ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.07.20 – אחרי עריכה

דודי: אנחנו בישיבת כתבים עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן ואנחנו רוצים להמשיך לדבר על ההשלכות של נגיף הקורונה בכל מיני תחומים בחיינו. אנחנו ניגע הפעם בדור הצעיר שדווקא הם נמצאים בראש המשבר הכלכלי של הקורונה. ונעדכן, שבמסמך חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה שדורשי העבודה בקבוצת גיל 20 עד 24 היא אחת הקבוצות שנפגעות באופן הקשה ביותר. שכן לפני המשבר רבים מהם עבדו במשרות לא יציבות ובשכר נמוך, לכן המצב שלהם עכשיו קשה יותר משל אחרים.

באופן כללי במגיפה הכלכלית הזאת רואים פנים צעירות יותר, גם רואים את זה במחאות, גם רואים את זה בכל מקום. כמעט מחצית מהנרשמים בלשכות התעסוקה בימי משבר הקורונה הם צעירים עד גיל 34 וזו מגמה עולמית.

נתחיל אולי בשאלה כוללת, מה המשמעות, שחלק מהחברה שהכי פגוע ונפגע מהאבטלה הם הדור הצעיר, אלה שבגילאי 22 עד 38, מה הטבע מלמד אותנו בזה שדווקא החלק הזה כרגע נפגע?

כי אין להם עתיד באותה חברה, באותן המערכות שאנחנו בנינו, לכן גם המערכות שלנו הן משתנות. ובמערכות הקודמות הילדים שלנו, הצעירים לא יכולים למצוא לא תעסוקה ולא מקום בכלל, והם לא רוצים להסכים עם העולם שהיה. ואפילו אם מסכימים זה לא חשוב, אבל העולם לא מתאים להם. זאת אומרת צריך כאן להתרחש עכשיו שינוי גדול מאוד גם בדור וגם בעטיפה שלו בחברה האנושית, ואנחנו צריכים לראות מה באמת כאן הסימנים האלה, שקם דור חדש שהוא לא ידע את כל מה שהיה לפניו.

דודי: מה זאת אומרת קם דור חדש שלא ידע את מה שלפניו? מי זה הדור החדש הזה שקם עכשיו?

הדור החדש הזה, זה דור כמו שאתה אומר, שעכשיו הם בני 20 נגיד, 20 פלוס עשר שנים, והם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. אני רואה את זה כמין מגמה כללית שאפילו אנחנו לא יודעים מה ללמד אותם. תראה מה קורה עם בתי הספר, עם מערכות החינוך, הכול הרי נמצא תחת השפעת כוח עליון אחד שבא ומשנה את עולמנו. ולכן הצעירים האלו ממש נמצאים במערבולת חדשה שצריכה להביא אותם לחוף חדש מתוך מעמקי הים.

דודי: האם יש לצעירים האלה תפקיד מיוחד בעולם החדש?

כן, אבל לא ללמוד מאיתנו הם לא צריכים את זה. גם בעצמם הם מזלזלים בנו ובצדק והם צריכים להתחנך בעצמם לתקופה שעומדת לפניהם.

דודי: אז ממי ילמדו?

הם ילמדו מעצמם, מהחיים, מהטבע, מהידיעות האלה שאנחנו נפזר להם. כי מה שאנחנו יודעים על הדור האחרון, על דור המשיח, על תוכנית הטבע, את כל הדברים האלה הם צריכים לדעת, זה העיקר שהם צריכים. כל המקצועות האלה שהיו קודם, זה הכול בנוי על שקר ועל תפיסת עולם צרה כזאת שהם לא צריכים את זה. הם בעצמם מרגישים את זה.

דודי: אמרת קודם שהם צריכים להגיע לחוף חדש, מה זה החוף החדש הזה שהם צריכים להגיע אליו, איך מגיעים אליו?

החוף החדש זה לארץ חדשה, ארץ זה רצון חדש, רצון לחיות בהרמוניה עם הטבע, בהרמוניה ביניהם, להפסיק לריב ולבנות כל אחד את עצמו על חורבן השני. הכול השתנה, חוקי הטבע השתנו, הם עכשיו פועלים בצורה יותר גלויה. החוקים החדשים האלו הם חוקים של הטבע האינטגרלי, ומי שלא מתאים להם הוא פשוט ייעלם, כך כאילו שלא היה.

נורמה: מה הפרספקטיבה העתידית של הצעירים?

קודם כל ללמוד איך לחיות בעולם האינטגרלי ולממש את זה לפי הלימוד. וזה מהר מאוד צריך להתרחש. אם אנחנו נחכה שזה יהיה עוד עשר שנים, עוד עשרים שנה, זה לא עובד, זה לא עובד בקצב כמו שהטבע היום פותח את עצמו. אנחנו רואים, שאפילו אנחנו שלומדים את חכמת הקבלה, לומדים את שיטת החינוך החדשה, שאנחנו בעצמנו מפרסמים את זה, הלחץ מהטבע הוא בא לפנינו, הוא לוחץ עלינו שאנחנו נזדרז.

