חקת

חקת

פרק 6|٢٧ يونيو ٢٠١١
תיוגים:
תיוגים:

heb_o_rav_2011-06-27_lesson_parashat-ashavua_hukat

כתב המקור נלקח מחוברת "זוהר לעם"

זוהר לעם - פרשת השבוע

פרשת חקת

שיעור ערב 27.06.11 – אחרי עריכה.

גלעד: שלום לצופים בבית. אנחנו בפרשת חקת. שלום הרב דוקטור מיכאל לייטמן.

שלום לכולם.

גלעד: שלום דני.

דני: שלום וברכה.

גלעד: נעבור לתקציר הפרשה.

"פרשת השבוע" שלנו היא פרשה עמוסה מאוד בפרטים. היא מתחילה בזה שעם ישראל ממשיך בנדודיו. ואז ניתנת מצוות פרה אדומה והלכות טומאת המת. פרה אדומה זו מצווה מאוד מוזרה, האפר שלה מטמא או מטהר, זה נושא מורכב.

בפרשת מי המריבה, בני ישראל מתלוננים שאין להם מים. משה מצטווה על ידי הבורא לדבר אל הסלע. במקום לדבר הוא מכה בסלע. ואז הוא ואהרון נענשים בכך שלא ייכנסו לארץ ישראל. גם לזה ניכנס ונצטרך להסביר את זה.

עם ישראל מגיע לארץ אדום ומלך אדום אוסר עליהם לעבור דרכו. אהרון מת ואלעזר בנו יורש את תפקיד הכהן הגדול.

עם ישראל מתלונן על הקשיים בדרך, והבורא שולח להם נחשים להכיש את העם. ומשה עושה מעשה, עושה נחש מנחושת ומראה אותו לעם וכל מי שרואה את הנחש נרפא.

עם ישראל מגיע לגבול ארץ מואב, שר את "שירת הבאר". ונלחם בסיחון מלך האמורי ובעוג מלך הבשן, מנצח ויורש את דרכם.

הרב לייטמן, כל כך הרבה פרטים, אבל הם ודאי קשורים אחד לשני. מה באמת קורה בפרשה הזאת?

בפרשה הזאת במיוחד, קורה התיקון הכללי והעיקרי שיש לנו בתיקוני הנשמות. כי הנשמות שלנו מלכתחילה זה הרצון לקבל, הרצון ליהנות. וכדי לתקן אותן אנחנו צריכים להביא אותן לכוונה בעל מנת להשפיע. איך נתקן את הנשמות שלנו, כך שכולן יהיו בהשפעה, באהבת הזולת ובזה יידמו לבורא ונגיע כולנו, כל העם, כל אחד ואחד לדבקות שהיא מטרת הבריאה? לשם כך אנחנו צריכים להתכלל עם כוח ההשפעה, שנקרא בינה וכוח הקבלה שבּנו שנקרא מלכות. ואז אנחנו מדברים על התכללות כוח הקבלה וכוח ההשפעה, או התכללות המלכות עם הבינה.

אבל בהתכללות שלהן, מחיבור שתיהן לפי תורת הצירופים, יוצאות ארבע אפשרויות, מלכות במלכות, מלכות בבינה, בינה בבינה ובינה במלכות. ואז יוצא שאם בינה נמצאת בתוך המלכות, זה כוח הרע. כי בינה כאילו נמצאת בשליטת המלכות, המלכות מנהלת אותה, שולטת בה, בינה משועבדת למלכות, ומתוך זה יוצאים כל הכוחות הרעים. בכוחות הרעים האלה יש לפעמים גם משהו טוב, אבל הטוב הזה הוא רק כדי למשוך, רק כדי לגרות את האדם, לשחד אותו ואחר כך להכניס אותו לרע. זאת אומרת, זו קליפה מיוחדת, ערמומית שנמצאת במלכות. כך בעצם מלכות רוכשת את הבינה ומשתמשת בה. לכן כתוב, שאין רע יכול להתקיים בעולם, אלא אם כן בהתחלה הוא מצטייר כטוב. אלה בעצם הכוחות הרעים וזו הסיבה שהם קיימים.

