ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 12.11.2020 - אחרי עריכה

דודי: יש לנו את טלי יחזקאלי כאן מטעם צוות "ישראלית", מיזם "ישראלית" מבית "קבלה לעם", נשים שכותבות, יוצרות ופועלות למען נשים כדי להעלות את המודעות לאחדות העם ולמסרים החשובים של "קבלה לעם". ואנחנו נרצה לפתוח במספר שאלות בנושא.

טלי: הקורונה גרמה להרבה מאוד שינויים בחיים של כולנו, ובעיקר גורמת לנשים להגדיר מחדש את מקומן ותפקידן בבית ובחברה. אם בשנים האחרונות מה שהגדיר את הנשים היה התפקיד שהן מילאו במקום העבודה או בחברה, אז השינויים האחרונים שהוציאו לחל"ת את הנשים גורמים להן בעצם לברר מחדש מה תפקידן, מהי תרומתן, מה מגדיר את פועלן, מה הכוח הטבעי שטמון בהן. והיום אנחנו עומדים, ככה מורגש, לפני השלב ההתפתחותי הבא של נשים, שעדיין הוא לא כל כך ברור לנו אבל הוא נראה מאוד משמעותי, ואת זה היינו רוצים לברר. מהו בעצם השלב ההתפתחותי הבא של נשים כמו שאתה רואה אותו?

אני נולדתי בתפר בין העולם הישן לעולם החדש, ואני זוכר שאמנם היו כבר נשים שהיו נמשכות לאקדמיה, ללימוד, לתפקידים, אבל זה היה משהו מיוחד. בדרך כלל אישה הייתה צריכה לדאוג לבית, למשפחה, לבישול, לכל מיני דברים כאלו. היו לה הרבה תפקידים בבית, אז לא היה גז נגיד כמו שאחר כך, מכונות כביסה, מכונת ייבוש, אפילו המגהץ היה על גחלים ולא על חשמל, כל מיני כאלו דברים, זה היה במעבר מהעולם ההוא לעולם הזה, ואז האישה הייתה כל הזמן כך מותאמת לבית. היא הייתה צריכה כל הזמן לעבוד בבית כדי להוליד ילדים, לגדל ילדים, להכין לכולם ארוחות, ללכת לשוק לקנות, לסדר את הכול. בקיצור, כל זה היה על האישה, הגבר היה יודע רק דבר אחד, אני צריך ללכת בבוקר לעבוד, בערב להגיע הביתה, להביא כסף. היו עוד מקומות כאלה שהיו משלמים יום ביומו, וכך היו מתחזקים את המשפחות. זה כמו שפעם, הגבר היה יוצא ליער לתפוס איזו חיה, והאישה הייתה יושבת ליד מדורת האש בבית ומכינה את הכול.

ופתאום זה השתנה תוך אולי 50-70 שנה. אני זוכר את ההורים שלי שהם היו בין הראשונים שנכנסו לאוניברסיטה וקיבלו כאלו מקצועות, רופאים וכן הלאה, ולפני זה, זה היה הרבה יותר פשוט, אני מדבר על כלל העמים. ותוך 70-80 שנה הכול המתהפך. היום אנחנו נמצאים במצב שמה שאז נבנה הכול נשבר, ואנחנו עלולים לחזור למה שהיה קודם, שכנראה נשים ישבו בבית, הילדים ילמדו בלימוד רחוק והגברים יצאו לעבודה, אם בכלל יצאו, אני לא יודע, יש כאלו ויש כאלו סוגי עבודות. ולכן אנחנו צריכים להסתכל על כל הדברים האלה כמו על עוד סיבוב שהעולם עושה. אני לא רואה בזה שום דבר טראגי, כי העולם שלנו, וכמה שאנחנו מתקדמים יותר בהיסטוריה, אז כל השינויים האלה בעולם, יכול להיות שיהיו עוד כמה שינויים, הם יהיו עוד יותר מהירים ועוד יותר קיצוניים.

טלי: כן, ברור לנו שהטבע הוא דבר שהוא מתפתח, הוא מתקדם לכיוון מטרה, אנחנו מרגישים את זה ורואים את זה. ויש איזו הרגשה שאנחנו לגמרי לא חוזרים אחורה, אלא ההיפך, אנחנו מתקדמים לאיזה משהו אחר, חדש, שעוד לא ממש מורגש וברור מהו. זה שכביכול נשים חזרו להיות פיזית בבית, זה בסדר, אבל מורגש שיש פה בכל זאת משהו חדש שהוא עוד לא לגמרי מובן לנו, ואת זה אני מנסה לשאול אותך. לאן, מה זה הדבר החדש הזה?

