ישיבת כתבים
300
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 05.12.2021 - אחרי עריכה
דודי: נתחיל בנושא הראשון שלנו מתוך כמה נושאים גדולים ומעניינים, הנושא הראשון מדבר על האנושות שמתדרדרת לתקופות קשות. בשיעורי הקבלה האחרונים אתה אמרת שאתה כבר מזהה סימנים ראשונים לכך שהאנושות מתקרבת לתקופות קשות, ולא רק במזרח התיכון, באירופה או באמריקה, אלא בכל העולם. הכוונה כמובן למכות טבע, מגיפות, רעב, מלחמות וכולי. ולמה? כי אמרת שאנחנו לא קשובים למה שהטבע דורש מאיתנו, לא רוצים להתקרב אחד לחברו ולנצח את הטבע האגואיסטי שמרחיק בינינו. הבעיה היא ברורה, גם הפתרון ברור, אבל יש קפיצה מטאורית בין הצורה השלילית שיש לנו היום לבין שהפתרון הוא בחיבור בינינו. וכאן הבקשה שלנו, אם תוכל לשים פוקוס ולהסביר איך תתרחש הקפיצה הזאת, איך מהמקום שבו האנושות שקועה היום בתוך אגו היא תתחיל לנוע לעבר החיבור?
זה מה שאנחנו מבינים ממערכות הטבע, אבל מערכות הטבע האלו אינן נותנות לנו פתרון, איך לפתור את הבעיה. ולכן אני לא יכול להגיד לכם איך צריך להיות המעבר מהמצב שלנו למעבר שכולנו נהייה איכשהו מחוברים האחד אל חברו, או לפחות נדבר ונרגיש אולי אפילו את התלות הדדית שיש בין כולם. זו בעיה גדולה מאוד שהיא כולה בעיה של חינוך, ואנחנו מדברים על זה.
קודם כל אנחנו צריכים להביא את הבעיה הזאת למנהלים, לגדולים, לגדולי החברה, לגדולי העולם, אבל הם כבר כאלו אנשים עם לב אבן שלא יוכלו לשמוע את הדברים האלה. ראינו אותם בכל המדינות ומבינים שלא ייתכן שהם יטו אלינו את האוזן.
אם אתה שואל אותי מה לעשות לפני המכות הרציניות כדי שהעולם יתחיל לשמוע ולהקשיב וכמו חתול שיסובב את האוזן לכיוון הרעש, אני לא יכול להגיד. אני נמצא באותו המצב כמוכם, ואולי עוד יותר מיואש. אני השקעתי בלימוד והוראה כ-40 שנה ואני לא רואה שיש מזה תועלת, תוצאה שהיא, שביעת רצון.
דודי: אז נמשיך מנקודת הייאוש הזאת.
אני לא מיואש ממש. לא. אני יודע שאין ברירה וחייבים להמשיך, אבל אני אומר לכם מהו המצב עצמו. זה לחוד וזה לחוד.
דודי: ברור. אבל אתה כאילו עומד על פתח של הר געש והוא איכשהו עוד רגע מתפרץ ושוטף פה הוכל ואתה יודע בדיוק מה צריך לעשות כדי להינצל אבל לא יודע מה לעשות.
ממשיכים מה שאנחנו יכולים להבין מכתבי מקובלים. אין לנו ברירה. יש לך תרופה אחרת?
דודי: לא, אין תרופה אחרת. על העבודה שלנו אין לי שאלה. ברור. נעשה כמה שצריך כל הזמן אבל מה האנושות כן מסוגלת לשמוע היום?
מה שיבטיח לה מחר טוב, אבל היא צריכה לראות את זה ואין לנו מה להראות. היא צריכה להיות בטוחה בזה ואין לנו במה לתת לה ביטחון. כל התרופות שלנו הן תרופות שאי אפשר לראות אותן באף חוש.
דודי: נשמע שהמכות מחויבות, איך אתה אומר, כי הם לא מסוגלים לשמוע והם שומעים רק מה שמעניין אותם מחר, שזה הבטן שלהם. מה עושים מפה?
זה שאנחנו חייבים מכות על זה אין שאלה מפני שהרצון לקבל מבין רק שני דברים, או תענוג או ייסורים בלבד. ולכן אם אנחנו רוצים שהאנושות תשנה קצת את דרכה, זה יכול להיות רק בדבר אחד, שהיא תקבל ייסורים מצד אחד יותר, מצד אחר פחות, וכך בין שתי הבחירות האלה היא תלך.
