכל הדברים. אני צריך קודם כל להתעלות, להתנתק מהתופעה הזאת ולהסתכל עליה מבחוץ. ואז כשאני מסתכל עליה מבחוץ הם הופכים להיות בשבילי כמדע, ככוחות. לכן כאן אני לא רואה שום בעיה. אלא ההיפך, אני אומר שיש מדע שנקרא חכמת הקבלה.

בן ציון: שהוא מדע שמבוסס על רגש.

נכון, אבל כשאנחנו יכולים לדבר על הפסיכולוגיה ועל הרגשות, שנאות, אהבות, התפעלויות, התרגשויות, פחדים, אלף סוגי פחדים, אלף סוגי חרדות, אלף סוגי דמיונות ואת כל מה שקורה לנו במוח ובלב אנחנו יכולים להעביר למדע ולומר רגע, "נחמו נחמו עמי". אין שום בעיה, אנחנו עכשיו נתחיל למיין את כל הבעיות שלנו ואנחנו נגיע למצב שאנחנו נוכל למדוד, לבדוק, לחקור אותם ולמצוא לכל הדבר הזה את הכוח שמאזן אותם.

בעצם מה המטרה שלי כשאני רואה אהבה, שנאה, כל מיני תופעות כאלה כאילו במוח ובלב, זה לא במוח ולא בלב, זה ברצון שלי התופעות האלה קורות. ואז אני יכול להגיע למצב שאני מתחיל לראות על ידי איזה כוח כנגד התופעה הזאת הלא רצויה אני משתמש כדי לאזן את התופעה הזאת. או מספיק לי סתם להתעלות למעלה מהתופעה הזאת וכבר אני חופשי ממנה. או למרות שאני יצאתי ממנה ואני חופשי ממנה, אני יכול בכל זאת לחזור אליה ולהפוך אותה, ודווקא להשתמש בה כשאני עוד מתעלה על ידה. וכן הלאה.

יש אפשרות לעבוד עם כוחות האדם, כוחות הנפש שלנו, המיינד שלנו, מוחא וליבא יחד, מוח ולב יחד. אני יכול עם כל הדברים האלה לעבוד דווקא כדי להתעלות מזה. זה מה שאומרת לנו חכמת הקבלה. לכן היא כוללת בתוכה את כל הרפואה לכל המכות, לכל הבעיות, לכל מה שיש לאדם בחיים. כי סך הכל בתוך המוח ולב הזה אני מתאר את כל המציאות. אני רואה מסוף העולם ועד סופו. אני גם את כל המחלות שלי, את כל הגוף שלי שאני מתאר לעצמי, אני גם מתאר אותו בתוך המוח ולב שלי.

בן ציון: דווקא לעולם שלנו כמו מצלמה וחפצים, אני לא אומר שאני מרגיש את הכוס, אפילו המושג "רגש" הוא כאילו לא קיים.

אתה לא מבין את זה. כי אתה התרגלת לומר "אני רואה את הכוס". אבל מה זה "רואה"? שיש כאן נניח איזה אובייקט שהוא פועל עליך ולוחץ על קצה העצבים ומפעיל בך איזה רגש. ואתה את הרגש הזה אתה מבין אחר כך ואומר שיש כאן כוס. זה עובר דרך כל מיני מערכות. ואתה לא יכול לומר שכל המערכות האלה הן מערכות שלא קשורות לאדם. כי סך הכל אנחנו הרצון לקבל, הרצון ליהנות בלבד. לא נברא שום דבר חוץ מזה.

ולכן אם אני רואה משהו, אני אולי לא מודע לזה, אבל אני רואה את היחס שלי לדבר, שהוא נמצא בי בתוך הרצון שלי ואני מתייחס אליו באיזו צורה מסוימת. ולכן הוא מצויר אצלי בצורת כוס עם משהו צהוב בפנים.

