"פרשת השבוע"

פרשת "קדושים"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 18.09.08 – אחרי עריכה

גיל: שלום לכם, תודה שהצטרפתם אלינו לעוד שיחה על פרשת השבוע. מה שלומך הרב לייטמן?

בסדר, מתקדמים. אני רואה שהעולם מתקדם בדיוק לפי מה שאומרת חכמת הקבלה שצריך להתקדם, על ידי האגו המתגבר שלו, ואנחנו רואים כבר תוצאות יפות, אנחנו יחד איתו.

גיל: אתה מדבר על המפולת הכלכלית עכשיו שקורית?

מפולת כלכלית, בלבול בעולם, כל תופעות האקלים, הוריקנים, עוד כל מיני דברים, מדינות שעולות יורדות, כל אלו הם סימנים מאוד יפים, והעיקר זה הקצב.

גיל: אתה יכול להגיד שזה קורה אחת למאה שנה.

שינויים כאלה גדולים.

גיל: כן, מפלה כלכלית, אסונות טבע, יש כל הזמן.

בסדר, נכון.

גיל: זה מין רצף שקורה בעולם, מה מיוחד בתקופה עכשיו?

כל המהפכות הקודמות בטכנולוגיה, ביחס בין בני אדם, במבנה הכלכלי, במבנה הלאומי או המדיני שהיה בכל העמים ובכלל העולם, היו על אותו רצף של הגברת האגו שהיה דוחף את האנושות עוד ועוד קדימה להשתמש בזה ובזה, וכך הגיעו מעבדות לפיאודליזם, מפיאודליזם לקפיטליזם, מקפיטליזם לפוסט קפיטליזם, או איך שתקרא לזה.

גיל: כל הבנקים האלה שנופלים בארצות הברית בזה אחר זה, זה מפני שהם המציאו כל מיני מכשירים פיננסיים משוכללים, כל מיני קומבינות.

מפני שהם לא מסוגלים להתמודד עם הגלובליזציה, עם הקשר הבינלאומי, זו הבעיה. בכל מדינה ומדינה בפנים אפשר כאילו לשמור על הכול, אבל כשמתחילים להתקשר זה עם זה, הקשר הזה הוא אגואיסטי והוא נופל, פתאום מרגישים שאנחנו לא מסוגלים לזה.

גיל: דווקא כשמתחילים להתקשר אחד עם האחר?

כן.

גיל: והקשר הוא אגואיסטי?

הקשר הוא אגואיסטי.

גיל: והקשר לא אמור להיות אגואיסטי לפי מה שאתה אומר.

נכון. כי אם אתה רוצה להתקשר עם כל העולם זה חייב להיות בשווה ובאחדות, ואחדות לא יכולה להתקיים, כמו שברוסיה רצו להכניס את האחדות בכוח, בלי שיהיה גם כוח עליון מעורב בזה. "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא חד הוא", כך חייבת להיות ההתפתחות לקראת גילוי הבורא בתוך הקשר בינינו, אבל אין בורא. למה נפלו הקיבוצים?

גיל: אתה יכול להגיד שהקיבוצים היו נכונים לזמנם. היום יש הרבה קיבוצים שמצליחים, כל אלה שהשתנו מצליחים.

לזמנם, עד שהאגו הראה שזה מבנה לא נכון, כל פעם. אבל היום מה שמיוחד מכל המצבים והשינויים הקודמים בעולם, זה שאנחנו נמצאים בקריסת המערכות בכלל. זה לא "בואו נעשה משהו עוד יותר אגואיסטי, עוד יותר מתקדם, עוד יותר גדול", הבעיה היא שהאגואיזם בעצמו קובר את עצמו. והדברים האלה ממש קורים בכל מקום, זה ממש תהליך מערכתי, ואין פיתרון לאף אחד. אם לפני מאה שנה הבולשביקים אמרו "אנחנו נבנה ככה", אמריקה אמרה "אנחנו נבנה דוגמה לכל העולם", אירופה אמרה "אנחנו במה שאנחנו", והיה איזשהו חזון לכל דבר, היום אין.

גיל: אין חזון חוץ מ"תביאו לי כסף".

וגם זה נגמר, גם בזה יש ייאוש, אף פעם זה לא היה קיים בכסף, אף פעם זה לא היה קיים אפילו בכבוד. היום בכל הדברים האלה אין מספיק אגו כדי לדחוף הלאה את האנושות, הוא כבר הראה את עצמו כסופי. על זה כתוב, "פרעה הקריב את בני ישראל לאבינו שבשמיים".

