011_heb_o_rb_bs-tes-04_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/tHBS1Bkb?mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך א'. חלק ד'. פרק ד, חלק ה'

בפרצוף גלגלתא מה היה? פרצוף גלגלתא קיבל את האור, על מנת להשפיע, היה בסדר, היה שבע רצון, רוצה להישאר כך. כאילו פתאום בא אור מקיף, על ידי איזה סיבות ביטל את הכוח ההתגברות שלו, וראה עכשיו, אם הוא יקבל יהיה בעל מנת לקבל, לא רוצה, מפסיק לקבל. מדוע? הוא לא רוצה בהשתוות הצורה.

אי לזאת, נשאר לו הרשימות, שהיה לו אור שהיה יכול להתגבר עליהם, ועכשיו לא יכול. אם כן, מה הסיבה שאין לו אור, שנשאר ברשימות בלי אור? הסיבתה הייתה שחסר לה מסך. אם כן מה הוא צריך לבקש עכשיו? המסך שעולה למעלה. מה זה מסך שעולה למעלה? גם צריך פירוש.

הלא אין לו מסך. רק מה, כוח התגברות שהיה לו עולה למעלה ואומר, תן לי כוח התגברות. אני לא מכוח עצמי מקבל, עולה למעלה, תן לי כוח רצון לקבל. רק מי עולה למעלה, אומרים?

תלמיד: מסך.

רב"ש: כוח ההתגברות שאין לו, שמע, תן לי כוח התגברות. בשביל מה צריך את זה? הרשימות שנשאר לו מהסתלקות האור, מה הרשימות? מחייה את הכלים. זה אחת. וגם אומרים, המסך, כוח התגברות, נשאר בו רשימות מכל מדרגה ומדרגה שהיה לו. שעולה למעלה, כאילו על דרך הציור, מה אתה רוצה? כוח התגברות כמו מקודם, לא. אני רואה כוח התגברות מקודם נחלש לי. תן לי כוח התגברות יותר קטן.

אתה זוכר משל שלי? לא ככה, מילר? אני לא יכול לקום... לקום בשעה אחת, תעיר אותי בשעה שתיים. ומחר קשה לי לקום בשעה שתיים, אתה יודע? ריבונו של עולם, תן לי כוח שאני אוכל לקום בשעה שתיים וחצי. אחר כך, בוא ניתן לי כוח בשעה ארבע. ואחד אומר, תן לי כוח שיהיה לי לבחור או לא להתפלל. צו השעה אין לי כוח. מתפללים, תן כוח. מדוע מבקשים יותר? תירוץ אין לי, כל אחד ואחד יכול לתרץ לעצמו.

הוא אומר, שאלה, מדוע אנו לומדים שהביטוש של אור פנימי ואור מקיף נעשה בטבור ולא בראש? הוא שואל, שיהיה אותה ביטוש בראש. אז הוא מתרץ את זה עם משל גשמי. מטבע שאדם בא לאיזה בעל הבית, הוא יושב עם המשפחה ואוכל. או... מחומם... כן. הוא מזמין אותו לסעודה, הוא מתבייש, עד שבסוף הוא אומר, אתה יודע, קצת עוגה, קצת משקה אני אקבל. נטילת ידיים? לא. לחם, בשר, דגים? לא. הוא לא מתחיל איתו לריב אותו, כן, תעשה... לך תאכל בשר ודגים גם כן. אלא, לאחר שקיבל עוגה, משקה, קצת איזה דג מלוח, הוא חושב, נו, אולי תאכל גם כן, בשר ודגים גם כן.

נמצא, מטרם שהתחיל משהו לקבל, לא שייך אם תקבל עוד, עוד לא קיבל שום דבר. לאחר שכבר קיבל חלק, נו, קח עוד. כך הוא מתרץ.

למעלה באות ד', מה כתוב למעלה?

ד) והנה אנו צריכים, שחצי הכלי שמבחוץ יאיר מחמת אור המקיף, והנה אור המקיף גדול מאד, ט ולא היה עובר הארתו להיות נבלע ומאיר תוך דופן הכלי, כי יש הרחק והפרש והבדל גדול ביניהם.

