הבורא תמיד מוכן לתת לנו רוחניות
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.02.26 – אחרי עריכה
מיכאל: עברנו הרבה כנסים, לא הצלחנו להתחבר, ויש לנו כנס בעוד כמה ימים. מה אנחנו עושים כדי שהפעם כן נצליח, שלא נפספס את ההזדמנות? אני לא רוצה לשבת עוד שנה, אם תהיה כזאת הזדמנות, ולהגיד למה. עכשיו.
לא, אבל התקדמנו. אני מרגיש שאנחנו מתקדמים בחיבור בינינו. אין לנו, כמו שנראה לי קודם שלגמרי חסר בינינו קשר, אין דבר כזה.
מיכאל: אבל לעבור מחסום, תכלס להיות בעלי השגה, זה מה שחסר לנו.
לא, לעבור מחסום..
מיכאל: מתי זה יקרה?
אני לא יודע. אל תשאל אותי.
מיכאל: אני לא שואל, אני אומר את זה לנו, לסדנה. הרי זאת המטרה שאנחנו רוצים.
המטרה שאנחנו רוצים היא להיות מחוברים, כך שלא תישאר לאף אחד שאלה "האם אני לא מחובר?". ככה אני חושב.
דודי: האם מחסום זה משהו שדורשים אותו, "מתי נעבור מחסום", "יש לנו מטרה לעבור מחסום"?
מה שמפריע לנו להתחבר.
דודי: זה המחסום.
כן.
דודי: אז אין לי מה לבוא בדרישה, "בכנס הזה אני רוצה לעבור מחסום, זה מה שמפריע לי עכשיו להתחבר בינינו".
למה שלא?
דודי: אז כן לבוא בדרישה.
כן, גם זה.
דודי: כי אולי זו מתנה מלמעלה, ומה אני מתחיל להכתיב לבורא, "עכשיו אני רוצה רוחניות, עכשיו אני רוצה"? אני אעשה מה שאני צריך ויכול לעשות, והבורא ייתן לי רוחניות מתי שנכון לפי המערכת.
הבורא מוכן לתת לנו לכולנו רוחניות, שנעבור כולנו מחסום.
דודי: הוא מוכן. הוא מצידו מוכן תמיד. האם אנחנו בשלים לזה, מוכנים לזה, ראויים לזה?
זו אותה השאלה רק יותר מכוונת.
דודי: האם "בני ברוך" היום ראויים לעבור מחסום?
יותר.
דודי: יותר. מה אנחנו יכולים לעשות? עוד כמה ימים כנס, זו עוצמה רוחנית, זה אור מאוד גדול במשך שלושה ימים, איזו הכנה אחרונה עוד אפשר לעשות כדי באמת לעשות עוד צעד קדימה, פריצה?
אני חושב שאנחנו צריכים להרגיש שכל אחד מוכן לתמוך בהצלחה של השני.
דודי: באיזו תפילה אדם צריך לבוא לכנס כדי שיהיה לו עוד כוח לתמוך בחברים?
אני חושב שבכנס כל אחד ואחד חייב לתמוך בזה, שמסך כול הכנס הוא יקבל מזה חוזק רוח. לכן הוא בא ולכן הוא תורם, ורוצה שזה יישאר בו.
דודי: מה תגיד לאלה שכבר מרגישים ייאוש, עוד כנס ועוד כנס?
לא, אין לי מה להגיד להם.
דודי: בכל זאת, אתה בעל ניסיון.
אני חושב שאלו שמרגישים כך עוד אין בהם הכנה, את זה הם צריכים להבין.
מיכאל: מה יותר נכון, האם לבוא לכנס עם לב פתוח כך שאני רוצה לחפש דוגמאות, לספוג הכול, או שאני בא לכנס ולא אכפת לי מה אני מרגיש, אלא אני נותן התפעלות לאחרים, אני שם את השומשום שלי?
אבל איזו התפעלות אתה נותן אם אתה בא ו..?
מיכאל: יש הבדל בין לקבל מהם התפעלות לבין שאני נותן. אני מופיע שם, אני אומר מילים יפות, אומנם לא מרגיש כלום, הולך לתורנויות, מחבק את כולם, מחייך, עושה הכול כדי לשרת אותם, ומה שאני מרגיש לא אכפת לי, יתנו לי להרגיש, אז יתנו, לא יתנו, אז לא. או ההפך, אני פותח את הלב ורק מחפש לספוג.
