ישיבת כתבים
357
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 21.7.2022 – אחרי עריכה
דודי: נפתח בנושא הראשון - תאים חכמים.
חיים: במאמר שפורסם במגזין science חוקרים מאוניברסיטת ציריך כותבים שהם גילו שכל תא בגוף האדם פועל לא רק לפי סביבתו החיצונית ופקודות מהגוף, אלא גם על פי מצב רוח פנימי כמו רמת האנרגיה וכמות האברונים שבו. החוקרים גילו למשל שההחלטה האם להתחלק או לא תלויה בשילוב בין הגורמים, וכל תא מחליט לעצמו מהו השילוב הנכון שיגרום לו לבצע פעולה כלשהי. כך הם גם הצליחו להסביר את הסיבה לכך שחלק מהתרופות נגד סרטן שאמורות למנוע את התחלקות התאים לא עובדות, משום שתאי הסרטן מחליטים להתחלק לא על פי שילוב של שיקולים מהחוץ ומתוכם אלא רק על פי מה שקורה בתוכם, זה מעין סוג של אגואיזם של תאים.
אתה כבר דיברת בעבר על כך שלא רק המוח חושב בגוף, אלא שבכל איבר ובכל תא יש לו גם מוח משלו, ועכשיו מסתבר שהמדע גם גילה את זה. האם אתה יכול להסביר מהפרספקטיבה שלך איך אתה רואה את המערכת הגופנית הזאת עובדת?
אני יכול להגיד בצורה מצומצמת, שלכל תא כמו בכל התאים יש אינפורמציה על כל הגוף, אחרת הוא לא יכול להתקיים כתא ממיליארדי תאים שבגוף, זאת אומרת כלל ופרט הם שווים. לכן אנחנו צריכים להבין שכל הפרטים שבגוף, כל התאים שבגוף נמצאים במערכת אחת, הם קשורים יחד דרך הרבה מאוד שדות אנרגיה, קישורים, והגוף שלנו הוא הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו.
חיים: בגוף שלנו יש בממוצע עשרה טריליון תאים. איך מערכת כזאת עובדת בצורה מאוזנת אם כל תא גם מתחשב בעצמו וגם מתחשב בסביבה שלו ובכל הגוף? מה הם העקרונות הבסיסיים של פעולה כזאת כדי שדבר כזה יצליח לפעול בצורה תקינה?
העקרונות שלהם הם לפי המטרה הסופית, לאן צריכים להגיע כל החלקים, כל התאים, לשם המטרה הסופית הם קיימים, ומהמטרה סופית הם מקבלים את כוחות הניהול, כך זה עובד. הכול קשור למטרה הסופית. בחוכמת הקבלה נאמר ש"סוף מעשה במחשבה תחילה".
חיים: עד היום מדענים חשבו שתא פועל רק לפי הגירויים מהסביבה שלו, שדרך דופן התא הוא מקבל אינפורמציה על מה שקורה בחוץ ולפי זה הוא פועל.
זה לא יכול להיות כך. כי אם זה היה כך, אז כל הגוף שלנו שהוא מערכת כל כך מורכבת, כל כך משוכללת, לא היה יכול להתקיים.
חיים: עכשיו הם גילו שיש גם גירויים מהחוץ וגם את המערכת הפנימית שבתוך התא שקובעת לתא מה לעשות. אתה כבר דיברת על זה לפני שנים, אז אם זה דבר כל כך קריטי שלא יכול להתקיים אחרת, איך קורה שרק עכשיו הם גילו את זה?
הם מגלים מה שהם מסוגלים לגלות, יותר נכון מה שהם רוצים לגלות. יש היום הרבה גילויים שאנחנו יודעים שהם ישנם, אבל המדע לא רוצה לדבר על זה כי אין לזה הסבר, ו"אם אין הסבר, אז יותר טוב שנשתוק", כך חושבים המדענים, "נגלה את זה כשנקבל על זה יותר פרטים, כשיהיה לנו יותר מובן". הם מגלים מה שכדאי להם.
חיים: האם הגילוי הזה הוא משהו שהתפתח עכשיו, או שתמיד הם פעלו כך רק אנחנו לא ידענו או לא רצינו לגלות?
אני חושב שזה קשור לזה, אם רוצים לגלות, מוכנים לגלות, אז מגלים. ואם לא, אז לא.
