קורס הכנה לכנס ערבות
בית "קבלה לעם" פתח תקווה
הרצאת רב ד"ר מיכאל לייטמן - 29.11.11 - אחרי עריכה
heb_o_rav_2011-11-29_lecture_havaya-veshma-kabbalah_kenes-rishon-sheli
הכנס הראשון שלי
שיעור 5
מנחה: שלום לכם. אתם מצטרפים ל"חוויה ושמה קבלה",ו אנחנו מתרגשים היום במיוחד. זה המפגש האחרון שלנו שלפני הכנס הגדול שיתקיים בשבוע הבא, שלושה ימים ב"גני התערוכה" בתל אביב.
הנושא שלנו היום זה "הכנס הראשון שלי". אנחנו מזמינים את כולכם, את מי שצופה בנו בבתי הערבות בארץ, בבית ומחו"ל, לשלוח אלינו שאלות בנוגע לכנס הקרב ובא.
אתם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו kab.co.il, או להתקשר טלפונית למספר 1-700-509-209 ולשלוח אלינו שאלות.
הרב לייטמן. אנחנו מרגישים שהשטח "בוער".
השטח בוער ולא רק תחתינו, אלא גם בכל העולם. אנחנו רואים שהגענו למצב מאוד מיוחד, דיברנו על כך כבר הרבה שנים, ועכשיו סוף סוף המשבר הזה מתגלה בכל העולם. המשבר שהתגלה הוא לא רק בכלכלה, ביחסים בין בני האדם, במשפחה, בסמים, בייאוש ובכל השטחים שאדם עוסק בהם. אלא המשבר הוא בתפיסת המציאות של האדם ובהתייחסות שלו לחיים.
אנשים עדיין לא מבינים את עומק הבעיה, אבל יש כאלה שכן, יש הרבה מדענים שכותבים מאמרים טובים על המשבר. הם כבר חוקרים ורואים שהמשבר הוא הרבה יותר עמוק ולא רק בתחום אחד או שניים שבהם אנחנו עוסקים, אלא בכל התחומים, והבסיס המשותף של המשבר הוא היחס שלנו לחיים.
לכן לאחר אלפי שנות הקיום שלה, חכמת הקבלה מתגלה עכשיו. מי שגילה את חוכמת הקבלה בפעם הראשונה היה אדם שחי לפני 5772 שנים, והיא מסבירה לנו שדווקא כאן ועכשיו אנחנו נצטרך לשנות את עצמנו. לשנות את הגישה שלנו לחיים, ולחשוב על מהות החיים בצורה אחרת. על היחס למציאות של החיים והמוות, על קליטת המציאות, ועל כך שאנחנו נראה את העולם הזה כאמצעי לעלות, בעודנו כאן בחיים, לתפיסה חדשה לדרגה חדשה.
כדי לשנות את האדם, את העולם, כדי לשנות את החברה האנושית על מנת להגיע לעולם הטוב, לעולם הנאור, לעולם שיש בו ביטחון, בית טוב וחם לכל אחד. כדי שאנשים ירגישו רוגע וכל אחד יקבל את מה שמגיע לו, לשם כך אנחנו צריכים להשתנות, לפתוח את הערוצים שלנו. ולא רק בצורה שבה אנחנו קולטים וסופגים את הכל מהעולם, כי אנחנו מתקיימים רק לפי כמה שהחושים שלנו קולטים ולפי זה אנחנו מרגישים את המציאות. אם היו לנו חושים אחרים, היינו מרגישים אחרת את המציאות, וגם את החיים שלנו היינו בונים בצורה אחרת.
חכמת הקבלה אומרת שיש עוד מציאות. מציאות הרבה יותר רחבה, הרבה יותר עשירה מלבד זו שאנחנו תופסים. ואת המציאות ההיא אפשר לגלות רק בכלים המתאימים לה, בכלים שהם הפוכים. לא בקליטה פנימה, אלא ביציאה מחוצה לנו, מחוץ להרגשה הגשמית שלנו, מחוץ לחמישה החושים הגופניים שלנו, הבהמיים.
איך אנחנו יכולים לפתוח את החושים האלה, איך אנחנו יכולים לראות את המציאות העשירה שנמצאת סביבנו. איך נעלה בזה מעל כל המשברים האלה, מעל כל המציאות הזאת שעכשיו סוגרת אותנו שוב ושוב ולוחצת עלינו? המקובלים מסבירים לנו שזה אפשרי על ידי הסביבה. ואם יש לנו במשהו לשנות את עצמנו, לפתוח את עצמנו ואת החושים שלנו ולהתחיל להרגיש יותר, משהו אחר, אנחנו יכולים לפתח את החושים החדשים האלה בסביבה הנכונה. לכן אנחנו בנויים בצורה כזאת ונמצאים בקהל גדול, באנושות גדולה מאוד, שמונה שבעה מיליארד איש. ואם אנחנו בונים לעצמנו בכל פעם סביבה טובה יותר, ואם נשנה ונשפר את עצמנו על ידי הסביבה הזאת, כך נתקדם ונוכל להעלות את עצמנו לדרגות יותר גבוהות בתפיסה, בחיים, בהרגשה, בכול. עד כדי כך, אומרים לנו המקובלים, שאתם תפסיקו להרגיש שהחיים שלכם נמצאים רק בתוך הגוף שלכם.
המקובלים אומרים לנו שאלה חיים הרבה יותר גבוהים, עליונים, אלה חיים שתתחילו להרגיש אותם במימדים אחרים, במימד יותר עליון מהעולם הזה. אתם תגלו אותם כשניים, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", וכל זה על ידי הסביבה.
לכן אנחנו בונים את הקבוצה, והקבוצות היותר קטנות מתחברות לקבוצה גדולה אחת בכל העולם, לקבוצה העולמית. על ידי הכנסים שאנחנו עושים מדי פעם, אנחנו מתגבשים ורוצים להיכנס תחת השפעת הקבוצה הגדולה והעצומה שמתרכזת בכל העולם יחד, כולם. אנחנו מרותקים למסכים, שומעים וצופים דרך כלי התקשורת שלנו, וחלק גדול מהקבוצות גם מגיע להשתתף בכנס. וזה לא בגלל שאני נואם ויש ישיבות חברים, ערבי תרבות ועוד כל מיני הפעלות, אלא שכל השורש, כל מקור הכוח מגיע מהחיבור הגדול, כאשר בבת אחת מתאספים המון אנשים שרוצים, פחות או יותר, מטרה אחת. הם מוכנים לוותר על הנוחיות שלהם, על הפרטיות שלהם, על כל מיני הדברים ששייכים לעולם הזה כדי להתעלות ולהתחבר למעלה מהרמה הזאת.
העוצמה הזאת מקנה לכל אחד את היכולת להתחיל ולהרגיש את המציאות שמעליו, להתחיל להרגיש את המימד העליון בתוך הקבוצה הגדולה שמונה מספר מיליונים בכל העולם. כי דווקא בקשר הזה בינינו אנחנו בונים את כלי הקליטה החדש, ובו אנחנו מתחילים להרגיש את המימד העליון, את העולם הרוחני, את העולם העליון. עד כדי כך שאנחנו מתחילים לחיות בתוך הקבוצה הגדולה הזאת, היא בולעת אותנו ואנחנו כמעט ומתנתקים מהגוף שלנו שרק מלווה אותנו בצורה מקבילה לקיום הרוחני שלנו.
חכמת הקבלה אומרת שלא די בכל הקבוצה הגדולה הזאת, אלא שגם כל האנושות צריכה לעלות לרמה הגבוהה. סך כל הקבוצה שנקראת "ישראל", "ישר א-ל", ישר למציאות העליונה הזאת היא מין דגם, קבוצה שמשמשת כדוגמה לכולם וממנה אפשר ללמוד. וכמו שכל אחד מאיתנו נעזר על ידי הקבוצה לעלות לרמה העליונה הזאת, כך כל אחד ואחד באנושות כולה יכול להיעזר בקבוצה הזאת כדי לעלות לרמה יותר עליונה. אז אנחנו נגיע באמת לדרגת האדם, למה שצריכים להגיע.
