ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.07.21 – אחרי עריכה

דודי: היום יש לנו הרבה נושאים מרתקים, נתחיל בנושא הראשון, חיים בבקשה.

חיים: לפני כמה זמן התפרסם סקר של מכון פיור, מכון מאוד מאוד נחשב למחקר בארצות הברית שמוציא הרבה סקרים שאחר כך משתמשים בהם בעיתונות וכן הלאה, בנושא היחס של האמריקאים לעונש מוות. הסקר מצא ש-60% מאוכלוסיית בארצות הברית תומכים בעונש מוות לרוצחים, למרות ש-78% מהאוכלוסייה מכירים בסיכון של הרשעה והמתה שגויות. בנוסף לזה 63% חושבים שעונש מוות בכלל לא מרתיע אנשים מביצוע פשעים חמורים, ולמרות זאת רוב האנשים תומכים בעונש מוות.

מעניין שאפילו בקרב מצביעים למפלגה הדמוקרטית, ששם היית מצפה לתמיכה משמעותית יותר נמוכה, בכל זאת 46%, קרוב לחצי, חושבים שבמקרה שהאדם רצח עונש מוות הוא מוצדק מוסרית. בקרב מצביעי המפלגה הרפובליקנית זה מגיע ל-77% שחושבים שזה מוצדק מוסרית.

קודם כל אולי נתחיל במה שאתה חושב, על פי השקפתך האם בכלל לאדם מותר לדון אדם אחר למוות?

לפי דין תורה אנחנו רואים שדבר הזה קיים. הוא מאוד חמור, הוא עם הרבה הגבלות ותנאים אבל זה קיים. זאת אומרת, ישנם כאלה מקרים שמגיע לאדם למות, ויש כמה סוגי גזר דין מוות, צורות שממיתים את האדם.

חיים: כן, "ארבע מיתות בית דין"¹.

כן.

חיים: וזה באמת הוחלט לפי הסנהדרין וכן הלאה.

סקילה, שריפה, הרג וחנק.

חיים: נעזוב רגע את ארבע מיתות בית דין, מה אתה חושב שצריכים להיות התנאים כדי שאפשר יהיה לשפוט, לקחת חיים של אדם?

אם אנחנו רואים שהאדם הוא באמת מזיק לציבור והוא עשה בזדון את מה שקרה והוא לא חושב שעשה איזה אסון ומוכן לחזור לעשות שוב ושוב, אז או שאנחנו צריכים להכניס אותו לכאלו מצבים שהוא יחיה שם עד סוף החיים או שבמקרה של חיים כאלו שאין בהם תועלת לכולם וגם לו, אז אומנם אנחנו סך הכול בני אדם, אבל אנחנו כנראה כן יכולים לגזור עליו גזר דין מוות.

חיים: אם זה אדם שעשה באמת פשעים מאוד מאוד חמורים וגם רואים שהוא לא יכול להשתנות, הוא לא יכול לחזור למוטב, מה עדיף לחברה, שאדם כזה יהיה כלוא לכל ימי חייו או גזר דין מוות?

קשה להגיד, כי "הקם להרגך השכם להורגו"². אנחנו צריכים לראות, אם אדם באמת רוצה להרוג אחרים, אנחנו יכולים להרוג אותו לפני זה, לפני שהוא גורם את זה לאחרים. זה מה שאני חושב.

חיים: כשאני חושב על כך שאדם ישפוט אדם אחר למוות, אני לפחות מרגיש שזה לא דבר רגיל. בישראל וגם בארצות הברית, אין הבחנה בין שופט כזה ושופט כזה. אתה חושב שלאדם שמוסמך לשפוט מישהו למוות צריכים להיות קריטריונים אחרים, אופי אחר מאשר אדם ששופט דיני ממנות או דיני רכוש?

