עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 31
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.01.15 – אחרי עריכה
בן ציון: הרבה פעמים בשיעורי חכמת הקבלה אתה מספר על הרבה מאוד עקרונות שבאים מתוך חכמת הקבלה, אבל הם דווקא נותנים מענה להרבה מאוד שאלות שכרגע צצות בתחום המדע. למשל, כל הנושא של עולם דיגיטלי, עולם אנלוגי, מהי תפיסת המציאות הנכונה, כיצד נוכל באמת להכיר את חוקי המציאות לאור הנתונים שיש לנו היום.
אספתי מספר עקרונות שציינת, וניסיתי למצוא לזה מקבילות במדע, והתעוררו גם כמה שאלות בעניין הזה.
נתחיל מעיקרון מספר אחד. הנברא יכול לתפוס את העולם רק ספרתית, דיסקרטית, זאת אומרת בחתכים, במשבצות קטנות. אפשר אולי לסדר את כל המשבצות הקטנות האלה יחד, לעשות מהן איזה סכום או איזה אינטגרל.
לזה אנחנו נוטים, אנחנו רוצים את זה, שתהיה לנו תמונת עולם שלמה.
בן ציון: אבל הבורא קיים בצורה אנלוגית מעבר לאינטגרל, הוא מדרגה גבוהה יותר.
כי לכוח העליון אין הגבלה, ההגבלה היא רק עלינו.
בן ציון: שבה אין גבול. אז מהו העיקרון הזה, שהבורא או הטבע קיים בצורה אנלוגית מעבר לסכום שאנחנו יכולים לחשב אותו?
גם הפיסיקאים אומרים. מתי התחיל הזמן, מה זה בכלל מושג הזמן, שהוא זז, שאנחנו רואים שהדברים זזים, משתנים. הזמן יכול ללכת מהר יותר, לאט יותר, ללכת אולי אחורה, כמו שאנחנו רואים זאת מפיסיקה, מתיאוריית היחסות. זה קשור לא רק לזמן אלא גם למקום, שהמקום יכול פתאום להצטמצם לנקודה, ויכול מהנקודה להגיע לממדים אינסופיים. וגם התנועה, המהירות, שהיא תוצאה ממרחק, ממקום ומזמן, וגם זה משתנה.
אנחנו נמצאים בעצם במציאות מאוד מוגבלת. ולפי החושים שלנו אנחנו תופסים אותה בצורה כזאת וחושבים שזאת היא, אבל באמת זה לא נכון. גם עכשיו שאנחנו קצת יותר נכנסים לעניין הולוגרפי, אז ברור לנו יותר שכל העולם שלנו הוא מין חלק קטן וגם לא אמיתי מאיזו תמונה שנמצאת בממדים אחרים.
לכן חכמת הקבלה היא לא מתייחסת אלינו בעצם. היא משתדלת איכשהו לקרב ולהביא לאדם, וגם לא לאדם הרגיל אלא לאנשים שנמצאים בתחילת העלייה הרוחנית, כמה שיותר נתונים שיכולים להועיל. יש כאלה שדווקא מסתירים מהם ולא פותחים. והכל כדי לקדם את המקובל המתחיל שיכול לעלות ולא להזיק לעצמו, זאת אומרת לא להתבלבל. הוא לא יכול לעשות שום נזק לאף אחד, אלא רק לעצמו.
בן ציון: הניסיון שלנו לחלק את הכל להרבה מאוד פרטים קטנים ובסוף להבין את תמונת הפאזל, אנחנו לא נצליח בו כרגע בכלים שיש לנו עכשיו, זה בלתי אפשרי?
אבל אנחנו צריכים להבין, שזה שאנחנו רוצים לחקור כל דבר, אז מתוך המוגבלות שלנו אנחנו תמיד מחלקים את זה למשבצות, וכך כל המדע שלנו, גם בפיסיקה, בכימיה.
בן ציון: אבל זה לא בהכרח מוביל אותנו לתוצאה הנכונה.
זה בטוח שלא, אבל אין לנו ברירה. כי בעולם המוגבל שלנו, שבו סגרנו את עצמנו באיזו משבצת, אנחנו יכולים להתקיים עם כל המדעים שלנו, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה. במסגרת הזאת אנחנו חיים. אבל עם משהו קצת יותר מזה אנחנו כבר לא יכולים. יש תופעות כאלה בקוסמולוגיה נניח, שאנחנו לא יודעים, בעיות עם מזג האוויר, עם השמש, עם הקוטביות של כדור הארץ, כל מיני דברים. יש דברים שאנחנו צריכים בשבילם לקחת בחשבון כאלה ממדים, נתונים, שאנחנו עדיין לא מסוגלים. ואני לא חושב שאנחנו כן נהיה מסוגלים לזה.