נראה ט', מה הפירוש הדבר? הלא אנחנו לא מדברים במקומות, מה העניין שהוא אומר, גדול, קטן? ט'.

ט) כי אין האור מתלבש בכלי, אלא אם כן, שיש ביניהם יחס של השואת צורה, וכל זמן שיש צורה ניכרת בכלי כלפי האור, הרי שינוי צורה זאת דוחה ומפריש את האור, ואינו מניחו לעבור בתוכו להיות נבלע בהכלי.

מה כתוב כאן? כי אין האור מתלבש בכלי, אלא שיש יחס של השואת צורה, וכל זמן שיש צורה ניכרת בכלי כלפי האור, שיש צורת כלי, הרי שינוי צורה שיש בכלי, לא יכולה להתחבר עם האור, ואינו מניחו לעבור בתוכו להיות נבלע בהכלי. וז"א "כי יש הרחק והפרש גדול ביניהם". כלומר, ששינוי הצורה הוא המבדיל והמרחיק בין הרוחנים.

הוא הסביר לו פשוט, מה הפירוש הרחק מקום? הלא אין מקומות למעלה. אז הוא אומר פשוט, כמו שלומדים תמיד, השתוות הצורה נקרא קרוב, ושינוי צורה נקרא רחוק. אם כן מה יש?

כתוב הלאה למעלה, ולכן הוצרך י שפנימיות הכלי הגרוע, ישתוה עם אור פנימי הגרוע, ויאיר זה בזה.

י) כי כל גדלו ושבחו של האו"פ, הוא בעביות הגדולה יותר והגרוע יותר. ונמצא על כן, שפנימיות הכלי, שהיא עבה יותר וגרועה יותר, היא משתוה ממש לגדלו של אור פנימי, הגרוע מאו"מ.

מה כתוב כאן? לכאורה הוא סותר את עצמו. מה זה פנימיות הכלי? למדנו מקודם. המדובר הוא בכלי דהמשכה, כל שעב ביותר, אם הוא מתגבר, הוא עושה מסך, ממשיך אור יותר גדול. מדוע? שיש שם השתוות הצורה, שמקבל אותו בעל מנת להשפיע. לכן, אור פנימי נקרא גרוע, מצד אחד, שהוא מקבל רק חלק, והשאר נשאר מבחוץ.

מצד אחד, אור פנימי נקרא חשוב, הוא משיג אותו. איך הוא משיג אותו? מי נבלע בכלי? שיש השתוות הצורה. אז יש השתוות הצורה? שהוא יכול לעשות עליו מסך. ואינני רוצה, כמו שלמדנו קודם, כל המקסימום שהוא יכול לקבל, קיבל אותו. והשאר? לא יכול לעשות עוד מסך.

נמצא, אם אני אגיד שכאן מדברים פנימיות הכלי נקרא חוטם, בחינה ג', מה נקרא בחינת אוזן? ב' חיצוניות. הוא יותר לא יכול לקבל. נמצא, האור, איפה הוא קשור? בב' שיתגלה אחר כך בפנימיות, ובינתיים זה בבחינת מקיף.

זה שאומר, וכן כ חיצוניות הכלי המעולה, שהוא עביות דבחינה ב', יאיר בו האור מקיף המעולה, דאם לא כן היה נשאר חיצוניות הכלי בלי הארה.

כ', מה הוא אומר?

כ) כי הוא נשלל לגמרי מבחינת עביות הכלי, חיצוניות הכלי המעולה, הוא אומר, נשלל לגמרי מבחינת עביות הכלי הנצרך להמשכת האור, לא משתמש עימו, שאינו נוהג באו"מ, וע"כ אין לו יחס. רק עם בחינה הזכה יותר שבכלי, בשביל שתהיה לו עמה יחס של השואת צורה, דהיינו הנצרך להתלבשות האור.

עוד הפעם. וכן כ חיצוניות הכלי המעולה, המעולֶה, יאיר בו האור מקיף המעולה, דאם לא כן היה נשאר חיצוניות הכלי בלי ההארה.