כן, אצלנו בכלל העניין של שופט הפך להיות לכזה קל שכל אחד יכול ללמוד כמה שנים ואחר כך אם הוא יודע לנאום יפה זה מספיק. אנחנו לא יודעים לשקול את הפנימיות שלו עד כמה הוא נמצא בתוך הדיבורים שלו ואנחנו לא מסוגלים לקבוע דין צדק.

חיים: זו באמת השאלה, איזה שופט בכלל ישמח לשפוט מישהו אחר למוות?

אם אתה שואל אותי אין דבר כזה, מצד אחד, מצד שני אנחנו נמצאים במצב כל כך קשה, חמור שאנחנו חייבים לשפוט. מה תעשה?

חיים: בישראל מה שעושים זה מאסר עולם, גם בארצות הברית, יש מדינות שבהן יש עונש מוות ויש כאלה שאין בהן, ששופטים למאסר עולם.

אני לא יודע. אני אגיד לך, לי אין על זה דעה, כי אני חושב על תיקונים, אני לא חושב על קלקולים. אז העבודה שלי היא דווקא בצורה הפוכה, מהחצי לתיקון ולא מהחצי לקלקול. ולכן לא נמצא בזה, לא חושב על זה, אבל בכל זאת מי שגרם מוות לשני צריכים כבר להתייחס אליו בחומרה רבה.

חיים: אני רוצה לשאול על טבע האדם קצת יותר. עורכי המחקר חשבו וגם ראו את זה אחר כך בתוצאות שיש הבדל במחקר או יכול להיות הבדל, לפחות הם בדקו את זה, בין דמוקרטים ורפובליקנים מבחינת היחס לעצם האפשרות של עונש מוות. ובאמת הם ראו שיש אצל הרפובליקנים יותר תמיכה מאשר אצל הדמוקרטים. קודם כל השאלה היא, מה מבדיל מבחינת האישיות, מבחינת האופי של האדם בין דמוקרטים ורפובליקנים, זה סוגים שונים של אנשים? מה גורם לאדם לחשוב אחרת, להרגיש אחרת, לפתח דעות שונות?

קודם כל השמות האלה רפובליקנים ודמוקרטים לגמרי מבלבלים. אנחנו היינו צריכים לקבוע לזה פשוט מספר 1 ומספר 2 וגם זה לא יפה, למה זה 1 ולמה זה 2. אבל אני לא מכנה אותם רפובליקנים כי הם שייכים לאיזו רפובליקה, ודמוקרטים כי הם שייכים לדמוקרטים, נמצאים בדמוקרטיה, ש"דמו" זה עם, זאת אומרת שליטת העם, כאילו דמוקרטים, ורפובליקנים זו שליטת משטר נוקשה. אני לא חושב שזה נכון, בזמננו זה בכלל איבד כל קשר עם מהות השמות.

חיים: אבל מה גורם לאדם להתפתח לכיוון של גישה מסוימת לחיים ולאדם אחר לכיוון של גישה אחרת?

זה סוגי בני אדם, איך שחינכו אותם, מה שעשו מהם, איך ששכנעו אותם. כעקרון גישה לכיוון זה או לכיוון זה נמצאת בכל אדם ואדם, גישה, איזו נטייה טבעית, אבל אחר כך צריכים לפתח אותה, וכאן יכול להיות אדם שביסודו היה צריך להיות דמוקרטי, אבל התחנך בכאלו מוסדות שעשו ממנו רפובליקני. יש הרבה דוגמאות כאלה.

חיים: אתה רואה קשר בכלל בין נטייה פוליטית של אדם לתמיכה או התנגדות שלו בכל מה שקשור לעונש מוות?

כן ודאי, ודאי שכן, וגם זה משתנה. מה שהיה לפני 50 או 100 שנה מצד הדמוקרטים לעומת היום יכול להיות כמעט הפוך, והרפובליקנים גם. אבל הקווים הכללים בעצם בכל זאת נשמרים, זה לפי האופי האדם.