לכן "הכנס שלי" הוא תמיד הכנס הראשון, הוא תמיד חדש. גם אנחנו הוותיקים, אלה שמזה כחמש עשרה שנים או יותר מקיימים את כל האספות בקבוצות, בישיבות החברים, בכנסים, בהרצאות, בכל, גם אנחנו מרגישים בכל פעם חדש, ובמיוחד בכנס הזה. הכנס הזה במיוחד.
כל העולם כולו מתחיל להגיע יותר ויותר לאיזו מועקה, צעקה, לגילוי החיסרון ולחוסר אונים. אנחנו רואים עד כמה האנושות נמצאת בבלבול, ואין מי שקם ואומר "אני חזק, אני יודע, אני מבין", אלא כולם נמצאים באיבוד הדרך. בדורות הקודמים תמיד היו אלה שקמים ומצליחים לכבוש את האחרים, אלה את אלה, היום זה לא כך, כל האנושות בכללותה נמצאת באיבוד הדרך.
לכן המקובלים אמרו שזה הזמן לגילוי חכמת הקבלה. זה הזמן להביא את האנושות כולה שמצד אחד מרגישה שהיא נמצאת בעולם הגלובלי, ומצד שני היא בקשר אפסי בין בני אדם. וכשהאנושות נמצאת בחוסר קשר גם במשפחה, בין העמים, וגם בין המדינות, דווקא מהמצב הזה אנחנו יכולים לעלות לדרגה יותר עליונה, אלה הם התנאים הנכונים לזה.
אנחנו מגיעים לכנס הזה בתקווה גדולה למצוא חיבור חזק, נכון, ולהעלות לדרגה הרוחנית הזאת הרבה חברים שלנו שעוד לא הרגישו. שעוד לא צפו, שעוד לא התכללו במימד העליון הזה, לפחות בדרגה העליונה האחת, הראשונה, שהיא מלכות דעשיה, דעולם העשיה. ומשם כבר נתחיל לעלות כולם יחד בסולם המדרגות.
נקווה שזה יקרה. הכל תלוי בעוצמה שלנו, ברצון, בחיסרון ובביטחון שאנחנו כן מסוגלים ומוכנים לזה. אני חושב שיש לנו כל הנתונים לזה. יש העולם סביבנו שהגיע לייאוש מוחלט במהלך כל דרך ההתפתחות שלו בת אלפי השנים, ואנחנו שהגענו להצטברות כוחות מאוד חזקה ויפה, אז נקווה שיחד זה יתן את התוצאה הרצויה.
אני לא חושב ש"הכנס הראשון שלי" הוא רק למתחילים, אלא לכולם. לפי האופי שלו, לפי העוצמה שלו, לפי ההכנה וההרגשה שלנו כשאנחנו מגיעים אליו, זה בהחלט הכנס הראשון.
מנחה: האמת, בגלל שההרצאה מיוחדת הזאת, אני חושב שאולי לא נלך דווקא לכל החומר שהכנו. הכנו גם הרבה דפים לכנס, אבל הם יחכו לנו. בכנס הרב ייתן שמונה הרצאות. נתחיל בשאלות של החברים והחברות כאן ובארץ, כי אני יודע שיש הרבה שאלות, וזאת ההזדמנות האחרונה לשאול.
אז לפני שנתחיל עם השאלות אני רוצה להזכיר שוב, אפשר גם לצלצל אלינו וגם לשאול באתר. באתר הכתובת היא kab.co.il, והמוקד הטלפוני שלנו 1-700-509-209. צלצלו, כתבו את כל השאלות שלכם, נשמח להביא כאן ולנצל את הערב הזה באמת להכנה האחרונה לקראת הפגישה המאוד מאוד חשובה הזו.
שאלה ראשונה מהאינטרנט.
שאלה: אנחנו מתחילים מנורווגיה, מעיר בשם פרדריקסטד, האם זה רעיון טוב לתכנן את הזמן שלי כך שיהיו לי הרבה תפקידים ואחריות במהלך הכנס, או שאני צריך להתרכז יותר בחיבור?
אני לא יודע על אילו תפקידים הוא מדבר. אני המלצתי לכולם, אפילו לאלה שלא מגיעים לכאן, למרות שמגיעה לכאן כמות של אנשים שאף פעם לא הייתה, מכל עיר מחו"ל מגיעים שלושים, ארבעים איש, הם לוקחים חופש מהעבודה כדי להיות בימים האלה יחד עם החברים. למצוא חברים, ואם אתה לא נמצא כאן, אז תיסע אליהם או תזמין אותם אליך. בקיצור, תתרכזו יחד ותארגנו סביבכם אווירה כאילו שאתם נמצאים אתנו יחד. אוכל, שתייה, שינה, הכול, כך שממש תהיו מחוברים אלינו במשך כל שלושת הימים האלה.
שאלה: בערך בגיל עשר נתקלתי בסיפור שבו יש עניין של לעשות שלושה מעשים טובים שבעבורם האדם מקבל את היכולת להיות קוסם כמו בסיפור. האם ייתכן שנתקלתי במקורות הקבלה בגיל עשר?
הספר הזה הוא לא ממקורות הקבלה, והסיפור לא נכתב על ידי מקובל, וודאי שלא מדובר על עקרונות הקבלה בתנאים האלה.
שאלה: מאיר מהרצלייה שזה הכנס הראשון שלו, והוא שואל האם הוא צריך להתכונן אחרת לכנס מאשר הוותיקים?
יכול להיות שכן. אני לא יודע מה להגיד. האמת שהייתי קובע כלל לכולם, אם אתה מגיע לשם, אז אתה מגיע כדי לאבד את עצמך בתוך הקבוצה. אתה צריך להיעלם. כמו שאנחנו לומדים, הקבוצה היא אותה המערכת שבה אנחנו מגלים את העולם העליון, את המימד העליון. ואם אני נכלל שם כאיש אחד בלב אחד, אז אני רק מתחיל להרגיש את המימד העליון הזה.
לכן גם צעיר, גם וותיק, צריך לבצע אותה הפעולה. ולפעולה הזאת זה לא פשוט להגיע, ובכל פעם שאנחנו נמצאים בזה בפעם הראשונה, ואני הייתי אומר את זה גם על עצמי, זה תמיד ויותר ויותר גבוה, וממש יותר חדש.
הייתי אומר כך, ההכנה היא בכך שאני מכין את עצמי לקבל את הלב ואת המוח של הקבוצה שנמצאת שם. אני מגיע לשם בלי דעות, אני מגיע לשם בלי הבנות, בלי אמונות, וודאי שבלי ביקורת, בלי כלום. אני מגיע לשם כדי להתכלל עם כולם. הוא יכול לקרוא על זה בכל מקורות המקובלים. בצורה כזאת אני לא נשאר אני, אלא אני מקבל את כל מה שיש להם, ובשביל זה כדאי לי לבוא.
אבל אם אני מתכוון להישאר בעצמי, עם כל החכמות שלי, עם כל הביקורת שלי על כולם, אז לא כדאי לבוא, כי אני אז לא ארגיש שום דבר. סך הכול האסיפה הזאת, ובכלל התפיסה שלנו במציאות היא רגשית, וליד הרגש בא השכל.
ולכן אם אדם לא מכין את עצמו היטב לכך שהוא הולך להתכלל עם אחרים כמה שיותר, ושהוא רוצה להתעלות מעל האני הגשמי הזה, מעל חמשת החושים שהתפתחו בו מדור לדור, אלא שהוא רוצה להישאר בהם, אז אין לו מה לעשות. כי אז הוא לא יגיע אף פעם לתפיסת מציאות יותר עליונה. ואם הוא רוצה להגיע לתפיסת המציאות העליונה, אז הוא צריך להשאיר את כל הדברים האלה למטה, ולהשתדל לזרום עם כולם.
