חסר לנו טעם בחיים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.11.25 – אחרי עריכה
אילן: שמעתי שיחה שהיתה אתמול בינך לבין החברים והם שאלו אותך איזו מתנה היית רוצה, וענית שאפשר לחשוב אם משהו חסר לך בחיים.
כן. כסף, כבוד.
אילן: זה חסר לך?
יש הרבה דברים שחסרים לי, כן.
אילן: אבל מה חסר לך?
אם הייתי בטוח שאני עומד לקבל, אז היתה לי כנגד זה השתוקקות.
אילן: אתה אומר פה משהו הרבה יותר חמור, כי אתה אומר שיש משהו שאתה רוצה, ואתה רואה שאין לסביבה שלך לתת לך.
כן.
אילן: מה זה?
טעם בחיים. למה אתה שואל?
אילן: מה מביא טעם בחיים?
טעם בחיים מגיע מטעמים.
אילן: אנחנו למדנו שטעם בחיים מגיע ממטרה בחיים.
נגיד.
אילן: אם המטרה בחיים היא מטרה קצרה, זאת אומרת מטעם הרצון לקבל, אז המטרה מושגת מהר, וכך גם הטעם בחיים מסתיים מהר. כשהמטרה היא גבוהה, היא עליונה, היא נצחית, אז אפשר להגיע לדרגה גבוהה מאוד בטעם אינסופי כגודל המטרה.
כן.
אילן: ואתה מסתכל עלינו ואומר שאין לנו לתת לך גודל מתנה, מטרה שהיא מטרה נצחית?
אין לי מה להוסיף.
דודי: האם החברים יכולים לתת לחבר טעם בחיים?
אם הם חברים ורוצים לתת לו טעם בחיים, אז בטח שהם כן יכולים.
דודי: איך החברים יכולים לתת לחבר בעשירייה שלהם טעם בחיים?
תלוי מה הם חושבים.
דודי: הבורא נותן טעם לחיים. האם זה נכון, או לא רק הבורא נותן?
לא רק הבורא.
דודי: איזה טעם החברים יכולים לתת לחבר?
לעזור לו לטעום טעם שיש בו חיים.
דודי: זה אומר שהם חושבים עליו או שהם נותנים לו פשוט חשיבות והוא מגיע לזה? האם הם נותנים לו את הטעם או שהם נותנים לו תנאים וחשיבות שהוא ישיג בעצמו את הטעם?
את זה אני לא יודע.
שמעון: אני מרגיש לאורך כל השנים שאתה נתת לנו מתנה, להגיע ל"בני ברוך", לשמוע כל מיני דברים, אבל כשאתה נותן שיעור זו מתנה גם לך?
כשאני נותן שיעור לפעמים אני מרגיש שקיבלתי מתנה, ולפעמים לא.
שמעון: לפי איזה מצב אתה לפעמים מקבל מתנה כשאתה נותן שיעור? אלפי אנשים סביבך מרגישים שזו מתנה, שכל שיעור הוא מתנה, אבל אתה אומר שפעם אחת זו מתנה ופעם אחת לא.
אני מתייחס לזה אחרת.
אילן: כשאני מרגיש חשיבות מהחברים, גדלות בורא מהחברים, מעשה השפעה שהם עושים בתמיכה, בהפצה, אני מרגיש שזו מתנה גדולה. אני מרגיש שהבורא שם אותי בסביבה ואני צריך להודות ולשלם על המתנה הזו שאני רואה בקנאה גדולה, ועוד להכפיל ולתת בחזרה. אני באמת לא רואה מתנה יותר גדולה מזו בחיים, באמת לא צריך שום דבר. כשאתה שואל, האם משהו בחיים יעזור או לא יעזור, כל שאר הדברים הגשמים שיש מסביב, צריך, לא צריך, אנחנו מכבדים את זה שנותנים, זה עושה מצב רוח, אבל גם בזה משתמשים להעלאת חשיבות המטרה שזו המתנה העליונה.
כן.
אילן: אני חושב שאם כל אחד מאיתנו ישאל את עצמו מה המתנה? באמת תשאלו, אתם מרגישים שאתם מקבלים מתנה מהחברים? אתם מרגישים שיש ערך לקשר?
שמעון: המתנות שלך הכי טובות.
אילן: אני שואל ברצינות.
דודי: אנחנו עונים ברצינות.
אילן: מה אני נותן לך? מה אתה מרגיש שאתה מקבל ממני?
שמעון: אני מקבל הכול, באמת.
דודי: רצון.
אז מה הסיכום שאתה נותן?