נורמה: אני אשאל בצורה אחרת, במי תלוי ובמה תלוי שיהיה עתיד לצעירים. בעצמם, מהמבוגרים, ביחד?

בכל לומדי הקבלה אצל הרב לייטמן. אני אומר ברצינות. כי יכול להיות שלומדים בעוד מקומות, אבל אני אומר שאצלנו פחות או יותר, לומדים כמה שאפשר, כמה שמסוגלים, את שיטת התיקון והחיבור של בעל הסולם והרב"ש, שהם הם שדיברו על זה. אני לא רואה עוד מקורות אחרים, אומנם יש אולי עוד מקומות כאלו שהם קרובים לנו.

נורמה: אז נגיד הצעירים צריכים ללמוד ואחר כך להעביר את זה הלאה, זה תפקידם?

כן.

נורמה: עכשיו יש להם את הכבדות הכי גדולה, נגיד המכה הכי גדולה זה דווקא אצלם, זה בכוונה נעשה כך, כדי שהם ירגישו את הדחף לשינוי?

נכון. כן. ואני חושב שאנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון, אנחנו צריכים לפתוח כמה שיותר מהר מין אוניברסיטאות, קורסים לחינוך החדש לצעירים דווקא, לחדשים שאין להם דחף לזה, רק הם מבינים שהם נמצאים בחוסר אונים, כי העולם הישן הוא נגמר והם נמצאים בפתח עולם חדש ולא יודעים למה הוא נגמר בדיוק ולא יודעים מה נפתח מחדש. אנחנו צריכים ללמד אותם את זה, את המעבר בין שני העולמות ואיך לחיות בעולם החדש, להתקיים ולקיים ולארגן אותו לכל באי העולם.

דודי: אנחנו רואים שחכמת הקבלה, כמו שאנחנו רואים ומכירים אותה, מושכת אנשים מבוגרים יחסית, מה יביא את הצעירים?

לא, הצעירים צריכים לראות שהעולם דווקא בנוי לצעירים, המהפכה הזאת שעכשיו קורית היא דווקא לצעירים. לכן אין עתיד להתנהגות כמו שהיתה פעם בעולם הישן, אלא רק ללמוד איך הם צריכים לבנות את העולם החדש שלהם.

דודי: כשאתה מדבר שהצעירים צריכים לבוא וללמוד הם צריכים ללמוד את חכמת הקבלה, את היסודות?

וודאי שגם כן, אבל העיקר זה איך אנחנו בונים את החברה החדשה, מה אנחנו צריכים בצורה פרקטית. לחכמת הקבלה יש הרבה חלקים, אנחנו לא מלמדים אותם עכשיו מיד איך להתחיל להיכנס לעבודת ה', שאז הם יהיו מבולבלים בזה עשרות שנים. אנחנו יודעים את זה על עצמנו. אלא אנחנו צריכים ללמד אותם איך לבנות חברה אינטגרלית בצורה פרקטית וקלה.

אורן: דיברת על ארץ חדשה, על רצון לחיות בהרמוניה עם הטבע ובהרמוניה ביניהם, להפסיק לריב אחד עם השני. הרבה צעירים בישראל, כמעט כולם בעצם, אחרי שמסיימים את הצבא, לוקחים תיק גדול ויוצאים לרחבי העולם בלי מגבלה של זמן, מחפשים ארץ חדשה, מחפשים חיים אחרים עם חיבורים טובים עם אנשים. אתה יכול קצת לספר על הארץ החדשה הזו, איך היא תרגיש, מה האדם ירגיש, מה הוא יגלה, איך הוא יהיה מקושר לסובבים אותו?

אני מדבר על הארץ החדשה שזה ארץ ישראל ועם ישראל שצריך לקום בארץ ישראל, ובינתיים אין עם ישראל ואין ארץ ישראל ואנחנו צריכים לבנות את זה עם הצעירים. אותם הצעירים שרוצים לברוח לכל הכיוונים מהמקום של ישראל הזו. אנחנו רוצים שכל אותם הצעירים יישארו, הם ייכנסו למסגרת שלנו וייבנו את ארץ ישראל החדשה ועם ישראל החדש ויגיעו ממש עד לשמיים.

אורן: מה האדם ירגיש בארץ החדשה הזו, היא תהייה ארץ יותר טובה מהארץ שאנחנו מכירים היום, מה יש שם?

שם יש שלימות ובמילה הזאת "שלימות" נמצא הכול. כולל "ואהבת לרעך כמוך", כולל ידיעת המבנה של העולם, תפקיד של העולם, תפקוד כל אחד ואחד, ועתיד העולם, מטרת הבריאה, מהות הבריאה, שהאדם פשוט יהיה יותר גבוה מכל הטבע, מכל היקום, והכול נמצא ממש בהישג ידו.

אורן: מה יהיו הדברים שמהם האדם יתרגש בחיים שלו בארץ החדשה?

