תמליל אוטומאטי שנוצר על ידי מכונה. יש לקחת בחשבון שיכולים להיות אי דיוקים בטקסט.
יש משהו שהרבה זמן כבר אני מחפש הזדמנות איך לדבר איתך עליו.
-אתה מדבר הרבה על אור. -נו, זה נושא העיקרי שבקבלה.
-כשאדם מרגיש את האור, מה הוא מרגיש? -קודם כל הוא מרגיש אמת. מרגיש אמת.
אנחנו בדרך כלל חושבים שאמת שייכת לשכל, אבל אמת שייכת לרגש, ושכל הוא סך הכל משרת את הרגש.
אז אדם מרגיש שעכשיו יש לו איזה מילוי, איזה פגישה עם דבר האמיתי.
שחוץ ממנו כל היתר זה בלבול, זה לא ידוע איפה ומה, ועכשיו כן. הוא... זה דבר שאתה מוכן להיות איתו מפני שזה אמת.
זה הרגש. לכן גם הבורא נקרא "אמת", שזאת ההרגשה שבפגישה עם האור.
חוץ מזה זה הבנה, מילוי, ביטחון, כל מיני ה... זה הכל יוצא מזה.
-אני יודע שיש דברים שמקובלים לא מדברים עליהם, דברים אישיים, פרטיים, שהם לא מדברים עליהם.
-אישיים? רוחניים. -כן, רוחניים, חוויות כאילו פרטיות שלהם. -כן.
-אבל בכל זאת אני רוצה לשאול כמה שאלות, ואתה כמקובל תגדיר איפה אתה רוצה להיכנס. -ידע איך לענות. -כן, בדיוק. -כן.
-כי זה נושא שהוא מאוד מאוד מסקרן. אני חושב שאנשים רואים אותך כמקובל, הם רוצים קצת להרגיש מה זה להיות מקובל. כי סך הכל...
-אתה חושב שזה אפשר להעביר? -לא, אני רוצה לשאול אותך שאלה מאוד קונקרטית. דיברנו על האור. אתה יכול... מתי הרגשת פעם ראשונה את האור?
-או, זה אני יכול להגיד. כי גם הרבה מהתלמידים שלי כבר עברו את זה, וזה אפשר. האור אדם מרגיש פעם ראשונה שהוא מתחיל ללמוד קבלה, ופתאום, ממש פתאום, בא לו איזה גילוי כזה שהוא מרגיש שהוא נמצא בים או בענן, לא יודע,
במשהו סמיך כזה של חום ואהבה שמאיר לו מכל הצדדים. וכאילו אין עולם הזה, יש עולם הזה והכל, אבל חוץ מזה הוא מרגיש איך שהאוויר מלא עם יחס טוב, יפה, נושם.
והרגשה הזאת זה הפגישה הראשונה בדרך כלל של אדם עם האור. -איך אדם הגיע לכזה דבר? אתה יודע מה, אני לא רוצה לשאול אותך. -מתוך השתוקקות. -איך אתה הגעת לזה?
-אני עבדתי, הייתי עסוק בהרבה דברים, ודאי משפחה והכל, אבל בפנים אחרי כל החיצוניות הזאת היה כל הזמן רצון, דחף להשיג משהו יותר פנימי. איפה זה? שמשהו יש בחיים ואתה לא מוצא את זה, ובשבילך זה מאוד חשוב.
-ההרגשות האלה שיש משהו יותר פנימי ואתה רוצה אותו, אדם מתחיל, בעצם הגיע לחכמת הקבלה? -אני הגעתי, אם מדובר עלי, אז אני הגעתי בסיבובים גדולים, עד שאני מרצון שאני הרגשתי פעם ראשונה ועד שאני הגעתי לחכמת הקבלה עברו אולי כמעט עשרים שנה.
