"פרשת השבוע"

וישב

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.11.14 – אחרי עריכה

שמואל: שלום לכם צופים נכבדים יקרים, אחיי ואחיותיי, שלום לך כבוד הרב, מה שלומך?

ברוך ה'.

שמואל: יופי. אז אני יש לי הצעה, חשבתי שלפני שאנחנו מתחילים לרדת לעומק הפרשה, אולי תצטיידו בספרים, אם לא הפעם, בפעם הבאה, כך שהפרשה תהיה מול עיניכם, ואז תוכלו גם להסתכל ולראות, ובכלל הספר הפתוח לפניכם יהיה מקור של השראה.

קחו דוגמה משמואל.

שמואל: אני אוהב מאוד את הפרשה הזאת. למה? קודם כל כי היא מתחילה בדבר שהוא כיף, "וישב".

"וישב" זה נקרא שלא מחליף מצבים, לא מחליף מקום, הכול בסדר, הכול מיושב, הכול שקט, זה בדיוק דומה ליעקב. מסופר כאן על דמויות שונות, הרבה אנשים, אבות, אנחנו עוברים את המצבים האלה על עצמנו. אז עכשיו הרצון לקבל שלנו, האגואיסטי, עובר מצבים, מצב שנקרא "יעקב". יעקב הקטן יושב בבאר שבע או כנען, יורד אחר כך למצרים, אבל הוא עדיין נמצא במצב שאין לו דחף לגדול, הוא יושב.

שמואל: מצב של וישב זה די ההפך ממה שקורה היום, אם היינו יכולים לבוא ולהגיד לכולם "תקשיבו שנייה, עם כל הבלגן, שבו, קודם כל בוא נשב".

זה טוב.

שמואל: נכון? קודם כל נאזן את הדבר.

אבל ברוחניות אנחנו נמצאים בכזה מצב.

שמואל: ויש לזה השפעה גם בגשמיות.

כן. ברוחניות אנחנו לא כל כך רוצים לזוז. כי ברוחניות אתה לא זז לקראת זה שיש לך יותר ויותר, ואתה משמין בכל מה שיש לך, אלא ברוחניות לגדול זה נקרא להתרחק מהאגו. ככל שהאגו יותר גדול כך אתה יותר מתרחק ממנו ובונה את עצמך מעל אגו יותר גדול. האגו גדל ואתה צריך לעלות מעליו, זאת אומרת לשלוט עליו, ודווקא מתוכו להיות יותר משפיע, יותר נותן, יותר מחובר עם האחרים. יעקב הוא קטן, "מספיק מה שיש לי, אני לא רוצה יותר".

וכאן באה לו הצרה, כי התוצאה מהרצון לקבל שלו היא מיוחדת מאוד, היא נקראת "יוסף".

שמואל: יוסף מהמילה להוסיף?

אוסף.

שמואל: אוסף, לאסוף.

לכן הוא אומר לאחים שלו "אתם צריכים להשתחוות אליי, אתם צריכים להתחבר אליי, אני הכי גדול, אני מנהל אתכם".

שמואל: מתמרד.

כן.

שמואל: סוג של מרד.

למעשה זה לא מרד, הוא אומר שיש לו תכונה שאין בכל האחים. זאת אומרת, האדם נמצא במצב של יעקב, יש לו כל מיני תכונות שונות, ואחת מהתכונות אומרת לאדם "אתה צריך עכשיו לסדר ולאסוף את כל התכונות שלך יחד ולהביא אותן לכיוון אחד, להיכנס לתוך האגו שלך ולהתחיל לשלוט עליו. זה נקרא שיעקב נכנס למצרים.

שמואל: לעובי הקורה.

בינתיים זה לא נראה כך.

שמואל: אבל הוא בדרך לשם.

הוא בדרך לשם. כי הנטייה שלו היא לאסוף את כל כוחות האדם, הנטייה של התכונה הזאת שנקראת "יוסף", היא לאסוף את כל התכונות ולהעמיד אותן לתיקון המלכות. יש לנו חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. יסוד אוסף את חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, את חמש הבחינות האלו יחד, ועל ידי התכונה הזאת שאוספת את כל תכונות האדם, הוא יכול לשלוט במלכות. וכאן כבר התכונות האלו שנמצאות בתוך האדם לא כל כך מסכימות לזה.

