"מקובלים כותבים"

אדם ורובוט

בהשתתפות: בן ציון גירץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 06.07.16 – לאחר עריכה

בן ציון: היום רציתי לשוחח איתך על התפתחויות טכנולוגיות שמתבשלות ועומדות לצאת לשטח. על יצורים שמשלבים גם חלקים טכנולוגיים וגם חלקים ביולוגים, שקוראים להם סייבורגים, על מנועי חיפוש שאפשר יהיה להיעזר בהם רק בכוח המחשבה, ועל כך שרובוטים יהיו חלק מהחברה האנושית. מדובר על עוד מספר עשרות שנים, ויש דברים שנמצאים כבר בייצור. ואפילו הכריזו שבשנת 2045 מערכות ננוטכנולוגיות כבר יוכלו להיות מוחדרות לתוך הגוף, ובעצם להילחם עם כל מחלה, והאדם בעצם יהפוך להיות לבן אלמוות.

השאלה היא, האם כתוב על זה באיזה מקום? הנביאים סיפרו על הדברים האלה? חכמת הקבלה מכירה את ההתפתחות הזאת לאן אנחנו הולכים או שאנחנו נמצאים באיזו אשליה?

אתם נמצאים באשליה, אם אתה מזדהה עם כל אותם החכמים, הפוטורולוגים, שבצורה כזאת אומרים לנו על העתיד האנושי. כי העתיד האנושי נראה מאוד מכני, שגוף האדם זה כל האוצר שלו וצריכים לעשות הכל כדי שיתקיים וכמה שיותר זמן. ואני לא רואה שיש היום הרבה אנשים בעולם שירצו את זה אפילו, אלא רק הפחד מהמוות בעצם מונע מאיתנו לגמור עם החיים. כי בסך הכול בחיים שלנו, אם תעשה חשבון לפי אותם המחשבים שאתה אומר עליהם שהם כל כך יודעים לעשות חשבונות, שיעשו חשבון בשביל מה כדאי להישאר בחיים, כדי לשרת את המכניקה הזאת, את הרשת הזאת?

בן ציון: אין שאלה כזאת בשביל מה.

אם אין שאלה כזו אז אין על מה לדבר. כי אני שואל קודם בשביל מה? מהי המטרה? אנחנו נגיע למהירות הקשר בינינו פי מיליארד ממה שעכשיו, אבל מה אנחנו נמסור אחד לשני, את אותו הזבל שיש לנו היום באינטרנט? במה אדם יהיה יותר מאושר? בזה שיש לו אפשרות להתקשר עם עוד מיליון אנשים ובבת אחת, ולראות ככה וככה, במה זה יספק אותו? אני לא רואה שהאדם עולה באושרו, בהרגשת הטוב, העונג, החופש, לא, על זה לא מדובר בכלל. מדובר על המכשירים שאני יכול לחבר לכל מיני דברים, בשביל מה?

בן ציון: אבל עדיין, המכשירים האלה משרתים אותנו.

תכלס, ואני לא מבין לָמה, אם נוכל לעבוד נגד המחלות והמוות, אז נניח שיהיו בעולם לא שבעה מיליארד אנשים, אלא מאתים מיליארד אנשים, בְמה העולם יהיה יותר טוב, מה יעשו אותם האנשים במשך החיים שלהם, ואיזו צורה תהיה לעולם? אפילו שיהיה אוכל וכל טוב לכולם, אז מה תהיה התועלת מהקיום שלנו? בסך הכול אנחנו יצורים שבנויים מחלבון, שחיים זמן מה, כמו החיות, ומתים. מה יהיה לנו מזה שאנחנו לא נמות? לָמה? תענה לי על זה. מה הטעם מהחיים שאני רוצה להמשיך אותם עד אין סוף?

בן ציון: אם אני פחות חולה, יותר בריא, אני יכול לספק לעצמי יותר תענוגים.

זאת אומרת המטרה שלך לספק לעצמך כמה שיותר תענוגים.

בן ציון: בהחלט.

יופי. לשם זה האדם חי, ואם הוא חי אז הוא צריך להביא את עצמו לתענוג.

