"פרשת השבוע"

פנחס

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.05.2015 – אחרי עריכה

שמואל: אנחנו בפרשת השבוע, פרשת פנחס. החלטתי להתחיל בשאלות. מהי קינאה? מהי קינאה לה'? האם היא חיובית? מי הוא פנחס? מהי ''ברית שלום'' שה' נותן לפנחס? מדוע ה' מצווה להכות את המדיינים למרות שבני ישראל חברו איתם? מה זה ''העברים''?

הפרשה הזו היא המשך הפרשה הקודמת, כי פנחס מופיע בסוף הפרשה. זה המשך של כל הדברים יחד במטרה לשוות את ה' כנגדי תמיד, להפוך את הקללה לברכה, ולהצדיק את קיומו של הבורא.

התורה מספרת לנו באיזו הדרגה אנחנו צריכים לתקן את עצמנו מקללה לברכה, כמו שאמרת, מרצון לקבל האגואיסטי לרצון להשפיע, משנאה לאהבה, זו כל התורה כולה.

שמואל: "ואהבת לרעך כמוך".

כן.

שמואל: בפרשה הקודמת יש פעמיים י-ה-ו-ה, וגם אלוהים, מה ההבדל?

יש הרבה שמות. בסך הכול אנחנו מדברים על הכלי שלנו. כלי נקרא "רצון" שמקבל כל מיני צורות. בעולם שלנו, עכשיו, כל מה שאני רוצה, כול מה שאני רואה, כל מה שאני מרגיש, כל מה שאני מחליט, זה שאני חי ומה אני רוצה מהחיים שלי, מה קורה מסביבי, את כול זה אני מגלה בתוך הרצון שלי. חוץ מרצון אין כלום.

שמואל: יש רצון, וצריך לבנות כלי.

יש הבדל בין רצון לכלי. ''רצון'' זה כל המהות שלי. מתי אני אומר שהרצון שלי מסודר נכון? אם אני יכול בעזרתו לעבוד כך שאני רואה דברים אמיתיים, והרצון הזה לא סתם תופס משהו ממה שקורה מבחוץ.

שמואל: איך אני מזהה שזה דבר אמיתי ולא רצון רגעי?

כל התורה מלמדת אותנו איך אנחנו צריכים לכייל את הרצון.

שמואל: אתה תמיד נותן את הדוגמה שמכיילים את הרדיו.

נכון, לכוון את הרדיו. הכול תלוי איך אנחנו יכולים לכייל את כול החושים שלנו, ואז אנחנו רואים את הצורה הנכונה, האמיתית שיש לפנינו. אומרים, שאם אני באמת מכייל את כול החושים שלי בצורה נכונה, אז מה שאני רואה, אני רואה את עצמי. כל העולם בעצם נמצא בתוכי, אני מקבל אותו כך ומרגיש אותו כך. יוצא שכל התורה מדברת רק על התיקון הפנימי של האדם, "תיקון הלב" מה שכתוב בכל מיני מקומות.

לכן בצורה כזאת אנחנו צריכים להתייחס לתהליך שאנחנו עכשיו לומדים. למשל פרשת "פנחס". כשאנחנו בתורה מתקדמים מפרשה לפרשה, ממצב למצב, התורה מספרת לנו איך אנחנו כל הזמן מתקנים שכבה אחר שכבה את הרצון שלנו, את האגו שלנו, מקל לכבד. קודם שכבה קטנה, אחר כך קצת יותר גדולה, אחר כך עוד יותר גדולה. מה שתיקנו קודם זה כבר עוזר לנו להתייחס יותר נכון לאגו יותר עבה, יותר חזק.

שמואל: ואי אפשר בדרך אחרת.

לא. לכן כל התורה מסודרת בצורה מאוד מאוד עקבית, ואנחנו צריכים בצורה כזאת ללכת ולראות איך אנחנו מתקנים. בתורה יש לנו תכנית ברורה איך אנחנו מתקנים את עצמנו, ליד התכנית שאנחנו צריכים לבצע, איך אנחנו מזמינים את הכוח העליון, ''האור המחזיר למוטב'', שמתקן אותנו ומסדר לנו את כל ההבחנות האלה, ובאיזה קשר נכון בינינו.

שמואל: כל מה שאני צריך לעשות זה לבקש את האור המחזיר למוטב שיבוא לתקן אותי.