שאלה: אתה חוזר ואומר שהדרך הנכונה היא להיות ברצון להשפיע ולתת לאחר את כל מה שהוא צריך לפני מה שאני רוצה או צריך. כלומר שהרצון שלו קודם לשלי.
לא אני אמרתי את זה, זה התנאי שמציגה לנו חכמת הקבלה, התורה, "ואהבת לרעך כמוך".
תלמיד: "כמוך" או יותר?
מסבירים שזה יותר. כמו שעכשיו אתה אוהב את עצמך יותר מכולם, כך אתה צריך להגיע למצב שבו אתה אוהב את כולם.
תלמיד: להפוך את זה לגמרי.
כן.
תלמיד: בהנחה שעומד מולי אדם שכל מה שמניע אותו זה רצון לקבל, זאת אומרת, הוא לחלוטין מנוהל על ידי האגו, על ידי הרצון לקבל, אז אני צריך להתחבר אליו?
לא. "ואהבת לרעך כמוך", "לרעך" זה לא זולת, "רעך" זה אותו חבר שהולך יחד אתך לכבוש את המציאות העליונה. ואז אתם מתחברים יחד, אתה והוא, מתחברים עם הרצונות שהם מעל העולם הזה.
תלמיד: זה כאילו "לשכנע את המשוכנעים". אבל מה אני עושה עם כל האחרים, והעולם הזה מלא באנשים שרק רוצים לקבל.
לא. עכשיו אנחנו מדברים על הכנס, ואתה שואל על איך אנחנו צריכים להפיץ את הידיעה הזאת לכל העולם, שזה משהו אחר. לכל העולם אין נטייה להגיע למעלה מהגוף שלהם ולהרגיש את המציאות העליונה, ולכן אנחנו מתייחסים אליהם בצורה אחרת, ומפיצים להם את חכמת הקבלה לפי החיסרון שלהם. כך היא מגיעה למילוי החסרונות שלהם, שזה אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, שליטה, מושכלות.
איתם אנחנו מדברים בצורה אחרת, וגם לזה הם מקבלים מילוי אך ורק כשהם מתחברים יחד לחברה אחת, לקבוצה אחת. כמו שקורה היום, שהחברה האנושית כבר מגלה שהיא נמצאת בחיבור אינטגרלי, גלובלי.
מנחה: אבל היום אני רוצה שנתרכז יותר בכנס. אחרי הכנס נבוא ונשמח להרחיב.
אתה שואל על ההפצה להמונים. זה לא הכיוון כרגע.
שאלה: תלמיד מניו יורק שואל, הוא יגיע לכנס, הוא אומר שכשאני בא לכנס אני תמיד שוכח למה באתי לכאן, הכוונה שלי פתאום נורמאלית. מה קורה עם כל ההכנה שלי?
זה נכון. האדם שמגיע הוא כאילו מתבלבל. אבל אני חושב שלמרות כל ההכנות שלנו כשהוא נכנס לתוך קהל הגדול, כשהוא מתחיל לזרום, להרצאה ראשונה, להפעלה, ולכל מיני דברים אחרים, אז תוך חצי יום הוא כבר נמצא יחד עם כולם בכיוון הנכון.
אני גם אמרתי שהכנה היא כדי שאת כל ההכנות שלי אני אשכח ואזרום עם השכל והרגש של הכלל. אנחנו גם אולי צריכים לקרוא שוב את המאמר "בחירה חופשית", מהי השפעת הסביבה על האדם, איך אנחנו בונים את הקבוצה, ולמה אם האדם נכלל בקבוצה הזאת, אז היא לוקחת אותו כמו מעלית למימד עליון יותר. זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא כדי להגיע בשלושת הימים האלה לחיבור כזה שבו אנחנו כולנו נצבור בינינו עוצמת חיבור כזאת שנרגיש בזה כבר מימד עליון.
שאלה: זה הכנס הראשון שלי, האם אני צריך לקחת על עצמי איזה תפקיד? מה לגבי אנשים חדשים שלא ממש יודעים איך להתכונן לכנס, איך ניתן להכין אותם באופן כללי למה שהולך להיות שם?
זו לא בעיה. דבר ראשון לגבי התפקיד, מי שמגיע מכל מיני מקומות והוא רחוק ועדיין לא קיבל שום תפקיד וירצה בזה, אז ודאי שהוא יראה שם שאפשר לקבל איזה תפקיד. אנחנו מדברים על שלושה ימים שבהם נצטרך להאכיל את עצמנו, לסדר את הכל, לסדר כמה פעמים באמצע היום, שולחנות וכיסאות לארוחות, לישיבות ולהרצאות וכן הלאה. יש מה לעשות.
דבר שני אפילו אנשים שמגיעים ולא מבינים איפה ומה, הם נכללים בכל אותו הכוח שנוצר במקום ואין שום בעיה. אפשר להביא אנשים לגמרי לגמרי לא מוכנים, שלא יודעים ולא שמעו אף פעם על זה, הם יטעמו מזה, ולכל אחד מאיתנו יש ניצוץ ממדרגה יותר עליונה, ואז אותו ניצוץ יתפתח והאדם יתחיל אז להרגיש ולשאול את עצמו בצורה יותר מטרתית.
הכנס נותן התקדמות, קפיצת דרך, שאי אפשר לקבל באף מקום אחר. זאת אומרת, זו עוצמה מאוד גדולה של הכוח העליון, כוח החיבור בין כולם, שאם כל אחד נכלל מזה, כבר הוא מפעיל את המנוע הפנימי שלו להתפתחות הנכונה.
ואני אפילו הייתי ממליץ לכל העולם להתחבר לזה, לכל אחד, אפילו ללא שום הכנה וללא שום הבנה. כי בעצם כל העולם היום זקוק לכיוון הקשר ההדדי, לערבות ההדדית, לכיוון ולחיבור האינטגרלי בין כולם. ולכן הכוח הזה חיובי וחיוני לכל העולם.
אחרי זה אדם מתחיל להבין יותר על מה מדובר, מה יכול להיות ומה הטבע היום דורש מאיתנו. אחרי דרך התפתחות כל כך ארוכה, הוא הביא אותנו לזה שאנחנו מצד אחד מחוברים כולנו יחד, ומצד שני שונאים ודוחים זה את זה. למה כל זה קורה ומה נדרש מאיתנו? איך אנחנו נצא מהמצב הזה? למה המקובלים אומרים שהמצב הזה, הוא ממש קרש קפיצה וכל העולם רועד מפחד ושואל, מה יהיה מחר?
שאלה: אני מביא לכנס כמה חברים וקרובי משפחה שלא מהקבלה. אני מאוד שמח שהם באים, אבל אני רוצה לשבת ולהתכלל עם הקבוצה והכלי העולמי. מה לעשות? לשבת עם הקבוצה שלי או עם קרובי המשפחה?
אתה צריך לשבת עם הקבוצה. קרובי המשפחה יסתדרו בעצמם. זה לא חשוב. אתה לא צריך להיות המוביל, המדריך, או מורה הדרך שלהם. קרובי המשפחה באים, יושבים איפה שנוח להם, יוצאים, שותים קפה, מסתובבים קצת אולי, ושוב נכנסים. אתה צריך להיות שקוע בקבוצה ולא לשרת אותם, הם אנשים מבוגרים, הם יסתדרו, יהיו הרבה כמוהם.
שאלה: אתה כל הזמן אומר שצריך לאבד את עצמנו בתוך הקבוצה, וזה יכול להיות דבר קשה. אולי, כדי להקל על האנשים לעשות את הפעולה הזאת, אפשר להציע להם פשוט לחשוב על מי שיושב לצידם שלא יחסר לו שום דבר, ואולי כך יהיה יותר פשוט לבצע את מה שאתה מבקש לעשות.