בן ציון: נכון.

זה וודאי שאפשרי. אנחנו פשוט נחבר לכל אחד חוט, או אפילו בלי חוט, שיהיה אלחוטי, לכל אחד נעביר סיגנל, מסר, שהוא ירגיש את עצמו מרוצה מהחיים. בשביל מה אנחנו צריכים להמשיך את החיים החלבוניים, שאנחנו צריכים לספק לו אוכל, להוציא ממנו פסולת, וכולי, אנחנו יכולים לעשות את זה עם חלק מוחי מסוים בלבד, מקור התענוגים, נחבר לשם פוטנציאל חשמלי, והאדם זאת אומרת החלק הזה ירגיש את עצמו שהוא נמצא בנירוונה. נקרין לו שם כל מיני סרטים, כל מיני דברים, שהוא מטייל, טס, הולך, עושה אהבה, או יושב שם באיזה מקום, נקרין לו סרטים כאלה בלי סוף, כן?

בן ציון: מה שיעמוד במבחן המציאות יעמוד במבחן המציאות, מה שלא, אז לא.

רק אני שואל בשביל מה? אני עכשיו לא יודע בשביל מה חי האדם. אתה אומר "לא, אנחנו ננפח אותו עם כל מיני אפשרויות". אז מה? אז הוא ידע בשביל מה הוא חי? אז זה ייתן לו תשובה על מהות החיים? זאת אומרת, אתם הולכים לכיוון טכנולוגי בלבד.

בן ציון: זה מה שהאדם מגלה.

בוא נספק לאדם, לבהמה הזאת, לחיה הזאת, נספק לה מקסימום מה שבאפשרותנו לספק, חיים נצחיים ללא מחלות, ללא דאגות, בלי לטרוח עבור המזון, עבור כל הדברים האלו, אנחנו פשוט נספק ונספק לו את הכול.

בן ציון: אבל זה אפשרי היום?

לא.

בן ציון: אבל עובדה שזה ביצור היום.

אתם יכולים לייצר מה שאתם רוצים, אבל השאלה היא האם אתם יכולים לייצר חסרונות לאותם הדברים שאתם הולכים לספק. כי אני רואה שהיום האנשים רוצים להיכנס לסמים, הם לא רוצים בכלל לראות את העולם הזה מקרוב. והתנועה הזאת, הנטייה הזאת, יותר ויותר גוברת. תן להם סמים או פוטנציאל חשמלי למוח, שהוא ירגיש את עצמו ככה שמנתק אותו וזהו. אתם רוצים, אבל מה המטרה, אתה קודם כל צריך לחקור מהו סוד החיים, מהי מטרת החיים, במה כדאי להשקיע. אם אתה סתם לוקח נגיד חתול ואתה עושה איתו תרגיל.

בן ציון: ניסוי.

כן. אתה מביא אותו לקיום אין סופי, אתה נותן לו במוח כל מה שהוא צריך, עכברים, שמנת, כל מה שטוב לחתול, בסדר, אז הוא יוצא אצלך החתול המאושר. מה הלאה?

בן ציון: זהו.

זהו? טוב. אני לא חושב שזאת מטרת הקיום שלנו, שאנחנו יכולים בזה להתקיים. קודם כל אתה תצטרך לייצר בתוך האדם חסרונות למה שאתה רוצה לספק לו.

בן ציון: אתה אומר שאת המוצרים האלה שהולכים לייצר עכשיו אנשים לא ייקחו?

אני רואה שהיום לא רוצים לקחת. אני רואה שהאנשים לאט לאט רוצים להיכנס לתוך המילוי על ידי הסמים, להתנתק מהחיים, לא להרגיש.

בן ציון: אז זו יכולה להיות אלטרנטיבה.

להתנתק מהחיים?

בן ציון: לא, במקום לקחת סמים, כי אין היום פתרונות, אז אם יש פתרונות טכנולוגים שיכולים להביא לאנשים, שרובוט ינקה לי את הבית.