דודי: איזו היערכות האנושות צריכה כדי להמתיק את המכות?
היא צריכה להבין שבהתנהגות שלה המתחדשת, הנכונה, לקראת החיבור, היא יכולה להפוך את המכות להנאה, לתענוג, להבנה, לחיים טובים, שכל המכות מגיעות בעצם מתוך זה שכאנשים אנחנו נמצאים במאבק בינינו, בשנאת חינם.
דודי: אנחנו נעבור לנושא הבא שלנו, לאן הולכים עם איראן.
חיים: עכשיו הסתיים סבב נוסף של שיחות עם איראן ואף אחד לא אופטימי, ראש המוסד התחייב שלאיראן לא יהיה אף פעם נשק גרעיני, שר הביטחון אמר צריך להכין אלטרנטיבה למקרה שהמשא ומתן יכשל, ארצות הברית אומרת שאיראן לא רצינית ושאם המגעים יכשלו יש להם אפשרויות אחרות וישראל רוכשת נשק ביותר מ-5 מיליארד שקלים במיוחד לצורך התמודדות מול איראן, בנוסף לרכישות הרגילות. במקביל איראן נראית מאוד נינוחה, בכירים בממשל האיראני כבר הודו בפה מלא בתקשורת שהם מפתחים נשק גרעיני התקפי, הצנטריפוגות מעשירות אורניום במרץ, ובכירים בצבר האיראני איימו השבוע כי ישברו את שיניי האמריקאים אם יעזו לתקוף. איך אתה רואה את המצב באיראן?
אני רואה שבאחד מהימים אנחנו נצטרך להתקיף את אירן ולא לחכות. כמו שכתוב בתורה "הקם להורגך, השכם להורגו". אין מה לעשות.
חיים: מה כתוב?
שאם קם עלייך מישהו אתה צריך להקדים אותו ולקום ולהרוג.
חיים: זאת אומרת אין טעם במגעים דיפלומטיים מול איראן?
בינתיים אני לא רואה. זה יכול להיות רק בתנאי שאנחנו מאוד מאוד נשנה את עצמנו ואז בדרך הטובה, בדרך התורה, אנחנו נוכל לשכנע את איראן, ובכלל את כל העולם, לשנות את דרכם מהצורה האגואיסטית לצורת ההשפעה והאהבה והחיבור.
חיים: זה לא עניין של דיפלומטיה מה שאתה מתאר עכשיו?
לא. אין כאן דיפלומטים, הנושאים שהולכים לדון בהם ריקים מתוכן, אף אחד לא נאיבי כל כך בעולם כדי לחשוב שדיפלומטים יכולים לפתור איזו בעיה, ואף פעם לא פתרו את הבעיה. לא. זה סתם כדי לשמור על מגע, על משהו חיצוני, אבל אף אחד לא מאמין שיש כאן פתרון חוץ מפתרון צבאי.
חיים: אז באמת לאור דברי ראש המוסד ושר הביטחון האם אתה חושב שבכלל אופציה צבאית לחיסול ניסיונות איראן לבנות פצצה יכולה להצליח? זה כבר משהו מפותח מאוד.
אני חושב שלא תהיה ברירה. כי תתאר לעצמך אם במלחמת ששת הימים היית יושב ומחכה כשברור לך שהם באים להתקיף.
בכל המלחמות אנחנו ניצחנו בגלל שאנחנו היינו יותר מתקדמים. אני חושב שאין לנו ברירה, אם אנחנו ערוכים להתקפה, אני לא בדיוק בקיא בחשבונות, אבל בטוח שאנחנו צריכים להתקיף ראשונים.
חיים: באמת מה ההבדל?
מה שהעולם יגיד זה לא חשוב, את זה אף אחד לא לוקח בחשבון, לא דיפלומטים ולא אף אחד,זה לא חשוב מי מתחיל מלחמה.
חיים: אז מה חשוב?
חשוב להתחיל ולהצליח.
חיים: מה באמת ההבדל מבחינת ישראל בין איראן גרעינית לאיראן לא גרעינית?
זה הבדל גדול. איראן גרעינית זה אומר שפצצה אחת יכולה לשנות את כל המצב.
חיים: ואתה חושב שאם תהייה להם פצצה כזאת הם עלולים להשתמש בה?
למה לא? אף אחד לא יעצור אותם, דווקא ההיפך, כולם יתחילו לפחד מהם, כולם יקבלו אותם לאותו מועדון של המדינות הגרעיניות.