חיים: האם זה עניין של שורש האדם או שזו השפעת הסביבה?

זה שורש האדם בטוח אבל בהשפעת הסביבה, שהשפעת הסביבה יכולה להפוך לו את השורש, ממש. אנחנו רואים גם כאלה מקרים לפעמים, שאדם שנולד ומגיע לו להיות רפובליקני נעשה פתאום דמוקרטי ומתחיל להילחם נגד המשטר, ולא עבור משטר חדש שהוא רוצה במקום משטר ישן, אלא בכלל נגד המשטר, לעבור משלטון לעם וכולי. היו כאלה מלחמות ומהפכות.

חיים: מבחינת שורשי בני אדם האם רוב העולם הוא ימין או שמאל, או שיש שוויון ביניהם, נגיד כמו יום ולילה או משהו כזה?

אי אפשר להגיד, אבל אפשר להגיד שישנם זמנים שבהם כאילו נשפכים כולם יותר לכיוון הדמוקרטים או יותר לכיוון הרפובליקנים, הזמן עושה את שלו. לא יודע, זה תלוי בירח, בכוכבים, בכל מיני שינויים פנימיים כאלה בטבע שמגיעה תקופה כזאת.

חיים: איפה אנחנו עכשיו?

עכשיו קשה לי להגיד. אני חושב שכל זאת אנחנו במעבר אבל במעבר לכיוון רפובליקנים. אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולהבין שמה שצריך זה רק משטר שיטפל בבני אדם לחנך אותם לחיבור ולאהבה שזה כאילו יותר קרוב לדמוקרטים, אבל המשטר בעצמו צריך להיות מיוסד ומוחזק על ידי הרפובליקנים.

חיים: זאת אומרת, ממשלה חזקה אבל שמחנכת לחיבור ואהבה של העם?

כן. אבל שוב אני אומר, השמות האלה הם ממש לא לעניין, אני לא רואה בדמוקרטים יותר אהבה ויחס יותר לבבי זה לזה. לא.

חיים: בישראל אין עונש מוות כידוע חוץ ממקרים מאוד מאוד קיצוניים, נגיד כל מיני רוצחים נאצים למיניהם. אתה חושב שבישראל צריכה להיות אפשרות להטיל עונש מוות?

אני לא יודע בכלל מי זה ישראל, מי זאת מדינת ישראל, לכן אני לא יכול להגיד איזו חוקה צריכה להיות כאן ומה צריך להיות. אבל ודאי לא חוקה שבאה לנו מהמנדט האנגלי או מהמנדט תורכי, הדברים האלה לא צריכים להיות. אנחנו צריכים ללכת לפי הטבע שלנו ולפי החוקה שלנו וזה "תורה" ואין לנו ברירה רק לקבל אותה שהיא נמצאת למעלה מהזמן ולא שהיא הייתה נכונה לפני 5000 שנה והיום לא.

חיים: באתי לשאול על חברה מתוקנת, אבל אני כבר מבין ממה שאתה אומר, שבחברה מתוקנת בעצם צריך לחזור למבנה שהיה עם הסנהדרין.

כמה שאנחנו מבינים את זה, אבל חכמת הקבלה מסבירה כך שאפשר להבין פחות או יותר מה אנחנו צריכים להיות לפי החברה המתוקנת.

חיים: זאת אומרת בחברה מתוקנת, בעתיד, כן יהיה דבר כזה, אבל האם לפי שופטים מיוחדים?

כן, שופט זה שופט. זה לא רק מקצוע, זה מעמד בחברה, אדם שיש לו סמכות ולא אחת, יש סנהדרין, יש ממש חכמים, מאה עשרים איש ושבעים איש ועשרות ומאות, יש הרבה מאוד דינים בזה, ודיין זה דיין, זה משהו מאוד חשוב ומכובד בעם, וצריכים כאלו אנשים שהם ידונו ויביאו לנו את פסק הדין.