חיים: הסברת פעם שהאדם מגלה לפי מידת התפתחות הרצון שלו, דיברת על זה בהקשר לגילויים ביקום.
כן, ברור.
חיים: האם יש גם התפתחות ברצון או באגואיזם של המדענים שגורם להם עכשיו לגלות את הפונקציונליות החדשה הזאת של התאים?
וודאי. גם של המדענים וגם של החברה האנושית בכללה, כי ככל שמתפתחים, כך מוכנים לקלוט יותר את הדברים, ואז יכולים לשמוע את הדברים האלה גם ממדענים ובכלל מהטבע.
חיים: אם תאי סרטן יכולים להגן על עצמם באמצעות זה שהם מחליטים מתי להתחלק ומתי לא - כי בדקו זאת על תאי סרטן וראו שחלק מהתרופות לא עובדות כי התא מחליט לעצמו שעכשיו הוא רוצה להתחלק והתרופות לא משפיעות עליו - אז איך בכלל אפשר לנצח את הסרטן אם התאים יותר חכמים מהתרופות ופועלים לפי הרצון שלהם?
לא רק סרטן הוא הבעיה, אלא כשאנחנו נגלה שהטבע מורכב ובכל פרט יש אותה חוכמה כמו בכל הפרטים יחד, אז באמת נתחיל לגלות את האמת. אבל אנחנו לא יודעים כלום. למשל באטום אנחנו יודעים שיש פלוס ומינוס, אבל לא יודעים מה קורה ביניהם, מה קורה במרחק הזה, כי האטום הוא ריק, הוא כמו החלל שלנו ויותר מזה, וממרכז האטום עד האלקטרון הקרוב שמסתובב המרחק הוא כמו מיליוני שנות אור. אנחנו פשוט לא מוכנים לקבל דבר כזה שיש בפנים אנרגיה, חכמה, חשבון, שדה, אומנם אנחנו לא יכולים לגלות אותו, לא יכולים להיכנס לתוכו, אבל אנחנו חייבים לחשוב על זה בצורה אחרת, וחסרה לנו גישה נכונה למיקרו העולם הזה.
חיים: מהי הגישה הנכונה?
להתחיל להכין את עצמנו, לצמצם את עצמנו, לחלק את עצמנו, להיכנס לתוך האטום, לגרעין שלו, בין האלקטרונים, הנוירונים והפרוטונים שמסתובבים שם, כדי שנוכל להתקרב לאותה תמונה, לחיות אותה, להבין לשם מה קיים כל פרט ופרט. הגישה שלנו לא יכולה להיות נכונה אם לא נעשה את זה בלי כוונה נכונה שהיא לגלות את מטרת החיים, מטרת הקיום, המטרה של כל פעולה ופעולה, כי שם אנחנו יותר ויותר מתקרבים לכוח הפנימי של הטבע.
חיים: מה זה נקרא שאנחנו נכנסים פנימה?
יש גבול עד היכן שאנחנו יכולים להיכנס עם הכלים המכניים שלנו, שם נצטרך להתקשר לכוחות הטבע, כלומר נוכל להתקשר מהכוח שלנו לכוח הטבע.
חיים: מה אנחנו כחברה אנושית מבחינת ההתנהגות, היחסים שלנו, יכולים ללמוד מתוך מסקנות כאלה של מחקר?
עלינו לבנות את הקשר בינינו בחברה האנושית כמו החלקיקים המכניים - האטומים, המולקולות - כמו שהם מקושרים זה עם זה, וזאת כדי להחזיק את עצמנו ולתת זה לזה את צורת הקיום הטובה והנוחה ביותר בינינו.
דודי: הנושא הבא - ימין ושמאל והאם יש סיכוי לחבר ביניהם.
שלי: אנחנו נמצאים שוב לפני מערכת בחירות חמישית בפחות מארבע שנים. אומרים שעכשיו במדינת ישראל יש שלושה פלגים מרכזיים, ימין, שמאל ומיואשים. אבל המצב הזה משקף בעיה יותר עמוקה, ודווקא על רקע בין המצרים אולי הבעיה הזאת היא רלוונטית מתמיד. לכן רצינו לשאול כמה שאלות כדי להבין את המצב הפנימי של עם ישראל שדוחף אותו למערכות בחירות בזו אחר זו.