שלימות. אין לי מילה אחרת, אני לא יכול להחליף אותה בשום דבר אחר. אנחנו בנויים בצורה כזאת שכשמתחברים אצלנו במוח ובלב חלקים שהיו קודם מנוגדים, שנואים, ופתאום הם מתחברים ומשלימים זה את זה, אנחנו מרגישים בזה ממש שלווה ושקט נפשי ושלימות.

אורן: ממה האנשים ייהנו בארץ החדשה?

כתוב, אין תענוג יותר גדול מהתרת הספיקות. כשיש דברים מנוגדים וכשהם מתחברים ביניהם, הם לא רק מרגיעים זה את זה, אלא הם משלימים זה את זה, שמה שחסר באחד השני משלים, וכך בצורה הדדית עד שהם נמצאים בשלמות. לזה אנחנו מגיעים, ממצב של חוסר שלימות מוחלט לשלמות המוחלטת, וזה מביא תענוג שאין כמוהו.

אורן: הצעירים אוהבים לבלות, אילו בילויים יהיו בארץ החדשה?

דווקא אלה הבילויים [שיהיו]. זה נקרא לטעום פרי גן עדן, התרת הספיקות, התרת השאלות, הבעיות, שלמות, השגת השלמות, השגת הכוח העליון, למעלה מזמן, תנועה, מקום. לטייל לא עם תרמיל גדול על פני כדור הארץ הקטן, אלא לטייל בכל היקום, למעלה מהגבולות שלו, איפה שאנחנו לא יכולים להגיע עם החושים שלנו, מעבר לזמן, מעבר לגבול.

אורן: אילו מסיבות יהיו בארץ החדשה?

מסיבות של השלמה.

אורן: מה זה מסיבות של השלמה?

מסיבות של השלמה זה נקרא שאנחנו יושבים ונהנים מזיו השכינה. זאת המסיבה. שנפרסת בינינו השלמות הזאת, ואנחנו רואים מסוף העולם ועד סופו, ומגלים את כל הדברים ישר והפוך, וכך אנחנו בנויים שזה ממלא אותנו בצורה בלתי גבולית. זה נקרא שאנחנו משתכרים מייני התורה.

אורן: מהיין של התורה? זה יין טוב, יותר טוב מוויסקי?

כן. אין יותר מזה.

אורן: למה, מה יש בו?

יש בו הרגשת השלמות של כל המציאות שיכולה להיות, שממלאה אותנו עד המקום הריק האחרון.

דודי: אילו חלקים מנוגדים בלב ובמוח מתחברים בתוכם, אילו ספיקות הם מתירים? אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון, זה לא ברור.

אני לא יכול להסביר את זה כי זה לימוד גדול, וזה כל הזמן נפתח יותר ויותר. כמו שאתה רואה, שאם אתה הולך לבית חולים, כי חס ושלום יש לך שם מישהו חולה, ואתה נתקל במנקה, היא אומרת שזה לא נורא, בטח ייקחו עכשיו את החבר שלכם לאיזה מקום, יעשו שם החלפת התרופה או משהו והכול יהיה בסדר. כשאתה פוגש אדם יותר מלומד, רופא, אז הוא אומר, לא, אנחנו צריכים לבדוק, צריכים לעשות בדיקות. וכשאתה הולך לפרופסור, לראש המחלקה או ל[בעל תפקיד] עוד יותר גבוה, אז הוא אומר, זה לא פשוט. ככל שאדם יותר מלומד יש לו יותר ספיקות ושאלות על כל מצב ומצב. לכן מה שאני רוצה להגיד, שהתרת הספיקות, ככל שאנשים יותר ויותר עוסקים בזה, היא ברמה יותר גבוהה, יותר עדינה, יותר עמוקה, ומביאה הרבה יותר סיפוק.

נורמה: אתמול ראיתי בחדשות בשידור חי את ההפגנות של הצעירים, ראיינו אותם והם אמרו שהם במצב שזורקים אותם מהבתים כי אין להם מאיפה לשלם שכר דירה, אין להם עבודה. הם עבדו כמלצרים, ובכל מיני עבודות כאלה. אז לא ללמוד וגם לא [לעבוד], בקיצור אין פרנסה. זה מצב של הישרדות. השאלה, האם במצב כזה של הישרדות יש כן מחשבה, רצון, ללמוד את חוקי הטבע?

ודאי שכן. לקחת בתי מלון, להכניס אותם בצורה אולי לא כל כך יפה, קצת יותר צמודה, אבל להכניס אותם למקומות כאלה כדי לחיות, ללון, לספק להם אוכל ולספק להם לימודים ושילמדו, כמו סטודנטים בפנימייה. מה הבעיה? אחרת יצא מהם כל הרע שיכול להיות בעולם. המדינה חייבת לעשות את זה, זה יעלה לה הרבה פחות מהטיפול שיהיה אחר כך.

נורמה: אז בינתיים כשלומדים לא עובדים, רק ללמוד.

לא צריכים לעבוד. מי צריך לעבוד? את רואה כמה מובטלים יש לנו. לא צריכים לעבוד. צריכים לסדר אותם שילמדו. האדם שלומד הוא מייצר אווירה יפה, טובה, שכל החברה נהנית ממנה, הוא מייצב את החברה בצורה יציבה יותר, וצריכים להסתכל עליו [כמו על אדם] שעובד.