חיים: אבל מי שמשתמש בפצצה גרעינית אפשר להשתמש באותו נשק נגדו.
בסדר, ברור שזה יהיה, אבל לא אכפת להם. יש להם מיליון, אז יהיו חצי. יהיו פחות בעיות.
חיים: באופן יותר כללי. יש לנו גם דוגמאות אחרות, נגיד ערב הסעודית, מדינה מוסלמית לא פחות מאיראן, אומנם אלו סונים ואלו שיעים, אבל אנחנו רואים שם גישה אחרת לגמרי כלפיי ישראל, ממש הפוכה. למה יש הבדלים כאלה?
סעודיה לא רוצה לשלוט על העולם. היא לא רוצה להראות לכל העולם שהיא גדולה וחשובה מכולם, היא לא בונה מעצמה גרעין לעולם המוסלמי החדש שעוטף את כול כדור הארץ. אין דבר כזה לסעודים. ההיפך. מה שאין כן איראן מתפוצצת מגאווה, מהרעיון להיות הגדולים, זו בעיה שתמיד הייתה כך. הם תמיד היו בעניין של גאווה הפרסית.
חיים: זאת אומרת זה נטייה של העם, לאו דווקא שבאה מתוך ההנהגה.
גם של העם ושל ההנהגה. כמו ברוסיה, מה יש ברוסיה, חוץ מנשק אטומי אין להם כלום על הנשמה.
חיים: יחד עם הלוחמנות הזאת והרצון באמת לשלוט ולהיות הגדולים אנחנו רואים שהכלכלה באיראן במצב מאוד גרוע בגלל הסנקציות והכל. איך אתה רואה את העתיד שלהם בהמשך, איך אפשר בעצם להתמודד מול זה?
הם לא יכולים כל כך מהר לשפר את המצב הכלכלי ולכן אין להם ברירה אלא עוד יותר ללחוץ על הפתרון הצבאי. זאת אומרת לתת לכל העם הצדקה שזה מה שהם עושים כדי להצליח. זאת אומרת שכל הבעיות הכלכליות הם תוצאה מזה שהם נמצאים במערכת תחרות עם ישראל, עם אמריקה.
מאיר: בנוסף לאיום הגרעיני הישיר של איראן קיימים גם כמה איומים מקיפים. למשל איראן גרעינית תספק מטרייה לחיזבאללה היושב על גבול הצפון עם מעל למאה אלף רקטות וטילים ובכך תיתן לו למעשה יד חופשית להכות בישראל כאוות נפשו. ייתכן גם שתשתמש בו כבוקס כדי לתקוף את ישראל בנשק גרעיני מבלי ללכלך את ידיה. אומנם האיראנים בעיקר מקדמים פיתוח של טילים בטווח של עד אלפיים קילומטר אבל הם גם עובדים על פיתוח טילים לטווחים שעלולים להגיע אפילו עד מרכז אירופה ויש האומרים עד לונדון. סביר שיהיו לזה השלכות על יחסן של מדינות אירופה כלפיי ישראל בהצבעות באו"ם. מה דעתך על כל האיומים העקיפים האלה?
יש רק פתרון אחד, להרגיע את האומה הזה. שיטפלו בעצמם, במה שהם, ושישכחו עלינו.
מאיר: זאת אומרת אם אני מבין אותך נכון, בשום אופן לא לאפשר שתהייה להם יכולת גרעינית.
זה ברור. כן. ועוד לחזק את עצמנו גם מבפנים וגם מבחוץ.
חיים: איזה פתרון סופי לסכסוך הזה היית מציע? אם אפשר בכלל.
סופי זה גמר תיקון. אם אתה שואל על סופי, זה גמר תיקון.
חיים: כן, אבל איך אפשר להתקרב אליו?
על ידי חיבור בעם ישראל, כידוע.
חיים: מבחינה צבאים מאוד ברור מה אתה אומר. מבחינה דיפלומטית אין פה מה לעשות.
לא.
חיים: לכן הפתרון בעצם בתוך עם ישראל, חיבור בינינו.
כן. בדיוק.
דודי: הנושא הבא, פיגוע הדקירה שהיה אתמול בירושלים.