לא, זה משהו אחר. אתה מדבר על השינוי בתוך האדם, אתה לא מדבר להקל את החיים שלנו על ידי המכונות. זה משהו אחר לגמרי. גם זה לא מובן בשביל מה אני צריך את זה, שיהיו לי חיים יותר קלים? ומה אני אעשה עם החיים האלה שנעשים יותר קלים ויש לי זמן יותר חופשי?

בן ציון: בסדר, אבל אנחנו רואים שהחיים הם באיזו התפתחות והם תמיד מזמנים לנו עוד דברים שאנחנו מוצאים בהם. הרי זה האדם המתפתח, הוא מגלה את זה, אנחנו לא צריכים לשמוח בגילויים האלה? שאנחנו מסוגלים היום לייצר רובוטים.

את זה בכלל אני לא רואה, שאנשים נעשים יותר מאושרים. לשמוח בגילויים? אני כאן נמצא בשאלה, לא ברור לי.

בן ציון: יכול להיות שבפנים הם לא יותר מאושרים, אבל הם שמחים שיש להם אמצעים, עוד אמצעים של הנאה, שיכולים להקל להם את החיים, שהחיים מזמנים להם עוד אפשרויות להתפתחות. נכון שאולי בפנים הם לא הכי מאושרים.

אתם מכינים כל מיני תשובות, אבל לאיזה שאלות אני לא רואה. אני לא רואה לאיזה שאלות. אם זה היה רעב, והיום כמעט ואין רעב בעולם, אם היינו מספקים נכון את כל המזון, אז אני מבין שזה דבר טוב, אבל יש לזה חסרון. איזה חסרון ישנו כאן? לא להיות חולה, אני מבין. אבל לרצות כל הזמן לחיות? אני צריך לדעת מה נמצא אחרי גבול המוות, אולי יש שם משהו יותר טוב. בשביל מה לי להיות מחובר למכונות שלך ולהיות כמו אותה החולדה בפורמלין, איפה שאנחנו שומרים את הפגרים האלו, זה טוב? אני לא יודע. אני לא רוצה שמישהו ינהל לי על מה אני אחשוב ואת מה שאני אראה, ומה שאני ארצה.

בן ציון: לא, אנחנו מדברים על שיפור. אני נשאר אני, אני לא רוצה לבטל את עצמי.

זה כמו שהיום, הטלוויזיה עושה אותו הדבר, האינטרנט עושה אותו הדבר, הם כל הזמן גונבים ממני את הזמן החופשי שלי מהחיים ומנפחים אותי בכל מיני דברים שהם חושבים שזה טוב, זאת אומרת מה שמישהו חושב שזה טוב, אליטות נגיד. על ידי כל מיני טכנולוגיות חברתיות, אנושיות, בקומוניקציה, בכל הדברים האלה, הם בונים בנו כאלה נטיות, תשוקות, מילויים, ואז אנחנו חיים לפי הרצון שלהם.

בן ציון: אז אני רוצה להבין, אם האדם יכול לשפר את היכולות, את הכישורים שלו, בחשיבה, בבריאות, בתקשורת.

אם אתה קודם לא עונה על השאלה בשביל מה כל זה, אז העבודה שלך היא עבודה לא תבונתית, לא הגיונית. כמו לפני כל מחקר, לפני כל בנייה, קודם אתה צריך להכין תכנית מה הבעיות שאתה רוצה לענות עליהם.

בן ציון: אז ראינו, כמו שציינת, לענות על מחלות, להכניס טכנולוגיות לתוך הגוף שירפאו את כל המחלות, ועוד ועוד.

לא ועוד ועוד. אם אתה בתוך החיים שלי מפתח רפואה ותרופה, שאני חי את החיים שלי, זה בסדר. אבל אם אתה עושה ממני מישהו שחי לנצח, אני צריך לשאול בשביל מה לי החיים האלה? אני לא רואה בחיים שלי עכשיו שאני דווקא נהנה.

בן ציון: כי אולי חסרות לך היכולות האלה של החשיבה?

