"פרשת השבוע"

פרשת "נח"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.06.08 – אחרי עריכה

גיל: אנחנו בשיחתנו השבועית על פרשת השבוע, והפעם אנחנו בפרשה השנייה בתורה, פרשת "נח", פרשה מעניינת מאוד, ציורית מאוד.

כתוב בפרשה, "וירא ה', כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבת לבו, רק רע כל-היום.  וינחם ה', כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-לבו."

זאת אומרת, אלוהים מצטער שהוא התחיל עם כל העסק הזה. הוא אומר, לָמה הייתי צריך את כל בני האדם האלו ש"אוכלים" לי את הראש?

כן. כביכול איך זה יכול להיות דבר כזה באלוהות, שלא רואים מראש, ולא צופים מראש מה יקרה.

גיל: איך הוא לא צפה מראש שהאדם יעשה לו כזה בלגן? למה הוא בא בטענות? נשמע שהוא קצת קטנוני פה.

כן, והאדם המסכן הזה אשם שעכשיו הוא עובר כל מיני מאורעות נוראיים כאלו. זה באמת לא הוגן.

גיל: זה לא מובן. איך צריך להבין את הפסוק הזה?

זו התפתחות שמחויבת להיות כך. אנחנו רואים שהיא מתדרדרת ומתדרדרת, ואנחנו עוד נִלמד בעוד כמה פרשיות, עד שנגיע לאברהם, שכל זה עדיין התדרדרות מלמעלה למטה. והיא נמשכת, זאת אומרת, האגו מתפתח, מראה את עצמו יותר ויותר. מלכתחילה הוא גם היה כך, רק עדיין לא היה נִגלה לאדם מיהו, ועכשיו הוא כבר מתחיל להתגלות, ובהתפתחות האדם נראה שהוא באמת רע.

זה דבר טוב, כי כמו שדברנו, "בראתי יצר רע, ובראתי לו תורה תבלין". זאת אומרת, למי שיש יצר רע, מי שמגלה שהוא רע, הוא זקוק כבר לאמצעי כדי לתקן את עצמו ולהגיע לדרגת האלוהות. אבל כל עוד לא נִגלה בו רע, הוא כביכול לא יכול להגיע לאלוהות, לכן ההתדרדרות הזאת היא לטובה, ומכוּונת.

גיל: כלומר ההתדרדרות הזאת היא תוכנית אלוהית. זו התוכנית הגדולה של אלוהים לגרש אותנו מגן עדן, ולתת לנו לב מלא כמו שנאמר - "כל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום".

כן.

גיל: אלוהים מצפה שהאדם יצמח לקראתו?

עוד לא.

גיל: עדיין לא?

עוד לא. אנחנו נמצאים בבירור הרע. מצד האלוהים נראה שהאדם כבר מתחיל לגלות את הרע, אבל כלפי האדם הרע עדיין לא נִגלה.

ובדיוק על זה כתוב בפרשת "נח". כתוב "נח איש צדיק תמים היה, בדרתיו", שאם היה בדורות האחרים, לא היה נקרא "צדיק", היה "רשע".

גיל: מה שנקרא "הכל יחסי".

כן, אבל בדור שלו הוא צדיק.

גיל: מה אנחנו יודעים על נח? כתוב: "וינחם ה'", וגם כתוב: "נח מצא חן בעיני ה'". יש פה עניין של אותיות נ' ח', ח' נ'.

כן.

גיל: אני רוצה להבין, מה זה "נח מצא חן בעינֵי"? גם אני רוצה למצוא חן בעיני אלוהים כמו נח.

במציאות הזאת שנקראת "נח", בתכונות האלו, "נח" זה אבטיפוס, באבטיפוס הזה שנקרא "נח" יש משהו שאיתו הוא יכול להתפתח הלאה, לגלות את הרע שבו, וגם לגלות את הכוחות הטובים, ולהתמודד זה מול זה, ולתקן את הרע על ידי הטוב, ולהגיע להיות כאלוהים.

גיל: מה זה "נח" בעצם, זה פוטנציאל לצמיחה?

כן.

גיל: זה מישור כזה, שיכול לעלות או לרדת?

כן. נח צריך עכשיו לעבור את ההתפתחות הזאת. מהי ההתפתחות? להגדיל מצד אחד האגו שלו.

גיל: דווקא להגדיל את האגו?

להגדיל.