שלי: אתמול התרחש פיגוע דקירה נוסף בירושלים. הפיגוע הזה מצטרף לשורת פיגועי דקירה שהתרחשו בשבועות האחרונים. מחבל התנפל על בחור חרדי בדקירות סכין ולא הרפה ממנו עד שנוטרל על ידי כוחותינו. הלוחמים שלנו הרגו את המחבל ומשם התחיל כרגיל הוויכוח בעם. הפעם הוויכוח התלהט סביב איך להתנהל מול מחבלים. לחלק ברור שמחבלים צריך להרוג ולתת גב מלא ללוחמים וחלק אומרים שאסור להרוג מחבל שהוא כביכול שוכב על הרצפה ונוטרל ואפילו קוראים להעמיד את החיילים למשפט. האם זאת מלחמה אידאולוגית, על מה באמת מתווכחים?
זה לא אידיאולוגית. אם זה מלחמה על חיי אדם זה לא אידאולוגיה. אני מצטער. אידיאולוגיה, אנחנו יכולים עכשיו את ואני והתווכח על משהו, זה אידאולוגיה. אבל אם זה סכין מצד המחבל, מצד אחד, זה כבר לא אידאולוגיה. סכין אצלם זה ממש כלי הנשק האהובים. לכן אני לא חושב שהיחס שלנו צריך להיות כך. ובכלל הוויכוח הזה בתוך העם רק אומר כמה העם הזה לא מבין את עקרונות הבריאה ומי הוא ואיך הוא יכול לאפשר לעצמו ולהבטיח לעצמו קיום. העם לגמרי לגמרי לא מחונך. מתחנך מתוך הטלוויזיה המערבית ומה עוד.
שלי: מה הנקודה המרכזית שהעם לא מבין?
העם לא מבין איך להתייחס לעצמו ולטבע ולעולם, לגמרי לא מבין. פשוט איזה מין עדר. איך יכול להיות שמישהו מתנפל עליי ואני לא אהרוג אותו? הוא בא עם סכין.
שלי: אני מניחה שזה הרבה עניין של, מה יגידו עליהם?
לא אכפת לי מה יגידו. אחרי שאני מת אכפת לי מה יגידו? אני מעדיף שאני אחיה ויגידו מה שיגידו.
שלי: מה התגובה הנכונה על פי חוקי הטבע למקרה שבן אדם מתנפל עם סכין?
מה צריך להיות? להקדים ולהרוג אותו. כמו שכתוב בתורה, "השכם להורגו".
שלי: איך זה שבעם ישראל אין את התובנה הברורה מאליו שאולי בכל עם אחר כן יכולה להיות?
מפני שאנחנו צריכים להתנהג אחרי שאנחנו מבינים מה קורה. ואצלנו העניין של האידיאולוגיה והחיים הם יחד. אנחנו עם שנוסד בצורה אידיאולוגית, זה מה שקושר אותנו יחד. ולכן יש כאן בעיה, אנחנו לא מבינים מה הטבע רוצה מאתנו, מה אנחנו רוצים מעצמנו, ומה העולם רוצה מאתנו, ולמה שונאים אותנו וכן הלאה. זה כל העניין של חוסר הכרה עצמית.
שלי: העניין שיש פה מעגל קסמים. התגובות האלה מורידות את יכולת ההרתעה שלנו. הלוחמים שלנו מפחדים כבר להגיב אפילו בזמן שתוקפים אותם עם אש חיה.
והאנשים, אתה לא יכול להסתובב בירושלים מתוך פחד שעוד שנייה מישהו יכול לקפוץ עליך. אז איך שוברים את המעגל קסמים הזה שהגענו אליו?
כאן זה העניין. אנחנו לא יודעים את הדרך.
שלי: אם עם ישראל היה לפחות מתאחד סביב התגובה הראויה במקרה כזה, כבר היה מצב יותר טוב בתוך העם?
אם היינו מתאחדים, אז היינו מחליטים על הדברים הנכונים ופועלים נכון, והכוח שמאחד גם היה פועל.
שלי: איך מהמצב העכור שיש בינינו אפשר להגיע להכרה שהאגו הוא האויב שלנו?
מפני שאנחנו לא יכולים להתחבר בינינו זה הגורם לפיצול בכל השטחים, בכל החתכים, בכל הרמות בעם ישראל. ולכן אנחנו מפסידים בכול.
דודי: נעבור לנושא הבא שלנו. בהמשך ישיר, החלטת האו"ם משמיטה את הקשר היהודי להר הבית.
נורמה: בשבוע שעבר העביר האו"ם החלטה המתעלמת מהקשרים היהודים להר הבית בירושלים ומכנה אותו בשמו המוסלמי "אלחראם אלשריף". מאה עשרים ותשע מדינות הצביעו בעד ההחלטה הזו.