-
בזמן הכנס זה בכלל לא קשה, כי האנשים שנכנסים לשם, אם הם רוצים או לא הם נכללים בזה. הם נמצאים תחת השפעת כוח הקבוצה הגדולה הזאת, בת אלפי האנשים, שמסודרים במקום אחד, שרוצים מטרה אחת, ויש להם רצון באמת להתעלות מעל החיים האלה, להרגיש את המהות שלהם, את פנימיות החיים, מטרת החיים, הם מפתחים בתוכם מכשיר חדש כדי להרגיש את מה שקורה באמת בתוך הטבע. והמכשיר הזה, הוא השפעה הדדית שאנחנו קולטים ומפתחים בקשר בינינו.
אמרתי שמלכתחילה אנחנו צריכים להכין את עצמנו, לאבד את עצמנו בקבוצה, אבל אולי זה נשמע ונראה מפחיד וקשה. אתה לא צריך לעשות כלום, תבוא וזה יקרה. תרגיש את השפעת הסביבה, השפעת הקבוצה ויחד עם זה תרגיש בפנים שבאמת יש כאן כניסה למימד החדש, למציאות החדשה.
זאת שיטה מאוד עתיקה, דרך אגב עניין הקבוצה, נמצא במקצת גם בכל מיני אמונות ודתות, אבל איך לעשות אותה, איך לחבר אותה, איך לכוון אותה באיחוד פנימי כדי להרגיש את המימד העליון האינטגרלי הזה, זה באמת משהו ייחודי לקבלה. אבל לא צריך לדאוג לזה. בקיצור, תבואו, אין כאן שום קושי. זה צריך להיות בשמחה ובקלות.
שאלה: אני מתורכיה ואני מרגיש הרבה עליות, אבל עוד יותר ירידות לפני הכנס. איך אני אצדיק את הבורא כל פעם?
נכון, גם עכשיו לפני הכנס יש לנו תנועות כאלו, גם עליות וגם ירידות, ואנחנו שומעים את זה לפי השאלות כאן ובשיעורים שלנו. מה לעשות עם זה? צריך כמה שיותר להתרכז בהכנות, בחומר, בלימודים. יש לנו קבוצה גדולה ויפה בתורכיה, נהיה בקשר, ואני מקווה שהרבה יגיעו משם.
ירידות הן הכנה, אנחנו צריכים אותן כדי להרגיש אחר כך בניגוד להן את העליה. זה טבעי שככה זה קורה. וזה יקרה עוד, ביום יומיים האחרונים שלפני הכנס עצמו.
שאלה: בכנס הקודם הבאתי אורחים שהתרשמו מאוד, אבל עכשיו הם קצת מהססים. מדוע? מה אני יכול לעשות כדי שהם יוכלו להתכלל אפילו לזמן קצר, אני מרגיש שהם צריכים דחיפה קלה, אבל לא יודע איך לעשות את זה בלי לדחות אותם?
תביא אותם רק ליום הראשון ואחר כך שהם יחליטו. אדם שלא נמצא בקשר איתנו כמה זמן, ודאי שהוא מתרחק וכבר נראה לו שיש דברים יותר חשובים, למרות שהיה בהתפעלות גדולה מזה שהכיר אותנו. לכן אני חושב שצריך להביא אותם לפחות ליום אחד. אולי ליום הראשון שבו יש לנו כניסה מיוחדת.
שאלה: אני לא מרגיש שהכנתי את עצמי היטב לכנס. מה אתה מציע?
אני מציע לבוא ולא לחשוב על זה יותר מדי, לא להיות טרוד יותר מדי. שוב אני אומר, כוח הקבוצה, כמו שכותבים בעל הסולם ורב"ש וכל יתר המקובלים, בעצם מכפר על הכל.
מנחה: בציטטה השניה, אומר הרב"ש כך: "על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדעה אחת, שצריכים להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כוח גדול, לפי גודלה של החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה."
כתבי רב"ש א, לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך
זאת אומרת, הכוח הכללי עצמו פועל על כל אחד.
מנחה: בציטטה השלישית, אומר הרב"ש: "על ידי זה שכל אחד נכנס בחברה ומתבטל את עצמו להחברה אז נעשה גוף אחד, שהגוף הזה מורכב, למשל מעשרה אנשים, הרי יש להגוף הזה כח, פי עשרה מכפי שהוא היה יחידי."
כתבי רב"ש א, אהבת חברים
ואם נניח שאנחנו כמה מיליונים סביב העולם ונכפיל את זה גם כלפי המרחקים, וכל מיני השינויים בינינו, ההבדלים וההפרעות, ולמרות כל זאת אנחנו רוצים להתחבר יחד, זה כוח עוצמתי, זה כוח מאוד מאוד גדול, אז ודאי שהוא ישפיע על כל אחד ואחד. מי שקצת ירצה להתכלל בו, ירגיש שינוי גדול בתוך עצמו ואז דרך הכוחות האלה שיקבל מהחברה, הוא בעצם ירכוש את הכלי הרוחני.
יש הבדל בין כלי גשמי לרוחני, הכלי הגשמי זה כלי שבו אני נמצא בתוך עצמי. והכלי הרוחני, זה כלי שבו אני נכלל עם כולם, ואז מגלה שם את המציאות הרוחנית.
שאלה: זאת הפעם הראשונה שאני מגיעה לכנס, לצערי לא אוכל להגיע ליום הראשון אני אתחיל רק מהיום השני. רציתי לדעת אם יש הבדל בין שלושה ימים ברצף לבין רק יומיים?
אם אין ברירה, האדם צריך לחשוב לפי החוק, "האנוס פטור". יש חוק כזה "האנוס פטור". אם את לא מסוגלת, במה שלא תלוי בך, להיות בכל הימים או בחלק מהכנס, אז כנראה שבאמת מהשמים כך מסובבים לך, שבצורה כזאת את צריכה להשלים את השעות. אני חושב שאפילו אם זה לא יסתדר לא תרגישי חוסר בזה, אם באמת לכך ליבך.
שאלה: ערב טוב, ההתרגשות היא מאוד גדולה, ויש תחושה שכאילו אנחנו מגיעים למעמד הר סיני, השאלה היא האם לנשים שמגיעות לכנס יש להן תפקיד לדחוף את הגברים ולתמוך בהם? האם אנחנו כנשים צריכות לחשוב על זה ולהתכונן לזה בהכנה שלנו?
כן. אני אומר ברצינות. החלק הנשי, הוא יותר מחצי או לפחות חצי, והוא מאוד חשוב. אני פונה לכל הנשים, להתחבר בפנים כדי לדחוף יחד כאישה אחת את הגבר האחד, כל הנשים שדוחפות את הגברים להשגת המטרה. האישה זה החיסרון והגבר זה השגת החיסרון, הכוח להשיג אותו. כמו אצלנו בעולם שלנו, האישה זה בית, והגבר הוא זה שיוצא החוצה מהבית להרוויח או כמו שהיה פעם לצוד איזו חיה. אתן צריכות להביא לנו חיסרון, דחף, תמיכה, ביטחון, כל מה שאנחנו צריכים. כמו הילדים הקטנים שצריכים תמיכה של הגדולים, גם אנחנו צריכים את התמיכה של האישה, בזה שהיא שומרת, דוחפת, אוהבת, בוטחת, כל התכונות האלו נחוצות מאוד להרגשת הגברים. אני אומר את זה מתוך ניסיון. ברוחניות אי אפשר להתקדם בלי כוח נשי. לכן המקובלים בדורות הקודמים אף פעם לא היו מקבלים גבר לא נשוי.
שאלה: האם צריך להכין את האורחים להיות בכוונה מסוימת, או שיבואו כמו להפנינג?