כן, אבל לבקש זה לא שאתה יכול סתם לשבת ולצעוק שאתה צריך את זה. אלא אתה צריך לעשות פעולות כאלו שבהכרח יזמינו עליהן את המאור המחזיר למוטב. אתה מגלה את הקלקול, מראה אותו, רואה אותו ולא מסכים עימו, ואז האור העליון משפיע על הקלקול והופך אותו למצב המתוקן, וכך בכל פעם. אנחנו עברנו הרבה, וכל פעם מגלים שאנחנו נופלים, עושים איזו עבירה. אבל לא שאנחנו עושים כרגע, אלא אנחנו מגלים את הדברים האלה שנמצאים אצלנו מכבר.

שמואל: הקלטת הוקלטה, התכנית הזאת כבר הייתה.

הקלקולים נמצאים. אתה עכשיו מנקה כאילו משהו מבחוץ, ואז אתה רואה קלקולים יותר עמוקים. אתה מתקן אותם ומגלה קלקולים תחתיהם עוד יותר עמוקים. וכך זה שכבות שכבות.

שמואל: היום כבר יש מצלמות שרואות את הפנים של הפנים, כמו אם אר איי. אבל פה אלו התכונות הפנימיות שאנחנו מחפשים, ואתה אומר שלתורה יש את הדרך להראות את השלבים איך יורדים למרתף הפנימי הזה על מנת לנקות אותו מהקלקולים שלנו, לזהות את הקלקולים.

כן. לכן כאן, חוץ מזה שמתקנים את התכונות הפנימיות של האדם, גם מתחילים לראות בצורה יותר ברורה את המפה של הנשמה. ארץ ישראל נקראת "נשמה". וכשאתה קורא בתורה שיש לכל שבט, לכל אדם מקום בארץ ישראל, אז אתה מתחיל לראות עד כמה מבנה הנשמה הוא כלי מאוד מאוד מדויק. הרצונות צריכים להיות בקשר הדדי מיוחד ביניהם, והם צריכים להתקשר יחד ולעבוד כולם בעל מנת להשפיע. ואז הרצון המורכב הזה, המאוד לא פשוט, שבסופו של דבר יתגלה אחרי החיבור, הוא יקַרא "ארץ ישראל", רצון שכולו מכוון לבורא.

בלי זה אין. זו לא גיאוגרפיה.

שמואל: בחלוקה של השבטים בארץ ישראל, יש שני שבטים שמבקשים להישאר מחוץ למה שנקרא גבולות ארץ ישראל.

כן.

שמואל: ומצטרף אליהם חצי שבט המנשה. תצטרך להסביר לי את זה.

לא.

שמואל: למה לא?

כי יש בזה מידת תיקונים וקלקולים גם לפרשיות שהיו. זה לא חשוב. הבעיה שלי בכול פרשה ופרשה, שאני רוצה להסביר את הדברים האלה ולהעביר אותם לרצונות.

שמואל: לא לפי מפה גיאוגרפית, אלא להסביר מה זו נשמה. כשאני מדבר עם אנשים אינטליגנטים שמוכנים לשמוע, ואני אומר להם שארץ היא מהמילה רצון, הם מסתכלים עליי "איך ארץ היא מהמילה רצון".

אם היינו עכשיו מגלים בתוכנו רצון מקולקל שעל ידו אני שונא מישהו והייתי עושה תיקונים, אז מתוך אותו רצון ששנאתי אותו אני מגיע עכשיו ממש לאהבה. אז אני מגלה שאותם אנשים שמילאו את הרצון שלי קודם, השונאים שלי בצורה גיאוגרפית, הם גם נעלמים מהגיאוגרפיה הזאת, והיינו מפנים את "ארץ ישראל". אנחנו מדברים על הכוחות שפועלים בעולם.

שמואל: בתוך האדם.

גם בעולם. העולם הוא העתקה. אנחנו כבר צריכים להתחיל להתייחס אחרת למציאות. אם אני רואה את המציאות הזאת כהעתקה מהפנימיות שלי, ואני מתקן את הפנימיות שלי, אז החיצוניות היא מיתקנת.

שמואל: בן אדם נורמלי שרואה אותנו עכשיו, במקום העבודה שלו יש מישהו שהוא שונא, הוא לא מצליח לראות למה ההוא עשה לו כך וכך. האם הוא עכשיו צריך לשבת בבית ולהגיד, "לא, אני דווקא אוהב את משה"?

לא, למה כך להגיד? אתה צריך בפועל לעשות את זה.

שמואל: כלומר להגיד למשה, "תשמע אני שונא אותך, ועכשיו החלטתי לשנות את היחס שלי אליך, ואני אוהב אותך משה".

לא, אתה לא יכול לאהוב אותו סתם, אלא אתה צריך לעשות כל מיני פעולות.