זאת היא החלטה של אונסק"ו משנת 2016 שהפלסטינאים דרך האו"ם דוחפים קדימה כל שנה עד שזה ייושם. אתה חושב שבסופו של דבר ייקחו מאתנו את הר הבית?
אני חושב שזו לא שאלה בכלל. כל השאלה כמה אנחנו קיימים כאן בארץ ישראל, זו שאל של זמן בלבד. ואז אנחנו נצטרך מזוודות, אם נספיק לארוז אותם, ולעוף מכאן. לפי ההתנהגות שלנו אנחנו מפסידים יום יום עוד ועוד ועוד. בשטח גשמי, בשטח רוחני ובשטח הדיפלומטי, בכל דבר.
נורמה: מה ההתנהגות שלנו?
הטעות שלנו זה שאנחנו לא נלחמים עבור האדמה שלנו. אנחנו לא מבינים מה קורה. אכפת לנו יותר להרוג זה את זה במקום להתמודד עם האויב החיצון.
נורמה: חשוב לציין שהפעם מאה עשרים ותשע מדינות הצביעו נגד ישראל לעומת מאה ארבעים ושמונה ב-2018, מדובר ביוזמה שחוזרת על עצמה כל שנה. אם תשע עשרה מדינות הפסיקו את התמיכה ביוזמה הזו בהשוואה לפני כמה שנים, כיצד ניתן לפרש אותה?
אני חושב שאין כאן איזו תנועה רציונאלית באומות העולם שהם מכירים שזה שלנו. לגמרי לא. יש להם חשבונות אחרים. דיפלומטים, כלכליים אבל לא מתוך אהבה, לא מתוך ההכרה.
נורמה: בדיוק. זו לא אהבה, זה פשוט משחק פוליטי.
כן.
נורמה: במהלך הדיון אמר נציג ארה"ב שזה פסול מבחינה מוסרית, היסטורית ופוליטית שהעצרת תומכת בשפה השולטת את הקשר היהודי והמוסלמי להר הבית ול"אחראם אלשריף". לפי זה אפשר להתבלבל ולחשוב שארה"ב דואגת לשוויון, או לצידנו, או נגדנו?
ארה"ב, כמו כל מדינה אחרת, דואגת רק לעצמה ולא לאף אחד אחר. אלא אם טוב להם יעשו כך, לא יהיה טוב להם, יעשו אחרת. ואף אחד לא יוכל להגיד להם שום דבר. כולל היהודים האמריקאים שיהיו ממש מצביעים נגד ישראל.
נורמה: האם זה לטובת ארה"ב שישראל קיימת או להפך?
בינתיים זה היה לטובת ישראל. אבל בעתיד הקרוב נראה לי שלא. זה קושר יותר מדי את הידיים של ארה"ב כשהיא קשורה לישראל.
אם היא יכולה להשתמש בצבא שלנו כאן במזרח התיכון וכולי, זה בסדר. אבל אם הדברים האלה מסתדרים ואין צורך בישראל, אז מה הבעיה? היהודים האמריקאים לא צריכים את ישראל, אז בשביל מה ארה"ב צריכה?
נורמה: ההחלטה נוגעת לירושלים הייתה אחת משלוש המרכיבות מה שנקרא "החבילה הפלסטינאית". גרסאות מגוונות שלה עוברות בעצרת הכללית של האו"ם מידי שנה.
שתי ההחלטות האחרות מגנות את הסיפוח הישראלי של רמת הגולן וקוראות למאמצים מוגברים של הישראלים והפלסטינאים לסיים את הסכסוך ביניהם באמצעות פתרון שתי מדינות.
האם להסתכל על זה באדישות בגלל שהאו"ם הופך יותר ויותר חסר תועלת וחסר אונים או כן לתת לזה משקל?
אפילו אנחנו יכולים להגיד שאנחנו מצפצפים על האו"ם אנחנו לא יכולים לצפצף. כי זה חודר דרך כל מיני מערכות אחרות לפוליטיקה, לכלכלה, לכל מיני. או"ם בכל זאת נמצא בעמדת כוח.
ולכן אסור לנו כך להתייחס אליהם. אמנם באמת זה מקום שכמה מעצמות מסובבים אותה לכל דבר שהן רוצות.
נורמה: האם עכשיו כן יש מקום ליותר דאגה ואנחנו צריכים לפעול?
אנחנו צריכים לדאוג כל יום ויום שאנחנו לא מגיעים להסברה נכונה, לפתרון הנכון ולמימוש של הפתרון הנכון. זה הכול.