הדבר החדש הזה זה מבנה חדש של החברה. זה לא כל כך חשוב איך אנחנו לומדים, איך אנחנו עובדים, באיזו צורה המשפחה נמצאת, יושבת בבית או יוצאים מהבוקר עד הלילה לעבודות וזורקים את הילדים בכל מיני מעונות, אלא החשוב הוא מה המהות של השינוי, ואת זה עדיין אנחנו לא מבינים, לא מרגישים. והאמת שאנחנו לא כל כך טרודים בזה, אף אחד לא שואל מה קורה כאן, לאן הטבע מסובב אותנו. שאלה כזאת אנחנו לא שואלים. אלא פחות קורונה, יותר קורונה, נכנסים לסגירות או הולכים לפתיחות. אלה כאלה שאלות שהן לא רציניות. אנחנו לא שואלים על מהות החיים, לאן אנחנו הולכים, למה מתקדמים, מה אנחנו חושבים שצריך להיות בחברה שלנו, איזה סדר יחסים, מהי מהות החברה, מהות המשפחה, הקשר בין המדינות, ומה אנחנו בעיקר עושים עם הטבע, עם האקולוגיה. אנחנו לא שואלים על זה, זאת אומרת האנושות משחקת בצעצועים.

לכן עדיין אנחנו לא נמצאים לפני ההכרעה מה היינו רוצים לעשות ומה הטבע עושה איתנו, כדי בכלל להבין כמו בני אדם בוגרים מה היינו רוצים. אין לנו לזה החלטה, ההיפך, אנחנו נעשים כאילו יותר ויותר טיפשים, שקועים בכל מיני דברים שלא כל כך חשובים. זה מה שאני רואה.

טלי: מדהים מה שאתה אומר, זו בדיוק השאלה הבאה שהייתה לנו. מה בדיוק מהות השינוי שעוברים עכשיו, מה המהות העמוקה שלו, ומה התפקיד של נשים ביחס לשינוי הזה? וגם השאלה הבאה, מאיפה זה אמור להתחיל, האם נדרשים פה איזה תנאים חברתיים או שזה דווקא מתחיל מנשים?

אני עוד לא רואה את זה. אני לא רואה שנשים היום, עם כל הכבוד שהן רכשו, עם כל הכוחות שהן רכשו, עם כל החשיבות שיש להן גם מצד החוקים, גם מצד המשרות והעבודות ואישה במשפחה ואישה במדינה, יחד עם כל זה שנתנו להן כביכול, אולי כביכול אני לא אומר שלגמרי, אבל שנתנו להן שוויון, אני לא רואה שבשוויון הזה הן כבר מסוגלות להשתמש נכון. אני לא רואה שהן פועלות בזה לכיוון שהאישה הייתה צריכה להילחם למען המשפחה, למען החברה, למען האיחוד, החיבור, ובעיקר למען החינוך של הדור הצעיר.

אני רואה שדווקא הנשים האלה שמגיעות למשרות מאוד גבוהות בכל הממשלות, הן הופכות להיות כמו גברים. תחליפי אותה לאיזה גבר, תראי שהיא מדברת כמו גבר. לפי מהות הדרישות שלהן, אני לא מרגיש שזאת אישה. לכן אין כאן מה לדבר בינתיים על נשים. אני ממש לא רואה את זה. גם ברוב המקרים, כמעט במאה אחוז מהמקרים, מה שהן מדברות מעל הדוכנים בכל הממשלות, אני לא רואה שיש להן איזה חוקים מיוחדים שהן רוצות להעביר לנשים במיוחד, לשוויון, למען ילדים, חינוך, לכל הדברים, לא, הן שקועות בכל מיני דברים קטנטנים כמו הגברים. אני מאוד מאוד מאוכזב מזה.

טלי: אתה אומר שאתה מאוכזב, אז מה מקום הציפייה, איזו ייחודיות צריכה כן לצאת מטעם נשים, מצידן של הנשים?

