צעדים ראשונים בקבלה

ערבות הדדית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.02.20 – אחרי עריכה

גלעד אחרי שעשינו הרבה מאוד הכנות ודיברנו כמעט על כל נושא אפשרי בחכמת הקבלה, נדבר על נושא שאני מרגיש שהוא מאוד משמעותי ועובר כחוט השני לאורך כל הלימודים של חכמת הקבלה, בעיקר ביישום שלה, וזה "ערבות הדדית". מה זאת ערבות הדדית?

ערבות הדדית זו הכרת התלות ההדדית ההכרחית כדי להגיע למטרה המשותפת. זו ההגדרה שלי כרגע.

גלעד: המקובלים מאוד מאוד מדגישים את הנושא הזה לאורך כל ההיסטוריה. זה לא משהו שהמציאו לאחרונה, זה ממש מתחילת הדרך, עוד מהסיפור של משה שהוציא עם שלם, העמיד אותם מול הר סיני ואמר להם "או ערבות הדדית או שאתם מתים".

האם זה כל כך חשוב? למה אי אפשר שמקובל יגיע להשגה רוחנית, יתקדם ואת הערבות ישאיר לאחר כך?

לא, זה עניין שאי אפשר לעשות אפילו צעד אחד קדימה בלי ערבות הדדית, כי כל העבודה שלנו היא כדי לאסוף את כל השברים של הנשמה שלנו, המבנה שלנו יחד. כי פעם היינו "כאיש אחד בלב אחד" מרגישים את עצמנו מחוברים, ואחר כך התחלנו להרגיש רחוקים זה מזה, ועכשיו אנחנו צריכים להגיע להכרת הרע שאנחנו עד כדי כך רחוקים זה מזה שאנחנו לא מסוגלים להגיע לשום הצלחה בחיים שלנו, אפילו הגשמיים, ולכן אנחנו מחויבים לחזור לחיבור הפנימי שבינינו.

גלעד: למה מוכרחים?

מוכרחים, כי מצד הטבע אנחנו בנויים כמבנה שנקרא "אדם הראשון", "אדם", ואנחנו כולנו חלקים של האדם. זאת אומרת בכל אחד ואחד מאיתנו יש רצון והרצון הזה הוא חלק מאותו מבנה שנקרא אדם. ולכן אנחנו צריכים לחזור למבנה הזה של האדם למרות שלא כל כך מרגישים בזה צורך, אבל כדי לקיים את מצבנו הגשמי, כי אנחנו נמצאים במשבר מתגבר ובעייתי מאוד שמכביד מאוד עלינו, לכן אנחנו צריכים להגיע למצב שמחוברים פנימית.

גלעד: זה נושא מאוד מורכב, כי יבוא ויגיד בן אדם שעיניו בראשו שבאמת מכיר במציאות, שנכון, כולם אגואיסטים, כולם חושבים רק על עצמם, זה מצב מצוין, אז אני אדאג לעצמי הכי טוב, אני אהיה מאושר בחיים האלה. אני מוכן לקבל שכולם נמצאים בתוכי, גם למדתי אסכולות כאלה בעברי ואני זוכר שאומרים שכולם נמצאים בתוך האדם, "אדם עולם קטן", כולם מסכימים, אז אני אעשה שלום עם כל האנשים שבתוכי ואני אהיה מאושר, אני אצליח. למה אני צריך להיות ערב לך, למה אני צריך להיות ערב למישהו שנמצא בקצה הגלובוס שאני לא מכיר אותו עכשיו?

לא שואלים אותך אם אתה רוצה או לא רוצה, אלא פשוט מסבירים לך שכך בנויה המציאות, המערכת הכללית. אם אתה הולך לקיים אותה, אתה תרגיש טוב בכל מאורעות החיים. ואם אתה לא תקיים אותה, יחייבו אותך לקיים מתוך זה שאם לא תקיים, אתה תרגיש ייסורים ובעיות כי אתה לא מקיים את חוקי הטבע, והטבע בתגובה שלו ילחץ עליך כך שאתה תהיה מחויב לקבל.