שמואל: הן מתנגדות.

זה לא כל כך פשוט לאסוף אותן, לאגור אותן יחד.

שמואל: את כל האחים, את כל הרצונות האלה.

כן. אבל, אם יוסף לא יאגור אותן יחד, לא יאסוף אותן יחד, הוא לא יוכל להתמודד עם המלכות. מלכות זה רצון לקבל שגדל ומתחיל לשלוט באדם, והאדם רואה שאם הוא ייקח את הרצון הזה ויסדר אותו נכון, הוא יוכל להגיע עד השמיים.

שמואל: מה זה כותונת הפסים?

חכה. כותונות הפסים זה אותו לבוש שיעקב עשה ליוסף, כי יעקב מבין שיוסף הוא ההמשך שלו. יעקב זה "תפארת", ספירת תפארת, קו האמצעי בגוף, ויוסף זה ספירת יסוד. זאת אומרת, בקו אמצעי נמצאת תפארת ותחתיה יסוד, ולכן יעקב רואה ביוסף את ההמשך. וכל יתר הבנים שלו, זאת אומרת התכונות שלו, סך הכול עושים צורה ליוסף, ואז קורה מה שקורה.

שמואל: הם מוכרים אותו.

כן. לא נכנס לזה, המכירה הזאת היא מאוד מאוד מאוד בעייתית. פילוסופים כתבו על זה, האם קראת את הספר של תומאס מאן?

שמואל: לא לאחרונה.

איזה שחקן. "לא לאחרונה". קראתי פעם ושכחתי.

שמואל: וודאי שקראתי.

סביב הסיפורים האלו יש הרבה ספרות יפה, גם בתיאטרון יש ודאי הצגות שמראות לנו את היחסים האלה בין יעקב, יוסף, אשת פוטיפר, זו ממש דרמה הוליוודית.

שמואל: לדעתי כל הפרשה הזאת היא ממש דרמה הוליווידית. הוליווד חוזרת עכשיו להתעסק עם מוטיבים תנ"כיים, הם עושים סרטים על נח, על המבול, על דוד המלך.

יש פה שוב חילוף שמות בין יעקב וישראל, האם יש לזה משמעות?

כן, כי על ידי זה שיעקב לא משתמש רק בתכונות שלו אלא גם מצרף לעצמו תכונות של הבנים שלו, על ידי זה הוא מגיע ל"גדלות", זאת אומרת שלא סתם "יושב". יושב זה סימן קטן.

שמואל: יש פה משהו מטעה, "וישב".

נגיד ילד קטן יושב.

שמואל: אתה כביכול מתאר לך משהו עם "וישב", ואחר כך תראה לאן זה מגיע.

כן, כי הוא כבר קם והולך.

שמואל: כן, מתוך הרצון הפשוט הזה, שהוא רצון רוחני גדול, אבל של "וישב", פתאום הוא עובר טלטלות וגיהינום.

כן, אלה טלטלות, אבל על ידי זה נגיע.

שמואל: כל משפט פה הוא כותרת בעיתון של היום. כל משפט פה יכול לפתוח מהדורת חדשות.

נכון. איך באמת במשפחה יפה וטובה מגיעים לשנאת אחים כזאת, עד שמתכוונים להרוג את האח שלהם.

שמואל: ברגע האחרון הם מוכרים אותו, משקרים לאבא שלהם שחיות אכלו אותו.

כן.

שמואל: שנאת האחים הזאת נולדת איפשהו, זה כביכול ההמשך שלה. האם השנאה הזאת נמשכת מאדם הראשון?

שנאת אחים נמשכת מתוך זה שכל אחד נמצא בתוך התכונה שלו. שניים עשר אחים, כל אחד מסמל תכונה מיוחדת בגופו של אדם, בנשמתו של אדם. ואם אנחנו רוצים לתקן את הנשמה, אנחנו צריכים לחבר אותם, לקשור אותם יחד. ליוסף אין שום תכונה מעצמו, חוץ מדבר אחד, הוא יודע לקשור אותם. והוא רצה כביכול לפי הנטייה שלו, כי הוא קיים בתוך בית יעקב, שניים עשר בנים זה כל בית יעקב, הוא רצה לפי הנטייה שלו לחבר אותם בצורה פשוטה, "אתם צריכים להבין שאני המנהל, שאני הראשי, אני בעל הבית ואתם צריכים להסתדר איתי. אני אחבר את כולכם יחד ואנחנו הולכים קדימה, מתפתחים קדימה לקראת הרוחניות, לקראת השתוות עם הבורא".

