חסרה לנו תלות הדדית

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.05.2025 – אחרי עריכה

דודי: כותב רב"ש,

ג' תפילות - א'

תמוז תשל"ח

""אבל ג' הם הנקראים תפילה, תפילה למשה איש האלקים, תפילה זו שאין כמוה באדם אחר. תפילה לדוד, שאין כמוה במלך אחר. תפילה לעני, תפילה היא. מאלו ג' התפילות, מי חשובה מכולן. הוי אומר, תפילה לעני. תפילה זו קודמת לתפילה של משה וקודמת לתפילה של דוד, וקודמת מכל שאר תפילות העולם".

"שואל, מהו הטעם, משום שעני הוא שבור הלב. וכתוב קרוב ה' לנשברי לב. והעני עושה תמיד ריב עם הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מקשיב, ושומע דבריו, כיון שכשהעני מתפלל פותח כל חלונות רקיע. וכל שאר התפלות העולות למעלה, דוחה אותן אותו העני שבור הלב, שכתוב תפילה לעני כי יעטוף.

והיה צריך לומר כי יתעטף, מהו כי יעטוף. אלא הפירוש הוא, הוא עושה איחור, שמאחר כל תפילות בעולם שאינן נכנסות עד שתפילה שלו נכנסת. עטופא, פירושו איחור מלשון והעטופים ללבן" (זהר בלק בהסולם, דף ע"א).

יש לנו תפלות משה, דוד, שאר תפלות, ותפלת עני. מהו ההבדל. מהן התשובות שהעני עושה ריב להקדוש ברוך הוא. מה פירוש מאחר, כאילו יש תור, שאחד הולך אחר השני, וכי איכא ערבוביא קמיה.

א. ההבחן בין התפילות, משה, דוד, שאר תפילות, ותפילת עני.

ב. מהו היחס של העני מזה שעושה ריב עם הקדוש ברוך הוא.

ג. מהו שמאחר כל התפילות עד שתפלתו מתקבלת, כאילו שבשעה שהעני מתפלל יש לעסוק אך ורק בו, ולא יכולים באותו זמן לענות על תפילות של שאר אנשים.

ענין תפלה נקרא עבודה שבלב, היינו חסרון, מה שהלב מרגיש שחסר לו. יש לפעמים שאדם מרגיש שחסרה לו תורה, שהיא בחינת משה. ויש לפעמים שאדם מרגיש שחסר לו בחינת משיח, היינו שדואג שהגאולה עדיין לא באה לכלל ישראל, הנקרא בחינת דוד מלכא משיחא. וכמו כן שאר תפילות, כל אחד ואחד לפי מה שהוא מרגיש.

ויש תפילה שהאדם מרגיש שאין לו שום דבר, והוא ממש דומה לבהמה, אין לו אמונה ויראת שמים, שזה כל יסוד היהדות. לכן הוא עושה ריב עם הקדוש ברוך הוא, למה ברא אותו אדם, היינו שעושה חשבון לעצמו והוא דואג ודואב על מצבו. היינו שאין לו שום חסרון יותר מתועלת עצמו. והרגש הזולת אין לו, רק מה שנוגע לתועלת עצמו.

ועל זה הוא מתרעם כביכול על הקדוש ברוך הוא, מדוע ברא אותו אדם, עם מוח ולב, שהם צריכים להביא איזו תועלת להעולם. ושניהם, היינו המוח והלב, טרודים רק בתועלת עצמו. ואם ברא אותו אדם, מדוע הוא לא מרגיש מציאות ה'.

הוא רוצה להאמין, אבל הלב שלו מטומטם והאמונה שלו אינה מביאה לו שום הרגשה, שיהיה לו לידע ולהרגיש, בדומה שאמרו חז"ל, "דע לפני מי אתה עומד". כשמדבר לאנשים, אפילו לבהמות וחיות ועופות, הוא מרגיש שמדבר למי שהוא. וכשמדבר לה', וכשלומד תורת ה', הוא לא מרגיש את מציאות ה'.

