ישיבת כתבים

278

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.9.21 – אחרי עריכה

דודי: נתחיל בנושא אקטואלי, הטרור חוזר לרחובות. אם עד לפני כמה ימים המתיחות הביטחונית רק בעבעה מתחת לפני השטח אז עכשיו היא פורצת לחוץ. בימים האחרונים התחיל רצף של שלושה פיגועים, ביום שישי רופא בן 50 ניסה לדקור שוטרים בירושלים, אתמול בבוקר מחבל בן 27 ניסה לדקור חיילים בגוש עציון, ובצהריים התרחש פיגוע ליד התחנה המרכזית בירושלים ויש פצועים. ידוע שאירועי טרור בודדים עלולים להפוך לגל גדול. השאלה היא איך אפשר בתחילת הגל הנוכחי להביא לסיום מהיר וחד שידכא את ההתחממות?

אני לא יודע על ידי מה אפשר להרגיע את הטרור, ואני חושב שאין באף מקום תרופת פלא, אמצעי כזה שיכול להרגיע את הטרור. ידוע שמנסים לעשות את זה בטוב, מנסים בכוח התנגדות, התנגשות, ברע, אבל בכל זאת בלתי אפשרי להגיע למצב שזה ייעלם. כי כל עוד ישנם אנשים שלא מסכימים זה עם זה ולא רואים שאפשר להשיג בצורה נורמלית, יפה, אז הטרור פורח. וחוץ מזה בזמננו רואים שבכל מקום שיש חילוקי דעות מתחילים בטרור, בכאסח, במלחמות. לכן אין פלא שזה מתפתח יותר ויותר, יש תקופות שפחות ויש תקופות שיותר.

דודי: אז נועדנו לרקוד טנגו עם האויב?

כן, זה יוצא טנגו, שפעם אנחנו, פעם הם וכן הלאה. אבל אני חושב שבגלל שאין לנו כוח ביחס שלנו, אנחנו מחולקים להרבה מאוד קבוצות, מפלגות ודעות במדינה שלנו, לכן אנחנו לא יכולים לעמוד נגד הטרור כגוף אחד. וזה כבר קורה לנו ממיקום המדינה, אין מה לעשות, מאותה אלטלנה והלאה זה ממשיך.

דודי: האם היערכות נכונה, פריסה רחבה של כוחות משטרה, דריכות, ערנות, נחישות, הם המפתח לנטרל את האיום? זאת אומרת להפגין עוצמה.

אתה לא יכול לנטרל אותו, אבל לפחות אתה חייב לעשות את זה כי אין ברירה, כי האויב שלך לא רוצה לשמוע שום דבר. כמה שאתה מתייחס טוב הוא לא מבין את השפה הזאת. אני לא אומר שצריכים להיות בטרור ממש תגובתי, אני לא חושב כך, אבל בכל זאת, הוא לא מפחד ממך. חוץ מזה שהוא כבר פיתח אמצעים למעלה מהפחד. כמו שאנחנו אמרנו פעם "טוב למות בעד ארצנו" אז עכשיו הוא אומר את זה, ואין כאן מה לעשות. חוסר האמצעים להרגיע את הטרור, ובכלל התקרבות למלחמה הבאה, צריך להביא אותנו לחיפוש האם בכל זאת ישנו אמצעי שאנחנו יכולים להבטיח לעצמנו קיום טוב, רגוע, בטוח. וכאן אנחנו רואים שבמסגרת העולם הזה לא יכולים.

אם אנחנו פונים לחכמת הקבלה אז היא אומרת לנו איך. היא אומרת פשוט, אם יהיה יחס טוב בין היהודים זה לזה, והם יהיו כולם כאגודה אחת, אף אויב, ככל שירצה, הוא לא יוכל להתקרב אליהם וגם לא ירצה להתקרב ולהילחם. ועוד יותר, בזה שאתם נמצאים בשנאה הדדית ביניכם, אתם מולידים ומפתחים, מגדלים את האויבים האלו. מאיפה באים ארגוני הטרור? הם באים מתוך זה שישראל מולידה אותם. בפנים, בתוך עם ישראל, היא מולידה כל מיני קבוצות עויינות זה אל זה, ולכן זה מה שמוליד מחוצה לעם ישראל קבוצות ועמים שהם כנגד ישראל. ואין במה להאשים אף אחד בעולם חוץ מאשר את ישראל בעצמה.