שמואל: הרצון להשפיע.

כן. אבל התכונות האלה לא מסכימות.

שמואל: כי בטבע שלהן, באגואיזם שלהן הן מתנגדות לזה.

כן. הן גם נמצאות באיזה מאבק זו עם זו. כי כל אחד נמצא בתכונה שלו והוא לא יכול להבין את האחר, אלא רק בהתחברות יחד על ידי יוסף, יש ביניהם מבנה יפה. אבל איך להתחבר? מצד הטוב זה לא יוצא, זה מה שאנחנו למדים.

שמואל: בטוב זה לא מסתדר.

לא. וכאן אנחנו צריכים מוסר השכל, לראות מה קורה. שבטוב אנחנו לא מתחברים, אנחנו מתחברים רק מצד הרע. ואיך אנחנו מתחברים מהרע? על ידי זה שנצטרך לעבור את המקרה הזה של מכירת יוסף וכו'. הם לא רוצים להתחבר יחד, הם רוצים למכור, לזרוק את התכונה הזאת שמחייבת אותם להתחבר. ואתה יכול לראות את המצב הזה גם בחברה שלנו היום. אז אם אתה לא רוצה, אם אתה רוצה לזרוק את התכונה הזאת שמחייבת אותך להתחבר, אתה תצטרך לרדת למצרים, שישלטו עלייך כל מיני כוחות רעים, ואז כשהם ישלטו עלייך, בעל כורחך אתה בכל זאת תבצע פעולות חיבור. אתה תסכים להיות תחת יוסף, שהוא עכשיו מלך מצרים וכל בני יעקב משתחווים כלפיו. כך יוסף מוביל אותם עד שגומרים תקופה טובה של שבע שנות שובע, הוא מוביל את כל מצרים ואת בית יעקב, ואבא שלו בא אליו עם כל בני ביתו.

בקיצור אנחנו רואים שכדאי לנו להתחבר בצורה טובה, להשתחוות כלפי יעקב שיחבר אותנו, שההמשך שלו זה יוסף, ויהיה לנו טוב. ואז גם לא נצטרך לעבור את מצרים, אולי אנחנו יכולים ללכת בצורה אחרת. היום אנחנו כבר אחרי המעשה, אבל אולי אפשר גם כך לעשות. איך שלא יהיה, התורה מספרת לנו איך זה נעשה כשיוסף יורד. וכאן מתחיל הסיפור ההוליוודי, כמו שאתה אוהב, על אשת פוטיפר.

שמואל: בדיוק. פה נכנסת האישה, שהרי בגללה אנחנו נמצאים פה, הכול בגלל האישה. מה הסיפור הזה של אשת פוטיפר, שמוצאת חן בעיניו, מנסה לשכב אתו, מה היא מנסה לעשות אתו, עם הכוח הזה של יוסף?

אשת פוטיפר זה רצון לקבל גדול, ענק. לא מסודר, לא מתוקן, מסריח מאוד, כמו ש"יצר האדם רע מנעוריו".

שמואל: "לפתח חטאת רובץ" גם?

כן, בדיוק. כי יוסף מסמל לנו נטייה להשפעה, לאהבת הזולת, לבורא.

שמואל: אבל אולי בכל זאת אפשר.

אולי. אבל אי אפשר לבצע את זה, כי אין לך נחיצות להגיע לבורא, להידמות לבורא אם אתה לא נכנס לרצונות גדולים, שבורים, שקודם כל הם אשת פוטיפר. אתה חייב להיכנס לכל הרע, זה נקרא "בראתי יצר רע", ואז מתוך הרע הזה שאתה נכלל עימו, כשתרצה לצאת ממנו, מהרצון הזה, מהנוקבא הזאת, אתה תצטרך את הבורא, וזה הפתרון.

שמואל: כי אף אחד אחר לא יוכל לעזור לך.