נורמה: כך אותו המצב במה שנקרא מילניאלס, צעירים בגילאים 22-38, גם בארצות הברית וגם ברחבי העולם.

ודאי שזה צריך להיות בכל העולם. זה חייב להיות עם כל הדור הצעיר.

נורמה: אז המדינות צריכות לדאוג לזה, לתת את האופציה הזאת.

ודאי. המדינות, האו"ם, אונסק"ו.

דודי: במשרד האוצר הכריזו שיעבירו עשרות מיליוני שקלים לתוכנית הכשרה למובטלים.

זה לא ייתן כלום. תוך חודש חודשיים הכול ייעלם כמו מים בחול.

דודי: יש בעיה אחרת יותר גדולה. למשרד העבודה והרווחה אפילו אין עדיין תכנית סדורה איך להכשיר כרגע את הצעירים, ובכלל את המובטלים שרובם צעירים כמו שאמרנו.

לכל אחד מהם יש טלפון, טלוויזיות היום זו לא בעיה, להושיב אותם מול המסכים, או [מסכים] פרטיים בטלפון או [מסכים] יותר גדולים, ולהרביץ בהם את הידע, לתת להם שילמדו את זה, ובסוף השבוע שיעברו בחינות, ובצורה כזאת ממש לנפח אותם יותר ויותר. בלי זה לא מקבלים מלגה, לא מקום ללון, כלום. כי אז באמת יזרקו אותם מהמקומות, לא יתנו להם שום דבר ויהיה בלגן ברחובות.

דודי: בשיעור הבוקר השתמשת בביטוי שנקרא תעסוקה חברתית, אמרת שצריך להעסיק אותם על דרך חיבור בחברה ביניהם.

זה הסלנג שלי, המילון שלי.

דודי: הוא מצוין, בזה אין בעיה. השאלה היא, לאיזה מקצוע אנחנו מכשירים אותם?

אנחנו רוצים לכתוב עליו מקצוע מיוחד שנקרא אזרח. זה שם מאוד מכובד.

חיים: מה הוא אומר?

זה אומר שהאדם הזה מבין באיזו תקופה הוא חי, באיזו מדינה הוא חי, מה עליו לעשות כדי להגיע לקיום האזרחות שלו, איך להקים את העם והמדינה בתקופה החדשה הזאת. הם בונים, תקרא להם בונים.

חיים: את זה משרד העבודה לא יודע ללמד.

אני לא מדבר על המשרדים האלה.

חיים: מי צריך ללמד את זה?

רק אנחנו. אף אחד לא יודע ואף אחד לא רוצה לדעת. אתם צריכים לכתוב, להתיישב בישיבה ולהחליט איך אתם רואים את הדברים האלה ולהפנות אותם לממשלה, לעיתונות ולכל מיני מקומות. ומה שתכתבו הם יבינו בעוד כמה חודשים. אל תדאגו, הם יבינו את זה. אתם רואים עד כמה זה מתפתח מהר.

דודי: מה אותו אזרח צריך לבנות?

חברה חדשה, מדינה חדשה.

דודי: מה זה אומר לבנות חברה חדשה? חברה חדשה זה משטר חדש, הנהגה חדשה, מוסדות חדשים. מה זה חברה חדשה?

לאט לאט זה יקום מתוך האזרחים הצעירים החדשים, שהם ידעו באיזו צורה המדינה צריכה להתקיים, [איך צריך להיות] הקשר בין האנשים, איך לחנך את הדור הצעיר, שהם כבר יצטרכו לחנך אותו. בניית החברה החדשה, מה היא כוללת, איך היא מתחברת. הם צריכים את כל זה לדעת, מה שאנחנו לומדים כבר הרבה שנים.

דודי: הרבה צעירים שנקלעו למצב שאין להם עבודה, מוצאים עכשיו בהפגנות משמעות חדשה לחיים. פתאום הם לוחמים על אידיאלים, על ערכים.

איזה אידיאלים וערכים הם יכולים להביא, אם לא צעקות ושבירה?

דודי: יש פה קול שבר פנימי שיש בתוכם שיוצא החוצה, הם רוצים משהו חדש.

זה ברור, כל הצעירים רוצים ככה בכל דור ודור.

דודי: איך לנתב את הכוח הגדול הזה לטובת תיקון, איך להיכנס להם לאוזן וללב?

רק על ידי הסברה הדרגתית במשך הזמן, שישמעו את זה ויראו שאנחנו צודקים. אם הייתם מפרסמים בגדול מה שאנחנו מדברים כבר בארבעת החודשים האחרונים, אולי היו רואים תוצאות.

דודי: אני רואה שעוד לפני בעיית הצעירים יש פה בעיה שלנו, המפיצים.

ודאי. מה אתם מפיצים? איפה אתם מפיצים?

דודי: האם מהצעירים האלה צריכה לקום ההנהגה החדשה?