-מהרצון הראשון למצוא את מה שמעבר לשגרת החיים הזאת? -מהרצון הראשון, אני חושב שהרגשתי אותו אולי בסביבות גיל אחד עשרה, גם לפני זה, כמה שזוכר. -מה, אתה ממש זוכר את זה כאילו? -אני זוכר, כן. אני זוכר שהייתי רוצה להשיג פנימיות הדברים, למה, בשביל מה כל זה מסתובב ומה אני עושה כאן וכן הלאה. -איך זה קשור לאור? -אבל זה מביא לאור, כי האור זה בעצם המילוי של כל הבריאה.
הוא הכוח שברא אותנו ומחזיק אותנו ומעביר אותנו דרך כל מיני מאורות החיים, עד שאנחנו נהיה ראויים שהוא ימלא אותנו. -אז כשאתה אומר האור, האור זה הבורא, זאת אומרת הכוח שברא אותנו?
-הבורא, האור זה אותו החום, אותה האהבה שאדם מגלה, פעם ראשונה, שמגלה מתוך השתוקקות שלו למשהו, לפנימיות החיים. -השתוקקות לפנימיות החיים. אז פעם ראשונה שהרגשת על עצמך את ההשתוקקות הזאת, זה היה בגיל אחד עשרה.
-אני חושב שעוד לפני זה, אבל מגיל הזה והלאה הייתי בכל זאת בתסכולים ואיכשהו בחיפוש. -מה זה תסכולים? הכוונה כאילו אי סיפוק מהחיים הרגילים שסביבך? -כן. הייתי אחרי כל גם קורא ספרים וגם מתעניין בדברים שאולי יתנו לי לזה איזה אור.
-אוקיי, אז זה היה בילדות, אז זה הרצון. אמרת לי קודם שכדי לגלות את האור צריך רצון. -זה כיוון לכל החיים, הרצון הזה. -אוקיי, וזה כיוון לך את כל החיים. ומתי פגשת את האור פעם ראשונה?
-זה מנקודות כאלה של בירורים, אבל הרגשת האור, החום, האהבה שממלא את העולם, פעם ראשונה אני הרגשתי שהייתי כבר אצל רב"ש, זה בשנת 79 כנראה. -אתה מתכוון למורה שלך הרב ברוך שלום אשלג? -כן, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, שאצלו התחלתי ללמוד בפברואר, כמדומני, פברואר 79 משהו.
-תתאר לי, בוא נלך לאותו יום, אתה בטח זוכר אותו, שפעם ראשונה הרגשת את האור. אני רוצה ללכת, אבל מינוס אחד. מינוס אחד, קודם מינוס אחד, כי אני לפני. מה לפני, מה קורה לפני?
-לפי ההרגשה זה שבא אליך איזה גל חום לאט לאט מתקרב, אתה יודע, כמו איזה חמסין, ואתה מתחיל להרגיש אותו כבר מרחוק ולאט לאט אתה מתחיל להרגיש את מציאותך בתוך הענן הזה או הכוח שממלא את העולם.
וכוח הזה הוא מעביר לך רגשי אהבה, שהוא מחזיק אותך, שהכל בעולם נמצא בשליטתו. וחוץ ממנו אין, כמעט ולא. אתה רואה את האנשים, אתה רואה את הכל, אבל זה הכל כאילו...
זה כל כך משני שההרגשה הזאת היא שולטת והיא ממלאה אותך. היא פותחת מהות החיים, שיש כאן מישהו, איזשהו כוח, איזה מילוי בחלל שלנו שהוא ממלא את הכל ומחזיק אותנו וחושב עלינו ומטפל בנו אחרי כללים שאנחנו לא רואים ולא מרגישים אותו,
אבל הוא בעצם מסדר אותנו כמו איזה אמא כלפי התינוק שעדיין לא רואה ולא מרגיש שום דבר וכך מביא אותנו לאיזה מטרה, באיזה דרך התפתחות. -זה מפתיע להרגיש את האור?
-זה עדיין לא אור מה שאנחנו קוראים בקבלה, כי זה רק ההיכרות כזאת הראשונה. -הרגשה ראשונה? -כן. ואחרי זה נעלם. -אחרי כמה ימים?