אני תמיד החזקתי מנשים יותר מהגברים, שהן יותר ריאליות, שהן יותר מציאותיות, שהן יותר קשורות לחיים, שהן לא מעורפלות כמו הגברים. שבשבילן מה שחשוב זה הילדים, מזון, משפחה, חינוך, בריאות, כל מיני כאלה דברים. וראיתי שאם לא אישה, מי ידאג לזה? אישה היא מכוונת את הגבר לך תעבוד, לך תעשה, הוא מרגיש את זה. הוא מרגיש מאשתו כמו מין אימא שכך ממשיכה את הלחץ עליו ובגללה, בגלל המשפחה הוא לא הולך לשחק אלא הולך לעבוד, להרוויח ולייצב את העולם. והיום אני לא רואה את זה. לפי הנציגות לפחות שנמצאות בממשלות, לפי איך שהן טוענות, לפי הדרישות שלהן, אני לא רואה שזו ממש הדאגה שלהן. מאוד צר. לכן, אם אנחנו מדברים על עתיד העולם, אני היום לא יכול לקשור את עתיד העולם עם נשים, אלא זו איזו מאסה כללית שככה זה.

שלי: אתה יכול קצת יותר להסביר מה ציפית מנשים שאתה רואה שלא מתממש?

אני ציפיתי מנשים כמו שראיתי את האימא בבית, שהייתה מחזיקה את המשפחה ואף אחד לא היה יכול לעשות משהו נגדה, היא הייתה יודעת מה כל אחד צריך לעשות, שיעורים, להתרחץ וללבוש בגדים נכונים ולסדר את החדר שלו וכן הלאה, היא הייתה שולטת על כל הבית. אני חשבתי שאישה שיוצאת מהבית ולוקחת איזשהו תפקיד במדינה, כך גם היא תשלוט בסדר של המדינה. וכל אחת שהיא נכנסת לממשלה, היא נכנסת לאותו המטבח המסריח שיש שם בפרלמנט ומשתתפת בזה, מתלכלכת בזה כמו כולם, במקום לעשות שם קשר נכון.

טלי: יש הרגשה שצריך להעביר נשים איזשהו תהליך כזה של חינוך או שינוי תפיסה.

ודאי.

טלי: ממה מתחילים?

ממה מתחילים? אני חושב שהחיים הם ידברו, הם יכוונו אותנו כך שאנחנו נאלץ לשבת בבית, ולאישה אין יותר מה לעשות אלא לדאוג לבית שלה, למשפחה שלה, לחינוך הילדים וכן הלאה. היא תצטרך ללמוד הרבה, היא תצטרך גם לעבוד הרבה, היא תצטרך לנהל הרבה, אבל מתוך הבית.

אני עוד מתקשה אולי להסביר את זה איך אני רואה את זה, אבל אני רואה מזה ממש עבודה יצירתית.

טלי: זה מעניין מה שאתה אומר כי באישה באמת יש המון גוונים, ומאוד חשוב לה להביע את הייחודיות שלה, אז איפה יש פה מקום לזה?

דרך בני הבית, דרך בעלה ודרך הילדים. תקראי טוב טוב את "אשת חיל". מה כתוב שם על האישה? היא מוערכת מאוד, ולפי מה רואים שהיא באמת אשת חיל? לפי הילדים ובעלה. איך שהם יוצאים לעולם, יוצאים לחיים, והכול בניהול שלה.

טלי: מה דווקא בניהול של אישה כלפי הבית שלה יכול לעשות שינוי חברתי כלפי החברה?

האישה תצטרך ללמוד הרבה, היא תצטרך לדעת את החברה, את המקצועות, את הכול. היא צריכה ממש להיות מומחית וחכמה בהרבה מאוד דברים כדי לפתח את המשפחה, לתת למשפחה, רוח נכונה וכך לדחוף לחיים נכונים את כולם. זה מה שאני חושב, נדמה לי ששאלת אותי על העתיד, לאן העולם מסתובב, לאן האישה וכן האלה, אז אני אומר שזה נראה לי הכיוון.

טלי: כשאתה אומר אשת חיל, אם צריך לתאר את הדבר הזה במילים שיתאימו לזמננו, איך אפשר לתאר את המשפט הזה?

דיברתי על אשת חיל בזמננו, היא בעצמה יכולה להיות אישה עם השכלה גבוהה. אני לא יודע באיזו צורה היא תלמד את זה, דרך האוניברסיטה או מהבית, אבל היא תדע כל מה שקורה בחיים שלנו ולא תהיה סגורה ומוגבלת כמו הסבתות שלנו מצד אחד, ומצד שני היא תדע איך לנהל את זה. זאת אומרת היא תדע איך לנהל את המשפחה, לכוון את כולם, ולהיות ממש מרכז המשפחה.