גיל: אז אין מה לעשות, אלא להתחיל תיקונים.

כן.

גיל: אנחנו בפרשת "קדושים". תקופת העומר מתחילה פחות או יותר. מהי בדיוק תקופת העומר, ספירת העומר, ואיך זה עוזר לנו להיתקן, לתקן?

ספירת העומר היא דבר מאוד מיוחד. מטרתה להראות לכולם שמה שאנחנו צריכים לעשות זה ברוחניות ולא בגשמיות, כי זו לא סתם ספירה, שאני סופר, יום ראשון, יום שני, יום שלישי, זה לא זה.

גיל: בפשט ספירת העומר היא ממחרת הפסח עד שבועות, יש לנו שבעה שבועות שאנחנו סופרים.

ארבעים ותשעה יום.

גיל: א' בעומר וכן הלאה.

זה מפני שהנשמה שלנו כוללת שבע ספירות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות.

גיל: למה היא לא כוללת גם את כתר חכמה ובינה?

כי מכתר, חכמה, בינה, זה משתלשל, מגיע לתוך הגוף של הנשמה, ובגוף של הנשמה יש שבע ספירות עיקריות - חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, שבכל אחת מהן יש גם שבע, ושבע כפול שבע זה ארבעים ותשע.

גיל: באחת השיחות הקודמות שלנו היתה לנו מחלוקת חמורה, אמרת לי שאין קשר בין גוף ונפש.

נכון, אין.

גיל: אני לגמרי לא מסכים עם זה.

תראה מה שאנחנו אומרים בספירת העומר, האם מישהו שקורא את זה יכול להסביר? כתוב כך, "ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שבזכות ספירת העומר שספרתי היום, יתוקן מה שפגמתי בספירה", נגיד ביום השני לעומר "גבורה שבחסד", וביום השלישי לעומר "תפארת שבחסד". אבל במה פגמת, באיזו ספירה, מה אתה אומר? סתם אנחנו אומרים את המילים האלו, אבל בעצם צריכים לתקן את הפגמים הללו.

אדם צריך להרגיש את הנשמה שלו, שיש לנו רק נקודה קטנה, ואת הנקודה הזאת אנחנו צריכים לנפח, להגדיל אותה, עד שיהיה נפח מהנקודה, רצון למהות החיים. כשאדם מרגיש בפנים, בשביל מה אני חי? למה אני חי? זה סימן שהנשמה רוצה להתפתח. ואז על ידי לימוד חכמת הקבלה היא מתפתחת על ידי האור שמאיר.

גיל: אבל איך באמצעות ספירת העומר, באמצעות זה שאני אומר "היום אני מתקן חסד שבגבורה, גבורה שבגבורה, תפארת שבגבורה", ואחרי זה עובר את כל הספירות, איך זה מתקן אותי?

אתה לא אומר נכון, כי אתה אומר בסך הכול בפה, בתפילה. אני לא מוחק את זה, זו תרבות, זה חינוך, אנחנו צריכים גם את זה, זה שייך לעם, אבל התיקון פה הוא תיקון פנימי. אנחנו צריכים לגלות את הנשמה, לפתוח אותה מנקודה לנֶפח שלה, שזה ארבעים ותשע ספירות פנימיות, ולתקן כל ספירה וספירה בארבעים ותשעה צעדים בזה אחר זה, על זה מדובר.

גיל: מה זה אומר לתקן כל ספירה וספירה?

לתקן? אז אנחנו חוזרים למה שדיברנו קודם. הבורא ברא סך הכול רצון לקבל, רצון להנות אגואיסטי, וזה מה שאנחנו מקבלים. קיבלנו אותו, ועכשיו אנחנו צריכים לתקן את הרצונות האלה אחד אחד שיהיו על מנת להשפיע לזולת, על מנת להתקשר לזולת, על מנת לאהוב.

להגיע לכך שכל ארבעים ותשעה הרצונות האלו יהיו "ואהבת לרעך כמוך", בצורה הכללית. וכשאנחנו מתקנים אותם בצורה הכללית, תיקנו את הנשמה, ובכל הרצונות האלה אנו יכולים להשפיע, לאהוב, להתקשר לזולת, אז זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך כלל גדול בתורה". זאת אומרת, הם כוללים, ובכלל הזה נכנס האור העליון.