לא צריכים ללחוץ עליהם, תביאו אותם, כמה שיותר אנשים שיתכללו. אנחנו כבר נדאג שהם ירגישו על מה אנחנו מדברים ומה חכמת הקבלה מציעה לאדם, ובכלל לכל העולם בימינו. אנחנו רואים בזמננו לאן העולם מתקדם. כשאנחנו דיברנו לפני עשר, חמש עשרה שנה הם צחקו, היום הם כבר לא צוחקים. הם יגלו תוך כמה שנים, מאין ברירה, שאנחנו מדברים לעניין. אז רצוי לקצר את הזמנים ולא לעבור דרך שלבי הייסורים.
לכן כדאי להביא את כולם ולא ללחוץ עליהם שהם צריכים לקרוא או לעשות משהו לפני הכנס. זה שאנחנו מדברים כך לחברים שלנו, זה משהו אחר. אבל לכל אחד תהיה הזדמנות להתחבר למקור.
שאלה: שמעתי עכשיו לראשונה על הכנס, ואני קצת מבולבל, מה זה כנס?
כנס זה "כונס", זה חיבור של אנשים, בעצם לא מדובר על אנשים, על בני אדם, מדובר על חיבור הכוחות שבנו, שאנחנו רוצים להיות בהם יחד ביצירת הכוח האחד, להיות כאיש אחד בלב אחד, אנחנו מייצרים מציאות חדשה. אנחנו מייצרים כלי קליטה חדש, שהכלי הזה יהיה מוכן לקלוט את המציאות הרוחנית. כנס זה לא מדיטציה ולא "ניו-אייג'" מדובר על חכמת הקבלה שאומרת לאנשים מה לעשות כדי להגיע להרגשת מקור החיים, כוח החיים, שמתגלה לאדם אם הוא מתעלה מהכוונה לקבל לעצמו, לכיוון הזולת, לחיבור עם הזולת.
היום כל העולם מתחיל לנוע לכיוון זה, לא שהוא יודע על זה, ולא שהוא רוצה את זה, אבל הטבע, האבולוציה שלנו, מביאה אותנו למצב שכל העולם, רוצה או לא רוצה, יגיע לחיבור בזמן הקרוב. וחכמת הקבלה ממליצה לעשות את זה בצורה מהירה, יפה וטובה. מה שאין כן על ידי הייסורים שכך היינו מתקדמים תמיד.
מנחה: אני אוסיף כמה פרטים אינפורמטיביים, אנחנו מדברים על כנס שיהיה בשבוע הבא בגני התערוכה בתל אביב, בין ה-6 ל-8 בדצמבר, מהבוקר עד הערב. עם פעילויות מגוונות, עם הרצאות של הרב לייטמן, סעודות משותפות, הופעות מוזיקליות, סדנאות, הפעלות שונות, דוכנים, פעילות חוצות, משהו יוצא מגדר העולם הזה.
אני מרגיש מכל השאלות האלו שאנשים מאוד מודאגים, אני לא מבין למה צריך להיות מודאג. אני דווקא מחכה לזה. חתן וכלה מתוחים לפני החתונה, את זה אני מבין. אבל אני בא כאורח, אני בא לשמחה, בא לכיף, למשהו נוח וטוב, ארוחות, שירים, ריקודים. אף אחד לא דורש ממני, לא שואל אותי כלום. למה צריך להיות מתוח. אתם צריכים להגיע בשמחה, ולהרגיש מאוד קל ונוח.
אני מרגיש מין אחריות שיש לאנשים שיש איזו בעיה, כן, לא, האם אני מוכן, או לא. בכלל לא ציפיתי ליחס כזה. אנחנו באים לחגיגה, לפסטיבל.
שאלה: אני רוצה לחזק את דברי הרב, בשנה שעברה היה הכנס הראשון לי, ובכלל לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. פשוט הגעתי ליום הראשון, המשכתי ליום השני.
גם לא הבנת.
תלמידה: לא, מאוד נהניתי מההרצאות ומכל מה שהיה מסביב, פעם התחברתי קצת יותר, פעם פחות, אבל בסיכומו של עניין מהיום הראשון רצתי ליום השני, מהיום השני לשלישי, יש שם כוח השפעה של חיבור של כולם, שבלי הכנה, בלי כלום, הגעתי פשוט לחוות ולראות.
וכך נשארת.
תלמידה: נשארתי. ועכשיו אני באה בהשתוקקות יותר גדולה. אז באמת אין מה לדאוג. זה להיות מה שאתה.
כן. זה בין אלפי אנשים, אף אחד לא שם לב אליך.
תלמידה: בדיוק. הגעתי לבד, לא הכרתי אף אחד.
אני עוד מילא, עולה על הבמה לפני אלפים, אבל אתם שיושבים באולם, אני מסתכל, אני מקנא בכם, זה כל כך קל.
שאלה: איך להעביר למשתתפים שגרים בישראל כמה מאמצים עושים אורחים ממדינות רחוקות. כספים, סביבה שלא תומכת, וכמה זכות ומזל יש לאורחים המקומיים מישראל שגרים קרוב כל כך לאירוע?
לָמה יש להם זכות? אני לא חושב, אני חושב שיש זכות לאלה שגרים רחוק. יש לנו הרבה אורחים שהגיעו מחו"ל. אנחנו מחכים לפחות לאלפיים אורחים מחו"ל. יש כאלו שמגיעים מצ'ילה, מניו זילנד, מכל מיני מקומות מאוד רחוקים, מסין, ומסיביר. מאירופה, צפון אמריקה, עליהם אני כבר לא מדבר, הם כמו בבית ומגיעים להמון זמן. יש כאן אנשים שנמצאים איתנו כבר שבועיים, והם עשו את כל ההכנות לכנס. הם עובדים מהבוקר עד הלילה בהכנה, בלהכין את המטבח, את כל הכלים, אלפי פרטים. הם לקחו חופש מהעבודה, קנו כרטיסים גם למטוס, גם לכנס, טסו והגיעו לכאן, עושים עבודות מהבוקר עד הלילה. באמת אין לי מילים, אני מקנא בהם שיש להם זכות, דווקא להם יש זכות לתת יגיעה כזאת גדולה.
עכשיו הם לא נמצאים כאן, כי הם התפזרו בכל בתי קבלה לעם, בתי הערבות, התפזרו בכל המדינה והם נמצאים שם, כי הם רוצים להכיר איפה המקומות האלו, ומה עושים שם. הם רוצים להיות נכללים בינינו. הם עושים דברים גדולים, זה חלק מאוד חשוב שלנו.
הם גם יוצאים במדינה שלהם לרחובות, היכן שיש מהומות, מחאות, ומחלקים חומר שלנו. יש לכל קבוצה מיני מפעל כמו שיש לנו כאן, והם פועלים בכל מקום בעולם. הם אנשים שברצינות ובפועַל יודעים את החומר, ומעבדים אותו בהתאם למקום, מפזרים אותו שם, מפיצים. הם חברים שלנו שאיתם אנחנו הולכים לקרב.
שאלה: החינוך הוא נושא מאוד חשוב בקבלה. רציתי לשאול האם ומאיזה גיל כדאי וזה אפקטיבי להביא נוער לכנס? האם יהיו פעילויות מיוחדות לנוער?
מנחה: אולי אני קודם אגיד מבחינה אינפורמטיבית. אנחנו נשמח לקבל נערים ונערות החל מגיל שתיים עשרה ומעלה, יהיו להם פעילויות מיוחדות וגם הם ישתלבו בפעולות הכלליות.
אנחנו מתייחסים לנוער כמו אל מבוגרים. כמי שמסוגלים לשבת בשיעורים, ולהתרכז, ולהיות בכל הפעילויות. זה לא סתם נוער כי הוא עבר גיל שתיים עשרה.
אבל עם הכנה. הוא לא יכול סתם ליפול בגיל 12,13, לדבר כזה וזה יראה לו משהו מעניין. לא. על אנשים מבוגרים אפשר להגיד, כי הם כבר ספגו מהחיים, מהבעיות, חסרונות, ייסורים, מכל הדברים. הם מרגישים את החיים בצורה אחרת. אבל לנוער שנמצא בחיים שלו, ולא יודע עלינו, ולא נכלל איתנו בכלל, אני לא חושב שזה מתאים. הם לא יבינו בכלל. "בשביל מה אתם עושים? מה אתם עושים כאן? אצלי בבית זה מוזיקה, חברים, כל מיני חגיגות". הם לא יבינו.