כן. הם צריכים לבנות מדינה, עָם ומדינה. עָם, זה בני האדם שקשורים ביניהם באיזו תוכנה. ומדינה, אלה המערכות שקושרות את כל פלגי העם למערכת אחת, שיש בה דברים מנוגדים ושונים וכולם מחוברים.

דודי: האם הסברה היא הכלי שיעזור לנתב את הכאב, את התסכול של הצעירים למלחמה פנימית נגד עצמם ולבניית חברה חדשה?

אנחנו לא צריכים לדבר על מלחמות, אנחנו צריכים לדבר על מה שהטבע דורש מאיתנו. אני חושב שאנחנו נמצאים בתהליך בתוך הטבע, שברור לנו שכך זה מתקיים, ומהיום למחר אנחנו יכולים להגיד. ולכן אין כאן להילחם, עם מי להילחם?

גם אלו שיוצאים לרחובות, נגד מי הם נלחמים? נגד שר האוצר? הוא מסכן, מה הוא יכול לעשות? הם כאילו מאותה משפחה, שהשר יושב בתוך המשרד שלו והבן שלו יוצא לרחוב. גם אלו וגם אלו לא יודעים מה לעשות.

נורמה: איזה תהליך אתה רואה בזה?

אני רואה את התהליך כך, שאנחנו חייבים לשפוך הכול על הנייר בכל מיני מקומות, לא חשוב אם שומעים או לא, ואם מבינים או לא. חוץ מזה אנחנו חייבים להוציא חוברות ששם אנחנו כורכים את כל המאמרים ואת כל המחשבות שלנו, שיהיו כמין יסוד שמשם אחר כך ייקחו ויפָתחו. ואילו ככה זה נכנס לכל מיני מקומות, אומרים לי פייסבוק, אומרים לי טוויטר, ובעוד כל מיני מקומות, אבל אף אחד לא יודע וזה נעלם. זה חייב להיות בצורה יותר רצינית.

חייב להיות מקום שנקרא "היסוד של החינוך החדש", ששם יהיו כל הכְּתבים שלכם וכל הסיפורים והשיחות שלנו, הכול צריך להיות מחובר במקום אחד בכל השפות. ומשם את זה אנחנו צריכים לפרסם.

דודי: אתה מדבר על אתר אחד בינלאומי שמגיש את כל החומרים שאנחנו מדברים עליהם, תקופה אחר תקופה? כן, אמרת את זה עשרות פעמים, ויש לנו היום אתרים כאלה.

לא אתרים, אלא אתר אחד.

דודי: אתר אחד שמכיל בתוכו את הכול.

כן. אני לא רוצה ששלי תכתוב בפינה שלה ונורמה בפינה שלה והוא שם, זה מתפזר. פיזור הכוחות זה כל ההרס שאנחנו עושים לעצמנו.

נורמה: בהפצה הרחבה, כמו שאתה רואה, הכוונה או המטרה היא קודם כל לעורר מודעות, מאיפה הבעיה ומה הפתרון. מה השלב הבא אחרי המודעות?

איך אנחנו צריכים לארגן את הדור הצעיר, כמו שאתם מעלים את זה היום, ואיך אנחנו צריכים לראות את ההפגנות האלה, עד כמה הם צודקים ולא צודקים, זאת אומרת עד כמה הם צודקים אבל אין פתרון. אנחנו צריכים לכתוב שם הכול, ושיהיו גם כמה דברים מנוגדים זה לזה כביכול. כי כותבים כמה [כתבים], וזה כמו פילוסופים, כמו באוניברסיטה, כמו בכל מקום.

נורמה: ומה ששייך לאזרח, מה עליו לעשות? ומה ששייך למדיניות?

אנחנו יכולים הכול לכתוב. היום דיברנו רק על הדור הצעיר, כי אתם העליתם את הדברים האלה במיוחד.

נורמה: אז אתה רואה את האתר הזה כאתר אחד בשפות.

אחד לכל העולם. לא מפוזר בכלום, הכול רק בו.

נורמה: כולל מולטי מדיה, קליפים ומאמרים, הכול.

הכול.

נורמה: אתה רואה גם משהו שמסכם, כמו שהיה מסמך ארוסה בזמנו, מסמך של העולם החדש, איך הוא צריך להיראות, שמסכם את כל האלמנטים האלה?

אתם יכולים להכניס לשם גם ממסמך ארוסה, להראות שאנחנו כבר נמצאים בזה כמה עשרות שנים.

שלי: כשאנחנו פונים לצעירים, אתה רואה שיש בהם כבר הכנות פנימיות לתוכן שלנו? על אילו נקודות צריך ללחוץ?

אני לא עושה חשבון איתם. ואני מאחל לכם גם לא לעשות חשבון עם הצעירים, כמו שאתם רואים אותם, כמו שהם מפגינים וכמו שאתם ככה פותחים את עצמכם. תעשו מה שאתם חושבים, מה שאנחנו מדברים, מה שבעל הסולם אומר, רק בצורה יותר עממית, יותר עכשווית, ואתם תראו שתוך כמה חודשים זה יהיה אקטואלי בדרגה הראשונה, זה ממש יהיה בפרונט.

