איך לדעת אם אני בעשירייה הנכונה עבורי
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.09.24 – אחרי עריכה
מאריק: היום טיילתי עם דודי ודיברנו, אמרתי שיש לי הרבה שאלות ואני לא יודע איך להוציא אותן, איך לשאול אותן בצורה נכונה.
השאלה הראשונה דומה למה שכתוב במאמר "ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום, כי אני רואה "אין עושה טוב גם אחד". אם כן, יותר טוב יהיה, אם אני לא אהיה עמהם, ואני לא אלמד ממעשיהם."1 במשך תקופה ארוכה אני רואה כל מיני דברים שאני לא מסכים איתם ומנסה להתעלות, אבל היצר הזה יושב בפנים. אני יכול להחזיק אותו, ולפעמים אני לא יכול, הוא רוצה לשלוט כמו שהוא רוצה. מה רוצים ממני, מה אני צריך לעשות?
לא יודע, השאלה מתעוררת בך, אז אתה צריך לענות עליה.
מאריק: לא, כי מצד אחד אני נמצא 27 שנים בדרך, בכל זאת עברו חיים, לא סתם עברנו ביחד כל מיני דברים ולי נראה שכך צריך להיות, וכך הפנימיות שלי אומרת שצריך להיות. אני רואה דוגמאות מהחיים, ואני אומר שאני כנראה לא רואה נכון, אבל מה שיושב לי בפנים, הוא לא מסכים, ואני לא מצליח להכניע אותו.
מה היא השאלה?
מאריק: האם אני צריך לעמוד על הדעה שלי להגיד שהנה כך צריך להיות, ולהוכיח ולהתווכח, או שפשוט להגיד שזה האגו וצריך להרוג אותו, את הדבר הזה, ולהחזיק אותו במרתף כל הזמן, שלא ייצא עד שהוא יתבטל?
אם נגיד שאתה מתבטל כלפי השאלה, אז אתה הולך עם הרצון לקבל שלך נגד דעת החברים. אם אתה הולך עם הרצון לקבל שלך נגדו, נגד הרצון לקבל, אז יוצא שאתה נלחם עם עצמך, ומי צודק?
מאריק: לפי מה שאנחנו לומדים כל השנים, לפי השיטה, אני צריך להתבטל, צריך ללכת, אם אני רואה משהו פגום זה מתקיים בי, ואם אני חוזר כל הזמן סימן שאני לא עושה עבודה נכונה אם זה לא עובר, ואני לא עובר לשלב הבא. אני לא יודע, אני מסתכל עליך ואני רואה שאתה לא רואה בפנים.
אז מה עושים?
מאריק: קודם כל ממשיכים, השאלה היא גם איך להמשיך נכון כך שתהיה תוצאה מכל העבודה, לא סתם כאילו שניסינו ולא יצא כלום, בכל זאת אנחנו עושים יגיעה, עושים מאמץ.
כן.
מאריק: איך, מה נכון לעשות?
איך תדע את התשובה?
מאריק: בכל השנים כששאלתי אותך, אמרת "חסר לך קשר עם החברים, מתוך כך אתה לא יכול לעבוד עם האגו שלך כי אתה לא מקושר איתם, לא מקבל מהם כוח". אז אני חושב שאני מנסה, לא יודע, אולי אני לא עושה דברים נכונים.
אם היית עושה משהו מסוים והיית מקבל איזו תשובה, תגובה, מה היא צריכה להיות?
מאריק: אומרים פה שהרגשת הברכה היא שזה משהו נכון, משהו שנותן כוח להמשיך. באנו בשביל להרגיש רוחניות, ככה הביאו אותנו וכל השנים אנחנו נמצאים בשביל להרגיש את הרוחניות, את הכוח שמנהל את כל זה. היו תקופות שהרגשתי, היה יותר כוח להמשיך, ויש תקופות שלא כל כך, אני גם רואה שחלק מהחברים לומדים לפי הטבע שלהם, וחלק לא, וכאילו שפתאום אני מוצא מה נכון לעשות. איך נכון לפעול?
אז אם תעשה משהו שטוב בעיניי החברים והם יתמכו בך, ואתה גם תשתדל להיות איתם יחד, מה אז יקרה?
