"סיפור רוחני"

תשעה באב

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.07.10 – אחרי עריכה

ערן: "סיפור רוחני", תכנית בה אנחנו מבררים את המשמעות הפנימית, האמיתית, של סיפורי התנ"ך בעזרתו של הרב ד"ר מיכאל לייטמן. היום אנחנו נדבר על "מגילת איכה".

זה דבר מיוחד.

ערן: מסמל חורבן, עצב, קושי מאד גדול.

כן.

" א איכה ישבה בדד, העיר רבתי עם--היתה, כאלמנה; רבתי בגוים, שרתי במדינות--היתה, למס.  {ס}  ב בכו תבכה בלילה, ודמעתה על לחיה--אין-לה מנחם, מכל-אהביה:  כל-רעיה בגדו בה, היו לה לאיבים.  {ס}  ג גלתה יהודה מעני, ומרב עבדה--היא ישבה בגוים, לא מצאה מנוח; כל-רדפיה השיגוה, בין המצרים.  {ס}  ד דרכי ציון אבלות, מבלי באי מועד--כל-שעריה שוממין, כהניה נאנחים; בתולתיה נוגות, והיא מר-לה."¹

ערן: מהמילה הראשונה עצבות כזאת, דיכאון, כולם בגדו בה. כך מספרים. למה בכלל צריך את זה? אם יש תכנית לבריאה וכולי, למה היה צריך את החורבן הזה?

קודם כל אנחנו צריכים להעביר את זה מהפסים הרגילים, שבהם אנחנו מתפתחים בעולם הזה על כל מה שאנחנו רואים כאן, וטו לא, אין יותר, אלא אנחנו צריכים להעביר את הדברים האלה לאותו הגובה של ההשגחה וההנהגה מלמעלה. מהי מטרת הבריאה ולמה אנחנו צריכים לעבור את כל התהליך הזה מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה. והאם יש הכרחיות דווקא לעבור במצבים כאלו כמו תשעה באב, שזה סמל של חורבנות? ואני נזכר מיד במה שכתוב, "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין",² משפט כל כך ידוע.

זו בעצם כל התכנית שלנו שהיא פועלת עלינו, ואנחנו צריכים לעבור דרכה כדי להגיע אל מטרת הבריאה. מטרת הבריאה היא להשתוות עם הבורא, להגיע לדרגת ה"אדם", הדומה לבורא. ובלהדמות לבורא אנחנו קודם כל צריכים לראות באיזה מצב אנחנו נמצאים היום. נמצאים במצב לא כל כך טוב, שהוא מצב הפוך מהבורא. כך הוא ברא אותנו, בהפכיות ממנו.

אם הוא הטוב והמיטיב לרעים ולטובים, לכולם, ומהטבע הטוב להיטיב, אז לכן ברא את הבריות. הוא ברא אותן כדי ליהנות להן אבל בסוף, אחרי ההתפתחות שלהן, לא מלכתחילה, אלא הבריות האלו צריכות בעצמן להשיג את ההתפתחות הנכונה, ולהרגיש אותה בכל שלביה. ואחר כך כשהן מגיעות לסוף ההתפתחות, הן כבר מפותחות, ודומות לבורא ומגיעות לדרגת האדם, שזה לא סתם צורת האדם, אלא דרגה, עם תכונות מיוחדות וכן הלאה. רק אז הבריות מגיעות להרגשת הטוב והעונג וקבלת השפע, שהבורא הכין מלכתחילה.

אבל לפני זה יש שלבים ושלבים מאד לא נעימים וזה נקרא "בראתי יצר רע", לגלות את הרע שבנו, וכשמגלים רע אז מרגישים רע.

ערן: כשאני שומע על חינוך היום, אני לא מדבר על החינוך שלומדים פה, כי באמת לומדים פה בצורה שונה, מדברים על זה שאתה צריך לחזק את הילד, לתת לו כוחות וכולי. והנה אנחנו רואים שהוא רוצה להוביל אותנו באיזה תהליך, והתהליך הזה עובר דרך חורבן, דרך מכות, ואמרת גם שההתפתחות בדרך, היא בצורה מאד שלילית ומאד כואבת. למה זה כך?

למה הבורא לא מתייחס אלינו כמו לילדים קטנים?

ערן: כן. כמו משהו נחמד, "תחזק אותי, תלטף אותי, תפתח אותי בחיזוקים חיוביים".