גיל: דברנו בשבוע שעבר על לנסות לבטל את האגו שלנו.

לא, הוא עוד לא הגיע להכרת הרע. נח עדיין נראה צדיק, על אף שמצד האלוהים הכול כבר מושחת ואין שום דבר טוב.

גיל: מצד אלוקים הוא סוגר את ה"סוויטש" של העולם עוד רגע.

נכון.

גיל: "ויתעצב אל ליבו".

אבל יש אדם, בוא נגיד, שבו הכוחות האלו, החיובים והשליליים נמצאים בשילוב מיוחד, ואת האדם הזה צריכים עכשיו לקדם הלאה.

מה עושים עם האדם הזה? מכניסים אותו למבול מצד אחד, כמו בימינו נניח, אנחנו נמצאים בעולם שמתקדם למבול, במערכות החינוכיות, במערכת המשפטית, במשפחה, באקלים, באקולוגיה, בכל דבר שאנחנו רואים היום בעולם, אנחנו רואים בסופו של דבר מבול שבא עלינו.

גיל: מה זה "מבול", זה איזשהו שפע שאנחנו לא יכולים לעמוד בפניו?

"מבול" זה כוחות שליליים שפועלים עלינו, כי כמו שדברנו, בהתפתחות אנחנו צריכים כוח שלילי שידחוף אותנו, שיחייב אותנו לצאת מהמצב שלנו למצב טוב יותר. ואנחנו לא רוצים, כי מצב יותר טוב, הוא יותר טוב כלפי האלוהות. זאת אומרת, זה מצב של השפעה, של אהבת הזולת, של התפתחות פנימית של האדם לקראת הרוחניות, והאדם לא רוצה. ולכן מצד אחד מפעילים עליו מבול, "מים זדוניים" מה שנקרא.

גיל: פה מדובר גם על "ארובות השמים נפתחו וגם המים מתהום רבה" ("נבקעו כל-מעינת תהום רבה, וארבת השמים, נפתחו." בראשית ז', י"א). פרצו מים גם מלמעלה וגם מלמטה.

כן, מים מלמעלה ומים מלמטה. "למעלה" זה נקרא כוח השפעה, ו"למטה" כוח קבלה, ובשני הכוחות האלה יש לנו "חסדים". אבל החסדים האלה שהם כביכול "חסד", טוב, כשהם מחוברים לאגו, הם פועלים לרע. זה מה שמופעל על האדם כדי להכניס אותו לתיבה.

מה היא ה"תיבה"? התיבה היא כמו רחם, כמו איזו בועה כזאת, שאם אתה נכנס לשם, אתה נשמר. איך אתה בונה את הבועה הזאת? אתה בונה אותה כך שאתה רוצה להישמר ב"חסדים", ב"חפץ חסד", אתה רוצה להיות רק בהשפעה, רק בנתינה. אתה מוכן להיות עם כל החיוֹת, עם כל הדברים הרעים שיש לך, בשלום.

גיל: מה מסמלות החיות שם?

ה"חיות" אלה התכונות הפנימיוֹת של האדם. האדם מוכן לִחיות בכל התכונות שלו הרעות והטובות יחד, העיקר להיות בחסדים ובאהבה לכל העולם.

אם הוא שומר על עצמו בצורה כזאת, אז שום דבר לא יכול לפגוע בו. כוחות הטבע שבאים עלינו עכשיו נניח, על האנושות, אם היינו יכולים להתחיל להתייחס כך לכולם, ואנחנו לא צריכים לנצל את הזולת, אלא להתייחס אליהם כנח, אז בזה היינו מרגיעים את כל החיוֹת שבנו, ואת כל החיוֹת החיצוניוֹת, וכולם היו נמצאים בשלום בתוך התיבה שלנו, בתוך העולם הקטן שלנו.

גיל: כל עולם החי הוא פרוייקציה, הוא השלכה של הפנימיות שלנו על העולם שבחוץ?

כן. כי האדם הוא מרכז העולם, ומה שיש בתוך האדם יש בכל העולם כולו, מסביבו. ולכן אדם שמתקן את עצמו, הוא בעצם מקבץ את כל הכוחות האלה של העולם, וכל העולם נִתקן על ידו.

גיל: אני רוצה מאוד לתקן את עצמי, לא טוב לי מהמצב שלי כרגע. האם אני צריך לזמן את כל החיות שאני פוגש ברחוב אלי הביתה ולהסתגר?