בן ציון: אז עם הצורה שבה אנחנו גדלים בעולם שלנו שאנחנו ניגשים לחכמת הקבלה, אין פה פשרות. יוצא שאנחנו לא נוכל לפתוח את חכמת הקבלה אם לא ניגש אליה בגישה נכונה, בגישה רגשית.

כן, חכמת הקבלה היא כולה רגשית. היא מסבירה לנו איך אנחנו מפעילים את השכל לנו נכון כדי למיין את התופעות שברגש שלנו בצורה נכונה. סך הכל אנחנו פועלים עם הרגש על השכל, או עם השכל על הרגש. אנחנו משתדלים לעבוד עם השכל על הרגש. כל הזמן להבין מה אנחנו מרגישים, כל הזמן להבין איך להיות למעלה מהרגש כדי לנווט אותו נכון.

זה נקרא "להיות למעלה מהדעת". אבל דעת זה שכל. להיות למעלה מהשכל או למעלה מהרגש? כאן אנחנו מתבלבלים.

בן ציון: אתה פה מדבר על הרבה מאוד נושאים, בעולם, בישראל, על דברים מאוד רציניים. אתה לא מדבר על סתם דברים. וכל זה כלום מרגש.

אנחנו לא מתארים לעצמנו עד כמה שכל הדברים האלה קורים רק בתוכנו. צריכים קצת להתנזר מהלחץ של העולם שלנו, מכל מה שקורה לך כאילו ברחוב, בעולם, באירופה, באמריקה, בטלוויזיה וברדיו וכל מיני דברים במשפחה קרובים ורחוקים. אין את כל זה, כל זה קורה בתוך הרצון לקבל שלך, שהוא מתאר לך את כל העולם. כל העולם נמצא בתוך הרצון לקבל שלך.

אז תלוי מהרצון לקבל שלך איך אתה תקבל את העולם, ולא ההיפך. אין לעולם שום זכות קיום, אלא אם כן בתוך הרצון לקבל שלך. אנחנו לא תופסים את תפיסת המציאות הזאת הנכונה.

בן ציון: שהיא תפיסה רגשית במהותה.

היא תפיסה רגשית אבל היא רגשית במידה שאתה מכוון אותה נכון. שאתה מרגיש, רגשית מרגיש את הדברים בצורה הנכונה ולא שאתה סתם כך צופה בצורה טבעית במתרחש בך. אנחנו צריכים לכוון את עצמנו בצורה מאוד חדה לאמת, אחרת העולם ישחק איתנו. אני שומע רדיו, טלוויזיה, הכל, בשביל מה אני שומע? אני שומע את זה כדי לכוון את עצמי כל פעם בצורה יותר מדויקת על הרצון לקבל שלי, ששומע, שמגלה כאלו תופעות. זהו.

זאת אומרת, אני עכשיו שמעתי משהו ברדיו. מה זה, שאני שמעתי משהו ברדיו? זה שאני קיבלתי דיווח על הרצון לקבל שלי, באיזה מצב הוא נמצא. ועכשיו אני צריך לעשות חשבון, מה אני עושה עימו כדי להביא את עצמי לאיזון. זאת אומרת שאני לא אדמיין לעצמי כל מיני תופעות כאלו, אלא אני אסדר אותו כך שאני אדע באיזה מצב אני נמצא עם האור העליון.

אז מכל מיני חדשות שאני שומע ולפי זה מתפעל מהקרובים ועד הרחוקים ומכל מיני כלי תקשורת וכולי, עכשיו אני צריך לעלות לדרגה אחרת של המיון שלי. מה אני צריך לעשות כדי לראות בכל התופעות האלה, יד המכוונת של הבורא, שהוא באמת פועל בי בצורה שאין עוד מלבדו, טוב ומיטיב אין סוף, ואיך אני מקבל את זה על רקע האין סוף בצורה שיש כאן איזה עולם, דומם, צומח, חי, מדבר, שחוגג באגו שלו וכן הלאה. אני רואה בזה את צורת האגו שלי הלא מתוקנת על הרקע של האור הלבן.

