פרשת השבוע - בהעלותך

בהשתתפות: גלעד שדמון, ניב נבון

שיעור 22.05.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

גלעד: שלום, אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", והפעם פרשת "בהעלותך", שלום לך הרב לייטמן, שלום לך ניב נבון.

שלום לכולם.

גלעד: בפרשת "בהעלותך", הבורא מצווה את משה למסור לאהרון את הפרטים הכרוכים בהדלקת המנורה שעמדה במשכן, ועל התהליך המיוחד שעל הלויים לעבור כהכנה לעבודתם, ורק לאחר מכן הם יוכלו להתחיל לעבוד במשכן.

בהמשך מוזכרת מצוות הבורא להקריב שוב את קורבן הפסח, קבוצת אנשים שהייתה טמאה, לא יכלה להקריב את קורבן הפסח, ולכן הבורא מורה להם לחגוג "פסח שני", כעבור חודש בדיוק.

עוד מסופר על המשכן שהיה עליו ענן דרך קבע, ששימש לבני ישראל כמורה דרך. כשהענן היה מתרומם מעל המשכן, היו בני ישראל יודעים שהגיעה העת להמשיך, וכאשר היה הענן נח, הם היו יודעים שעליהם לחנות. לאחר מכן מצווה הבורא את משה, להכין שתי חצוצרות כסף, בחצוצרות אלו ישתמשו, כדי לקבץ את העם אל פתח אוהל מועד בעת מלחמה, בעת הקרבת קורבנות, במועדים וכן הלאה.

בהמשך מסופר על הרשעים שְבָּעם, שהחלו להתלונן על הבורא ועל משה, וכעונש פורצת אש בקצה המחנה והורגת בהם. לאחר שהאש נכבית, האספסוף, קבוצת הגֶרים שהצטרפו לבני ישראל שוב מתלוננים.

גם משה מתלונן בפני הבורא, ובתשובה הבורא מורה לו לאסוף שבעים איש מזקני ישראל, שיסייעו לו בהנהגת העם, ושבמשך חודש הוא יאכיל את כל בני ישראל רק בשר. העם ממהר לאסוף את העופות, ובאמצע אכילתם הבורא מכה בעם ורבים נהרגים, כעונש על תלונתם. את המקום ההוא מכנים בני ישראל בשם "קברות התאווה".

בסוף הפרשה מתואר החטא של מרים, אחות משה ואהרון. מרים משוחחת עם אהרון על משה והם שואלים, "האם רק איתו דיבר הא-לוהים, הלא הוא מדבר גם עמנו"¹. הבורא נגלה אליהם לפתע ומשיב, "בשונה משאר הנביאים, אני מדבר עם משה פה אל פה"². כעונש על דבריה חולה מרים בצרעת. הצרעת נמשכת שבעה ימים, שבמהלכה היא מחוץ למחנה. העם מחכה למרים שבעה ימים, וכשהיא מבריאה הם ממשיכים בנדודיהם במדבר.

הרב לייטמן, יוצאים לדרך, קיבלנו תורה, עברנו את כל מה שקשור ללויים, ומה שהיה בפרשות הקודמות, יש פה התחלה של יציאה כלשהי?

כן, התחלה של יציאה נקראת התחלת העלייה, "בהעלותך", כי כל התורה ניתנה כדי שנעלה מדרגת פרא אדם, יצר הרע שפועל בנו, עד לדרגת הבורא, להגיע לדבקות. זאת אומרת, להשתוות הצורה, להשתוות התכונות אליו, כמו שכתוב "שובה, ישראל, עד ה' א-לוהיך"³. ואיך עושים את העלייה הזאת? בחיבור. לכן כל התהליך שעוברים מהיציאה מבבל והלאה עד היום, הוא אך ורק כדי להתחבר יותר ויותר. בזה בעצם מבטאים את החוק שנקרא, "מאהבת הבריות לאהבת ה'"⁴. ולכן כל עבודת ישראל, ובמה שהם שונים מכל אומות העולם, הוא שהם עובדים כל הזמן על החיבור ביניהם. זה מתבטא בעיקר במעמד הר סיני, שאז הם נדרשים להיות "כאיש אחד בלב אחד"⁵, באהבת חברים, בחיבור, עד ערבות הדדית. ואחרי זה מתחילים לבצע את זה בפועל בכלל האומה, זאת אומרת, אדם בתוך עצמו, וכל אדם ואדם כלפי כל העם. כך יש התקדמות, התקדמות לקראת הכניסה לארץ ישראל. זאת אומרת, להגיע לגובה שכל הרצונות של האדם יהיו כולם מחוברים זה לזה. שתהיה באמת חברה כזאת שבה תהיה השפעה ואהבה הדדית. בהתחברות ובהתגברות על כל האגו שגדל ומתעורר, בכל שלב ושלב בתוך העם, זו בעצם העלייה שלו.