גיל: "ואהבת לרעך.." מופיע בפרשה הזאת כמצווה, "מצוות עשה". והפסוק הנכון הוא אגב, "ואהבת לרעך כמוך, אני ה'", מה זה אומר "אני ה'" הזה?

כי זה צריך להיות למען ההתחברות בינינו, וגילוי האור העליון בנו, למען שאחר כך נתחבר עם הבורא. כשכולנו, נהיה ישראל, והתורה, זה האור הכללי. "ישראל", זה כשכולנו קשורים יחד באהבה, ואז הקשר בינינו נקרא "כלל", והוא מתמלא באור העליון שנקרא "תורה", ובפנים בתוכה, בתוך האור הזה מתגלה השורש להכול, שזה ה"בורא". אנחנו צריכים לגלות את זה בחוש. כמו שאני רואה אותך, כך אני צריך לראות את הקשר הזה, והאור העליון שממלא אותי, והבורא.

גיל: בגלל זה אומרים "ואהבת לרעך, ולא ואהבת את רעך"?, כי יש פה מין השתלשלות וכאילו חיבור בין אחד לשני?

כן, יש חיבור בינינו. ולכן בספירת העומר זה דווקא מאוד בולט. "שפגעתי בספירה כזאת וכזאת"

גיל: מה זה "פגמתי בספירה"? אומרים לי לספור את העומר, ואני אומר, "היום א' בעומר זה חסד שבחסד, הלאה זה גבורה שבחסד, היום גבורה שבחסד", מה אני צריך לעשות, מה זה עושה לי בפנים?

אם לא פתחת את הנשמה שלך, אם אתה לא רואה בה ארבעים ותשעה רצונות, וכולם מקולקלים, ואתה לא בא לתקן אותם על ידי לימוד חכמת הקבלה כי כך אתה מזמין את האור, כשלכל ספירה בא אור, ומתקן אותה.

גיל: אבל מה הדקויות? כשאני אומר "גבורה שבחסד", או "תפארת שבחסד", או "נצח שבחסד", מה זה אומר?

אלה התכונות הפנימיות בנשמה שלנו. הן לא שייכות למצבנו הפנימי הפיזיולוגי, ולא למצב הרוח שלנו, ולא לתכונות שאיתן נולדתי. זה לגמרי לגמרי שונה, אלה תכונות שבנשמה.

גיל: אתה עוד פעם מנסה לקחת את זה לשם, ושוב אומר שאין קשר בין גוף ונפש, ואני מכל המקורות שלמדתי, רב קוק, רבי נחמן, וגם האר"י, כולם אומרים שיש גוף ונפש, יש קשר מוצק בין גוף ונפש.

הגוף, הכוונה שם לאותם ארבעים ותשע ספירות, שזה נקרא גוף של נשמה, שבתוכה מתלבש האור, הנפש של הנשמה.

גיל: אם אין לגוף הפיזי קשר, אז הוא לא פונקציה בכלל, וזה לא כל כך נכון.

נכון. קראתי לא מזמן מאמר, שאומר שאנחנו כבר מסוגלים להחליף בבן אדם ממש את כל החלקים שלו, ושלגמרי לא יישאר ממנו כלום.

גיל: כן, אבל עדיין תצטרך את החלקים החדשים, ועדיין החלקים החדשים ישמשו בסיס לנשמה שלך.

איפה הנשמה מתלבשת, בתוך הגוף?

גיל: תשמע, יש מאמר ידוע של רבי נחמן שאומר, ברגע שאתה מתחיל לרקוד, הנשמה שלך שמחה. זה קשר בין גוף ונפש. יש מאמר של הרב קוק שבו הוא אומר, שיש מקום שבו פעילות גופנית יותר טובה מתפילה, מבחינת איך שזה משפיע.

כי האדם על ידי זה מעורר את עצמו.

גיל: זה אומר שיש קשר בין גוף ונפש, אז למה אתה מתעקש?

אבל אתה אומר, שכביכול בתוך הגוף הפיזי שלנו מתלבשת הנשמה, וזה לא נכון. ב"הקדמה לספר הזוהר" בעל הסולם בדיוק מסביר לנו מה זה גוף. שזה הגוף של הנשמה, אלה כל הרצונות שלנו. הרצונות שאיתם אנחנו פונים לאחרים, לבורא, והם המקולקלים, ואותם צריכים לתקן. הם נקראים "הגוף של הנשמה".