בן ציון: אין לצפות שעוד מאה שנה תהיה לנו איזו מכונת חישוב גדולה שתוכל לקחת הכל בחשבון.
אנחנו חושבים שאנחנו יכולים בצורה כזאת דטרמיניסטית להגיע להיקף כזה גדול, אבל זה בלתי אפשרי. קיימת גישה אחרת לגמרי, לא על ידי זה שאוספים נתונים ומחברים ביניהם, ועוד נתונים ועוד מחברים, ואז המחשבים צריכים להיות יותר גדולים. אין לנו אפשרות להישאר כל הזמן בעולם הדיגיטלי, הספרתי, אלא אנחנו צריכים להגיע לעולם האנלוגי.
בן ציון: זאת אומרת אנחנו צריכים את המושג של האין סוף הזה כדי להגיע לתוצאה אמיתית.
כן, אפילו לא עד כדי כך, אבל בעצם כן. גישה אחרת למחקר הטבע היא בזה שלא אנחנו חוקרים את הטבע ועושים בו כל מיני ניסויים, אלא אנחנו חוקרים את האדם ומרחיבים את כלי הקליטה שלו, ועל ידי זה אנחנו חוקרים את הטבע. כי בעצם לא הולכים לבנות שום מכשיר כדי להכיר את העולם, אלא לבנות אדם כדי להכיר את העולם.
בן ציון: יש דוגמה מפורסמת שמתארת כיצד מתוך העולם הדיגיטלי או המחולק להרבה מאוד מספרים, לא מגיעים לתוצאה נכונה. והדוגמה המפורסמת הזאת נקראת "אכילס והצב", שבו לצב יש עוד חמישים מטר למטרה, ולאכילס יש מאה מטר למטרה. אכילס נע במהירות כפולה מהצב, ואנחנו יודעים שבסופו של דבר הם יגיעו באותו זמן. לאכילס יש מרחק יותר גדול אבל הוא נע במהירות גבוהה.
אבל אם אנחנו נתחיל לחלק את זה לאלף ואלפיים כאלה קטעים, אנחנו נראה שכל פעם הצב יתקדם עוד צעד קטן והוא כביכול יהיה קצת יותר מאכילס, כי רק ממש בסוף בסוף הם יגיעו לקו המשווה. זאת אומרת צריך לקחת פה אין סוף נתונים, ולדעת לחשב את האין סוף הזה ולקבל את התוצאה המדויקת. זו דוגמה שממחישה שמתוך אי ההבנה של האין סוף או חישוב אנלוגי, לא מגיעים לתוצאת אמת, כי תמיד נחשוב שהצב יוביל על האדם בצורה הזאת.
אנחנו חיים את זה יומיום, שאם אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית של הטבע אנחנו לא יכולים לחשב שום דבר בצורה מדויקת. במיוחד עכשיו, כי לא שאנחנו צריכים כאן לחשב את הטבע, אנחנו צריכים לחשב את הטבע האנושי, את כל החברה האנושית. האנושות עצמה היא בעצם הופכת עכשיו להיות לגוף אחד, ואנחנו כבר לא יכולים להתייחס לגוף האחד הזה כמו למשבצות, לשבעה מיליארד פריטים. אלא אנחנו אומרים שאלה כבר לא פריטים אלא זה כבר גוף אחד.
אבל איך אנחנו מתייחסים לגוף הזה, ומה הטבע שלו שהוא הופך להיות לאחד, אנחנו לא יודעים. ולכן יש לנו בעיה. אנחנו רואים שמצד הטבע, מלמטה, מבפנים, כל האנושות מתחילה להתארגן כגוף אחד. והאנושות מצד עצמה דווקא פועלת כדי לפרק את האיחוד הזה, לפרק את הקשר. ואז יוצא שהטבע שקושר אותנו מבפנים זה לזה ומכניס אותנו בעל כורחנו לחיבור בינינו, לגלובליות הזאת, פועל לכיוון אחד, ואנחנו באגו הגובר שלנו פועלים לכיוון אחר. ואז יש כאילו לחץ מצד הטבע להצטברות, להתקשרות, ולחץ הפוך מצדנו, לפירוק, לפירוד, לריחוק.
