השלב הבא: מתעמקים בלשמה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.03.2025 – אחרי עריכה
דודי: אומר בעל הסולם, "האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.
ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו."
רואי: כותב בעל הסולם ב"שמעתי" ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?".
"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.
ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי. נמצא, שדוקא בזמן שהוא רואה, שאין מה לקוות שגופו יסכים מצד עצמו לעבוד לתועלת ה', אז התפלה שלו יכולה להיות מעומק הלב. ואז נתקבל תפלתו."
כתוב לעניין.
דודי: איך כל רגע להיכנס לתפילה? לכל רגע יש את התפילה שלו.
כן.
דודי: איך לחפש את התפילה של הרגע, איך כל רגע להיות בתפילה? איך לא להגיע למצב שהאדם כבר זקוק ואז הוא מתפלל, או שהוא בנקודת שיא של התפעלות ואז הוא מודה, אלא גם ברגעים השקטים, הפשוטים הוא מעלה תפילה?
שישמע את עצמו. שישמע את עצמו ואז יראה עד כמה הוא זקוק לתפילה.
שמעון: אבל רוב הזמן אני מרגיש שאני מנותק מזה, איך אפשר באמת להתקרב לזה? כי אני מרגיש שאני כל הזמן בנתק.
רואי: למה הגוף לא מסכים להשפעה?
זה הטבע שלו, הוא הפוך, הוא רוצה רק קבלה.
רואי: איך תפילה הופכת את הגוף והוא פתאום מסכים להשפיע?
האדם פועל נגד הכוח של הגוף ודורש שהגוף ירצה השפעה, ואז כל פעם, מפעם לפעם, הוא יכול לצרף לבקשה שלו את התפילה.
רואי: אם הגוף רוצה להשפיע זה נקרא השפעה?
אם הגוף רוצה להשפיע אז כן.
רואי: זה כבר לא נקרא קבלה עבור הגוף?
לא.
רואי: במה זה שונה מזה שהטבע של הגוף רוצה לקבל, אם הוא פתאום רוצה להשפיע?
זה ההיפך מהטבע.
רואי: על אף שזו פעולה רצונית זה לא יחשב לקבלה?
לא.
רואי: והתפילה גורמת לזה שהגוף פועל בהשפעה בלי התגברות או שתמיד תהיה התגברות?
היא גורמת לכך שהגוף פועל בהתגברות.
רואי: הוא עדיין נפעל בהתגברות?
כן.
רואי: אז התפילה נותנת כוח לפעול בהתגברות להשפעה?
כן.
דודי: כשהאדם נכנס ללשמה הוא כבר בהשפעה.
כן.
דודי: על מה התפילה שלו?
להישאר במצב כזה.
דודי: זה לא קבלה?
לא, זה לא קבלה, למה?
דודי: כי הוא רוצה להישאר במצב הזה.
אז מה? הוא רוצה להשפיע, הוא רוצה לתת, אין לו שום רצון חוץ מזה.
דודי: אז מה ההתגברות במצב שהאדם כבר נמצא בהשפעה, על מה הוא מתגבר שם?
על איזה מצב של האדם אתה מדבר?
דודי: כשהוא כבר נכנס לרוחניות. מה יש שם, על מה הוא מתגבר שם? לפני שהוא ברוחניות הוא כל הזמן צריך להתגבר.
גם שם הוא מתגבר על ההשפעה יותר ויותר.
דודי: זאת אומרת, לפני רוחניות ואחרי כניסה לרוחניות העבודה היא אותה עבודה?
כן.
דודי: האם לא משתנה העבודה כשהוא כבר נכנס למרחב הרוחני, הרי הוא כבר פועל בהשפעה?
תלוי באיזה מרחב רוחני הוא נמצא.
דודי: האם אותם אלמנטים נמצאים שם, התגברות, תפילה?
כן.
דודי: לפני שבועיים היה לנו כנס בנושא "מתחברים ללשמה", ואמרת בסופו שהשלב הבא שלנו הוא להתעמק בלשמה, להמשיך בנושא. זה לא שיש לנו עכשיו נושא חדש שיבוא, אלא זה אותו נושא, רק אמרת, תמשיכו עוד פנימה.
כן.
דודי: מה זה להתעמק בלשמה?
שאתה רוצה להישאר בזה לעולמים.
דודי: מה המשמעות של זה בפועל מבחינת העבודה בעשירייה, העבודה בקבוצה, יש משהו אחר?
לא, אין משהו אחר, זה תמיד להחזיק את עצמו בלשמה.