לכן "בהעלותך" הוא תהליך, תהליך ארוך שנקרא "ארבעים שנות המדבר", שבו אנחנו עובדים כל הזמן על חיבור יותר ויותר גדול בינינו, וכך אנחנו מגיעים לתיקון. מרכז החיבור שלנו הוא "אוהל מועד". זאת אומרת, שאנחנו בונים בינינו חיבור כל כך גדול, פנימי, שמרגישים שמתקיים בינינו הכוח המשותף שלנו. ובחיבור ההדדי הזה בינינו, אנחנו מתחילים לגלות כוח השפעה גדול שקיים בטבע, שנסתר מאיתנו עכשיו, לא קיים בנו, בתכונות שלנו. אבל אנחנו יכולים להגיע אליו בעבודה ההדדית הזאת בעם, אם נתחיל לחשוב על הנחיצות שבזה. אז אנחנו יכולים להגיע לחיבור הדדי, אהבה הדדית, ובתוך האהבה ההדדית הזאת אנחנו מגלים את הכוח העליון, אהבה, השפעה ששורה בטבע, ורק נסתר מאיתנו בינתיים. זה נקרא גילוי הבורא לבני ישראל, לנברא.

כשמתחילים לבנות את הקשר הזה בינינו, אז ודאי שיש הרבה בעיות, בכל אחד מאיתנו ובין כולנו יחד. ואז אנחנו צריכים להבין, שבכל שלב ושלב שאנחנו מתקדמים, בהתקרבות זה לזה, בלגלות את כוח ההשפעה והאהבה שנקרא בורא, בכל שלב אנחנו צריכים לעבור שוב על אותן הפעולות בשלמות, כולן. זה נקרא עשר ספירות, עלייה במדרגות, שכל מדרגה הבאה חוזרת על המדרגה הקודמת, אהבה, חיבור, השפעה הדדית, רק במידה יותר גבוהה, יותר בדרישה, יותר מדויקת. כי האגו גדל יותר ממדרגה למדרגה, ועליו צריכים לעשות את פעולת החיבור.

וכאן "בהעלותך" בונים את המדרגות האלו על פני האגו הגובר. שכל הגדול הוא גדול גם ביצר הרע, וגם ביצר הטוב שתיקן על פני היצר הרע, כמו שכתוב "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו"⁶. אז אנחנו צריכים להבין, שלא מספיק שהיתה לנו יציאת מצרים פעם אחת, אלא יש גם "פסח שני". "פסח שני" הכוונה היא, שכל פעם, בכל מדרגה, יש לך גם התגלות של היצר הרע, ואתה צריך לעבור עליו גם באותן הפעולות, כמו שעשית בפעם הראשונה, ביציאת מצרים. לכן כתוב, כל יום חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יוצא ממצרים, כי הפעולה הזאת מתקיימת אחר כך בכל מדרגה ומדרגה. ביציאה ממצרים כתוב, שפרעה שלח את חילו אחרי בני ישראל, וכאן יש שאלה, את מי הוא שלח? הרי כבר לא היה לו צבא. חכמת הקבלה מסבירה, שביציאה ממצרים, מתעוררים בתוך האדם, כוחות ורצונות שנקראים "ערב רב". וגם כלפי עם ישראל, כשהוא מתעורר להגיע לעבודה אמיתית, זאת אומרת לחיבור, לאהבה, לידידות, לערבות, אז גם כלפיהם מתעוררים ה"ערב רב".

"ערב רב" נקראים האנשים שהם "יראי ה' עובדי פרעה". השילוב הזה מעניין מאוד, מצד אחד הם כאילו רוצים לעבוד את הבורא, אבל בעצם הם עובדים בעל מנת לקבל לעצמם, לצורך עצמם. זאת אומרת, הם אומרים שהתורה ניתנה כדי להשתמש בה, לא לצורך "ואהבת לרעך כמוך". כאן אנחנו יכולים להבדיל בין אלו שבאמת נמצאים בדרכה של תורה, כמו שכתוב "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב", למה למוטב? לאהבה, כמו שכתוב "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה"⁷, שלזה צריכים לחזור.

יש אנשים שמקבלים את "ואהבת לרעך כמוך", ומתוך זה להגיע "ואהבת את ה' א-לוהיך", כדרך שלהם, והם באמת שמבינים ומרגישים את התורה, כי התורה הוא המאור המחזיר למוטב. וכל התורה ניתנה כדי להביא את האדם מיצר הרע, משנאת חינם, לאהבת הבריות ואחר כך לאהבת ה'. ויש אנשים שאומרים, לא, זה לא העיקר, אלא דברים אחרים, לא חשוב בדיוק מה, הם לא נלחמים על אהבת ישראל, על "ואהבת לרעך כמוך", זה בשבילם המחסום הגדול, שאפשר להגיע לאהבת ה' א-לוהיך ובכלל לקיום כל התורה והמצוות בצורה אחרת. זאת אומרת, שקיום תורה ומצוות הוא לא כדי לתקן את עצמו באהבת הזולת, שלא בזה כל מצווה ומצווה, שאני מתקן כל רצון ורצון שבי לאהבת הבריות, אלא יש לזה צורה אחרת כלשהי של קיום.