מה הוא אומר כאן? מסביר, כי הוא נשלל לגמרי מבחינת עביות הכלי, הנצרך להמשכת האור, מי הוא? בחינה ב', חיצוניות הכלי, שאינו נוהג באו"מ, מה זה אור מקיף? שהוא לא ממשיך אותו, לא, לא ממשיך אותו בפנימיות, שהוא אומר, שהוא עשה מסך עליו, מקבל חלק. הוא לא מקבל בכלל מבחינה ב'. וע"כ אין לו יחס, רק עם בחינה הזכה יותר שבכלי, בשביל שתהיה לו עמה יחס של השואת צורה, דהיינו הנצרך להתלבשות האור.

כאן צריכים לתת קצת הקדמה. מהו ההבדל בין פנימיות הכלי לחיצוניות הכלי? פנימיות הכלי נקרא, מה שהוא אומר, אני רוצה לקבל. אז כבר אין השתוות הצורה בעל מנת להשפיע. אם כן כבר יש השתוות הצורה עם האור, הוא מקבל אותו.

מה זה אור מקיף? הוא לא מקבל אותו. אני לא רוצה להמשיך אותו יותר. מדוע? אם אני אמשיך אותו, יהיה בעל מנת לקבל. אני מג' מקבל מקסימום. אם הוא לא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע, אז האור מקיף הזה יכול להאיר בכלי הזכה ביותר לכל הפחות, שיש לו פחות עביות. ב' יש פה עוד עביות מג'. לכן, יש יותר השתוות.

לכן הוא מתרץ, מדוע מוכרח להיות אור מקיף בכלי יותר זכה? בכלי אבל אין השתוות עם ג'. מדוע פנימי כן יש השתוות? הוא יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע. מדוע ב' הוא לא יכול לקבל בעל מנת להשפיע? כבר קיבל המקסימום, יותר לא יכול. נמצא, מה שנשאר יתגלה אחר כך.

עוד הפעם. בזמן שהוא ממשיך האור בבחינה ב', הוא אומר, אני רוצה לקבל אור על בחינה ב'. כמה מקבל? כמה שיכול, חלק כן וחלק לא. ומה שנשאר, הוא אומר, אני לא רוצה לקבל אותו. במי הוא קשור? בכלי יותר זכה, בעביות דבחינה א'. מתי הוא יתגלה, האור המקיף? על עביות דבחינה א'. מדוע ב' לא מקבל א'? כמה שיכול לקבל הוא מקבל, יותר לא יכול. מקבל המקסימום תמיד. נמצא, באיזה בחינה יתגלה אחר כך אור מקיף? בא'. ועכשיו יש לו קשר עם א', המדוע א'? א' יותר זכים מב'. כך עולה כל הסדר.

אז גמרנו דף רמ"ב, צריכים להתחיל אות ה' למעלה. נתחיל רמ"ב, אות ה', כן?

גם יש סיבה אחרת, לְמה? מדוע הכלי חיצון של כלי לאור מקיף נמשך מבינה, אוזן שמאלית? פֶּה, כלי הפנימית ששייך לאור פנימי נמשך מחוטם מדרגה יותר נמוכה. אף על פי שאנו רואים בחוש שהכלי פנימי יותר חשובה, בזה אנו משתמשים, אם כן היית צריך להיות במדרגה יותר גבוהה מבינה, לא מזעיר אנפין שנקרא חוטם.

הלביש את זה בשתי קושיות. מדוע אם אור מקיף יותר גדול מאור פנימי, אז האור היה צריך להיות על כלי חיצון יותר חשובה מאור פנימי, ואנחנו רואים ההפך במציאות? כלי פנימי שאנו משתמשים בו יותר חשובה.

ב', אם באמת היא יותר חשובה, כמו שאנחנו רואים, מדוע אין לו שורש יותר גבוהה שנקרא בינה? אלא מה השורש הכלי הפנימי? חוטם, שהוא בחינת זעיר אנפין, מדרגה יותר נמוכה. אז הוא רוצה לתת עכשיו עוד הסברה מדוע הוא כך.