לכן אם זו סתם מלכות, בדרגת דומם, צומח וחי, אדם שיש בו רק את כוח הדומם, הצומח והחי, רק כוח לקבל פשוט, זה כלום. אבל אדם שיש בו גם את כוח הבינה בתוך הרצון לקבל שלו, הוא נעשה מאוד חכם וערמומי. הוא יודע איך כאילו לתת לך, לסדר לך, לשרת אותך והכל, אבל בעצם הוא סוחב ממך וחולב אותך עד הסוף. לכן הכוחות האלה הם כוחות רעים מאוד. כוח ההשפעה נמצא בשבי של כוח הקבלה

וההפך, כאשר המלכות, היינו, כאשר האדם מעלה על ידי מאמציו את המלכות לבינה ואז הוא נכלל בבינה. הוא רוצה בעצמו להיכנס לבינה ולהיות שם כעבד, כנכלל, כעוּבר בתוך אימו, כי בינה נקראת אמא עילאה, והוא רוצה להתפתח אך ורק בהתכללות, תחת שליטת כוח ההשפעה, תחת חסות כוח הבורא. אלה הכוחות הטובים שלוקחים לאט לאט חלקים מהרצון האגואיסטי ומתקנים אותו בפנים.

כל הפרשה הזאת, מתחילה מפרה אדומה, שאת אֵלה היא מתקנת ואת אלה היא אפילו מקלקלת, אבל זו בדיוק אותה המטוטלת של בינה במלכות ומלכות בבינה, המטהרת את הטמאים וההפך עם הטהורים. את הנושא הזה מבררים לאורך כל הפרשה בכל מיני רמות. זה יכול להיות כאפר הפרה, זה יכול להיות באר ובור. בור זה ללא מים, שדווקא סופג הכול לעצמו ונשאר ריק. באר מלאה מים. זאת אומרת, בינה במלכות ומלכות בבינה. אם הבאר ריקה זו המלכות עצמה ואם יש מים בתוך הבאר, זו ההתכללות הנכונה. או להיפך כשהמלכות עולה לבינה, החיסרון של המלכות עולה לבינה, לשמים, ומוציא מים מהשמים, אלה כבר גשמים וכן הלאה. זאת אומרת, אנחנו רואים בצורה ציורית, מה קורה עם התכללות מלכות ובינה.

גלעד: יש לנו גם נחש רגיל ונחש הנחושת.

הנחש הרגיל זה הנחש הרע, זה לא סתם רצון לקבל, לא סתם אגו, "הנחש", זה מי שיש לו התכללות מהבינה כי היא גדולה. וכנגד הנחש הזה יש את נחש הנחושת.

יש לנו גם את מֵי המריבה וגם את הסלע, האדמה. אם האדם יתכלל במלכות, אם הוא מדבר עימה בדרגת המדבר, בדרגת הבינה, אז הוא מוציא משם מים. אם הוא מכה, אז זה מֵי מריבה ממש. זאת אומרת, יוצאים מים, אבל כאלה שנקראים מֵי גבורות, שהם אמנם שְמים, אבל נמצאים בשליטת המלכות. כל ההוריקנים, כל השיטפונות, הצונאמי, כולם העתקה מהכוחות האלה.

גלעד: השאלה הראשונה היא בנושא שהרבה פרשנים עוסקים בו, הפרה האדומה, אני אף פעם לא ראיתי פרה אדומה ובודאי לא מדובר על משהו גשמי.

אדומה זה אֶדום, זאת אומרת, קשורה לאדמה. אמנם שפרה זה כוח הבינה, היא נותנת חלב, שהוא מסימני חג השבועות, הכול זה כוח הנתינה. אבל כשהיא קשורה עם המלכות, עם האֶדום, אז כנגד זה יש לה כוחות התכללות במלכות. כשכוח ההשפעה וכוח הקבלה נמצאים יחד, בינה ומלכות, אז עכשיו זה תלוי באדם. אם כוונתו להיתקן, להגיע להשפעה, אז דווקא בשילוב הכוחות האלה, פרה אדומה, הוא מוציא משם את כוח ההשפעה ומיטהר, זה ריפוי רוחני. וההפך, אם הוא היה טהור, אז כאילו התכללות בינה ומלכות, משפיע עליו בצורה הפוכה. אבל גם את הצורה ההפוכה הזאת צריכים להבין, שהיא רק הגילוי שהוא נמצא בדרגה טובה.