נמצא שאין לו שום דבר, כי עיקר היסוד חסר לו, היינו אמונת ה'. וממילא אין הוא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, שאינו מרגיש את גדלות ה', שיהיה לו כדאי לבטל את עצמו ואת כל רכושו לה'.

ותמיד הוא מתרעם ועושה ריב, מדוע הקדוש ברוך הוא מסתיר את עצמו ממנו, בכדי שלא ירגישו. ותמיד הוא מתרעם, מדוע הקדוש ברוך הוא עזב אותו, היינו מדוע הקדוש ברוך הוא נותן לו פתחון פה לומר כאילו הקדוש ברוך הוא ברא אותו.

ואחר כך, כשבא לבחינת לידה, היינו כשבא לרשות עצמו, היינו בזמן שאדם מרגיש בעולם שהוא מציאות נפרד מהקדוש ברוך הוא, והוא עומד ברשות עצמו, והוא צריך להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד מקרוב לו, אבל עליו לא שורה אמונה זו, אז הוא בטרוניה מדוע עשה ה' ככה שלא יהיה לו כח האמונה, שיוכל להאמין שהקדוש ברוך הוא עומד לצדו, כמו שכתוב "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו".

לכן מטרם שהאדם נענה על תפילה זו של עני, איך שייך לומר שיענה לו על תפילת משה, שהיא בחינת תורה, מטרם שיש לו אמונה, שהיא יסוד הראשון. וכן כשמתפלל על הגאולה, גם כן לא שייך לענות לו, וכן שאר תפילות, טרם שיש לו היסוד שבכלל הקדוש ברוך הוא שומע תפילה. ולכן שום תפילה לא יכולה להתקבל אם עדיין לא נענה על תפלת העני.

וזה נקרא שמאחרות כל התפילות, שכוונתו אחת, ששום תפילה לא מתקבלת מטרם תפילתו נתקבלה, שהיא היסוד. ואחר כך יכול להוושע עם שאר דברים."

שמעון: אנחנו רואים שאנחנו עוברים אלפי שנים מגלגול לגלגול, ורציתי לשאול מה כל גלגול נותן?

מה התועלת?

שמעון: כן, מה התועלת? אלפי שנים אנחנו עוברים מגלגול לגלגול, מה כל גלגול נותן?

הוא מוסיף לנו.

שמעון: ‫מה הוא מוסיף?

כל גלגול משאיר באדם רושם. כמו שאדם עובד ‫וחוסך משכורת, כך אדם בעולם הזה ‫חוסך את היגיעה שלו, ‫מוסיף כל פעם יותר ויותר, ‫וזה מה שיש לו.

‫

דודי: איך אדם צריך להתייחס לגלגולים? ‫אם הוא לא סיים את הגלגול הזה ‫ועובר לגלגול הבא, ‫אז הוא לא עשה את העבודה שלו, או שזה תהליך התפתחות, ‫הוא מת ויש עוד גלגול, ועוד גלגול, וזה בסדר?

‫ כן.

‫

דודי: זו התפתחות?

כן.

‫

דודי: זאת אומרת, הוא לא מהסתכל על זה - ‫לא עשיתי את העבודה שלי ‫ואני אחזור לפה לעוד בגלגול, הוא לא מסתכל בשלילה?

‫ לא. ‫

שמעון: כמו שאדם לא יכול ‫להגיע מיד לגיל 20, אלא ‫הוא חייב להיות קודם בן שנה שנתיים וכן הלאה, אותו דבר זה בגלגולים?

כן.

שמעון: ב‫כל גלגול הוא מקבל כל מיני ‫הבחנות, כל מיני דברים, ‫ומתקדם יותר ויותר.