כך אתה תתפתח רק באותו מישור. אם אתה תקבל רק חיזוקים וליטופים ולא תגלה את הרע בטבע שלך, אז אתה לא תרצה לעלות לדרגה יותר עליונה.

האמת, ההתפתחות הנכונה היא רק על ידי לחץ, כשאנחנו מרגישים חוסר סיפוק מוחלט במצב הנוכחי ואז אנחנו מוכנים לעבור למצב יותר מפותח. כי מצב יותר מפותח זה להשקיע כוחות ומרץ במוח ובלב, לשנות את עצמנו, ללכת נגד הרגילות, לעלות מעל העצלות שהיא תכונה מאד חזקה בנו.

ולכן אנחנו צריכים לגלות את הרע שבנו בצורה מאד חזקה, שהרגשת הרע תדחוף אותנו קדימה. וילדים בעולם שלנו לא מתפתחים כך, אנחנו מגלים להם רק דברים טובים ורוצים כל הזמן למשוך אותם קדימה.

ולכן באותו מישור כמו שהם נולדו וגדלים, זה נכון, אבל הם לא עוברים מרמה לרמה, הם גדלים. האדם הקטן, נעשה יותר גדול, יותר גדול, אבל הוא לא משתנה, הוא רק גדל באותן התכונות.

מה שאין כן, כאן ברוחניות אנחנו צריכים להגיע מדרגת הבהמה שאיתה נולדים, לדרגת האדם, שזה דומה לבורא. זה אומר להחליף את כל האופי שלנו, הרצון לקבל שבנו, התפיסה, המחשבה, הרצון, הכל. היחס למציאות, להחליף את העולם, להחליף את המימד שבו אנחנו חיים ואיך אנחנו תופסים את המציאות. אנחנו צריכים להשתנות בצורה מהותית ואין לנו לכך דוגמה בעולם שלנו.

ערן: אז בעצם אתה אומר שדרך חורבן זה קורה, זה איזשהו שלב הכרחי בדרך?

כן. אנחנו רואים את זה מרבי עקיבא, שצחק ושמח בזה שראה את בית המקדש בחורבנו. איך יכול להיות דבר כזה? תמיד קראתי שיהיה חורבן ואז תהיה גאולה, ולא ראיתי שדבר כזה באמת יכול לקרות, ועכשיו כשהנבואה הראשונה התקיימה על החורבן, בטוח אני שגם הנבואה הבאה, זאת אומרת שהמשיח והגאולה השלמה, יתקיימו.

ערן: איפה אנחנו בתוך שלבי ההתפתחות האלה שתיארת עכשיו? שבדרך עוד רבי עקיבא רואה את החורבן ושמח? אנשים שדברתי איתם על התכנית אמרו לי, תשאל אותו, יהיה חורבן בית שלישי, או לא יהיה?

יש מין פחד כזה בעם מפני חורבן, אז גם אנחנו נחווה את החורבן הזה? והאם כשנחווה אותו אנחנו צריכים להיות שמחים כמו רבי עקיבא, או שכבר יש לנו מטרה אחרת שאנחנו צפויים להגיע אליה?

קודם כל אנחנו לומדים מתוך חכמת הקבלה על טבע הבריאה, הרצון לקבל, שהוא בנוי לפי ה י- ה- ו- ה, שם ה', ויש לנו שם רק ג' בחינות שאנחנו צריכים לעבור. זאת אומרת, ארבע גלויות וארבע גאולות, ואנחנו נמצאים בגאולה האחרונה השלמה, ואחריה בית המקדש השלישי צריך לבבנות, והוא כבר סופי.

היו גלות מצרים, גלות אדום, גלויות מָדי, והגלות האחרונה - גלות בבל, כל הגלויות האלו הסתיימו כבר בחורבן בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. זה היה במוחין דחיה, מוחין דנשמה, שעליהם אנחנו לומדים מחכמת הקבלה, כי זה מושרש מעולמות עליונים. משם זה משתלשל לעולם שלנו ולכן זה קורה בעולם שלנו.

העולם שלנו כולו הוא עולם התוצאות, אין כאן משהו שמתגלה מן הסתם, אלא כל הכוחות שמפעילים את ההנהגה וההשגחה משתלשלים מלמעלה, ובעולם שלנו רק מביאים את עצמם לידי ביטוי בחומר. ולכן זה היה ברור כמו שהיה ברור לרבי עקיבא ולכל המקובלים.