והגוף הזה? אני אומר לך, ואם לאדם אין חלק מהגוף, נניח אין לו שלושת רבעי, נשאר לו לא יודע, רק כדי שאתה תזהה שזה כאילו אדם.

גיל: יש לו אפילו רק אף, זה עדיין.

לא חשוב, נניח האדם מת, הגוף נרקב, ולא נשאר ממנו כלום.

גיל: אז אין לו קשר בין גוף ונשמה, אבל עד אז יש לו.

דרך מה, דרך הבשר הזה?

גיל: כן.

ואם חסר לי חס ושלום איזשהו חלק, אז חסר לי קשר עם הנשמה?

גיל: לא, אבל זה הבשר שלו, ומה שיש לו בבשר משפיע.

מפני שהאדם עדיין מזהה את עצמו, הוא מזדהה עם הגוף הזה. ברגע שהוא מתחיל מתוך השאלות שלו על מהות החיים לפתח את השאלות האלו, לפתח את הרצון הזה על ידי לימוד נכון של חכמת הקבלה, הוא מתחיל להרגיש שיש לו פנימיות שהיא לגמרי לא שייכת לגוף. והוא גם חש אותה, וחי בה עכשיו לפני שהגוף נפטר, וחי בשני עולמות. אי אפשר להעביר את זה לשני, פשוט תתקדם, אולי נעבור עוד פעם את פרשיות השבוע, כדי שאתה תתחיל להרגיש את זה.

גיל: אנחנו נגיע לזה. אבל אתה עדיין לא שכנעת אותי, אתה יודע יש לי גם מקורות אחרים שאומרים אחרת.

מה שאומרים מקובלים כמו שאתה אומר, הרב קוק או אברהם אזולאי, או האר"י, הם חס ושלום לא מדברים על הגוף שלנו כשהם מדברים על הנפש. זו כבר עבודת אלילים.

גיל: הם לא אומרים לקדש את הגוף, הם אומרים שהספירות מתבטאות בגוף.

בגוף הפרצוף.

גיל: הם אומרים שהגוף יכול להשפיע על הנפש, והנפש יכולה להשפיע על הגוף. זה הקשר.

אתה לוקח מילים, וזו הבעיה שלנו, שאנחנו בקבלה משתמשים במילים מהעולם הזה. והקבלה מדברת על הנשמה. כל היתר לא מדברים על הנשמה, כי הם לא נוגעים בה. הקבלה מדברת על נשמה בלבד, לא על הגוף פיזיולוגי שלנו. ו"גוף דנשמה", אלה רצונות, סך כל הרצונות המקולקלים שלנו, שאין להם שום קשר עם הבשר.

גיל: לשיטתך, אתה קורא את כל פרשת "קדושים", את כל התורה, כך שהם בפנימיות האדם.

בטח, כמו שקראנו על ספירת העומר. איפה אתה מוצא חסד שבחסד, חסד שבגבורה, יסוד שבתפארת? זה סתם כתוב, ואז אתה לוקח את זה וקורא.

גיל: איסור הלנת שכר. יש מצווה בפרשה הזאת, שאם בן אדם עובד אצלך, אז אתה צריך לשלם לו בסוף היום, ולא לחכות שוטף פלוס שלושים, או שוטף פלוס מאתיים. איך זה מתבטא בפנימיות?

פנימיות היא האדם כלפי עצמו. התורה מדברת רק בפנימיות, היא מדברת רק איך אדם מתייחס כלפי עצמו, כלפי התיקונים שהוא מבצע בעצמו. ואז יש לו כלים שהוא מתקן, והוא חייב לחזק את הכלים האלה, לתת להם שכר, כלומר למלא אותם באור, ורק אז נקרא שהוא סיים את התיקון.

גיל: מה זה "הלנת שכר"?

לסיים את התיקון בתוך הכלים.

גיל: מה זאת אומרת?

אם אני לוקח איזשהו רצון ומתקן אותו בעל מנת להשפיע, אז אני גם חייב למלא את הרצון המתוקן באור שימלא אותו. ורק כשהרצון מלא עם האור שבו, אני יכול להגיד שסיימתי את התיקונים.

גיל: לסיים את העבודה ללא דיחוי.