שמואל: אני אומר לו, "אני מבין שאתה כלי, שאתה לא אשם בזה, אתה בסך הכול ביצעת משהו שאמרו לך לעשות, בעצם פגעת בי והייתי אמור להתעורר".

אני לא מתייחס אליך כמו לבן אדם, אלא אתה איזו דמות לפניי שמשחקת מולי.

שמואל: כן. "אתה איזו נשמה, אני רואה שכנשמה אתה טוב, לא רצית להזיק לי, לא רצית לעשות שום דבר. בוא איתי לסדנה מצוינת בין שלוש לשש בבוקר, משהו יוצא מהכלל, אין דברים כאלה, נפגש שם". הוא מסתכל עלי, אם הוא חשב לשנוא אותי, אז עכשיו הוא שונא אותי עוד יותר. הוא כבר אומר, "הבן אדם ירד מהפסים, מה הוא רוצה ממני?".

אני הבנתי שלבד אני לא יכול, אני צריך קבוצה, אני צריך לקחת לפחות עוד בן אדם אחד איתי לתוך הקבוצה.

רצוי.

שמואל: עם עצמי אני אדבר עד מחר ולא יקרה שום דבר.

נכון.

שמואל: אני את עצמי מבין, ואנחנו מבינים וסגרנו את הדיל בנינו ואני מקובל ידוע.

כן.

שמואל: אני בא לחכמת הקבלה, האם פה אני מוצא את הפרטנרים שלי, רק מי שנמצא פה, או אני יכול לצרף לזה בן אדם ולהגיד לו, "אני רוצה להציע לך חברות, בוא תהיה חבר שלי"?

בְּמָה?

שמואל: באהבת הבורא, בהשתוות הצורה.

אתה צריך להתחיל מרחוק, אתה לא סתם מתנפל על האדם ואומר אהבת הבורא.

שמואל: איך להפיץ את זה?

אתה לא צריך להפיץ. חכמת הקבלה לא זקוקה להפצה ממש. אלא אתה צריך לגשת רק לאותם בני האדם שבאמת קשה להם בחיים והם מחפשים פתרון ולא מוצאים אותו. אז אתה מגיע אליהם ומתחיל לדבר.

שמואל: מה זה אומר קשה להם בחיים?

בינתיים קשה להם מכול מיני סיבות, מה שאתה רוצה.

שמואל: סיבות גשמיות.

כן. אנחנו לא מחפשים אנשים שמחפשים אמת, לא מדברים על אנשים שרוצים לדעת בשביל מה אני חי, למה העולם קיים, מה הטעם בחיי, איך אני אגיע לראות את האמת אחרי כל השקר הזה. איך יכול להיות שהטבע פיתח כל כך בחכמה את כל היקום הזה עם כדור הארץ ומה שיש עליו, כך שאינסוף לחכמה הזאת, לעומק שלה, ותראה בשביל הכול מתקיים. ודאי שלא יכול להיות דבר כזה. איפה הסוד של החיים לנו, של הקיום שלנו. לא יכול להיות שהגוף כל כך חכם, כל כך מורכב, ונמצא במערכת כזאת מורכבת, שאנחנו לא יודעים עליה אפילו אחוז אחד ממה שקורה לה, והכול קיים ללא תכלית. אני מרגיש על עצמי שאני דורש את התכלית הזאת. כי מה הם החיים שלנו? אני בהמה. חוץ מזה אם יש משהו ששואל את השאלה הזאת, אז אני רוצה לדעת.

אם בהמה לא יודעת בשביל מה היא חיה והיא לא שואלת, אז היא יותר שמחה ויותר שלימה ממני. אני בן אדם ששואל על מהות החיים שלי ולא מוצא שום תשובה, וממשיך לחיות. אני נמצא בצורה הרבה יותר מושפלת מכול בהמה.

שמואל: אני מסכים איתך, אני חש אותו דבר. ואז אתה שואל את השאלה, אבל השאלה היא אגואיסטית, כי אתה רוצה לשפר את מצבך. אתה רוצה תשובה, יש לך חיסרון ואתה רוצה למלא אותו.

לא. אתה שמגיע לשאלות האלה, ואם הן באמת שאלות אמיתיות, אז אתה מתגלגל למקום שבו לומדים חכמת הקבלה. ואז מסבירים לך שאתה לא מסוגל לדעת את הדברים האלה עד שתימצא באותה המערכת עצמה. אתה צריך להתעלות מעליה, זה לא שאתה זורק את העולם הזה, זורק את המשפחה, את עצמך, ועולה קילומטר שניים למעלה. אלא אתה צריך מבפנים לפתח הסתכלות על החיים, שהם לא מתוך היחסים האגואיסטים שנולדת איתם.