לכן באה חכמת הקבלה ומסבירה לך שכדאי לך לשמוע מה שאומרים מקובלים כי הם עברו כבר את השלבים האלו, ולכן אם אתה תשמע, זה יהיה לך טוב. אתה תסבול פחות, אתה תגיע לשלמות, להרגשת חיים נצחיים, ולמה לך להתכלל בכל הצרות שהאנושות כנראה הולכת לגלות.

גלעד: נניח שרציונאלית שכנעת אותי. אני בן אדם רציונאלי ואני מוכן להבין שאנחנו חלק ממערכת, אבל רגשית זה לגמרי מנותק ממני. אני אפילו עם אשתי ועם הילדים שלי לא מסתדר, אז אתה רוצה שאני אהיה ערב למישהו?

אני מכיר אותך, אתה עברת הרבה לימודים וקורסים בחיים שלך, והיית אלוף בצה"ל, זאת אומרת יש לך רקורד גדול, ואתה יכול להבין שבלי ערבות הדדית, כמו שהיית מפקד אנייה, אתה גם מבין שבלי קשר חזק של ערבות הדדית האנייה הכללית שלנו שזאת האנושות כולה, הולכת לטבוע.

גלעד: אני חושב שאנייה זו דוגמה מצוינת כי שם זה מאוד מוחשי. לדוגמה, אלף פעמים מעירים אותך באמצע הלילה ועושים לך תרגיל "עכשיו יש הצפה במדור זה או אחר". אחד לוקח את המשאבה, השני מחבר את הצינור, השלישי מכבה את החשמל, הרביעי מביא מטף, כל אחד יודע מה תפקידו. ואם אחד מפספס במשהו, אני לא מדבר על תפקיד, אלא לא עושה משהו בזמן, הכול נכשל. שם זה מאוד ברור, אם לא כולם מסתדרים, האנייה טובעת. אבל במציאות שלנו אנחנו לא מרגישים את זה. רציונאלית אני יכול להבין, אבל לא מרגישים את הערבות הזאת, זה לא משהו שאתה יכול להגיד "אם לא אז אני מת או אני טובע".

על ידי התרגילים מתקרבים למצב שמרגישים עד כמה זה טוב, ועד כמה זה רע כשזה לא נמצא בינינו. זה בתנאי שאתה נמצא בתרגילים הנכונים. גם בצבא, גם באותה אנייה אם אין מלחמה ואין כלום אתה יכול לעשות ממנה יאכטה, ונופש וטוב.

גלעד: בים יש כל הזמן מלחמה כי זה גם נגד הים, זה לא רק נגד אויב, אפשר לטבוע גם בלי אויב.

נכון. וכאן יש בעיה, שאנחנו נמצאים במלחמה בלתי פוסקת נגד החוק הכללי של הטבע שפועל עלינו וכל הזמן מקדם אותנו למטרה. ואם אנחנו לא מתקדמים יחד עם אותו הכוח, אנחנו נמצאים במלחמה, מלחמת החיים, מלחמת הישרדות, ולכן החיים שלנו הם כל כך קשים. אנחנו לא מבינים שהחיים שלנו קשים אך ורק מפני שאנחנו לא מבינים מה רוצים מאיתנו, זו הבעיה.

גלעד: מה רוצים מאיתנו?

רוצים מאיתנו שאנחנו נכיר את החוק הכללי של הטבע, שזה התחברות שבכל רגע ורגע מתגברת, ושאנחנו כל הזמן נחשוב איך אנחנו מתחברים בינינו. ואז בהתחברות בינינו שאנחנו נתקדם כך למטרה שהטבע קובע, אז יהיה לכולנו טוב.

גלעד: כשאתה אומר מתחברים, המושג הזה קשור לערבות הדדית?

כן, ודאי.