גלעד: זאת אומרת, הוא מגלה תוספת רצון שהוא לא יכול לעבוד איתה?

כן.

דני: מה הן כל הפעולות האלה של טהרה? זה טכס, ממש כמו חצי עבודת אלילים.

זה לא פשוט למצוא פרה אדומה ולשרוף אותה וכל האפר הזה, בעולם שלנו זה לא קיים. אנחנו עדיין מחפשים.

דני: מידי פעם יש שמועה שמוצאים פרה אדומה.

אומרים שפעם הייתה פרה אדומה ועכשיו לא. בימי בית המקדש, כשכל העם על ידי חכמת הקבלה, היה בדרגה רוחנית, כמו שכתוב, "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ"1. לא מצאו תינוק או תינוקת שלא ידעו חוקי טומאה וטהרה, זאת אומרת, מה זה על מנת לקבל בדיוק ומה זה על מנת להשפיע בדיוק, בכל הרצונות, בכל הבעיות, בכל ההתקשרויות עם כולם ועם הא‑לוהות. אלה חוקי טומאה וטהרה. בעצם אין לנו כלום חוץ מזה.

דני: הם חיו בהשגה בתקופה ההיא? היו בסוג של השגה יותר מאיתנו?

הם חיו בהשגה השלמה, המלאה. ודאי שהיו כאלה שלא, כמו שאנחנו יודעים מההיסטוריה על המריבות שהיו כבר בבית המקדש הראשון. אבל בסופו של דבר, הם היו בהשגה, היו בדרגה רוחנית וידעו את חוקי טומאה וטהרה, הם היו בדרגת החיבור של בינה ומלכות, זה נקרא "פרה אדומה".

דני: והכל היה ברור להם?

הכול היה ברור להם ומה שלא היה ברור, הם ידעו לברר על ידי מה שהתורה אומרת. כל התורה זה סדר התיקון, הוראה איך לתקן את הנשמה. והם הלכו לפי זה ותיקנו את עצמם. עובדה שממצרים הם עלו לקבלת התורה ודרך המדבר הם עלו לארץ ישראל ותיקנו את עצמם. כל אלה הן מדרגות רוחניות. אין בעולם שלנו הבדל בין מצרים לבין ישראל, אנחנו קוראים לזה "ארץ הקדושה", אבל עכשיו זה חורבן, זו לא קדושה. אין קדושת הארץ.

דני: אם הכול נגמר שם והם תיקנו את עצמם, למה שוב צריך לתקן?

מפני שהתחלנו לשנוא זה את זה, אתה התחלת לשנוא אותי.

גלעד: מזה הכל התחיל?

כן, מזה הכול התחיל. ברגע הכול השתנה, הטבע השתנה. כמו שלמדנו על המרגלים, איך הם גילו איזה פירות ואיזה דברים גדולים יש בארץ ישראל. זה מפני שהם היו בהרגשה, בהשגת הא-לוהי.

גלעד: יש פה משהו מוזר. אתה אומר שאֶדום זו בינה. מלך אדום לא נותן לישראל לעבור בדרך. למה?

פרה אדומה זו הבינה. אדום גם כן, ארץ אדום זה הקשר בין בינה ומלכות. אבל הכל לפי דרגות, נכון שהם רוצים קודם לעבור דרך ארץ אדום. הם צריכים להיכנס דרך הקליפה שנמצאת באדום, שזה מלך אדום ולעבור בהתכללות מלכות ובינה בדרגת אדום. והקליפה הזאת לא נותנת להם לעבור. ואז, או שהם עוקפים את זה או שהם נלחמים ועוברים בכל זאת. זה תלוי בתיקון.

גלעד: זאת אומרת, שאדם נתקל ברצון שהוא ממש לא יכול לעבוד איתו?

זה רצון שלו עצמו. מלך אדום זה מי שיושב בי.

דני: משה גדול הנביאים, מוביל את כל העם. התכונה אולי הכי נעלה שיש באדם, והוא כביכול לא עושה מה שהבורא אומר לו.