שאלה: חברה שלי מאוד רוצה להגיע לכנס, אני מרגישה שאם אני אקנה לה את הכרטיס היא תבוא, האם זה נכון שאני אשלם עבורה?
אם היא לא מסוגלת לבד, אני חושב שכן, כדאי, או לפחות לקנות ליום אחד ואחר כך שהיא תחליט כבר כן או לא לבוא. בצורה כזאת אולי כדאי בכל זאת ככה לעשות טובה לחברה. אבל גם, לא לגמרי לסחוב בכוח או במשהו, אלא אם רואים שזו בעיה, אז כדאי לעזור.
שאלה: מה לעשות עם תחושת העומס והאחריות שאני מרגיש עם כל דרישות ההכנה הפנימית לפני הכנס, אני מרגיש מוצף, וממש קורס תחת הנטל שרק גדל?
תבוא לחגיגה, כך תהיה ברגיעה.
שאלה: אני רוצה קצת לשתף בדאגה שלי, אני מרגישה את גודל החשיבות ואני לא יודעת איך לבטא, איך לשקף לאנשים שאני רוצה להביא את החשיבות, את מה זה יביא להם, את מה זה ייתן להם, ואני קצת נתקעת במקום הזה?
חכמת הקבלה סך הכול היא שיטה, חכמה, איך להתקדם בדרך, לאדם ולעולם, במצבנו הנוכחי. אנחנו עכשיו נכנסים יותר ויותר ויותר למבוי סתום, כבר התחלנו בזה, ובעל הסולם כתב על זה כמעט לפני מאה שנה, אבל לאט לאט אנחנו רואים שאנחנו כך נכנסים. ונכנסים כל פעם יותר ויותר ויותר, לתנאים יותר ויותר נוקשים, בכל מה שאנחנו עוסקים.
בזמן האחרון אנחנו נכנסים למצב שהעולם בכלל לא יודע לקראת מה הוא הולך. אנחנו רק עכשיו מתחילים לדבר בכלי תקשורת, מתחילים מעצמם או שהממשלה מאפשרת להם קצת לשחרר, כך שלא תהיה אחר כך איזו מכה, על האדם, שלא יודע כלום על זה. אז מדברים שיש משבר, קצת, פה ושם, עדיין פוחדים לתת לאוכלוסייה את התמונה האמיתית. ואחר כך כשזה יתגלה, זה באמת, אני לא יודע איך הם יגלו את זה, הם נמצאים במשחק הזה שנים, G20 ו-G8 היה פעם, וכן הלאה.
גם אצלנו, זה לא פשוט. אנחנו נמצאים ולא במצב טוב, כמו שהם אומרים, שבכל מקום משבר, ואצלנו לא. ולכן, אני לא יודע איך זה שהם עדיין מרשים לעצמם לא לגלות, אלא מה, לפני הבחירות הם יעשו את זה? אני לא יודע, זו פוליטיקה שלא נראית לי טובה, מצד אחד. ומצד שני, גם להביא את האנשים לחרדות, ולייאוש, ולחוסר עתיד, גם אי אפשר. אבל העולם נמצא ממש בזה. אנחנו מגלים לעולם את שיטת התיקון, שיטת ההתקדמות הנכונה לכל העולם. איך לבנות את האדם, ואת המשפחה, ואת החברה, ואת העסקים, ואת המדינה, ואת החינוך, ואת התרבות. את הכול. אין לנו שום עיסוק בעולם הזה שיוכל להסתדר בלי ידיעת חכמת הקבלה, שמסבירה לנו בסך הכול איך העולם האינטגרלי צריך להיבנות. פשוט.
אז לא שאנחנו נדון על זה בכנס, זה לא כנס שבו יהיו נאומים, והרצאות, וכל מיני סמינרים. אלא אנחנו רק רוצים לגלות מה נותן לאדם כוח החיבור שהטבע דורש מאיתנו? מה זה העולם האינטגרלי, בשביל מה אני צריך להתחבר? מה יש בזה? מה התהליך הזה שאנחנו כולנו עוברים, כל האנושות, מה הוא בעצם מציג לנו? מה יהיה? מה יקרה? כשאנחנו מנסים להתחבר בקשר טוב בינינו, אז אנחנו בעצם רוצים לזהות את המצב העתידי, ואם נעשה כך כולנו, מה יהיה? אנחנו היום רוצים לגלות מה שהאנושות תגלה אולי בעוד עשרים שנה. זה מה שמאפשר לנו הכנס. איזו הרגשה? איזו הבנה? איזה עולם יפתח? כי הטבע עכשיו ממש דורש מאיתנו לגמור עם כל הפרדיגמה, התפיסה הישנה ולעבור לתפיסה החדשה.
ולגבי השאלה איך להגיד לחַבְרַה? בשביל מה לבוא? אני חושב שצריך להגיד לה בצורה פשוטה, העולם שלנו היום, הוא מציג את עצמו כמחובר, אבל עדיין אנחנו לא משיגים את החיבור, אנחנו לא יודעים בשביל מה ולמה בדיוק. וכשאנחנו נכללים עם כזאת קבוצה, שהיא משתדלת לעשות את החיבור הנכון בין כולם, אז אנחנו מתחילים להבין איך לבנות יותר טוב את המשפחה, את החינוך לילדים, את הבית, את היחס שלי עם האחרים. ואיך אפשר להרוויח על ידי זה? אנחנו רואים שאנחנו מפסידים היום, בכל, וכאן, אם אני רוכש את הידיעה הזאת, אז אני יכול להרוויח בכל. בסך הכל כדאי לבוא, אדם באמת מקבל את הגישה החדשה, תפיסה חדשה לחיים, הוא יכול לראות אחר כך עד כמה שהוא והחיים שלו ישתנו.
שאלה זה נכון להזכיר ולדבר על הכוח העליון, או שלהשאיר את זה ברמה של הטבע?
ברמה של הטבע. אם אדם בלי ניצוץ, בלי נקודה שבלב, אם הוא לא נמשך אלינו, אלא מגיע ככה כמו כולם, אז ברמה של הטבע.
שאלה אני מדברת על מישהו שכן נמשך, שיש את הנקודה שבלב?
זה משהו אחר. אבל לאדם שברחוב, יש לומר לו רק בצורה כזאת, אתה תדע מכל הדברים האלה, איך להיטיב בחיים שלך. איך לעשות אותם יותר נוח, טוב, בטוח, מוצלח. וזה באמת כך.
שאלה האם יש לך נוסחת קסם איך להביא את בעלי, שעדיין לא הגיע לחכמת הקבלה, לכנס? והאם זה חשוב?
אישה בטוח יכולה לסחוב את בעלה, הפוך לא. אבל זה, אין לי ספק. והפתרון אני חושב להביא אותו ליום אחד. נוסעים שניים ליום אחד, ואחר כך מקסימום הוא חוזר הביתה. אבל הוא כבר יישאר.
שאלה: האם הכנס יעזור לי לראות את האור ואת הדרך החוצה, או שזה רק יבלבל יותר?
לא, כנס לא יכול לבלבל. אף פעם כנס לא מוריד את האדם מהגובה שהוא נמצא, למקום יותר ריקני, לא, אלא רק מעלה אותו. כי אדם, כמו שכותב רב"ש, הוא נכלל עם האחרים, הוא נכלל בכוח של אחרים, נניח יש לו עשרה חברים, אז הוא מקבל כוח לנקודה שבלב פי עשר. איך אפשר ליפול, איך אפשר להרגיש רע? ואם יש סביבך עוד כמה מיליונים מחוברים, אלפים שנמצאים במקום ועוד מיליונים שבכל העולם מחוברים אלינו דרך רשתות קשר בינינו, דרך אינטרנט ועוד, אז ודאי שלא, הוא לא יכול ליפול. אף פעם כנס לא יכול לעשות רע.