טלי: בעקבות מקרה הירי שבו נהרג לוחם צה"ל, העידו חבריו ליחידה על החמרה בהנחיות נהלי פתיחה באש. בעקבות זה יזמו אימהות ואזרחים צעדה שקוראת לאפשר ללוחמים להגן על עצמם. יוזמת הצעדה יצאה בקריאה "עם כל האהבה והמוטיבציה שבהם נשלח מיטב הנוער לצה"ל חובתנו לעמוד על המשמר. אנו דורשות מהרמטכ"ל לאפשר לכל חייל לפתוח באש נגד מחבל בלי להיות כפוף למשפטנים או מח"טים". כאימא לשני חיילים בשירות קרבי אני יכולה להזדהות עם הדאגה הזו, אבל אני רוצה לשאול באופן עקרוני, מהי דרישה לגיטימית שאימא יכולה לדרוש מהצבא מתוך דאגה ליקר לה מכל, הילדים?

אנחנו צריכים באמת לדרוש מהממשלה שהיא לא תתעסק בפוליטיקה ובלהסתכל איך כל העולם יגיד משהו. אנחנו צריכים לעשות חשבון רק בתוך עם ישראל, מתוך מצב שאנחנו קובעים את חוקי הטבע. הם לא מבינים את זה, הם לא מסודרים לזה, הם לא מכוונים לזה, אין להם בתוכנית שום דבר חוץ מרק להצדיק את עצמם, אני מדבר על ממשלה וכן הלאה. לכן כאן אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי בנו. אם החברה הישראלית תרגיש שהיא באמת נמצאת בעולם עוין, שהוא לא הולך ונגמר בשנאה שלו ליהודים ולעם ישראל ולמדינת ישראל, אם אנחנו נבין את זה, אנחנו אולי נבין שישנו רק אמצעי אחד וזה החיבור בינינו. אם אנחנו מתחברים, אנחנו מבריחים את כול השונאים מאיתנו החוצה. כך כתוב מלפני אלפי שנים וזה תקף גם היום.

טלי: הרבה פעמים אמרת שזה תלוי בנו, ואתה מדבר הרבה פעמים על האחריות החברתית של נשים דווקא לבנות חברה מתוך דאגה ממש, כמו דאגה לבית שלהן. מהי הדרך המועילה ביותר להביע דאגה באופן אקטיבי?

את שואלת אותי כבר על המעשים בשטח, ברחובות, בכלי תקשורת. מה אנחנו יכולים לעשות? הסברה. במה תלויה האווירה הטובה בישראל? היא תלויה בעם ישראל עצמו, ביחס בין היהודים. ואין כאן שום דבר אחר שיכול להועיל או להזיק, הכול נמצא בידינו.

נשים לעומת גברים הן לפחות חצי או יותר מחצי מהאוכלוסייה. אם נשים היו מרגישות אחראיות על עתיד המדינה, על עתיד הבית שלהן, על עתיד הילדים שלהן, והיו באמת מפגינות בצורה רצינית עבור חיבור בעם ישראל, ולא חשוב לנו מחבלים, ערבים, חיילים, ומה שקורה שם, אלא בואו נתרכז רק בחיבור בינינו, עד כדי כך שאנחנו נחייב גם את הבעלים שלנו, את הגברים גם איכשהו לסייע לחיבור, אבל אישה שמרגישה אחריות, שהכול כל כך קרוב אליה, אם בכמות ובעוצמה שנשים יכולות להיות בזה, אם היו באמת פועלות כך, בטוח שהיו יכולות לסובב את כול המדינה ודרכה בכלל את פני העולם. הכדור נמצא בידכן, בידיים של נשים ישראליות. אז בבקשה, קחו את זה וקדימה.

טלי: אני שומעת מה אתה אומר וגם חושבת איך לעשות את זה, כי נשים בעצמן כל אחת נלחמת על דעתה ולא מצליחות להגיע ביחד לאיזו הסכמה.

זו כל הבעיה. את מספרת לי על כוח ההתנגדות, על העביות, על כל האגו שיש בכל אישה ואישה. אבל אם שלום בית, משפחה, ילדים, מדינה, הם חשובים, אז כדאי לוותר על כל מיני חשבונות אגואיסטיים שיש לכן וקדימה לחיבור. וכל הזמן כל אחת שתשמור על עצמה, שלא תכנסו לחשבונות האגו, לתחרות, אלא רק סכנת המדינה, המשפחה, החיים שלנו, הילדים שלנו.

טלי: כשהבנים שלי התגייסו, התחושה הכי חזקה שחוויתי הייתה של איבוד שליטה, שזהו, הם כבר לא תחת העיניים שלי, וזה הוליד דאגה מאוד גדולה. איך מנתבים ומתעלים נכון את התחושות של דאגה פרטית לדאגה כללית שהרבה אימהות חוות?