גם לפני השואה היו מקובלים שכתבו בשנות העשרים, בתחילת המאה הקודמת שזה יהיה בתוך המאה הזאת, אם אנחנו לא נעשה כאלה תיקונים, ולצערנו לא עשינו את התיקונים האלה, ועברנו את השלבים האלה בצורה כזאת טראגית. אז אותו דבר כלפי יתר החורבנות.

ולכן אנחנו יכולים רק להגיד דבר אחד, אנחנו נמצאים כבר בסוף הגלות האחרונה. היא כבר לא סוף הגלות האחרונה, אלא היא כבר הסתיימה ואנחנו נמצאים בתחילת הגאולה. וזה כבר התחיל מתחילת המאה העשרים, אפילו מסוף המאה התשע עשרה, אבל יש זמן של נתינת השיטה והתורה, ויש זמן של קבלת השיטה. כי הנתינה היא מלמעלה, אבל הקבלה היא מלמטה. ולכן יש זמנים שונים שיכול להיות שיתנו לנו למשל שיטת תיקון מלפני מאה שנה, והיום אנחנו מקבלים אותה ומתחילים לעבד אותה לעצמנו, להשתמש בה ובאמת לעשות את התיקונים הדרושים לגאולה אחרונה.

וההבדל בין גלות לגאולה זה באות א', זה אלופו של עולם, זה גילוי הבורא. אז לכן עכשיו כל חכמת הקבלה מתגלה כי אנחנו, בגאולה הזאת צריכים לגלות את הבורא, הוא חייב להתגלות "כי-כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם"³. ואז זו בעצם המהות של הגאולה האחרונה, שהבורא כבר שורה בנו, כוח ההשפעה, האהבה בינינו, "ואהבת לרעך כמוך"³ סביב כל הכדור הארץ. והדבר הזה כבר לא יחרב ולא יעלם.

ערן: אז בעצם אפשר להרגיע את כל מי שמודאג?

קודם כל.

ערן: אפשר להגיד, "תשמעו חברה, אל תהיו מודאגים הכל בסדר. זהו, לא יהיו יותר גלויות"?

הם כבר חושבים על השם העתידי שיהיה לנו בית המקדש שלישי וגם הוא יחרב?

ערן: כן.

לא, זה לא יכול להיות. אנחנו לומדים את זה. אדם צריך להיכנס ללימוד חכמת הקבלה ולראות ששני המגדלים - כך כתוב ב"זוהר", בתיקונים ובכתבי האר"י, היו צריכים להיחרב וזה היה ידוע גם לאבותינו. זה לא שבית המקדש הראשון נחרב אחרי אלף שנה, ואלף שמונה מאות שנה אחרי זה בית המקדש השני, אלא זה כבר היה ידוע לאברהם. אברהם שאל "במה אדע כי אירשנה?"⁴, במה אני יורש את כל העוצמה הזאת שהכנת לי? אז הבורא ענה לו, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא לכם, ויענום ויעבדו אותם ארבע מאות שנה"⁵.

ארבע מאות זה שלמות המדרגה, י-ה-ו- ה, כל אות זה בעוצמת מאה, לכן ארבע מאות. אז אנחנו כבר ידענו מראש שזה יקרה, שיהיו גלויות. וכבר לאברהם נודע שתהיה גלות מצרים וגם כל היתר. ליעקב התגלה בכלל עד סוף כל הגלויות, הוא רצה לגלות את זה לבניו ולא גילה, כתוב על זה הרבה ב"זוהר".

זאת אומרת, הדברים האלה הם ידועים מתוך המערכת העליונה ואנחנו לכן רק מחכים איך שזה יתבצע אצלנו בעולם הזה. אז אתה יכול להגיד, "אז נשב ונחכה, בשביל מה עלינו לעשות משהו?"

ערן: כן, נכון, "תהיה רגוע אין ברירה, הכל בסדר, הכל כתוב ב"זוהר"".

כן, מה לעשות? נשתדל לשמוח בצרות האלו כמו רבי עקיבא אבל זה לא כך. וגם רבי עקיבא יחד עם זה צעק "ואהבת לרעך כמוך"⁶ ועורר מאוד את עשרים וארבע אלף התלמידים שלו שישמרו על החוק הזה כי זהו כלל גדול בתורה, "ואהבת לרעך כמוך", שהם לא יכלו לשמור.