‫דודי: בעניין התפילה, מה שעכשיו קראנו, ‫איך מחזיקים בינינו כל הזמן ‫תפילה לבורא, ‫תפילה משותפת לבורא? ‫זה כל הזמן חומק, זה לא משהו ‫שאדם יכול להחזיק אותו, זה כמו להחזיק משהו כשיש שמן על הידיים, זה בורח לך.

‫ כן.

‫

דודי: איך מחזיקים בתפילה? ‫שהיא לא תיפול, שהיא לא תברח, עד שפתאום יהיה איזה מצב, ‫או נקרא או שהרב יזכיר לנו, ‫אלא נחזיק בינינו כל הזמן בתפילה, ‫אפילו משהו חלש?

‫ איך להחזיק כל הזמן בתפילה? על ידי העלאת מ"ן.

דודי: ‫אבל העלאת מ"ן היא תפילה?

‫כן.

‫

דודי: איך להיות בהעלאת מ"ן ‫בצורה בלתי פוסקת? ‫שתהיה תפילה חזקה יותר, ‫תפילה חלשה יותר, ‫אבל שכל הזמן תהיה שם פנייה ‫משותפת מאיתנו לבורא?

‫זה על ידי הרצון.

דודי: ‫יש לנו שאלה שדנו בה בינינו ‫בעשירייה אתמול בערב. ‫איך אנחנו צריכים לממש, לנצל נכון את ה‫קשר בינינו עם הרב ‫כדי להגיע לגילוי הבורא? ‫

‫מה שאנחנו לומדים. ‫מה שלומדים, אין יותר. ‫בעיקר זה דברי הרב"ש ‫על כתבי בעל הסולם.

‫דודי: אנחנו לומדים שכדי לשמש את הרב ‫אנחנו צריכים ‫למלא אחר העצות שלו, הפקודות שלו ‫דרך הלימוד, דרך מה שכותבים לנו ‫בעל הסולם ורב"ש.

כן.

דודי: ‫אבל נגיד ברגעים כאלה, ‫מה הצורה הנכונה של העבודה בינינו ‫עם הרב? ‫מה אנחנו צריכים לעשות ‫בצורה נכונה יותר, מדויקת יותר, ‫כדי להתקשר נכון אל הרב, ‫אל פנימיות הרב?

‫אין לי מה להוסיף ‫על מה שאנחנו קוראים ‫בבעל הסולם ורב"ש.

‫דודי: אם היית יושב פה עכשיו במקומנו עם רב"ש, ‫ורב"ש היה יושב איתך ביער, ‫איך היית מנצל את הרגע הזה, ‫איך היית משתמש בו בצורה הנכונה?

‫הייתי שואל אותו ‫על מה שקראנו. ‫

ולאד: אנחנו יושבים עכשיו ליד השולחן חברים שווים, ‫ויש לנו אותה מטרה, אותו לב, ‫וכפי שהבנתי מהמאמר, ‫אנחנו צריכים להגיע ל"תפילת עני". ‫

‫ כן.

ולאד: ‫מה זה אומר שעכשיו אנחנו ‫יושבים פה ביחד ‫ורוצים להגיע לתפילת עני, לבורא?

‫ קודם כל שכולנו נהיה ‫ברצון אחד, ‫לזכות למטרה אחת, ולא ‫לעזוב את זה.

מושי: אתמול כשדיברנו איך לנצל ‫את הזמן נכון כשאנחנו נמצאים כאן איתך, ‫אמרת שאנחנו לא מנצלים את הזמן נכון, ‫ואמרת שהיום אתה תסביר. ‫מה זה לנצל את הזמן נכון?

לנצל נכון זה שמשתדלים להיות כ‫איש אחד בלב אחד, ‫למטרה אחת, כולנו יחד, ‫ולא שצריכים עוד משהו.

‫מושי: זה בכוונה כך שהאגו לא ידע ‫איך הוא מתקדם, אחרת הוא ישים רגל?

‫לא, הכול כתוב.

‫

מושי: מה זה כתוב? כתוב "‫ואהבת לרעך כמוך", ‫ אבל מה אני יכול לקחת מזה? ‫ באופן כללי אני מסכים ‫עם הרעיון הזה.