תנסו להביע את זה דרך כלי התקשורת, דרך כל מה שאתן רוצות. תעשו ארגון, נשים למען שלום ישראל, שלום העולם. אולי משהו יותר קונקרטי כי שלום העולם זה יותר מדי. יש בטח אלף ארגונים כאלה, אנחנו לא שומעים עליהם, כי כולם אחרי זמן מה כבר מתחילים להיכנס לפוליטיקה.

כאן אנחנו צריכים לעסוק רק בזה, לא חשוב לנו כוח פוליטי, לא חשוב לנו שום דבר, אנחנו לא צריכים להיות בוועידות, לא. הכוח שלנו בזה שאנחנו בחיבור בינינו משפיעים על הטבע ודרך זה אנחנו מגיעים למה שאנחנו רוצים, לחיבור, להתארגנות, לעולם החדש. אנחנו לא זקוקים לממשלה, לא זקוקים לכסף, לצבא, לשום דבר, אנחנו לא זקוקים לחוקים חדשים דרך כל מיני משחקים שיש לנו בכנסת ובכל מקום אחר, לא, לגמרי לגמרי אנחנו לא צריכים את זה, אנחנו עוקפים אותם לגמרי, אנחנו מגיעים מהצד השני. רק חיבור בין הלבבות, בדאגה ישירה, פשוטה, של כל אחד לשלום המדינה, העם, הבנים שלנו והעולם, זה מה שמציל את האנושות ואנחנו רוצים להיות בזה.

ובלי שום התארגנות, כי בטח פוליטיקאים מיד יקפצו וירצו להיות מחוברים ויתנו לכם את הבמות שלהם, בואו נדבר כך וכך, לא. הארגון שלנו עד היום דווקא שמר מאוד להיות כמו שבעל הסולם והרב"ש קבעו, צריך להיות ליכוד – ליכוד, חיבור – חיבור, ואנחנו לא יוצאים מזה.

חיים: הארגון הזה, איך הוא ימנע ממחלוקות על בסיס פוליטי? כי זה מה שמפלג.

לא, אין לנו שום קשר עם פוליטיקה. אנחנו בכלל לא שייכים למדינה כמו שהיא מדינה רשמית, אנחנו לא מחלקים את עם ישראל לשום חלקים, אנחנו רק בעד חיבור וכמה שיותר לקרב אדם לאדם למעלה מכל ההבדלים שיש בכל אחד ואחד. שיחשוב מהבוקר עד הלילה אלפי מחשבות שונות, זה עניינו, אבל החיבור צריך להיות מעל הכול.

חיים: זאת אומרת בארגון כזה בכלל לא דנים בשום נושא פוליטי שנוי במחלוקת אלא רק בחיבור.

רק בחיבור. גם על חיבור אין מה לדון. זה כמו אימא שיש לה אלפי ילדים, מה היא רוצה? רק שיהיה קשר יפה ביניהם.

טלי: זו בדיוק הזדמנות לספר שיש לנו התארגנות כזאת, פרויקט "ישראלית". ורק השבוע ערכנו מפגש לנשים מהקהל הרחב, השתתפו בו מעל 120 נשים שפוגשות אותנו פעם ראשונה, ועסקנו בדיוק בזה שדווקא נשים תפקידן לדאוג לקשרים טובים, לחיבור בעם ישראל ודרך זה הן גם ממשות את תפקידן. היה מפגש מאוד מרגש וטוב.

כאן ישנה בעיה, איך אנחנו נשפיע, איך אנחנו נגדל בארגון כזה אם אין לנו אמצעים, אם אין לנו במה פוליטית או בכלל במה, לא פוליטית, וכן הלאה, ואז אנחנו כאילו זקוקים לפרזנטציה שלנו, לנציגות שלנו בכל מיני מקומות. לא, לא לזה אנחנו. אם הולכים לזה, גמרנו, אנחנו כבר קנויים.

אנחנו רק מדברים על החיבור בינינו דרך האינטרנט, דרך כל אמצעי התקשורת האלו שנמצאים ליד כל אחד ואחד, אנחנו רק מפיצים חומר על החיבור. וכמה שיותר ויותר אנחנו רוצים שיזדהו עימו, רוצים להראות שרק בחיבור, ובחיבור נקי, למעלה מהכול, אנחנו יכולים לתקן את עם ישראל ואת כל העולם אחר כך. אין לנו שום סיכוי אחר לראות את העולם שהוא מתקדם לגמר תיקון, אלא אם כן יש דרך אחרת, דרך ייסורים, ששם אנשים אוכלים זה את זה, נשים רחמניות הורגות את הילדים שלהם ועוד ועוד.