ברור לכולם שמה שמפיל את הממשלות זה הפילוג. האם זה פילוג בעם או פילוג בממשלה?
זה פילוג בעם, בממשלה, בכל מקום ולכל כיוון.
שלי: מה מכריע, אם העם היה מחובר הממשלה הייתה משתנה, או אם הממשלה הייתה מחוברת, אז העם היה משתנה?
זה תלוי בזה.
שלי: מה ההבדל בין פילוג בעם, לפילוג בממשלה?
פילוג בעם זו באמת הבעיה הגדולה ביותר, ופילוג בממשלה זה במידה שהעם מרשה לממשלה להיות בפילוג ולשחק במה שאנחנו קוראים פוליטיקה.
שלי: עכשיו כולם כבר יודעים, שברגע שתתחיל תעמולת הבחירות, כל אחד מהצדדים יבטיח לאחד את העם, אבל בפועל רק יפרידו. יגידו, "אנחנו נגרש את ההם, אנחנו נחזיר את ה"אנחנו", אנחנו נגד אלה". למה כולם בעצם מבטיחים איחוד?
מבטיחים כדי להצליח בבחירות. ואומרים שקרים כשלכולם ברור שזה שקר. פעם הגיע אליי מישהו שאמר, "אני יכול לתת לך מיליארד שקל לבחירות, בתנאי שאתה יכול להסביר לי איך אתה יכול להצליח לנצח אם אני אתן לך את זה" עניתי לו שאני לא משחק בזה, לא מתעסק בזה ואין לי בזה שום עניין.
זאת אומרת שהכול תלוי בכסף. זה הכול תלוי בתעמולה. עוד מעט אנחנו נראה את זה בעיתונים ואני לא חושב שאנחנו צריכים לשחק בזה, אין לנו בזה עניין, הכול מכור, חבל שאחר כך באמת מוכרים את המדינה, לא רק מפלגות ואנשים.
שלי: השאלה למה משתמשים דווקא בסלוגן הזה של איחוד, הם מרגישים שזה פורט ליהודים, לישראלים על איזה נים רגיש בלב?
נכון את צודקת. בגלל שזה דבר מאוד רגיש לאוזן היהודית ולכן כך אומרים. האמת שלאף אחד לא אכפת מאף אחד. אין מה להוסיף. אני כל כך שונא לדבר על דברים האלה, זה הכול שקר, ובישראל זה שקר הכי בולט והכי מסריח.
דודי: יש שורש רוחני למלחמה הזאת בין ימין ושמאל בעם ישראל?
כן, וודאי.
שלי: מהו?
זה חילוקי דעות, וכל אחד חושב שהצדק עימו. בטבע יש לנו בעיקר שני כוחות והם מנוגדים זה מזה.
שלי: ושני הכוחות האלה חשוב שימשיכו להתקיים?
כן. אם קיים כוח אחד אז למה שלא יהיה כנגדו? תני לי דוגמה, שיש משהו שיש רק אחד ואין שני.
שלי: האם יש סיכוי בלחבר בין ימין לשמאל בעם ישראל?
לא. אין סיכוי.
שלי: למה?
למה שהם יסכימו? כדי שזה יקרה אחד צריך לקבל את הדעה של השני, או השני צריך לקבל את הדעה של הראשון, או ששניהם יבואו לאיזה אמצע ביניהם. אבל בשביל מה, מה מרוויח כל אחד מזה?
שלי: אולי כך נגיע למצב שנוכל להחזיק פה ממשלה. אנחנו כבר הגענו למצב שאי אפשר יותר.
זה לא אכפת להם, אכפת להם "שאני אמלוך".
שלי: אנחנו תמיד אומרים שלא הדעות זה מה שמפריד בינינו, זה בסדר שיש ימין ובסדר שיש שמאל, אלא השנאה, היחס ששורר בין הצדדים. אבל נניח שהימין והשמאל יתחילו לכבד אחד את השני ואפילו ימצאו אינטרס משותף וינסו להגיע לאיזו הבנה, איך בסוף אפשר לקבל החלטה, איך מוציאים את החיבור הזה, את הניסיון הזה לפועל?