חיים: מה צריך לקבוע את המעמד של שופט?

שופט צריך להיות מושפע רק מהבורא.

חיים: מה זה אומר?

אתה רואה מה קורה נגיד היום, שקונים, מוכרים כל מיני משרות ומשכנעים זה את זה מרגע לרגע לכיוון ימין או שמאל, כך או כך, כל חברי הכנסת וכל הממשלות ובין הממשלות. "מאכרים" כאלו וכאלו, ממש תמורת כל מיני דברים שכך הם פועלים, משפיעים זה על זה. וזה עניין של הזמן שהוא זמן של קלקול. עכשיו אנחנו מתחילים להתקרב לזמן של תיקון, וכאן יש בדרך הכרת הרע, שאנחנו נכיר את הטבע שלנו עד כמה אנחנו לא מסוגלים לעמוד על דבר אמת, וכדי להיות בזה אנחנו צריכים לעלות למעלה מהעקרונות שלנו, מהערכים שלנו, לערכים אמיתיים, רוחניים, נצחיים.

וזה לא תלוי בכל מיני עורכי הדין האלה, שאני קונה בכמה מיליונים את ההוא כי הוא יותר חזק מההוא, ויש לו יותר לחץ על השופט ההוא וכן הלאה, אלא כאן אין דבר כזה שאני מחפש עורך דין שהוא יותר ויותר מתאים למצב כדי להגן עליי נגיד. איזו שטות יש בזה מלכתחילה, איזה לכלוך יש באדם, שאני יכול לקנות אותו בכסף, ובזה תלוי מה יהיה גזר הדין ועד כמה.

זה נורא מה שקורה לנו.

חיים: זה ברור, אבל מה זה נקרא שאדם שהוא שופט, מושפע מהבורא?

לכן העניין הוא שאנחנו מסרנו את עניין המשפט לאנשים רגילים שאין להם שום עקרונות מלמעלה, ושופט צריך להיות נציג של הבורא. מי יכול לשפוט? רק הבורא, אבל מפני שאין לנו קשר עימו אז יש שופטים, וכתוב, "שומרים ושופטים תעשה לך בכל שעריך", שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל מי? איך? זה לגמרי לא כמו שעכשיו. לכן אין לנו מה לדבר על דין צדק, על משהו. קונים, אתה רואה איזה פשרות עושים שם, סוגרים שם את כל העניינים ביניהם, כל מיני כאלה "נציגי העם".

חיים: וכששופטים ישפטו באמת רק לפי השפעת הבורא אז איך הם ישפטו, מתוך מה?

לפי המשפט העליון, זאת אומרת המשפט הרוחני. הם יהיו בגובה כזה שהם יידעו מה צריך לעשות במקרה כזה או כזה. זאת אומרת, במקום הבורא הם יידעו איך להתייחס לכל מקרה ומקרה שיש לפניהם והם יגידו מה צריך לצאת לפי חוקי הטבע העליון, שכך אנחנו צריכים להתייחס למקרה הזה וכך להתנהג. לחיים, למוות, לאיזה קנס, ועוד ועוד. אבל הם לא יגידו, אפשר להרוס את הבניין או לא בגלל פוליטיקה ובגלל עוד כל מיני יחסים אחרים, אלא אצלם זה יהיה ברור מה צריך לעשות לפי האיזון של הטבע. סך הכול השופט פועל לאזן את הטבע.

חיים: אנחנו מתקרבים עכשיו לעידן של גמר התיקון, האם בתקופה של גמר התיקון, בחברה מתוקנת יש בכלל פשעים חמורים? יש בכלל פשעים? אולי לא צריך שופטים?

ודאי שצריכים.

שאלה: יש פשעים?

בגמר התיקון עצמו אני לא יודע, שם ודאי שאם גמר התיקון הכללי, אז אין יותר פשעים.

חיים: אוקי, אז בדרך נגיד לחברה מתוקנת?