נורמה: מה הסימנים שאתה רואה שעכשיו יש מקום יותר לדאגה?
כי הזמן עובר ואנחנו לא מצליחים, לא להסביר את עצמנו, לא להתחבר בינינו ולא למשוך אחרינו את האנושות בצורה נכונה. לכן כל יום ויום נעשה יותר גרוע מקודמו ומביא אותנו ממש לבעיה.
נורמה: בתקשורת דוברת האנגלית יש מידע על החלטת האו"ם, על כל פעולה שהיא עושה. בעברית לא מצאנו, זה מעניין. אז למה יש אדישות בתקשורת ואז אין מודעות בישראל?
בישראל מדברים על כל מיני שטויות, מבישול ועד פסיכולוגים, כל מיני כאלה דברים, אבל לא על דברים רציניים. זו בעיה, זה עובדה שידועה לכולם. כאן יש לנו בעיה של הסינון של כל המידע בצורה מאוד מאוד ברורה וקשה.
נורמה: למה זה בערפל, ובמודעות שהם רוצים לברוח מהמציאות?
כך זה נוח למשטר.
נורמה: מה אפשר ללמוד מהפלסטינים על ההתמדה והעקשנות שלהם, בשונה ממה שקורה בעם ישראל?
בדיוק על זה ללמוד, ולא לתת להם מקום להיכנס לממשלה. הם יודעים לסובב את הדברים בצורה מאוד מאוד מתוחכמת. נותנים להם סנטימטר, בעוד שנה לא נרגיש איך הופך להיות למטרים. כל דבר הוא כך. הם דורשים שאנחנו פשוט נעזוב את המדינה.
נורמה: למה לא בוער לנו, מה הסיבה? לא מובן למה אין לנו את ההתמדה הזאת לשמור על הבית?
כך היה בכל אלפי השנים וגם עכשיו אותו דבר. אם אנחנו לא מתקנים את עצמנו אנחנו לא מרגישים מה עומד לקרות.
נורמה: מאיפה זה מגיע שאנחנו סוגרים עיניים, אנחנו בנויים בצורה כזאת?
כן. אנחנו בנויים בצורה כזאת. אם אנחנו מתחברים, אנחנו עולים למעלה מכולם, גם בשכל, גם ברגש, גם בכוח, ביכולת ובהכול. אם אנחנו לא מתחברים אנחנו ההיפך, גרועים מכולם.
נורמה: אז למה אנחנו בנויים בצורה כזאת אם יש לנו תפקיד?
כדי שהחיים שלנו ידחפו אותנו לפתרון. ככה זה.
נורמה: יש לנו מה לעשות חוץ מלהתחבר? האם ברמה גשמית יש גם מה לעשות יחד עם הצעדים לחיבור?
אין מה לעשות, רק להתחבר, אם אנחנו מבינים. ואם לא מבינים אז החיים ילמדו אותנו אבל בצורה מאוד מאוד קשה.
שלי: בפעם שעברה שחיים ונורמה הציגו לך את נושא האו"ם, עם ההחלטה שהתקבלה להחזיר לפה 5.5 מיליון פליטים שאמורים להיכנס לישראל לפי החלטת האו"ם, באמת לא הייתה שום ידיעה בעברית, אבל כתבנו על זה ברשתות. והאמת אני לא ציפיתי שבכלל מישהו יתייחס לזה, ובאופן מפתיע הפוסטים האלה עפו, קיבלנו ממש אלפי שיתופים, והמון המון תגובות של דאגה. היה נראה שלעם ישראל כן אכפת, הוא כן דואג, כאילו קצת מסממים אותו בתקשורת.
בטח, סותמים אותו.
שלי: זה נשמע שעם ישראל בסופו של דבר שבוי בידי התקשורת.
ודאי. מה השאלה? ודאי שכן.
שלי: כל מה שאנחנו מדברים פה, כל מה שקשור לחינוך ולשינוי ולחיבור ולאיחוד, בסוף הכול בידיים של התקשורת. אם התקשורת הייתה רוצה, מחר העם הזה היה מתאחד. נכון?
כביכול. כן.
דודי: נלך לנושא קצת יותר כללי, על מסתורי הירח.
מאיר: הלווין הטבעי של כדור הארץ, הירח, משפיע על החיים בכדור הארץ. הוא אחראי בין השאר גם על תופעת הגאות והשפל של מי הים וכתוצאה מכך משפיע על זרמים באוקיינוסים ובסופו של דבר על האקלים. הירח חסר אטמוספירה ולכן אין על פניו גשמים, רוחות ושיטפונות וניתן לראות מה עבר עליו במיליארדי השנים האחרונות שלא כמו בכדור הארץ. אופן היווצרותו אינו ידוע.