זאת אומרת יש רק דבר אחד, לדבר על החיבור בין כולם. לא יכול להיות שמישהו עושה משהו שנראה לו שזה לטובת ישראל, אבל בעצם זה לטובת אלו וזה לטובת אלו. אנחנו צריכים להסביר מה זה נקרא להיות לטובת כולם ואיך להתעלות מעל האגו שלנו ולהתעלות מעל הכוחות שמשסעים אותנו, מחלקים אותנו. בקיצור זאת העבודה, אבל בזה אנחנו צריכים למצוא את עצמנו.

דודי: איך זה קורה במציאות של ימינו שהכול הוא פוליטי, הכול מפלגתי?

דווקא בגלל שאתה הולך בצורה הנקייה ביותר ושומר את עצמך לא לנגוע באף אחד, אתה תראה עד כמה אתה מתקרב לבורא מצד אחד, ומצד שני כולם מבינים שכאן כנראה ישנו הפתרון היחידי שיכול להיות.

דודי: ואם המציאות דורשת ממך להגיב ולהתייחס, אתה בעד זה או נגד זה, אתה נגד זה או בעד זה?

בעד ונגד מה?

דודי: כל דבר. כל דבר שלא ניגע תמיד יהיה בעד ונגד ומפלגות מאחורי זה.

אנחנו לא שייכים לזה, כל הדברים האלה הם פסולים לגמרי, כמו שכל העולם הזה שבנינו. בעינינו זה הכול פסול, אין מה לעשות. אנחנו בונים הכול בעיקרון חדש, חיבור מעל הכול, ולא נכנסים לכל מיני בירורים וויכוחים מה יותר טוב, פחות טוב וכן הלאה. אין. זה צריך להיות בצורה הנצחית, חיבור בלבד.

דודי: חיבור זה ערכים, אנחנו שואפים להגיע לזה, אבל בינתיים יש מציאות שמתקיימת ויש בתוכה כל הזמן חילוקי דעות בעד ונגד.

חילוקי דעות הם באים כדי שאנחנו נוכל למעלה מהם להתחבר. כל אחד מבטל את עצמו, מוותר לשני, כדי להתחבר. אנחנו צריכים לארגן את הדבר הזה, כי הוא היחידי שיכול להביא אותנו לתיקון העולם בדרך השלום. ואם לא, לפנינו תקופה מאוד מאוד לא נעימה.

נורמה: מחקר מקיף של חוקרי האוניברסיטה העברית שפרסמה הסוכנות היהודית לשנה החדשה מראה כי העם היהודי הולך וגדל. 15.2 מיליון יהודים חיים בעולם בהשוואה ל-15.1 מיליון נפש בשנה הקודמת. בישראל חיים כ-45%, שזה קרוב ל-7 מיליון יהודים, ובארצות הברית כ-6 מיליון, והקהילה הגדולה ביותר באירופה, השלישית בעולם, נמצאת בצרפת. מה המשמעות של העלייה, אומנם קטנה, במספר הכולל של היהודים בעולם, למרות האנטישמיות, המגיפה וכולי?

אני לא חושב שאנטישמיות מסוגלת כל כך לגרום לעלייה לישראל. כי יהודים רגילים למצוא פינה משלהם בכל מקום על פני כדור הארץ, אומנם הוא עגול, אבל תמיד הם מחפשים פינות ומצליחים כביכול לזמן מה. זה לא אותו החלק שאנחנו יכולים להדביק עליו את העתיד שלנו. הטבע שלנו הוא כזה שאנחנו רגילים להיות יותר בין אומות העולם בחו"ל מאשר בין היהודים בארץ ישראל.

נורמה: אותה עלייה קטנה במספר היהודים בעולם, זה אומר משהו, יש לזה איזו משמעות, איזו מטרה מסוימת?

לא. אני לא חושב שיש בזה איזו משמעות, ואני לא תולה את העתיד והתקווה בזה שיהיו במקום 15 מיליון יהודים, 20 או 30. מה בסך הכול המספרים האלה יגידו לנו? כל התיקון שלנו, כל העוצמה שלנו היא עוצמה רוחנית, "אתם מעטים מן העמים", ותקבלו כך את עצמכם, את הגורל שלכם, אתם צריכים להיות מיוחדים.