אתה צריך להכיר אותם מבפנים. אתה רוצה ממש לנצל את כל התכונות שלך כדי להגיע לעולם נאור, לעבור את המבול הזה בשלום. אז אתה נסגר עם כל התכונות הפנימיות האלה שלך כדי לעשות שלום ביניהן. ובתיבה הזאת אף אחד לא אוכל את השני.

גיל: שזה מוזר מאוד. זו תיבה ש"נמר עם גדי ירבץ", וזאב עם כבש.

כן, כל העולם בפנים, ובצורה צמודה אלה לאלה.

גיל: יש לי הרבה תכונות רעות. אני גם מתנהג בצורה חזירית לפעמים, החזיר שבי משפיע עלי.

החזיר דווקא לא מתנהג רע עם אף אחד.

גיל: הוא חיה אינטליגנטית, מאוד דומה מבחינה גנטית לאדם, אולי בגלל זה אסור לאכול אותו. אבל הוא סימבול למשהו צבוע, למשהו גרגרני שנובר בזבל של עצמו. איך אני יכול לחיות בשלום עם החזיריות שבי? איך אני מפנים אותה ומצליח לחיות איתה?

זה תלוי בהתפתחות האדם.

גיל: אתה אומר שזו המודעות. אני גרגרן כחזיר, עקשן כחמור, אז אני אומר לעצמי זו המודעות, זה המצב.

אבל אתה בינתיים איכשהו מתאפק, אתה יכול לסבול את זה.

גיל: אני שם את החזיר באיזה מקום בתיבה, ואני בא לבקר אותו לפעמים.

כן. לפעמים הוא מתגלה ואז כביכול לא נוח לך, לא נעים לך מעצמך. אז אתה אומר, "אבל כולם כאלה, לא נורא, יש עוד יותר גרועים אולי. וחוץ מזה מה אני יכול לעשות", וכך אתה ממשיך. בסופו של דבר מגיע מצב שאתה לא מסוגל לסבול את הדברים האלה, ואז אתה מתפרץ. אתה חייב להביא את כל התכונות האלה לתיקון.

גיל: אני לא הבנתי למה ם אלוהים עושה את כל התמרון הזה, להכניס את החיות לתיבה.

כדי לגלות את הרע, שיהיה מוכן לתיקון.

גיל: כדי שהאדם יגלה את הרע?

כן. רק בצורה כזאת. מה אומר על זה הבורא בתוכנית שלו? הוא אומר כך: אם אתה מסוגל להכניס בך את כל הכוחות החיובים והשליליים יחד לתוך התיבה שלך, זאת אומרת, לתוך המצב שנקרא "מים", שאתה רוצה רק "חסדים", אתה לא רוצה להיות אגואיסט, ולהסתפק רק במועט כמו בתיבה הזאת.

גיל: זאת אומרת התיבה שלך, הקופסא שמלאה בתכונות שלך, באישיות שלך, שהיא תשוט על המים שהם ה"חסד", שרק "חסד" יקיף אותה.

כן. ואם אתה מעוניין בזה, אם אתה מוכן לזה, אז אתה ניצל מהמבול הזה ויוצא בשלום.

גיל: למה לא לכתוב את זה בצורה פשוטה יותר, "תעשה חסד", "ואהבת לרעך כמוך", למה צריך את כל הסיפור הזה, "תבנה תיבה, תביא את החיות האלה, את החיות האלה"?

האמת שאנחנו לומדים את זה מתוך חוכמת הקבלה, וזה מובן עד הפרט האחרון. העניין הוא שיש כל כך הרבה פרטים שמדברים על פנימיות האדם, לא כמו הפסיכולוגים שלנו שמבינים במקצת. אלא מדובר על כל המבנה העמוק והפנימי שלנו, גם לעכשיו וגם לדורות, וגם לכל התפתחות האדם עד דרגת האלוהים, ואי אפשר לבטא אותה בצורה אחרת. המקובלים שהשיגו את זה וכתבו לנו על זה, הם פשוט לא יכלו לבטא בצורה אחרת, זה בלתי אפשרי. כשמתחילים קצת להשיג רוחניות, רואים שדווקא בצורה כמו שמשה כתב, כך זה צריך להיות.

גיל: זו בעצם הצורה הכי פשוטה לבטא את הדבר הזה?