מאריק: כנראה שאני אקבל מהם את הכוחות שלהם, את הרצונות שלהם, ככה, לפי מה שכתוב, אני לא יודע.
זאת אומרת שהם יתנו לך חיזוק, גושפנקא. תעשה, יכול להיות שזה מה שאתה באמת צריך לעשות, ומאין ברירה אתה חייב ללחוץ על עצמך ולעשות מה שטוב בעיניהם.
מאריק: יוצא שהמטרה עכשיו היא לקבל מהם כוח, זו הסיבה שאני עושה?
כן.
מאריק: כוח בשביל להתמודד עם הטבע שלי?
כן.
דודי: כשאדם משקיע את כל חייו בחברה וכתוצאה הוא חוטף מכות, מכות קשות, והבורא זורק אותו מכל המדרגות, חבל ההצלה שלו הוא בעצם החברים, זה הקשר היחיד שלו לחזור עוד פעם למוטב. אבל הוא לא מסוגל להתחבר איתם, כי יש לו ביקורת עליהם, הוא דוחה אותם והם דוחים אותו. איך הוא חוזר בחזרה, איך הוא מתחיל עוד פעם לטפס?
אם אדם לוקח דרך לקראת החיבור עם החברים, הוא לא מחכה לשום תשובה, רק על זה, על המטרה שלו, שהוא יהיה דבוק בהם.
דודי: אבל איך הוא מתחיל להתקשר איתם כשיש לו דחייה גדולה מאוד מהם, כשיש לו ביקורת עליהם. האם אפשר להתחבר למישהו כשיש לך ביקורת עליו?
כן.
שמעון: למה הבורא מסדר שיש מישהו שיכול להתפשר, שהוא ממש מתפשר, ויש מישהו שהוא לא יכול, שיש לו טבע כזה שהוא לא יכול להתפשר עם כל אחד, כאילו הוא מרגיש שזה פוגע בו. למה האחד יכול שלא לעשות ביקורת והכול בסדר גמור, ולאחר יש טבע כזה, ההיפך?
כי זה שאתה רואה שיש לך אתו איזו דרך לחיבור, זה מפני שאתה יכול לנגן שם כביכול עם עצמך וכך להמשיך, אבל זו לא באמת דרך החיבור.
דודי: איך אדם יודע שהוא בעשירייה הנכונה לו?
אין דבר כזה עשירייה נכונה או לא, הכול רק תלוי איך שהוא מסתובב שם.
דודי: לא יכול להיות שיש טעות שאולי אני לא בעשירייה הנכונה לי?
לא, בהחלט לא נראה שזה קורה לנו.
דודי: ואם אדם מרגיש את עצמו לא ראוי בעשירייה, שאולי הוא לא בעשירייה הנכונה, אולי הוא צריך להיות בעשירייה אחרת?
בכל עשירייה יש לך את כל ההזדמנויות, ולכן חשוב רק איך אתה הולך אליהם ונותן להם מה שיש לך.
דודי: כשאדם מסתכל על עשיריות אחרות, מרגל אחרי עשיריות אחרות, רואה שיש שם חיבור יפה, רואה שם סדרים אחרים שנראים לו?
אבל אני לא מחפש שהם כבר הגיעו לאיזה גובה רוחני, שיש חיבור יפה, שיש אהבת חברים. אני לא מחפש שזה כבר יהיה שם, אני רק רוצה שהם יהיו בעלי עבודה.
דודי: יש לי בעשירייה הכול, אין לי מה לפזול לצדדים ולחפש לראות עוד עשיריות אחרות. יש פה הכול?
כך אתה אומר, אולי כדאי בכל זאת לבדוק כדי להיות בטוח.
דודי: כל הזמן חוזרים לנקודה הזאת, שהכול זה העבודה שלי. הכול הוא היחס שלי, אין לי מה לצפות מאחרים שיעשו לי, כלום, זה אני.
כן.
דודי: ואם אין תגובה, איך אתה עובד כשאין לך תגובה? אנחנו מחכים לתגובה.
אתה צריך לשנות את עצמך עד שתהיה תגובה.
דודי: לאיזו תגובה אני צריך לצפות, או מאיפה היא מגיעה?
לתמיכה.