אין לנו לזה לא תרבות ולא ניסיון ובכלל בחברה ישראלית זה בלתי אפשרי. אנחנו מאוד מאוד מנוגדים ואף אחד לא ירשה לשני להצליח.
שלי: אבל נניח מצב אידיאלי. מה קורה ששני צדדים מאוד מנוגדים, מנסים להתקרב ולהבין אחד את השני, ונוצר שדה חדש, יש איזה כוח שעוזר להם? מה קורה שם, כי מתישהו החיבור הזה יצטרך לקרות בעתיד.
זה יכול להיות רק בתנאי שיש הסכמה ציבורית למעלה משניהם, שהם חייבים להגיע להחלטה משותפת ולכבד זה את זה בהחלטה הזאת והעם יכול ללחוץ על שניהם ולחייב אותם. אצלנו בעם ישראל זה לא קרה אף פעם ולכן אני לא חושב שזה יקרה. אולי בעתיד, אחרי הרבה צרות שיתגלו, אז נוכל לגשת כך לבחירות.
שלי: אתה רואה שבסופו של דבר העם הוא זה שצריך לחייב את המנהיגים להגיע לסכמה? זה יגיע רק מהעם?
ודאי שזה העם צריך להחליט, אבל העם בעצמו לא אכפת לו, גם העם משחק בזה כמו ילדים קטנים בחצר.
שלי: ואז יש איזה כוח נוסף שמסייע לימין ולשמאל לצאת מהעמדות הקשוחות שלהם?
ודאי. הכוח הזה זה הכסף, כי הכבוד שם נמצא, וכשמגיע הכסף, אז כבר כולם מתחילים לנוע לקראת זה.
שלי: אין עזרה של הכוח העליון בחיבור?
לא. אין עזרה מפני שאנחנו לא מרגישים, לא מבקשים את העזרה, אנחנו לא פועלים כדי להתחבר. אם היינו סובלים מחוסר החיבור שלנו ומתפללים שהבורא, הכוח העליון יחבר בינינו, זה משהו אחר. אז כבר כל מערכת הבחירות, התהליך הזה היה נראה אחרת.
שלי: בשביל שנתקרב לזה, חשוב שכל אחד בעם ישראל, יהיה טיפה מוכן לדרוך על האגו שלו? זה חלק הכרחי בתהליך?
הכרחי. כי השטח שאנחנו אז צריכים לבנות בינינו, זה וויתור על האגו.
שלי: ומה צומח בשטח החדש הזה?
ויתור, חיבור, השלמה. אחר כך זו אהבה.
דודי: נעבור לפרשת אלטלנה שעדיין מתחזקת בינינו. בישיבת כתבים האחרונה אמרת משפט מעניין שלא הרחבנו עליו, שעוד לפני שמדינת ישראל נסגרת, אומות העולם יבטלו את עצם קיומה. אבל לפני שזה קורה בחומר, זה קורה ברוח, כתוצאה מזה שאנחנו נפרדים ומפולגים. אמרת שהמצב המתדרדר של מדינת ישראל היום, זה אותה פרשת אלטלנה שעדיין מתחזקת בינינו יותר ויותר.
כן.
דודי: במה אתה רואה היום השלכות מאותה פרשת אלטלנה?
התחזקות יותר ויותר של ימין ושמאל זה כנגד זה, כשהם מחברים לזה כסף, כבוד, שליטה, כוח, ואפילו הצבא נכנס לזה. ולכן העם מרגיש את עצמו שאין לו ימין ואין לו שמאל ואין לו כלום, הוא נמצא בפירוד כזה, שאת הכול אפשר לקנות. אם היה לי בור כסף ללא תחתית, אז הייתי ודאי מצליח בבחירות והייתי בונה מדינה והכול - חסר רק כסף. אנחנו כולנו מוכנים למכור את עצמנו דרך כלי התקשורת, דרך כל דבר ודבר, צריך פשוט לדעת איך לבנות מערכת בחירות ואתה מצליח.
דודי: זאת אומרת, שהכול מכור, שמדינת ישראל מכורה ואפילו מוכרת את עצמה, איזה סימן זה?
שאנחנו מוותרים על המדינה, מוותרים על השטחים, מוותרים על הכול.
דודי: זאת אומרת במילים אחרות, האידיאולוגיה מתה נשאר רק הכסף.
כן, ודאי.