ידוע שלמקובלים יש יחס מיוחד לירח. איך אתה רואה את היחס שבין כדור הארץ והירח?
זו מערכת כל כך מורכבת וכל כך אחידה וקשורה זו לזו, שאין לי מה להגיד. זה לא רק לירח, גם לשמש וגם לכל מערכת השמש. כדור הארץ קשור להכול. ההשפעה של כדור הארץ, אני מדבר על הכוחות הפיזיים, נמשכת למיליארדי קילומטרים מחוצה לנו, אפילו שאנחנו לא יכולים לתפוס את זה.
לכן אני לא יודע אפילו איך להגיד. השפעת הירח על כדור הארץ היא גדולה מאוד. אנחנו עוד לא מבינים אפילו את ההתחלה, איזה קשר יש בינינו לבין הירח. ואני לא מדבר על קשר פיזי, כוחות פיזיים. אלא קשר פנימי, קשר רוחני ממש. השפעה על המחזור של הנשים, השפעה על תרופות ועל מחלות, על כל דבר.
מאיר: בדיוק זה מה שרצינו לשאול אותך לא כפיזיקאי אלא כמקובל. הקשר הפנימי הזה, אולי אתה יכול במשהו להעביר לנו, מה זה הקשר הפנימי הכול כך מיוחד של כדור הארץ עם הירח?
אנחנו צריכים למצוא מקורות ולפי המקורות אני אצטרך לחשוב איך אני קושר את זה לתמונה אחת.
מאיר: יותר ספציפית. האדם כבר נחת על הירח, על פלנטות אחרות בכלל לא ונראה שעוד רחוק היום שהוא ינחת. היו תוכניות על מאדים וכן הלאה. על השמש ממש אין סיכוי לנחות כמובן. ומעבר לעניין המרחק, באמת יש הרגשה שלא רק המרחק. המרחק הזה מבטא כאילו קרבה פנימית יותר בין הארץ לבין הלבנה, הירח. אנחנו מבינים שבעצם אתה רוצה מקורות כדי לבנות את ההסבר.
אני אוהב ללכת לפי המקורות, אני לא אוהב לדבר מעצמי. וגם טוב שאנחנו לומדים את זה מהמקורות.
דודי: כן, יש גם בזוהר קטעים יפים.
כן, יש מלא חומר.
מאיר: אז לגבי מקורו של הירח. יש תיאוריה שגורסת שהתנתק מכדור הארץ בעבר הרחוק, כאילו "נולד" ממנו. ואחרת טוענת שבכלל הגיע מחוץ למערכת השמש ופשוט נלכד בשדה המשיכה הארצי. ולפי תיאוריה שלישית, הוא נוצר כתוצאה של התנגשות של כדור הארץ עם איזו פלנטה אחרת לפני מיליארדי שנים. איזו מהן נראית לך האפשרות הסבירה ביותר, אם בכלל? אולי יש אפשרות אחרת.
הגיע מבחוץ.
מאיר: מבחוץ, מעניין מאוד. אנחנו יודעים כבר יותר מעשור, שבירח קיימת כמות קטנה מאוד של מים. במיוחד באותם המכתשים המוצלים שממוקמים בקטבים שלו ושנוצרו על ידי פגיעת מטאוריטים. לאחרונה נמצאה כמות מים מזערית, אפילו באזורים שחשופים לקרינת השמש, וזה היכה גלים בקהילה המדעית. האם העובדה שהירח לא כל כך יבש כפי שחשבנו בעבר, כלומר שיש בו מים, יש לה משמעות בעיניך?
ירח זה לא פשוט. אנחנו כאן לא מבינים שאנחנו נוגעים בגוף זר, שגם מסוכן להשתמש בו איך שבא לנו. מה שאנחנו עכשיו עושים, זה מילא. אבל בעצם אנחנו נמצאים בתוך מערכת הרבה יותר מורכבת ממה שאנחנו חושבים. אם אנחנו מגיעים עם התכונות שלנו עכשיו, אני בטוח שאנחנו לא נוכל להגיע רחוק. זה מה שאני יכול להגיד, גם כלפי הירח גם כלפי המאדים. כמה שיהיו לך טילים, אתה לא תוכל להגיע ולהתיישב ולחקור. גם המאדים, הכול טוב ויפה אבל זה משחקים כמו שילדים משחקים בכל מיני מכוניות קטנות על הרצפה.