גלעד: מה הקשר בין מתחברים, לערבות הדדית?

הקשר פשוט, כשאנחנו מתחברים בינינו אנחנו יכולים להתחבר רק בערבות הדדית, רק במצב שכל אחד מבין מה הוא צריך לתת לשני, מה הוא צריך לקחת מהשני. ושכולנו יחד נהיה "כאיש אחד בלב אחד", ונבצע פעולות כמו אותם הימאים באונייה, שמבינים שכל אחד חייב להבין מה השני עושה, מה הוא מצפה ממנו ומה הוא חייב לו.

גלעד: אתה אומר בעצם שיש איזה כוח שפועל עלינו כל הזמן, ודורש מאיתנו ערבות הדדית הולכת ומתגברת. איפה אני חש את הכוח הזה, איך אני יודע שמה שאתה אומר אני יכול לחוש בחושים?

רק על ידי לימוד לאט לאט אנחנו מתחילים לגלות את הנחיצות בערבות הדדית. האנושות מיום ליום מגלה על עצמה שהיא נמצאת באונייה שעוברת ים מאוד סוער וקשה ומאוד מסוכן, ואנחנו רק צריכים לחבר את כל המצבים שאנחנו עוברים, ואת כל הדוגמאות שיש לפנינו בחיים. שיום יום קופץ עוד איזה וירוס ועוד איזו בעיה ועוד הוריקנים וצונאמי ועוד ועוד. אנחנו צריכים להבין שכל זה תלוי בעד כמה אנחנו מחוברים בינינו. אנחנו בעצם קובעים עד כמה האוקיינוס של החיים יכול להיות רגוע או סוער, שזה ממש תלוי בקשר בינינו.

גלעד: מי כלול בקשר בינינו, העשירייה שלי, הקבוצה שלי, כל האנושות, מה זה קשר בינינו?

מהעשירייה הקטנה שלי, הפרטית, עד כל האנושות כעשירייה אחת גלובלית.

גלעד: בסופו של דבר אני אמור להרגיש ערב לכל האנושות?

כן, וכך כל אחד.

גלעד: זאת אומרת שגם כל האנושות ערבה לי? זו צריכה להיות הרגשה.

זו צריכה להיות הרגשה שאנחנו כולנו נמצאים בגוף אינטגרלי. תוריד את זה לגוף של אדם, גוף האדם כולו כלול ממיליארדי, מיליארדי תאים, כשכל תא ותא בסופו של דבר יודע מה הוא צריך לעשות, איך לתפקד כדי להחזיק את הגוף. וכך הגוף קיים. אבל הבעיה היא שהגוף קיים מפני שהכוח הכללי של הטבע מפעיל את כל הגופים, בכל גוף וגוף.

גלעד: נכון. אין שם בחירה כל כך.

כן, נכון. בדרגת חי כך אנחנו קיימים. מה שאין כן, בדרגה של הקשר בינינו, שאנחנו בפסיכולוגיה שלנו מחוברים זה לזה, כאן אנחנו לא מרגישים שאנחנו מהווים גוף אחד ושצריכים ממש לקיים את עצמנו בצורה כזאת. זו הבעיה, איך להיות מקושרים זה לזה פנימית, בלב, במוח, בכל המודעות, בקבלת מטרת ההתפתחות כולנו כאחד, לחיות בחיים גשמיים, רוחניים, כאדם אחד שיש לו מטרה אחת, ולשם זה הוא חי ותומך באחרים ואחרים בו, וכך אנחנו קיימים.

גלעד: אני מנסה להמחיש. לכל אחד היה פעם בחיים איזשהו חבר טוב. אחד כזה שהוא מוכן להגן עליו, להילחם אתו, כשהוא חולה הוא יטפל בו. יש דוגמאות כאלה שהטבע נותן לנו. אז נאמר, על אחד כזה אתה יכול איכשהו להגיד אני מוכן להיות ערב עליו, אם הוא יעשה משהו, אני אכנס לכלא במקומו. מה ההבדל בין זה לבין קשר רוחני בין חברים? בוא נתחיל בשניים, לא במיליון.

