מקובלים כותבים
סרטן - 1
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.11.14– אחרי עריכה
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, אתם נמצאים איתנו בתכנית של "מקובלים כותבים". שלום לך הרב מיכאל לייטמן.
שלום.
בן ציון: היום רציתי לדבר איתך על מחלת הסרטן. בעל הסולם נפטר ממחלת הסרטן בגיל 70 וגם הרב קוק לפניו נפטר ממחלת הסרטן באותו הגיל. מה עומד מאחורי זה ששני מקובלים נפטרים דווקא ממחלת הסרטן בגיל 70? האם יש לכך איזו משמעות מיוחדת?
לא, אני לא רואה בזה שום דבר מיוחד. כשם שבכלל המחלה הזאת נפוצה מאוד בימינו, כך גם המקובלים הולכים יחד עם כולם, ומה שקורה לציבור קורה גם להם ואפילו יותר מהציבור. לכן אני לא רואה בזה שום דבר מיוחד שצריכים לחשוב עליו.
בן ציון: כדי להתמודד עם מחלת הסרטן האדם מפתח כל מיני אמצעים כמו מאמצים נפשיים של התגברות פנימית, משחק וצחוק. דווקא המחלה הזאת מנסה להוציא מהאדם כל מיני כוחות חדשים, כוחות על.
כי זו מחלה שתואמת לאגו באופן התנהגותה בגוף האדם. כמו שהאגו אוכל את החברה האנושית, אוכל את האדם בצורה רוחנית, לוקח אותו, תופס אותו, שולט בתוך האדם, כך המחלה הזאת רוצה להתפשט בכל הגוף ולשלוט בכל הגוף. זה ממש יצר הרע בטבעו הגלוי, בטבעו הישר.
למעשה זו מחלה מאוד פשוטה. זה אי תפקוד נורמלי של התאים, של התוכנה שבה התאים חיים.
בן ציון: של התרבות והתחלקות התאים, מתי תא מת ומתי הוא מתחיל לשכפל את עצמו.
כן. אנחנו נמצאים בתוך תוכנה גדולה שנקראת "מחשבת הבריאה". בתוכנה הזאת יש דרגות דומם, צומח, חי ומדבר. כשאנחנו לא מתפקדים נכון בדרגת המדבר, בדרגה הגבוהה ביותר, אנחנו משפיעים בזה על התפקוד של כל דרגות החי, הצומח והדומם. כמו שכותב בעל הסולם ב"פתיחה לחכמת הקבלה" שאין חשבון לדומם, צומח וחי, לטבע חוץ מהאדם, כי הטבע הזה עולה או יורד יחד עם האדם.
האדם עולה ויורד לפי העבודה שלו, והטבע הולך ויורד אחרי האדם בהתאם לאדם. לכן בזמנינו, כשהאגו האנושי שלנו גדל, ואנחנו כעם ישראל לא מצליחים לטפל בו, אז אנחנו בעצם האשמים בזה שהאגו כל כך גדל ללא טיפול, כי הטיפול באגו הוא עלינו. כמו שאנחנו אומרים שהאדם אחראי על כל חלקי הטבע שתחתיו, דומם, צומח, חי ומדבר, כך גם אנחנו צריכים לקחת את כל החברה האנושית ולחלק אותה גם לארבע דרגות דומם, צומח, חי ומדבר.
דרגת המדבר זה עם ישראל, ודרגות דומם, צומח וחי הן אומות העולם, ובעם ישראל תלויה העלייה והירידה של אומות העולם. ואם אנחנו לא מתפקדים נכון, אז כל הדרגות האלה, דומם, צומח וחי, זאת אומרת כל אומות העולם גם סובלים. ואם אנחנו משתדלים באיזה שלב בהיסטוריה להתעלות, להחזיק את עצמנו קצת יותר טוב, אז גם העולם מרגיש מזה יותר טוב.
בן ציון: אם כך עם ישראל אשם גם במחלת הסרטן שמתפרצת בעולם.