דודי: מה מתחזק בינינו מאז פרשת אלטלנה? מה הפצע הראשוני שהיה ונפתח היום יותר?
אנחנו הפסקנו להעריך שהחיבור בינינו הוא למעלה מהכול.
דודי: במה שונה הפירוד שהתחיל באלטלנה מהפירוד שהיה לפני אלפיים שנה בזמן בית המקדש? כי בעצם משם הכול התחיל.
כן, משם זה נמשך.
דודי: מה התוספת של אלטלנה?
שאפילו למען קיום המדינה לא הסכימו להתחבר ביניהם - "אם לא כמוני, אז לא יהיה בכלל". ובגין אז אמר, "אנחנו מוותרים".
דודי: האם הייתה הזדמנות לתיקון אותו פירוד שנוצר בפרשת אלטלנה?
מצד אחד כן, מצד אחר לא. אני לא נכנס לזה וגם לא רוצה לייחס הכול רק לצד אחד.
דודי: אני מנסה להבין למה אחרי 74 שנים עדיין הפרשה הזאת משפיעה עלינו.
אנחנו עדיין נמצאים בה. אנחנו נמצאים בשנאה הדדית בין שמאל לימין ואף אחד לא מתקרב לאחר.
דודי: וזה הולך להתעצם, זה ממשיך יותר ויותר להתרחב.
כן.
דודי: איזו נקודת סוף צפויה בין השניים?
אני לא יכול להגיד. יכול להיות שבסופו של דבר תהיה הכרת הרע, אבל זה לקראת גמר התיקון.
דודי: רק לקראת גמר התיקון תהיה הכרת הרע בין הצדדים?
כן, עד אז הפיצול הזה יתרחב עוד יותר. זו בעיה גדולה. השנאה בתוך עם ישראל היא לאורך כל ההיסטוריה.
דודי: אם בגין לא היה מורה לנצור את הנשק בזמנו, אז יתכן והיינו נגררים כבר אז למלחמת אחים קשה יותר מאשר אירוע קטן.
ודאי, היינו הורגים זה את זה עד החייל האחרון.
דודי: שנים אחר כך בגין אמר ששני גורמים הצילו את האומה הישראלית אז מאסון המלחמה הפנימית - אהבת אחים ואמת פוליטית. מה דעתך?
הוא אמר יפה, אבל באמת הוויתור שלו הציל את המצב.
דודי: מה חסר לנו היום כדי לתקן את פגם אלטלנה?
להיות חכמים כמו בגין, להיות עמידים כמוהו. אין לנו לא מימין ולא משמאל בן אדם שמתקרב לתכונות הנכונות.
דודי: אם אין, אז אין, מאיפה יהיו לנו תכונות כאלה?
נכון, אנחנו כך אומרים. לכן אנחנו קיימים איך שקיימים, מישהו מחזיק אותנו, איזו רוח.
דודי: האם יש יכולת לרכוש תכונות כאלה, לטפח משהו כזה בינינו, בתוכנו?
את זה תגיד לעצמך, אתה ראש הכתבים.
דודי: אני רוצה שבתוך העם תהיה תכונה כזאת של יציבות.
אתה לא יכול, אתה צריך לטפח את זה, אחרת איך זה יהיה?
דודי: בגין היה שפיץ כזה, אני רוצה עוד מישהו שיהיה כך.
לא, זה לא רק שפיץ, זו רוח ממש. הוא הבין שחיבור העם הוא מעל הכול.
דודי: איזו רוח צריכה עכשיו להתפשט בעם במצב הנוכחי והשבור שלו?
אנחנו צריכים עכשיו כמו תמיד לדבר רק על החיבור.
דודי: אנחנו נמצאים בשלושת השבועות, בתקופת בין המצרים שמציינת את החורבן הרוחני של עם ישראל. אתה יכול לתאר רגע של התעוררות בעם ישראל, שהוא יחזור למקורות שלו, להרגשת הלב האחד, שיחזור לבורא שלו?
כזאת התעוררות אני לא רואה. לאט לאט מתוך ההכרחיות להתקיים, לא למות למען הילדים וכן הלאה, נהיה מוכנים להפסיק לריב ולחשוב איך להתקרב זה אל זה, אבל זה ממש תחת איום קיומי, לא של מדינת ישראל, כי את כל השטח הזה יעזבו ללא שום בעיה, אלא תחת איום קיומי גשמי.