בחיים האלה אין לי מה לעשות. יש לי אוכל מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כל מיני קומוניקציות כאלה עם הסביבה, או שתביא לי עוד דמיונות במוח שאני אתבלבל איתם שזה כמו סם, אני לא רואה בזה תועלת. זאת אומרת, אתם לוקחים את האדם כמו מכונה, ואתם אומרים "אנחנו את המכונה הזאת נשמור שהיא תהיה בתפקוד השלם". ואני לא רואה את האדם כמכונה, שהוא צריך דווקא לחיות בצורה כזאת, וזו כל התכלית.

אני מסתכל על החיים האלה שאולי יש חיים מעבר לחיים האלה, ואתה מנתק אותי מהם על ידי התוכנות החדשות שאתה מחבר למוח שלי. אני מאבד את הבחירה החופשית שלי. אני גם עכשיו לא יודע אם זה אני שחושב או לא, אם אני מחליט משהו או לא, כי אני נמצא בכל מיני מערכות שמפעילות אותי יום יום דרך הרדיו, הטלוויזיה, דרך האינטרנט, דרך הרגשת הסביבה, ודרך כל מיני גלים שנמצאים באוויר. גם עכשיו אני כבר לא עצמאי. אתה רוצה לעשות אותי עוד יותר מחובר לכול, אז בשביל מה לי, מי אני? אני הופך להיות לא אני. חוץ מזה אתה רוצה לחבר אלי בינה מלאכותית, כל מיני חלקים כאלה מלאכותיים שמישהו יארגן אותנו.

בן ציון: אם אתה רוצה, אתה לא חייב.

אתם תעשו ככה שאני ארצה.

אני מסתכל על כל הדברים האלה כהילוך, לא שהוא מסוכן, אלא הילוך שהוא לגמרי סוטה מהדרך שהאנושות צריכה להגיע. האדם צריך לבדוק את עצמו, הוא צריך לפתח את האני שבו, את הרוחניות שבו, את האדם שבו. ולהחליף אותו למכונות שאנחנו נוכל במוח שלנו לעשות פי מיליארד יותר פעולות, זה לא יעזור לי. אני צריך לעשות את זה בלב שלי כלפי המציאות, אני צריך לחדור לתוך המציאות. המכונות כבר לא עוזרות לי. בסך הכול מה שהן יודעות לעשות זה לעשות אפס או אחד יותר מהר, לא יותר מזה. מה שלא תעשה, זה רק חשבון יותר מהיר.

אתה רוצה להגיד כך, אם החשבון יהיה מאוד מאוד מהיר, אז הוא יחליף לי את הבינה שלי, וזה לא נכון. אנחנו לא יכולים להגיד שאותו מחשב שעוסק בשחמט והוא כבר יותר חכם מבן אדם, והוא באמת ככה, החכמה היא לא בזה. החכמה היא שהאדם מבצע את הפעולות האלה ועושה אותן עם הרגש שלו. זאת אומרת אנחנו קודם כל בעלי רגש ולא בעלי שכל. השכל שלנו ניתן רק כדי לשרת את הרגש. קודם רצון ואחר כך מוח כדי לשרת את הרצון. ואתה מנתק אחד מהשני ומטפל רק במוח.

ואני אומר דווקא את ההיפך, עזוב את המוח, אתה צריך לטפל ברצון, לעשות את רצון האדם אינסופי, בלתי מוגבל, ואת זה אתה לא תוכל לעשות על ידי שום מכונות. כלום. ואם להביא את האדם לדרגה שהוא יתחיל להרגיש מה מטרת החיים, מהות החיים, מאיפה באים החיים, לא מחשב יעשה את זה, כי מחשב לא יביא לך לכלום חוץ משאתה עושה פעולות במהירות אינסופית, אז אל תחליף את המהירות האינסופית בחשבון לרגש. לב אתה לא יכול להחליף, לב זה לא הלב, אלא הרגשה, כי זה כל חומר הבריאה, רצון ליהנות. ואתה לא יכול, אתה יכול לבלבל אותו, אתה יכול להפנט אותו, אתה יכול להביא לו תרופות, סמים.

בן ציון: אתה יכול להשפיע עליו.