זה שאומר, גם יש סבה אחרת, מדוע הוא כך הכלים מסודרים? והיא קרובה אל הסבה הראשונה ממש. והוא, כי הנה ל אור מקיף, חשקו ורצונו להתחבר עם אור פנימי. ולכן אם חצי הדופן של הכלי מ מצדו החיצון, לא היה זך יותר, לא היה עובר בו אור המקיף, ואין לו מי להתחבר עם אור פנימי. והיה אור פנימי חסר מלקבל בו אור המקיף.

אמנם בהיות חצי הכלי של דופן החיצון זך, היינו מדרגה יותר גבוהה מבחינת בינה, אז יש יכולת באור המקיף, לעבור עד חצי עובי הפנימי של הדופן, ואז מאיר זה, אור מקיף בזה, באור פנימי, אף על פי, שחציו הפנימי של הדופן לא יהיה זך, איך יכול לעבור האור מקיף אל אור פנימי? אך בזה אין חשש, מדוע? כי האור פנימי עובר ומאיר בו עד חצי עוביו הפנימי, אף על פי שאינו זך יותר.

נמצא, שאור פנימי לא עומד מתחת הכלי הפנימי שאור מקיף צריך להגיע אליו. אלא איפה עומד אור פנימי? בחצי עובי הפנימי על יד כלי חיצוני של אור מקיף, ממילא הם יכולים לפגוש זה בזה. זה התשובה.

מה מפרש על זה? מתחיל ל'. מה כתוב על ל'? מה כתוב למעלה?

ל אור מקיף חשקו ורצונו להתחבר עם אור פנימי.

ל) כלומר, שחושק להתלבש בפנימיות הכלי, ולהאיר ביחד עם האו"פ עד כמה שאפשר לו, מה כתוב כאן? מה קשה לו? מה פירוש האור רוצה להתחבר עימו? אור מקיף רוצה להתחבר עם אור פנימי, מה פירוש הדבר? כל האורות שמדברים, כל העניין הוא להאיר בתוך הכלים. אור לגבי אור מה שייך לומר? יש שם חיסרון, צריך לקבל, להשפיע?

על זה הוא מתרץ, כלומר, אין הכוונה לאור פנימי, כלומר, שאור מקיף חושק להתלבש בפנימיות הכלי. ומה שכתוב להתחבר עם אור פנימי, הכוונה, השתוות הצורה. כמו שאור פנימי מאיר בכלים, גם אור מקיף רוצה להאיר בכלים.

כמו שלמדנו, להיטיב לנבראיו הייתה על כל האור. ועכשיו התחתון מקבל בכלי פנימי הגבלה, רק מה שהוא חושב שיכול לכוון אותו בעל מנת להשפיע, והשאר הוא לא רוצה לקבל, אז הוא גם כן רוצה להאיר, זאת אומרת כאילו צריך להתגלות כל ה... כל ההשפעה העליונה.

עוד הוא מוסיף, ובאמת, והוא מפני שסופו הוא להתלבש בכלי לגמרי, אין אנו יכולים לשאול, הלא סוף כל סוף אור מקיף צריך להיות בחוץ, מה פתאום רוצה להאיר בפנים? גם זה לא נכון. בסופו של דבר, כל אור מקיף ייכנס בפנים.

כמ"ש לעיל, שאו"פ פירושו, מה שכבר מלובש בכלי, ואו"מ פירושו, העתיד להתלבש בכלי לאחר מכאן, דהיינו בהמשך זמן עד גמר התיקון. לכן הוא אומר, הוא רוצה להתחבר באור פנימי, היינו בהשתוות הצורה, כמו שאור פנימי מאיר בכלי, גם הוא רוצה להאיר בכלי, אבל הוא לא רוצה לחבר עם האור. אם כן, איזה פירוש זה?

הלאה, מ'. מה כתוב למעלה?

ולכן, אם חצי הדופן של הכלי מ מצדו החיצון, לא היה זך יותר, לא היה עובר בו אור המקיף.

מ) הוא מוסיף בזה לדייק, שאם לא היה לו החיצוניות הזך יותר המותאם לאו"מ, אז לא היו המקיפים יכולים לעולם להתלבש בפרצוף אלא משהו, "כי לא היה עובר בו אור המקיף, והיה האו"פ חסר מלקבל בו אור המקיף".

מה כתוב כאן?