דודי: מה זה אומר, במה צריכה להיות תשומת הלב של האדם כשהוא רוצה להתעמק בלשמה?
הוא רוצה לחפש ולמצוא בתוך עצמו כוונות, מחשבות, רצונות שהם כולם ידחפו אותו עוד יותר ללשמה.
דודי: בעוד כחודשיים, במאי יש לנו כנס, מה אתה מרגיש שצריך להיות הנושא שלנו, כדי שיהיה לנו קל לכוון את עצמנו לשם, להכין את עצמנו בשיעורים, במפגשים לאיזו נקודת יעד מסוימת, מהי היא צריכה להיות?
אנחנו צריכים לכוון את עצמנו לכך שבכנס בחודש מאי כולנו נהיה מחוברים ולא נרצה כלום חוץ מזה שכולנו מחוברים ובמרכז החיבור שלנו נהיה כאחד.
דודי: מחוברים כאחד.
מחוברים כאחד.
דודי: ואיך זה קשור ללשמה?
אז כל הכוונות שלנו יהיו לשמה.
מושי: אני מבין ש"לשמה" זו פעולה שאין בה קבלה לעצמי, אלא היא למען הבורא או למען החברים. ואם נאמר הכנתי ארוחה, אז זו פעולה שעליה אני יכול 'להלביש' כוונה כי עשיתי אותה עבור החברים, עבור הבורא, זאת אומרת שיש לי אפשרות לבדוק, כי כשאני עושה משהו למען מישהו זה ברור לי.
אבל איך אני יכול לבדוק אם אני יושב בחדר ולא עושה פעולה. על מה אני עושה אז כוונה? איך אני יכול להיות כל יום בלשמה?
לכן כתוב "תפילה ללא כוונה - כגוף בלי נשמה"1.
מושי: אז חייבת להיות פעולה?
כן.
מושי: איזה סוג של פעולה?
סוג השפעה.
מושי: כאשר אתה מלמד את חוכמת הקבלה לאלפי אנשים שגם ישמעו אותך עוד שנים רבות, אז ברור שיש לך כוונה, אבל כאשר באותן שעות שאתה לא מלמד ויושב בחדר שלך ללא פעולה, אז איך אתה יכול להיות בלשמה? ואם אתה לא בלשמה אז אתה לא מחובר לבורא. השאלה היא איך להיכנס ל'לשמה' כאשר אתה לא עושה פעולה?
אז אם האדם רוצה להגיע ללשמה הוא צריך לעשות כך שכל הפעולות שלו יהיו בעל מנת להשפיע, לשמה.
מושי: אבל אם הוא לא עושה פעולה? 'על מנת להשפיע' זו הכוונה בכל הפעולות שלו, אבל אם הוא יושב בחדר ולא עושה פעולת השפעה, אלא אוכל, רואה טלוויזיה וכן הלאה, או שבזמנים כאלה הוא מנותק ולא יכול לעשות?
אין מה לעשות אם בפנימיותו הוא לא רוצה שהפעולות שלו יהיו מכוונות ל'לשמה', לבורא, אז זה כמו ריק.
מושי: הבורא שולח לאדם כל מיני מצבים אפילו בלי קשר לעשירייה והוא נמצא בכל מיני פחדים. האם להסכים ולקבל את זה מהבורא זה נקרא גם לשמה? אם אני רוצה באמת להצדיק את הבורא ולהסכים איתו, ואני משתדל לעשות את זה בכל מצב.
כן.
מושי: האם אני גם יכול להרכיב על זה כוונה?
כן.
מושי: האם לזה אני כבר לא צריך לעשות שום פעולה כי אני לא מכין סעודה למען חברים, ואני לא מלמד ולא עושה כל פעולה ברורה שעליה אני מרכיב כוונה אלא פשוט מגיע מצב, איזו ידיעה לא נעימה, ואז אני מנסה להצדיק את הבורא ואני באמת רוצה שזה לא יהיה על חשבוני, האם זה גם יכול להיות 'לשמה'?
כן.
מושי: ואם אני עדיין לא מצליח להצדיק?
אם אתה לא מצליח להצדיק אז אתה לא נמצא בלשמה.
אילן: האם פעולה שהאדם עושה חייבת להיראות? אבל אם אדם יושב וחושב ומלביש כוונה על מחשבה שלו, מחשבה וכוונה, אז זו פעולה שאין לה ביטוי חיצוני, כי היא לא במעשה, אבל הוא נמצא ממש בעבודה פנימית.
נמצא, נו אז מה?