טלי: במה אישה מוסיפה לגבר בזכות הניהול שלה?

היא לוקחת מהגבר רק את הכוח שלו, אבל היא סובבת את הגבר, כך גם כתוב, שהנוקבא סובבת את הזכר. כל מה שקורה בחיים שלנו בסופו של דבר זה הרצון של האישה ולא הרצון של הגבר. גבר זה סתם כוח, אבל הכיוון, המימוש בא מהאישה. אתן הנשים לא יודעות את זה?

טלי: אני חושבת שיודעות, אבל צריכות עדיין כמו שאתה אומר ללמוד איך להשתמש בזה.

זה נכון, אבל מצד הטבע יש לכך הכנות, גם בגברים וגם בנשים, שכך זה יקרה. אז אני חושב שבדור האחרון האישה תהיה מועילה אבל בצורה כזאת, בהסתרה.

טלי: מה צריך להיות היחס הנכון של החברה כלפי אישה?

כולנו מבינים את זה, כולנו מרגישים את זה, כולנו מודים בזה, וכולנו גם גברים וגם נשים מבינים את היחסים שצריכים להיות בינינו. ואנחנו נותנים כבוד לאימהות, לנשים שנמצאות בבית, מחנכות את הילדים, מכינות את הבית ואת כל מה שיש לגברים. זו העבודה של האישה, בזה היא עובדת, מזה היא לומדת, ונמצאת תמיד בהתקדמות ממש תואר אחרי תואר בכל דבר. היא לא רצה מהמגהץ לתנור, לסדר את הדברים, וכן הלאה, אלא יחד עם זה היא כל הזמן לומדת.

טלי: יהיה נכון להגיד שהאישה מכוונת את הרוח, את האווירה בבית ובחברה?

אני רואה שהאישה תיקח על עצמה את התפקיד המורה לכל ילד וילד, לפחות חלק בזה. שהיא תשב עם הילדים, תסביר להם, בקיצור שהיא תעבור יחד איתם את כל כיתות בית הספר שהם לומדים. אישה יכולה לעשות הכול. אם היא תטפל בזה, אנחנו נראה שכל בית ממש יוציא החוצה צאצאים טובים. אבל בשביל זה צריכים לתת לאישה מקום, כוח, כבוד, וחוקים שבדיוק יגדירו את כל זה. וצריכים להכין נכון את הגברים, לחנך אותם, מה צריך להיות. זו אחריות גדולה, גם לכל החברה וגם לנשים.

טלי: זה בדיוק העניין, מה קודם למה? כאילו מרגיש שגם אם אישה מתחילה להבין את הכוח שיש בה ואת התפקיד שלה, אבל התנאים הם כאלה שלא מאפשרים לה. לא שאני רוצה לבוא בטענה או משהו כלפי מישהו, ברור לי שמשהו פה צריך לבוא מאיתנו.

אמרתי מה שאמרתי, כל היתר לא עליי, אלא החברה צריכה להבין שזה העתיד שלה. האישה חוזרת הביתה, היא דואגת למשפחה, יש לה ילדים, אחר כך יבואו הנכדים, היא תטפל בהם, ותתפתח בזה. ואם הבעל גומר איזה מקצוע, איזו אוניברסיטה או משהו ורוכש איזה מקצוע, האישה דווקא תעבור את כל המקצועות, ואת כל האוניברסיטאות, יהיה לה הכול, היא תהיה מאוד מאוד חכמה, נבונה, תשתתף בהרבה דברים, אבל הכול דרך בני המשפחה. הכול כדי לחזק את מושג המשפחה.

דודי: כל אישה מוכשרת לזה? כל אישה יכולה להיות אימא, מורה, מנהלת, מנהיגה, לכולן יש תכונות כאלה?

זה תלוי בנו, עד כמה שאנחנו נכין אותן. כל אחת עם הנטייה שלה.

דודי: ולאיזה מעגל היא מכוונת? אני לא מבין, למעגל הפרטי שלה, לילדים שלה, לבעל שלה, לחברה, לשכונה, לעיר?

היא דואגת ליצירת הדור החדש נניח עד גיל עשרים, אולי פחות, 17, 18. היא צריכה לדאוג לזה במיוחד. אני חושב פשוט שזה לא תלוי בנו, רוצים או לא רוצים לכיוון הזה החברה שלנו בכל העולם תסתובב.