תראו כמה אנחנו מעטים וכמה אנחנו עוצמתיים. אולי אנחנו לא מרגישים את זה בגשמיות כל כך, אומנם כן מרגישים, אבל ברוחניות כל אחד מאיתנו הוא כוח עצום, מה שאנחנו ברוחניות. לכן אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות כאן כל מיני חשבונות ולשקול כל אחד כמה הוא שוקל, אלא הכול זה הבחנות רוחניות.

נורמה: זו איכות ולא כמות.

כן.

נורמה: מצד שני מחקר נוסף של המכון למדיניות העם היהודי מתריע מפני שחיקה רב ממדית בחוסנו של העם היהודי בשנה החולפת. היא מתבטאת במספר רב של מדדים, גם בקרב היהודים עצמם וגם ביחסים בין היהודים לשאר העולם. חלק מהסיבות הוא התרחקות של הדור הצעיר מזהות יהודית והתרחקות מישראל. איך אפשר לשנות את המגמה הזאת?

בלתי אפשרי. ולא לחשוב שאנחנו יכולים לעשות בזה משהו. את יכולה לבנות עוד הרבה ארגונים בישראל ובחו"ל, ששם בכל פינה יש ארגון יהודי שעושה משהו כדי לחבר יהודים, אבל בתוך הארגון הזה כולם נמצאים בכאסח זה עם זה. זה רק כדי לאסוף כסף ואחר כך לחלק אותו. שום דבר לא קורה כאן חדש, זה העסק היהודי. אני לא חושב שיש לנו כאן מה לעשות.

אלא שוב אני אומר, יהודים הם אלה שמדברים על איחוד, עם ישראל זה מי שמשתוקק לחיבור, להיות כאיש אחד בלב אחד, באהבת ישראל, בחיבור, ולא בתוך מפלגה, שנחלק את עצמנו לשלושים מפלגות ובכל מפלגה יהיה לנו איזה מקום שמדברים על איחוד, על חיבור, על משהו שהוא פוליטיקלי קורקט ויפה לכולם, זה לא יעזור לנו. אנחנו צריכים לדבר רק על החיבור בין כולם למעלה מכל ההבדלים, וכל ההבדלים הם צריכים פשוט להיעלם. אנחנו לא מתחשבים בשום דבר, חוץ מזה שרוצים להיות אחים. נגיד שישנה אימא ויש לה מיליון ילדים, ממש ילדים, איך היא רוצה לראות אותם, אז כך אנחנו צריכים להתנהג.

נורמה: אותו מכון גם טוען כי היעדר לכידות הן בחלקי החברה בישראל פנימה והן ביחסים בין מדינת ישראל והיהודים שמחוצה לה, הוא האתגר החשוב ביותר על סדר היום של העם היהודי. האם אתה מסכים שזו הבעיה העיקרית של העם היהודי?

כן. הבעיה היחידה שישנה בעם ישראל שהוא לא מבין שבחיבור שלו ככל שהוא יהיה למעלה מכל המפלגות, החלקים, הכיתות, הכתות והכל, אם הוא מתחבר למעלה מזה, בזה הוא מגיע לשלום בכל העולם וקודם כל בתוך עצמו, וכך הוא מגיע לתיקון העולם. את זה צריך עם ישראל להבין, שזה נמצא בידו. אף אחד לא יכול להבין את העיקרון הזה, לא מסכים, ואף אחד לא מסוגל לממש את זה בצורה נכונה. וזו הבעיה שלנו.

נורמה: מה אמורה להיות נקודת החיבור בין ישראל ליהודי הגולה?

רק המגמה להיות מחוברים בינינו ולתת מקום להיות מחוברים כך גם לכל האנושות. אבל ללא שום הבדל, לא מפלגתיות, לא חלקים ולא אידיאולוגיה. יש רק אידאולוגיה אחת, להיות אחד. זה נקרא להיות "עם ה'".

שלי: במשרד הבריאות מודאגים מכך שהורים רבים מדביקים בכוונה את ילדיהם בקורונה. ההורים האלה מאמינים שילדים חסינים בפני תסמינים קשים וכך יוכלו לקבל תעודת מחלים, תו ירוק, ולא יצטרכו לעבור בדיקות ובידוד כל שני וחמישי. מצד שני ילדים רבים שהחלימו מתמודדים עם ההשפעות ארוכות הטווח של הקורונה. מה דעתך על התופעה הזאת שהורים רוצים שילדים ידבקו בכוונה?