אנחנו מגיעים כאן למשבר משני הכוחות האלו, עד שיכול להיות שאם אנחנו לא נשמור על ההתפתחות הזאת ולא נבין מה לעשות כאן, מה שחכמת הקבלה מציגה לנו, אנחנו יכולים להגיע למצב מאוד גרוע, שפשוט יהיה פיצוץ, התנגשות בין שני כוחות כאלה אדירים, גדולים. אם אנחנו נלך לא לכיוון התיקון, שנלך עם הטבע, כי עם הטבע אנחנו לא יכולים לעשות כלום, אז אנחנו מביאים את עצמנו למלחמת עולם, ללא ספק.
בן ציון: אמרת בהקשר הזה שאם אנחנו רוצים להכיר את הטבע בצורה הספרתית זה לא ילך, כי כל משבצת היא שונה מחברתה. זאת אומרת, אולי התכוונת פה לאדם, שאנחנו לא יכולים פשוט לבצע את הסכום הזה, לחשב את הסכום.
יש עניין שאנחנו מחברים סתם כוחות של הרבה אנשים, כמו נמלים, ואז אנחנו עובדים בעבודת נמלים. אנחנו לא משתמשים בכוח החיבור, אנחנו משתמשים בכוח ההמון. זה הבדל גדול. כי או שאתה אוסף אלף איש ובעזרתם אתה מעביר משהו ממקום למקום, כמו הדוגמה שנותן בעל הסולם על אוצר המלך. ואז לכל אחד אתה נותן פרוטה ואומר, לך לשם ותפקיד את זה לאוצר, ולא כדאי לו לגנוב, לכן הוא סוחב את הפרוטה הזאת ומפקיד אותה שם. כך אתה עושה, וזה נקרא "המון", שזה סתם כמו נמלים, מיליוני נמלים שעושים את העבודה.
או שאתה משתמש כאן בכוח האיכותי של החיבור, אבל בשביל זה הם צריכים להתחבר. בני האדם מבינים מה זה נקרא צורת האיחוד, מה זה נקרא להיות מחובר, איך הם מגיעים על ידי חיבור לתופעה מיוחדת, ממשית, חדשה. שמתוך אלף אנשים שלא מחברים את הכוח הפיזי שלהם אלא מחברים את הרצון שלהם, מתוכם נעשה איש אחד. ולאיש האחד הזה יש כוח, יכולת, איכות נניח כמו למיליון אנשים או אפילו יותר.
למה? כי כדי להתחבר הם היו צריכים לוותר על האגו שלהם, ולהתחבר מעל האגו שלהם. להשתדל במקום לשנוא לאהוב את הזולת, להגיע להיות כאיש אחד בלב אחד, כאיש אחד במוח אחד. ומכך שהם משתדלים לעשות זאת, הם רואים שלא יכולים, ואז הם מושכים את מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", אור עליון, כוח מיוחד שיש בטבע שמחזיק את כל הטבע בצורה אינטגרלית גלובלית.
את הכוח הזה בני האדם צריכים למשוך על עצמם, כי הם הפריט היחיד בטבע שלא נמצא בצורה אינטגרלית בתוך המערכת הזאת, הטבע. ואם אנחנו מבקשים שאותו כוח ששולט בטבע ישלוט גם עלינו ויחבר בינינו בהתאם לטבע, אז אנחנו מקבלים את הכוח הזה. זאת אומרת זה לא הכוח שלנו במישור הגשמי שהוא פי אלף כשאנחנו מתחברים בינינו, אלא אנחנו מקבלים כבר כוח עליון. והכוח העליון כבר עושה מאיתנו חיבור אינטגרלי, מערכת אינטגרלית גלובלית שבה החוקים אחרים.
בן ציון: אם אני ארצה לעשות סכום של כל הרצונות, ונניח שכל רצון של כל אדם הוא כמו מספר, ואני ארצה לעשות סכום של שבעה מיליארד או אין סוף של רצונות, איזו תוצאה אני אקבל? אני אקבל בכלל תוצאה? כמו שהמתמטיקה רוצה לעשות סכום של כל הרצונות.
שלך בלבד?
בן ציון: שלי, של האנשים. כמו שאני אגיד אחד ועוד שתיים ועוד שלוש ועוד ארבע רצונות של בני אדם. אם אנחנו לוקחים את הרצונות כמו שהם ורוצים לעשות איזה סכום.