זה לא שהוא לא עושה את מה שהבורא אומר לו. נסביר את זה כך, יש עם, כלומר רצונות פרטיים, יש את משה, ויש אפשרות לקלוט מֵי בינה, מים, בזה שמעלים את המלכות, את הרצון לקבל אליה. באותו מצב שנמצא העם, משה לא מגלה בתוכו כוח לעלות, כדי לסחוב את כל הרצונות שלו שנקראים העם, לדרגת הבינה. ולכן במקום לעלות דרגה ולדבר, הוא עושה את זה בדרגת המעשה ולא בדרגת הדיבור. וזו, בוא נגיד, עבירה מצידו.

דני: הוא כביכול נענש אחרי זה.

אני מתקשה כאן להסביר, אבל אנחנו צריכים להבין שכל העונשים בתורה הם תיקונים, אתה לא מסוגל לעשות אחרת, ברור לך מה זה הבורא אומר לו. זאת אומרת שברור לי לפי גילוי הרוחניות שלי שעכשיו אני צריך להגיע לדרגת הדיבור, לדרגה מסוימת בהתקשרות מלכות ובינה, אני יותר פשוט, יותר קצר, זה יותר נכון בי, ואני לא מגלה צורה אחרת של התיקון, אלא לעשות את זה בצורת המעשה. והוא גם עושה את זה עם המטה שלו, זאת אומרת, יש פה הסברים עמוקים מאוד. אבל ככה זה.

גלעד: זה כמו ניסוי, שנותנים את כל הכלים לעשות אותו והוא חייב להיכשל בו?

זה לא ניסוי, הוא חייב להיכשל. ואז התיקון שלו שהוא כביכול נענש. אבל אין עונשים.

גלעד: אבל בכל זאת, לא להיכנס לארץ ישראל, למרות שהוא מבקש אומרים לו לא. אז איך זה, שאין עונשים? הוא מגלה שהוא לא יכול להיכנס.

ודאי שלא, ארץ ישראל זו לא דרגת משה. הוא רעיא מהימנא. המקסימום שלו זו הבינה. אחריו באים כבר האחרים. ברור שזה לא דור המדבר. זאת אומרת, צריך להיות ממש שדרוג.

דני: שהוא יהושוע

כן.

גלעד: נקרא קטע קטן מפרשת חקת2, מספר הזוהר, קטע מספר שניים.

"וישראל נסעו" ... "והלכו אחר נחש עקלתון, השולט בארץ אדום."

עקלתון זה שכל הזמן זה מתחלף. אתה לא מבדיל בו, מה לטובה, מה לרעה, אבל הוא כאילו הולך לפניך.

גלעד: "ע"כ נאמר ויסעו מהר ההר. אז, ותקצר נפש העם בדרך, משום שסרו מן דרך החיים."

הם כאילו עקפו את ההר הזה. לא יכלו לעלות על ההר, כלומר, על ההרהורים שיש להם בדרך, הספקות שיש להם באמונה, בהשגת ההשפעה ההדדית והחיבור, הם לא מסוגלים להגיע לזה, אז הם עוקפים את זה. ודאי שמצד אחד, זו לא הצורה הנכונה. מצד שני, אם אתה לא עוקף את ההר, להר אין אפשרות ללכת. זאת אומרת, אתה צריך כאן לקבל הכבדת הלב, זו הדרך. התיקון הוא תמיד על הרצון האגואיסטי שקשה מאוד להתמודד עימו, אבל על ידי זה ודאי שמגיעים אחר כך לכל טוב. אבל בינתיים, בדרך, ככה זה.

גלעד: זה ממש מסביר את המשך הפסוק.

"על הכל הלינו, על התורה שבעל פה, ובתורה שבכתב." ... "כי אין לחם, תורה שבעל פה. ואין מים, תורה שבכתב. ודבר התורה שבעל פה היה קל היה בעיניהם."

קל, הכוונה היא, שהיא לא הייתה כל כך חשובה וזו הבעיה. כי התורה שבעל פה זו תורה שמגיעה אלינו מלמעלה, מדרגת זעיר אנפין והתורה שבכתב היא במלכות. ואז היה חוסר קשר דרך זעיר אנפין כלפי הבינה, כלפי הקבלה, כדי לקבל את תכונת ההשפעה. ולכן בהחלט לא היה להם כוח והם הלכו סביב ההר, הר חורב.