האם אנחנו לא הרגשנו כך כשיצאנו למדבר או בכנסים הקודמים? ותמיד, אף פעם אני לא שמעתי מאף אחד שהרגיש רע, אף פעם. אפילו כאלו שהגיעו בכלל במקרה, או מדענים שרצו לחקור את התופעות, או עיתונאים שרצו לכתוב על זה ואפילו משהו הפוך, ואתם יודעים איך זה קורה לפעמים איתם, ובכל זאת שמעתי מהם התרשמות אישית מאוד חזקה, יפה.
מנחה: ציטטה מספר 5 כך הרב"ש אומר: "ע"י זה שהוא מתחבר לאנשים, שהוא רואה שיש גם להם צורך לרוחניות, והרצון שיש לאלו אנשים שמבחוץ, הם מולידים לו גם רצון, שע"י זה הוא מקבל רצון גדול לרוחניות".
[כתבי רב"ש א, מעוז צור ישועתי]
כן, אין ברירה, הקבוצה בחכמת הקבלה היא כלי שבו, מתוך הכלי הזה, משיגים רוחניות, משיגים א-לוהות, את הכוח העליון, וזה הכוח שמנהל אותנו, הכוח הכללי הזה, ואנחנו מרגישים בזה מיני אנושות של מחר, כי הסביבה, הטבע, החיים שלנו, דוחפים אותנו לכזאת צורה. אז אנחנו כאילו משחקים, כמו ילד שמשחק בלהיות גדול כך אנחנו משחקים בזה, בלהיות גדולים של מחר. ובזה, אנחנו ממש אז מרגישים מה זה נקרא להיות אינטגרלים, גלובלים, מחוברים, יותר עליונים.
באמת על ידי זה אנחנו נפטרים מכל מיני הבעיות והדאגות והשבירות והמשברים. אנחנו בזה כמו במעבדה, יכולים לברר כל מה שהאנושות שואלת ואפילו עוד לא שואלת את עצמה. לאן היא הולכת או נדחפת על ידי כוחות המשבר הנוכחי שמרגישים עכשיו. קבוצה זה משהו מאוד מיוחד, זה מכשיר, ממש מכשיר לראות את העתיד.
שאלה:, האם לא לנסות להביא מישהו שאני יודע שיזדקק לתשומת הלב שלי בכנס?
לא, אני לא חושב שכדאי. אבל למה הוא שיזדקק לתשומת לב? קרובים וחברים שאתם מביאים, שהם לא כל כך מבינים מה ולאן, אתם יכולים להושיב אותם לידכם ויכולים להושיב אותם גם לחוד. בכלל, כל אחד יושב במקום שהוא רוצה, איפה שנוח, איפה שטוב. כל אחד יכול לשבת או יכול לצאת החוצה, מחוץ לאולם. יש לו שם עשרים, שלושים עמדות של תה וקפה עם עוגיות למיניהן, בבקשה, הכול חופשי. תשבו שם, קחו סיגריה, קפה, ושוב תכנסו פנימה. הכול מאוד פשוט וחופשי. רצוי שאף אחד לא ילחץ עליכם ואתם לא תפריעו לאף אחד. בצורה כזאת.
שאלה: האם עצם קיומו של הכנס יעשה הבדל בעולם? מה אנחנו צריכים לעשות ואיזה שינוי יכול ליצור הכנס?
אני אומר כך, אנחנו נמצאים בעידן חדש, ממש, של כל האנושות. אני חושב שכבר החודש ובשנת 2012 בטוח נרגיש שינויים דרסטיים בכל העולם, מהומות, מלחמות ולחצים גדולים מאוד. גם מצד החברה האנושית, מדינות וארגונים למיניהם, וגם מצד הטבע, הוריקנים וכל הבעיות עם האקולוגיה וכן הלאה.
כל זה ודאי שמגיע מחוסר האיזון של העולם, וחוסר האיזון נגרם על ידי האנושות, על ידי זה שאנחנו לא מאוזנים, שאנחנו לא מאוחדים. אם אנחנו לא נתחיל לנוע לקראת החיבור, כמו שהעולם נעשה מחובר, ואנחנו הפוכים ממנו, אז יהיה לנו מאוד רע. ואנחנו צריכים להשתדל להפיץ את הידיעה הזאת בכל העולם.
אנחנו משתדלים, אנחנו כבר נמצאים בהפצה הזאת. היינו השנה פעמיים באו"ם, פעמיים באונס"קו והתקבלנו גם שם כיועצים. אנחנו משתדלים לעבוד עם הרבה ארגונים בינלאומיים. אני מקבל יום יום כל מיני חדשות ופניות בנושא. יש לפנינו עבודה קשה ואנחנו צריכים לצבור כוחות. הכנס יעזור לנו מאוד להרגיש את כוח האיחוד, להרגיש אותו יותר, להבין אותו יותר, כך שנוכל להסביר לכל האנושות מהי הסיבה לכל הרע שיש בעולם ואיך להתגבר עליו.
אנחנו כולנו, כל מי שיש לו נקודה שבלב, שנמשך בצורה מסויימת, שמרגיש שהוא שייך במשהו להתעלות הזאת, נקרא "ישראל", "ישר- אל". אנחנו כולנו חייבים להסביר זאת בכל השפות, בכל האפשרויות לכל האנושות. לכן מהצד הזה הכנס הוא כנס מאוד מיוחד, מאוד חשוב, מאוד רציני. אמנם אנחנו באים לשמוח, להתחבר, לחבר את הלבבות רק ללב אחד, לחבר את המחשבות רק למחשבה אחת, להשיג את השורש של כל המציאות, להשיג את הכוח המנהל של כל המציאות, אבל מהשגת המעמד הזה, אחר כך יש לפנינו עבודה, תפקיד מאוד מאוד רציני.
מנחה: בציטטה הראשונה בחומר הלימוד להרצאה הזאת אומר בעל הסולם כך באגרת לתלמידיו:
"תכינו עצמכם אל טובו בימים האלו, כי הזמן מוכשר לכך אם תרצו. והקופה של גשמיות? תלו אותה לאחריכם! והננו אחד!"
[כתבי בעה"ס, אגרת ל"א]
שאלה: אני אמא לתינוק בן שלושה חודשים, האם כדאי להגיע בפועל איתו או לראות את הכנס מהבית?
אמא לתינוק בן שלושה חודשים מסתכלת על התינוק כל הזמן, ולכן "אין לה ראש" לשמוע ולראות. בבית יהיה לה יותר טוב לראות את הכנס. זה ברור לנו, זה הטבע. בבית היא יכולה להשכיב את התינוק, לידה נמצא המטבח, הכל במקום. היא גם יכולה להכין את הכל מראש ואז להיות יותר שקועה בלראות ולשמוע אותנו בצורה הכי טובה, לא מקצה האולם כשהיא יושבת שם עם העגלה.
האם יש באולם מקום לאימהות עם עגלות?
מנחה: אמא יכולה לבוא עם הילדים עד גיל שנתיים והם כמובן צמודים אליה.
אני לא יודע אם כדאי, כי זה יהיה לה קשה כל כך. אם מותר, מותר, אבל אני מציע שכל אחת תנסה לבוא ליום אחד לראות.
שאלה: אחרי שסיפרת על מה שקורה עם העולם, אם אני מגיע לכנס רק כדי שלא יהיו כל הייסורים האלה שדברת עליהם, האם זה בסדר?