-כן, אחרי כמה ימים ההרגשה הזאת. גם כן כמו שבא, אבל בא יחסית מהר, ואחרי איזשהו יום, יומיים זה מתחיל להתקרר, ככה לעזוב, ואז אדם נשאר כבר בלי זה. בשביל מה הרגשה כזאת? שאלתי את רב"ש. לכן אני יכול לספר, כי גם אני שאלתי וקיבלתי תשובה, אז... -אז מותר.
-נכון. אז הוא אמר שכן, זה הפגישה הראשונה, וזה נותן לאדם אחר כך בכל זאת... זה מתקן אותנו, זה מעלה אותנו כבר לרמה שאתה נמצא בזרם הזה, ועכשיו יש בך יסוד להמשיך הלאה.
-זה כאילו מה זה, לתת לך טעימה שיש משהו מעבר למציאות המוכרת לנו?
-לא לא לא, מה שהרגשת עד כמה שזה נעים, ועד כמה שזה ממלא, ועד כמה שזה גדול מכל העולם, ההרגשה הזאת עוברת, כי אנחנו בסך הכל תמיד מרגישים מה שמתעורר בנו מבפנים, מה שנקרא הרשימות, חלקיקים אינפורמטיביים כאלו, שאנחנו כל הזמן בהם נמצאים.
ולכן כעבור כמה זמן זה נעלם, האור הזה, ואתה שוב נמצא בחיים הרגילים ומתחיל שוב להשתוקק ולשאול ונמצא בתסכולים ושאלות כאילו שלא היה דבר.
-ומה עכשיו?
-אחרי זה ישנה עבודה גדולה וארוכה, עד שאדם כבר בפועל משיג את הדברים, אבל בצורה הכרתית. שמושך את האור לעצמו בזמן הלימוד, על ידי כל מיני פעולות שהמקובלים רוצים לנו לעשות, ואז הוא מושך מהאור הזה, הוא לא יודע שהוא מושך, אבל בעצם מאותו האור שהיה לו, רק עכשיו הוא גם נמצא בתוך האור הזה, אבל לא מרגיש.
הוא מושך ממנו כוחות לעצמו כדי להתחיל לגלות את האור לפי השתוות הצורה. זאת אומרת, בוא נגיד כך, שפעם ראשונה אתה מגלה את האור, אתה נמצא כמו עובר בתוך הרחם, שהאור הזה עוטף אותך והוא מטפל בך. ולא חשוב מי אתה, מה אתה, איך זה אתה, איזה אתה בן אדם, עם איזה אתה צורות האגואיסטיות ורעות, לא חשוב.
הוא אוהב אותך והוא מטפל בך ומקדם אותך. ואחר כך שהוא מסתלק, אז עליך לעשות עבודה שאתה צריך להיוולד. להיוולד זה נקרא להיות במשהו, בדרגה הראשונה, במידה הראשונה, להיות דומה לאותו האור. אז אתה במידה הזאת מתחיל להרגיש אותו.
ואתה מתחיל להרגיש כבר לו איך שהוא רק מסובב אותך, גם כן שהוא ממלא אותך, במידת השתוות הצורה עימו. -הממלא אותך זה משהו חדש? זה לא היה בהרגשה הראשונה שהוא רק עוטף אותך כמו הענן הזה שאמרת? -לא. לא הייתי אומר כך. אולי נראה לאדם כך, אבל זה לגמרי לא מילוי, לפי מה שאני מבין עכשיו.
כי אתה, כמו שסיפרתי, מרגיש באור הזה שהוא אהבה, נתינה, השפעה, דאגה. ואם אדם רוכש תכונות האלו, במידה שרכש אותם, באיזה מידה הקטנה, כי זה הכל בא לפי המדרגות, לפי המידות, אז אם רכשת מידה הקטנה ביותר להתאים את עצמך לאור,
אתה והוא במידה הזאת נפגשים והוא מתגלה, לפי הרצון הזה ש"בוא אתה נעשה כמוך". -כמה זמן עבר מאז המפגש הראשון הזה שלך עם האור, עד לזה שכאילו השלב המתקדם יותר, שבנית בתוכך את המידה הראשונה הזאת, אתה אומר שזה מידות, שבנית בתוכך את המידה הראשונה של השתוות לאור הזה?