כן. אסור לנו לעזוב את זה באמצע.

גיל: הפרשה הזאת נקראת פרשת "קדושים". עד כאן ספר "ויקרא" עסק בענייני טומאה וטהרה, ועכשיו בקדושה. איך אתה מגדיר קדושה?

השפעה. אין שום דבר אחר. תסתכל על כל התורה, על כל החיים שלנו, על מה שיש בכל היקום, על מה שאתה רק יכול לתאר, רק דרך רצונות, כי נברא רצון בלבד. הרצון יכול להיות מקולקל אם משתמשים בו לעצמנו, או מתוקן אם משתמשים לטובת הזולת, או לבורא.

גיל: האם קדושה היא רצון להשפיע, או ההשפעה עצמה?

כן, קדושה זו "השפעה". לכן התורה נקראת "התורה הקדושה". "קדושים תהיו", תשפיעו, "ואהבת לרעך כמוך".

גיל: טומאה היא רצון לקבל.

על מנת לקבל.

גיל: וטהרה היא רצון על מנת לתת.

בלבד.

גיל: אז מה ההבדל בין טהרה וקדושה?

אותו דבר. אלו רק דרגות.

גיל: האם הקדוש ברוך הוא הוא קדוש כל הזמן, הוא כל הזמן במצב של השפעה?

הוא כוח ההשפעה והאהבה.

גיל: אין בו שום טיפה לקבל לעצמו?

"הוא טוב ומטיב לרעים ולטובים". כי אין בו רצון לקבל, לכן אין לו יסוד להיות רע.

מי שמתעסק בקבלה, כל הזמן מגלה עד כמה יש בו עוד זדונות ושגגות. ואנחנו חייבים לעבור אותם, כי אין אדם מתקן אלא מה שיש בו, "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", אז קודם מגלים את החטא.

כמו לפני יום כיפור, בזמן הסליחות אנחנו אומרים "אשמנו בגדנו", וגם בכיפורים. למה? כי אנחנו מדברים על מצבים שבהם אנחנו מגלים את הדברים האלו, ואז אתה עובר על הדברים שכתובים שם. האם רצחת מישהו, גנבת, באמת עשית את כל הדברים האלה, גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה זרה? כי שם כתוב על כל מה שיש, אז כן. כי אתה מגלה את הרצונות המקולקלים בך שמלכתחילה אתה מקבל, ואתה רואה שהם כולם כך. ולכן אתה רוצה או לא רוצה, זה מה שיש לך, אבל אתה מגלה אותם בדרך התיקון. לכן אלו "ימים הנוראים" כשאתה מגלה אותם, אבל אחר כך אתה מגיע איתם לתיקונים.

גיל: מה זו עבודה זרה? פה בפרשה יש איסור ללכת בחוקות גויים. לדוגמה, קורבן המולך, לקחו את הבן הבכור ושרפו אותו, זרקו אותו לאיזה תנור.

כן.

גיל: איך אתה מסביר כזאת עבודת אלילים, או מה זה אומר בפנימיות? למדתי ממך ש"בן" זה סוג של הבנה, תובנה.

כן, ועכשיו אתה מתחיל לחשוב.

גיל: כלומר לא לשרוף את התובנה הזאת?

כן. עכשיו אלו רצונות חדשים, הדרגה החדשה שלך, המצב הבא שלך, אל תפנה אותו לעבודת האלילים, אל תעשה ממנו משהו שהוא על מנת לקבל. אם יתגלה לך משהו, אז תשמור עליו שיהיה על מנת להשפיע. זה נקרא לפתח את הילדים, לטפל בהם, לטפח אותם.

גיל: האם זו ההגדרה שלך ל"עבודת אלילים", לעשות משהו בשביל לקבל?

כן, זה אותו דבר, הכול על מנת לקבל. רק יש דרגות ברצונות גדולים או קטנים, ובהתאם לזה יש עבירות יותר גדולות או פחות.

גיל: יש כל מיני מצוות של לא ללכת בחוקות גויים, ("ובחֻקֹתיהם לא תלכו").

"גויים", זה נקרא לעצמו.

גיל: אבל למה ההתבדלות הזאת? כלפי חוץ זה מראה שעם ישראל מתבדל והרבה פעמים מפרשים את זה כהתנשאות.