בן ציון: הרגש הוא לא מוגבל באינפורמציה, ויכול להכיל אינפורמציה לא מוגבלת, נכון?

נכון.

בן ציון: עכשיו אני ניסיתי להקשיב לך, ואם הייתי מנסה להבין, אז הייתי מפספס, לא קולט, לא מצליח כביכול להינעל על כל האינפורמציה הזאת.

כי לרגש אין זמן. לשכל יש זמן. שכל עובד לפי האימפולסים, לפי הטאקטים, לפי התדירות שיש לנו במחשבים, בכל מקום. הרגש לא, הרגש הוא כמו זרם קבוע.

בן ציון: אם כך, איך היית ממליץ לגשת, אפילו לצופים ששומעים את התכניות, צופים בשיעורים, כדי שיתפתח אצלם הרגש הנכון, הגישה הנכונה לחכמת הקבלה ולא יפתחו מזה איזה סוג של אמונה, סוג של מיסטיקה בלית ברירה? אולי אפשר ללמד איך נכון להקשיב לחכמת הקבלה, איך נכון לקרוא, איך אפשר ללמד את הגישה הרגשית הנכונה או לפתח אותה?

זה רק על ידי הסביבה. אני לא רואה כאן שום צורה אחרת שיכולה לעזור ולהצליח. רק סביבה. כי בסביבה אתה הולך לממש את מה שאתה לומד בצורה פרקטית. ואז בסביבה אתה מתחיל לקשור רגשות עם מדידות, את עצמך עם אחרים, את האני עם הקבוצה. ואז בצורה כזאת אתה לאט לאט, בהדרגה, יוצא מהרגש לשכל, ואתה יכול להרגיש ויחד עם זה למדוד, להיות בתכונות למעלה מהתכונות הטבעיות שלך.

בן ציון: אבל מבחינת הגישה, כדי באמת לא להתייבש עם השכל או הגישה.

אתה לא מתייבש. כי חכמת הקבלה היא כולה בנויה על הרגש. כל מה שאנחנו עושים, כל פעולות שלנו הם רק בחומר שנקרא רצון לקבל. ולכן אתה לא מתייבש, אף פעם. גם אם אתה קורא אפילו "תלמוד עשר הספירות" או לא את אלו שכתובים בשפת הקבלה, אלא כתובים בשפת המדרש, ההלכה, התנ"ך, אתה חייב לקרוא את זה כדברים שקורים בך.

בן ציון: אז יש פה איזה כללים איך נכון לקרוא?

כן, אבל אתה כל הזמן נמצא ברגש, אתה חייב להפעיל את הרגש שלך. אין יותר חוץ מרצון לקבל, והתופעות ברצון לקבל נקראות "רגש". ורק מעל הרגשות שברצון לקבל, אתה בונה לאט לאט מערכת שהיא נקראת כבר "שכל". אבל זה במידה שאתה יכול להתעלות מעל הרצון לקבל שלך. זה לא כמו בעולם שלנו, שיש לי רגש ויש לי שכל, זה כאן וזה כאן.

בן ציון: שזה באותו מישור.

כן. לא חשוב. אבל באמת, כדי לפתח את השכל, אני צריך להתעלות מעל הרגש. נניח שזה הרגש (ראה שרטוט מס' 2). אם אני יכול להתעלות מעל הרגש לאיזו רמה, אז כשאני יוצא מהרגש זה נקרא שאני עושה עליו צמצום. כשאני מתעלה מעל לרגש זה נקרא שאני רוכש את תכונת ההשפעה. נניח שעליתי לאיזה גובה מעל לרגש, והרגש שלי נמצא באיזה כוח מיוחד, ועליתי מעליו, אז אני יכול למדוד בכמה עליתי, בכמה כוח עשיתי צמצום. זאת אומרת, יש מידה וכאן, הגובה - H, הוא גם מידה.