עכשיו אתה מבין שאם אנחנו מקיימים את כל מה שצריך כדי לקיים את מחשבת הבריאה, שהיא תמשיך את עצמה בדרך אחישנה לגמר התיקון, אז לא יהיו בעיות, מחלות, נפילות, משברים פיננסים וכלכליים, משברים תרבותיים וכולי וכולי. אם אנחנו לא עושים זאת נכון, זאת אומרת אנחנו לא מושכים את האנושות לכיוון מטרת הבריאה בדרך אחישנה, אלא מזלזלים בתפקיד שלנו ועקב זה מאחרים אחרי התכנית, שזה נקרא שהתכנית מתחילה ללחוץ עלינו ולקדם אותנו בדרך ייסורים, בדרך בעיתו, אז אחרינו כל העולם גם סובל כך. ולכן יש בעיות כולל המחלות האלה בכל האנושות, וקודם כל בנו.
וכמו שכותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", שכל הבעיות מתחילות דווקא מהטובים שבנו, שקודם כל הם סובלים, לכן הרב קוק ובעל הסולם סבלו מהמחלה הזו. אמנם שהם סבלו מאותם מקרים שקיימים אצל כולם, אבל אצלם זה וודאי קרה קודם.
בן ציון: המחלה הזאת היא לא רק נפוצה מאוד אלא מקרי המחלה הולכים ומתרבים, אנחנו מרבים לקרוא בתקשורת על כך שנפטרה איזו אישיות ממחלת סרטן ידועה, והרבה פעמים מסקרים כל מיני צורות התמודדות של אנשים, אפילו צעירים וילדים עם המחלה הזאת, זאת אומרת היא שונה מכל מחלה אחרת. לאנשים יש כל מיני בעיות, מחלות לב, לחץ דם, מחלות הרסניות אחרות, אבל דווקא מחלת הסרטן היא כאילו נוגעת באדם, היא מוציאה אותו מהכלים, היא גורמת לנו לזעזוע מיוחד.
מפני שזו מחלה נגד איזו חיה שנמצאת בתוך האדם, בגופו של האדם ואוכלת אותו ומנתקת אותו מהכל. והיא מאוד אכזרית, אגרסיבית, ולכן כך זה נראה וכך האדם מרגיש. בנוסף, בכל יתר המחלות יש לך איזו שליטה עליהן, אתה יכול לנוח, לשכב, לקבל תרופות, להרגיע את המחלה בצורה כלשהי, לנתק באיזו צורה, לטפל, לעשות משהו. אתה יכול להחליף איברים, אתה יכול לעשות הרבה דברים. וכאן אין מה לעשות, גם הטיפול כנגד המחלה הזאת הוא הרסני, כי אין לנו תרופה לרפא את הסרטן, יש לנו תרופה רק להרוס אותו. מה שאין כן, אם יש חלילה בעיה בלב או בריאות או בכליות, אז אנחנו מטפלים בבעיה הזאת, אנחנו מתקנים ומשלימים אותה. כאן אין לך מה להשלים, אלא את כל החלק הזה שנפגע, אתה צריך לכרות, לעשות ממנו משהו, זאת אומרת להוציא אותו מהגוף.
בן ציון: אמרת לפני כן שמדובר באיזו תוכנה פנימית. אז אין לנו גישה לתוכנה הזאת.
לא, רק הריסה. או כימותרפיה שעל ידי כך אנחנו הורסים את התאים האלה בחומרים כימיים.
בן ציון: ואז מזרימים חדשים.
לא, מזרימים הרס כדי להרוס את התאים האלה. על ידי כריתה, או על ידי הקרנות, רדיותרפיה.
בן ציון: אז אם הבעיה היא בעיה של תוכנה ואין לנו גישה לתוכנה.
וזה אפילו לא נשמע נכון כימותרפיה או רדיותרפיה, זה לא תרפיה.
בן ציון: זה לא מרפא.
נכון.
בן ציון: אז מה הסיבה שהאדם פיתח איזה יחס רגשי מיוחד דווקא למחלה הזאת? מה יש שם, מה עומד מאחורי זה?