אני לא חושב שזה ייקח יותר מכמה חודשים. עכשיו יעברו כמה מכות על כל מיני מדינות, ואתם תראו איך כולם יהיו שבורים בצורה כזאת, שממש יתחילו לסגור חשבונות, ורק פחד יהיה בכולם שלא תפרוץ מלחמה.

שלי: כרגע ההרגשה היא שהאנשים דווקא מאוד מחפשים את הניגודיות, נהנים מהניגודיות, זה נותן להם חיות הניגוד שבין אחד לשני.

זה בינתיים כל עוד זה לא מסוכן, אני רוצה בזה ככה לגרות את העצבים. אבל אם זה יהיה מסוכן, כולם ישתקו וכולם יכנסו לפינות.

שלי: זאת אומרת אנחנו יוצרים תכנים לזמן כשגל ההתפרצות האגרסיבית הזאת יעבור ואנשים יחוו כבר מקום של פחד, אנחנו מכינים להם כאילו את המקום שם?

כן. גם על מה שקורה עכשיו אנחנו כותבים וגם על מה שיהיה, כשיתחילו להירגע, שיהיו קצת עייפים מכל הדברים האלה, שיראו שזה לא מביא להם כלום, שיישארו בלי כסף ובלי פתרון, ומה יהיה.

דודי: אני רוצה לשאול על מה שעכשיו אמרת על האתר, כי אני כבר מוצף פה בהמון רעיונות ופניות, כל אחד מפרש פה באלף ואחת צורות, תעשו פורום, תעשו עיתון, תעשו כתבות, תפיצו בפייסבוק, כן טוב, לא טוב. אני מבין שאנחנו לא הולכים לעסוק בצורה, אבל בכל זאת תנסה להבהיר ובפרט שדייקת לחבר כוחות בכל השפות לקראת המכה הבאה. אתה רואה אתר אחד שמכיל בתוכו את כל סל המסרים הנוכחי שאנחנו רוצים לצאת איתו לעולם?

כן. אני דיברתי על זה כבר המון זמן והמון פעמים, ואתם בכל זאת בורחים כל אחד לפינה שלו כדי אחר כך לכתוב לי "את זה עשיתי" וזהו.

דודי: זה נכון, כאן נמצאים כתבים, אנשי תוכן. יש גם אנשי שיווק, יש גם אנשי הנהלה, בניה, תוכנה וכולי.

זה לא תוכן נכון אם הוא לא מופץ בצורה נכונה. אתם כותבים וזורקים אותו לאיזו פינה וזהו.

דודי: כן, כי הייתה מדיניות כזאת של לכו תפזרו בכל מקום, זה יעשה את שלו, זה יתפזר, זה ייתן גם כוח כמותי ורוח כזאת שתעבירו.

אני לא רוצה להתווכח.

דודי: האתר הזה, האם הוא בא להעביר את חכמת הקבלה, הוא בא לדבר על חינוך אינטגרלי, שפה מדעית, מה הצביון שלו?

זה אתר שאומר על הדור הצעיר או העכשווי, מה אנחנו צריכים לעשות בדורנו. מה עלינו לעשות כדי להמשיך חיים על פני כדור הארץ.

דודי: קיבלנו את כל מה שאתה עכשיו אומר, אני אומר פה בגלוי על הבמה הזאת שאנחנו נתכנס ונראה איך אנחנו מקדמים את זה, וניתן דין וחשבון במפגש הבא.

אני רוצה לעבור לחלק הבא. דני חיימוביץ שמנהל את "מכללת קבלה לעם" נמצא איתנו כאן, זה די זורם אפילו במידה מסוימת למה שדיברנו. יש לו מספר שאלות על מכללת קבלה לעם של תלמידים שלומדים את חכמת הקבלה, הוא יציג את הנושא וישאל שאלות.

דני: אני רוצה רק להבהיר, אנחנו לא באנו לברר שיטות פרסום ושיווק אלא דווקא לנסות להבין בתוך המצב הזה את התפיסה, את המציאות הפנימית של האנשים ביחס למה שקורה בעולם. אנחנו בהפצה שלנו פונים להרבה קהלים שונים. אנחנו רוצים לפנות לאלה שהם קשובים ובאמת באים ללמוד.

האם אתה רואה שתהיה עכשיו מגמה של יותר אנשים שמתעניינים בקבלה?

עכשיו דווקא אני לא חושב, כי הם צריכים לראות את המצבים, הם צריכים להתייאש מכל התהליך, הם צריכים לראות שהוא לא מביא לכלום ושאין להם ביד שום דבר מכל משרדי ממשלה, מכל הארגונים למיניהם, יותר פופוליסטים, פחות פופוליסטים, יותר רוחניים, פחות רוחניים. אז הם יוכלו אולי לראות שאתה מציע משהו, תלוי איך תציע, איך תגלה.