ולאד: מה שאמרת עכשיו לגבי העשירייה, ש"הכול יש בעשירייה. אבל בכל מקרה תבדוק", כמו שענה לך הרב"ש כששאלת, "איך אני יודע שאתה הרב שלי"? והוא אמר לך שתלך לבדוק.
כן.
ולאד: בסופו של דבר אין יותר מה לחפש.
רואי: אז חסר משהו בעשירייה או לא?
בעצם לא.
רואי: אז מה עושה האדם אם הוא מרגיש שחסרים דברים בעשירייה?
את זה הוא מרגיש כשהוא לא עשה בעצמו שום שינוי.
רואי: איך אתה מתאים את עצמך לעשירייה?
אני צריך רק לכוון את עצמי להשתחוות לפניהם.
רואי: מורגש שלעשירייה יש תדר מסוים. איך אתה נכנס לתוך התדר?
לפי השתוות.
רואי: מה זה להיות בהשתוות הצורה עם העשירייה?
השתוות צורה עם עשירייה, זה ככל שאני הולך להתחבר אליהם, מחדיר את עצמי ביניהם, ומרגיש שאני ממש הולך ואוסף אותם, אז על ידי זה אני מתקדם.
רואי: אבל איך אתה נכנס איתם להשתוות הצורה, ממש להיות איתם כאחד?
אני מרגיש שזה שלקחתי לדרכי את כל החיבור בעשירייה, זה פועל עכשיו עלינו, על כל העשירייה, ואני רואה שכדאי להמשיך את זה כך.
רואי: האם ההרכב של העשירייה שלי הוא נצחי, כל החיים אני באותה עשירייה?
אני לא יודע.
רואי: במה זה תלוי?
בכוח העליון, אבל אני לא יכול להגיד שזה לנצח.
רואי: כלומר, יכול להיות שאני לא אהיה עם הגופים האלה מתי שהוא?
בטח. על זה הבורא מחליט.
רואי: אז מהו נצחי? כי לפעמים אתה אומר שהעשירייה היא נצחית, היא מעבר לחיים האלה, מעבר למוות.
אנחנו רוצים להיות קשורים כך מהמקום הזה למקום יותר רוחניות ולנצח. הרוחניות היא נצחיות.
רואי: אז למה עשירייה היא לא נצחיות?
הם עוד לא הגיעו לזה.
רואי: איך מגיעים לזה?
רק על ידי כך שכל אחד מחזיק את האחר וכך הם מתקשרים.
רואי: נניח שאנחנו רוצים עכשיו לעשות פעולה שתיחשב לנצחיות, מה היא הפעולה שתיחשב לנו לנצחיות?
שאתם רוצים אהבה נצחית, חיבור נצחי.
רואי: האם יש לנו דרך לדעת אם אנחנו פועלים בכיוון הזה, או שזה תמיד יהיה נסתר מאיתנו?
זה יהיה ברור יותר ויותר.
ולאד: רב"ש כותב שנראה לאדם שרק הוא עוסק באהבת חברים בעשירייה. ואז הוא כאילו מרגל אחרי אחרים, אבל לא נראה לו שהם מתעסקים באהבת חברים. למה זה נראה כך לכל אחד?
כי כאשר הוא משקיע, הוא מרגיש עד כמה הוא משקיע, ולכן נראה לו שהכוח שלו פועל.
ולאד: ואיך להרגיש שגם החברים באמת משקיעים, וגם כל מה שהם עושים זה לאהבה?
זה למעלה מהדעת.
ולאד: למעלה מהדעת, זה לדעת שזה באמת כך.
כן. השופט חברו לכף זכות.
מאריק: מה התפקיד של העשירייה שלנו?
כמו כל העשיריות, להתחבר ביניכם בצורה שתרגישו עד כמה אתם מסודרים ביניכם.
אני לא מבין את השאלות האלה, כי את זה רב"ש כבר כתב במאמרים הראשונים שלו.
מאריק: בכל זאת יש עשיריות שאי אפשר להתעלם מכך שהן נמצאות במגע, שואלים שאלות, יושבים ביחד, מתפללים, זה מחייב. לכן בטח יש מאיתנו דרישה אחרת, מימוש אחר. מה אתה היית שמח לראות בנו?
אני רוצה אתכם מחוברים ביניכם ובאותה מידה עם הבורא.