אילן: רק התחלתי, אני לא מסכם. הסיכום הקטן שלי היום הוא שהמתנה הכי איכותית, הכי גדולה שאפשר לקבל מהחברה זו המטרה שבגללה הצטרפנו לחברה הזו, שבגללה אנחנו פה.
כן.
דודי: ואם אדם לא מרגיש את זה?
אילן: לא מרגיש את זה?
דודי: לא מרגיש. לא מרגיש טעם בחיים, אז מה לעשות?
אילן: מה זה טעם בחיים?
דודי: לא יודע.
אילן: מה אתה מחפש? שאדם יבוא ויסביר מה הוא מחפש.
הוא מחפש טעם בחיים.
דודי: יש מצבים שאדם לא מרגיש, מה אתה עכשיו מספר לי על המטרה ומה קיבלת, אני לא מרגיש מה שאתה מרגיש. מאיפה יהיה לי טעם בחיים?
אילן: תשמע, אפשר לקחת תרופות, יש תרופות שמחלקים ואחר כך מרגישים טעם בחיים. אפשר לשתות משהו, לאכול משהו או להתעסק בסוג של טעמים גשמיים, שיש להם, כמו שאנחנו יודעים, אנחנו לא נולדנו היום, התחלה, אמצע וסוף מאוד מהירים. אנחנו מחפשים טעמים גבוהים יותר, המטרה שלנו היא גבוהה יותר. אז מה אנחנו מחפשים?
שמעון: כן, אבל אלפי אנשים יצאו מ"בני ברוך" כי לא היה להם טעם בחיים.
אילן: כל אחד כזה שבאמת יצא מ"בני ברוך", אני שאלתי את עצמי במה אני נכשלתי, במה לא הצלחתי להעביר לו את ההרגשה הזו שיש משהו גבוה יותר מהטעמים האלה שהוא בא לחפש.
דודי: קורה לך לפעמים שאתה מרגיש חוסר טעם בחיים?
אילן: לגמרי קורה, כן.
דודי: ו..?
אילן: אז אני זוחל בשארית כוחותיי לקבוצה, בא עם פה פתוח ככה ומחכה.
דודי: מאיפה אתה מקבל כוחות כאלה?
אילן: מכם.
דודי: יפה.
מיכאל: אתמול מישהו שלח לי קליפ של איזה פסיכולוג שאומר שאנשים יותר פוחדים לאבד טעם בחיים מאשר הם פוחדים ממוות. הפחד לאבד טעם בחיים הוא יותר חזק מלאבד את החיים עצמם. מעניין איך אנשים מגיעים לכאלה תובנות.
אפשר להבין אותם.
מיכאל: חבל, שיבואו אלינו, אצלנו יש אין סוף. אצלנו הטעם בחיים זה להשפיע לחברים, ברוך ה' יש לך המון חברים ואתה יכול להשפיע להם מה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה.
אם יש לך חיסרון לזה.
מיכאל: ברור.
אילן: גם את זה למדנו מההתחלה ודיברנו על מדליות ועל הערכה, אנחנו עושים "לחיים" לחברים בסעודות.
מיכאל: אבל אין חיסרון טבעי לזה. לא יכול להיות חיסרון טבעי, זה ברור, אם היה חיסרון טבעי הייתי רץ כמו כל האנשים האלטרואיסטים שרצים והם נהנים מאוד.
רואי: איך אתה מגדיר טעם בחיים?
שיהיה לי אוויר.
רואי: אוויר ממה?
ממה? זה לא חשוב ממה.
רואי: העיקר שיהיה אוויר?
העיקר שיהיה אוויר.
רואי: וזה לא קשור למטרה הרוחנית?
כן.
רואי: זה קשור לדבקות בבורא?
בטח.
רואי: אז טעם בחיים זה שאני רוצה שיהיה לי אוויר מזה שאני מתעסק בדבקות בבורא, שככה זה יהיה?
כן.
רואי: ואיך מייצרים את האוויר הזה?
את זה כל אחד צריך לחפש.
רואי: המטרה של האדם קובעת את טעם החיים שלו? מטרת החיים שהאדם שם לפניו היא שקובעת את טעם החיים שלו?
כי הוא כבר שם את זה כמתנה, כמטרה.
רואי: כן.
כן.
דודי: וכשאדם מרגיש שאין לו טעם בחיים?
אז באמת ככה זה.
דודי: אז מה הוא עושה, הוא ממשיך לצפות ולהשתוקק שיהיה לו טעם לחיים?
אני לא יודע מה הוא יעשה אז.
רואי: מחליפים מטרה, פתאום אדם מחליף מטרה?
לא, אתה לא יכול סתם להחליף מטרה.
רואי: אתה לא יכול.
דודי: האם זה לא נקרא לקבל כשהוא מצפה לאוויר, שיהיה לו אוויר רוחני?