ערן: דווקא אצלם פרצה המגיפה והחורבן ואני מתחבר לטקסט ששמענו קודם, "אין-לה מנחם, מכל-אהביה:  כל-רעיה בגדו בה". פה ממש כל אוהביה, כל רעיה בגדו בה. יש פה בדיוק העניין הזה.

כן, היינו צריכים ליפול מהגובה הזה עד הבור העמוק שאנחנו נמצאים היום כאן. ועוד יותר מזה, היינו צריכים להתערבב עם כל אומות העולם בזמן הגלות. לא להתערבב בנישואים, אלא בזה שאנחנו בידיעה, במדע, בתרבות, בחינוך, בכל מיני דברים, אנחנו בכל זאת נכללים זה מזה, גם הדתות בינתיים עובדות עלינו ועל כל האנושות.

ובסופו של דבר היום אנחנו רואים שהכל מהר מאד מתקרב לסיום ומיום ליום מתחילים להרגיש איך הכל נסגר סביב ישראל שוב ושוב. והדבר הזה הוא כך בדיוק.

ערן: לוחצים אותנו, אנחנו מרגישים את הלחץ הזה.

וזה בדיוק נסגר כך כמו שכתוב ב"זוהר". ועכשיו זה ההכרעה שלנו, אם אנחנו יכולים לעבור את המלחמה הזאת האחרונה "גוג ומגוג" בצורה אידיאולוגית על ידי לימוד חכמת הקבלה, על ידי הפצת חכמת הקבלה על ידי האור העליון שהוא ישנה.

ערן: לא ברור העניין הזה, מה זה להעביר את זה בצורה אידיאולוגית דרך לימוד חכמת הקבלה. נניח יש אנשים שכבר קשורים לחכמת הקבלה בדרך זו או אחרת, למשל הצופים של הערוץ שלנו ,להם יש השפעה על מלחמת גוג ומגוג?

בוודאי כל אחד יכול להשפיע. דווקא אנחנו נמצאים במצב שיכולים לשנות את התופעות האלו, את כל התהליך הזה שצריך להתגלגל עכשיו, ברך וטוב, בהבנה ובהרגשה, בהשתתפות של כל העמים, כמו שכתוב בישעיהו הנביא, שהעמים לוקחים את כל בני ישראל על כתפיהם ומביאים אותם לירושלים, לבנות את בית המקדש השלישי. אנחנו יכולים כך להגיע לזה, או חס ושלום בדרך ייסורים, שזה גם יתקיים לפי ישעיהו, אבל זה כבר אחרי המכות.

ערן: אני מצטער שאני מתעקש, אבל מה הצופה שלנו שיושב עכשיו בבית קשור לעניין הזה, הוא רואה את זה כתהליכים גלובאליים שקורים בהם כל מיני דברים.

זה קורה עם כל אחד מאיתנו ואף אחד מאיתנו לא יכול לברוח מזה. אף אחד לא יכול לשבת סתם בבית בשקט, הוא צריך בכל זאת להשתתף בתהליך הזה וזה אך ורק על ידי לימוד חכמת הקבלה.

על ידי זה אנחנו מעוררים אורות גדולים מלמעלה ועל ידי זה האורות האלה משפיעים ומשנים לנו את כל הסדר בעולם הזה. אנחנו על ידי זה גם מתחילים להראות אור לגויים והם כבר מתחילים לראות שלא סתם הם אומרים בצדק שאנחנו אשמים בכל הבעיות בעולם, כי אנחנו לא מביאים את המאור המחזיר למוטב.

ה"זוהר" כותב, שבזה שאנחנו לא מאירים את העולם הזה ולא מביאים לו אור, לכן הם מרגישים בתת ההכרה שאנחנו המיקוד של כל הרע בעולם. וכתוב ב"זוהר", שאחרי חורבן בית המקדש אנחנו נמצאים בטומאה ועד שלא נעלה שוב לגובה של בית המקדש אנחנו הקליפה, הטומאה, הכוחות הרעים שבכל האנושות. ורוצים או לא רוצים זה כך, ועלינו לקרוא טוב מה שכתוב.