נגיד שלא הרבה. מטרה משותפת, אחראיות משותפת, ערבות הדדית משותפת, זה בעצם הכול. רק ההבדל במטרה, ברוחניות זו מטרה שהיא נעלה, נצחית, למעלה מהכול, וכאן זו מטרה יותר פשוטה, נמצאת לעיניהם של שני החברים, והם מבינים שהם תלויים זה בזה.

גלעד: כשנכנס שלישי לתוך המערכת הזאת, זה כבר לא אותו דבר. אתה יודע שיש לך יחס אחד לזה ויחס אחר לזה, ומתחיל איזשהו פירוד.

זה לא פירוד. מתחילה להיות התקדמות מיוחדת, דינאמיקה, שינויים, אחד כלפי השני וכלפי השלישי. הם צריכים למצוא, כמו במשולש, את המרכז של המשולש, וכל הזמן לעבוד כלפי מרכז המשולש שהוא יישאר אותו דבר. אז כבר יש להם עבודה. והעבודה הזאת היא כבר נמצאת כמו באיזה שטח, באיזו פלטפורמה שהיא נחה באוויר, והם צריכים כל הזמן לשמור על האיזון שלה.

גלעד: זה כבר משחק אחר לגמרי מאשר שניים.

אבל על ידי זה הם מתקדמים, כי הם כל הזמן מכניסים ביניהם עוד יותר ועוד יותר כוחות ותנאים, וזה גורם להם להתפתחות. אבל אם יש כאלה עשרה?

גלעד: רציתי ללכת לארבעה, אבל אתה קופץ לעשרה.

אומרים שזו מידה שלמה, לפי מבנה האדם. יש לנו עשר אצבעות, הכול עשר. אז כבר יש ביניהם מקום לאיזון. בוא נגיד הכתם הזה על השולחן, הכתם הלבן שהוא באמצע, אנחנו יכולים כל הזמן לדאוג למרכז האיזון. אנחנו לא מסתכלים על אף אחד בצורה פרטית, אנחנו מסתכלים על המרכז, וכל הזמן כל אחד חושב איך הוא יגרום למרכז הזה להיות מאוזן. בוא נגיד כך, אנחנו שמים כאן פלס שהוא לעשרה כיוונים, ודואגים שנקודת האוויר שבפלס תהיה תמיד באמצע. וכל אחד ככה מסתכל רק שזה יהיה באמצע. משחק טוב.

גלעד: משחק מצוין, רק מה הבעיה, מה האתגר פה? שפתאום תופסת אותי איזו מחשבה שהיא לא קשורה לזה.

ודאי.

גלעד: ואני עכשיו מטביע, הורס את כל העשרה האלה, עושה להם כזה נזק.

אבל ככה זה לכולם.

גלעד: כן.

אז מה עושים?

גלעד: זה קשה מאוד.

לכן אנחנו צריכים כאן להיות קשורים זה לזה בכוח מיוחד שנקרא "ערבות הדדית".

גלעד: זה כבר לא מאיתנו.

לא מאתנו, לא חשוב. אבל עכשיו אנחנו הבנו שכאן אנחנו חייבים, זה ממש הכרח לנו שתהיה ערבות הדדית. שאני ארגיש את האחרים כמו שאני מרגיש את עצמי, שהם עומדים בלבי. שאני לא צופה ככה מבחוץ מה קורה שם איתם, אלא אני מרגיש אותם בפנים, וכל הזמן יכול לשחק עם כל אלו כך שבי תלוי הכול. וכך מרגיש כל אחד ואחד. כך אנחנו יכולים לנהל את עצמנו וכל הזמן לעלות כמו בצלחת מעופפת.

גלעד: כלומר בי תלוי הכול. אני בעצם המנהל של התהליך הזה?