-לא, באמצע היו כל מיני רגשות כאלו, גילויים קצת, אבל זה לא אור ולא אותה הרגשה הראשונה. -מה הם?
-הם זה התפעלות והתרגשות וידיעה והבנה וודאי שייאוש וקושי והתגברות על זה, ושוב איזה התקרבות וכביכול מרחוק, אבל במוח ובלב, איזה מין היכרות, אבל מרחוק,
ממשהו שאדם מקבל התרשמויות שונות. מה שאם כן אחרי כמה שנים, כמו שאתה שואל כמה, כמה שנים, אז אדם מגיע לגילוי הראשון שהוא כבר מתאים להאור.
מה זה? -זה כבר בצורה הכרתית, בוגרת, שהוא מבין במה כן ובמה לא. הרגשה הזאת זה לא כמו שמלטפים אותך מבחוץ, אלא זה הרגשה פנימית בהשגה ובהרגשה במה אתה נמצא ובמה אתה מזדהה
עם הכוח העליון. יש בזה באמצע בניית הכלי, בניית הרצון הזה שיהיה בהתאמה להאור, שעליו פשוט זה בלתי אפשרי כך לבטא ברגע אחד, שאדם עובר כאן התעלות מעל הרצון הרגיל שלו, הוא... נו.
-אני שומע את זה כתיאור, אבל אולי תנסה לתאר לי את זה לא כתיאור, אלא כתחושה, כמו שתיארת לי את המפגש הראשון כמשהו תחושתי.
-תחושה היא לא כמו שתחושה הראשונה. -אז מה היא? -כי בתחושה הראשונה אתה הרגשת הכל לא מוגבל. בתחושה הזאת אתה כבר מרגיש את זה בתוך הכלים שלך.
-מה אתה מרגיש? -ומצד אחד זה לא כמו שבפעם ראשונה, כי כמו שכתוב, "עובר במאה אימו רואה מסוף העולם עד סופו". -כן.
-"נר דלק על ראשו", מלמדים אותה כל התורה כולה. -מה זה כל התורה כולה? כל האור הזה? -זאת אומרת, כל האור מאיר לו. כך זה הפגישה הראשונה.
-אתה מדבר עלינו. -אני מדבר על אדם גדול. -החוויה הרוחנית של אדם גדול. -כן. זה נקרא "עובר במאה אימו", באור הזה שמתגלה לו. אז שם הוא נמצא במצב שלא מוגבל. -ועכשיו.
-ואחר כך כשהוא מתחיל להכיר את האור העליון, הכוח הזה העליון, אז הוא מתחיל להכיר אותו לפי מידות שלו, לפי ההגבלות שלו, כי לא בבת אחת הוא גדל.
זה כמו ילד שנולד, ועכשיו הוא תינוק, כבר לא עובר, ועכשיו הוא מתחיל בעצמו להשיג את החיים. אז הוא צריך לאכול ולשתות ולשחק וגם לעשות כל מיני דברים שמכריחים אותו לעשות כדי שיגדל. זאת אומרת, יש כאן כבר... ותפיסה שלו בעולם, שלא שנותנים לו את הכל, נותנים לו בצורת הקיום,
אבל מעבר לזה שאתה צריך לגדול, אתה צריך לתת יגיעה, אתה צריך להתקרב להאור, להיות אדם במובן הרוחני, "אתדמה להאור".
-בוא נחזור רגע להרגשה הראשונה בתהליך הזה של הגדילה, שהוא בעצמו כבר גדל. איך זה מרגיש מבחינת הרגשה? הבנתי שזה מידה, הבנתי שזה מוגבל, לא כמו פעם ראשונה.