נמאס לי לדבר על זה. גם ברפואה עצמה, אני לא יודע אם יש לנו מישהו כמו כוהן גדול, שאנחנו כולנו שומעים בקולו והוא בשבילנו קדוש ומה שהוא אומר אנחנו כולנו שומעים, כך פשוט אין ברירה שומעים לאחד.

אין לנו דבר כזה, אלא כנראה שישנם עשרות פרופסורים, בכל מקום יש פרופסור. בטלוויזיה בכל יום יש לך כאלה בלי סוף ולכל אחד כנראה יש דעה משלו, וגם זה תלוי בפוליטיקה ובכסף, ובבתי חולים ובמשרות. אני לא מאמין לאף אחד, אני לא שומע את החדשות ובפרט איפה שמדברים על הווירוס, כי זה הכול נראה לי מכור מראש. אדם צריך להשתדל לשמור את עצמו ממגע עם אחרים, עד כמה שאפשר. תרופה אין, זהו.

יחד עם זה שיעשה חיסונים זה הכול. וכל הספקולציות האלה מה שיש סביב זה בלי סוף ואני לא נכנס לזה. אני חושב שהדבר הכי נכון זה לשמור ממגע דרך אוויר, דרך כל מיני דברים שיכולים להעביר את החיידק הזה. אם נשמור על עצמנו מצד אחד, ומצד שני נדאג לחיבור למעלה מזה, אלו שתי הגישות למצב ונצליח.

שלי: בפן הרגשי של הקורונה, ישנה הרגשה במיוחד בתקופה האחרונה, שכמות הנדבקים עלתה. התורים לבדיקה מאוד ארוכים וצריך להיבדק פעמיים. יש כמה מאות אלפי ילדים בבידוד זה אומר שגם המשפחות שלהן צריכות לשבת בבית. אני אישית עברתי את זה בחג. בוטלו ארוחות חג ברגע האחרון וזה מאוד מתיש וגורם לאדם תחושה קשה, שכבר אין לו שום שליטה על החיים שלו. זו החוויה שמצטברת בזמן האחרון.

זה יפה מאוד מה שאת אמרת, ואני מקווה שזו רק התחלה. שהאדם ירגיש שאין לו שום שליטה על החיים שלו, זאת תהיה הרגשה אמיתית, עמוקה, חזקה שתקרע אותו לחלקים.

שלי: אני הרגשתי כך במשך שבועיים וזה לא פשוט. אתה רוצה לצעוק מחוסר אונים, אז מה לעשות עם התחושה הקשה הזאת?

להחליט איך את יכולה לצאת מכל המצב הזה שמגיע אלינו. וזה רק על ידי חיבור נכון בינינו, אנחנו יכולים לבטל את כל הגזרות. ולא חשוב אם תגיד לי עכשיו קורונה, נעלים, לא חשוב מה, לא חשוב מאיפה זה בא. זה אך ורק מתוך חוסר חיבור בינינו. ואם נקיים "ואהבת לרעך כמוך" במקצת, בשלבים, בהתקדמות, אנחנו נראה בהתאם לזה איך כל הקורונות האלה, ועוד כל מיני חרקים ומזיקים עוזבים אותנו.

שלי: למה החיים שלנו נעשים מוגבלים כל כך?

זו רק התחלה. זה בגלל שאת לא שומעת מה שאני אומר לך כבר שנים, אז מה את רוצה?

שלי: אני שומעת באוזן, ואני באמת מרגישה שלא מספיק ברור היישום.

בלי כל מיני תירוצים, את פשוט לא שומעת וכמוך עוד מיליונים שלא רוצים לשמוע. אז את אומרת, "אני סובלת שבועיים", אז זה לא יהיו שבועיים, יהיו שנתיים ואולי יותר ואז אולי זה ישנה אותך. בתורה כתוב, שאימהות רחמניות בישלו את ילדיהן. את מבינה למה אפשר להגיע.

שלי: המצב הזה הוא כמו מלחמת התשה שאדם עובר עכשיו וכבר אין לו לאן לפנות. לאן זה אמור להביא אותנו?

לזה שאתם [בני ברוך] אולי תתחילו לשמוע מה שאני אומר לכם. מה יש לדבר אל העם, שהוא לא יודע ולא שומע ולא כלום. אני מדבר אליך ואת שואלת אותי שוב ושוב. אנחנו נמצאים כבר [קרוב לשנתיים] בקורונה, ומה שאת שומעת, זה כמו ביום הראשון.

שלי: אז איך ניתן לשמוע אותך יותר?