כן. אבל חוץ מזה לא. לכן אני פוסל את כל הקליפ היפה שלך שראיתי עכשיו, ואת כל הגישה הזאת. אלא אם כן רק במישור הגשמי איפה שאנחנו יכולים להקל על החיים שלנו בלי להיכנס לבחירה החופשית של האדם, לזה שהוא בכל זאת ילמד ויבנה את החיים שלו, יתחתן יביא ילדים ויהיה בעל משפחה, ויתגלגל בחיים שלו בכל מיני גלגולים עם הבעיות והצרות. ויחד עם כל זה אנחנו צריכים להעמיד אותו בצורה הנכונה כדי שיתקשר עם בני האדם האחרים ומזה יבנה את הצורה הרוחנית, מההתקשרות בין בני האדם. אתה יכול להגיד "אני עכשיו אחבר לו למוח כל מיני גלים, אפילו לא חוטים, לא צריכים אפילו חוטים, לכל אחד ואחד, כך שהם רוצים והם רצים להתחבר ביניהם", זה לא משפיע על הרצון, אתה עושה פעולה מוחית בלבד. שליטת המוח על הרצון היא מאוד מוגבלת, זה רק כדי להביא את הרצון לרצות דברים יותר טובים, אבל רצון חייב בכל זאת להיות, כי הוא מנהל את המוח.

בן ציון: שאדם מפתח לעצמו רובוט ממין זכר, או ממין נקבה, אומרים שהוא יוכל לחיות איתו. כבר מייצרים אותו, זאת אומרת שלאדם יש דחף לעשות את זה.

אתה יכול לחבר לו אלקטרודה כדי שיגיע לסיפוק מיני. אין בעיה, את זה היום אתה יכול לעשות. ישנו לזה מקום במוח. אבל בזה אתה מגיע למשהו אחר, אתה מגיע לסיפוק תשוקות בצורה מלאכותית. ומה הלאה?

בן ציון: אם היום אנחנו יודעים שישנם קשיים חברתיים וכולי, אז האדם בהתפתחות שלו מפתח לעצמו תחליפים כדי איכשהו להמשיך. אם הוא היה יודע לספק את זה בלי התחליפים האלה, כנראה שהיה מספק את זה לעצמו.

אז הוא בא הביתה, מחבר את עצמו לאיזו מכונה, לוחץ על הכפתור ומגיע לסיפוק. שיעשה היום את זה, מה הבעיה? אין שום בעיה. יש היום כאלה קסדות שמביאות לך כל מיני דברים כאלו בדמיון.

בן ציון: הרי האדם מפתח את זה, זה בא מתוכו ולא מאיזו חללית, מה אומרת על זה חוכמת הקבלה?

האדם בזה סותם את עצמו. כי כל הרצונות שבו מיועדים כדי להתקשר נכון לאחרים, ועל ידי הקשר הנכון הזה הוא יגיע לדרגה הבאה של הרצון שנמצא בחיבור עם כל יתר בני האדם, וכך מגיע לדרגה הבאה של הקיום, שזה קיום באמת חוץ גופי, בלי מחשבים ובלי שום דבר. זה כבר בממד אחר, יותר עליון.

בן ציון: אז איך אתה מסביר את זה שהטבע מוביל את האדם להתפתחות הזאת? האדם, אמרנו שהוא חלק מהטבע, שמתפתח, ויש בו חלק ממערכת שלמה, והטבע מביא אותו לייצר כאלה דברים.

ודאי שאלה דברים שקריים. זה כמו שישנן כאלו תוכנות וטכנולוגיות שמסדרות אותנו לחשוב על דברים ולרצות את אותם הדברים, ולא לפנות למהות החיים וכן הלאה. אלה מאותן סוגי הטכנולוגיות כדי לשלוט על בני האדם ולא יותר. לכן אני פוסל אותן על הסף.

בן ציון: מה כן?

ההתפתחות הפנימית של האדם. נקודה. אנחנו צריכים לפתוח לאדם ידיעה מי הוא ולאיזה כיוון צריכים ללכת, וזה הפוך לגמרי ממה שאתה כאן רוצה לספר לנו. הפוך, אפילו לא יחד עם זה.