נכון, כי הכוונה של עם ישראל היא ישר-אל, ישר לבורא, ישר לאהבת הזולת, להשפעה. לכן איך לא תלך כך אלא לפי חוקי הגויים. חוקי הגויים הם על מנת לקבל. מי שחושב על עצמו נקרא "גוי". מי שחושב לטהר את עצמו, אז הוא בא לטהר ומסייעים לו, עוזרים לו, ואז הוא נכנס לחזקת ישראל. לכן אין מלכתחילה אומה כזאת ישראל, אלא אברהם אבינו הוא אירגן את הקבוצה הזאת.

גיל: כל אלה שמנסים ללכת ישר.

שהולכים לפי שיטתו של אברהם, חסד, השפעה, אהבה.

גיל: להתחבר ישר, מה שנקרא.

כן. מי היום מעם ישראל שייכים ל"ישראל", או ליהודים שפועלים כדי לייחד את עצמם ביניהם ועם הבורא? לצערנו אנחנו בגלות, בצורה הפוכה ממה שצריכים להיות. וכתוב, ישראל שבקדושה הם מעל כולם, ואם הם בחורבן, בקליפה, אז הם למטה מכולם. וזו באמת צורתנו.

גיל: יש מצוות בפרשה לא להתגלח, לא לגלח את פאות הראש או מצוות בדבר הזקן.

אסור לאדם לשנות משהו מכפי שהוא נברא. אם כך אני בנוי, כאלו אוזניים, כזה אף, בלי קעקוע, בלי כל מיני ניתוחים פלסטיים, אז כך אני צריך להיות, כי כך הטבע ואני צריך להיות לפי הטבע, לשמור על הגוף כדי להתקיים ולתקן את הנשמה.

גיל: אם לשמור על הגוף ולתקן את הנשמה, אז אמרת שהגוף לא חשוב, מבחינתך שיקטעו את כל הגוף ותישאר רק אוזן.

אני צריך לקרוא, אני צריך ללמוד, אני צריך לעבוד, אני צריך להתקיים בעולם הזה בכל מה שדורשים ממני החיים האלו, כדי לחיות ולתקן את הנשמה. גוף לחוד ונשמה לחוד. נשמה היא רק נקודה קטנה שמעוררת אותי למשהו שהוא למעלה.

גיל: ואתה צריך את הגוף בתור בית לנשמה הזאת.

הגוף הוא לא בית לנשמה, הנשמה קיימת בצד. אבל כדי לגדל אותה, אני צריך להתעסק בגוף, כי אני עדיין מזהה את עצמי עם הגוף. אני מזדהה איתו, אני חי בו, ואת החיים שלי אני מרגיש דרך חמשת הפתחים האלה שהם חמישה חושים, וכך אני מרגיש את העולם הזה ובו אני חי. כל עוד לא פתחתי את העולם השני, כל עוד אני לא מזדהה עם הנשמה, כשהנשמה היא העיקר ולא הגוף הפיזי שלי, אז אני חייב את הגוף הזה.

גיל: אבל אולי בלי הגוף אתה לא יכול להשפיע. אם תהיה רק נשמה, אותה נקודה קטנה, לא תוכל להשפיע, לא תוכל להיות קדוש, כי "קדושה" היא להשפיע.

כן, אבל להשפיע זה לא לחלק עוגות.

גיל: אז ממה?

ההשפעה היא דרך הנשמה. כי בגוף וברצונות הגופניים שלנו אנחנו לא יכולים להשפיע, אין פה במה להשפיע. הרצונות שלנו הם, כסף, כבוד, מושכלות, שליטה, מין, אוכל, משפחה. כל הרצונות האלה מלכתחילה הם אגואיסטיים, אין מה לעשות בהם. להשפיע אפשר רק בנשמה. המהות שלה היא יחס לזולת, או על מנת לקבל, או על מנת להשפיע דרך הנשמה, זה מה שאני יכול לעשות.

גיל: יש מצווה "לא תגזוז פאות ראשך".

כן.

גיל: הרבה מפרשים אותה שזה ללכת עם פאות.

למה הולכים עם זה?

גיל: למה, זה אופנתי?

זו לא אופנה, זה מדורי דורות. התימנים הגיעו, אלפיים שנה לא ראינו אותם, והם הגיעו עם פאות, גם האשכנזים הגיעו עם פאות, כלומר מכל מקום. זו לא אופנה, זה מנהג מאוד עתיק.

גיל: זה סמל ליהודים.