בדרך אנחנו צריכים. כדי לאזן את החברה שעדיין לא אוזנה, אנחנו צריכים יותר ויותר שופטים ושוטרים וציבור שיתמוך בזה.

יש לנו בעיה בקיצור.

דודי: נעבור לאייטם הבא.

טלי: לאחרונה עלתה תוכנית חדשה באחד מערוצי הטלוויזיה שנקראת "שאלה ותשובה". הרעיון הוא לארח צמד אורחים שכל אחד בא מעולם הפוך בדיוק משל חברו, במטרה לבנות גשר בין שני העולמות ההפוכים לגמרי שמהם הם באים, בעצם "לכסות באהבה" מעל השוני ביניהם.

ודוגמה מעניינת הייתה של שתי דמויות, אחת חוזרת בתשובה והשנייה יוצאת בשאלה ושתיהן ממש הציגו את התהליך שכל אחת עברה, ממש ברחו אחת מהעולם של חברתה, ובכל זאת היה המון דמיון בחוויה שלהן ובתחושות שעליהן הם סיפרו. מורגש בסיפורים שמוצגים מצבים הופכיים בצורה ממש קיצונית בין שני האנשים, ובכל זאת ניתן לראות שיש ביניהם תחושה של הזדהות וחוויות משותפות. מה בכל זאת מאפשר להם להזדהות זה עם זה, כשבעצם אחד ברח מהעולם של האחר, וההיפך?

שכל אחד הרגיש באיזושהי חברה חיצונה וגם באיזשהו מצב פנימי שלו שהוא לא מסוגל להמשיך. אז באותו המצב שהוא לא מסוגל להמשיך עם המצב הפנימי ועם המצב החיצון, שניהם דומים. אומנם כל אחד ממצב כאילו הפוך, אבל אני לא רואה בזה כל כך הופכיות, כי כל אחד לא היה סובל את עצמו ולא היה סובל את הסביבה שלו ורצה לשנות את עצמו, וגם רצה לשנות את הסביבה וכנראה שכך הצליחו. שיצליחו, שיהיה להם לבריאות, שיצליחו.

טלי: זאת אומרת, בעצם השוני שבסביבה קיים, אבל התחושות הפנימיות דומות.

אנחנו לא יכולים לדון את הסביבה ולא יכולים לדון את האדם, אנחנו יכולים לדון את האדם כלפי הסביבה. כל אחד כלפי הסביבה שלו, ששניהם לא יכולים לסבול את מציאותם בסביבה מסוימת. ולא שבגלל זה הסביבה הזאת יותר טובה והסביבה הזאת יותר גרועה או בני האדם ההם, שני האנשים האלו הם יותר גרועים ויותר טובים, לא, אלא זה מצב שקורה עם כל אחד ואחד, והעובדה, שאומנם שניהם הפוכים, אבל התוצאה היא דומה.

טלי: הייחודיות בפלטפורמה הזאת היא, שבניגוד לתכנים אחרים שמשדרים, בחרו דווקא להדגיש מתוך השוני את הגשר שנבנה בשיחה בין הדמויות, ונקודת ההתחלה הייתה שבאים משני עולמות שלא מסכימים, אבל יחד עם זה מוצאים דרך השיח איזו תשתית שמגשרת. האם באמת זוהי התשתית הנכונה, איזו פלטפורמה כזאת של שיח שמבינים שבאים מעולמות הפוכים?

זה כבר תלוי לא באחד ולא בשני, אלא בסביבה המשותפת. שבכל זאת הם חיים במדינה ובסביבה יותר רחבה, האם הסביבה הזאת נותנת תשתית לשתי הדעות האלו להתקיים כל אחד בשלו, וגם לעשות ביניהם איזשהו מין שדה שמשותף לכולם. בכל זאת יש לנו מדינה וחוקים ושירותי מדינה וכל הדברים האלה, שאנחנו חיים יחד, האם יש דבר כזה או לא. וכאן היה אולי על משהו לדבר, אבל זה לא על המצב של האחד והשני, אלא על מה שיותר משותף בין כולם.