-זה הרגשה והבנה יחד. -מה זה אבל, הרגשה והבנה של מה? אתה יכול לתאר לי את זה במילים רגשיות יותר, לתאר לי את ההרגשה הזאת. את ההרגשה הקודמת הבנתי, מה עכשיו?
-הרגשה הקודמת אתה הבנת מפני שאותה אפשר לתאר לכל אדם, כי לזה לא צריכים כלים, אין כאן גילוי בעצם, אין כאן גילוי שזה נקרא "גילוי".
אבל כאן שאנחנו מדברים, שאדם מגלה בתוך הכלים שלו, זאת אומרת בתוך הרצון שלו שדומה לבורא, נגיד יש לי הרבה רצונות, חלק מהרצונות האלה, קצת משהו נגיד מכל הבועה שלי, מכל הרצון שלי הגדול, האגואיסטי, אני תיקנתי איזשהו חלק, אני מרגיש בו השתוות עם אותו אור, עם הבורא.
אז השתוות הזאת היא באה כבר בכלים הפנימיים שלי, אני בהם מרגיש ואני בהם גם מבין מיהו הבורא, מהו הבורא, איך אני משתווה איתו, למה אני נפעל, בצורה כזאת. זאת אומרת, כל היוצרות, כל ההתחלות וסיומים של כל דבר ודבר, במידת מה, אני עכשיו מגלה.
אני לא חושב שרגשית מותר את זה... לא מותר, אפשר להביע זאת. זה להגיד למה זה דומה בעולם הזה? אז למה שהמדען מגלה משהו, עד כמה שהוא שמח, עד כמה שהוא מבין, עד כמה שהוא... אבל זה לא נכון, כי אתה מגלה כאן מה ששייך לנשמה שלך,
אתה מגלה את החיים שלך בדרגה יותר עליונה, אתה מתעלה מעל המציאות הזאת, שאתה מבין, מרגיש את הבריאה, את מה שקורה כאן.
ומעבר לחיים ומוות, אתה מגלה את עצמך מעל העולם הזה, ומציאות הזאת, הכוח הזה, איך שהוא ממלא ומסובב את העולם, ועד פרט האחרון. להעביר את זה אני לא חושב שניתן.
-אתה אומר, אתה מגלה מה שקורה כאן. מה קורה כאן?
-קורה כאן שהכל מנוהל על ידי כוח עליון הזה אחד, שאיתו עכשיו אתה נמצא באיזשהו מין הזדהות ולכן אתה גם כן רואה ומרגיש ומבין את זה.
-ומה הוא? -הוא בעצמו אותו הכוח אהבה, מתוך אהבה, מתוך הדאגה, מעביר אותנו דרך כל השלבים כדי שנכיר אותו.
-עכשיו בפעם השנייה, במדרגה הראשונה של הפעם השנייה שאתה מרגיש את האור כבר בצורה הכרתית, ברגש ושכל, כמו כל מה שתיארת עכשיו, זה גם עובר תוך כמה ימים או שזה כבר נשאר?
-כן ולא. -מה עובר, מה נשאר?
-עובר ודאי מה שהרגשת והתפעלת, אבל נשאר לך מה שנקרא "דרך תורה". זאת אומרת, רשימות ממה שהיה לך ועם מה שאתה ממשיך בדרך.
אתה לא נופל להיות כאדם רגיל, מנותק מההשגחה העליונה, אבל השגחה העליונה הזאת היא עוברת מהרגשות שלך לתוך ההתרשמות, לתוך הזיכרון, שזה לא מפריע לך להיות עצמאי ממנה ולהשקיע את עצמך בצורה... בכמה שאתה מסוגל בהתקדמות הרוחנית.
זאת אומרת, נעשה אחרי זה שלב כזה שנותנים לך אפשרות להתקדמות עצמאית. למרות שהיית כבר במצב שאתה רואה ומרגיש שהכל זה מנוהל מלמעלה, עולים רצונות
שלא היו משתתפים באותה הרגשה, באותה פגישה עם הבורא, עם האור, והם מכבים לך את אותה פגישה, ואז יש לך עכשיו שוב לעבוד כדי להגיע להשתוות ולזיווג מה שנקרא, לייחוד עם האור, עם הבורא.