כן. ומי שמתחיל לתקן את עצמו, הוא רואה את כל הדברים האלה בפנים, איך שלב אחר שלב הוא בדיוק עובר על כל התורה מ"בראשית" עד המילה האחרונה שהיא "ישראל".

גיל: נחזור לנח, לפני שהוא נכנס לתיבה, כתוב עליו: "את-האלהים, התהלך-נח." מה זה הביטוי הזה?

הוא היה מוכן לקבל את תכונת האלוהות. הוא הולך לפני האלוהים, הוא מוכן להתעלות, הוא מוכן להתחבר אליו.

גיל: "את-האלהים, התהלך-נח", זה הרצון להתחבר לאלוהים?

כן.

גיל: הוא לא קיים בכל אדם.

הוא קיים בכל אדם, רק צריכים לגלות אותו. כל התכונות קיימות בכולם. כל אחד מאיתנו הוא גם אדם הראשון, גם נח, גם אברהם, גם משה וכולם. אנחנו כוללים את כל העולם, כל אחד מאיתנו, כמו דומם, צומח, חי ומדבר, את כולם. כל היקום הזה בתוכי ובכל אחד.

גיל: הקריאה שלך את הפרשה הזאת, ובכלל את כל התורה, היא קריאה מה שנקרא בפנימיות התורה. כל דבר, כל פרט הוא פנימה, מתוך נפש האדם?

כן, לומדים בתוך האדם. מה שכתוב כאן מדובר על כל אדם ואדם פרטי. כך התורה פונה לאדם, רק כדי לתקן כל אדם ואדם. זו בעצם שיטת התיקון, זה כמו ספר הוראות לתיקון.

גיל: עוד כתוב על נח: "ויהי-נח, בן-חמש מאות שנה", שזה תמיד מפליא אותי הגילאים המופלאים האלה.

מדובר על דרגות רוחניוֹת, אין בזה שום קשר לחיים בעולם שלנו. גם על אדם הראשון כתוב שהוא בן תשע מאות שנה.

גיל: אתה בטח מכיר את התיאוריות האלה, שאולי הזווית של השמש לא הייתה כמו של היום, אולי כדור הארץ היה בגודל אחר, השנה הייתה באורך אחר.

לא. אין לזה שום קשר לכל החיים שלנו.

גיל: אנחנו לא ברמה של חמש מאות שנה ולא נהיה גם לעולם?

למה? אנחנו צריכים להגיע לאותן הדרגות ולעבור כאדם הראשון, כנח, אנחנו צריכים לגלות את הכוחות האלה בנו. וזה קורה מהר. אדם שמתחיל להתפתח על ידי חוכמת הקבלה, כשהוא מזמין על עצמו את המאור המחזיר למוטב, זה קורה לו מחודֶש לחודש, והוא עובר את הדרגות האלה מהר מאוד.

גיל: מה לגבי כל ההוראות הטכניות האלה?

כמה לקחת, ואיך לבנות את התיבה?

גיל: כמה עצים, כמה מטר מרובע, זו ממש תכנית הנדסת בניין.

תיבה זו מערכת עליונה ששומרת עלינו. מסופר על אדם. אם אתה רוצה להיכנס לתיבה הרוחנית הזאת, אם אתה רוצה לשמור על עצמך, על הנשמה שלך, ואתה חייב להיכנס למערכת הכוחות האלה שנקראת "תיבה", אז יש לפניך את השרטוט. אתה חייב לדאוג שכל הכוחות שלך, כוחות הנפש, יהיו מסודרים כך וכך.

גיל: מה באמת הסיפור שם עם העורב והיונה. מה מסמל העורב?

העורב מסמל ששומר על העתיד שלו כדי להגיע לרוחניות יותר מאשר על החיים שלו, והיונה מסמלת כבר את קֶשר עם אור החכמה, עם הזית, עם השמן. וזו דרגה השנייה של ההתפתחות.

מדובר שוב על הכוחות הפנימיים הנפשיים של נח, שכך הוא מתקדם ליבשה. מה זה "יבָּשה"? שכבר יכול אחרי החסד שרכש, שהיה כל הזמן בתיבה ולא רצה יותר מהשפעה, עכשיו הוא יכול גם לעמוד על הקרקע, על ה"אֶרץ". "ארץ" מהמילה "רצון", שלהשתמש בכל הרצונות שלו ולהתחיל להשפיע אפילו מהאגו. זאת אומרת, הוא נבדל קודם מהאגו שלו, בתוך התיבה הזאת, כאילו מחק אותו, לא רוצה להשתמש בו.