טלי: אמרת עכשיו כשיש תשתית. אתה מדבר על תשתית של חוקים, של כללי התנהגות, איזה סוג של חוקים?

כן, כללי החברה שלא שייכת לא לחילוניים ולא לדתיים, אלא שעומדת לשרת את כולם. עד כמה ההחברה הזאת מקבלת בחשבון את כל המצבים האלו. עכשיו המצב שלנו יהיה עוד יותר מסובך, עכשיו אנחנו הולכים לקבל עוד מאות, אלפי ערבים ולתת להם אזרחות. זה מה שקורה בדרך עכשיו. מה יהיה אחר כך? יהיה עוד יותר גרוע. זה לא יהודים חילוניים ודתיים מכל מיני סוגים, אלא ממש יהיו כוחות גדולים מאוד, מצד שלישי.

טלי: למה אתה רואה שדווקא עכשיו זה מגיע?

אני יודע על מה מדובר. הממשלה הזאת נותנת עכשיו אישור לקבל אזרחות של המדינה להמון אנשי אסלאם.

טלי: אנחנו רואים, וגם ראינו במהלך הכנת האייטם הזה כשדיברנו על שונות ועל ניגודים, שממש כל אחד מאיתנו יכול להצביע על ניגודיות בתוך התא המשפחתי שלו. משפחות שאחד חילוני, אחד חרדי, ויש כל מיני דוגמאות כאלה של פערים בסביבה הכי קרובה, בתא המשפחתי הקרוב של האדם. מאיפה כדאי להתחיל לגשר על הפערים האלה שהם כל כך גדולים, ואנחנו גם שומעים ממך שהם עוד יותר ילכו וייווצרו בחברה. בתא המשפחתי, מאיפה להתחיל ואיך לבנות תשתית נכונה להתחיל לגשר על הפערים האלה, למצוא איזו נקודת השקה משותפת?

מהחינוך. ומפני שמערכת החינוך היא ניתנה לכנסת ישראל, לפרלמנט שלנו, אז ודאי שהיא תלויה בכל מיני מאבקים שמתעוררים שם, ולכן אין לזה תקווה שזה יגיע לאיזה משפט צדק.

אני מצטער, אבל אין לי מה להגיד, אין כאן תקנה. אם אנחנו נישאר במצב כמו שעכשיו, אין תקנה, לא למדינה ולא למערכת החינוך, למערכת המשפט, לכל המערכות שלנו שבנינו, אין תקנה. אנחנו מכניסים את עצמנו למצבים כל פעם יותר ויותר גרועים. זה כמו שתמיד דיברנו, שבעם ישראל כל אחד מנוגד לשני ואפילו מנוגד לעצמו, כך אנחנו גם נראה את זה יותר ויותר בכל החלקים והשטחים שבמדינה. וזה הופך להיות יותר ויותר גרוע משנה לשנה.

נורמה: לגבי המצב בארץ, אנחנו רואים בזמן האחרון שהערבים מאוד מתקרבים או יותר רגישים למסר של חכמת הקבלה, רואים ברשתות איך מגיבים בצורה מאוד חמה. איך זה ישפיע לטובה או איך אנחנו יכולים לבנות על העתיד שתהיה התקדמות בכיוון הזה?

אני לא יודע איך זה ישפיע או לא ישפיע. לא שאני נגד הערבים ולא שאני כנגד האסלאם, אני כנגד התנועות המודרניות שרוצות לחסל את מדינת ישראל, כי בלי זה לא יהיה תיקון העולם. ואני חושב לא על הערבים ולא על היהודים אלא בכלל על כל העולם, שאם אנחנו לא נלך לכיוון של להעלות את הערכים של "ואהבת לרעך כמוך" וכולי, מה שחכמת הקבלה מדברת ובאיזו צורה צריכים לייסד את זה, לא ייצא שום דבר. ודאי שבעתיד אנחנו חולמים על החברה ששם כולם יהיו וכולם "ידעו אותי מקטן ועד גדלם" ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", אבל זה בתנאי שיהיה תיקון.