תתחילי לשמוע מה שאמרתי לפני שנתיים. לכן אני שואל, איזה צרות במלוא מובן המילה צריכות לבוא על העם, הזה כדי שהוא ישמע. ואני לא מדבר על העם, אני מדבר עליכם. אז להתפלל ולבקש, אפילו שאין כל כך לחץ ונחיצות בזה, אבל בכל זאת לעשות איזה צעדים לפחות מכניים בצורה קבועה. אנחנו חייבים, אף אחד לא יעשה את זה [במקומנו]. תראי מה שעושים הדוסים, דווקא הפוך ממה שצריך.

שלי: מה זה בשבילך אדם ששומע אותך. איך הוא מתנהג?

הוא מתחיל לחשוב שתרופה אין ויש רק דבר אחד וזה חיבור. בחיבור אנחנו הורסים, הורגים את הקורונה.

שלי: איך נראית פעולה של חיבור, שאתה תגיד, "האדם הזה מקשיב לי, הוא עושה בדיוק מה שצריך".

כנראה שאת צריכה להיכנס לשיעור שלנו, בחכמת הקבלה ושם לשמוע.

דודי: ננסה קצת להרחיב את נושא יום כיפור, כלפי העם שאנחנו רוצים לכתוב לו. עם ישראל נכנס מחר ליום הכיפורים, יממה של דינים וחשבון נפש. השאלה היא, איזה חשבון נפש נכון אנחנו צריכים לעשות כאומה?

כל אחד ואחד שעושה חשבון נפש זה לא שווה כלום, כי אין לנו מלכתחילה פניה לאדם. אלא הפניה לאדם כדי שיהיה מחובר לחברה. ורק בצורה כזאת הוא נקרא "יהודי", שדואג לאיחוד לחיבור. "ואהבת לרעך כמוך" זה הכלל הגדול, שהוא תמיד דואג לקיים ואין לו שום סיכוי בכלל לשפוט את עצמו, לדון, אם לא לכיוון זה.

מה זה נקרא "יום הדין"?, במה הוא דין? במה אנחנו צריכים להיות יחד, או להתקרב זה לזה? על ידי מה? ויום כיפור על מה הוא צריך לכפר?

דודי: איזה שאלות אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כאומה?

על הריחוק בינינו, השנאה בינינו, תוקפנות הדדית בתוך העם. על כך שכל דבר שאנחנו בונים, אנחנו בונים כדי להרוס את השני.

דודי: אתה אומר שחשבון נפש נכון ליום הכיפורים, זה חשבון של אומה של עם, לא של אדם פרטי?

כן. כתוב גם בתורה בסגנון הרבים ולא בסגנון היחיד.

דודי: עלינו. השאלה היא, אדם פרטי בכל זאת עושה חשבון נפש עם עצמו.

מצד האגו הוא רוצה להיות מחוסן.

דודי: נמשיך עם האגו שלו, כי הוא כרגע עם אגו.

זה לא שווה כלום, על זה יום הכיפורים לא מכפר.

דודי: אבל בכל זאת אני כפרט, שאני שואל שאלות, נמצא עם עצמי. מה אני צריך לשאול את עצמי כחבר בעם?

עד כמה שאתה מרוחק מאחרים. עד כמה שאתה לא רוצה להיות מחובר, שלא נותן מקום לבורא להתגלות בתוך האומה שלו.

דודי: אני צריך להתחרט על מעשים רעים, שליליים כלפי הזולת או גם זה לא, ומה שהיה היה?

כן. לא מה שהיה היה, אתה צריך להתחרט אתה צריך לבקש סליחה, כן.

דודי: בערב יום הכיפורים נהוג לבקש סליחה ומחילה מקרובים, מרחוקים. ממי אתה תבקש סליחה השנה ועל מה?

אני מבקש סליחה מכל העולם, כי בטוח שמה שעשיתי זה לא מספיק.

דודי: יפה. איך לסלוח נכון לאחר?

תבקש מהבורא שייתן לך לב טהור.

דודי: מה הכוח של הסליחה, שאני בא ומתנצל בפניו במילים. יש לזה איזה כוח משמעותי?

לא. אבל בכל זאת זה מחייב אותך לחשוב.

דודי: מה המשמעות של האמרה הזאת, "עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבים אדם לחברו אין יום כיפורים מכפר עד שירצה את חברו". מה המשמעות של זה במילים פשוטות?

שאין לך מה לגשת לבורא שיסלח לך אם יש אנשים בעולם שאתה עשית להם עוול והם עדיין לא סולחים אותך.

טלי: אפשר לומר שסליחה זה במידה מסוימת בירור הכוונה של האדם?

כן, אבל מי עושה את זה?