מה יותר נכון, האם כשאני פועל לספיגה או פועל החוצה, או שצריכים גם וגם? איך אתה מגיע לכנס, האם אתה מגיע לכנס לתת לכולם, או אתה מגיע לקבל התפעלות מכולם?
לקבל התפעלות ולהשתתף עם כולם.
מיכאל: צריכים גם וגם.
אחד בלי השני לא יעבוד.
מיכאל: האם מותר למורה להגיד לתלמיד שאוטוטו הוא יעבור מחסום, עוד כמה ימים, עוד כמה שבועות, הכנס הזה זה יקרה? מותר כך להגיד?
לא, בצורה כזאת להצביע ממש זה לא כדאי, כי הוא לא יכול להבין בעיני התלמיד משהו שהתלמיד בטוח בו. אבל צריכים בכל זאת. אני בטוח שאנחנו כולנו ערוכים לזה ונקבל את זה.
מיכאל: זאת אומרת לא בצורה פרטית לתלמיד, אלא לקבוצה הכללית המורה יכול.
לא, לא. לאלו ככה..
דודי: מה שמיכאל שואל, האם מותר לכלל התלמידים והחברים מהכלי העולמי לתת תקווה שעוד מעט אנחנו נעבור מחסום, עוד מעט נגיע לרוחניות?
ממה הוא עושה את זה?
דודי: בשביל קצת לעורר אותם, לתת תקווה, לתת מוטיבציה, מרץ. או אסור לעשות פעולות כאלה, אם אתה לא בטוח שזה באמת יקרה.
אני חושב שזה לא אסור, אבל הוא צריך להיזהר שלא לשפוך את התקווה.
מיכאל: נגיד שהם עדיין לא מוכנים, ואתה מבטיח משהו שבגלל זה אחר כך הם יכולים להתייאש.
מאיפה הם יודעים אם הם מוכנים או לא?
מיכאל: הם לא יודעים, המורה יודע. השאלה, איך המורה משתמש בידע שהוא יודע? נגיד שהוא יודע שהם לא מוכנים, האם מותר לו להגיד, "חבר'ה, אתם כן מוכנים", כדי לעודד אותם?
אני חושב שבסדר הכללי הקבוצה הזאת היא מוכנה, היא מוכנה להתקדמות ממשית.
דודי: מי זו הקבוצה הזאת, "בני ברוך"?
הקבוצה בסך הכול, שרואים אותה.
מיכאל: מה השורש של המבנה הזה? יש את העשירה שלנו, היא נמצאת בתוך הקבוצה שנקראת קבוצת פתח תקווה, קבוצת פתח תקווה נמצאת בתוך כלי עולמי, המבנה הזה הוא כך בכל מקום. יש נגיד את קבוצת צ'כיה, שהיא נמצאת בתוך אירופה ובתוך הכלי העולמי, וככה עוד ועוד. אפילו לא קבוצת צ'כיה, יש כמה עשיריות בצ'כיה שנמצאות בתוך קבוצה שנקראת קבוצת צ'כיה, והיא נמצאת בכלי העולמי, יש שלוש רמות כאלה. לכל אחד יש תפקיד, כמו בגוף שלנו, יש תא, יש איבר ויש גוף כללי.
בעשירייה הקרובה ביותר אנחנו עובדים בבניית הכלי, זאת אומרת אני מקבל מהם דוגמאות, אני יכול להתבטל, להשפיע, אני בקשר איתם יום יום.
כן.