דודי: הנושא אחרון. בקשו מאיתנו, ממך לכתוב טור למגזין החברתי של ארגון הנכים בישראל, זה העיתון הגדול שלהם שהם קוראים בו דרך נסי. החודש חל "יום המודעות לאנשים עם מוגבלויות". איך החברה צריכה להתייחס לאנשים עם מוגבלויות נכון לשנת 2021/22 שנכנסים אליה. איך נכון לשלב אותם לתרום בתוך הקהילה, להביא אותם להרגשת שוויון. איך אנחנו יכולים לעשות את זה כחברה?
תסבירו להם את המצב שלנו, מה אנחנו לומדים ומה אנחנו מייעצים לאנושות לעשות. ואני חושב שאנשים עם כל מיני מוגבלויות, צריכים מתוך זה להבין שיש להם כאן פתח להיות מעל פני כל בני האדם ולא למטה כביכול, מפני שהם מוגבלים. הם לא מוגבלים בנשמה שלהם, שנמצאת בכל אחד ואחד, את זה צריכים לפתח. ובזה כל אחד מהם, יש לו לא פחות ואפילו יותר הזדמנויות מאנשים אחרים, ללא מוגבלות פיזית. נפשית זה כבר משהו אחר.
דודי: מה יגרום לאדם עם מוגבלויות להרגיש שווה, או שלא צריכים להביא את כולם להרגשה שווה כזאת?
אנחנו לא שווים מלכתחילה. ואף אחד מאיתנו לא שווה לשני, אלא רק בקשר בינינו אנחנו יכולים להגיע למצב, שלא שווים אלא משלימים זה את זה, עד כדי כך שבאמת, בהחלט אנחנו נגיע למצב שנרכיב מעצמנו מערכת אדם אחד.
דודי: אם בישראל היינו נותנים דוגמה, בצורה כזאת של קשר נכון שגם בעלי מוגבלויות משתלבים בתוך הקהילה, החברה, עבודה בכל מקום. נותנים תחושה של שוויון מעל כל ההבדלים האלה, זה סוג או פרמטר אחד של אור לגויים?
כן. אז הם ירגישו שהם באמת נמצאים בזה שבאים למשימה מיוחדת, משימה עליונה שהם מתעלים למעלה מהטבע, כולל המוגבלות שלהם. וכן, הם יכולים לראות בזה את החיים האמיתיים. אני חושב שזה מה שחסר להם. לא שאנחנו הולכים להשלים להם משהו שחסר להם פיזית, אלא אנחנו משלימים אותם בנשמה. דרכה הם יכולים להגיע לעולם שכולו טוב, ולא להרגיש את עצמם שהם במשהו חסרים.
שלי: האם הגישה לשלב בעלי מוגבלויות כמו אנשים בתפקוד רגיל, היא נכונה, או שבכלל יש להם אולי תפקיד אחר בחברה, שאנחנו לא מזהים אותו?
ודאי שבחברה יכול להיות שיש להם תפקיד אחר, אם הם ירצו אותו. אבל מתוך החיסרון הפיזי שיש בהם כלפי האחרים, אנחנו יכולים לעורר אותם למעלה מהפגם הפיזי, להתעלות הנפשית.
שלי: האם דווקא הם יכולים להיות יותר רגישים לחיפוש אחר תכלית החיים, והיציאה מהגוף?
ודאי, בגלל שיש להם את המוגבלות. הם יכולים לשמוע ולהבין אותנו ולקבל את דרך ההתפתחות בצורה יותר מהירה מאנשים בריאים.
שלי: איך אדם בעל איזו מוגבלות, יכול בכל זאת להרגיש את עצמו בריא ושלם? מקובלים הרי כותבים שאדם נמצא איפה שהמחשבות שלו. הוא יכול דרך המחשבה להרגיש את עצמו יותר שלם וטוב?
דרך הטיפול, כמו שאנחנו מדברים, "ואהבת לרעך כמוך". על ידי חיבור הם יתחילו להרגיש שבזה הם בונים גוף חדש, בריא, שנמצא בכוחות נפש עילאיים. אנחנו צריכים להסביר להם את השיטה שלא שייכת לגוף הגשמי.
שלי: במצב המתוקן, כל בני האדם מרגישים שהם בריאים ושלמים?
כן ודאי, כל אחד משלים את אחרים.
(סוף השיחה)