השאלה האם אלה רצונות של בני אדם זרים, או רצונות בתוך האדם. אם אלה רצונות בתוך האדם הם שייכים לאגו שלו האחד, הם תואמים זה לזה ועובדים יחד כדי למלא את האדם במה שהוא רוצה. או שאנחנו מדברים על החיבור בין אלה שלא מחוברים, רצונות שנמצאים בבני אדם השונים.
בן ציון: אני שואל בצורה ישירה, כי אני מרגיש שאנחנו באמת לא יכולים לקלוט את הסכום, את החיבור הזה. כי במתימטיקה אני יכול לחבר דברים ולקבל שום תוצאה, תוצאה שנקראת "אין סוף", משהו לא ברור. לפעמים אני יכול לחבר דברים, ובסוף לקבל תוצאה שהיא שתיים, שלוש. למרות שחיברתי הרבה מאוד איברים בסוף קיבלתי שתיים, שלוש, איזו תוצאה, איזה קבוע בסוף. האם כשאני ארצה לחבר את הרצונות האלה הזרים, השונים, מספר קבוע, אני אגיע לתוצאה?
יש לנו נניח אלף איש. בכל אחד יש רצונות שונים לא חשוב מה שיש, בכל אחד זה רצון אגואיסטי, והעיקר שכל הרצונות שלו הם כולם לתועלת עצמו. כך יש לנו אלף אנשים. אם הם יתחברו יחד כך שהרצונות שלהם יהיו כאחד, מה שנקרא "כאיש אחד בלב אחד", כי לב האדם נקרא "רצון", אז אם הם מחברים את כל הרצונות שלהם, מבטלים את האינטרס הפרטי למען האינטרס הכללי, כי יש להם מטרה, רצון להתפתחות מטרתית, והמטרה שהם רואים שהם הופכים להיות לאחד, למשהו וירטואלי אחד, אז כדי להביא את עצמם למושג כזה, הם צריכים כוח עליון שמנהל את הטבע כולו ועושה את הטבע כולו כמערכת אינטגרלית, מחוברת, כללית, כולה מקושרת.
אנחנו לא נמצאים בתוך המערכת הזאת בצורה טובה, קשורים יחד עם כולם. האנושות בתוך הטבע היא כמו סרטן שאוכל את הכל. אנחנו רואים מה אנחנו עושים עם כדור הארץ, ועוד לא יודעים עד כמה המחשבות שלנו גורמות נזק לכל היקום ולכל העולמות למעלה מזה.
אם אנחנו רוצים להגיע לחיבור הנכון, לחיים הטובים, אז אנחנו צריכים למשוך את אותו הכוח שהוא משנה את הכוונות שלנו, את היחס בינינו, ונתחיל להרגיש זה את זה כקרובים ששייכים לגוף שלי. ואז אני ואתה ועוד כאלה עד אלף איש נניח, נתחיל להרגיש את עצמנו מחוברים יחד ממש ברצון אחד. יש לנו רצון אחד, ומה שהרצון הזה רוצה אנחנו כולנו מרגישים. ומה שהרצון הזה מתכנן, אנחנו כולנו חושבים. זאת אומרת יש לנו גם רצון אחד וגם ראש אחד, גם לב וגם מוח, ואנחנו מרגישים שאנחנו הפכנו להיות אחד.
אם אנחנו עכשיו, מתוך שהפכנו להיות אחד מהיחידים, הגענו להתאמה לטבע, אנחנו עכשיו בכלי שלנו שאנחנו כולנו אלף איש מחוברים בצורה כזאת, יכולים לחקור את הטבע, כי יש לנו את החוש האינטגרלי הזה שיכול לחקור, שמתאים, שמרגיש את הטבע הגלובלי שכולו בצורה כזאת מחובר. אחרת אנחנו לא נדע איפה אנחנו נמצאים, ולא נדע לחקור יותר ממה שאנחנו עכשיו במסגרת המצומצמת שלנו חיים. אנחנו רק נרגיש איפה נגמרת היכולת שלנו להבין מי אנחנו ואיפה אנחנו.
בן ציון: התחלנו בשאלה שאנחנו כרגע בכלים שלנו לא יכולים לחבר הרבה מאוד משבצות, ומזה לא נגיע לאיזו תוצאה עם משמעות. עכשיו נתת תנאים שבהם כן נוכל לחבר וכן נגיע לאיזו תוצאה עם משמעות מוגדרת, ולא לתוצאה לא ברורה שאין לה שום משמעות.