אילן: אז האם אני יכול לשבת ולראות טלוויזיה או לא משנה מה אני עושה, אלא מה כוונה שלי, איפה המחשבה שלי? לא לכל פעולה שנעשית לשמה יש ביטוי חיצוני, זה יכול להיות משהו פנימי לגמרי.
אז המחשבה היא קודם כל איזה יחס פנימי, וזה גם יכול להיות באופן חיצוני.
דודי: אז בכל מצב אדם יכול לעשות כוונה?
כן.
שמעון: נניח כשאנחנו יושבים כעשירייה מולך בשיעור בוקר ואני כביכול מתפלל שהבורא יעזור לחברים להתקדם לזה ממש, זו גם פעולה?
ודאי שזו פעולה.
שמעון: בגלל שיש כוונה?
כן.
שמעון: אם בכל מצב שאדם עובר הוא חושב על החברים ועל הבורא, זו בעצם פעולה עם כוונה?
כן.
ולאד: בעל הסולם כותב "כל מחשבה דקה מן הדקה מגיעה לאדם מהבורא"2. זאת אומרת שאם אדם כביכול חוזר לבורא עם כל מחשבה, אז הוא נמצא כל הזמן עם הבורא, זה נקרא השפעה?
כן.
מושי: יש הרבה סוגים של השפעה כמו בעולם שלנו. אני יכול להכין ארוחה לחברים ואני יכול להגיד מילה טובה לחברים ולשמח אותם. אלה דברים שונים, ארוחה זה דבר אחד ולשמח חבר זה דבר אחר. אז כך גם ברוחניות, כשאני מלמד ומרכיב כוונה כזו שאני מלמד למען הבורא, או כשאני פשוט נקלע למצב רע כי כך אני מרגיש ברצון לקבל, ואני מצדיק את הבורא, האם זה גם השפעה?
כן.
מושי: מה הכוונה שאנחנו רוצים להשפיע לבורא, מה אתה יכול להשפיע לו? לקבל ממנו ולהסכים על כל דבר שאתה מקבל זה כבר השפעה, בזה אתה משפיע?
כן.
דודי: האם יש פעולה מסוימת שדווקא היא נעלה על כל הפעולות? נניח כשאני מלמד, האם יש הבדל אם אני מלמד ומרכיב על הפעולה הזו כוונה על מנת להשפיע, ובין כך שאני אשב לבד מול הטבע עם עצמי או צופה בטלוויזיה או עושה פעולת הפצה, האם יש הבדל בסוג ההשפעה הזה, או שזה לא משנה כי עצם המחשבה וההתעמקות הפנימית, זה מתחיל באדם, בתוך האדם?
כן.
מושי: האם אין הבדל בין שאני יושב ומתבונן באיזה הר כשאני לא יודע איזו תועלת תצמח לאנושות מזה, או שאני עושה משהו למען האנושות, נניח מלמד או משהו כזה? אומנם שבשני המצבים אני עם אותה כוונה למען ה'.
אתה יכול לשבת כאילו מול הבורא ולרצות שהכוונות שלך יעברו ויפעלו מהבורא על החברים שלך כך שהם יתקרבו ביניהם וייפנו לבורא.
מושי: אני יושב על פסגת ההר, חושב על החברים שהם יתחברו, שהבורא יתגלה להם, וזו פעולה שווה לזה שאני מול מיליון אנשים בערוץ טלוויזיה ומסביר להם מהי חכמת הקבלה ומרכיב על זה כוונה.
אין שום הבדל.
דודי: אתמול קראנו מאמר ב"שמעתי" "מהו סמכין בתורה". כדי להבין איך זה עובד. כמתפשט אור באדם, מאיפה אדם מקבל את אור התורה?
במחשבות ובכוונות.
דודי: אם אני מסתכל על זה כמו על תהליך היררכי של התפשטות האור לאדם, אז זה במחשבות ובכוונות, אבל מאיפה זה הגיע קודם, האם זה הגיע דרך החברים, דרך הרב, דרך המקורות, ישירות מהבורא? איך להסתכל על זה?
זה מגיע מהבורא.
דודי: ישירות מהבורא לאדם.
כן.
דודי: איפה פה החברים, הרב, הספרים?
אם יש, אז יש, אם אין, אז אין.
דודי: כשמתפשט באדם אור, מה הוא אמור לעשות עם מה שהוא מרגיש, האם הוא אמור לפעול?
לא הבנתי.
דודי: כשאדם מרגיש התעלות כלשהי, מרגיש קרבה לבורא, מה הוא צריך לעשות?