גיל: היה באיזה סוג של "ויפאסאנה" כזאת.

כן, היה בבידוד כזה מהאגו.

גיל: התבודדות.

כן, עבר שלב ניתוק מהאגו, בשימוש הרע, ועכשיו הוא שוב מעורר את האגו כדי להשתמש בו לאט לאט בצורה הטובה. ובזה הוא ממש מפתח עכשיו חיים החדשים, אחרי המבול.

גיל: אנחנו יודעים מהכתוב שאיכשהו מצאו אדמה, נוח נטע כרם והתחיל לשתות אלכוהול. אחרי ההתבודדות, שנפרד מהאגו, הדבר הראשון שהוא עושה זה להשׁתכר ולעשות שטויות.

"להשׁתכר" הכוונה היא שמושך את אור החכמה, זאת אומרת רצון לקבל ששוב מתגבר בו. הרי כל הזמן אנחנו מתפתחים אך ורק על ידי התגברות האגו שצריכים לתקן אותו. "כל הגדול מחברו, ייצרו גדול ממנו". היצר צריך להיות יותר ויותר גדול. על ידי זה אנחנו עולים ועולים עד הדרגה האלוקית. לכן זה נקרא "חוכמת הקבלה", שאנחנו יודעים איך לקבל, רק בצורה הנכונה. אבל משתמשים בכל היוצרות שלנו בצורה המלאה ואז זה מה שקורה. שאחרי שכאילו הגיע לתכונת הבינה, תכונת ההשפעה, תכונת האהבה, מתחיל שוב להחזיר לעצמו את הרצון לקבל, האגו, ולהשתמש בו על מנת להשפיע, ולא יכול.

גיל: אני רוצה לחזור לעניין של העורב והיונה. אני חובב חיות. את העורב הוא שלח פעם אחת לראות אם יש יבשה. העורב חזר.

כן, חזר.

גיל: שלח אותו עוד פעם - לא חזר. מה אנחנו למדים?

והיונה?

גיל: את היונה שלח וחזרה עם עלה של זית.

חזרה עם עלה של זית ואז הוא הבין שהעורב חזר בלי שום דבר. פעם שניה כשהוא הלך הוא מצא את האדמה, אבל באדמה לא מצא כלום, ולכן לא היה לו עם מה לחזור. אבל היונה הלכה וחזרה עם העלה. זאת אומרת, הוא הבין שכבר הקרקע, הרצון לקבל מוכן כדי להתחיל להשתמש בו בעל מנת להשפיע, והוא יכול עכשיו לתקן את האגו שלו עם התכונה שנקראת "תיבה", ולכן הוא יכול לצאת מהתיבה, ולהתחיל להתפתח כדי לגדול עד דרגת האלוקים.

זאת אומרת, יש לו כבר אגו שהוא יצא ממנו ונמצא בדרגת ההשפעה. עכשיו הוא יכול מדרגת ההשפעה להתחיל לעבוד עם הרצונות האגואיסטים כדי עוד הלאה והלאה להמשיך את התיקון.

גיל: אני עוד ביונה ובעורב. היונה מסמלת שהרצון יכול להתפתח?

שהרצון לקבל של האדם מוכן לתיקון.

גיל: אז איך אנשים מתרגמים שהיונה עם עלה של זית זה סמל השלום? איך זה מתקשר אחד לשני?

נכון. זה סמל השלום וזה מתקשר בדיוק, מפני שה"שלום" נקרא שמשלימים את כוח ההשפעה וכוח הקבלה, וזה מה שהיונה מסמלת לנו. היא אומרת לנח שהקרקע כבר פורייה ומוכנה.

גיל: שיש כוח קבלה, ואתה תבוא עם כוח ההשפעה, הקרקע.

כן, אותה תשלב אותם יחד בצורה נכונה.

גיל: והוא באמת נוטע כרם על הקרקע.

כן, ואז יוצא לך "שלום". היין מסמל לנו את הקשר הנכון בין קבלה להשפעה, אבל בצורה שעושים עליו "ברכה", עליה. "יין" זה "אור חכמה", וככל שהאדם יותר גדול וכמה שיש לו יצרים יותר גדולים, כוח התמדה, ונוקשות. כל הכוחות גדולים, האדם חזק. וכמה שהוא יותר כביכול בעל יֵצר, אם הוא מתקן את עצמו בעל מנת להשפיע, אז גם בעל מנת להשפיע הוא גדול. "כל הגדול מחברו, ייצרו גדול ממנו". אדם קטן כמה שתתקן אותו, הוא יישאר קטן.