גלעד: בנוגע לעניין הנחשים, שהתחלת לגעת בו. אנחנו מכירים את סיפור הנחש מאדם הראשון. ומכירים את הסיפור מהזוהר על הנחש שעוקץ את האיילה ונסוג לאחור. ויש פה עוד היבט של נחש מנחושת שכל הרואה אותו, מתרפא.

המום שבנו, שאותו אנחנו צריכים לרפא זה האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו. לכן כל אחד מתרפא, לפי הצורה שהוא מתקשר לנחש, לפי איך שכל אחד מסתכל עליו. זאת אומרת, אתה מוציא ממנו את אותו הכוח שאתה רוצה ממנו, הרצון לקבל שאתה יכול להוציא לכלים שלך והרצון להשפיע, לכוונות שלך, ואז על ידי זה אתה מתקן.

אנחנו צריכים להבין שההתקדמות שלנו היא על פני האגו שלנו. הנחשים, עקלתון, נחש נחושת, ובכלל כל הצורות האלה הן כדי שנהפוך אותן. הרצונות האלה כולם טמונים בנו גם עכשיו בצורת על מנת לקבל, האכזרית, הערמומית, מהנחש הראשון של אדם הראשון, הכול בא משם.

אנחנו צריכים כמו בסמל הרפואה, להפוך את כוח הנחש לכוח מרפא, לאנשים בזמנים ההם לא היה דבר יותר גרוע מהנחש, הארס, הכוח ההרסני. וגם הריפוי הוא ממש באותו מקום. הכול תלוי בגישה שלך, אם אתה יודע להשתמש בכוח נכון, זה ריפוי. אם אתה לא יודע, זה מוות.

דני: אבל פה כביכול מוצג שהנחש נשלח ישירות מהבורא.

והנחש שעליו דיברנו עכשיו, הרצון לקבל שלנו, הוא לא מהבורא? והתורה שנקראת "סם החיים" ו"סם המוות", לא מהבורא? גם באמצעים וגם ברצון שלנו וגם בכוונות, בכל דבר ובכל פרט יש גם טוב וגם רע. והשימוש הוא גם לטובה וגם לרעה.

גלעד: אני רוצה לגעת בעוד נקודה, אהרון. כתוב שאהרון מת ואחריו ממשיך בנו אלעזר הכהן. מסופר ואני גם זוכר שלמדתי, שאת אהרון כולם אהבו, אפילו יותר מאשר את משה. מה זו התכונה הזאת שנקראת אהרון שבנו? ומה זה נקרא שמשהו מת פתאום, איך יכול למות?

כהנים הם בדרגת המעשה, אותו כוח באדם, שבמעשה עושה את התיקונים. משה זה הכוח שרק מתקשר לעליון, לדרגה הבאה, לא-לוהות. ואהרון מבצע את הפעולות, מכין אותן וכן הלאה. לכן כל העבודה שלו היא בית המקדש.

דני: ומה זה שהתמנה הבן? זה עובר בירושה?

אלה שתי דרגות. כנגד זה, כמו שאנחנו יודעים, גם בעולם שלנו יש את המנהג שהכול עובר מאבא לבן.

דני: גם במלוכה זה כך או אפילו בגֵנים.

נכון.

דני: אנחנו פה כבר כמה שבועות, ולכאורה, התחושה שלי שמדובר באותו סיפור. יש רצון לקבל שצריך לעשות תיקון, לקבל את האור ולעבור להשפעה. אני מנסה להבין, למה יש את כל הניואנסים האלה? כאילו כל סיפור בפרשת השבוע, הוא עלילה אחרת לגמרי?

חוץ מהרצון לקבל לא נברא כלום. הרצון הזה נמצא בשימוש האגואיסטי והתורה עוסקת בתיקון שלו. לרצון לקבל הכללי, יש תרי"ג רצונות פרטיים ואנחנו צריכים את כל תרי"ג הרצונות האלה, להעביר מהשימוש האגואיסטי לשימוש לטובת הזולת, לאהבת הזולת. זה נקרא לעשות תרי"ג מצוות. ואז ברצונות המתוקנים האלה, אנחנו מקבלים את האור שנקרא תורה, או גילוי הא-לוהות. על זה בסך הכול מדובר. וכל התורה זו הוראה.