אם אדם מרגיש איזו התעלות פנימית, אז הוא צריך לפנות לבורא מיד עם התפילה שלו.
דודי: להחזיר את זה. איפה החברים פה?
אם אפשר, אז הוא מעביר את זה דרך החברים. ועם הבורא, עם החברים והוא בעצמו, כולם נכללים בכוונה שלו.
דודי: התגובה המידית היא קודם כל לבורא, לא לחברים, לעשירייה.
לא.
דודי: לבורא.
כן.
ולאד: אם הוא יכול אחר כך לכלול את החברים, את העשירייה שלו, אז זו תהיה תפילה שלמה יותר, כן?
כן, ודאי.
ולאד: אם אני מושך את העשירייה שלי תמיד איתי, אז זה משלים את הכול. ואם לא, אם אני שוכח?
אתה שוכח, אז מה?
מושי: אבל אמרת שאי אפשר להתייחס לבורא אלא אך ורק דרך עשירייה, וגם הבורא מתייחס אליך דרך עשירייה. אני לא יכול לשבת על פסגת ההר ולחשוב על הבורא שאני רוצה לעשות למענו משהו, אלא זה תמיד צריך להיות דרך עשירייה. מה זה דרך עשירייה? שאני מתכוון שהחברים יתחברו, שלהם יהיה שמח. האם אי אפשר אחרת לבטא יחס לבורא, או שיש דרכים לבטא יחס לבורא גם בצורה ישרה?
אפשר.
מושי: כי אמרת שזה רק דרך עשירייה, אי אפשר להתייחס לבורא ישירות.
דרך החברה זה בטוח.
מושי: דרך החברה זה בטוח, אבל יש גם אפשרות לא דרך החברה.
כן.
מושי: מה זאת אומרת לא בטוח? אני רוצה שזה יהיה בטוח.
דודי: יש שני מסלולים, יש מסלול ישיר מהאדם לבורא, ומהאדם לחברים ולבורא.
כן.
דודי: האם האדם יכול לשלוט בזה?
אדם יכול לשלוט.
דודי: ועדיף דרך החברה לבורא.
כן.
מושי: איך זה יכול להיות? אתה כל הזמן הסברת שרק דרך החברים, שאין כזה דבר קשר ישיר עם הבורא.
דודי: פתחת פה קיצור דרך, אני לא צריך אותם בעצם, אני יכול ישר לפנות אליו.
מה, לא שמעתם את זה ממני?
דודי: האם אפשר לפנות לבורא ישירות שלא דרך החברה?
כן.
דודי: בשביל מה אני צריך את החברים אם יש לי ישירות את הבורא? מה אני צריך לעבור דרך המזכירה שלו בשביל להיכנס ללשכה של המנכ"ל? אני אכנס ישירות אליו וזהו, יש פתח.
כי אתה לא תחזיק בזה.
דודי: כי לבד אני לא אחזיק.
כן. אבל על ידי החברים שנמצאים סביבך, יחד איתם אתה יכול להגיע לעשות נחת רוח לבורא.
רואי: אנחנו כל הזמן קוראים שאם אדם מבקש בצורה ישירה, אז הוא "גורם חורבן לנפשו", לכן הוא צריך לבקש על הזולת, כל הזמן דרך החברה.
אם כן.
שמעון: עכשיו יש לנו סעודה ביחד, אז כל הזמן עליי לבקש מהבורא שהחברים שלי יתקרבו אליו.
כן, שכולנו נהיה יחד כמה שיותר צמודים ושהבורא יהיה באמצע.
רואי: מה הוא עושה באמצע?
מחבר אותנו, ואנחנו דרכו יכולים להשפיע מעצמנו אליו.
מושי: זה חוק פיזיקה, לכן אני לא מבין. אנחנו מרגישים את הבורא לפי חוק השתוות הצורה, נכון?
כן.
מושי: אני יכול להשוות את הצורה, וצורתו היא השפעה.
כן.
מושי: אני צריך להיות גם בהשפעה. הביטוי שלי, ההשפעה שלי יכולה להיות רק בחברה. אם אני משפיע לחברים, אז בטוח אני מגיע לאותו תדר שמשדר הבורא, ואז אני יכול להרגיש אותו באותה מידה שאני משפיע לחברים. איך אני יכול פתאום להשפיע לבורא לא דרך החברים?
לחשוב, "הכול במחשבה יתבררו".
מושי: לחשוב על הבורא?
כן.
מושי: זה ברור שאתה לא יכול להחזיק בזה.
למה ברור?