דודי: בנושא זינוק בהתפתחות האנושות מאז ימי האר"י.

תיארת מצב שבו האנושות תלך ותרגיש יותר כמה היא נמצאת במערכת אחת שקושרת אותה יחד, שעוד נראה פריצה של כל הגבולות והגירה עולמית מסיבית שתביא בסופו של דבר לקרבה פנימית. אמרת שהמגפה הכלל עולמית הנוכחית האיצה את הרגשת התלות הזאת, אבל המגמה הזאת נמשכת במאה, מאתיים שנים האחרונות עם התפתחות הטכנולוגיה והאינטרנט, ועוד הוספת שזה בכלל מתחיל מימי הביניים, מתקופת האר"י. אתה יכול להסביר את הקשר בין ההתפתחות הרוחנית שהתבטאה עם בואו של האר"י לבין ההתפתחות הגשמית שהתבטאה במהפכה תעשייתית?

הכול שייך להתפתחות. יש התפתחות טכנולוגית, תעשייתית, מדעית, פילוסופית, תרבותית, חינוכית, גם במשפחה, בחברה עצמה ישנה התפתחות, אז מה השאלה?

דודי: מה גורם לכל ההתפתחויות האלה בכל התחומים?

הרצון לקבל שנמצא ביסוד של החברה שמתפתח בכל מיני אופנים. זה עדיין הרצון לקבל, מה שמתפתח בו יותר שגורם לו להתפתחות, זה אותו כוח רצון להשפיע שעובד בינתיים לטעם הרצון לקבל.

דודי: מה גרם לזינוק של ההתפתחות בתקופת האר"י?

באותו זמן התגלה בעולם, אם אפשר להגיד כך, ברצון לקבל עוד מנה של אור עליון שנתן דחף לרצון לקבל להתפתח בצורה אגואיסטית. אבל מנת האור, שזה גם כמו רמ"ק, אר"י ועוד כל מיני מקובלים אחרי האר"י עד ימינו, הכול יצא מאותו אור שהתחיל עוד יותר להאיר לעולם החומרי. ואז, באותו האור יש לנו את ההשפעה שלו מהדרגות הגבוהות שיצאו המקובלים בכל הדורות האלה מהאר"י ועד היום וזה גם נתן הארה בכל השטחים שהאנושות, שבני האדם עוסקים.

דודי: מה מיוחד בהתפתחות האגו בהארה המיוחדת של אותה התקופה שהאירה לעולם החומר דאז, במה זה שונה מגדילת האגו הקודמת? כי רואים שפתאום התחילה התפתחות בהרבה תחומים.

כן, זה האור שמופיע יותר, זו תקופה חדשה. האור שמופיע יותר, הוא כבר מאיר לכל הכיוונים, לכל הרמות.

דודי: למה דווקא אז? כי זה גרם לשינויים משמעותיים בעולם החומר שלא ראינו קודם.

זמן לזה וזמן לזה.

דודי: האם מאז היו קפיצות נוספות בהתפתחות האגו או שזו הייתה הקפיצה האחרונה?

לא, אז על ידי אותה ההארה החדשה שהתחילה מזמן האר"י, התחילו להתפתח כל מיני כוחות ויחסים, מערכות, רשתות אגואיסטיות שקיבלו מבפנים מרץ.

דודי: האם צפויות לנו עוד התפתחויות כאלה בעתיד?