מאריך: כשאתה רואה שאנחנו מחוברים, מה אתה רואה, האם יחס טוב זה לזה, ביטול?
יחס, תמיכה וביטול.
מאריק: למרות הגשמיות, מעל זה.
גשמיות לא כל כך חשובה כאן.
מאריק: כמו אימא לילדים שמכסה על הכול.
כן.
תלמיד: תאכל, תישן, כזאת אהבה.
נניח שכן. כאן אין מילים.
מאריק: יש הרבה חברים ותיקים שלא נמצאים בעשירייה. איך, לפי מה הם מתקדמים בכלל?
אני לא יודע. אני לא רוצה לדבר איתם על הדברים האלה, כי הם מעלים לפניי שאלות ואני לא יכול לענות עליהן, כי במקום הזה צריכים לתת מכה להתפרצות, לקפיצה קדימה.
מאריק: אם כל אחד מהם נמצא בעשירייה כזו או אחרת, אז כל אחד חייב שם לממש את עצמו.
כן, ודאי.
מאריק: יש לנו הרבה עשיריות שונות, וירטואליות. איך אנחנו דואגים שכל המנגנון הזה יחייה לפי תנאים מסוימים?
צריך להיות איזה גוף שייקח על עצמו את ההתפתחות הכללית של כל הקבוצה, ושיטפל בה.
שמעון: מי אתה חושב שמתאים לזה?
אני לא יודע, כי עוד לא גדל אדם כזה בינינו.
דודי: נחזור לתפקיד של העשירייה שלנו. אם מסתכלים על כל העשיריות ב"בני ברוך" כעל מערכת אחת, כמו איברים בגוף, האם לכל עשירייה יש תפקיד מיוחד במערכת כעשירייה, או לכולם תפקיד שווה?
לא, תפקיד שונה.
דודי: מה ייחודי בעשירייה שלנו?
שיש לה תפקיד שונה.
דודי: מהו התפקיד הזה?
זה כמו כל מה שאתה קורא במאמרים.
דודי: מה כתוב שם?
כתוב שזה חיבור למעלה מהדעת. ולפי החיבור הזה אתם צריכים ללכת צעד אחרי צעד, לחבר את עצמכם יותר ויותר למטרת הבריאה.
דודי: ההגדרה הזאת זה התפקיד של כל עשירייה. וכלפי העשירייה שלנו, אלה שיושבים כאן, יש להם אותה עבודה, אבל האם יש להם עוד משהו מיוחד, תפקיד מיוחד כלפי החברה, אופי מיוחד, סגנון, חובה מיוחדת?
לא, עוד לא.
מאריק: יש אנשים שאתה מאוד מגדיל, נותן להם יחס מיוחד במשך שנים. ברגע הראשון שמושי נכנס לחדר התפעלת, ואמרת שאתה רואה מה יש לו בפנים, שבתוך הלב יש לו משהו שאנחנו לא מרגישים, וכל השנים אתה מקרב אותו. מה אתה רואה באנשים שנוח לך איתם?
זה רק לצורך הארגוני.
מאריק: נוח לך להיות איתם גם פיסית, לדבר איתם, אתה לא מתאמץ להיות איתם, כך זה נראה.
כן.
מאריק: אז מה הדבר הזה?
זו קלות הקשר.
מאריק: מה זה אומר?
זה תלוי בשורש נשמה.
מושי: מה זה שורש נשמה?
יותר מזה אני לא יכול להגיד.
דודי: "שורש נשמה" זה מושג לא ברור, זו תעלומה לא ברורה. מה הדבר הזה? נשמע כביכול שגם אם לא הייתי עושה דבר, מתאמץ או לא מתאמץ, שזה לא עניין של כשרון, שאני יודע לעשות כך או אחרת, אלא זה משהו שהוא כביכול שורשי, שכבר חייב להיות ככה.
שורש נשמה זה נקודה במלכות דאין סוף שממנה והלאה מתפתח כלי שנקרא כלי של נשמה.
דודי: מה הקשר בין שורש נשמה ובין אדם בעולם הזה שהוא בתפקיד כלשהו. מה הקשר בין זה לזה?
אנחנו לא יודעים למה זה ככה, אבל לכל אחד יש שורש נשמה אחר.