‫ אני יכול לקחת מזה איך להתקדם ‫בהתאם למטרת הבריאה. ‫להשתדל להתפלל יחד, ‫אין לי יותר מה להוסיף.

‫

דודי: השאלה היא, כשאתה מסתכל עלינו, מה אנחנו לא עושים ‫בסדר? ‫נניח אתה אומר, חבל שהם לא עושים את זה, ‫אם רק היו עושים את זה אז ‫היו מצליחים עוד קצת.

‫ את מה שאנחנו קוראים בכתבי בעל הסולם, ‫את זה צריכים לעשות.

‫

דודי: אני שוב חוזר, ‫אנחנו נמצאים איתך יחד, ‫ואלו באמת רגעים מאוד מאוד מיוחדים. ‫ מעבר לדוגמה האישית ‫שמקבלים ממך בכל תנועה שלך, ‫אפילו מהבעות הפנים שלך ‫אפשר ללמוד, בטח מהתשובות שלך, ‫מהיחס, מהרבה דברים, אבל בכל זאת, ‫איך לא לפספס את הרגעים האלה? כי ‫יש משהו שכנראה גם אנחנו צריכים לעשות ‫ולא רק להיכנס לאיזה שאנטי. ‫מה עוד לעשות כדי לא לפספס את ההזדמנות?

‫ להיות יותר צמודים ‫זה אל זה ולבעל הסולם.

‫שמעון: אנחנו הרבה שנים ‫אתך ביחד ‫ואתה מלמד כל יום. ‫נראה לי שכל הכלי העולמי מרגיש ‫שרוצים להגיע באמת לאהבת חברים. ‫

לפחות לזה הגענו.

‫

שמעון: אבל למה זה לא עובד? אנחנו רוצים, ‫אנחנו שומעים על זה כל הזמן, ‫קוראים את בעל הסולם, את רב"ש אתך, ‫צמודים אליכם כל הזמן. המטרה שלנו ‫להגיע לאותה מטרה, להגיע לזה, ‫אנחנו רוצים באמת להגיע ‫לאהבת חברים, ‫אבל זה לא עובד.

כן.

‫

שמעון: למה? כי אין לנו מספיק חיסרון לזה?

הייתי אומר שכן.

‫

שמעון: אז איך לבנות חיסרון אמתי?

אני לא יודע.

ולאד: ‫היום היה שיעור בוקר מוקלט ‫מהזמן שהיינו אתך בהודו בחתונה של שמיר. כתבתי את מה שאמרת "‫זה עניין של שבירת הכלים, ‫שמושג אין עוד מלבדו ‫צריך להתגלות בצורה גלויה, ‫ואתם ממשיכים בשטחיות". מישהו שאל אותך, ‫ואתה ענית, ‫"אתם ממשיכים בשטחיות", לא נכנסים פנימה, כך אני הבנתי.

‫כן.

ולאד: שהכול שטחי, שאלות, תשובות, ‫אבל לא קורה, לא נכנסים פנימה.

כן.

‫

ולאד: איך להיכנס פנימה? ‫מה אנחנו לא עושים כדי להיכנס פנימה לתוך ההוויה של העשירייה?

אני לא יודע.

ולאד: איך לחדור את השטחיות? ‫לא להיות בשטחיות אלא לחדור לעומק?

‫תפילה.

מושי: האם ל"בני ברוך" יש עוד תפקיד שאתה מזהה בשנים הקרובות, עשר, חמש עשרה, עשרים שנה? או שפשוט תרגמנו, עשינו מה שעשינו, נתחבר בעשיריות, ואחר כך יבואו אנשים אחרים ויעשו משהו? אני מדבר על בני ברוך כלפי שאר האנושות. אתה רואה פריצה בשנים הבאות או שאתה לא רואה שום דבר?

התפקיד של בני ברוך הוא ברור, ללמוד לפי תורתו של בעל הסולם.