אנשים כאלו נקראים "יראי ה' עובדי פרעה", שבעצם כל העבודה שלהם, מה שהם לומדים מהתורה, היא בסופו של דבר כדי לעבוד את היצר הרע שלהם, והם נקראים "ערב רב". הם בעצם התקלה הגדולה, כמו שכותב לנו גם רש"י, הם היו התקלה הגדולה ביציאה ממצרים, והם שגרמו את כל הצרות לבני ישראל בכל ארבעים שנות המדבר.

גלעד: מכיוון שאנחנו אומרים שכל הכוחות האלה בעצם נמצאים בנו, איך אתה מבחין בכל רגע, אם אתה עכשיו עבד פרעה או עבד ה'. איזה מדד יש לך, איזה קנה מידה?

רק אם אני מכוון בכל מחשבה, בכל פעולה, בכל רצון שלי, לאהבת הזולת, אין שום דבר אחר. לכן המקובלים אומרים כך, אתם צריכים להתחבר בקבוצות, כי בקבוצות קטנות קל יותר לברר למי אתה מכוון, וגם ממליצים לעם לעשות את זה. ולכן כשבא יתרו למשה, הוא אמר, אתה חייב לחלק את העם לעשיריות, אחר כך למאות, לאלפים וכן הלאה. עשירייה, מניין, הוא דבר קדוש, זה המקום, המצב, המספר, המבנה, שבו אדם מברר לאן נוטה ליבו.

גלעד: זאת אומרת, שבכל מחשבה, כל רגש, כל מה שעולה בי בכל רגע בחיים, אני צריך לבדוק, לשאול את עצמי שאלה אחת, האם זה דרך אותו מניין או לא? אם לא, ברור שאני עכשיו עבד פרעה.

אבל דרך אותו מניין, הכוונה לחבר את כולם יחד, כאיש אחד בלב אחד, באהבה הדדית. אם אתה מתחיל להתחבר באהבה הדדית, והקשר ביניכם הוא בדיוק להשפעה הדדית, לחיבור, לערבות, שדרכו אתם רוצים להגיע ממש להשפעה ואהבה חלוטה, וגם כלפי כל יתר המניינים, כי יש לך הרבה מניינים, עשיריות בעם, ואחר כך גם כן לכל העולם, כמו שכתוב, "ונהרו אליו, כל-הגויים”, אם אתה מכוון את עצמך כך, אז סימן שאתה נמצא בדרך תורה.

ניב: לכוון את עצמך לזה בכל רגע, בכל מחשבה, בכל מעשה, למה הכוונה? איך זה נעשה? זאת אומרת, בכל רגע ביום שלי אני צריך לבדוק את עצמי שאני חושב רק על זה? לזה הכוונה?

אם כל הפעולות שלך בחיים מכוונות לזה, סימן שאתה נמצא בדרכה של תורה.

ניב: אבל אני חי את החיים שלי, מה זה אומר?

תחיה, חי בהם ולא ימות בהם, האם מה שאתה עושה מקרב אותך לאהבת הבריות, ודרכן לאהבת הבורא? הבורא נקרא הכוח הכללי של הטבע, שגם אתה רוצה להיות עמו בחיבור ובאהבה, בכל הצורות. שהיחס שלך לעולם, לדומם, צומח, חי, בני אדם, לכולם, הוא יחס של אהבה. זה קצת מוזר בימינו, אני מבין.

גלעד: זה מובן כל עוד אני יושב בשיעור, עם החברים שלי. אבל נרחיב רגע את השאלה, אני עכשיו אוכל, הולך לשירותים, עובד, לא משנה מה, כל הזמן יושבת לי מאחור המחשבה הזו?

כן, בכל הפעולות הרצוניות שלך, שבהן אתה בטוח מפעיל חלק מתרי"ג הרצונות שלך, אתה צריך לכוון אותן בעל מנת להשפיע נחת רוח לזולת, ולבורא, זה הסימן שאתה מקיים תורה.

גלעד: זה משהו פנימי?

ודאי שפנימי, אבל בטוח שזה צריך לקבל ביטוי גם בחיצוניות. האם אתה גורם לטוב בעולם, שזה יכול להיות לגמרי לא כמו שאנחנו חושבים.