אתה מצדך מנהל את הצלחת הזאת, כן, שאתם יושבים עליה כולם.

גלעד: ומאיפה אני יודע?

אתה צריך להרגיש את כולם, אז תדע מה הם חושבים, מה הם מרגישים. אתה צריך להרגיש אותם בפנים, בתוכך, ולעשות את החשבון המשותף, שסך הכול מתוך החשבון הזה, יוצא שאתה שולט בנקודת המרכז.

גלעד: אבל אתה אומר שצריך להרגיש.

כן.

גלעד: איך אני ארגיש? זו הבקשה? זה מה שאותו כוח יביא לי?

כן. אתה תנסה ואתה תבקש ותחפש, וכך כל אחד מהעשירייה. וכך אתם מגיעים לתפילה אחת אמיתית, שאתם רוצים להיות קשורים למרכז אחד.

גלעד: יש כמה שלבים. קודם כל שלב שאנחנו לא בערבות, וברור לנו שאנחנו לא בערבות.

אבל אנחנו בצלחת, כל האנושות.

גלעד: כלומר אם משהו פה לא בסדר אצלנו, איזה ווירוס קורונה קורה בסין. משהו אצלנו לא בסדר, פתאום מתחילה איזו מלחמה עם איראן.

כן. הכול תלוי בחוסר האיזון שלנו שאנחנו גורמים.

גלעד: ואז מכירים בזה. זו התחלה.

כן.

גלעד: לוקח כמה שנים לאדם עד שהוא באמת מתחיל להכיר ולהבין את זה.

כן, נכון.

גלעד: הכיר את זה ואז הוא רואה שהוא רע, הוא לא יכול. הוא בטח לא יכול להיות ערב לבן אדם אחד, בטח לא לעשרה.

חייב.

גלעד: אבל לא יכול.

חייב, כמו בצבא, אתה חייב לקחת על עצמך את התפקיד, זה לא תלוי בך. מורידים לך אותו, תקבל, זהו, אין ברירה. זה כמו בזמן המלחמה, אתה לא יכול להגיד לא. אלא קיבלת מכתב.

גלעד: צו שמונה.

כן וזהו. ככה זה.

גלעד: אני איתך. קיבלתי צו שמונה. מה עכשיו? אני ועוד תשעה כמוני באותו מקום.

עכשיו אתה אחראי על האיזון של כל העולם. אתה חייב, רק במקום כל העולם מספיק לך תשעה חברים שלך, שתעמיד אותם בלב שלך ותתחיל לנהל אותם, וגם כל אחד מהם עושה מצדו, כך שאתם תחזיקו את המערכת בצורה מאוזנת. ואז אתם תראו שכל העולם גם כך, מקבל את אותה הצורה.

גלעד: אבל אנחנו צריכים לבקש את זה, אתה רואה שזה לא קיים ואתה רוצה שזה יהיה.

כן, זה על ידי תפילה, על ידי חיבור ביניכם. יש בזה הרבה דברים. גם באנייה אתה לא ביום אחד נעשית רב חובל.

גלעד: לא, באנייה יש שלבים מאוד מובנים. אתה מתחיל מטירונות ומתקדם, מתקדם, זה תמיד שלבים מאוד ברורים, יש הסמכות אתה קצין תורן ואחר כך אתה קצין אחר, יש הרבה הסמכות.

אותו דבר כאן.

גלעד: כן. אז איך התהליך פה זה מה שאני שואל?

בזה שאנחנו נמצאים [במצב של] אין ברירה, בים הסוער של החיים וחייבים למצוא בינינו את הקשר הנכון, כדי לשמור על העולם. כדי לשמור עלינו, כדי לשמור על היחס שלנו אל "אל הים".

גלעד: נקודת האיזון.

כן, ה"פוסידון" הזה.

גלעד: ימאים דרך אגב מאמינים בשטויות האלה.