עומד מאחורי זה אגו גדול מאוד של התאים שמתחילים לאכול את כל התאים סביבם, וללא שום התחשבות עם התיפקוד שלהם. התאים של הסרטן רוצים להתפשט לכל הגוף והם לא מבינים, בדיוק כמו האגו שלנו, שאם אני אוכל את כל הסביבה, לא יהיה לי אחר כך מה לעשות, אני בעצמי לא אתקיים. הרי הגוף שאני עכשיו אוכל אותו הולך למות, ואז אני אמות עימו יחד, לא חשוב. המחלה עובדת בצורה כזאת שהיא הולכת להרוס את הסביבה ולהרוס את עצמה. בדיוק כמו האנושות היום, הורסים את הסביבה שלנו, את האוויר, את אוצרות האדמה, את המים ואת הקרקע ולא חשוב מה, אנחנו הולכים להרוס ולא איכפת לנו כלום. מה יהיה אחר כך? לא יהיה שום דבר, גם אנחנו לא נהיה.
בן ציון: מה זה אגו של התא, לתא יש אגו?
ודאי, רצון לקבל. הרצון לקבל שפועל בצורה כזאת שהוא לא מתחשב בשום דבר, לא מסוגל לעצור את עצמו. זה בעצם הטבע שלו. מה זאת אומרת לא מסוגל לעצור את עצמו? אפילו שאני יודע שזה לרעתי בעתיד, אבל עכשיו אני מרגיש שזה טוב לי, נעים לי, מתוק לי, אני משתמש בזה.
בן ציון: אז מה ההבדל מהותית, שורשית, בין מחלת הסרטן למחלות אחרות?
כל יתר המחלות זה איזה פגם בתיפקוד של חלק מהגוף, או בתוכנה שלו, או איך שהוא נשמע לתוכנה שלו.
מה שאין כן, כאן יש איזה כוח זר שמתגלה בתוכנה ומתחיל להרוס את התוכנה, והתאים מתחילים להתרבות בצורה לא טבעית, ומתחילים לתפקד עם תאים אחרים בצורה לא טבעית, מתחילים להרוס אותם, את הסביבה שלהם וכן הלאה.
בן ציון: מה זה הכוח הזר, איזה שד שחדר לתוכי?
אם יש לי איזה פגם, חס ושלום, נניח בלב, אז זה לא שייך לריאות, והריאות לא שייכות ללבלב, והלבלבל לכבד, וכולי. יש כל מיני מחלות בכל חלק וחלק, ואז אני מקבל תרופה כנגד אותה מחלה, כנגד אותו חלק, בדיוק לאותה סיבה, ואז אני יכול לתקן אותה, להשלים אותה. יש תרופות שאנשים מקבלים עשרות שנים כדי להשלים את התיפקוד הלקוי שיש. אבל כאן זה לא כך, כאן פשוט התאים יוצאים מכלל תיפקוד נורמלי ומתחילים לאכול את הסביבה.
בן ציון: מה נכנס עכשיו לגוף, איזה יצור חדש?
זה יצר חדש.
בן ציון: יצר חדש. אבל יש מוח, יש תאים, הכל כאילו מבוקר.
לא, על זה אתה יכול לדבר בתנאי שיש לך עם מי לדבר. ואם לתאים האלה יש רק תוכנה אחת לאכול את התאים האחרים, אז אין מה לעשות.
בן ציון: אז עכשיו המוח עובד הפוך, עובד נגדי?
המוח לא עובד, התאים עצמם עובדים. הם לא שומעים למוח ולא לאף אחד. אם היה כך, הם היו עובדים בהרמוניה בכל הגוף. אבל הם עובדים נגד כל התוכנה הכללית, הם הורסים את כל הגוף. לכן אין לך אפשרות לפנות אליהם, אלא רק להרוס אותם. אז או לעשות כריתה של אותו איזור, או כימיה או רדיותרפיה.
בן ציון: זה נשמע כמו סרט קולנוע, הטובים והרעים נלחמים אחד בשני.
כן, בדיוק כך קורה. המחלה הזאת בזה היא מיוחדת. אין לך מחלה אחרת שכך מראה את עצמה.
אתה מזה יכול להבין מה קורה עם החברה האנושית שנכנסת לגאווה כזאת, לאגו כזה, כמו סרטן. שהיא הורסת את עצמה בצורה ישירה, לא שמתפקדת לא כל כך טוב, אני הייתי אומר שבהתפתחות האנושית, אנחנו נמצאים עכשיו במצב כזה.
בן ציון: מי נתן את הפקודה להתפרצות הסרטן, מי אחראי למחלה הזאת?
האגו שלנו שגדל יותר ויותר.
בן ציון: איפה נמצא האגו הזה?