ניב: אני חושב על זה, אני רוצה את זה, אני מתאר משהו, מה זה בדיוק, מה זה נקרא לכוון לעשות נחת רוח לבורא?

אנחנו לא יודעים, לכן ניתנו מצוות שיש לקיים אותן בחברה גדולה של בני אדם. לכן המבנה הזה, שנקרא נשמה אחת, התחלק להרבה מאוד חלקים, כשבני אדם בעולם הזה נושאים כל חלק וחלק. וביחס שלך לכל בני האדם, אתה בעצם מברר את היחס שלך לבורא, לכן מאהבת הבריות לאהבת השם. רק אחרי שאתה באמת מכוון לבריות, קודם כל לבני ישראל ואחר כך לכל העולם, בהשפעה, באהבה, אתה מגלה אחרי כל זה, את הבורא, את הכוח הכללי שבטבע, שכולו השפעה ואהבה.

ניב: אז אם יש מצב שאני לא יודע מה זה, איך אני מגיע למצב שאני יודע מה זה?

על ידי קבוצה שבה אתה נתון, כל העם חייב להתחלק לחלקים כאלו, עד עשיריות. אצלנו מחולקים לעשיריות, כל הקבוצה העולמית שלנו, מחולקת לעשיריות. בעשיריות האלו, אנחנו משתדלים במעשה לקיים "ואהבת לרעך כמוך". עם כל מיני חוקים פנימיים שנמצאים בחכמת הקבלה, שקיבלנו על עצמנו ואנחנו משתדלים לקיים אותם.

וזה לפי אותה השיטה שקיבלו בני ישראל, עוד בזמן יתרו התחלקו לעשיריות. אחר כך, כל פעם כשמממשים את עצמם, בהליכה במדבר, כשמממשים את הרצון שלהם שיהיה כולו להשפיע בתוך העשיריות. ואם אתה שואל אותי, מה צריך עם ישראל לעשות היום? את אותו הדבר. הוא צריך לחלק את עצמו לעשיריות, להתחיל ללמוד בחינוך האינטגרלי, איך להתחבר בכזה מבנה, בהשפעה הדדית, פשוט מאוד. זה נקרא לקיים את התורה, להגיע לאהבת ישראל.

גלעד: מה זה אומר עשיריות בחינוך האינטגרלי? פה זה יחסית ברור, כי יש מטרה מאוד ברורה שהיא מטרה רוחנית, ואנחנו מדברים על כוונות.

אנחנו קוראים לזה חינוך אינטגרלי, כי לבוא לאדם ולהגיד שזאת התורה זה הסבר גדול, כך אנחנו באים ואומרים שאם אנחנו רוצים להיות בטוחים שיהיה לנו טוב, כדאי לנו לדבר על החיבור בינינו. ואנחנו לא רוצים לבלבל אותו עם התורה ועם החיבור בינינו, כי יש כאלו שמסכימים שהתורה מדברת על זה, ויש כאלה שלא מבינים, או לא מסכימים שהתורה מדברת על זה. לכן אנחנו אומרים, בואו ונדבר על החיבור בינינו, על חיבור אף אחד לא יכול להגיד שהוא רע, חיבור זה טוב, אז נעבוד על החיבור. לא נאמר שזאת כל התורה, זה כמו שדיברנו עכשיו על היצר הרע, על הערב רב שקיים בתוכנו, ובינינו.

יש הרבה אנשים שחושבים, שהתורה לא בדיוק מדברת על אהבת הזולת, שיש בה עוד משהו חוץ מזה. אז אנחנו לא הולכים לחייב בזה אף אחד, אלא אומרים ש"ואהבת לרעך כמוך" בטוח שכדאי וטוב. ויש לזה שיטה מיוחדת שנקראת החינוך האינטגרלי, מה מיוחד בה? שום דבר בעצם, כל מה שכתוב כתוב מהתורה, איך להגיע להשפעה לזולת, לאהבה לזולת, לשוויון, איך לקיים את כל החוקים בין אדם לחברו, ומהם להגיע לחוקים שנקראים בין אדם למקום, זה מה שאנחנו עושים.

גלעד: נלך למה שאתה אומר, אני עכשיו מנהל מפעל של עשרים איש, אז אתה אומר לי תחלק אותו לשתי קבוצות וכל קבוצה תעשה עבודה, כי אמרת שיש לחלק לעשיריות גם את העם, תסביר לי את זה, כי הייתי רוצה שכל המפעל שלי, עשרים איש, יתאחדו ביניהם עכשיו ויעבדו בצוות, זה ברור לי.