מושי: כי מה זה להשפיע לבורא? זה להשפיע לבריות שלו, לחברים, זה מובן. אם אני משפיע לחברים, אז זה היינו הך, הוא אומר שלהשפיע לחבר ולהשפיע לבורא זה היינו הך.
כן.
מושי: איך אפשר להשפיע לכוח הטבע? או שאנחנו מדברים על רמות. יכול להיות שיש מקובלים שהם כבר נמצאים בהשגה, אז הם באמת יכולים להשפיע לבורא בלי חברה.
כן.
מושי: אולי אפשר להגיד שאנחנו שנמצאים בתקופת הכנה, אז זה רק דרך חברים, או שלא נכון להגיד כך? אם מקובל נמצא בהשגה, אז כנראה שהוא כן יכול להיות בקשר ישיר עם הבורא ולהשפיע לו, לקבל ממנו בלי קשר לחברה. בן אדם שנמצא בתקופת הכנה, האם הוא גם יכול להשפיע לבורא בצורה ישירה או שרק דרך חברים?
הוא גם יכול להשפיע לבורא בצורה ישירה.
מושי: האם הבורא משפיע עלינו ישירות או תמיד דרך העשירייה, דרך חברה אנושית?
איך שהוא רוצה.
מושי: כלומר יש לו דרכים גם להשפיע בצורה ישירה בלי קשר לעשירייה.
כן.
רואי: האם יש רגע בחיים שהבורא לא משפיע על האדם?
הוא מנתק את האדם.
רואי: אבל הבורא הוא תמיד כמו קרן אור על האדם, כן?
כן.
שמעון: כשהוא מנתק אותו, האם זה גם לטובתו?
אלו החשבונות שלו.
רואי: כשאדם נכנס ללשמה, עובר ללשמה, האם הוא יודע שזה קורה?
כן.
רואי: בכניסה, באותו רגע הוא בהכרה.
כן.
דודי: כשאדם משפיע לבורא, האם הוא בהכרה לזה שהוא משפיע לבורא, או שיכול להיות שהוא אפילו לא יודע שהוא עושה איזו פעולה?
כן ולא.
ולאד: הרב"ש פעם אמר שכל אדם בעולם נמצא בהשפעה לבורא, הוא פשוט לא יודע את זה.
כן.
תלמיד: ומגיע הרגע שהאדם יודע שהוא נמצא בהשפעה לבורא, מרגיש אותו.
כן.
מושי: האם בדיקה שאני משפיע לבורא יכולה להיות בזה שאני שמח ונהנה?
לא, יש אנשים ששמחים ונהנים ללא שום קשר עם הבורא.
מושי: אני מדבר על זה שאדם משפיע, האם הוא יכול להשפיע לבורא ולא ליהנות מזה, לא להיות שמח מזה, אם הוא בהכרה, אם הוא מבין שהוא משפיע? האם זה תמיד מלווה בהנאה, תענוג ושמחה?
כן.
מושי: נגיד בעולם שלנו אם אני אוהב מישהי ואני משפיע לה, אז אני בטוח נהנה, אין דבר כזה שאני לא נהנה, מכל פעולה שאני עושה למענה אני נהנה, זו בדיקה.
כן.
מושי: וככל שיש לי הזדמנות לעשות, כך אני נהנה יותר, אני מחפש את ההזדמנויות האלה. המצב שתיארתי כמו גבר שמאוהב באישה ועושה למענה הכול ונהנה מכל פעולה, האם זה דומה ליחסים בין נברא לבורא?
לא הבנתי.
מושי: גבר שאוהב אישה, מכל דבר שמזדמן לו לעשות למענה הוא נהנה מאוד, הוא מחפש הזדמנות לעשות משהו, ופעולת ההשפעה מלווה בתענוג ושמחה. האם זה דומה ליחסים בין נברא לבורא?
כן.
מושי: כלומר גם נברא שעושה משהו למען הבורא, אם הוא באמת עושה למענו, אז הוא נהנה.
כן.
דודי: אתה אומר שאנחנו צריכים לבקש עבור החברים שלנו שכולם יהיו מאוחדים כאחד. על מה אתה מבקש, מי המעגל שאתה מבקש עבורו, האם התלמידים שלך, עם ישראל, האנושות?
כן.
דודי: על כולם?
כולם שיכולים להיות מחוברים לבורא.
שמעון: האם אנחנו צריכים להתפלל על כל העולם שיגיע לבורא?
בעצם כן.
שמעון: לא מתחילים רק עם העשירייה, אלא כל הזמן להיות בתפילה שכל העולם יגיע לבורא.
כן.
(סוף השיחה)