רק תבין שבמקום אלף איש שמתחברים יחד שאז יש להם פי אלף כוח, כאן יש לך כוח פי לא יודע כמה, אי אפשר להגיד כמה כי זה עניין איכותי לא כמותי. זאת אומרת, נניח יש אלף איש, ופתאום יש להם כוח כמו למאה מיליארד. ממש כך.
בן ציון: אולי זה יכול להסביר לנו את הקושי לתפוס את המושג של "חיבור". כשאנחנו חושבים על חיבור, אנחנו חושבים על זה ועוד זה ועוד זה. וכשמנסים לחבר, במיוחד אנשים, איברים שהם לא דומים אחד לשני, אנחנו כאילו רואים שאנחנו לא יכולים לקבל שום תוצאה עם איזו משמעות מסוימת, שמביאה לסיכום יפה, לתוצאה יפה.
אנחנו, במחקר שלנו, ואני מדבר מצד הפסיכולוגים, מצד האנשים שעובדים עם קהלים, כבר נתקלים בזה שהקבוצה שמתחברת יש בה כוחות נוספים, מעבר למה שיש להם. כי הם בכל זאת מתחברים, הם מתעלים מעל האגו, מבטלים קצת את עצמם כל אחד ואחד, לכן יש להם תוספת. אבל זו תוספת קטנה במישור הגשמי, שלא מעלה אותם מעלה לעניין הממד האינטגרלי.
בן ציון: המושג "אגו" שציינת, איך הוא מפריע לנו לבצע חיבור להגיע לסיכום, לתוצאה נכונה? למה הוא מפריע לנו לעשות חישוב נכון של סכום ולהגיע לתוצאה נכונה? כי בגלל האגו הזה אנחנו לא מסוגלים לחבר בין הדברים ולהבין מה הסכום שלהם, הוא כאילו מפריע לנו בחישוב.
האגו שלנו הוא פשוט זורק אותנו החוצה, הוא לא נותן לנו להתקרב זה לזה. הוא מלכתחילה מכוון אותנו כך שכשאני מסתכל על מישהו, על משהו, לא חשוב מה, אני מסתכל רק איך אני יכול ליהנות מהדבר, איך אני יכול לנצל אותו לטובתי. ואם לא לטובתי, אז אולי לרעתו.
בן ציון: על ידי האגו אנחנו מנסים לחבר דברים שלא מתחברים בעצם.
כן, אבל אם אני רואה בזה תועלת.
בן ציון: האם חוסר ההבנה והידיעה של חוקי המציאות, אי היכולת שלנו עכשיו באמת להרכיב את הפאזל נכון, בסופו של דבר מובילה אותנו לכיליון והשמדה? רק אי ההבנה הזאת, אי היכולת הזאת מצד האדם?
אם אנחנו נלך הלאה כך שהטבע יותר ויותר ילחץ עלינו לבנות מאיתנו חברה אינטגרלית גלובלית, אחידה, מחוברת, ואנחנו על ידי האגו שלנו דווקא נהיה במנוגד לזה, נרצה דווקא לנצל זה את זה, אז אנחנו נגיע למעמד כוחות כאלה, למתח כזה בין שני הכוחות האלה, שרק המלחמה תוכל לחתוך ולהוציא אותנו מזה. בדרך כלל זה נגמר במלחמות.
בן ציון: כל המלחמות, כל הייסורים של העולם, האם הם בסופו של דבר משקפים את חוסר ההתמצאות שלנו במרחב שבו אנחנו חיים?
כן, אפשר להגיד כך, אבל בכל מה שהיה עד כה לא היה לנו חיוב מצד הטבע להתחבר לחברה אינטגרלית. אנחנו היינו יכולים להמשיך לחיות כך. כבר בחצי של המאה הקודמת, המאה העשרים, ועכשיו בתחילת המאה העשרים ואחת, התחלנו לגלות שאנחנו נמצאים בעולם שהוא כולו עגול, שהוא כולו מערכת סגורה, מערכת אינטגרלית גלובלית, מקושרת, אחידה, לכן נדרש מאתנו גם להיות כאלה. אם אנחנו נמשיך להיות מנוגדים לטבע אנחנו מביאים את עצמנו לאסון.
בן ציון: אם כך, מתפקידנו עכשיו לאפשר לטבע לעשות פעולה כזאת, נקרא לזה פעולה מתמטית, לחבר אותנו כך.
לבקש, לדרוש, להשתוקק לזה. לזה אנחנו יכולים להגיע רק על ידי חינוך, ללמד את האנשים איזו צורה אנחנו צריכים לקבל.
(סוף התכנית)