גיל: אבל דווקא בהקשר של יין, אני נתקלתי בשיכורים בימי חלדי, שכשהם שותים הם מאבדים עכבות מוסריות ויותר משתוללים. דווקא יותר הצד החייתי, הבהמי שבהם יוצא, ולא הצד האנושי, האלוהי.

זה נכון, אבל כי הם משתמשים בזה כדי לקבל ולא כדי להשפיע. היין מסמל לנו דרגה מאוד גבוהה של השימוש ברצון.

גיל: אז אם אני עכשיו אוהב לשתות מידי פעם, אשתה עכשיו לחייךָ.

קצת וודקה ביקשת.

גיל: איך אני משתמש עכשיו בשלוּק הזה של הוודקה ששתיתי למען הכלל?

אין עדיין בך כוחות כאלו שאתה יכול להשתמש בכל התענוגים שאתה מקבל מהעולם לטובת הכלל. את המערכת הזאת צריכים ללמוד, צריכים לראות עד כמה שאתה קשור לכלל, לזולת.

נגיד כמו אישה לפני הלידה שחושבת רק על עצמה. ואחרי הלידה יש לה תינוק בידיים ואז כל החיים שלה מכוּונים כלפי התינוק, למען התינוק. ואז היא כולה כולה בהשפעה אליו.

אז ככה זה לפני המבול. האדם היה כולו מחובר לעצמו ורק לעצמו ועד שבא המבול הוא הרגש כמה רע לו בחיים האלו. אז הוא נכנס לתיבה, רצה לשמור את עצמו מכל הרע שבו, עבר את ההתנתקות מהשימוש האגואיסטי, ואז הוא מגיע לקרקע החדשה לחיבור עם הזולת, ומתחיל להשתמש בכל התכונות שלו למען הזולת.

גיל: אז צריך איזה תקופת מעבר, תקופת עיבור אפילו, של ארבעים יום?

זה בדיוק תקופת המבול.

גיל: הפרשה עוד נמשכת. יש כמובן סיפור מגדל בבל.

מגדל בבל זה דבר מאוד מאוד מיוחד.

גיל: אנשים רוצים לבנות מגדל שראשו בשמיים, רוצים להגדיל את השם שלהם, להגדיל את האגו.

זאת אומרת, במקום להשתמש באגו כל אחד לכולם, כמו שהיתה הציביליזציה הקטנה, המשפחה הקטנה הבבלית, פתאום האגו גדל, הם רצו להשתמש באגו על מנת לקבל כל אחד לעצמו. אותו סיפור חוזר בכל פעם, בכל שלב ושלב.

גיל: כיום אנחנו גם רואים את זה?

כן, היום אנחנו נמצאים במגדל בבל. ואז אנחנו רואים מה שקרה להם. שהפסיקו להבין זה את זה.

גיל: מה זה העניין שהפסיקו להבין אחד את השני, שהם לא הקשיבו, כי הם דיברו אותה שפה?

כל אחד הוא אגואיסט שמבין רק את עצמו. זה נקרא "בלבול שפות".

גיל: היה עניין של חוסר פלורליזם בעצם.

נגיד, בצורה יפה.

גיל: אף אחד לא יכול להקשיב לשני. זאת אומרת, הם שמעו שהאחר מדבר אבל אין הקשבה.

אתה רואה את זה, לא?

גיל: אני רואה את זה לצערי. כל אחד רוצה לשמוע את עצמו.

רק למען מה הם יכולים להיות יחד? כדי לבנות מגדל עד השמיים. זאת אומרת, לרכוש את כל העולם ואז נכנסים לתחרות, ולכל מיני עסקים.

גיל: ומאבדים את התקשורת הבינאישית בין אדם לאדם.

כן, אבל מברכים את האגו. ואומרים שהאגו זה טוב, אנחנו על ידו נגיע להישגים.

גיל: ובעצם ההתעצמות של האגו מבטלת את התקשורת בין האנשים.

נכון. ומה אז? ואז קם אחד מהם, איש פיקח, אברהם, שהיה אחד מהכוהנים שלהם.

גיל: על אברהם נדבר בפרשה הבאה כבר.

בסדר.

(סוף התוכנית)