בפרשת יתרו למדנו שקשה לנו לתפוס עשרים איש, או יותר מעשרה, קשה לנו לעבוד איתם. כי אנחנו בנויים בצורה כזאת, כתוצאה מעשר הספירות המקוריות, שהתפיסה שלנו היא לא יותר מעשרה, כמו האצבעות. עד עשרה אנחנו מבינים, מרגישים ויכולים להחזיק בשדה הראיה. ולכן יוצא שאנחנו צריכים להתחלק לעשרה. את זה יתרו הסביר למשה, ואמר לו איך לחלק את העם. לכן אפילו שיש לך עשרים איש, אתה צריך לחלק לשניים, ולהקל בזה, נניח על כל עובד במפעל שלך, להתחבר נכון וטוב בבדיקה, בביקורת עצמית, עם האחרים.

גלעד: זאת אומרת, שתהיה יעילות בעבודה הזאת.

נכון.

ניב: הבנתי שאמרת שכשמתקרבים זה לזה, בעבודה בעשיריות, אז מתחילות להיות הרבה בעיות, ואז יש דרישה מדויקת יותר שתהיה יותר עבה, ושיהיה יותר חיבור ויותר השפעה.

זה לא מובן שכשבני ישראל קיבלו את התורה הם התחילו להתנהג כך? הרי כל התורה היא לממש את "ואהבת לרעך כמוך”, איך לממש אותה? בעשיריות, כשמתחלקים לעשיריות. וזה מה שהם התחילו לעשות, זה נקרא עבודת המדבר, בתהליך, עד שמגיעים לארץ ישראל. ארץ ישראל זה כבר רצון, ארץ - רצון, ישראל - ישר א-ל, ישר לבורא. המדבר הוא עבודה כשאין עדיין בורא, הוא עוד לא נגלה, הוא עדיין רק אי שם בסימנים כלשהם, הכוח הכללי של הטבע, יחס של השפעה ואהבה. אלא כל העבודה היא בינינו, בקבוצות, בעשיריות, ויש לך שבטים, ובתוך השבטים אלפים, מאות, עשרות, כך עובדים. ומה הם עושים? הם עושים גיבוש ביניהם, חיבור ביניהם, ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", "ואהבת לרעך כמוך", כל העבודה הזאת, בכל העם, מעשיריות למאות, לאלפים ולכל השבטים ולכל העם, זאת עבודת ישראל.

גלעד: נראה שבפרשה הזאת בולט יותר מה שאתה אומר, כשדווקא מרים, אחות משה, ששמה אותו ביאור ושמרה עליו כל הזמן, דווקא היא נופלת ופתאום מדברת לשון הרע על משה, אין לזה סוף?

זו בעיה, אין סוף לטעויות של האדם בדרך, ממש אין סוף. ומדובר גם על אותן הצורות המתוקנות יחסית, אבל כמו שכתוב, "אל תאמין בעצמך עד יום מותך”. שאפילו דרגות דקדושה כאלה, כמו מרים הנביאה, נדב ואביהו בני אהרון ועוד ועוד, שאדם כשהוא מתקדם, יש בו מצבים שהוא ממש נופל. כל פעם הוא בודק ו"אין לדיין אלא מה שעינינו רואות", והוא רואה דברים הפוכים ממה שראה קודם, או דברים הפוכים ממה שיראה אחר כך, אחרי תיקון. כך זה היום וזה הלילה, פעם רשע ופעם צדיק, פעם צדיק ופעם רשע, אין צדיק בארץ אשר עשה טוב ולא יחטא קודם, ולא יחטא, הכוונה שהיה הפוך.

אז צריכים להבין שהדוגמאות האלה הן דוגמאות לכל אחד ואחד, וכל אחד ואחד, כשהוא עובר בשלבי הקדושה, קדושה הכוונה השפעה, אהבה, להגיע להשפעה ואהבה, הוא נתקע בכאלו עבירות ואפילו זדונות, בגילוי השגגות והזדונות אנחנו עולים.

ניב: יש פה עוד בעיה שמתגלה, שנקראת קברות התאווה, אז זה גם מתגלה כתוצאה מהעבודה בחיבור?

כן עם אכילת הבשר, כי מה זה אכילת בשר? יש לנו מוח, עצמות, גידים, בשר ועור, חמש דרגות ברצון לקבל שנקראות כך. בשר זו כבר דרגה מאוד גדולה ברצון לקבל, באגו שלנו. מח, עצמות, גידים, ובשר הוא דבר חיצון, זו עוצמה גדולה מאוד ברצון אגואיסטי, וכדי לתקן אותו, צריכים הרבה עבודה. אנחנו רואים את זה אפילו בחוקי הכשרות, החוקים כלפי בשר הם הכי נוקשים ומדויקים, עם כל כך הרבה פרטים, ולכן שם טועים, שם ממש יכולים לטעות, ועל זה מדובר.

ניב: איך זה בא לידי ביטוי בעבודה של העשיריות שתיארת?