דני: בעקבות המשבר של הקורונה, אדם שמגיע אלינו ללמוד מה הוא צריך לקבל, יש איזו חבילת בסיס שצריך לתת לו? האם זה כמו תמיד יסודות הקבלה או שזה צריך לתת גם משהו אקטואלי של היום?

אני לא יודע בדיוק על מה אתה מדבר.

דני: אנחנו הרבה פעמים בודקים תלמידים מה חסר להם, מה הם רוצים, והם תמיד אומרים כלים לחיים, או עברו משברים בחיים, דברים כאלו. אנחנו תמיד מלמדים קבלה ועם זה אפשר לדבר על החיים, זו הדרך שלנו שהייתה עד היום. אתה המלצת בעבר שנשלב למשל בקמפוס ב' "פתיחה לחכמת הקבלה".

"פתיחה לחכמת הקבלה" לאנשים שלא רוצים את זה?

דני: הם כן באים ללמוד, הם רוצים ללמוד, אבל הרי אנחנו מחליטים מה לשים בקורס, לא הם. אני שואל אם לדבוק בקו שלנו.

אתה מדבר על אנשים שבאים ללמוד חכמת הקבלה?

דני: כן, בקמפוס.

אנחנו נמצאים בזה כבר 20 שנה, מה אתה שואל?

דני: נכון. אני שואל אם כשיש שינוי בעולם, האם יש מקום גם לשנות בזה משהו?

ודאי שאתם צריכים להוסיף את זה. בזמן שאתם מלמדים אין שאלות על זה?

דני: כן, יש שאלות.

אז ודאי שאתם צריכים להוסיף.

דני: בסדר גמור. הרבה פעמים יש ממש הבחנה כזאת, שחלק מהאנשים שבאים ללמוד אתה ממש מרגיש עליהם שיש להם נקודה שבלב, וחלק זה אולי מתפתח אחר כך ואולי בכלל לא. יש מקום לעשות את ההפרדה הזאת, להתייחס לזה?

זה לא מיד. קודם כל שילמדו ואחר כך במשך הזמן.

דני: אנחנו הרי תמיד שמים בחזית של הפניה והתייחסות את העניין של הטבע. האם יש יותר מקום גם לדבר נגיד על ה', על אמונה בה', דווקא לחילונים לא לקהלים אחרים?

בשביל מה לך, שהם ילכו לדוסים? הם לא יבינו את ההבדלים שאתה רוצה להעביר להם, גם אתה לא מבין כי אתה שואל. אנחנו לא מדברים על הבורא, אנחנו מדברים על הטבע. זה לא מפריע לי לדבר על הטבע, אני חי בתוך הטבע, יש לי קשר עם הטבע, עם הטבע שמתגלה, עם הטבע שנסתר. תקרא "א-לוהים", תקרא "הטבע". איפה כתוב על לדבר על הטבע או לדבר על א-לוהים, איפה שכותב בעל הסולם.

דודי: מאמר "השלום".

מאמר "השלום".

דני: עד היום קהלים שמגיעים, עד כמה שאפשר לראות, הכאב שלהם בדרך כלל הוא די ברור, זה או משבר בחיים או פיטרו בן אדם, מישהו נפטר וכולי. זאת אומרת, זה איזשהו כאב אישי טבעי שבא לאדם. האם עכשיו במצב הגלובלי הזה יש מקום להתייחס לעוד משהו, נגיד לחיבור שחסר, אולי אפשר לדבר עם אנשים יותר על חיבור?

אם הם מוכנים לזה. אתה שואל אותי האם אפשר? אפשר ודאי. האם הם מוכנים לזה? או שאם תדבר איתם הם לא יבואו. אי אפשר לשאול אותי על זה כי אני לא מכיר את האנשים, ואיך אתה שואל על זה אותי?

דני: בזמנו היה שיעור פותח כזה למתחילים בימי שישי, אם אתה זוכר, שממש היה בית פתוח ומי שהיה רוצה, היה נכנס. יש מקום לחדש דבר כזה?

אני לי אין כוח.

דני: לא השאלה היא כללית אם יש מקום לאפשר עוד פעם, לא משנה כרגע באיזה יום ושעה, ברמה העקרונית. אנחנו עברנו היום לשיעור שמי שנמצא בשיעור שלך זה רק תלמידים מתקדמים בעצם.

וזה כך צריך להיות.

דני: בסדר.

אני 20 שנה 30 שנה מלמד, יש לי תלמידים שיכולים ללמד את הצעירים, אתה לא מזמין פרופסור לכיתה א', בשביל מה, איזה תועלת יש בזה, רק פרסומים? אני מתנגד בתוקף שמושכים אותי ככה בכוח לכל דבר. 

נורמה: לא כל כך הבנתי האם בתקופה הזאת התעוררו יותר נקודות שבלב?