-למה זה נקרא זיווג?
-כי זה הוא ממלא אותך. אתה נמצא כאן כנוקבא, והאור ממלא אותך כזכר.
-נוקבא, נקבה? -נקבה.
-למה אתה כנקבה? -כי רצון, חיסרון שחסר משהו, זה נקרא נקבה, נקב. -והוא ממלא אותך. עכשיו, איך החיים מאז, איך הם עוברים מאז כאילו?
-אני לא יכול להגיד לך שזה חיים כל כך משתנים. אתה מרגיש יותר אחריות, אתה מבין בשביל מה ולמה אתה חי, מה תפקידך בחיים, מה כוח העליון הזה רוצה ממך.
אבל יחד עם כל הידיעות האלו זה לא גונב ממך שום חופש, שום חופש בחירה, בכלום. כי כל הזמן מעלים לך רצונות הלא מתוקנים, האגואיסטיים.
ואז יוצא שאתה כל פעם נמצא בכלים המקולקלים החדשים, שהם נמצאים בך. הם היו גם קודם, רק לא הרגשת אותם.
ואז אתה בכלים האלו חדשים, שוב נעשה כחדש. ושוב אתה מקולקל. לכן כתוב, "אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא". כי כולם מתחילים מהחטא,
מגלים עוד אגו שבו, עוד אגו שבו, עוד אגו שבו בתוך האדם. ואז הוא מתקן מתקן מתקן, משווה את האגו הזה עם האור, מתקן אותו עד מידות האהבה ונתינה, ושוב מגלה את האור בתוך עצמו.
וכך עוד ועוד ועוד, עד שכל האגו שלו שיש לו מהחטא אדם הראשון, הוא גומר לתקן, שזה נקרא "גמר התיקון".
-אחרי הפעם הראשונה שהרגשת את האור, מה הרגשת... או בוא נגיד ככה, כשהרגשת את האור, איך הרגשת כלפי שאר בני האדם שסביבך?
-זה קודם כל הרגשה מאוד פנימית, אינטימית, אישית, שאתה לא יכול לספר את זה לאף אחד. גם ההרגשה הראשונה הזאת, לא מספרים לאף אחד. זה בא ובאיזושהי צורה זה סותם לאדם את הפה. הוא לא יכול... כמו דבר היקר מאוד לי בחיים, שהוא מאוד מאוד פנימי שלי,
אז אני לא מספר אותו לאף אחד, אני לא מסוגל לספר אותו. זה כך אנחנו תמיד עם הדברים העיקריים שלנו. אז אתה לא מספר אפילו על המפגש הראשון, שאתה סתם מגלה אותו כממלא את הכל, וגם על הדרגות האלו.
-אבל מה אתה מרגיש כלפיהם? -אני מרגיש כלפיהם...
אני שואל מה אתה מרגיש כלפיהם עכשיו, מתוך הגילוי הזה, איך אתה מרגיש כלפיהם אחרת משהו? יש לך עכשיו משהו שהוא חדש, הוא שונה?
-רק אני מרגיש באמת מה שמבטא לנו כל מקובל בספרים שלו. -מה? -המחויבות לעזור להם בגילוי אותה נקודת הבחירה החופשית, ובללמד איך לממש אותה. זה אני מרגיש.
וזה באמת אדם רואה שחוץ מזה הכל זה נמצא ביד ה', אבל הנקודה הזאת החופשית שבה מרגישים דווקא טיפת האיחוד עם האור, אדם רק מפתח בעצמו והוא צריך להגיע לזה לבד.
וכאן יכולה להיות מצדי עזרה גדולה מאוד לכולם, לכל אחד שירצה, לכל אחד שמרגיש שגם בו יש איזה דחף פנימי למשהו פנימי, לפנימיות החיים.