מושי: זאת לא המטרה הסופית, זה אמצעי, ללמוד את בעל הסולם.

היא כוללת בתוכה את הכול.

מושי: אנחנו צריכים ללמוד ומה שהבורא יזמן לנו, הזדמנויות כלשהן, אז נעשה, ואם לא, אז לא. לא לחשוב.

נניח.

דודי: אתה רואה התפתחות כלשהי בבני ברוך? מעבר לצורה הנוכחית שנשב יום יום, נלמד מבעל הסולם, רב"ש, ממך, ונקבל עוד ועוד הכוונות להתפתחות פנימית, האם יש לנו עוד תפקיד ביחס לאנושות, או צורה חדשה שצריכה להתגלות?

יכול להיות שזה כן יתגלה, אבל זה לא מה שחשוב כרגע.

דודי: מה חשוב כרגע?

כרגע חשוב שנתחבר זה לזה בצורה שמביאה אותנו לקשר יחיד.

דודי: אתה רגוע ביחס לבני ברוך, לעתיד בני ברוך? היא נמצאת בתלם?

עוד לא.

דודי: איפה המכשול?

המכשול בזה שכולנו לא מרגישים עד כמה אנחנו תלויים זה בזה.

דודי: במה אני תלוי בהם והם תלויים בי? מה חסר פה בהרגשת התלות?

בהרגשת התלות חסר לנו החיבור שלנו, של כולנו.

דודי: כשאתה מרגיש רצון להתפלל, להיות תלוי ולעשות עוד צעד קדימה, אבל מצד שני מורגשת משקולת, כמו אבן שלא נותנת לך לרומם את המחשבה, כמו משהו כבד, כמו להרים עכשיו הר גבוה, מאיפה בכלל אתה מגייס כוח, הרי זה כוח על אנושי?

כן.

דודי: מאיפה הכוח הזה יבוא?

הכוח הזה יבוא מהבורא.

דודי: בתנאי?

בתנאי שהוא ידרוש את זה.

ולאד: במה דודי תלוי בי ואני תלוי בו? במה אנחנו תלויים אחד באחר?

במה אתם תלויים אחד באחר?

ולאד: כן.

שכל אחד ידחוף את האחר.

ולאד: הוא זקוק שאני אדחוף אותו לבורא ואני זקוק שהוא ידחוף אותי, אחרת לא נצליח?

כן.

שמעון: בעולם הגשמי אני יודע להסתדר באיזו צורה, אבל להגיע לרוחניות אי אפשר בלי קשר עם החברים.

כן.

שמעון: אבל למה אין הרגשה של חיסרון כזה? אני לא מרגיש שכל חבר יגיע איתי לרוחניות. למה אין חיסרון כזה שאני תלוי בכל החברים?

אי אפשר להשיג את המטרה ללא תמיכה, עזרה, דחיפה מהקבוצה.

שמעון: אבל למה אנחנו לא מרגישים את זה ממש באופן מלא, שאני תלוי, אני תלוי בדודי, באקוקה? אני תלוי בהם כדי להגיע לרוחניות, לא יעזור כלום, רק בקשר איתם. למה אין חיסרון כזה?

"אין שום דבר קטן או גדול, מושג רק בכח התפלה, וכל ענין היגיעה והעבודה שאנו מחוייבים, אינם אלא לגלות את מיעוט כחותינו ושפלותנו, שאין אנו ראויים לכלום מכחנו עצמנו, כי אז אנו מוכשרים לשפוך תפלה שלמה לפני יתברך.

ואין לטעון על זה, אם כן, אני מחליט מראש בלבי שאינני ראוי לכלום, וכל הטרחא והיגיעה למה לי? אמנם חוק הוא בטבע, שאין חכם כבעל הנסיון, ובטרם שאדם מנסה בפועל לעשות כל מה שבכוחו, אינו מוכשר בשום אופן לבוא לשפלות האמיתי, בשיעור האמיתי כאמור.