הוא מוסיף טעם, גם יש סיבה אחרת. מה זה סיבה אחרת? עוד טעם הוא אומר, עוד סיבה. על מה? שאם לא היה החיצוניות הז... החיצוניות הכלי זך יותר, אז המקיפים לא היו יכולים לבוא להתלבש בפנימי לעולם. מדוע?

וטעם הדבר, כי האו"פ נמשך תמיד ממעלה למטה לגוף, רק מהבחינה שכנגדה בראש. למשל, האו"פ דמלכות דגוף נמשך...
תשים לי...
למשל, או"פ דמלכות דגוף נמשך ממלכות דראש, שהיא בחינה ד' כמותה. והאו"פ דכלי דז"א דגוף, נמשך מבחינת החוטם של ראש, שהיא בחינה ג' כמותו. והאו"פ, דכלי הבינה דגוף, נמשך מאזן דראש, שהיא בחינה ב' כמותה. וכו'. כל בחינה שבגוף נמשך מבחינה שכנגדו בראש.

הלאה.

אמנם, האו"מ, נמשך תמיד מהספירה שלמעלה מהבחינה שכנגדה. כי האו"מ דמלכות דגוף, נמשך מן החוטם, שהיא בחי"ג. והאו"מ דז"א נמשך מאזן, שהיא בחי"ב. וכו' עד"ז.

וזהו בהתפ"א דעקודים, שהמסך שבמלכות הוא בחי"ד. ובהתפ"ב שהמסך שבמלכות הוא בחינה ג', נמשך האו"פ למלכות ההיא, מן החוטם, גם כן בחי"ג כמותה, והאו"מ להמלכות ההיא, נמשך מלמעלה, מן הבחינה שכנגדה, דהיינו מן האזן שהיא בחינה ב'. וכו' עד"ז.

מה הוא מסביר לנו כאן? תסתכלו. אנו למדנו, מה זה אור פנימי? מה שיכול להתקבל בפנימיות הכלים. דהיינו, מלכות דראש שהמשיכה את האור ועשתה חשבון, כמה שיכולה לקבל המקסימום על מנת להשפיע, את זה היא תקבל. יותר מזה היא לא יכולה. בסדר. על איזה בחינה אנחנו מכנים הבחינה הכי גבוהה? בחינה ד' דעביות.

אומרים, מה שתוכל לקבל אחר כך, מתי? שיזדכך הבחינה ד'. אז היא תוכל לקבל אותה גם על בחינה ד'? לא, על בחינה ג'. הוא לומד כאן, אני לא יודע מדוע, על פרצוף ע"ב, הרב. שכלי הפנימי שלו, הזיווג שהיה בראש על בחינה ג', שנקרא חוטם, פֶּה גם כן מתבלבלים. יש לנו לדבר פה דאור ישר, שנקרא מלכות. בזה אין שום שינויים. כל המדרגות מקבלים דרך הפה, דרך המלכות.

אם כן, מה הפירוש אני אומר, חוטם, אוזן? הוא אומר כלל, הט' ראשונות נקרא אור, לא כלי. אלא מה, תלוי באיזה קומה יש בפה, יש במלכות, או מקומת חוטם, בחינה ג', או מקומת ראש, שהוא בחינה ב'.

דוגמה. כשאנו מדברים מפרצוף ע"ב, איזה חשבון עשתה המלכות דראש דע"ב? על בחינה ג', על בחינת חוטם שמאיר בפה דמלכות, שהיא הכלי המקבלת, היא יכולה לקבל. יותר מזה היא לא יכולה לקבל. מה שהיא לא יכולה לקבל, למדנו, נקרא אור מקיף. איך זה יקובל אחר כך? על בחינה ב'. בחינה ג' כבר לא יכולה לקבל, אין לה מסך.

נמצא, אור פנימי תמיד בכלי יותר נמוכה מאור מקיף. האור מקיף, איפה הוא נמצא? אם נגיד שאור מקיף צריכים לבוא בכלי יותר עביות, לא יכולה, לא יכול להתגבר עוד הפעם באותה קומה. לפי זה יוצא תמיד, האור פנימי על מה שעושה זיווג שמקבל עכשיו? הוא אמר שבעביות הכי גדולה.