דודי: יש קשר בין שורש נשמה לבין תפקיד בעולם הזה?
כן.
דודי: האם אדם יכול לדעת מה התפקיד שלו ומה שורש הנשמה שלו?
במשך הזמן.
דודי: זאת אומרת שאנחנו עדיין במצב שלא צריכים לדעת?
לא, אתה לא יכול להבחין.
דודי: מורה מזהה שורש נשמה של תלמיד?
פחות או יותר, כן.
רואי: האם אתה עושה הפרדה בין עשירייה לצורך הארגוני?
כן.
רואי: אלה שני דברים שונים מבחינתך?
כן.
רואי: אז האם בעשירייה היחס צריך להיות רק ברמה רוחנית, חברתית, בלי קשר לארגון? כי בעשירייה שלי יש את מנכ"ל העמותה ואת הדוקטור ועוד חברים שהם עוסקים בארגון, אז האם למשל דודי שהוא פעיל הוא נחשב ל"מישהו" מבחינת הארגון או שהוא חבר?
כחבר הוא חבר, ובתפקידו בארגון הוא דודי.
רואי: אז מבחינתך בעשירייה אנחנו חברים, או יש גם את הפן הארגוני שנכנס לתוך העשירייה?
כן, גם הפן ארגוני נכנס לעשירייה.
רואי: האם העשירייה הזאת צריכה לפעול כלפי הארגון כעשירייה?
כן.
רואי: בפועל, חלקנו עובדים ביחד גם כלפי הארגון, אבל לא כולם. אז איך כל העשירייה יכולה להכניס כוח רוחני לתוך הארגון?
זה יקרה אם הם ירצו להתנהג בצורה כזאת, כעשירייה שלמה בארגון השלם.
רואי: במה זה בא לידי ביטוי? נניח ואני עובד שעות רבות עם חברים מהעשירייה ואנחנו פועלים כלפי הארגון כל הזמן. ויש עוד חברים שגם הם עושים ברמות שונות לטובת הארגון, אז איך משתמשים בכל העוצמה של העשירייה ופשוט דרך מי שפועל עכשיו, מזרימים את הכוח של העשירייה פנימה לתוך כל בני ברוך?
זה עוד לא ידוע, עוד לא יודעים לעשות זאת.
רואי: איך להצליח לעשות את זה? כי לצורך דוגמה, כל השנים אתה עסקת גם ברוחניות וגם בארגונים, בכל הכנסת את הכוח הרוחני. והשאלה היא איך אנחנו מתחילים להכניס כוח רוחני במה שאנחנו עושים כלפי "בני ברוך"?
זה תלוי בקשר שביניכם.
ולאד: כתוב במאמר שקראנו "ועל זה באה התשובה, אם חברה שנתייסדה על אנשים מסוימים, ובעת שהתאספו, בטח היה מי שהוא, שרצה אז ליסוד את החבורא זו דוקא, בטח היה מברר אנשים אלו, שהם מתאימים לזה. היינו שיש בכל אחד מהם ניצוצין של אהבת הזולת. אלא שהניצוץ לא היה יכול להדליק את אור האהבה, שיאיר בכל הפרט. לכן הסכימו אז, שע"י התחברותם יחד אז, מכל הנצוצין ביחד יעשה שלהבת אחת גדולה.".
דודי: האם בין הגופים האלה בעשירייה הזאת, חסר לך מישהו. אתה מרגיש צורך לעוד עוד מישהו שישב פה בינינו?
לא.
תלמיד: אני עדיין לא הבנתי איך אנחנו כעשירייה פועלים רק לחיבור רוחני בינינו, ומצד שני חלקנו עובדים במפעל, וחלק מנהלים הרבה דברים בארגון.
זה לא כל כך חשוב. זה חשוב לחיבור, אבל זה גם לא חשוב לחיבור רוחני שאתם עובדים דווקא יחד וזה שמסדרים את החברה.
תלמיד: זה משהו ארגוני?
כן.
תלמיד: אנחנו עובדים ביחד הרבה שעות, מתחברים וכן הלאה, האם זה מייצר יותר קשר?
כן. זה פועל.