בטוח שכן, אבל בכמה ואיך ועד כמה שהן יבלטו על הרקע של האחרים אני לא יודע, בהחלט אני לא יכול להגיד. אני חשבתי על זה, זו שאלה מאוד מאוד חשובה, אבל אני לא יודע. אני לא יודע בדיוק איך הבורא ייסחב אותנו ובאיזה סיבובים, אבל כאן צריכים להיות עוד ועוד סיבובים, או סיבובים דרך מכות חברתיות, במאורעות כאלה שבעמים ובעם, או בכלכלה, או בעוד וירוס או משהו, לא יודע. יש כאן כל כך הרבה נתונים שהבורא יכול לשחק או כך או כך או כך, שאני לא יכול, וגם לא רוצה, מראש לדבר על דברים כאלה, אבל יש פנים לכל הכיוונים. עכשיו זה מתגלה. טוב, נקווה שזה יקבל צורה נכונה. לפי ההתנהגות שלנו. 

דני: בהמשך לנורמה, יש משהו מסוים, פנייה מסוימת, למשל כשמתעוררת נקודה שבלב, יש איזה מסר מסוים אחר שדווקא יביא אנשים כאלה?

איזה אנשים כאלה?

דני: שמתעוררת להם נקודה שבלב בצורה ברורה, להבדיל מסתם אחד שמפחד מהמשבר?

לא חושב. דווקא אנחנו צריכים היום אנשים שהם מפחדים מהמשבר ומוכנים לעבוד. אני לא חושב שיש היום בעיה עם אנשים עם נקודה שבלב. יש בעיה באנשים שעובדים שמוכנים לעבוד ולתרום מהכוח שלהם, כי רואים שאחר כך העולם הזה ממש הולך לאבדון והם מפחדים על עצמם, על הילדים שלהם, אנשים כאלו אנחנו צריכים.

דני: אז אפשר היה להזמין אותם אולי לבוא להשפיע, זאת אומרת לקחת חלק, לעזור בשינוי וכולי.

את זה אתם צריכים לכתוב, מה אתה שואל אותי? אני רוצה שאתם תבינו באיזו תקופה אנחנו נמצאים ומתוך התקופה, לא שאתם תחשבו בפנים, בלב ובמוח שלכם, אלא שתכתבו על זה לאנשים, תעוררו אותם, תפנו אליהם. ושהאנשים האלו יתחילו להתרשם ממה שאתם כותבים. אחרת בשביל מה כל העבודה הזאת?

שלי: מה יש בעצם באיחוד הכוחות, אם עכשיו כל המחלקות וכל יוצרי התוכן, וכל הרשעים יתחברו, מה יש באיחוד הזה שיגרום להפצה להתחזק או לבלוט יותר?

איזה כוחות, שלכם?

שלי: כן.

אני לא אומר שאתם תדברו אותו דבר, אלא שאתם תדברו ממקום אחד. כי זה שייך לארגון שדואג לחינוך החדש, לאנושות החדשה, בפרט לעם ישראל החדש ומדינת ישראל החדשה, זה צריך להיות ברור. אני לא יודע איפה את כותבת, אבל בזה שאת כותבת שם משהו, מזה אין שום שינוי, זה לא עושה רושם בכלום. אם זה יהיה מחובר עם עוד אנשים ביחד ותהיה איזו מגמה כללית, זה כבר ייתן יותר כוח. תוצאות צריכות להיות.

שלי: זאת אומרת נניח אדם פוגש אותנו בפייסבוק או באיזשהו מקום, שהוא נכנס למקום ששם הוא מרגיש כוח גדול, עוצמה גדולה, משהו עולמי, משהו מקוון, אני מנסה להבין מה הייחודיות של האתר זהה.

שיש באתר הזה הכול, הכול נמצא באתר הזה. והוא לא מפוזר באלף אתרים כי פירוד זה כל המקור לרע ולשבירה.

שלי: וזה כבר בבחינת עבודה שיותר מחוברת בינינו, שלא כל אחד נמצא בפינה שלו, זה ביטוי לעבודה יותר נכונה ומחוברת?

זה שכל אחד נמצא בפינה שלו זאת העבודה שהיא שנואה עליי, צורה שנואה עליי, זה לא צורה רוחנית ולכן אני לא רוצה לחשוב על זה בכלל. את מבינה שאת כותבת במקום אחד ודודי במקום שני ונורמה במקום שלישי וכן הלאה ואין שום חיבור ביניכם, אף אחד לא יכול להגיד שזה יוצא ממקום אחד ומדובר על חינוך העם וכן הלאה, בכל מיני שפות, בכל מיני פניות, אף אחד לא יכול להגיד. מה הכוח שיש בזה?

שלי: כלומר, אתה רוצה להפוך אותנו לבית ספר רוחני, כל האנשים שהם עושים תוכן הם מורים, שליחים, מחנכים, של אותו בית ספר?

נכון. הבנת נכון מה שאנחנו צריכים להיות. אחרת בשביל מה אני רוצה שאת תכתבי? לכמה נשים שיקראו את זה וזהו? אני רוצה שיהיה כוח אחד מגוון ממקור אחד. אחרת אני לא רוצה בכלל לדבר אתכם, תסלחו לי אבל אין לי שום טעם בזה. אנחנו נעשה ככה עוד עשר שנים, לא תצא מזה שום תועלת.

כל טוב לכולם.

(סוף השיחה)