זה רצון, שמגיע למימדים כאלה שכבר מתחיל להתפרץ ולא לקבל בחשבון שום דבר אחר, לא מסוגל, נעשה עיור.
בן ציון: האם זה כוח מוגדר שפשוט פולש לתוך הגוף?
קודם כל הרצון שלנו מתפתח בצורה אקספוננציאלית, בעקומה חדה. והוא עובר בזה ארבעה שלבים שתואמים לדומם, צומח, חי מדבר. השלבים האלה הם מאוד שונים במהותם וכשאנחנו עוברים באגו הזה, אנחנו נעשים ממש כמו אדם שרגיל לסמים, הוא לא יכול לשמוע יותר כלום, תן לי סם אחרת אני מת.
אדם רעב, הוא רעב כך שלא אכל חודש ימים. ברגע שהוא רואה אוכל הוא משוגע, הוא לא מסוגל לראות שום דבר, ולכן הוא לא מתחשב באף אחד, זאת אומרת הרצון לקבל שלנו, שנעשה כל כך אכזרי, בגודל שלו, באופי שלו, היצר הרע הזה, הוא נקרא "סרטן", ואז לא מתחשב בכלום, הגודל שלו, האופי שלו הוא כזה.
בן ציון: ההשתלטות היא השתלטות מוחלטת, תאים סרטניים נותנים פקודות לתאים בריאים מה לעשות. הם לוקחים פיקוד על כל הגוף.
הם לוקחים פיקוד, ומכניסים את התוכנה המקולקלת שלהם גם לתאים הבריאים. התפשטות המחלה הזאת היא מאוד מעניינת, אנחנו צריכים ללמוד את זה בסוציולוגיה, איך זה נעשה בצורה חברתית. חבורה קטנה של בריונים, קיצוניים, איך היא יכולה להשפיע על חברה שלמה ולהפוך אותה למה שאתה רוצה.
כמו היטלר נניח, איך הוא עלה לשלטון. אם אתה מסתכל על ההיסטוריה הקצרה. בהתחלה לא היה שם כלום, אחר כך חבורה קטנה, איך הם התנהגו ומה הם עשו, תוך זמן קצר הם כבר ניהלו את הכל. בחרו אותו להיות קנצלר וכן הלאה. זו התפשטות ויראלית.
בן ציון: מה שאחראי בגוף על התוכנה הזאת, זה הדי אן אי, הגנים, ולפי מחקרים יש מה שנקרא אונקוגנים, זו קבוצת גנים שאחראית על הסרטן הזה, הם כבר קיימים.
בכל תא, בכל חלק ובכל הגוף כולו יש מחלת סרטן, לכל אחד ואחד.
בן ציון: רדומה?
אם יש לך רצון לקבל, שזה כל הגוף שלנו, או כל הבריאה, בתוך הרצון לקבל הזה, קיימת תוכנה שנקראת "סרטן", שזה רצון לקבל שמתפרץ ולא מתחשב בשום דבר, זה הוא בטבעו. וחוץ ממנו נמצאת תוכנה אחרת כדי לסגור את הרצון לקבל, לקשור אותו, לנהל אותו ולהוביל אותו בתפקוד הרצוי למטרה, להשתוות הצורה עם כל התוכנה הכללית של כל המציאות שנקראת בורא, כוח עליון.
ולכן, אם היינו מתפתחים במשך הרבה זמן, נניח בעולם שלנו, היינו תמיד מגיעים למחלת הסרטן. בכל אחד ואחד יש סרטנים, רק הם מתפתחים במשך מאתיים שנה, חמש מאות שנה, שלושת אלפים שנה, ולכן אנחנו לא יודעים עליהם. אני חי שבעים, שמונים, תשעים שנה, וזהו, אחר כך אני מת. זאת אומרת אני לא נותן לסרטן הזה להתפתח, זה דבר אחד. דבר שני, מפני שאנחנו מתפתחים מדור לדור, מדור לדור, אז יוצא שאנחנו כבר התפתחנו כל כך הרבה בדורות הקודמים שבדור שלנו המחלה הזאת עוברת בצורה גנטית, בתוכנת התאים.
בן ציון: בתורשה.