מאריק: אז אני יכול לשכור עובדים, פועלים שימלאו את התפקידים שלנו, וזה לא משנה אם נניח במקום שאני או חבר אחר נמלא תפקידים מסוימים, אלה יהיו אנשים אחרים שיתפקדו במקומנו. אם זה לא מביא לחיבור בשביל מה צריכים לעבוד בארגון? אנחנו נלך לעבודה אחרת נרוויח גם יותר כסף והמשפחות שלנו יהיו יותר מרוצות. האם אפשר לעשות כך?
כן, ודאי.
מאריק: אז למה אנחנו לא עושים את זה? אני חשבתי שחשוב לך שדווקא אנשים שעובדים במפעל, בכל זאת מכניסים ממד רוחני. אם לא אז באמת יבואו פועלים אחרים ויעשו לפי החשיבה שלהם?
אני חושב שזאת לא בעיה, שיעבדו במקומכם אנשים אחרים.
מאריק: שלא קשורים אלינו? אז אפשר להתחיל תהליך כזה של שינוי?
לא, לא עד כדי כך. אפשר להתחיל ומאוחר יותר לשנות.
מאריק: בעוד שנתיים שלוש, בהדרגה?
לא.
דודי: אין לזה משמעות? כי פעם שמעתי שאדם כתב מאמר ב"נקודה שבלב" שכאשר עובדים בארגון מרגישים את הרוח, הגישה. אפילו אמרת פעם שחשמלאי שמחליף את הנורה, עדיין אם הוא בעל נקודה שבלב ולומד אצלנו, הוא עושה את זה אחרת ומחליף משהו אחר, מאשר חשמלאי שלא לומד איתנו. האם זה עדיין נכון?
כן.
דודי: אז למה אם כך למה להחליף את בעל המקצוע שהוא חבר משלנו, שמכניס את כל הלב שלו בכל הבניין, בבעל מקצוע שלא לומד איתנו ויעבוד בלי שום רגש, כי מבחינתו זה עוד קיר, כמו אלף קירות שהוא ראה ולא בית המקדש?
אם החבר יעשה עבודה כמו בעל מקצוע טוב מכל הלב, אז הוא יבצע עבודה נכונה. ואם לא, אז כולנו יורדים.
רואי: זה דווקא מראה שיש פה יותר אחריות. מי שעושה את התפקיד צריך גם לעשות אותו מכל הלב, וגם לעשות אותו בצורה המקצועית ביותר. ואם הוא עושה להיפך, אז הוא ממש גורם נזק לכולם.
כן.
רואי: אז זה דווקא כן מראה שיש חשיבות למי שעושים את התפקידים. אמרת שאין בעיה להחליף אותם עם פועל אחר, אז איך היית מחליף אותם?
עם פועל טוב אחר, שבלי הכוונות שלנו יודע לבצע פעולות טכניות נכונות, אין הבדל.
רואי: אז מה ההבדל בין פועל שיודע לעשות הכול בצורה המקצועית ביותר אבל אין לו כוונות, לפועל שיודע לעשות בצורה המקצועית ביותר ויש לו כוונות?
שם יש תוספת ברורה - הכוונות.
רואי: האם הכוונות הן שמכניסות לרוחניות?
כן.
רואי: האם מידת הכוונות שאנחנו מצליחים להכניס לפעולות, זה מה שהופך את המפעל שלנו לרוחני?
כן.
רואי: אז אם נחליף את כולם לאנשים בלי כוונות, אז המפעל לא יהיה רוחני.
כביכול, כן.
רואי: איך מתחיל הרובד הזה בחיים שאתה מתחיל לפעול עם כוונות?
אם אתה יכול להתחיל לעבוד עם כוונות, אז שם מתחיל הרובד הזה.
רואי: אבל מה הרגע שממנו מתחילים לפעול בכוונות?
כאשר אתה מרגיש שבלי כוונות הפעולות שלך לא מתמצות.
רואי: מה מוסיפה הכוונה לפעולה?
חיבור לעולם העליון, למערכת עליונה.
ולאד: מהי כוונה נכונה? מה אני רוצה בזמן שאני עושה איזו פעולה, האם לעשות נחת רוח לבורא?
כן. זו הכוונה.
מושי: האם גם עכשיו, בפגישה הזאת, אנחנו צריכים להיות עם כוונה?