שמואל: אלא ממעוף הציפור.

כן.

שמואל: מזווית ראיה חדשה שלכאורה אין לי יכולת להגיע אליה בגלל שאני אגואיסט.

יש יכולת להגיע אליה, אם אתה נמצא בסביבה נכונה שעל ידה אתה יכול לפתח את החושים שלך.

שמואל: אני כבר אמרתי את זה, אבל אחזור להגיד כי השאלה הזאת מתחדדת לאור מה שאתה אומר. שייקספיר שאל את השאלות הקיומיות, "להיות או לא להיות", הרבה שנים אחרי שזה נכתב אצלנו בספרים, ומה התכלית שאליה אנחנו בעצם שואפים. הוא אמר "כל העולם במה". ואני מוסיף לזה, כל העולם במה הוא עסוק. אני עולה על הבמה, אז עליתי לבמה.

אתה שואל על התכלית.

שמואל: בדיוק, מהי התכלית?

אתה לא יכול לראות את התכלית בכלים שלך, בתכונות שלך, אתה רק יכול לשאול משם שאלה. להביא אותך למצב שאתה מיואש, שאתה נמצא במבוי סתום, שאתה לא יודע מה קורה.

שמואל: אני מרגיש שהחיים חולפים ובעצם לא עשיתי שום דבר.

יש הרבה כאלה, ובסופו של דבר כל העולם מגיע לאיזה קיר. עכשיו השאלה, איך אתה פותר את הבעיה? אז אומרים לך שכדי לראות מה יש מאחורי הקיר אתה צריך להתעלות, "להתעלות" זה אומר לקבל תכונות חדשות. אתה צריך לצאת מהבהמה שלך שכל הזמן חושבת על עצמה, להתנתק ממנה, ולהיות בלתי תלוי בבהמיות שלך.

שמואל: לתת לבהמה את מה שהיא צריכה, מים, לחם, את המינימום.

זרוק לה כמו שאתה זורק לכלב. והאדם שלך בינתיים צריך להתנהג לפי החוקים ההפוכים. אם אתה רוצה לצאת מהעולם הזה, לראות אותו ולהיות מעליו, אז יש לך את כל האמצעים לזה. תהפוך את כל האגו שלך לאט לאט במקום לטובת עצמך, לטובת הזולת. זה תרגיל, אל תדאג, אתה לא מפספס כאן כלום, שום דבר לא יקרה לך.

שמואל: אם אני נמצא בקבוצה שמתנדבת למען אנשים נזקקים, ופעם בשבוע אורז אריזות, לא על זה אנחנו מדברים.

לא. כאן מדובר על שינוי התכונות שלך.

שמואל: שינוי פנימי.

כן, ולא שאתה עושה כאן פעולות.

שמואל: השינוי הפנימי הזה יכול להיעשות רק על ידי קבוצה, השתייכות לקבוצה, לסביבה, לחברה.

כן.

שמואל: ואני צריך לבנות את החברה הזאת, זאת אומרת אני לא חייב לעזוב את מקום העבודה שלי, אני לא חייב לשנות את החיים שלי.

אתה מגדל בתוכך אדם, דמות כזאת מיוחדת, שדרכו אתה מתחיל יחד עם מה שיש לך להסתכל על העולם בעיניים הפוכות, ונהפוך הוא. זאת אומרת באהבה, בחיבור, לא לעשות רע לאף אחד, לא לזולת ולא כלום, אתה מתחיל לראות עד כמה שהתכונות שלך הן מתנגדות לזה ואתה משתדל ומבקש תיקונים על התכונות האלה שדווקא הן יתהפכו להיפך, ואז "עולם הפוך ראיתי", אתה מתחיל לראות את העולם בצורה הפוכה.

שמואל: עולם הפוך ראיתי בחיי.

כן. אתה מתחיל לראות איך הכול מקושר יחד, ואיך הכול מסודר. ודווקא כשאתה כך תתייחס לעולם, כל העולם הזה הוא יהפוך להיות כמו שאתה אומר, "עליזה בארץ הפלאות".

שמואל: פלאות, פנטזיה.

כן, אז אתה מתחיל לראות את ארץ הפלאות הזו.