אם מדברים בע"ב, אז הוא... איך לומדים? מן נקב חוטם שמאל, נעשה פנימיות הכלי.

תסתכלו באות ב', דף ר"מ.

ב) ואל יקשה בעיניך מה שכתבנו לעיל, כי ג מן אזן שמאל הנכנס בפה, מה הפירוש אזן שמאל הנכנס בפה? פה נקרא כלי דאור ישר, מלכות, הנכנס בפה, כוונה, על בחינה ב'. ומן נקב חוטם שמאל, צריכים גם כן ממנו... בפה, היינו עביות דבחינה ג', נעשה פנימיות הכלי. ועם היות כי אור המקיף גדול ומעולה מאור הפנימי, עם כל זה פנימיות הכלי גדול מחיצוניות הכלי, כנראה בחוש העין, מה שאין כן בחינת האורות, כי אור הגדול שלא יוכל הכלי להמשיך ולקבל בתוכו, מאיר מבחוץ בסוד אור מקיף, ואור המועט נשאר בפנים, מה שאין כן בכלים. ד ואם כן, הוא שואל, איך מבחינת אזן שהוא עליון יהיה חיצוניות הכלי, לאור מקיף הגדול, ומן החוטם שהוא יותר תחתון, בחינה ג', פנימיות הכלי.

על זה הוא מפרש, פנימיות הכלי בע"ב זה חוטם, על זה הוא מקבל, יותר לא יכול לקבל. נמצא, איפה קשור האור מקיף? שיתגלה אחר כך בב'. ואם אני יותר אומר שהוא ית... ית... לא יכול להתגלות רק בג', האור מקיף נשאר בחוץ, אף פעם לא יכול לבוא בפנימיות. המסך תמיד נחלש, בחינה אחרונה נאבדת. לכן אומרים, פנימיות הכלי חשוב מה שמקבל עכשיו, אבל מקבל רק עשרים אחוז, נגיד, ואור מקיף זה שמונים אחוז. אבל אני לומד שמקבל אור מקיף פעם אחת. רק כל פעם מקבלים חלק מאור מקיף.

נמצא, אחר כך ב'. ב' מאיר, מה נשאר שהמקיף צריך להאיר? בא'. נמצא, תמיד על מה שמקבל יותר עב ויותר חשוב, מקבלים פנימיות. ואור מקיף, הגם שאור הגדול לא יכול לקבל אותו, ועל איזה עביות יתגלה אחר כך? עביות יותר זכה. יהיה עוד הפעם אותו דבר.

עוד הפעם. כאן אנחנו מדברים מפרצוף ע"ב. פרצוף ע"ב, יש לו ד' בחינות דאור ישר כמו כולם. זה אין השתנות. וכל הזיווגים נעשים בפה, מדוע? זאת היא מלכות, בחינה ד'. אז זה בחינה ד' דאור ישר, לא של מסך.

הוא אומר, מן אור אזן שמאל הנכנס בפה. מה זה אוזן? למדנו בבחינה ב' דאור ישר. מה הפירוש בחינה ב' דאור ישר? נכנס בפה. הלאה. ומן נקב חוטם שמאל, נעשה פנימיות הכלי. היינו, בחינה ג' שנקרא חוטם הנכנס בפה, נעשה פנימיות הכלי. מה הפירוש נכנס בפה? פה נקרא בחינה ד' דאור ישר, כלי. שאני אומר חוטם נכנס, כוונתו על עביות דחוטם, עביות דבחינה ג', כבר מדברים מהמסך. וגם יש בחינה ב' גם כן.

בא הוא ואומר לך, על איזה בחינה הוא עושה זיווג? מה זה זיווג? זיווג דהכאה. מה זה זיווג דהכאה? המשיך את האור ודוחה אותו, לא רוצה לקבל אותו, רק בשיעור שיודע שיכול לקבל על מנת להשפיע.