ולכן אנו מחויבים להתיגעות בקדושה וטהרה, כמ"ש: "כל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה וכו'". והבן זה, כי עמוק ואמת הוא.

לא גיליתי לך את האמת הזה, אלא כדי שלא תרפה ידיך ואל תתיאש ח"ו מן הרחמים. ואע"פ, שאינך רואה כלום, מפני שאפילו בשעה שנגמרה הסאה של יגיעה, הוא הזמן של תפלה. ועד שם האמן בחז"ל: "לא יגעתי ומצאתי אל תאמין". וכשיגמר הסאה יהיה תפלתך בשלמות, והשי"ת יענה כידו הרחבה, וזה שהורינו ז"ל: "יגעתי ומצאתי תאמין". כי אינו ראוי לתפלה מקודם זה, והשי"ת שומע תפלה."

(בעל הסולם, אגרת נ"ז)

ולאד: זה בעל הסולם. מה רב"ש היה אומר לעשירייה שלנו?

תשאל אותו.

אילן: שמעתי כמה פעמים שאמרת לנו בזמן האחרון, "אתם לא שומעים אותי, אתם לא שומעים מה שאני אומר".

ואז?

אילן: מה נותן לך מוטיבציה להמשיך להגיב ולענות לשאלות, בהרגשה שאנחנו לא שומעים?

אני חייב לדחוף אתכם למטרת הבריאה בצורה כלשהי, לכן אני נמצא במצב שאני מודאג.

אילן: ואתה מאמין לנו שאנחנו רוצים לשמוע?

זה לא תלוי בכם.

אילן: לגבי העניין הזה שלא תלוי, כן תלוי, בהרגשה שלנו אנחנו עושים כל מה שביכולתנו כדי להקשיב ולממש ולעשות הכול. אבל בא הרב, אתה יושב מולנו ואומר לנו, אתם לא שומעים. אנחנו מחפשים איפה נמצא הפקק. איך נראה הפקק הזה? מה צריך לעשות?

כשיש לפניי ילד קטן, ואני מנסה להסביר לו משהו והוא לא מבין, אני מנסה כל מיני שפות, כל מיני דרכים, אני עושה כל מיני מניפולציות כדי להשיג איזו דרך אליו.

כן.

אילן: איפה נמצא המעבר הזה?

בליבו של אדם.

אילן: אתמול דיברנו על זה בערב, נשארנו אחרי שהלכת לישון וביררנו בינינו את הסוגייה הזאת, מה חסר לנו, מה אנחנו צריכים. וכולנו תמימי דעים, ברור לנו שאנחנו רוצים, שאנחנו צריכים להתחבר, צריכים להתקרב יותר בינינו, כולנו דיברנו על זה. ובסך הכול אני חושב שיש מקום להתייחס אלינו מאוד ברצינות, אנחנו אנשים גדולים עם מטרה אחת בחיים, ולכן גם כל השאלות האלה.

איך מתקדמים הלאה, איפה עוד צעד נמצא? מאיזה כיוון אפשר לתקוף את המטרה שעוד לא עשינו? האם אתה רואה שיש משהו שנסתר מעינינו, שאנחנו צריכים עוד לגרד אותו?

נסתרת מאתנו גדלות הבורא.

דודי: אני מרגיש כמו אילן, כאילו אנחנו על איזה טיל וכל הזמן שואלים את אותה שאלה, "מה עוד צריך לעשות, מה עוד צריך לעשות?", רק כדי לכייל יותר, לדייק יותר את המטרה שלנו, את הדרך שלנו.

אבל יש לי שאלה אחרת, לא נמאס לך לפעמים מאתנו?

אין שאלה כזאת.

דודי: למה? בתור אבא, לפעמים אין לי כוח לילדים שלי, הם יושבים לי על הראש, "תעזבו אותי, אני צריך את השקט שלי, עוד פעם אתם?".

חייבים להמשיך.

(סוף השיחה)