מיכאל: זו העבודה, בונים כלי לגילוי הבורא. אתה לא יכול לעבוד עם הכלי העולמי, עם הבורא באופן כללי. יחד עם זה מידי פעם אנחנו נפגשים כקבוצת פתח תקווה. כי אם אני מבין נכון, יש תפקיד לקבוצת פתח תקווה, העשיריות הן לא איים בודדים, העשירייה צריכה מסגרת. יש אנשים שלפעמים בגלל אילוצים עוברים מעשירייה לעשירייה, אז טוב שיש כמה עשיריות. לדוגמה מישהו לא מסתדר עם העשירייה הזאת, אז הוא עובר לעשירייה אחרת. או דוגמה חיובית, כקבוצה כללית, אנחנו קבוצת פתח תקווה מחזיקים את הבניין, ואז העשירייה שלנו יכולה לבוא ולשבת פה, אם היינו לבד, אז לא הייתה לנו אפשרות. זאת אומרת יש תמיכה כללית כזאת. ויש את "בני ברוך" הכללי שזה מה שנותן עוצמה. כשאנחנו מתאספים עכשיו יחד, למה זה נותן התפעלות? כי אתה תשב עם אלפי אנשים, אנשים מאוד מאוד שונים, שפות שונות, וכל אחד מהזווית שלו מספר לך על הבורא, נותן לך דוגמה משלו.
האם זה נכון שיש עבודה עם עשירייה, יש עבודה עם קבוצה שהעשירייה נמצאת שם, ויש עבודה עם כל הכלי העולמי?
כן, ככה זה.
מיכאל: אני מסביר נכון?
כן.
מיכאל: אני פשוט צריך להסביר את זה בכנס.
אתה תצטרך להסביר? בסדר.
מיכאל: אני מסביר בסדר, כן?
כן.
דודי: מה השורש הרוחני לזה?
החיבור הכללי.
מיכאל: למה יש שלוש רמות, למה לא ארבע, חמש, שמונה עשרה?
אין לך יותר. סך הכול מה שיש לפני כל אחד ואחד זה להיות מחובר עם העשירייה שלו, להיות בתוך העשירייה מחובר עם הקבוצה שלו, ומתוך הקבוצה ומתוך העשירייה להיות מחובר לכלי העולמי.
ולאד: לכלי העולמי, ודרך הכלי העולמי לכל העולם.
לא, לכל העולם זה לא נכון, אתה מצביע על איזה מבנה.
דודי:, מה עשירייה, נגיד אנחנו עשירייה, יכולים לקבל בכנס מכל העשיריות, מכל ההתאספות שיש סביבנו? עכשיו אנחנו יושבים כאן וסביבנו פה יושבים אלפים, של עשיריות, מה אנחנו יכולים לקבל משם שאין בנו?
אנחנו יכולים לקבל מכולם דחיפה או דחף, איך להגיד יותר נכון?
דודי: איך זה מגיע אלינו?
זה מגיע אלינו מהכוח הכללי של כל הקבוצות, לפי כמה שאנחנו השקענו בהם, אז אנחנו רוצים שזה יחזק אותנו.
דודי: איך עשירייה צריכה להיכנס לכנס כדי לקבל דחיפה כזאת, דחף מכולם? איזה תנאי צריך להיות לעשירייה שהיא תבוא מוכנה לכנס?
עשירייה צריכה להיות בנטייה להיות מחוברת בתוך המסגרת שלה.
רואי: במבנה הזה של עשירייה, קבוצה, כלי עולמי, איפה נכנס האזור שהאדם גר בו? למשל אירופה, אירופה בנויה מהמון עשיריות שהן חלק מהמון מדינות, האם מתייחסים גם לאזור או שלא, או שהחלוקה היא לשלוש ובזה זה מסתיים?
אני לא חושב שיש לזה מקום.
מיכאל: כשמגיע לכאן הכלי העולמי, מה אתה חושב שהכי חסר להם שאנחנו יכולים לתת? מה חסר לכלי העולמי שמגיע לכאן ושכל הזמן הם צופים בנו דרך זום דרך תרגומים?
לקבל התרוממות.
מיכאל: רב"ש כותב, "שכל המעשים, מה שנתן לנו לעשות, אינו יותר אלא להשיג את הכוונה הזו דלהשפיע. ואיך יכולים לעשות כנ"ל, הלא אינו שייך כפיה על הלב והרצון. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל "אשר ברא אלקים לעשות", שפירוש "אשר ברא אלקים", שעל זה צריך האדם "לעשות", היינו על מה שברא. ויש לפרש "אשר ברא", שבריאה נקראת "יש מאין", כידוע, שהכוונה על הרצון לקבל. "לעשות" שייך להנבראים, שהם צריכים לעשות עליה כוונה בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, שכל מה שיש להנבראים לעשות, הוא רק שתהיה להם היכולת לכוון בעמ"נ להשפיע. וזה נקרא "אשר ברא אלקים לעשות", שהעשיה הזו שייכת להנבראים".