אני לא חושב, אבל אם כן, אז צריך שבאמת תהיה נחיצות בזה. אבל לא נראה שזה יקרה באותה צורה כמו אז, עכשיו זה צריך להיות רק מבחינת הכרת הרע. אני רואה, למשל הקורונה, כל מיני הדברים האלה, זו גם התפתחות והתפתחות חדשה, זה כבר הכרת הרע. אנחנו מתחילים לראות שהעולם שלנו כאילו עבר את פסגת ההתפתחות בסוף המאה העשרים ונכנס לאיזו ירידה. אנחנו לא נמצאים עכשיו בעלייה ביחסים בינלאומיים, בבניית העולם, לא, אנחנו ממש הייתי אומר, נמצאים בירידה.

דודי: האם כל הזינוק שהיה בתקופה של האר"י, בא לסיום בתקופה שלנו, כאילו נסגר עכשיו מעגל?

יכול להיות שכן.

דודי: ההתכללות האנושית היא כמו תאונה חזיתית. מצד אחד רואים ארצות נהרסות, תרבויות קורסות, כיבושים, מלחמות, מצד שני גם שומעים ממך בעיניים של מקובל שיש פה איזה תהליך יפה של התפתחות. איך לשלב ביניהם?

יפה, הכוונה לקראת האמת, לקראת פקיחת עיניים נניח, אבל לא שזה טוב בעיני בני האדם. אנחנו נרגיש בקרוב עד כמה האנושות לא יכולה לצאת מהמכה שאנחנו קיבלנו עם הקורונה וירוס, ועוד איזה מכות שיהיו לנו, ואנחנו עוד לא רואים את היציאה מזה, אלא יותר ויותר אנחנו נכנסים לתוך זה.

דודי: לקראת שיא ההתפתחות, רגע לפני שהאנושות הייתה בטוחה שהנה אנחנו מגיעים כבר לעולם שהוא מיושב, עבדנו כל כך קשה, פתאום כל התהליך נראה הרסני. למה לקראת שיא ההתפתחות, רגע לפני המצב המושלם, התהליך נראה הרסני?

כי הוא לא הולך להיגמר. במה הוא יגמר, בזה שהיה לכולם טוב? שכולם יחיו כל אחד בדירה שלו עם החתול שלו והכול בסדר? זו לא התכלית. מי שחשב כך הוא פשוט טיפש. "חכם עיניו בראשו", הוא מבין שהאנושות חייבת להגיע להיות בקשר יפה וטוב ולהשתמש בכל הנתונים שיש לה אך ורק כדי לחזק את הקשר, שאנחנו נתעלה מעל החומר ונהיה בקשר פנימי עד שיתגלה בקשר הפנימי בינינו פנימיות הטבע, היינו הבורא.

דודי: מה האמת שהאנושות הולכת לגלות בקרוב?

כוח אחד. כוח אחד שמפעיל אותנו, פועל עלינו ומלווה אותנו למטרה שלו.

דודי: כוח אחד שמכה בנו.

מפתח אותנו.

חיים: חדשות טובות. החבר שלנו סת' ברייטמן הוציא ספר. הספר השני שלו, הוא נקרא you are here , זו באמת דוגמה מאוד יפה לעבודה של חבר, מאמצים שלו בהפצה, הוא עשה את הכול לבד, הפקה, הדפסה. ספר מאוד יפה, מאוד נגיש, מיועד לקהל הרחב. חברים שקראו אותו מספרים שהוא קל לקריאה, קל להבנה, החומרים הם חומרים שלנו כמובן, אבל כתובים בצורה שאדם רגיל יכול לקרוא. גם ויזואלית מאוד נעים, באמת דוגמה מאוד יפה.

אין לי מה להגיד, אני ראיתי, קבלתי את זה ושמחתי. אני מאוד מעריך אותו ואת מה שהוא עשה, זה נעים מאוד ודוגמה יפה. באמת הלוואי שכל האנשים שלנו שאפילו שלא שייכים לכתבים ישתדלו לעשות כך. אולי יהיו עוד כאלה, שירבו.

(סוף השיחה)