ועכשיו, כשעליתי, אני נמצא במה שנקרא "אמונה", וברגש אני נמצא ב"דעת". יש לנו דעת, ואמונה למעלה מהדעת. אני בודק את זה, אני מודד את זה. זה נותן לי אחר כך את המבנה שלי, ואני מתחיל לגלות את עצמי כנמצא ב"ראש", ב"תוך", ב"סוף". ב"ראש" אני עושה מחשבה, פעולה אני עושה ב"תוך", ופעולה הפוכה בדחייה אני עושה ב"סוף".

זאת אומרת יש לי כאן מדידות מאוד ברורות, רשימות, כוחות שפועלים עלי כאור מקיף, כאור פנימי. חכמת הקבלה מדברת בצורה מאוד מדויקת, לכן היא מחפשת לעצמה תמיד איך לבטא את עצמה. אם אני עושה את זה בצורת האות ד', או ה', א', ו', לא חשוב איזו אות, זאת אומרת איך אני מבצע פעולות, אנחנו מציירים את זה בצורת האותיות, או אפילו בציורים, או בשרטוטים, אבל זה הכל בצורה מאוד מדויקת.

שרטוט מס' 2

אבל מדובר בדיוק הזה שאנחנו מודדים אותו ברגש. זאת אומרת, זו החכמה היחידה שמדברת על פנימיות האדם, שזה רגש. זה כל האדם. צריכים להבין מה זו הרגשה, כי בעולם שלנו, "רגש, מה זה רגש, צריכים להתעלות מעל זה", לא, הרגש הוא פשוט הטבע שלנו, שאנחנו מרגישים ואחר כך אנחנו מבינים, מודדים, מגיבים.

ולכן זו החכמה היחידה שהיא מדברת על יסוד הטבע, על הרגש. כי גם דומם, צומח וחי, כל החומרים שאנחנו רואים אותם, או יצורים שאנחנו רואים, זה הכל רגשות שלנו, הכל רגשות. אם אתה רוצה לבנות מדע אוניברסאלי, שמדבר על דומם, צומח, חי ובני אדם, על היקום ועל הג'וקים, ועל המוסיקה, ועל הסבל והאהבה ועל פעולות הטבע הגדולות, הוריקנים, כוכבים או על מה שקורה בתוך האדם, התינוק, על מה שאתה רוצה, ועל כל מה שאתה לא תרצה, אתה תדע שיש שפה אחת, וזו שפת הקבלה, ויש מדע אחד שהוא חכמת הקבלה, והיא כוללת בתוכה את הכל, מפני שהיא מדברת על החומר הבסיסי של הבריאה, שזה הרצון לקבל.

בן ציון: לסיכום, איך אתה יכול להסביר במשפט אחד, שהשאלות הקשות ביותר, במישור האדם, במישור העולם, נפתרות על פי חכמת הקבלה בעצם על ידי הרגש?

ברגש המבוקר, שאנחנו מתעלים מעליו, ואנחנו מודדים אותו, ואנחנו נעשים בעלי הבתים על הרגש שלנו, ולא כמו בני האדם הרגילים.

בן ציון: אבל מדובר ברגשות חדשים, הכל עושים עם רגש.

כן. אבל רגש מדוד, שאנחנו שולטים עליו ונותנים לו מדידות, ולא כמו שבני האדם הרגילים שהם כולם נתונים בתוך הרגש ורק אומרים, "אנחנו לא ברגש, אנחנו צריכים שכל" והם לא מודעים עד כמה שהם פועלים בתוך הרגש.

בן ציון: בגלל שהם רואים שהם לא יכולים לעשות עם הרגש כלום, הם גם עובדים עם השכל וגם נשארים תקועים.

כן.

(סוף השיחה)