טלי: מה ההבדל בין חרטה או סליחה להכרת הרע?

זה לא חשוב, לא ניכנס לכל הדברים האלה, זה הכול שטויות כדי להרגיע את המצפון. תכיני כמה שקלים כדי לתת כפרת עוונות על כל העוונות שלך, 17 או 170 או כמה שקלים שזה, ככה הם שווים, ותירגעי.

שלי: מהצד השני, של הבן אדם שצריך לסלוח למישהו, איך יודעים שבאמת סלחנו או סלחתי ולא שסתם אמרתי טוב טוב בסדר ובלב נשאר משהו שלילי בין אנשים?

אני לא רוצה לחשוב על זה, אין כאן סליחה ואין כאן שום כפרה. על איזו כפרה, על איזה ניקוי, על איזה ליבון אנחנו יכולים לדבר בכלל? מי אנחנו? אל תכתבו על זה. זה כמו הפוליטיקאים שמתחילים לדבר במילים יפות כמה שהם רוצים לעשות טובה לכולם, ככה זה יראה.

דודי: ברור. נעבור לנושא הבא שלנו. נורמה בבקשה, 80 שנה לטבח בבי יאר.

נורמה: בבי יאר הוא קבר האחים הגדול ביותר באירופה. לפני 80 ב-29-30.9.1941, בשתי יממות נרצחו ביריות על ידי הנאצים כמעט כל יהדות קייב, קרוב ל-34 אלף איש. במהלך המלחמה כולה נרצחו ונקברו בבי יאר כ-100 אלף קורבנות, רובם המכריע יהודים. איך אפשר להסתכל על הטרגדיה הזאת היום, מה המסקנות?

אין מסקנות מזה. אף אחד לא מוציא מסקנות ולאף אחד זה לא יעזור. המסקנה צריכה להיות רק של עם ישראל, מה הוא צריך לעשות כדי שזה לא יקרה איתו שוב. וזה אך ורק על ידי זה שיקיים את מצוות החיבור בתוך עם ישראל ובזה יגרום חיבור בין כל אומות העולם וכך העולם יגיע לתיקון הנרצה.

נורמה: מה הפרספקטיבה העתידית בהיסטוריה, או שההיסטוריה תחזור על עצמה?

זה בלי שום בעיה. ואני אומר לך שיש בתוכנית הבריאה גם כאלו תכניות מצד הבורא. איך אפשר עוד לעשות איתנו איזה תיקונים אם לא על ידי טרגדיות כאלו. וגם זה לא עוזר. מה תמליצי לבורא לעשות כדי לתקן את עם ישראל, כדי לתקן את האגו הגדול? בבקשה, אתם צריכים להמציא לו ההמצאות כאלה, מה נעשה אנחנו כדי שעם ישראל יתיישר ויתקרב לפחות שירצה לדעת על תיקון העולם שמוטל עליו.

דודי: מה גורם לעם מסוים דווקא להיות אנטישמי יותר מעמים אחרים?

זה לפי השורשים הרוחניים, אבל איך להסביר את זה אני לא יודע. אבל רואים שיש אומה שנמצאת מאוד בנטייה לאנטישמיות.

דודי: זה נשמע שזה האויב הכי גדול שלנו.

לא, האויב הכי גדול שלנו זה אנחנו. אין אויב לעם ישראל חוץ מעם ישראל. אנחנו שדוחים את תיקון העולם, אנחנו בזה מייצרים אותם, מייצבים אותם, מחזקים את האנטישמיות שלהם.

דודי: נראה שזה כוח שבא כל הזמן לדקור אותנו מבפנים.

כן. לעורר אותנו ולהתחיל להבין מאיפה האנטישמיות ובשביל מה.

שלי: העמים האלה, מה חסר להם, מה ממרר להם את הנשמה?

לא כלום. זה נובע משורש הבריאה. זה לא שאנחנו עשינו להם משהו או מה, אני לא רוצה לדבר עליהם, זה שטויות. זה נובע משורש הבריאה, שיש כאלה שורשים יותר קרובים אלינו שברגע שאנחנו נעשים רעים הם מקבלים מאיתנו כזאת הזנה שהם נעשים רעים כלפינו.

שלי: אלה עמים שיותר נמשכים לרוחניות?

אני לא הייתי אומר עד כדי כך, אבל יכול להיות שיש בזה משהו. זה לא חשוב.

דודי: אנחנו סיימנו את הישיבה. גם אנחנו נצא בחשבון נפש, הכתבים.

תנסו. שתגיעו באמת לסליחה. אני מאוד מקווה.

(סוף השיחה)