זה לא שטויות, למה? אתה נמצא בים ואתה רואה לפניך את כוחות הטבע, ושאין לך חוץ מזה כלום מקצה העולם ועד קצהו. גם אני מכיר את הדברים האלה.

גלעד: אם מישהו ישרוק על האנייה, מה יעשו לו?

כן, זה ברור זה כך. אנשים שהם נמצאים ליד הטבע, בתוך הטבע הם מאוד מאמינים בכל מיני כוחות שהטבע יכול להעמיד לפניהם וזה טבעי. כי סך הכול הלא ידוע זה ברור לכל אחד.

גלעד: והוא מפחיד את כולם.

כן. ולכן אני מבין אותם, דווקא אותם. אבל אנחנו צריכים להיכנס לכאלו מצבים ואז אנחנו נדרוש.

גלעד: מצבים של חוסר אונים ממש.

כן. שלא אנחנו אחראים. אנחנו חייבים להגיע לאיזון, אבל האיזון תלוי חוץ מאשר בקשר בינינו גם בכוח העליון כמו אותם הימאים. ואז אנחנו מתקשרים בינינו, במידה שאנחנו מתקשרים בינינו, אנחנו גם מסוגלים להתקשר לכוח עליון ולהיכנס עימו בקשר. ואז כשאנחנו יחד מחוברים, אנחנו יכולים להרגיש, לגלות שאנחנו מחוברים עימו ואז מתוך זה אנחנו יכולים להפליג לחוף המבטחים.

גלעד: אותו כוח עליון יכול להבטיח לך שאתה לא תהיה זה שעושה את החור בסירה. יש את הדוגמה הזאת שבעל הסולם כותב, על שניים שהיו בספינה ואחד קודח תחתיו והשני אומר לו "מה אתה עושה?" אומר לו "מה אכפת לך תחתי אני קודח". איך אדם יכול להבטיח שהוא לא יהיה זה שקודח ואפילו לא יודע שקודח?

אנחנו מרגישים את זה מתוך העבודה ההדדית. זה לא שקורה כאן משהו מיוחד, מתוך עבודה הדדית אנחנו כך מגלים שאין לנו ברירה רק בהתקשרות ההדדית, בתמיכה הדדית. כמו שזה קורה באנייה, אם זה באמת אנייה שהיא עוברת הרבה שלבי אימון וחוץ מאימון גם מלחמה, תרגילים קשים.

גלעד: יש לזה הרבה דוגמאות.

כן.

גלעד: דרך אגב זה לא רק בעתות מלחמה, זה קורה כל הזמן, שמישהו מזניח במשהו את תפקידו ואי אפשר לספר על זה אבל קורים דברים לא נעימים.

כן. אותו הדבר כאן, לכן אנחנו צריכים להביא את עצמנו [להתקשרות]. פעם באיזה כנס בישראל עשינו משחק על הבמה, [שאנחנו] על האנייה.

גלעד: אז האם כל רגע שאני לא חושב על נקודת האיזון הזאת, אפשר לומר שאני עושה חור?

כן ודאי. זה באותו רגע, אבל אנחנו יכולים להחזיק זה את זה, שאפילו כל אחד כאילו עושה חור האחרים מחזיקים אותו כך שהוא לא יעשה את זה.

גלעד: שהוא לא יצליח.

כן.

גלעד: עכשיו שלא נתבלבל זה לא במעשים. זה לא שגוערים בו ואומרים לו משהו, כל מה שאתה מדבר עליו זה פנימי?

כן.

גלעד: שלא נלך רגע לאיזשהו תיאור.

לא, לא.

גלעד: "נו, נו אתה לא בסדר, ואנחנו נאיים עליך", לא.

אדם בפנים עובר את כל הדברים האלה.

גלעד: כן. עכשיו הגענו לזה נאמר בעשירייה. אבל אומרים לנו "כל ישראל ערבים זה לזה". ואפילו רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר כל העולם.

כן.