אז תהייה מחובר לבורא, שזאת המטרה. לכן אשת פוטיפר משחקת כאן תפקיד, ובכלל לכל מה שקורה במצרים, ולכל דבר בעולם יש תפקיד פשוט אחד - באיזשהו כיוון, קצת, בכמה מילימטרים לדחוף את האדם לקראת הבורא, שיבוא לדבקות. אין שום צורה אחרת. רק הבעיה היא, או שאנחנו שומעים למה שיוסף אומר, ולא צריכים לרדת למצרים, או שאנחנו יורדים למצרים ואז אין לנו ברירה, אנחנו צריכים לעבור את אשת פוטיפר, ועוד ועוד דברים. זאת אומרת, תמיד, בכל מצב יש לך דרך קצרה יותר, מבורכת, קלה, ויש לך דרך עקיפה, ארוכה וקשה.

שמואל: היום אנחנו הולכים בדרך עקיפה.

אנחנו נמצאים בדרך ארוכה ומלאה ייסורים, ולכן שוב מתגלה חכמת הקבלה שמסבירה לנו שכדאי לקצר את הדרך. למה לא לשמוע ליוסף? למה לא לשמוע לכל המקובלים שמראים לנו את הדרך, נותנים לנו פנס ביד, מטה ביד, וקדימה.

שמואל: אשת פוטיפר מפילה את יוסף.

מצד אחד. מצד אחר, דרך זה שהוא נכנס לבית סוהר וכן הלאה, הוא מגיע להיות ממש סגנו של פרעה. זאת אומרת, הוא מגיע לרצון לקבל הגדול הזה, הנורא של כל המציאות שנקרא "פרעה", ולידו הוא הופך להיות מראה דרך, מורה דרך, יוסף. זאת אומרת, בכל זאת מגיעים לתפקיד נכון, אבל על ידי כמה שלבים וכמה ניסיונות וכמה בעיות. ובכל זאת יוסף במקום, והוא מוביל, ואת הקטע הזה שבו הרצון לקבל שלנו, הפרעה, מובל על ידי הרצון להשפיע שלנו שנקרא "יוסף", את הקטע הזה אנחנו עוברים בצורה נכונה.

שמואל: ליוסף נדבק הכינוי "בעל החלומות", פותר החלומות.

כן.

שמואל: זאת אומרת, הרבה חלומות מופיעים בפרשה הזאת. מה זה חלום?

"חלום" זה נקרא שאני כבר מרגיש במשהו את המצב הבא, אבל עדיין זה לא התממש. זו מין נבואה.

שמואל: חלום זו מין נבואה?

אם אני הולך באמונה למעלה מהדעת, אם אני מתנתק מהאגו שלי ורוצה להיות ברצון להשפיע, באהבת הזולת, מחוץ לי, אז אני כאילו מתרומם מהגוף האגואיסטי שלי וחושב על משהו שנמצא מחוץ לגוף שלי, שמטרת החיים שלי לא שייכת לגוף אלא היא שייכת לרוח שלי, זה נקרא שאני מתרומם, עולה לדרגת החלום.

שמואל: שני שרים מופיעים בחלום.

כן.

שמואל: מי השרים האלה?

שר המשקים ושר האופים.

שמואל: מה זה משקה ומה זה אפיה?

בוא נגיד שזה שמאל וימין, שר המשקים זה כוח היין, כוח הדין, כוח שבא על ידי סחיטת ענבים, ביין יש גבורות.

שמואל: כן.

יין זה סיפור בפני עצמו. והשר השני הוא שר האופים, זה שמתעסק באפייה, בלחם.

שמואל: יש פה משהו של אמונה.

ימין ושמאל.

שמואל: ימין ושמאל. זה גם מופיע במגילת אסתר.

לחם שייך יותר להשפעה, ויין שייך יותר לקבלה.

שמואל: בסוף הורגים את שר האופים, את הרצון לקבל.

בסוף הורגים את שר האופים מפני שכדי להיכנס למצרים אסור להנות ממאכלי מצרים. זה סיפור שלם, צריכים להביא קו ימין חדש. אבל קו שמאל שזה שר המשקים, יוסף אומר לו בחלום, אתה תיקח את הענבים, אתה תסחט אותם ותן את זה לפרעה, זאת אומרת, בסופו של דבר את קו שמאל, את הכלים דקבלה, אתה תנהל, ובזה תנהל את פרעה.