-אני רוצה רגע לחזור טיפה אחורה. אמרנו שאדם מגלה את האור, לא מתעורר בו צורך לדבר על זה עם אנשים אחרים, כי זה דבר האינטימי, הפנימי, היקר ביותר שלו.
מצד שני, כן מתעורר בו רצון שאחרים גם ירגישו את האור, כן? -הוא מרגיש אחריות. -מרגיש אחריות, הוא רוצה לדאוג לזה.
-כי הגילוי הוא בעצם גילוי שאנחנו כולנו נמצאים במערכת אחת, כמו שכוח הפועל על כולם אחד, שהאור הוא אחד.
ואז מתוך זה אדם מרגיש שזה חייב להיות כך כמו האור, שלא רק אני, ולא יכול להיות שאני, אלא רק כולנו יחד חייבים להיות קשורים לאותו האור.
אבל זה תלוי גם כן בסוג הנשמה. לא לכל אחד ואחד אני חושב... -אתה הרגשת ככה?
-אני כן, אני הרגשתי ואני גם כן קיבלתי חינוך כזה מהמורה שלי ברוך אשלג, שחייבים לפרסם, וגם אנחנו רואים איך המקובלים מדברים על הפרסום והפצת חכמת הקבלה.
-אני רוצה שנסיים את השיחה הזאת שלנו, בטח נדבר על זה עוד הרבה פעמים, באולי איזשהו משפט אחרון שאתה יכול להגיד לי, כאיזשהו עצה שהיא תוכל לתת לי חשיבות לדבר הזה שנקרא "האור".
-אדם שנפגש עם זה הוא נעשה בזה אמיתי. הוא לא יכול לצבוע את עצמו לעשות מעצמו משהו חשוב, משהו נפוח, הוא לא יכול בזה לשקר.
הוא יכול כלפי התלמידים לצבוע את עצמו בכל מיני צורות, כמו אמא לפעמים אומרת לילד בצורה כזאת נוקשה, ואחר כך אחרת וכן הלאה,
אבל מתוך אהבה. זאת אומרת, האדם נעשה יותר פשוט, כאור העליון פשוט, הוא מתקרב אליו, נעשה יותר ישר.
הוא מתעלה מעל העסקים האלו שבעולם הזה שכולם שקריים ועובד באיזשהו עבודה פשוטה, יש לו קיום, משפחה, מספיק לו, וכל היתר.
זה ממש הגילוי הזה מכניס אותו פנימה. הוא מרגיש אחריות במה שהוא עושה מצד אחד, ומצד השני חוסר התחשבות עם שום דבר מלאכותי ושקרי, ממש.
הוא לא יכול לעשות כאן איזשהו חשבונות שכדאי או לא כדאי, מה שאנחנו כולם רואים איך עושים את זה מראשי הממשלות ועל אנשים הפשוטים.
זאת אומרת, אור הוא מיישר את האדם. ומצד שני, הוא עושה אותו בחיים הגשמיים מאוד מאוד פשוט וישר. זהו.
ואני לא חושב שמקובלים גם כן הגדולים ובדורות הקודמים הם היו אחרים, אלא הם כן היו צריכים לשחק כלפי עמך.
אבל בעצמם, ואני בכל זאת זכיתי לראות כמה מקובלים אמיתיים שהם היום כבר לא נמצאים איתנו כאן בעולם הזה,
אז באמת הם היו אנשים מכל... מכמה סוגים, היו אנשים מאוד פשוטים, מאוד ישרים, תמימים אפילו במשהו, אם אפשר כך להגיד.
זה לא תמימות, אלא מתוך זה שהחוק פשוט מחייב אותם כך להתייחס להכל.
ולכן אני מקווה שהאור העליון שאנחנו כל כך מקווים שהוא ישפיע על כל העולם, הוא יתקן את העולם שלנו,
ואנחנו נגיע לאנשים שיהיו... זאת אומרת שכל האנשים יהפכו להיות לכאלו. -תודה לך הרב לייטמן.