זה במידות ההתקשרות, עד כמה אני מסוגל, ובאילו צורות ומידת גובה היצר הרע שלי, שאני יכול להתעלות מעליו, להגיע לחיבור ואפילו להתחשבות כזאת כמו באהבה. כשאני מקבל את הרצון שלך במקום הרצון שלי, "תעשה רצונך כרצונו"⁸, גם כלפי החבר ואחר כך כלפי הבורא, כך אנחנו עובדים בפעולות האלה.

מה זה נקרא "להיות בחיבור בינינו"? שנניח אני לוקח את הרצון של גלעד, ואני עובד כדי למלא את הרצון שלו, והוא ההפך כלפַּי. כך אנחנו בתוך העשירייה וכך אנחנו בתוך כל העם, שכל אחד דואג לשני, שכולם נמצאים בדאגה הדדית. אין לי שום דאגה לעצמי, אלא רק לכל העם. "כל ישראל חברים"⁹, "חברים" זאת אומרת מחוברים, על ידי זה אנחנו מחוברים. אין לנו עוד על ידי מה להתחבר, ובכלל מה זה נקרא "חיבור"? אם אני רוצה למלא את כל רצונך, ואתה את שלו ושלי, וכך כל אחד ואחד כלפי כולם.

גלעד: יכול להיות שהרצונות סותרים? נאמר אם אני רוצה עכשיו לקחת את הרצון של ניב ולממש אותו, וזה סותר את הרצון שלך.

זה לא יכול להיות, כי קודם אתה צריך להרגיש את הרצון שלו, את הרצון של ניב. אם אתה מרגיש את הרצון שלו ויש לו רצון, אז אתה יכול למלא אותו. אבל זה לגמרי לא מפריע למה שאני מרגיש בניב, כי המערכת הזאת היא מערכת רב גוונית, כל אחד הוא כל העולם.

גלעד: למה אתה קורא "רצון"? אולי נדייק קצת, מה זאת אומרת "רצון"?

חסרונות.

גלעד: אז לניב עכשיו חסר לאכול, ללכת למסעדה, ואתה רוצה ללכת לים, ואני רוצה מאוד לעזור, אני אומר לניב "בוא נלך למסעדה", ולך "בוא נלך לים", בו זמנית? אני לא יכול למלא את שני הרצונות של שניכם, הם סותרים, אני שואל בכוונה בצורה הכי פשוטה.

אולי צריך לדייק מה זה "רצון", מה זה "למלא רצון של מישהו"?

מה ניב רוצה?

גלעד: לאכול סטייק.

אז תביא לו סטייק.

גלעד: עד שאני אביא לו, אתה עכשיו רוצה ללכת לים, אם אני אביא לו סטייק, אני לא אלך אתך לים. אני צריך לבחור, את הרצון של מי למלא?

אז אתה בוחר. אנחנו לא מדברים בדרך כלל על רצונות שנמצאים בתוך זמן, תנועה, מקום, במישור העולם הזה. במישור העולם הזה אתה לא יכול לקיים יותר מרצון אחד כל פעם. אבל בעשירייה מדובר על כך, שכל אחד ואחד חייב לדאוג לכל אחד באומה, שלא יחסר לו דבר הנחוץ לקיום, זו העבודה ההדדית שלנו. קודם כל אם אתה רואה שלמישהו חסר קיום, זה הכרחי, ו"הכרחי זה לא יגונה ולא ישובח"¹⁰, אתה חייב לעשות את זה ולא חשוב מה שיהיה. חייבת להיות בזה קודם כל דאגה הדדית של כל האומה, כי "אין קמח, אין תורה"¹¹. אחרי שגמרנו עם זה, אתה צריך להקדיש את עצמך לזה, שאתה מעלה כל אחד ואחד בדרגות, זה נקרא "בהעלותך", בדרגות השפעה ואהבה הדדית, לעלות את כולם לחיבור. כדי לעלות בחיבור הזה עד שאש האהבה בוערת בינינו, ועד שאנחנו בתוך האהבה בינינו מגלים גם את אהבת הבורא.

העבודה שלנו מתחלקת לשני חלקים, חלק אחד בין אדם לחברו, שחייבת להיות הכרחיות מפני שאנחנו נמצאים בגופים, בעולם הזה. אז אנחנו חייבים לספק זה לזה דברים הכרחיים לקיום, שלא יהיה בעם אף אחד שממש סובל, אלא שיש לו משהו שנקרא הכרחיות. ומעבר לזה כל אחד חייב לדאוג לשני, רק לחיבור בין כולם.

גלעד: זאת אומרת, אחרי הכרחיות, מעבר לזה, כשאנחנו אומרים את המושג "רצון", הכוונה היא רצון לחיבור.