שלי: קצת לא ברור לי מאיפה תבוא ההזנה של האישה הזאת? כאילו יש לה תפקיד לכוון את כל העולם אבל היא ניזונה מדברים שלא מלמדים אותה, או לא מעשירים אותה, כמו פרח שלא נותנים לו תזונה והוא נובל. איך היא תעשה את הכול, איך היא תפיץ את כל הזרעים האלה בעולם?

ודאי שאנחנו צריכים לארגן את הכול, ודאי שכולם, גם גברים, גם נשים, מדינות, ממשלות צריכים לדאוג שכך זה יהיה. אם אנחנו מגדלים את האישה בצורה כזאת, לתפקיד הזה בצורה נכונה, אז העולם כבר יתחיל להסתדר אחרת.

נורמה: מאיפה האישה מקבלת את הכוח לבצע את תפקידה?

מזה שהיא רואה שרק בצורה כזאת לעולם יש עתיד, והיא מתוך הטבע שלה דואגת לעתיד העולם.

שלי: אבל ההרגשה היא שרק נשים ידאגו להעצים נשים, ולתת להן את כל מה שהן צריכות כדי שיוכלו לממש את התפקיד שלהן. כאילו את הגברים זה לא מעניין, הגברים עסוקים במלחמות שלהם, וצריך נשים שיקומו ויעזרו לנשים להפוך לכאלה.

לא, זה לגמרי לא נכון, הכול תלוי באישה. אם נשים ירצו שהגברים לא יעסקו במלחמות אלא יעסקו במשהו חזק, טוב ומכובד לפי ערכים יותר גבוהים, אז ככה יהיה. הכול תלוי באישה, היא יודעת לשטוף את השכל של הגבר שלה, ולכוון אותו איך שצריך, רק שהיא בעצמה לא יודעת איך זה צריך להיות.

שלי: זה בדיוק העניין, מי ישטוף לאישה את השכל, מי ייתן לה דוגמאות כדי שהיא תקנא ותגיד "גם אני רוצה להיות כזאת"?

אנחנו צריכים עכשיו להתחיל לסדר את זה, אבל בלי זה אין תיקון בעולם.

שלי: איך הנשים שלנו, אם זה תפקידן, יכולות להניע גל כזה בעולם, להביא את הדבר הזה למודעות? כרגע אנחנו עושות הפצה, אבל אלה כאילו גלים מאוד נמוכים.

זה נכון, אנחנו לא יודעים איך לעשות הפצה ובכלל איזו הפצה אנחנו צריכים לעשות. אז תחשבו על מה שאמרתי ותתחילו לדבר על הדברים האלה לאט לאט, במנות קטנות, שיהיה הרבה חומר ובכל חומר יהיה קצת, לדלל. לדלל את הדברים האלה, לא לתת אותם בצורה מרוכזת כי אז זה לא מובן, והכול נדחה במקום.

שלי: השאלה היא אם נשים בשביל להצליח, כדי להגיע לחשיפה של הדבר הזה, חייבות להיות ביחד או שכל אישה יכולה בתחום שלה רק לנסות להשפיע ולהציף את זה?

לא, כל אישה בתחום שלה, אבל יחד עם זה כולן מולידות את הדור החדש, דואגות לדור החדש, יש דברים ששייכים לכולן, לכל הנשים, ויש דברים ששייכים לפי המקצוע נגיד ספציפית לאישה זו או אחרת, בכל מיני צורות.

שלי: מה התפקיד הערכי הרוחני של אישה בעולם?

להוליד ולהקים את הדור החדש.

נורמה: אם אנחנו לוקחים בחשבון את קהל היעד, נגיד קהל היעד החיצון בכנס שיתקיים בסוף החודש, וגם את התגובות שאנחנו מקבלות מהחברות, אז יש בתוך כל אישה בטח את ההרגשה הזאת הטבעית שהמקום שלה זה הבית, זה בטבע, בתוכה, באמת בתוכה עמוק אני בטוחה שככה מרגישה כל אישה, יחד עם זאת, יש גם את הרצון להתפתח במקצוע.