בן ציון: אז היית סוגר את המפעלים האלה עכשיו?

אני לא אסגור שום דבר. אלא האנושות צריכה להתפתח גם בזה, כדי להיכנס להכרת הרע ואז היא תסגור את המפעלים האלה, אחרי בעיות וצרות גדולות מאוד. רק בצורה כזאת היא יכולה למצוא את הדרך האמיתית. ומה שאני אומר, אני אומר. זה כמו לילדים שלך, דבר איתם, ומה יהיה? עד שהם בעצמם לא נכנסים באיזה קיר ומקבלים מכות, הם לא מתחכמים.

בן ציון: השאלה כאן פשוטה, מה המסר שלך?

התפתחות הנשמה, מה שנקרא, במקום התפתחות המוח הגולמי שעובד רק לפי אפס ואחד.

בן ציון: האם ההתפתחות שאנחנו רואים עכשיו רשומה בספרי הקבלה, ובספרי התורה?

כן, זה נקרא ההתפתחות הגשמית, הפרימיטיבית ביותר דרך אגב. הפרימיטיבית ביותר, שהיא רק מבוססת על מהירות הפעולות וכלום לא חוץ מזה. ואין כאן שום "בינה מלאכותית", אלו בסך הכול חשבונות שנעשים במהירות רבה בהתחשבות זה עם זה, וזה עם זה, שהם יכולים לעשות את זה ממש בזמן אמיתי.

בן ציון: בגלל המהירות אתה יכול לקחת בחשבון יותר פרטים.

כן. וזהו. אין כאן שום דבר חוץ מזה. הבן אדם לא יכול לצאת למעלה מזה. הוא לא יכול לבנות בן אדם. הוא לא יכול לבנות אדם מלאכותי. הוא יבנה מכונה שהיא תעשה כמה פונקציות שאנחנו עושים גם וזהו. זה שהוא יכול לספק לעצמו איזה שותף לחיים מחתיכת ברזל או פלסטיק, הוא יכול, זו לא בעיה, אבל בשביל מה לנו פלסטיק או ברזל? שיכניס אלקטרודה לאוזן וייהנה מזה בצורה כזאת.

כל הדברים האלה הם שקר אחד גדול שבסופו של דבר האנושות תגלה זאת, אולי בעוד שנים רבות, כי יש כאלה שעדיין חושבים בצורה מאוד מכאנית אפס ואחד, אפס ואחד, וזה הכול, אין להם בראש שום דבר, ואת הלב הם לא רוצים להפעיל. וגם לא רוצים להבין שהלב חושב, הלב מבין, ורק דרך הרצונות, דרך הרגשות אנחנו מגיעים להכרת החיים האמיתיים.

בן ציון: ההתפתחות הזאת שאנחנו רואים אותה עכשיו, אתה רואה שהיא תמשיך?

כן ודאי שתמשיך, אתם לא תפסיקו לטפל בנו על ידי כל מיני מכונות כאלו. אבל אני חושב שהאנושות עוד לפני זה תכנס לייאוש ולא תרצה את המכונות האלה, במקצתם כן, אבל ברובם לא, ואנחנו לא נלך לכיוון הזה. הכרת הרע תגיע לנו הרבה לפני זה.

בן ציון: זה מה שרציתי לדעת, מה הצפי שלך?

אין לזה עתיד, יחד עם כל החכמים האלו אין לזה עתיד. אין. עוד מעט, הייאוש מכל האינטרנט ומכל הדברים האלה בכל זאת יתגבר. אנשים ידחו את זה מעצמם כי זה שקר. מה זה נותן לי? זה סתם מבלבל לי את החיים, את המוח. אם אני במקום זה יכול להגיע לתענוגים שנמצאים בנשמה שלי, בתוך הגוף שלי, כתענוגים אמיתיים, אז בשביל מה לי לבלבל את עצמי עם זה.

בן ציון: לסיכום תן לנו עצה.

להסתכל על זה כדבר שמביא לנו צרות, ולא להיכנס לכיוון זה בכלל.

(סוף השיחה)