רצון לחיבור בלבד. זה שהוא רוצה ללכת לים, אני חושב שאני לא צריך לפרגן לו, ולקחת אותו טרמפ, זה לא העניין. התורה מדברת על עבודה פנימית של האדם, כי כדי להגיע לחיבור אני חייב להיות קיים בתוך הגוף שלי, בינתיים אני נמצא בו, ואני גם חייב לפתח את היחס שלי לזולת.

ניב: ציינת שיש עשרות, מאות, אלפים, מהי העבודה ההדדית בין הרמות האלה, אפילו ברמה ההדדית בין העשיריות? נניח שגלעד ואני לא באותה עשירייה, אתה אמרת שאני צריך למלא את הרצון שלו ולהעלותו, איך זה? מתי מתחילים יחסי הגומלין האלו, בין העשיריות, בין היחידים בעשיריות?

לא, בין היחידים בעשיריות, אין דבר כזה, בעשירייה אנחנו מתייחסים לכל עשירייה כמניין. מניין הוא יחידה אחת, כולם צריכים שם להיות בשווה. אני לא עובד בתוך העשירייה עם מישהו אחד, אני חייב לראות את כל העשירייה הזאת כמכלול אחד, כקבוצה, כמושג אחד, זה כל העניין. כל העבודה שלי היא לצאת מהאגו שלי וכאילו לשפוך את עצמי לזולת. הכי פשוט ומעשי, עם ביקורת ובדיקה על כל דבר, את זה אני יכול לעשות בתוך העשירייה, זה לפנַי, וכך אנחנו עושים.

אחרי שעושים את זה ומגיעים בעשירייה למושג של אחד, שכולנו ממש "כאיש אחד בלב אחד" בתוך העשירייה, אז אנחנו יכולים לחבר בין העשיריות למאות, לאלפים, ולכל האומה. כך כל האומה תהיה כאחד, ואז יורד מה שנקרא ה"כוח העליון", ונמצא בתוך העם.

גלעד: ובינתיים?

ובינתיים אפילו בעשירייה מתחילים לגלות אותו, זה רק תלוי באיזו עוצמה, כי יש לנו מאה עשרים וחמש מדרגות. כמה שאנחנו מתקדמים לעוצמה יותר ויותר בעשירייה, ואחר כך בין העשיריות, לעשרות, למאות, לאלפים ולכל האומה. אלו בדיוק המדרגות של "בהעלותך". זה בדיוק מה שאנחנו צריכים לעשות כדי להגיע להיות "כאיש אחד בלב אחד" כל עם ישראל, ואז כולנו נמצאים בדבקות עם הבורא, ומממשים "ואהבת לרעך כמוך, כלל גדול בתורה", ו"מאהבת הבריות לאהבת ה'", להגיע ל"ואהבת את ה' א-לוהיך", שהוא הכוח הכללי של אהבה והשפעה שנקרא "הטבע", "א-לוהים".

גלעד: ניב שאל פה משהו מאוד מסוים, בינתיים עד שהוא יגיע לאחד עם העשירייה שלו, ואני עם העשירייה שלי, היחס שלו אלי הוא של זר?

כן.

גלעד: זאת אומרת, לא להתבלבל, להתמקד רק בעשיריות.

לא להתבלבל, אחרת אנחנו נתפזר ונעזוב את עניין העשירייה. למה אתה חייב להיות בתוך עשירייה? תכוון את העבודה שלך בדיוק, במעשה, בהשפעה לזולת שנמצא בתוך העשירייה, לכל תשעת החברים שלך. אם אתה עושה את זה בטוח שתתקדם למטרה, כל היתר לא שייך.

גלעד: כל היתר זו ממש בריחה מהעבודה האמיתית?

כן, אנחנו צריכים להבין שברגע שאתה מתחיל להתייחס לעשירייה בצורה הנכונה, אתה רואה שם בעצם את כל העולם. אתה רואה שכל העולם מסודר בצורה כזאת, שכשאתה מממש את עצמך בעשירייה, אתה מממש את עצמך בכל העולם, זה אותו דבר. אתה לא צריך לצאת מהעשירייה, היא פתאום מתרחבת בכל האופי שלה, באגו, ביצר הרע שמתגלה, הערב רב שמתגלה וכל הדברים האלה בתוך העשירייה, אתה לא צריך לפרוץ את גבולותיה, עד כדי כך.

אתה מתחיל לגלות בה את כל המציאות, מספיקה לך אותה העשירייה כדי להתקדם הלאה והלאה. אנחנו עוד נדבר על זה, צריכים להתחיל במעשה, בכל העבודה, ואז נראה את הדברים האלו. אתם יכולים לשאול, "אבל באותם הזמנים היה אסור להתחתן בין השבטים, למה? כי היו חוקים מאוד ברורים בין עשיריות, מאות, אלפים, בין השבטים. היו חוקים מאוד ברורים בחלוקה, בדיוק כדי שלא תברח מהעבודה המעשית באהבת הזולת.