ודאי שבסדר, כי אנחנו נמצאים בתפקיד כזה בעולם. אני מיועד ללמוד את חכמת הקבלה, להגיע להכרת העולם העליון, הכוח העליון, לפני שהאנושות מגיעה כדי להראות לאנושות את המעבר הקל מהעידן הזה, שבו כולנו חיים כאגואיסטים, אינדיבידואלים, פרוטקציוניסטים, אל הפרדיגמה החדשה. בה אנחנו נמצאים בהשפעה, בחיבור, ברשת האינטגרלית גלובלית כמו שעכשיו אנחנו רואים שהעולם, הטבע, שהוא בגימטרייה א-להים, כבר מתחיל להציג לנו את עצמו בצורה כזאת.
אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתאים את עצמנו לעולם הגלובלי, לקשר האינטגרלי שיש בעולם. אם לא נעשה זאת, אז יהיה לנו רע. ההפרש ביני לבין העולם, יהיה כל הזמן מורגש יותר ויותר כמשבר. כל הטוב הוא מהאיזון בטבע, כל הרע הוא מחוסר האיזון. לכן חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך דווקא במעבר הזה שאנחנו לא מוכנים אליו בצורה טבעית, איך לעבור את המעבר הזה בצורה יפה וטובה. רק בשביל זה החכמה מתגלה, שאם לא כן היא לא היתה מתגלה כמו שהיה במשך אלפי שנים.
עכשיו כשהיא מתגלה, אני יכול מראש ללמוד מתוכה את המצב הנוכחי שלי. כשאני צופה על עצמי מלמעלה, אז אני רואה שהאגו מנהל אותי ובאיזו צורה, כמו שאנחנו לומדים. לומדים מאיפה יש את כל החכמה הזאת כשמסתכלים מעט מלמעלה על עצמנו ועל כל העולם, ואז אפשר לראות באיזו צורה יפה לעבור. זה נקרא לעבור את "קריעת ים סוף", ועם כל המצבים האלה "במדבר" נגיע ל"ארץ ישראל" מה שנקרא. אפשר לעבור גם בלי חכמת הקבלה, אבל על ידי ייסורים נוראיים באופן שהטבע ידחף אותנו הרבה יותר מאשר קודם.
אם היינו מתפתחים כל הזמן בדחיפה מאחור על ידי ייסורים כך שהיינו רוצים יותר ויותר, אבל היינו מתפתחים כל הזמן בצורה אגואיסטית מאגו קטן לאגו גדול, אז היה מובן לנו שכדאי להתפתח כדי שנרכוש יותר, נדע יותר, נשיג יותר. עכשיו זה ההפך. עכשיו באותו האגו, אך באותו כיוון לא נשיג כלום. עכשיו האדם יכול להשיג רק בתנאי שהוא מתחיל לצאת מעל האגו על ידי חיבור עם האחרים, אך זה לא נמצא אצלנו כלל.
אנחנו לא מבינים מהו חיבור, לכך אין לנו שום נטייה פנימית. אלא נצטרך להרגיש ייסורים גדולים מאוד כדי להסכים להיפטר מהטבע שלנו, ממש רגע לפני המוות. המקובלים כותבים כך על מלחמות גוג ומגוג וכל חבלי המשיח. לכן מתגלה חכמת הקבלה ואומרת, שאפשר בקלות לעשות זאת. בבקשה, תשתמשו במאור המחזיר למוטב, תתעלו על ידי הקבוצה למצב שהוא לקראת האור, לקראת הכוח העליון שמנהל אתכם ואז תראו עד כמה המעבר קל. זה כל העניין שבשבילו אנחנו כל כך משקיעים ביגיעה, בכנסים, בכל.
מנחה: בציטטה הרביעית בחומר הלימוד אומר הרב"ש כך, "אנו צריכים להתגאות בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תשרה בינינו"."
(כתבי רב"ש א, מטרת החברה - א')
"השכינה", זאת אומרת הגילוי של הכוח המנהל את המציאות, את הטבע הכללי. אם אנחנו נדע את הנוסחה הכללית, את הכוח הזה, לעולם לא תהיה לנו בעיה. אנחנו נדע מראש מה לעשות, מראש נדע לאן הולכים, איך לחשב כל דבר, איך לבנות.
שאלה: לפני כמה שנים היה פה הרב דרורי, שסיפר על שבת שהיתה לכם בטבריה. הוא אמר שיום אחד נפתחה הדלת והוא ראה את הרב"ש ש"תופס" את הקב"ה כמו שחבר דורש מחבר. האם אתה יכול להגיד לנו מה הנוסח של הדרישה הזאת במילים?
לא, אני מצטער. לי ולחברי דרורי היו לנו לילות יפים מאוד בטבריה, הוא אני ורב"ש היינו במה שהיינו, אך אני לא יכול לספר על זה. פעם אולי כן, לא עכשיו. עדיין לא.
שאלה: פעמים רבות אתה אומר שכחלק מההכנה צריך לדמיין את המדרגה הבאה, את המצב הבא שאנחנו רוצים להיות בו. גם אם זה בשיעורים וגם אם עכשיו כחלק מההכנה לכנס, אני פשוט נתקלת בקיר. אם היית אומר לי לדמיין את הארוחה הבאה שלי הייתי מצליחה לפרט עד הפרט האחרון. פה אני נתקעת, מרגישה ממש קיר שחוסם. אני מבקשת לדמיין את החיבור עצמו, מהו באמת החיבור, איך אנחנו באמת במצב של החיבור.
כנראה צריכים פעם לקחת את הנשים למדבר. זה רעיון טוב, האם תלכי?
תלמידה: אני חושבת שאנחנו כבר נמצאות במדבר. איכשהו עדיין נמצאות במדבר. אבל ממש לא מצליחה לחדור את עובי הקורה הזאת. זה הכל מלמעלה.
האם היית בכנסים?
תלמידה: כן.
האם לא הצלחת לזרום בפנים עם האוירה הכללית?
תלמידה: עפתי מעל עצמי, לא רק זרמתי.
מנחה: התלמידה אומרת שעכשיו שהיא בהכנה לכנס ואינה מצליחה לדמיין את המצב הזה של חיבור, היא נתקעת בקיר.
בסדר, את לא מסוגלת לדמיין אם את לא נמצאת פיזית בין המוני אנשים שחושבים בבת אחת כך ממש לידך. לכן את לא מסוגלת להתקשר למדרגה הזאת. אולי אחרי הכנס תוכלי להגיע למצב שאת מתעלה מעל הזמן ואז בשבילך עבר הווה ועתיד זה כמו אחד, כמו שאת נעה, כמו בסרט. כמו שאת צופה בסרט ויכולה להניע אותו קדימה או אחורה, כך יקרה שתוכלי לראות את עצמך קדימה או אחורה. בסך הכל כך את מזיזה את הרשימות בפנים, אלה או אחרות. אז את רואה את העולם כך או כך או כך. את יכולה לראות גם את הגלגולים הקודמים שלך וגם את הבאים. זה יבוא, לא יהיה לך קשה לתאר את מה שיקרה בעוד שבוע.
מנחה: הרב לייטמן, איך אתה יכול לסכם את הדברים לפני שאנחנו נפרדים עד השבוע הבא?
הייתי ממליץ לכל העולם להתחבר אלינו. אני אומר זאת באמת ברצינות. חבל לי לראות שאנשים נמצאים בחוסר אונים ואני יודע ואני בטוח שרק באמצעי שלנו, בחכמת הקבלה, הם יכולים להגיע לטוב בקרוב ובלי שום ייסורים. אני מזמין את כולם. אני חושב שזה דבר מאוד רציני, דבר מאוד קל ומשמח, נותן הרבה כוח, תקווה ועתיד לכל אחד שמשתתף.
אני חושב שצריכים להיפטר מכל הלחצים, איני יודע מהיכן הלחצים האלו. אם יש לנו מכשיר כל כך יפה לעלות איתו, להיטיב לעצמנו, לסדר את החיים שלנו לעתיד כמו הקבוצה הכל כך גדולה בכל העולם, אתם תראו מהי, אז יש לנו רק לשמוח בזה ולא להיות בלחץ. אני מקווה לראות אתכם בכנס בעוד שבוע בדיוק.
(סוף ההרצאה)