דודי: האם אין ציור אופטימי שמחזיק אותך, שאתה רואה את העם הזה עוד רגע מתחבר, מתגבש, חוזר לשורש שלו?
בינתיים לא. אנחנו לא מתקרבים לזה, אנחנו צריכים עוד לעבור את הכרת הרע.
דודי: מה תהיה הכרת העם בעם?
שאם לא נתחבר, אז נמות.
דודי: במה תלויה הכרה כזאת?
בהתפתחות הפנימית של העם. אנחנו אטומים, אנחנו טיפשים, ואת העיקרון הזה אנחנו לא יכולים להבין בגובה הרוע שלנו, האגו שלנו. כל אחד אומר "שידקרו לי עין אחת ולאחר כפול".
שלי: למה הבורא כל כך מתעקש על עם ישראל כבר 3000 שנה?
הוא לא מתעקש, על זה כתוב "חוק נתן ולא יעבור". אם לא מקיימים את החוק, אז נמשיך כמו שעכשיו אפילו עוד מיליון שנה. לבורא אין זמן, לא שאין לו זמן, אלא אין בכלל מושג כזה "זמן".
שלי: הוא לא מיואש מעם ישראל.
אין לו עניין של ייאוש. יש לו תנאי, "אם תרצו אין זו אגדה" כמו שכתוב. בבקשה, תרצו. אם לא, נחכה עוד מיליון שנה.
דודי: הנושא הבא - שנאה עצמית באוניברסיטת ניו יורק.
נורמה: קבוצת סטודנטים, סגל ומורים בסיטי יוניברסיטי של ניו יורק, ארגנה תכנית לאוכלוסייה יהודית באוניברסיטה כדי להתיר ללמד ציונות אבל בצורה הפוכה, שלילית. הקבוצה גם קוראת לאמץ בלב שלם את חרם BDS נגד מה שהם מכנים מדינת ישראל של מתנחלים, קולוניאליזם ואפרטהייד. מתוך 36 החותמים על התוכנית האנטי ציונית 20 מהם יהודים. מה אתה חושב כשאתה שומע את זה?
למה רק 20? בכל ההיסטוריה האנטישמים הגדולים ביותר היו תמיד יהודים, לכן זה לא פלא.
נורמה: אתה לא מופתע.
אני לא מופתע. תביני איך אני מסתכל על זה. להיות יהודי זה להיות אנטי טבע, על מנת להשפיע, "ואהבת לרעך כמוך", ואהבת את ה' אלוהיך, לשנוא את האגו שלך, כל הדברים האלה הם הפוכים ממה שיש בנו. הבורא ברא אותנו הפוכים ממה שהוא רוצה שאנחנו נהייה. אז מה אנחנו יכולים לעשות? אין מה לעשות. רוצים ממני שאני אהיה הפוך מעצמי? אני מוכן להרוג את עצמי, אבל לעשות ממני הפוך אני לא מסוגל, עד כאן. ולכן אין לנו ברירה. אנחנו נמצאים בטבע שלנו ווודאי שאנחנו שונאים כל דבר ששייך ליהודים, לישראל, למשהו שהפוך מהטבע שלנו. טבעי שאני שונא את זה. לכן אני אמרתי ברצינות, למה רק 20 מתוך שלושים ומשהו - הם יהודים. למה כל מאה אחוז היהודים שנמצאים וצועקים – נכון, צריכים לשנוא את היהודים ויהדות וכולי? וודאי שכל האנטישמים הגדולים ביותר תמיד יהיו יהודים, כי הם מרגישים שהם הפוכים ממה שדורשים מהם והם שונאים את זה ולא יכולים לצאת מזה.
נורמה: זו לא סתירה?
וודאי שיש בהם סתירה פנימית גדולה מאוד. הם רוצים לצאת מהעור שלהם ולא יכולים.
נורמה: ומי שלא יהודי - הולך בדרך הטבע?
מי שלא יהודי אין לו פיצול פנימי. הוא נמצא בשלום עם עצמו, רע – אז רע, טוב – אז טוב, לא חשוב, אבל זה הוא. אף אחד לא נמצא במצב כמו יהודי שיש לו בפנים חצי-חצי.