שמואל: יוסף נהיה מנהל של מצרים.

כן. האמת שזה לא פשוט, אתה יכול לראות את זה בהרבה מקרים בהיסטוריה, שליד הרבה מלכים או אנשים חשובים או שרים או דיפלומטים או בכלל אנשי עסקים בכל הדורות היו יהודים.

שמואל: זה גם מה שמעלה את השנאה כלפי היהודים בעניין של כסף.

זאת לא הסיבה לשנאה, הסיבה לשנאה היא הרבה יותר עמוקה ומקורית. הסיבה לשנאה מגיעה מתוך המאבק בין עשו ויעקב. ולא כמו שהעולם חושב שזה מפני שיעקב גנב את הבכורה, אלא זה מפני שהוא לא משתמש בבכורה. זאת הבעיה, לכן העולם שונא אותנו.

ברור לעולם שאנחנו חכמים, ברור לעולם שהוא תלוי בנו, הם אומרים את זה, שהיהודים עושים צרות בכל העולם. איך עשרה מיליון יהודים יכולים לעשות צרות לשבעה מיליארד אנשים? איזה כוח יש בהם, למה כל העולם נגדנו?

שמואל: בעצם העולם רואה בנו את הפוטנציאל שאנחנו לא רואים בעצמנו?

העולם רואה שאנחנו מנהלים את העולם וכך אומר. מה העולם אומר? אנחנו חלשים, אנחנו לא יכולים לעשות עם היהודים האלה שום דבר. מה לעשות איתם? הם מנהלים את העולם, בכל מקום הם נמצאים, בכל מקום הם מסובבים את הכול, ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה כלום.

שמואל: זה בדיוק מה שקורה במצרים, נכון?

וחוץ מזה, זה לא שהם מנהלים, שינהלו, נגיד שאנחנו נסכים, אבל שינהלו כך שהעולם יראה טוב.

שמואל: שיהיה לנו טוב מזה.

לכן במקרים שיש בעולם משבר, תקופות רעות, זה נורא ליהודים, כי אז עוד יותר נוטים להאשים אותנו בכל דבר, והם צודקים. כי אנחנו לקחנו את הבכורה ואנחנו לא משתמשים בה לטובת העולם.

שמואל: כן. אולי משתמשים בה לטובתנו.

גם לא, יוצאות לנו מזה רק מכות.

שמואל: כן. לא יוצא לנו שום דבר מזה.

אנחנו צריכים ללמוד מהי הבכורה, לנהל את זה נכון. לאומות העולם יש רק תפקיד אחד, לחייב אותנו לנהל.

שמואל: הם עושים את התפקיד שלהם נפלא. אנחנו כנראה עוד ישנים, עוד לא קבלנו אותה קריאת התעוררות, השכמה.

זה הולך לעורר את היהודים האלה. אתה רואה כמה מכות הם עוברים במצרים עד שמתנתקים סוף סוף מהשימוש האגואיסטי בפרעה, ברצון האגואיסטי שלהם, ומתעלים מעל זה לעבודה רוחנית. הם מוכנים לברוח מכל הכסף הכבוד והשליטה, העולם הזה, וממה שכל אחד בונה לעצמו, ולהתעסק בלבנות ארמון רוחני, בית ה'.

שמואל: אני חוזר הביתה לבנות את הארמון הרוחני בבית שלי.

כן.

שמואל: לעשות תיקון עם המשפחה, לתפוס כיוון.

מה תגיד בבית? שהיית בשיעור תורה ולמדת איך להתנהג נכון בבית, או איך לנהל את הבית.

שמואל: איך להיות בעל הבית.

אני רואה, איך להיות בעל הבית.

שמואל: יש לי את התנועות האלה, עוד אין לי את המילים. אבל אני אחבר, אני אעשה סינכרוניזציה בין הדברים.

אתה שחקן.

שמואל: בסדר, אני שחקן.

אבל אשתך מבינה אותך אחרי כל המשחקים, וגם הילדים.