גלעד: איך, או שזה רק דרגות שונות שמתגלות בתוך אותה עשירייה?

באותה אנייה הכול אותו דבר, חוץ מזה שאנחנו מרגישים עד כמה שאנחנו, כל אחד מאיתנו מרגיש שהעשירייה שלו, שזה כל הקבוצה שהייתה באנייה, כל הקומנדו, נעשה פתאום פי מיליארד, פי עשרה מיליארד למשל במקום עשירייה. נעשו הרבה, כל אחד מורכב מכל מיני מערכות, תת מערכות עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו בעצם אמנם עשירייה, אבל כוללים בתוכנו את כל האנושות.

והאנייה ה שלנו זה לא סתם אנייה קטנה בעמקי הים, אלא זה כדור הארץ שטס בחלל ומשפיעים עליו כוחות הרבה יותר אכזריים, קשים, נוקשים מאלו שאפילו בים אנחנו מגלים כגלים, רוח וכן הלאה. את זה אנחנו מגלים בדרך. העיקר בשבילנו זה בכל זאת להרכיב את העשיריות כך שכל אחד ואחד ירגיש את עצמו שהוא נמצא בתוך עשירייה והיא בשבילו ממש גם אנייה וגם צוות וגם הכול.

גלעד: שוב אני בכוונה לוקח את זה למקום כזה, כי העשירייה זה לא האנשים שבה, נכון? עכשיו אני נאמר עם איזו קבוצה של תשעה אנשים.

לא, לא זה ודאי.

גלעד: ומחר אני יושב בכנס עם תשעה אחרים, זה בשבילי המשך העבודה כאילו לא השתנה, נכון?

אתה קצת מבלבל בזה את האנשים.

גלעד: בכוונה אני מבלבל.

אני לא יודע אם כדאי. יותר טוב בכל זאת, שתהיה לאדם עשירייה שלו. יכול להחליף בכל רגע כי בסופו של דבר כולנו, אנחנו נמצאים בעשירייה אחת, כל האנושות זה עשירייה אחת.

גלעד: אני מדבר על אנשים שנמצאים בדרך.

אנשים שנמצאים בדרך צריכים אחרי זמן מה להתרגל לזה שהם יכולים לעבור מעשיריות לעשיריות ולהיות בכל עשירייה, ולמצוא את עצמם ממש מהרגע הראשון, וככה זה, שיהיה ברור להם שלא חשוב איפה אנחנו נמצאים ועם מי, העיקר שכולנו כל בני אדם זה עשירייה אחת, נשמה אחת.

גלעד: זאת אומרת, מתוך תרגול ואימון חוזר ומאור שפועל על האדם והדרכה שהוא מקבל מהרב, הוא מסגל לעצמו איזו מיומנות עם כל קבוצת אנשים שמעוניינת בזה.

כן.

גלעד: מי שלא מעוניין זה אולי בדרגות אחרות. אבל שמעוניינת בזה מיד להרגיש בתוכה את העשירייה ולשמור על אותה נקודת איזון.

כן.

גלעד: מרתק. זאת זווית על הערבות אחרת לגמרי ממה שחשבנו.

ערבות הדדית זה החוק הכללי של כל המציאות. שכל הכוחות והחלקים, הרצונות, האורות והכלים, כל מה שיש בכל המערכת שנקראת "המציאות" זה הכול מערכת אחת. זה סך הכול עשר ספירות ושם כל החלקים, אין סוף חלקים כוחות פריטים, שהם כולם קשורים בערבות אחת. ואף חלק לא יכול להיות חופשי או לא כל כך חשוב כמו אחרים. ערבות מביאה את כולם לשוויון, לערבות פשוט. לחיבור כזה שכל אחד זקוק לכולם, תלוי בכולם. נקוה שהאנושות תגלה את זה ומתוך זה תתחיל להתקדם להשגה, להרגשה, לקיום של הערבות בכל המין האנושי.

(סוף השיחה)