דני: אבל יש ניואנסים מפרשה לפרשה?

אלה לא ניואנסים אלא באיזו הדרגתיות, בזה אחר זה, סיבה ומסובב, אתה מתקן את כל תרי"ג הרצונות האלה בכל שלב ושלב, מבראשית ועד ישראל, שהיא המילה האחרונה בתורה. רק אז אתה מגיע לישראל, ישר- א-ל ממש.

גלעד: נעבור לשלב המושגים, שבו נבקש בכמה מילים קצרות לתאר כל מושג ומושג.

נתחיל עם מקום.

מקום זה רצון. אין אחרת. כל רצון ורצון זה מקום שבו מתגלה או דבר טוב או דבר רע.

דני: טהרה.

טהרה זה כוח השפעה.

גלעד: טומאה.

ההפך, זה כוח הקבלה.

דני: מה זה מת?

מת, כלומר, לא מסוגל לעשות פעולה דלהשפיע.

גלעד: מים.

מים זה כוח שמחיה את הרצון לקבל והופך אותו ללקבל על מנת להשפיע. הכל כלפי השפעה, נתינה, הכול כלפי אהבה לזולת.

דני: מה זה סלע?

סלע זה רצון לקבל, שצריך לעשות עליו תיקונים כדי להשתמש בו בעל מנת להשפיע. ואז יש שתי צורות, או שאתה מכה או שאתה מדבר, תלוי באיזו דרגה. בצורה כזאת אתה יכול להוציא ממנו את פעולת ההשפעה, את המים שיוצאים משם. אבל או שאלה מי מריבה, או מי גבורות, או מי חסדים, השפעה, מי החיים.

גלעד: גבול.

המקום שבו אני חייב לעצור בפעולות ההשפעה שלי, מחוסר כוח הכוונה על מנת להשפיע. אני נאלץ לעצור ולא להשתמש יותר ברצון שלי, אני מגביל את עצמי.

דני: מה זה נחש?

נחש, זה הרצון לקבל האגואיסטי שממש הורס אותי, אוכל אותי. זה מיסודו של הרצון לקבל שטמון בכל אדם.

גלעד: רפואה.

רפואה זה תיקון. אותו נחש, אם אנחנו משתמשים בו בצורה נכונה, לטובת חיי האדם, אז הוא הופך להיות כוח הטוב. זאת אומרת, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב". את מי "מחזירו למוטב"? אותו הנחש, אותו יצר הרע הופך ליצר הטוב.

דני: מה זו ירושה?

ירושה היא מה שאנחנו מקבלים ממדרגה יותר עליונה, מאבא, מסבא. ככה גם ברוחניות, יש מדרגות, אם אני מקבל כוח ממדרגה יותר עליונה, שנותן לי גם אפשרות לעלות, זה נקרא ירושה.

דני: זה מצטבר?

כן.

גלעד: אנחנו ממש מסיימים את הפרשה. נקרא קטע מ"כתבי רב"ש", כרך ג',3

"הנבראים נבראו בטבע להיות מקבלים," ... "והיות שאי אפשר ללכת נגד הטבע, לכן נתן לנו העצה, שעל ידי תורה ומצוות נוכל להפוך את הטבע שבנו." ...

"לכן חוקי התורה נראים חוקים רק בזמן שהיצה''ר שואל." ... "ואז צריכים לקבל עליו הכל בתור חוקה, שהוא חסדים, השפעה, שהכל הוא רק למעלה מהדעת, הנקרא אמונה."

בזאת נסיים. ושבת שלום.

גלעד: שבת שלום. ותודה לך, הרב לייטמן. תודה דני. תודה לכם הצופים בבית. ונתראה ב"פרשת השבוע" הבא.

(סוף השיעור)


  1. "בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (תלמוד בבלי, סדר נזיקין, מסכת סנהדרין, פרק י"א, דף צ"ד, ב' גמרא)

  2. מאמר "ויסעו מהר ההר", אות ג'

  3. מאמר "זאת חקת התורה, ב'"