ניב: הגילוי הזה שאפשר להגיע אליו בעשירייה, גילוי הבורא, הופתעתי לשמוע, שפה בפרשת "בהעלותך" בסך הכל זה עדיין לא גילוי הבורא בפועל.

במה, איך אתה מגלה? אתה מגלה את הבורא במידה שאתה נמצא בהשפעה ואהבה. איך אתה יכול לגלות אותו, באילו תכונות? אם אתה לא נמצא בהשפעה ואהבה, איך אתה יכול לגלות השפעה ואהבה חיצונית שנקראת "הבורא"? איך אתה יכול? רק לפי חוק השתוות הצורה.

ניב: אז מה בכל זאת ההבדל? מה מתגלה בתוך העשירייה שהוא פחוּת ממה שמתגלה במאייה או באלפייה?

תבין שאחר כך בעשירייה הזאת אתה מתחיל לגלות את מה ששייך למאייה, לאלפייה ולכל העם.

גלעד: אלו עוצמות גדולות יותר של העשירייה.

נכון, אבל קל יותר להסביר לעם, שאחר כך העשיריות מתחברות והמאיות מתחברות, כי הם מכירים את זה בשטח יותר, מאשר בתוך איחוד וחיבור איכותי.

גלעד: זה אולי קצת מתאים לשפת הקבלה כשמדובר על יחידות, עשרות, מלכות וזעיר אנפין.

אנחנו לומדים את זה בתפיסת המציאות, שכל המציאות קיימת בתוך עשירייה, וכאן זו בעיה להסביר. לכן לשם ההסבר מדברים על החיבור, תחלק את כל עם ישראל לעשיריות, ותתחיל לחבר קודם עשיריות, אחר כך מאות, וכן הלאה, זה ברור. מה שאין כן להגיד שבעשירייה אתה מתחיל לגלות את כל המציאות, זה לא כל כך ברור, בגלל שהתפיסה שלנו היא גם כן דרך העשירייה.

כשאני מסתכל על העולם, בפנים מסודרת אצלי גם כן עשירייה, כך אני רואה את העולם דרך משקפת, שכך הוא בנוי, כי מלכתחילה עשר הספירות היסודיות שלי, העיקריות שלי, הן בעצם נותנות לי תפיסה כזאת.

ניב: אז מקובל, שמסתכל מלמעלה על כל העשיריות האלה, רואה שזו עשירייה אחת? ולכן אין הבדל בעבודה שלי מול גלעד אם אני עובד רק מול העשירייה, זה לא פוגם בעצם באהבת הזולת שלי כלפי גלעד?

נכון, בעשירייה שלך אתה מממש את העבודה שלך לכל העולם.

גלעד: ניב, אני חייב להגיד לך, בסוף הפרשה, שאני ממש מרגיש בעשירייה שלך היום.

הרב לייטמן, אתה יכול לסכם את הפרשה.

בהעלותך, לעלות במדרגות הקדושה אנחנו יכולים רק בתנאי, שאנחנו מרגישים מרגע לרגע את העבודה שלנו בחיבור בין כל בני ישראל. הלוואי שבאמת נגיע לזה, קודם כל שנגלה שזאת המטרה, להיות כולנו מחוברים בהשפעה הדדית ובאהבה הדדית. ובזה נעלה בדרגות הקודש, זה נקרא "דרגות הקודש".

גלעד: שנזכה לזה.

תודה רבה הרב לייטמן, תודה לך ניב נבון, ולכם הצופים בבית, ונתראה בפרשה הבאה, שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "ויאמרו, הרק אך-במשה דבר ה'--הלא, גם-בנו דבר" (במדבר י"ב, ב')↩

2. "לא-כן, עבדי משה:  בכל-ביתי, נאמן הוא. פה אל-פה אדבר-בו," (במדבר י"ב, ז'-ח')↩

3. "שובה, ישראל, עד, ה' אלהיך" (הושע, פרק י"ד, ב')↩

4. "מאהבת הבריות מגיעים לאהבת ה'" (מוזכר בספר "כתבי רב"ש" כרך א', מאמר: "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")↩

5. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י, שמות י"ט, ב' עפ"י מכילתא שם)↩

6. "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת סוכה, דף נ"ב, פרק ה', א' גמרא)↩

7. "ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה." (תלמוד ירושלמי, סדר נשים, מסכת נדרים פרק ט', דף ל',ב')↩

8. "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו" (אבות ב', ד')↩

9. "ויאסף כל-איש ישראל, אל-העיר, כאיש אחד, חברים" (שופטים כ', י"א)↩

10. "ההכרח לא יגונה ולא ישובח" (מהרש"א, חידושי אגדות בבא בתרא פ')↩

11. סדר נזיקין, מסכת אבות, פרק ג', כ'↩