ולכן אומות העולם שמאשימים אותנו הם צודקים בחלקם ואנחנו צריכים מהר להתעורר. אנחנו צריכים להבין שהמפתח אצלנו, הכדור אצלנו ואנחנו יכולים לשנות את המציאות לטוב וזה תלוי בנו כי המפתח דווקא אצלנו.

באומות העולם לא תלוי כלום, הם נמצאים ככוח ביד היוצר, ביד הבורא, והכוח הזה לוחץ עלינו עד כדי כך שאנחנו נתחיל לתקן את עצמנו ואת העולם. אבל לאומות העולם אין בחירה חופשית הם רק מבצעים את פקודת הטבע. ולכן כשאני מסתכל על מה שהם עושים, אני רואה בזה לצערנו יד השם, שבצורה כזאת חייבת להגיע אלינו וכך היא מחייבת אותנו בתיקון. והיא לא יכולה בצורה אחרת להתייחס אלינו כי אנחנו לא רוצים לשמוע, אנחנו בעצמנו לא רוצים

ערן: אבל אותו איציק שיושב עכשיו מול המסך, הוא רוצה לשבת לראות.

בבקשה, שיהיה דבוק לערוץ שלנו, שיהיה דבוק לספרים האלה, שיתחיל להבין בשביל מה ולמה זה קורה.

ערן: ואז מלחמת גוג ומגוג תעבור?

תעבור בצורה ההכרתית, יפה, קלה לכל העולם, כי בסופו של דבר "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גודלם". הבית השלישי הוא לכולם, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".⁷

ערן: בוא נמשיך לחלק השני של הטקסט ונחזור לעוד כמה היבטים של העניין הזה.

קליפ: "{ס}  ו ויגדל עון בת-עמי, מחטאת סדם:  ההפוכה כמו-רגע, ולא-חלו בה ידים.  {ס}  ז זכו נזיריה משלג, צחו מחלב; אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם.  {ס}  ח חשך משחור תארם, לא נכרו בחוצות; צפד עורם על-עצמם, יבש היה כעץ.  {ס}  ט טובים היו חללי-חרב, מחללי רעב:  שהם יזבו מדקרים, מתנובת שדי.  {ס}  י ידי, נשים רחמניות--בשלו, ילדיהן; היו לברות למו, בשבר בת-עמי."

ערן: בטקסט הזה יש דברים מחרידים, נשים רחמניות בשלו את בניהן.

זה כתוב על מה שעלול לקרות.

ערן: נדבר על התאריך, בתשעה באב היה חורבן בית ראשון, חורבן בית שני, חטא המרגלים.

הרבה השמדות, גם באושוויץ זה היה בתאריך קרוב. נדמה לי שגם הפוגרומים ברוסיה היו בתאריכים האלה.

ערן: האם צריך לפחד מתשעה באב?

תשעה באב זה שורש לרע בזמן. יש שורש לרע במקום, שורש לרע בזמן ושורש לרע בכללות המציאות, יש הרבה מיקומים, אז תשעה באב זה שורש כזה. כמו פורים שזה שמחה.

ערן: אז ממש צריך לפחד.

אנחנו לא צריכים לפחד, אין בכלל שום פחד. יש תהליך שבו הטבע חייב להביא אותנו למצב המושלם. בתהליך הזה אנחנו חייבים לרכוש את כל האגו שלנו ולתקן אותו לטוב. זה שהאגו התגלה, על זה אין ספק.

ערן: רואים את זה.

כן, בעולם שלנו הוא נגלה די ומספיק.

ערן: אנחנו קרובים מאוד לנשים רחמניות בישלו את בניהם.

זה אפילו קורה לפעמים.

ערן: קורים דברים דומים.

מה שכן נשאר לנו זה תיקון, לגלות שאנחנו יכולים לתקן את זה. אבל לגלות את זה אפשר רק על ידי חכמת הקבלה. כי חכמת הקבלה מתקנת את היצר הרע שלנו, הופכת אותו ליצר טוב. העולם הגלובלי, המשבר הגלובלי, הקשר בינינו שמתגלה, כל זה מחייב אותנו להתקשר בינינו, ותורת הקשר בינינו היא חכמת הקבלה. לכן אנחנו צריכים לגלות אותה לכל העולם, וללמד את כל האנושות איך להתקשר גם במשפחה, גם בחברה האנושית, גם בתוך המדינה וגם בין המדינות, סביב כל כדור הארץ בכל הציביליזציה הכללית שלנו. רק חכמת הקבלה יכולה לתת כוח, כי זה כוח עליון, מעל האגו שלנו שמפריד בינינו.