נורמה: זה מכיוון שיש תפקיד מיוחד.
כל הדברים האלה הם פילוסופיה. אני מדבר על מה שמרגיש כל יהודי בתוכו. ואז הוא בורח לצד אחד, רוצה להיות אנטי יהודי, לפחות במשהו להרגיש את עצמו שלם, נורמלי. לא נותנים לו, זה לא הולך לו. אנחנו רואים במשך ההיסטוריה מה עשו אנשים כאלה. אז הוא נעשה אנטישמי, הוא נעשה מה לא, נגד עצמו, נגד עמו, נגד כל דבר, וזה לא עוזר לו. הוא נמצא ממש לנצח בצורה כזאת מפוצל - מסכן. אנחנו צריכים להסביר להם את כול המצב הזה ולהגיד - אין לך ברירה, אתה צריך לבוא אלינו, לצד השני. לא מהצד שאתה הולך לשנוא את היהודים כאילו שמזה אתה מפסיק להיות יהודי. תבוא אלינו ולהיות יהודי במאה אחוז, לא חמישים-חמישים, ואז אתה תגיע לשלמות.
נורמה: אז יש פיצול פנימי, סתירה פנימית. אבל למה יש שנאה כזאת אכזרית בקרב יהודים מסוימים אפילו יותר אכזרית ממה שאנחנו מקבלים מהאויבים הכי גדולים שלנו.
כי הם רוצים לעקור את הפיצול הזה בכל מחיר. הם חושבים, כמו שרצו לעשות כמה פעמים בהיסטוריה, שעם ישראל יהיה ככל העמים, לא תהיה דת, לא יהיה שום דבר, או שהוא יתפזר ויתבטל באומות וכך יגמור עם הייחודיות שלו. ואנחנו רואים שזה בלתי אפשרי, כי זה נגד חוק הטבע. מה אפשר לעשות? ללכת דווקא עם חוק הטבע, אני מבליט את היהודי שבי, לומד אותו, איך הוא צריך להיות, וכך אני מעלה את עצמי ומראה לכולם - זה מה שצריך להיות, זה יהודי, זה להיות יהודי.
נורמה: מה צריך להיות הסילבוס? במקום לימוד נגד ציונות מה היינו צריכים ללמוד, ללמד?
מה שאנחנו מלמדים. מה זה נקרא להיות יהודי, "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך "ואהבת את ה' לאלוהיך" לכל האנושות, לכל המציאות וכך נגיע לשלמות המציאות כולה. זה נקרא לתפקד כיהודי.
דודי: בכל יהודי יש את הפיצול הפנימי הזה?
במשהו כן.
דודי: במשהו. מה ההבדל בין סוגי היהודים?
כמעט מאפס עד כמעט מאה אחוז. כל אחד מרגיש את עצמו מפוצל, הוא רוצה להיות כמו כל אומות העולם ולא יכול לברוח ממה שהוא.
דודי: לצורך העניין - במקובל, בבעל השגה, איך בא לידי ביטוי הפיצול, הוא גם חש את הפיצול הזה בתוכו?
לא, הוא כבר מרגיש את זה בצורה אחרת, כי הוא מרגיש שהוא חייב לקיים.
דודי: דחף, נטייה?
יש לו תפקיד, יש לו שליחות.
דודי: היהודים הראשונים, לצורך העניין קבוצת אברהם, הם בחרו להיות כאלה, הם עשו סוג של פעולה כזאת, מהם והלאה רק נולדים לזה. אני נולד יהודי ומגלה שאני כזה, איפה הבחירה שלי היום?
גם להם לא הייתה שום בחירה. איזה בחירה? אין בחירה. הכול מגיע מהשורש הרוחני. אנחנו כבר נמצאים במצב שהתפקיד להיות כיהודי - לאט לאט, על ידי הפצה שלנו - צריך בסופו של דבר לעבור ממצב האנושי למצב הרוחני. זאת אומרת לא שנולד יהודי אז הוא מאבא ואימא שנולד יהודי או מאימא יהודייה או עוד משהו. אלא נולד יהודי מפני שמחנכים אותו להיות יהודי, "ואהבת לרעך כמוך". מי שמפרסם "ואהבת לרעך כמוך" הוא יהודי.
(סוף השיחה)