מה הטענה? שגם אם אישה מרגישה שזה המקום הכי חשוב כדי לעשות שינוי משמעותי גם בבית וגם בחברה, אם זה בבית, יש הרגשה שלא מספיק מעריכים אותה. כי גם החברה לא מוכנה לתת את ההערכה שמגיעה לאישה ולהעלות אותה למקום הכי חשוב אם היא בבית, ולא לראות אותה כסמרטוט, או רק כמי שמשרתת, ושיש מעבר לזה תפקיד מאוד חשוב. שאלתי היא, איך זה יכול להיות שגם זה תלוי באישה? איך יכול להיות שזה לא תלוי בכל החברה שצריכה לעבור חינוך חדש, תפיסה חדשה?

לא, זה צריך להיות באמת כחינוך חדש לכל החברה, שאנחנו נעריך את הדברים האלה בצורה מאוד מאוד חשובה, שאנחנו נחזיר את מידת החשיבות העליונה למושג שנקרא "משפחה", "אימא", שכל הדברים האלה הם יהיו ממש כמרכז החיים שלנו. זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

יש כאן הרבה דברים שחסרים, ודאי. אנחנו התנתקנו ממה שהיה קודם, אבל לא הגענו לצורה החדשה של המשפחה, של החברה וגם של האישה. זה היה פשוט קלקול גדול שכל מיני בעלי אמצעים רצו שיהיו להם יותר ידיים פועלות, ואז משכו את הנשים מהבית לשלם להן משכורת. כי בשביל מה לשלם משכורת לגבר אם אפשר לשלם חצי חצי לגבר ולאישה וכך הם ירוויחו כפול, יהיו להם ארבע ידיים במקום שתיים ובאותו סכום כסף. וזה מה שיוצא.

אני מאוד מקווה שאנחנו נתחיל להסביר את הדברים האלה בצורה נכונה ושיבינו, העיקר שיבינו, ויסכימו לזה שאין לנו ברירה אלא להגיע לצורה כזאת.

נורמה: אם הכול מתחיל מהבית, אישה יכולה לעשות מהפכה עולמית, לפי מה שאתה אומר, מהמקום היסודי, מהבית.

נכון. מה העתיד של העולם? שכל העולם יהיה משפחה אחת.

נורמה: מה המסלול או מה התהליך מהמקום היסודי הזה שזה בית למהפכה? כי אני מבינה שזה תהליך, אתה יכול לצייר את התהליך?

אני חושב שאין כאן כל כך בעיה. תתארי לעצמך שיש קשר בין כל בני האדם, ואנחנו מבינים מה צריך להיות בכל משפחה ומשפחה, בכל בית ובית, עם כל הילדים שלנו, עם כל הדור החדש, ואנחנו כולנו מחנכים את עצמנו ואת הדור החדש לכיוון הזה. זה יוצא יפה, יוצא לנו חינוך עולמי לכולם יחד. כל אחד מבין מה שקורה אצל השכנים, והשכנים יכולים להיות כאן, יכולים להיות מעבר לים. אני לא רואה שום הבדל. דווקא היום עם הקומוניקציה של היום בין היבשות והמשפחות ובני האדם והמדינות, אנחנו יכולים לייצב ממש יפה את כל הדברים האלה. יותר טוב ממה שאנחנו רואים בחדשות, שבכל מקום בעולם יש מלחמות ותהלוכות והורגים ועושים ומה לא.

דודי: אתמול לדוגמה דיברנו על קו אמצעי בחברה האמריקאית המפולגת, כל פעם נושאים אחרים שגם הם גבוהים וטעונים. השאלה היא, מה לעשות כשמרגישים בזמן ההפצה התנגדות פנימית להעברת מסר, כלומר שאנחנו מרגישים, לא הציבור, שהמסר גבוה, מורכב, הזוי, מתחילים לעשות חשבון עבור הקהל מה טוב לו ומה לא טוב לו?

לא לעשות כלום, "שב ואל תעשה עדיף". זה בדיוק מה שאני מרגיש בשיעורים שלי בבוקר.

דודי: שמה?

שגם אני עצור באזיקים, שגם אני לא יכול לתת מה שאני רוצה, וככה זה.

דודי: כי מה מגביל אותך?

האוזניים לא שומעות, הלבבות לא פועמים כמו שצריך, השכל בכלל לא נפעל ולא קושר את האוזניים, הלב והמוח יחד, וככה זה. אני מדבר על משהו אחד, שואלים על משהו אחר. זה מה שקורה.

דודי: ואין מה לעשות עם זה? אני מקביל את זה עכשיו לעבודה עם הציבור שלנו, האם אין מה לעשות, או לא משנה אם לא שומעים ולא קולטים, פשוט אומרים ואומרים?