מה מהקטע הזה אתה יכול לחדש? מה אפשר פה לחדש? אני מכיר את הדברים האלה, מסכים, איזה דבר חדש אפשר לקחת מפה?
מה אנחנו צריכים לעשות.
מיכאל: כן, הוא אומר, מה אנחנו צריכים לעשות. אני קראתי את הקטע, אני מכיר את זה, קראתי אותו הרבה פעמים, מכיר שצריך להעלות כוונה כדי להשפיע על כל מעשה. כשאומרים שיש פה עומק, לאן אני נכנס פה לעומק? הבנתי את זה, אני יודע. מה העומק כאן?
העומק, אני לא יודע אם אני משיג לעומק.
דודי: יש פה עומק? במשפט נגיד.
כן.
דודי: יש עומק.
כן.
דודי: כי אלו חוקים ברורים, שומעים אותם כל יום. זה כמו להגיד לי אתה צריך לנשום, אתה צריך לאכול, זה ברור, שמעתי, אני מבין שאלה החוקים ואני צריך להגיע לזה. זה שאני קורא עוד פעם את החוק "צריך להיות בכוונה על מנת להשפיע", מה אני יכול למצוא שם עוד יותר עמוק שלא ראיתי בפעם הראשונה?
תחשוב. תחשוב. מה אני אגיד לך?
מיכאל: אני זוכר כשהיינו צעירים, הגענו וקראנו מאמרי רב"ש, והוא אומר שצריכים להתבטל בקבוצה, צריכים ערבות, צריכים שוויון בקבוצה. בשנת 2003 היה לנו כנס ערבות בסיטרין, ואלו היו דברים חדשים, לא שמעתי את זה, אף אחד לא הסביר לי בבית ספר דברים כאלו, ואז גם ניסינו לעשות. עכשיו כשאנחנו שומעים דברים כאלו, אני מחפש מה החידוש כאן. צריכים לבטל את הרצון לקבל ושהרצון להשפיע יהיה חשוב יותר, בסדר, הבנתי את זה, אני מבין את זה, אני מחפש פה עוד יותר עומק, איך?
צריכים להתחבר.
מיכאל: חיבור זה תהליך, זו לא פעולה. אנחנו מתחברים. הנה עכשיו אנחנו יושבים בסעודה ומתחברים, משתדלים. אצלי הבעיה אחרת, אני מבין מה זו תכונת ההשפעה, אני לא יודע איך אפשר להגיע, אני לא מבין איך אפשר להגיע לדבר הזה.
שמעון: על זה הוא מדבר, איך להגיע.
זה אותו דבר.
אילן: האם רצון לקבל בנוי משכבות, מדרגות?
כן.
אילן: האם אפשר לדעת כמה שכבות יש ברצון לקבל מלכתחילה? היום נאמר נולדתי במדרגה איקס של רצון לקבל, הרצון לקבל התפתח, האם יש איזו נקודה שמהדרגה שהוא נפוח במקסימום שלו הוא מתחיל להצטמצם?
להצטמצם.
אילן: האם אדם יכול להרגיש שהוא נמצא בנקודת הירידה הזו, במעבר הזה?
למה?
אילן: כי כשאני שומע את השאלות האלה, אני מנסה לברר בתוכי איך היה היחס של הרצון לקבל שלי כלפי המציאות לפני שנה, לפני שנתיים, לפני חמש ועשרים שנה, וכשאני מסתכל על הציר הזה, אז אני כן רואה בי שינוי, אני הייתי משהו אחר לגמרי.
כן.
אילן: אבל לא ברור לי המצב הזה. אין לי את ההרגשה הזאת שכשהרצון לקבל הזה גדל, האם הוא הגיע למקסימום גדילה שלו והנברא מתגבר על זה ומצמצם, או שזה עובר איזה שיא כזה וכן מצטמצם?
אין על זה תשובה.
אילן: זאת אומרת פשוט להמשיך בעבודה.
כן.
(סוף השיחה)