שמואל: ארץ מהמילה "רצון", פלאות מהמילה "להתפלא" או "פלא" שבדבר. אני מחובר לזה, אני מבין את זה, זו אחת הבעיות שלי בשיחות איתך שאני מבחינתי רוצה לשתוק ולהקשיב לך, אין לי מה להגיד, אני מסכים איתך לחלוטין, אני מנסה לברר איך עושים את הדבר הזה. אבל ארץ ישראל זה בעצם בתוך המבנה הכללי של האדם, בתוך שבעים אומות העולם שמרכיבים את האדם, זאת הנשמה, נכון?

כן.

שמואל: ואנחנו בעצם פה בונים מבנה של נשמה, מפה שנקראת "ארץ ישראל" שהיא הנשמה.

כן.

שמואל: בני ישראל מקבלים את תכנית החלוקה.

כן, ואז הם בונים יחס נכון וחדש לארץ ישראל על ידי תכונה שנקראת "פנחס".

שמואל: שמחבר אותם ביחד.

שמחבר, וכמו שכתוב, שהוא מגן על בני ישראל. זאת תכונה כזאת.

שמואל: מה זו "נחלה"? יש לזה משמעות, כל אחד מקבל את הנחלה לפי גודלו היחסי, לפי חלוקה צודקת.

כי העולם שלנו הוא בהתאם לעולם העליון שמחולק לדומם, צומח, חי ומדבר, ולכן לכל אחד חייב להיות החלק שלו.

שמואל: בפאזל.

כמו ברוחניות גם בגשמיות, בתוך אותו פאזל, בתוך אותו הכלי האחד, רצון אחד, שפעם נחבר אותו יחד, וכל הרצונות יתחברו בצורה נכונה, ואז יהיה מצב שלם וארץ ישראל תכסה את כל הגלובוס.

שמואל: באוטופיה.

זו לא אוטופיה.

שמואל: כרגע אני מייצג את האסכולה שבאה ומדברת עם אנשים, ועוד פעם כשאני אומר להם שאין להם ארץ ישראל, ורצון ישר-אל, ואומר שאנחנו בכלל בבעיה בארץ ישראל הגיאוגרפית, אין לנו מפה ברורה, אנחנו ללא גבולות ברורים.

יש לנו גבולות.

שמואל: לפי הארץ המובטחת.

לא, אלו גבולות שדוד המלך צייר לנו אותם. כיבוש דוד אלו גבולות ברורים. אתה יכול לקחת את ספר "עץ חיים" של האר"י ושם בעל הסולם מספר את זה בחלק ט"ז בתלמוד עשר הספירות.

שמואל: כן אבל בתקופה הזאת אם אתה אומר להם בעל הסולם.

אתה לא צריך להסביר, אתה לא צריך להגיד לאף אחד. אלא ברגע שאתה משנה את התכונות הפנימיות שלך, הכול ישתנה.

שמואל: זאת מהפכה.

כל אומות העולם הן התכונות הפנימיות שלך, הן פתאום ישתנו ודווקא יתמכו בזה. אתה לא צריך להילחם עם אף אחד, זה מה שאנחנו כל הזמן לומדים כאן. רק התיקון הפנימי שלנו הוא יעזור לנו לסדר את כל הדברים מבחוץ, ועל זה פרשת השבוע גם מדברת.

בסוף הפרשה כתוב איך אנחנו צריכים לבנות את בית המקדש, איך אנחנו צריכים לסדר שם את כל הדברים, כל סדר העבודה בבית המקדש בימי חול, בשבת, בחגים, במועדים. הכול מדובר על האדם עצמו, איך הוא מסדר בפנים מתוך הרצונות שלו את הסדר הנכון והיפה כלפי כוח ההשפעה והאהבה שנקרא "בורא".

שמואל: מה זה "הר העברים"?

כתוב גם "הר נבו", שמשה לא יכול לעבור את גבולות ארץ ישראל, כי משה הוא כוח מיוחד מאוד שלא מגיע לו להיות בזה.

שמואל: יהושע בן נון מקבל.

כן, מקבל במקומו.

שמואל: התכונה הזאת של יהושע בן נון היא כן נכנסת לארץ ישראל.

כן.

שמואל: בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית, המדינית.

אנחנו נמצאים דווקא במצב מאוד מאוד טוב, כי עם ישראל בארץ ישראל מתחיל עכשיו לראות את האמת, שצריך להיות כאן באמת שינוי.

שמואל: זה מה שאתה באמת מרגיש?

כן.

שמואל: אתה חש את זה?

אני רואה את זה בייאוש שנמצא בעם, שהוא רואה שכבר לא יהיה לנו טוב במצבנו אם אנחנו ממשיכים כמו שאנחנו ממשיכים.

שמואל: אבל אנחנו ממשיכים בדרך שעשינו.

לא.

(סוף השיחה)