כן. כנראה שאתם רוצים לברר כוונה.
דודי: על מי פועלת הכוונה?
הכוונה פועלת על האדם, על הקשר שלו עם הבורא, על הקשר שלו עם הנבראים.
דודי: כשאדם עושה פעולה ומכניס בה כוונה, למשל אני מכין אוכל לחברים ואני מכניס בזה כוונה, האם זה משפיע במשהו על האוכל, על החברים, או רק עליי ועל תפיסת המציאות שלי?
כן. זה פועל גם על האחרים.
שמעון: כל העובדים עובדים בדיוק כדי להגיע לרוחניות, מדברים על כנס, מדברים על ערב איחוד, כל מיני דברים כאלה, איך יכולים להביא עובדים אחרים שלא קשורים לזה?
במה שהם מסוגלים להיות קשורים.
דודי: בתרגיל מתוך המאמר, לקחנו על עצמנו לראות כל חבר כרב, להגדיל אותו, לראותו כחשוב יותר. התרגילים האלה מאוד קשים, כי אתה זוכר את זה לרגע ואז זה נסגר שוב, אלא אם כן מדברים או קוראים בנושא ואז זה מעורר. נראה שגם כשאדם ינסה עוד ועוד, באיזה שלב הוא צריך להגיע למצב של תפילה, כי הוא לא מסוגל, הוא צריך עזרה. ופה הוא כמו ילד קטן שמנסה להרכיב קוביות, אבא עומד ליד והוא לא מבקש עזרה. למה אתה לא מבקש עזרה? איך באמת מגיעים מהר יותר לתפילה, לעזרה?
זה נקרא "למה לא ביקשת".
דודי: למה לא ביקשתי באמת?
כי חסרה לך אמונה בבורא ובבעל הסולם שהכין לך את הטקסטים האלה, לכן אתה לא שואל, לא מבקש.
דודי: איך מתחזקים באמונה הזאת שכל רגע אני פונה אליו, שלפני שאני חושב מה אני רוצה אני מבקש את עזרתו?
גם זה לא טוב. אבל מה שכן צריך, זה להתקשר כאיש אחד בלב אחד.
דודי: מהי העבודה המאוזנת? כי לפנות אליו ישר זה לא טוב, צריך להתאמץ קודם. כל היום להתאמץ בעצמי ולשכוח אותו ואת עזרתו, גם זה לא טוב. מה האמצע פה?
האמצע הוא שאתה כל הזמן רץ אחרי הבורא.
דודי: האם את הכוח לרוץ אחרי הבורא, האמונה בבורא, אני מקבל מהחברים?
כן.
דודי: סיפרו לנו בימים האחרונים על חבר שלנו שנמצא תקופה בכלא. הוא אומר שאחד הדברים הבולטים שחסרים לו, וכנראה אנחנו אפילו לא מעריכים מספיק, זו הנקודה שיש סביבנו אנשים, חברים שכל הזמן מדברים על גדלות הבורא ומעלים את החשיבות הזאת, וזה משהו שאין לו בסביבה שלו. מהרגע ששמעתי את זה, גם התרגשתי מאוד וגם פתאום האוזניים שלי נפתחו לחברים. אני מרגיש שיש פה הזדמנות נדירה כשכל אחד מדבר. אבל אז ראיתי שחסרה לי התחדשות. אני יכול לשמוע מילים כמו בוא נתחבר, נמשוך מאור, סיסמאות. איך אתה מתחדש במילים של החברים?
תתחדש כמו שאתה אומר.
דודי: אוצר המילים הוא מאוד מצומצם, אני יכול לשמוע את החבר אומר, "חברים בואו נתחבר ונזכור שאנחנו כאן בשביל לעשות נחת רוח לבורא", אבל אני רוצה להתחדש בזה, להתרגש מזה, לשמוע את זה כמו פעם ראשונה, להתעורר. מה תלוי בי כדי לקבל את זה כחדש ולהתרומם?
את זה תקבל מהבורא.
דודי: שאני אקבל התחדשות מהבורא?
כן.
דודי: איך אני מקבל התחדשות מהבורא?
תבקש.
(סוף השיחה)
-
רב"ש כרך א' מאמר "לעולם ימכור אדם קורות ביתו".↩