שמואל: לפעמים אני חושב שאם לא הייתי מפורסם, הילדים שלי היו עוזבים אותי. מפני שאני קצת מפורסם אז אני יכול להשתמש בזה.

לטובתם.

שמואל: כן, אולי זה יעזור להם במשהו. אבל חוץ מזה, אני באמת שואל למה אני פה.

כאן או בעולם הזה בכלל? או במשפחה? אנחנו לא נוגעים בשאלה למה אתה במשפחה. אז למה אתה בעולם או למה אתה מופיע בטלוויזיה?

שמואל: למה אני בא לפה לעשות את פרשת השבוע? מה אכפת לי מפרשת השבוע?

כי משהו מפרשת השבוע אתה לומד. מה למדנו היום נגיד?

שמואל: אז אני אצפה בטלוויזיה, אתם עושים תכניות.

אבל למה בלעדיך?

שמואל: אני אוותר על זה.

אני לא יכול עם אף אחד אחר לעשות מהפרשה איזה צחוק.

שמואל: מה למדנו היום? הלכתי היום ללמוד, מה השכר הרוחני? מה הלמידה שהייתה פה?

פשוט מאוד, מילה אחת, חיבור. מה רוצה יוסף? לחבר את כל תכונות האדם למטרה אחת נעלה, ולשם זה אם לא הולך לו בדרך טובה ויתר תכונות האדם לא מסוגלות להתחבר, לא רוצות להתחבר, אם בני יעקב מפזרים את האדם לכל מיני כיוונים, כל אחד לכיוון שלו ומושכים את האדם, אז אותה תוצאה מגיעה על ידי מכירת יוסף, ירידה למצרים, כניסה שלו לבית סוהר והכול.

שמואל: אבל היינו בסיפור הזה.

אבל לא רציתם בדרך טובה. אז אני אהיה סגנו של פרעה ואני אנהל אתכם כבר מהגובה הזה.

שמואל: אני הולך הביתה לחבר את המשפחה הקטנה שלי, לפחות שנתחיל לחבר את התא המשפחתי לתא אחד, שאחד יהיה בשביל כולם וכולם בשביל אחד, ואולי משם האור הקטן יופץ החוצה ואז יתחברו עוד ועוד אורות.

אתה שחקן, אתה פנוי בבוקר בדרך כלל כן?

שמואל: לא.

חזרות?

שמואל: כן.

כל הזמן? מתי אתה הולך לסופר? מתי אתה עושה כביסה? מתי אתה מכין ארוחת צהריים?

שמואל: תראה, היום לפני שבאתי הפעלתי מדיח, העברתי כביסה מהמכונה למייבש. לקחתי את הילדה לגן, התלבטתי אם לקחת אותה לרופא כי היא השתעלה שיעול לא טוב כל הלילה.

היא פשוט לא רצתה ללכת לגן.

שמואל: לא, חשבתי איך אני לא אגיע לכאן, איך אני אבטל, הרב בא מחוץ לארץ. ואז אמרתי, אני חייב וזהו. ואז אשתי שאלה, לאן אתה בעצם הולך בבוקר? אמרתי שאני הולך לכאן, ואז היתה שתיקה. אתה נוסע בשתיקה בין רמזור לרמזור, ואתה מביא אותה לעבודה.

למה בשתיקה?

שמואל: שותקים, כי אתה במחשבות. ובבוקר לפני זה אני עוד צריך לקחת את הבן לקופת חולים לבדיקה, כי הוא הולך לצו ראשון בצבא, ואם הוא לא יבוא עם תוצאות הבדיקה הוא יצטרך לעמוד שם שעות ולחכות. ידעתי מראש שזה יחסוך לו את התור, אז רצתי. אבל בקופת חולים צריך לקחת מספר ואתה צריך לחכות שעות.

ואז אתה נכנס ואומרים לך, "אתה חושב שאתה וילוז'ני, יש תור". ואז אמרתי, "אני רק שאלה", אז אמרו לי, "כן לכולנו יש שאלות, רק לך יש שאלה? גם הילדים שלנו בתור".

בקיצור, שיהיה לכם רק טוב, שאו שלום וברכה, ניפגש בלי נדר בשבוע הבא.

נתחבר ועל ידי זה נסלק את כל הצרות.

(סוף השיחה)