ערן: ללמד את האדם להתקשר?

להתקשר לאחר בצורה נכונה, לא כדי לנצל אותו. זה אפשרי רק באור, כשמתגלה הבורא, אז אתה רואה את המערכת האדירה, את המנגנון הזה שקושר אותך מכל וכל, שאתה תלוי בכולם וכולם בך ואין לך לאן לברוח. הראיה הזאת מחייבת אותך כבר באמת לתקן את עצמך, להתחיל להתחשב בכולם, להגיע למצב "ואהבת לרעך כמוך", כי אתה מרגיש שאתה קשור אליו ממש בחבל הטבור. אבל זה רק על ידי גילוי הקבלה.

לכן אנחנו צריכים מהר מאוד לגלות אותה, בצורה כזאת שאנשים יקבלו אותה, ירצו אותה, יבינו שבה תלוי כל העתיד הטוב שלהם.

ערן: דווקא חכמת הקבלה אתה אומר.

כי היא מגלה את הבורא, את הכוח העלון, ואז אתה נכנע, אז אתה מבין שאין לך ברירה. לפני זה האגו שלך חוגג, הוא לא מסכים לכלום, אלא "נשתה ונאכל כי מחר נמות", לא אכפת לו כלום, עד כדי כך הוא מוכן לסגור את העיניים.

ערן: כמו שקורה היום, כך כמעט כולם חיים. חוץ מאלה שבאמת נכנסו לתוך העניין הזה של גילוי חכמת הקבלה.

אני רוצה לשאול על ירושלים, על המיקום הפיזי של העיר.

לשם כך צריך ללמוד על כל העולם, על היקום, על מערכת השמש, הירח וכדור הארץ, למה שלושתם כך מתחברים ביניהם, למה אנחנו מתקיימים בתוך מערכת זמן ומקום. למה דווקא כדור הארץ, למה הוא כדור, איפה ארץ ישראל בתוך היבשות האלו, למה המקום מיוחד, וירושלים. למה היינו צריכים לכבוש את ארץ ישראל ולהתיישב בה בצורה מיוחדת כזאת.

ערן: האם יש קשר פיזי להר הבית אבל לקדושה?

כן. אבל אחרי חורבן בית המקדש אנחנו צריכים לתקן את המקום הזה ואת עצמנו כדי שזה יהיה המקום הקדוש.

ערן: אם כתוב "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני, תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי"⁸, מה זה אומר?

זה אומר שאנחנו נפלנו מהגובה הזה, אנחנו לא נמצאים בקדושה, לא בקדושת ירושלים, אלא הכול חורבן. אנחנו לא תיקנו אותו שיהיה מקום קדוש, אנחנו לא קדושים ואין קדושת הארץ. אנחנו צריכים להביא את הדברים האלה לגובה של אהבה והשפעה.

ערן: אין שום קדושה?

לא, אין כלום. אנחנו נמצאים בחורבן, אנחנו נמצאים בגלות, צריכים לפרש נכון מה זה נקרא "גלות". נקוה שאנחנו סוף סוף נגיע להרגשה הזאת, והרגשה הזאת תחייב אותנו להגיע לתיקון. נגיע לארץ ישראל שלמה, יפה, טובה, פורחת, ו"ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".

(סוף השיחה)

---

1. מגילת איכה, פרק א'↩

2. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל, ע"ב(↩

3. "כי-כולם ידעו אותי למקטנם ועד-גדולם" (ירמיהו ל"א, לג)

   ⁴ ויקרא יט, יח↩

4. "ויאמר:  אדני יהוה, במה אדע כי אירשנה. "(בראשית פרק טו פסוק ח)↩

5. "ויאמר לאברם, ידע תדע כי-גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום, וענו אתם--ארבע מאות, שנה." (בראשית פרק טו פסוק יג) ↩

6. "ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה" (ירושלמי, סדר נשים, נדרים, פרק ט(↩

7. "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" (ישעיה נ"ו, ז(↩

8. "אם-אשכחך ירושלים-- תשכח ימיני. ו תדבק-לשוני, לחיכי-- אם-לא אזכרכי: אם-לא אעלה, את-ירושלים-- על, ראש שמחתי"(תהילים, פרק קלז, ה)↩