זה סמל ליהודים. למה? כי יש לנו פרצוף עליון, מערכת עליונה שמפקחת עלינו, והיא בדמות האדם נקראת "אריך אנפין", פנים ארוכות, ובו יש מערכות למיניהן להשפיע עלינו. בפרצוף הרוחני הזה יש חלקים שנקראים "ראש" ו"גוף". כמו ברכבת, יש ראש ויש גוף. בכל מקום אנחנו יכולים כך להבדיל שני חלקים. אז בראש של אותו מנגנון אריך אנפין יש שערות, מהמילה "סוער", שרוצה להשפיע אבל מגביל את עצמו.

גיל: סוער זה משפיע?

שערות הן מהמילה סוער, סערה.

גיל: סערה, כאילו בלגן?

כן. הוא מאוד רוצה, אבל מחזיק את עצמו מפני שהוא צריך להשפיע לתחתונים בצורה מאוד מאוד קטנה. לא מתוך עצמו, אלא מתוך פילטר שיש עליו, פרצוף חיצון שנקרא "פרצוף שערות". יש עליו שערות כמו שיש שערות על הגוף שלנו. דרך המערכת החיצונה הזאת הוא משפיע לנשמות. וההשפעה שלו באה מהראש דרך הפאות, ואחר כך "קוצא דשערי", אלו התיקונים, ואחר כך שפם, "אוּרחא", שבאמצע. ולמטה זו "שיבולת הזקן", שטח עליון של הזקן, ושטח תחתון של הזקן.

גיל: האם לכל שערה בגוף שלנו יש תפקיד בפרצוף הרוחני הזה?

ודאי, כולנו בעולם הזה בנויים לפי אותו השורש.

גיל: הרבה אנשים משתמשים בזקן לפלבל בזקן, ואומרים שזה מושך שפע מהכתר למחשבות.

כן, גם את זה הם שמעו מחכמת הקבלה.

גיל: האם זה נכון, אתה מרגיש את זה, זה עוזר לך לחשוב כשאתה עושה כך?

לא. זה עוזר אולי לחשוב, סתם כך לעורר משהו. אבל אין לזה שום קשר למחשבות עליונות בפרט, לא למחשבות שלנו, אלא ל"מוחין" או ל"אורות" שיורדים דרך ה"פאות" וה"זקן", לפרצוף "אריך אנפין", ואחר כך מהפרצוף הזה, מהמנגנון הזה, זה מגיע לנשמות. ואנחנו מעוררים את כל האורות האלו שמשתלשלים מלמעלה אלינו. אם אדם לא מעורר זאת, אז אין לו כלום, הוא נמצא בחושך בעולם הזה.

כתוב ב"הקדמה לספר הזוהר" באות י"א, "ונשתלשלו העולמות עד למציאות העולם הזה הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה", כמו שאתה אומר, גוף ונשמה, "וכן זמן קלקול ותיקון, כי הגוף שהוא הרצון לקבל לעצמו".

גיל: אם הגוף הוא הרצון לקבל, אז הנשמה צריכה לתקן את הגוף.

לא, הנשמה היא האור שנכנס לתוך הרצון לקבל, אם הרצון לקבל הוא בעל מנת להשפיע.

גיל: והיא מנסה לתקן אותו.

היא מנסה לתקן אותו. מדברים על שני דברים רוחניים שלגמרי לא שייכים לבשר שלנו, על זה מדובר. מעכשיו והלאה "גוף" אלו רצונות. "נשמה" היא האור שממלא את הרצונות. כך יהיה לך קל, רק לשנות קצת את פירוש המילים, כי התורה כך מתכוונת.

גיל: בשביל להמשיך את הדיון, אני אלך איתך עם ההגדרות שלך. אבל עדיין אני יהודי פשוט, אני לא איזה פילוסוף, לא מקובל, לא כלום.

יהודי פשוט יישאר פשוט. אתה לא יכול להיות פשוט, כי הבורא רוצה ממך שתהיה יהודי, ולא פשוט. יהודי מהמילה "ייחוד", שתתייחד עמו בהשתוות הצורה, שתהיה משפיע כמוהו. כתוב "אתם קדושים".

גיל: כולנו קדושים.

לא. כתוב "קדושים תהיו כי קדוש אני"("והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'"), לכן בדיוק כמו שהוא לזה אתה חייב להגיע.

(סוף השיחה)