היא התפתחה בדורות הקודמים, ולכן אפילו שיש סרטן שצריך להתפתח נניח אלף שנה, אז עכשיו כבר נמצא אצלי במצב מוכן.
בן ציון: מוכן כל רגע להתפרץ.
כן, כי בצורות הקודמות כבר התפתחתי הרבה מאוד שנים, והיום בחיים האלה אני חי נניח מתשע מאות שנה עד תשע מאות שבעים, שמונים.
בן ציון: הסרטן התורשתי, לפי המחקרים, אחראי רק לחמישה עד עשרה אחוזים מכלל מיקרי הסרטן. אז מה זה מלחמה בסרטן?
זו לא התורשה מההורים שאנחנו מדברים, אני מדבר על תורשה מגלגול הקודם.
בן ציון: מה זאת אומרת?
אנחנו מדברים על הרצון לקבל, אנחנו מדברים על הכוח הפנימי של הבריאה, ולא על תאים ביולוגיים. זו תוכנה בתוך הטבע. ולכן אל תיקח את התא, ותחקור אותו, אתה צריך לחקור את התוכנה, וכאן אתה כבר נכנס למחקר רוחני.
בן ציון: זה מדע שלם שצריך לפתוח אותו.
אתה לא יכול לפתוח, הוא סגור ויהיה סגור, אתה לא תוכל לפרוץ לזה, אלא אם כן אתה תהיה מקובל שמכיר ויודע.
בן ציון: אם זו תוכנה שקיימת בתוך הטבע, אנחנו יודעים שהטבע תמיד מתפשט, מתקדם בצורה האופטימאלית, הוא תמיד עושה הכל בדרך הכי קצרה. זאת אומרת כל החוקים הם האופטימאליים ביותר. איך זה מסתדר שיש עוד תוכנה.
זה שהתוכנה הכללית של הטבע עובדת בצורה אופטימאלית זה נכון, אבל יש בתוך זה מרכיב מיוחד מאוד, נתון.
בן ציון: הוא חלק מהאופטימאליות?
שזה האדם. האדם לא הולך יחד עם אותה התוכנה של הטבע, ואז הוא מכניס בה נתון שעובד כנגד התוכנה, והטבע, כדי ליישר את התוכנה שלו, חייב להפעיל כאלה מערכות שהן מביאות לסרטן. זאת אומרת סרטן זה תגובת הטבע, או תגובת האלוקים, זה אותו דבר, אלוקים בגימטרייה הטבע, על מה שאנחנו מתפקדים לא נכון. על מה שאנחנו לא רוצים להתפתח בצורה נכונה, בהתאם לתוכנה הכללית של הבריאה.
בן ציון: על פי חוכמת הקבלה, התנהגות הטבע היא שיקוף של האדם?
כן. זה מה שאנחנו כבר רואים.
בן ציון: אם האדם חלה בסרטן, אז מה זה אומר?
זה אומר רק שמשהו קורה בכללות הטבע. שכך הטבע מגיב על התפקוד הכללי שלנו בהתאם לתוכנה הכללית, להביא אותנו למצב המתוקן. ודווקא הטובים הם נכווים תחילה.
בן ציון: אז יש איזה דוח שיח בין הטבע לאדם?
אני הייתי אומר שזו איזו דרך השלמה מצד הטבע. אין לטבע מה לעשות יותר, אלא בצורה כזאת להביא אותנו לתיקון.
בן ציון: האם כך הוא מדבר עם האדם?
כן.
בן ציון: מה בעצם המסר של הטבע? הטבע יותר חזק מהאדם.
המסר הוא פשוט, אם תתקן את ההתנהגות שלך, המחלה תעלם. כל מחלת הסרטן היא תקלה בתוכנה שאתה לא רוצה ללכת לפי תוכנת הטבע עד גמר התיקון.
בן ציון: אבל למה זה מיוחד למחלת הסרטן, כל מחלה אני יכול לרפא, אבל למה זה ספציפי למחלת הסרטן?
כי מדובר על תוכנה, על מחשבת הבריאה, ולכן כך זה קורה.
בן ציון: אז מחלת הסרטן היא הביטוי הישיר ביותר של מחשבת הבריאה?
כן.
בן ציון: משאר כל המחלות האחרות, דווקא היא?
נכון.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בעוד תוכנית של מקובלים כותבים, שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)