לא, אתה לא יכול לדבר. יש מצווה לא להגיד אם הקהל לא מסוגל לקיים. אסור לנו להגיד כך. אם הקהל לא מסוגל לקיים, אל תגיד, כי הוא לא ישמע דברים נכונים שאתה אומר לו. וכשהוא כן יהיה מסוגל לקיים, ממך הוא כבר לא ישמע.

דודי: אבל יש מסרים שאתה אומר לו "זאת אמת", וחייבים להגיד אותה, זה הטבע, אין לי מה לעשות זה חוק טבע, אני מוכרח להעביר אותו. אם יקבל לא יקבל, יבין, לא יבין זה כבר חשבון של האדם.

כן, ישנם כאלה דברים שאנחנו צריכים להגיד, אפילו שזה לא יתקבל, כי הם ידעו שדבר כזה הוא נמצא ואנחנו מחזיקים בזה. ולאט לאט הם יראו שכך זה נכון וזה יתקבל בהם וייתן להם גם יותר אמונה בנו.

דודי: ניקח את נושא תפקיד האישה בחברה החדשה על פי חוקי הטבע וכולי. זה נושא שאם נשים מתנגדות לו, אחוז קטן מתנגד לו אפילו קצת, עדיף לשתוק?

לא, על אחוז קטן אני לא מדבר, תמיד יהיו לך כאלה. אלא לאט לאט להסביר שווירוס הקורונה, כל הדברים האלה הם מביאים אותנו לעולם החדש, שבו אין מקומות עבודה, ונשים יצטרכו קודם כל לוותר על ההתקדמות שלהן בכל מיני מקצועות ויצירתיות, כמו שהן חושבות שזה כל כך חשוב וכן הלאה, ויצטרכו להקדיש יותר זמן ולב ומוח לילדים, לגדל את הדור החדש, לטפח את החברה, לדאוג ליותר קשר חברתי. למרות שהיא לא יוצאת מארבע אמות, בוא נגיד, כמו שכתוב, אבל היא מתקשרת לכולם, היא דואגת, עושה כל מיני קישורים בין המשפחות לילדים וכן הלאה. אישה עושה, היא מגדלת את הדור החדש. אבל לגדל זה נקרא גם חינוך, גם תרבות, גם כל מיני צורות אתיקה, אסתטיקה וכן הלאה.

טלי: קודם כל אני רוצה מאוד להודות לך, ממש אין מילים להודיה. אני מקבלת המון הודעות מהמון חברות שמוסרות המון תודה על כל מה שאמרת פה היום. ומורגש שכשתהיה הבנה של השלב ההתפתחותי הבא שלנו אז יגמרו כל השאלות ובאמת אפשר יהיה לגשת למימוש.

שאלה אחרונה כלפי הכנס שאנחנו מתכננות לקהל הרחב, יהיו לנו בערך 45 דקות איתן, לא יותר מזה, ממה אתה מציע לעשות את יריית הפתיחה, את הנקודה הראשונה של התהליך הזה שאנחנו רוצות להעביר ולעבור איתן?

אני לא יודע. אני פשוט רציתי קצת לספר לכם איך אני רואה את החברה החדשה, האנושות החדשה על ידי פעולת הקורונה. אתן בכנס צריכות לדבר על מה שנעים, על מה שטוב, זה בכל זאת חג, זה כינוס גדול. לא לדבר על העתיד, אלא על תפקיד האישה בתיקון העולם, זה העיקר.

גברים יכולים למשוך אלינו את המאור המחזיר למוטב, הם פועלים ממעלה למטה. נשים יכולות להזרים את האור הזה מהגברים במישור לכל הכיוונים, לכל האנושות. כך זו העבודה של הגבר ממעלה למטה, ושל האישה במישור שלה לכל הכיוונים, ובזה אנחנו צריכים לעבוד יחד. וכמה שהגברים יקבלו חיסרון מהאישה, בצורה כזאת הם יוכלו למשוך את המאור ממעלה למטה. והאישה לפי הלב הרחב שלה, לפי החסד שלה, היא תוכל לפזר את הכוח הזה בין כולם. זה בעצם התפקיד המשותף בינינו. את זה צריכים להסביר, למצוא פסוקים על זה, יש מה להוסיף, וכך להתקדם.

שיהיה לכם ממש כנס מצוין. בהצלחה.

(סוף השיחה)