ממי?
דודי: מהבורא.
מהבורא. איך תבקש?
דודי: צריך לבקש. איך? לפי כל התנאים לתפילה שלומדים. אבל מה זה משנה אם הבורא נותן לי אוויר רוחני או לא נותן לי אוויר רוחני, נותן לי טעם בחיים או לא נותן לי טעם בחיים, אני לא צריך להצדיק אותו בכל מצב?
זה מאוד משתנה. זה תלוי אם יש לך קשר עם הבורא או לא.
רואי: נגיד עשינו עכשיו פעולה בעשירייה, ישבנו, קראנו מקורות. האם הפעולה הזאת נותנת אוויר?
תלוי איך כל אחד מקבל.
רואי: זה תלוי בכל אחד, במה זה תלוי? נגיד עכשיו ישבתי בתוך הפעולה, במה זה תלוי אם קיבלתי ממנה אוויר רוחני?
זה תלוי בך.
רואי: במה? מה זה תלוי בי, מה אני צריך לעשות?
עד כמה אתה משתוקק לתוצאה מסוימת מסך כל הדברים שאפשר להוציא.
דודי: אז כל אחד הגיע עם השתוקקות אחרת למפגש, קראנו יחד מקורות, וכל אחד יוצא עם מידת טעם אחרת בחיים, עם אוויר אחר, משלו.
כן.
דודי: בשביל מה עשינו פעולה משותפת, מה יצא לנו מזה? כל אחד היה יושב בחדר וקורא עם עצמו את המקורות.
כן.
דודי: אני שואל מה התועלת, מה התוספת שהייתה פה? היתה פה איזו תוספת מיוחדת מעצם המפגש של כמה חברים?
לפי החיסרון של כל אחד.
דודי: מה אני יכול להוציא מקריאה משותפת יחד עם החברים, שאני לא יכול להוציא מקריאה במקור כשאני יושב לבד עם עצמי?
אומרים שזה הבדל גדול.
דודי: מה, יותר אוויר רוחני?
יותר אוויר רוחני.
אילן: זה נקרא "ברוב עם הדרת מלך"?
גם זה.
שמעון: האם בלי קבוצה אי אפשר להגיע למצב כזה? האם בלי קבוצה, בלי חברותא, לבד אדם לא יכול?
לא.
דודי: שוב אני שואל, נניח אדם יוצא ממפגש למרות ההכנה שהוא עשה והוא לא מרגיש אוויר רוחני.
הוא חייב לרשום לעצמו למחר.
דודי: אבל מה הוא צריך להגיד לעצמו? לא עשיתי הכנה טובה, לא התעסקתי באיכות הכוונה, לא השקעתי? או זה בדיוק מה שמגיע לי, אולי עשיתי את הכול כמו שצריך, ועליי לקבל את זה כמו שזה, ככה הבורא רוצה שזה יהיה ולהצדיק את המצב. איזה חשבון נפש אדם עושה אחרי שהוא כביכול הגיע עם השתוקקות אבל יצא באפס אוויר רוחני?
אני לא מבין.
דודי: האם יכולה להיות סיטואציה שאדם יוצא ממפגש בלי אוויר רוחני?
שאין לו מה לקבל?
דודי: כן, הוא מרגיש שהוא לא יצא עם איזה משהו בהרגשה.
כן.
דודי: למה הוא יוצא במצב כזה?
כי אין לו השתוקקות.
דודי: אז אם הוא יצא ככה, סימן שלא הייתה לו השתוקקות, זאת הסיבה.
הנכונה, כן.
דודי: הנכונה. אחרת, לפי חוק, הוא חייב לצאת עם..
עם משהו.
דודי: עם משהו.
רואי: יש לעשירייה אוויר משותף?
יש.
רואי: וזה שונה מהאוויר האישי של כל אחד?
כן.
רואי: איך אתה דווקא מקבל את האוויר של העשירייה?
הכול תלוי בחיסרון הפנימי של האדם. ואז מתוך החיסרון שלו הוא יכול לגשת לחיסרון של העשירייה ולטבוע שם קצת במה שיש לכולם.
מיכאל: יש איזה הסבר קבלי אוויר, אור, מה הקשר בין אוויר ואור?
אור ואוויר?
מיכאל: יש קשר?
אור זה רוחני, ואוויר, לפעמים משתמשים בזה כדי לציין שזה משהו עובר ושב.
מיכאל: ההבדל בין אוויר ואור הוא ה-י'. מה זה י'?
דודי: כתוב בזוהר.
הי' היא סימן לזה שיש בתוך העסק שלהם קצת אור רוחני.
(סוף השיחה)