נגיד שהמשיך האור על בחינה ג', כך הוא מקבל ממנו חלק מסוים, נגיד חמש עשרה אחוז מהאור הזה. והשאר אם הוא יקבל, יהיה בעל מנת לקבל, מה הוא אומר? אני לא רוצה לקבל. נמצא, מה מתפשט אחר כך בגוף, שנקרא פנימיות? רק ג' חוטם. ואור מקיף? נשאר בחוץ, לא רוצה לקבל אותו. כן או לא?

עכשיו, מה הפירוש אור מקיף? יש שני פירושים. אחד, הוא לא מקבל אותה עכשיו, לא מסוגל, הוא כבר מקבל עכשיו מקסימום מה שיכול, והוא עתיד להתלבש בפנימיות הכלים. אז הוא אומר, במה קשור אור מקיף הזה? שיוכל לקב... שיוכל להאיר אחר כך בפנימיות הכלים. אומרים, הוא קשור בב'. היינו, מתי שהוא יעשה זיווג על עביות דבחינה ב', אז הוא יכול לקבל חלק מאור מקיף הזה שתהיה בפנימיות.

מה שאין כן, אם אני הייתי אומר, שאחר כך אם הוא רוצה לקבל את אור מקיף שיהיה פנימי, גם כן מוכרח להמשיך על בחינה ג'. והיות שאנחנו לומדים תמיד, בחינה אחרונה נאבדת, אז היה יכול לקבל אור מקיף חלק? לכן מוכ... לומדים, מה שמקבל עכשיו, הוא מקבל מעביות הכי גדולה. מקסימום מזה, יותר מזה הוא לא יכול, ג'. ואחר כך הוא יקבל האור מקיף, איך יתגלה אחר כך? על ב'. זה הפירוש שאור פנימי... אור מקיף רוצה להתחבר עם אור פנימי.

מה הפירוש אור עם אור? כוונתו, השתוות הצורה. כמו שאור פנימי מאיר בפנימיות הכלים, גם כן אור מקיף רוצה להאיר בפנימיות הכלים. איך הוא יכול אחר כך להאיר בפנימיות הכלים? דווקא אם אני אומר שהוא יוכל לקבל אותו על בחינה ב'. אבל אם אני אגיד שהיא על בחינה ג', אף פעם לא תוכל. מדוע? בחינה אחרונה נאבדת. אור מקיף בעצמו מחליש אותו. בזה שהוא אומר, תקבל יותר, הוא מחליש אותו. אבל מה התוצאה, הרווח מזה? הוא יקבל מדרגה יותר קטנה, ב'.

על זה אני רוצה שתשאל, אני גם כן ארוויח יותר מזה, ארוויח יותר הבנה.

נחזור לעניין איפה שהפסקנו. זה רמ"ג, טור א'.

ומובן עתה היטב, אשר המלכות אינה יכולה לקבל האו"מ, זולת איזה כלים שבגוף. אם תהיה לה בחינת כלי ג"כ, מלמעלה מהבחינה שכנגדה בראש, שקנתה זאת, ע"י עליתה לז"א, כמ"ש לפנינו.

וז"א, מן אור אזן שמאל, כלומר בפרצוף ע"ב, שהמלכות שלו היא בחי"ג, נמצאת פנימיות הפה, מה שמקבל הוא הגובה הקומה של החוטם, שהיא בחי"ג, וחיצוניות הפה, מה שלמעלה מבחינתה, בחינה ב' שהיא האזן.

זה קשור לאור מקיף. אור המקיף יכול להאיר אחר כך, מתי שיהיה לו זיווג דהכאה על בחינה ב'. אבל אם היית אומר שצריך לבחינה ג', אף פעם לא יכול להאיר.

אז אנחנו צריכים ללמוד עכשיו דף רמ"ג, אות ו'.

קבלה מדיה

קבלה מדיה

איזור אישיכדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

פסח זה הדבר הכי קרוב אלינו

פסח זה הדבר הכי קרוב אלינו

פסח זה הדבר הכי קרוב אלינו

טועןתיכף מגיע

קבלה מדיה© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם

איזור אישי
כדאי להיכנס כדי להוסיף לייק לסרטונים, לשמור תכנים ולהירשם למינויים.

טוען
תיכף מגיע

קבלה מדיה
© כל הזכויות שמורות 2003-2026 בני ברוך - קבלה לעם